הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 במרץ, 2005 59 תגובות

בעוד ממשלת ישראל מתכננת להפוך את רצועת עזה ל"נקייה מיהודים", היא הולכת ובונה על גבעות יהודה ושומרון גדר גבול. תהליך זה (הזוכה לשמות שונים כמו "הפרדה", "התנתקות", "היפרדות" ועוד) איננו תהליך של שחרור או עצמאות, ובטח לא של שלום. זהו המשך תהליך של השרשת משטר רודנות, דיכוי ואפליה. אך המענין הוא שלא רק לימין הקיצוני יש חלק במדיניות ההפרדה הזו: גם לגופים ולקבוצות שהתכּנו "שמאליות" יש מניות ביצירת האווירה הציבורית המאפשרת לממשלת ישראל לבתר את הגדה המערבית ללא הפרעה כמעט. מי שבמשך שנים קראו ל"שתי מדינות לשני עמים" וזעקו מרה נגד "הסיפוח", הולכים ורואים כיצד לנגד עיניהם קורם החזון הזה עור מבטון וגידים של תיל, כי אכן הולכות ומתמסדות כאן שתי מדינות: אחת לאזרחים שווים יותר או שווים פחות, והשנייה לנתינים משוללי זכויות. הגיעה העת לעשות חושבים ולשנות כיוון. במקום "היפרדות", "עצמאות" ו"הגדרה עצמית", הגיעה העת לדרוש סיפוח עכשיו.

במאמרו חושף האמיתות מלפני מספר שבועות שכותרתו "שרון לא סובל מפיצול אישיות, ממש לא!" (2/3/05), כותב חררדו לייבנר שמבחינה פוליטית וחברתית מגיע אריאל שרון מבית מדרשו של בן גוריון, ואיננו רוויזיוניסט היסטורי. זה נכון. שרון, היושב בניחותא מתחת לתמונתו של זאב ז’בוטינסקי, רחוק ממרבית הערכים שלהם הטיף מייסד התנועה הרוויזיוניסטית.


ראש ממשלת ישראל בן שבעים ושבע. כשהוא נולד, כמעט וכלל לא היו בארץ גדרות גבול. אך התהליך שהוביל אותנו אל חומות הגטו הפיסיות של היום החל כשאריק היה עדיין ילד קטן במושב בשרון. לפני שבעים שנה כמעט, בספטמבר שנת 1935, בכנס היסוד של "הציונות החדשה" בווינה, ויתר למעשה האגף הימני בתנועה הציונית על חזון ארץ ישראל הגדולה. באותו כנס כרת זאב ז’בוטינסקי (אל מול התנגדותם של מספר צירים) ברית עם האגף הדתי בתנועה הציונית; למעשה, הוא נתן בידי אנשי דת וסמכויות רבניות את המלה האחרונה. אמנם, משך שנים היו נטושים ויכוחים תאורטיים מרים בין ממשיכי דרכו של ז’בוטינסקי לבין אנשי מפא"י ותנועת העבודה לפלגיה בקשר ל"שלמות הארץ". אך הם יכולים היו ועדיין יכולים לשיר על שתי גדות הירדן עד שתצא נשמתם: משך שנים מה שהכתיב למעשה את בחירותיהם הפוליטיות של ראשי התנועה שלימים התגלגלה למפלגת הליכוד לא היה הצורך בשטחים נוספים, אלא ביצירת שטחים "יהודיים". שלא כפי שטוענים תועמלנים כאלה ואחרים בדבר מזימות ההשתלטות של התנועה הציונית על כל המרחב שבין הנילוס לנהר הפרת, שיקול עיקרי במדיניות ממשלות ישראל (ובמידה רבה גם במדיניות "הנהגת היישוב" שקדמה לה) לא היה השגת מקסימום שטח. המטרה היתה השגת מינימום "זרים". במלים אחרות: הדמוגרפיה גברה על הגיאוגרפיה.


הבנת סדר העדיפויות הזה יכולה להסביר מדוע נתן בגין למצרים את כל חצי האי סיני בקלות רבה כל כך; אך לא רק בגין הודרך על ידי השיקול הזה. מסופר שבמלחמת ששת הימים בשנת 1967, בעת שחטיבת צנחני המילואים בפיקוד מוטה גור תרמה תרומה נכבדה לפיתוח בתי הקברות הצבאיים בהקזת דמה בגבעת התחמושת, אבד קשר האלחוט עם החטיבה של אורי בן ארי, שהיתה אמורה לנוע מצפון לה. האגדה מספרת שכשהתחדש קשר האלחוט שאל אלוף הפיקוד את בן ארי למיקומו ולמעשיו. "אני מתכונן לפרישת גשרים לחציה", אמר בנארי. "איזה גשרים ואיזה חציה? איפה אתה?" שאל האלוף. בנארי הסביר שהוא על גדת הירדן, ומתכונן לחצותו ולעלות לכיוון רבת עמון. הפיקוד העליון נחרד, והחטיבה קיבלה פקודה מפורשת שלא לחצות את הנהר. יכול להיות שהסיפור הזה הנו רק בדיה או מעשיה משעשעת; אך הוא מסביר היטב כוונות והלכי רוח: לא השטח הוא החשוב לממשלות ישראל מאז 1949, אלא השמירה על טוהר העדה והתבדלותה מאלה שאינם נושאים תווית הכשר רבנית. בנושא זה ההבדל בין פוליטיקאי רך דיבור בשם יוסי, למשל, לבין עמיתו העבדקן אפי, טמון במידת הנכונות להתגרות באומות העולם וביחסיהם עם ההשגחה, לא במהות הצורך לעשות את מדינת ישראל כלי לשימור קהילה יהודית, נבדלת מסביבותיה.


משך שנים לאחר מלחמת ששת הימים דובר על "השטחים הכבושים". "יציאה מהשטחים" היתה למטבע לשון שחוק עד כדי כך, שהוא ייתר כל פירוש או מתן משמעות (נושא מעניין למחקר יכול להיות האופן שבו הצטמצמו כמעט כל השיח הפוליטי המקובל בארץ וכל החלוקה לימין מול שמאל לשאלה "אם לצאת מהשטחים או לא", שהפכה לקוף המחט שדרכו אמורים היו לעבור כל דיון וכל החלטה). בין לבין נשכחה מעט העובדה שב"שטחים" האלה חיים אנשים. ויכוחים פוליטיים התנהלו במונחים של קילומטרים רבועים, אחוזים מהשטח (זכור הוויכוח המשעשע על "הצעותיו הנדיבות של ברק" בקמפ-דיוויד, שבו הושקעו זמן ויזע בדיון כמה אחוזים בדיוק הציע ברק), רציפות טריטוריאלית, וכיוצא בזה עניינים שכולם טופוגרפיה. מפה לשם נשכח שקודם לכל מדובר בחייהם של אנשים, שגם אם יתויגו כ"פלסטינים" וישמשו כלי משחק בידי הטוענים ל"הגדרה עצמית לאומית" עד קץ כל הדורות, עדיין הנם בראש ובראשונה בני אדם.


רעיון הזכות להגדרה עצמית לאומית איננו רעיון חדש. חשוב לזכור גם מיהו שקיבע אותו כנורמה פוליטית עולמית: היה זה הנשיא האמריקאי וילסון, בראשית עידן הפיכת ארצות הברית של צפון אמריקה למעצמה עולמית. יכולה להיות אמת מסוימת בטענה שווילסון לקח ועיוות רעיון של הוגים אחרים והשתמש בו לצרכיו, ולכן לא לו זכות ראשונים; הדבר רלונטי לוויכוח על הצדק ההיסטורי, אך איננו משנה הרבה את המציאות הפוליטית המעצבת את חייהם של מיליונים ברחבי העולם. בדומה לרעיון ההיפרדות מהשטחים של מפלגות שמאל בארץ ש"אומץ" על ידי ממשלת שרון תוך שינוי מוחלט שלו, גם כאן אתה יודע היכן אתה מתחיל, אך לא תמיד היכן תסיים. כמו כל רעיון רחב, הוא חומר לא רק ביד יוצרו, אלא בידי כל משתמש בו.


אמנם היו ויש ארגוני זכויות אדם העוסקים יום יום ושעה שעה במלאכת הקודש של עזרה לנתיני ממשלת ישראל. אך גם העוסקים במלאכה זו עדין פועלים במציאות המחלקת בין ישראלים לפלסטינים, מה שקובע מראש מסמרות בסוג הדרישות המועלות כלפי רשויות הכיבוש. פעילים בארגוני זכויות אדם מן הראוי שיעמידו בסימן שאלה לא רק את האפליה בין ישראלים לפלסטינים אלא את עצם ההפרדה השרירותית הזו, ולא רק הם: זהו המינימום הנדרש מכל מי שרוצה בשוויון זכויות אמיתי לכל תושבי הארץ.


למען הסר ספק: דברים אלו מופנים בכוונה כלפי אזרחי ישראל. יהיו שיראו בכך "פטרונות" כלפי הנתינים. אך הדברים נכתבים לא מתוך רצון להלקאה עצמית, למירוק חטאים או למציאת חן בעיני מישהו, אלא מתוך הכרה ברורה בעובדה שאין כאן סימטריה. הכוח והיכולת לשנות נמצאים בידי אזרחי ישראל ה"ישראלים", לא בידי נתיניה ה"פלסטינים".


לדעתי, בהידרש הכרעה בין הזכות להגדרה עצמית לאומית וזכויות לאומיות כאלה ואחרות, לבין הזכויות לחיים ולשוויון, גוברות האחרונות. והדבר איננו תאורטי בלבד: על כל נואם או כותב מאמר בזכות "הלאומיות הפלסטינית" – שעד היום שרתה ומשרתת בעיקר אנשים שלא סבלו עשירית מיסורי הכיבוש בשטחים – יש עשרות שעומדים בתור ברחוב אבן שדאד, מאות שעומדים מול שערים נעולים בגדר ואלפים המשועים לעבודה בישראל.


המאבק נגד הפיכת רוב שטחי יהודה ושומרון לשטח צבאי הוא כרגע קרב מאסף, וכנראה היה כזה כבר מאז ספטמבר 1993 לכל המאוחר. העובדה שתוכניות הנישול של ממשלות הימין והמרכז הלאומניות נבנות ומסתמכות על אותן סיסמאות שטבעו מפלגות שמאל בשעתן רק ממחישות את חוסר התוחלת של חתירה להדדיות (כפי שמבקשים ליצור "יוזמי" ז’נבה, או אחרים הדבקים ברעיונות ההידברות והדו-קיום). אין ובעתיד הקרוב גם לא יהיו כאן סימטריה או הדדיות.


כדי להביא לשינוי אמיתי במצב, יש ליצור סדר כוחות חברתי שונה לחלוטין: הכללה מלאה של כל תושבי השטחים הנתונים לשליטת ממשלת ישראל בריבונות הישראלית. במלה אחת: סיפוח. סיפוח מיידי, כולל ומלא של כל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, החלת החוק הישראלי על כל השטח, מתן אזרחות ישראלית מלאה לכל תושביו. במצב כזה תהיה מדינת ישראל אחראית באופן מלא על המצב. "אזור הדמדומים" של הכיבוש הצבאי, המאפשר למנגנוני האפליה לעשות מעשה זמרי ולבקש שכר כפנחס, "ללכת עם ולהרגיש בלי", לא יוכל לשרוד כך לאורך זמן. לשם כך עלינו לדרוש זכויות מלאות ושוות לכל בני ארצנו, גם אלה המוקעים על ידי משרד הפנים כ"פלסטינים" באמצעות תעודות ירוקות או כתומות, או המוגבלים למעמד "תושבי קבע".


יהיו שיבואו ויטענו שגם כך האפליה תימשך, והם צודקים; רק תמים יחשוב שניתן לשנות את המצב בארץ בן רגע במטה קסמים. ביטול האפליה הנו תהליך ארוך ומייגע ואולי אינסופי, אך הכיוון ברור. השאלה היא רק כמה חמס וגזל עוד יסבלו תושבי הארץ עד אז, ועד כמה נעשה זאת בעצמנו ולא תחת תכתיבים מבחוץ.

תגובות
נושאים: מאמרים

59 תגובות

  1. עפרה ישועה-ליית הגיב:

    חשיבה מרעננת. במקום לחלום על יציאה מהשטחים הכבושים – להעניק לכל תושביהם זכויות אזרח מלאות. אם זו הכוונה ב"סיפוח", אני בעד.

  2. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    ברמת העקרון אני חותם על כל מה שאמרת, אבל, מן הבחינה המעשית – איך, בדיוק, תמנע משני העמים היריבים (או, בסדר: 11 מיליוני האנשים, התופסים את עצמם בתור שני עמים יריבים; אם כך הם תופסים עצמם, זה גם מה שהם, בפועל) להתחיל לשחוט אלה את אלה בקצב מוגבר, סטייל רואנדה / לבנון / בוסניה?

    הדרך היחידה, העולה על דעתי, היא: דיקטטורה, בין אם דתית (קרי: ברית בין הטליבאן היהודי = ש"ס, לטליבאן המוסלמי = החמא"ס), קומוניסטית (כמו אצל טיטו ביוגוסלביה – ומה קרה שם, בדיוק, אחרי שטיטו מת?), או צבאית-רודנית "סתם". כי, אם תאפשר להם בחירה חופשית – הדם יישפך כאן כמים. צריך להכיר במציאות, גם אם תיאורטית אתה צודק – ולדעתי, אכן, הצדק אתך – בלי לספק תשובה לשאלה, מה יקרה ביום המחרת, ואיך לעזאזל אנחנו הולכים להתמודד עם זה, אין לנו כאן שום תוכנית פעולה מעשית.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    למי שאוחז בכוח ברגע נתון יש כלים להנציח אותו. אזרחות פורמלית וזכות בחירה כשלעצמן אינן מבטיחות שינוי ביחסי הכוחות.
    במיסיסיפי ובאלבמה היה במשך שנים רוב לשחורים, הם גם נחשבו אזרחים לכול דבר, אך בעזרת כל מיני כלים ביורוקרטיים, אדמיניסטרטיביים ופליליים ה"כוח האלקטורלי" שלהם לא זכה למימוש, ובקונגרסים של שתי המדינות הנ"ל לא היה ולו אזרח שחור אחד.
    באלז’יריה פרץ המרד נגד השלטון הצרפתי דווקא כשמעמדה הפורמלי של האחרונה שונה מקולוניה לחלק אינטגרלי מה"מולדת הצרפתית", וכל אלז’ירי יכול היה לקבל אזרחות צרפתית לו רצה בכך. אבל הוא לא רצה בכך, ובצדק. בדיוק כפי שרובם המכריע של תושבי ירושלים המזרחית ורמת הגולן הכבושות יכולים ואינם רוצים.
    במקרה שלנו, הפערים האדירים ברמת הפיתוח הכלכלי בין ישראל לשטחים שכבשה ב-4 ביוני 67′ תביא לכך שללא גבול מדיני תמיד יהיו אלה יחסי מטרופולין-קולוניה, ללא קשר לצבע תעודת הזהות שיישאו הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים.
    אבל גם אם נתעלם מעובדה זו, יש לזכור שזכות בחירה היא בעלת ערך רק כשכלל הבוחרים חשים שהם משתייכים לקולקטיב משותף כלשהו, ואינם רק אוסף של פרטים. זו הסיבה שמאז המהפכה הצרפתית קשורים קשר בל יינתק חירות הפרט עם זכות ההגדרה העצמית ללאומים. אם לא יתממש האחרון, לא יתממש הראשון.
    הפלסטינים לא נאבקים רק על זכויות הפרט שלהם, אלא גם על זכויותיהם כקולקטיב לאומי. העובדה שישנם כמה אנשים שהמילה "לאום" אינה מוצאת חן בעיניהם אינה משנה עובדה זו, ואינה משנה את העובדה שסיפוח פירושו דיכוי. כמו ממשל צבאי. כמו טרנספר. כמו נאכבה…
    זה כמו להתנגד לעיקרון חופש הפולחן, רק מפני שאני, הוד מעלתי ירום הודי, איני אדם מאמין ואיני מקיים פולחן.
    אז מספיק אם כל השטויות האלה. מספיק לנסות ולהעביר את הזקנה את הכביש בכוח. הפלסטינים מעוניינים בזכות בחירה לפרלמנט הפלסטיני, ובהגדרה עצמית לאומית. השטחים כמוהם כבית השייך למשפחה אחרת אליה פלשנו והשתלטנו בכוח הזרוע. לא צריך לשבור קירות. צריך לעוף משם בבושת פנים, כמו שעפנו מלבנון. לא מחר, אלא היום. תכף ומיד ממש.

  4. אירית הגיב:

    אתה יוצא מהנחה שצדדים בעלי ההשפעה באזור מעוניינים בהפסקת שפיכות הדמים. לפחות לגבי ארצות הברית בממשל הנוכחי שלה, אין כוונה לאפשר לישראל להתנרמל לכיוון שאליו אתה חותר. הניתוח למשל של חומסקי את האינטרסים של ארצות הברית בהמשך הסכסוך כאן, תקפים וגם השליטה הכמעט מוחלטת של הממשל האמריקאי בהתרחשויות וגם בהלכי הרוח והתנועות האידיאולוגיות באזור היא עובדה קיימת. הרעיון שלך הוא מעולה כיון שהוא חותר לנטילת האחריות על האזור בידי התושבים של האזור בעצמם כולל ההחלטה לקבוע את הזהות שלהם. זו מהפיכה רדיקלית באופן שבו האזור רגיל לחשוב על עצמו. גם אם הפתרון שאתה מציע לא יתקבל -לפחות כפלטפורמה לדיון הוא שובר מוסכמות חשיבה של תלות באופן שבו אנחנו תופםים את עצמנו דרך העיניים של המערב.

  5. עופר יהלום הגיב:

    הכותב אומר בעצם שמדינה דו-לאומית עדיפה על הפרדה לפי קווי ז’נווה. הוא מתעלם מהעובדה שכיום השלטון לא מוכן לאף אחד משניהם, אלא לכל היותר להכנסת הפלסטינים לאוסף של מובלעות.
    לכן הויכוח בין תומכי שתי מדינות למדינה אחת הוא ויכוח במישור העקרוני בלבד בשלב זה. מה שניתן לעשות הוא לכל היותר להסיר את תמיכת השמאל באחיזת העיניים של שרון.

  6. יורם בר-חיים הגיב:

    אם יש מישהו בעולם שמסוגל לשכנע אותי לתמוך ב"שתי מדינות" הרי אלו האנשים שתומכים ב"מדינה אחת" באמצעות סיפוח.

    מדינה אחת, חילונית ודמוקרטית, לכל תושבי הארץ ופליטיה, זהו פתרון שחייב להישען על מאבקם של הפלסטינים לשחרור וכל עוד הוא רחוק גם להביא בחשבון את תכנית המינימום של העם הפלסטיני (נסיגה ישראלית משטחי 67, הקמת מדינה פלסטינית על כל שטח משוחרר), מדינה חילונית ודמוקרטית היא בפועל חיסול פוליטי של הציונות, התנועה הגזענית המונעת כל פתרון דמוקרטי.

    מדינה אחת באמצעות סיפוח, לעומת זאת, משמעותה בדיוק הדבר ההפוך, חיסול פוליטי (שיביא לחיסול צבאי) של התנועה הלאומית הפלסטינית, יציאה נגד כל הדרישות הפלסטיניות וביטול העם הפלסטיני כגורם בעל משמעות כלשהי מלבד "הרבה אנשים שצריך להתחשב בהם איכשהו"… זאת עוד מבלי לדבר על המשמעות הנלווית (והחשובה) של רה-הבילטיציה להתנחלויות כלומר מתן תוקף "מוסרי" לשוד אדמות והשארת רוב תושבי הארץ עם חלק קטן מאד מהאדמות בארץ.

    אפילו הטענה כאילו הסיפוח ישפר את מצב "זכויות האזרח" של הפלסטינים בשטחי 67 אינה מוכחת כלל, ישראל כבר הראתה כי אין לה בעיה לכפות משטר צבאי על פלסטינים "אזרחים ישראלים" ובחסותו לשדוד את אדמותיהם, לדכא את הארגונים הפוליטיים שלהם ולנוע זכויות אזרח בסיסיות.

    צודקת הטענה כי "שתי מדינות" זהו בפועל כיסוי לאפרטהייד גזעני, בוש ושרון מראים זאת היטב וכך גם ברק, פרס, רבין וקלינטון. לכן תפקידו של איש זאמל אינו להסתפח לאחד המחנות הציוניים אלא לריב את ריבם של ההמונים הפלסטינים המדוכאים בקורלציה לתביעותיהם. אני אישית תומך בתביעות של האגף השמאלי-רדיקלי שבקרב הפלסטינים אבל מבין גם את אלו התומכים רק בתביעות המינימום. את אלו שתומכים בביטול התיבעות הפלסטיניות אינני מבין כלל וכנראה לא אבין לעולם.

  7. לאביאלי הגיב:

    הכל מרענן לעומת התקיעות הקיימת. יש עוד נקודה שהיא חשובה לדעתי (אפולוגטיקה מסויימת) שצריך להסתכל קצת קדימה ולא אחורה. אם התנועה בעולם, אני מקווה, היא לכיוון של יצירת פדרציות כמו אירופה אז אפשר לדלג על שלב הפיצולי, שהוא חשוב כמובן, ובודאי לפלשתינאים, אבל בתור תרגיל חשיבתי ניראה לי מעניין. הרעיון של שתי מדינות אף שעונה על השאיפות של הפלשתינאים יוצר ישות ישראלית בלתי נסבלת לדעתי, של גטו. אם מסתכלים על פוטנציאל פדרטיבי של קהילות עם שלטון משותף אזורי או לפחות של שתי הקהילות האלה פלשתינאים ויהודים, אז זה לא מופרך לגמרי לרצות לדלג על השלב הלאומי. הרעיון של דן תמיר אני מקווה הוא לא לעבוד עם הרעיון שלו "מעל הראש" של הפלשתינאים ויחד עם ממשלת ישראל, אלא להפיץ פלטפורמה במטרה שהם יצטרפו אליה מתוך שכנוע. זה מאד שונה מהצורה המכוערת שאתה מציג את זה, כפטרוניות. להיפך, כמו שאני שומעת את דן תמיר, ואני מקווה שאני צודקת הוא בא ממקום עממי, מלמטה, ואומר בוא נחשוב כשני עמים על פתרון, ולא לפי הממשלות שלנו והאימפריות באזור שיש להן אינטרס במלחמה. דוקא מרענן מאד.אירית

  8. דני פתר הגיב:

    דן ידידי!
    למרות העובדה שאני מודע היטב לתיעובך את הכיבוש, להלכה ובמעשה, אינני יכול להסכים עם מאמרך. בעיני המאמר אינו נכון פוליטית ומוסרית. משלל התנגדויותיי אסתפק במעטות.
    אתה אמנם אינך כותב לפלסטינים אבל אתה כותב עליהם, אז איזו זכות יש לנו, בני העם הכובש, לשבת בכורסאותינו הנוחות ולנכס לעצמנו את חזונם החשוף והכמוס של הגרועים שבאויביהם, המביאים עליהם מוות ורעב? כאשר אתה משתמש ב"סיפוח עכשיו" ככותרת למאמר, וחוזר על המנטרה במהלכו, כך אתה רוצה שיהיה. איזו זכות מוסרית יש לך?
    כל הכבוד לוילסון באשר ל"זכות ההגדרה העצמית של העמים"; אבל היה פעם איש בשם לנין, אשר הפך אותה לסיסמת קרב של העמים הכבושים נגד האימפריאליזם, קרב שחבר למאבק המעמדי נגד הקפיטליזם, שהיה מולידו של זה. האם מאבקם העיקש של הפלסטינים נגד הקולוניאליזם הישראלי איננו מאבק על זכותם להגדרה עצמית?

    מי הם אלה ש"יתויגו כפלסטינים"? האם צריך ללמד מזרחן כמוך כי הם אומה בעלת שפה, תרבות והיסטוריה משלהם, בצד האומה היהודית-ישראלית, שגם לה לא חסרים כל אלה? האם שתי קבוצות אנושיות אלה הם מקבצים מקריים או כפויים של בני אדם פרטיים ולא עמים שיש להם זכויות לאומיות משלהם; ואין כל סיבה שתהיינה נוגדות זו את זו, וישנן כל הסיבות הטובות שתחיינה בשותפות?
    אתה זוכר אולי שאין לי שום התנגדות למדינה משותפת אחת, בתנאי שתתפתח כתוצאה משיתוף פעולה כלכלי, חברתי ותרבותי בין שתי המדינות, אבל לא זאת כוונתך.

    הסיסמאות "שתי מדינות לשני עמים" ו"הלאה הכיבוש" לא נשחקו. נהפוך הוא. התמיכה בהן התרחבה מאוד בשני העמים, באזור ובעולם כולו. על-כן יש מקום רב לחשש כי תסולף על-ידי קואליציית בוש-שרון, שתפריד כדבריך בין גיאוגרפיה לדמוגרפיה. האם זו סיבה להיפרד ממנה "בעצמנו" ולא לשמור על מימושה הנכון ביותר, בברית מתהדקת בין ישראלים לפלסטינים?
    האם המאבק הזה ינצח? אני מקווה לכך מאוד אבל אינני בטוח. האם זו סיבה מספקת למכור אותו בנזיד עדשים של זלזול בקיומם של עמים ובזכותם להגדרה עצמית? אני בטוח שלא.

  9. דניאל קלטי, הסופר הגיב:

    מסכים במאה אחוז עם יובל, עם עופר ועם יורם.

  10. אביאלי הגיב:

    מוזר שבין קוראי הגדה השמאלית יש שרואים בסיפוח (כלומר כיבוש) של כל השטחים "חשיבה מרעננת" או "רעיון מעולה". כיבוש – תחת כל מסווה – נראה לי כמחשבה אנכרוניסטית מכולן. ההתנתקות של דן תמיר משאיפת הרוב העצום של הפלסטינים למדינה משלהם נראית לי כפינוק אגוצנטרי.

  11. גיא גרובלר הגיב:

    שלום דן,
    כהרגלך אתה שוכח:
    הלאומיות חזקה יותר ממה שאתה חושב – אנחנו, הישראלים, איננו בעלי אותה תרבות, היסטוריה, צורת שלטון וכו’ מהפלסטינים.
    הפלסטינים הם עם אחר. הפלסטינים הם אומנם תוצאת לוואי של הציונות, שכן אילולא הציונות, לא הייתה כאן ישראל אבל גם לא פלסטין אלא דרום סוריה!.

    הדמוגרפיה חזקה מהגאוגרפיה בימינו לאור הטכנולוגיה המאפשרת זו, ולאור הפילוסופיה הלאומית אשר עדיין גורמת לרובנו המחליט להבדיל בין ישראלי לפלסטיני.

    אני אינני מעוניין בחיים משותפים עם פלסטינים, מצטער אבל לא. וכך גם הרוב של הישראלים. לכן ההפרדה יצאה לדרך… תחילה מהשמאל ואז אומצה על ידי אריאל שרון שלדעתי מבצע את התוכנית לא מרצון אלא מפרקטיקה – אין הרבה ברירות אחרות.

    באשר לאי חציית עבר הירדן ב67, סיפור נחמד אבל אתה שוכח שהיו גם שיקולים מדינייים. אולי באמת חבל שזה לא נעשה אבל את הנעשה/או שאינו נעשה, אי אפשר להחזיר לאחור.

  12. אביאלי הגיב:

    הכל יותר "רענן" מן המצב הנוכחי? כלל לא, סיפוח כל השטחים עכשיו הוא הרבה יותר גרוע. רצוי לשאול בכל זאת את הפלסטינים..
    יש לחשוב מעבר לממשלותינו? למה הכוונה? שתי הממשלות חושבות אותו דבר? ממשלת כיבוש ו"ממשלת" עם כבוש זה אותו דבר?
    עם אחד כבוש קרוב 40 שנה והוא הוכיח בדעתו ובדמו שהוא שואף לעצמאות ולהשתחרר מכיבוש. עכשיו אנחנו, מתוך העם הכובש, באים ומציעים הצעות מכל הסוגים (עליהם ענה כבר הצד השני פעמים רבות בשלילה) שמשמעותם היא להמשיך את הכיבוש – בינתים..
    אין זה נכון שהכל מורכב כל כך ואין תשובה ברורה – לפחות לא בענין הסכסוך. כאן יש תשובה – לצאת מן השטחים ומיד.
    ואגב: "המחשבה המרעננת" אינה חדשה כל כך. מיד אחרי הכיבוש הציע הימין "שטח משוחרר לא יוחזר", "השמאל" הציע להחזיק בשטחים כ"פקדון לשלום", ושמאל רררדיקלי הציע להבין שהכיבוש הוא לא רוורסבילי. כמה שידוע לי הייתה רק הצעה אחת אמיצה ונכונה באותו זמן: לצאת מן השטחים מיד. את המציע ניסו לרצח. עדיין הצעתו היא "הרעיון המעולה" ביותר ששמעתי.

  13. לאביאלי הגיב:

    הנקודה שלך הובנה, אני חושבת. הטענה באה על רקע המחשבה הלא מופרכת שהתנתקות ואפילו הקמת איזו ישות מדינית פלשתינית לא תשחרר אותם, והדברים נאמרו במפורש, ונאמרו על ידי הרבה חוקרים שמה נותר מהגדה עוד מעט, זה לא מאפשר קיום נורמלי. אני לא מתלהבת מהשאיפה הלאומית, לא של היהודים ולא של עמים אחרים, סליחה שאני לא מתלהבת מזה בטח לא כמסגרת מדינית (מדינת לאום). באופן סבמטי האליתות של כל יחידה לאומית ישאפו לכינון מדינת לאום, ולזה התכוונתי בזהות הכוונות של הממשלות של הצדדים, וגם כידוע באופן מעשי יש שיתופי פעולה מענינים בין נציגי הכיבוש ונציגי הנכבשים (יוסי גנוסר וחבריו לתאגידים). שוב, אפשר להדגיש את השאיפה הלאומית, ואפשר גם תוך כדי זה להיות ביקורתי כלפי ההסדר הלאומי כבסיס למדינה. כמובן, ועל זה אני מסכימה אתך וציינתי בתחילת תגובתי כל זה אינו ריאלי, לא הפתרון שלך (מתן זכויות שוות וראויות ליחידת לאום פלשתינאית), לא נסיגה מלאה, וגם לא הסידור שמציע דן תמיר. מה שמציאותי כרגע זה מה שיש, לא ? וזה די מייאש. הדיון הוא מרענן. סליחה שאני מתעקשת.
    באופן אישי, אני לא הייתי רוצה לחיות במדינת לאום יהודית, אבל כמובן בשביל לספק את תאוותי הרב תרבותית לא הייתי מספחת מדינת אנשים ללא זכויות. לכן זו נראתה לי הזמנה לדיון של נציגים משני העמים לראות מה החזון. אם אכן זה לא מתקבל בכלל על דעת הפלשתינאים אז אין דיון. נידמה לי שזה היה ברור.

  14. יובל הלפרין הגיב:

    יוסי, כתומך נלהב של עמותת אני ישראלי ומטרותיה, וכמי שנכח איתך ועם דן בדיון בבג"ץ על ההכרה בקיומו של הלאום הישראלי, אינני יורד לסוף דעתך.
    לאום מתפתח כתוצאה מנסיבות היסטוריות מסוימות, בראש ובראשונה טריטוריה משותפת ותחושת גורל משותף. לאום אינו יכול להרחיב את היקפו במחי יד. במוקדם או במאוחר הוא נתקל, פשוטו כמשמעו, בלאום שכן.
    אותה היסטוריה שיצרה לאום ישראלי יצרה גם לאום פלסטיני. הסירוב המתמשך להכיר בלאום הפלסטיני ("דוקטרינט גולדה") נובע למעשה מהסירוב להכיר בלאום הישראלי, כי כך אין לנו גבולות, אלא רק זהות דתית-אתנית, בערך כמו הצלבנים בזמנם.
    איזו שעת כושר הייתה לאחר מלחמת ששת הימים? להגיד לתושבי השטחים "אנחנו ישראלים ואתם ישראלים?" מה היה קורה לו הבריטים היו כובשים את פלסטינה ב-1917 ואומרים לתושביה: "You are British" מה היה קורה? כלום!

  15. Henry Lowi הגיב:

    I apologize to all readers for any inconvenience caused by my inability to word-process in Hebrew.

    Please note:

    Dan Tamir calls for
    סיפוח עכשיו
    He does not call for: Democracy Now, or Equality Now.

    In the call for annexation there is not a bit of democracy or human solidarity. It is an expression of the oppressor’s desire to hold on to more territory and oppress more people. It is an expression of the oppressor’s desire to remain on top, as the oppressor.

    An Israeli democrat should spell out the human rights, the equality rights, and the democratic rights that are denied to the Arab Palestinian population, and should demand their immediate application.

    Calling for annexation now is consistent with a kind of secular Hebrew-Israeli nationalism, that wants to avoid the excesses of Zionism, while preserving its essence.

    Those who call for "2 states for 2 peoples" often are motivated also by a lack of solidarity. Many want to separate, deny, reject the Arab Palestinians. They want a "we are here; they are there" arrangement, so that the Hebrew Israelis can live in a "little Jewish Ulster" or a Hebrew-speaking "San Remo" (as Yaffa Yarkoni once expressed it".

    The Arab Palestinians’ struggle — against the occupation, for the removal of all Israeli forces from Palestinian towns and villages and lands, to free the Arab Palestinians from Israeli oppression — has a democratic thrust that creates a broad basis for solidarity and co-existence. It is not enough. But without it, there is no democracy.
    .
    In general, there is no democratic future under an "Israeli Nation" regime of denial of democracy to the Arab Palestinian population.

    That is why the focus must be on democracy now, translated into the language of everyday struggle against all the forms of anti-democratic domination and oppression.

    As someone said in a previous discussion with Dan Tamir: It is not a question of one, 2, or 3 states, but on the quality and the quantity of the rights enjoyed by the people.

  16. חררדו לייבנר הגיב:

    אינני חושב שבמצב של שליטה קולוניאלית בני העם הכובש, בעלי הפריבילגיות מרצון או שלא מרצון, זכאים להציע לנכבשים מסגרת מדינית אחת בטרם אלה זכו להשתחרר ולהחליט בעצמם על יעדיהם. במלים אחרות, קודם כל הכיבוש צריך ליפול. נפילת הכיבוש רחוקה מלפתור את כל הבעיות, אבל רק בעקבותיה ישראלים ופלסטינים יוכלו לדון במשותף על עתידם, במדינה אחת, בשתיים, בשלוש, או בקונפדרציה כזאת או אחרת. הצורה לא כל כך חשובה, אלא התוכן. כל הצעה לסיפוח שלא על בסיס שוויון מלא שנובע מיחסי כוחות אחרים, כמוה כהנצחת משטר אפרטהייד.
    אמנם ייתכן שתנופת ההתנחלות הנוכחית בגדה המערבית, בחסות הגדרות ובאמצעות המאחזים, תשנה את המפה כך שמדינה פלסטינית בשטחי הכיבוש של 67 תהפוך למשימה לא ריאלית. אז, יהיה צורך להגדיר מחדש את יעדי לדה-קולוניזציה. אבל, זו תהיה קודם כל זכותם וחובתם של הפלסטינים עצמם. כרגע, המדינה האחת, האזרחית – חילונית, נראית משימה הרבה יותר רחוקה ולא ריאלית.

  17. יוס י ברנע הגיב:

    לדן,יובל,יורם , עפרה
    מאמרו של דן שותף לדעתי על מהות הלאומיות במדינה דמוקרטית מערבית, לעומת למשל הלאומיות של מזרח אירופה או מה שהמערב מכנה המזרח התיכון.
    ברמה העקרונית, של מהות הלאומיות, לעומת עולם המושגים המקובל בישראל,שבה הלאום אינו למעשה מה שנקרא לאום במערב, זו אכן מחשבה שניתן לראותה כרעננה.
    מבחינה פוליטית, יש מכשולים ליכולת המימוש, שהרי כל עוד אין הישראליות בישראל מוכרת ולגיטימית, איך יכולים להיות ישראלים ממוצא פלסטיני שגרים בשכם או ראמללה?
    במילים אחרות,יש כאן קודם כל בעיה פנימית
    שטרם באה לפתרונה.
    חלון ההזדמנות ההסטורית זו נקודה אחרת.
    אם ישראל היתה מדינת לאום ישראלית, הרי לאחר מלחמת ששת הימים זו היתה שעת כושר למימוש גישתו של דן. אבל ממשלת ישראל החליטה לא להחליט והשאר ידוע.
    כיום במציאות העקובה מדם,ההצעה של דן בתנאים הקיימים, אם להשתמש במטאפורה " רומנטית", זה כמו להציע הצעת נישואין לאחר אונס קבוצתי.
    בכל מקרה אני מעדיף לקרוא את מה שמציע דן על הצעות יורם לחיסול ישראל בשם הגדרת הלאום הפלסטיני והמדינה הדמוקרטית שלו (עיין ערך מחאות נגד שחיתויות ברשות).

  18. אירית הגיב:

    להציע נישואין אחרי אונס קבוצתי…לא רע ואגב זהו הפתרון ההלכתי הקדום לאונס (חובה על האנס לשאת את הנאנסת…ויש סבורים שבסופו של דבר הרעיון לא רע – רק במישור ההרתעה כמובן).הנקודה שלי היתה שגם אנחנו היהודים אנוסים פה אונס קבוצתי על ידי הממשלה ושכבה מסויימת שעושה כסף מהמלחמה, ממש כך, וגם לוקה בגזענות. הרעיון היה ליצור חזון משותף שכולל גם ערכים נוספים, לא רק מסגרת מדינית. (אנטי גלובליזציה, סוציאליזם-רווחה, הפרדת דת ממדינה וכולי). אני לא מכירה את הרעיון של דן תמיר בכללותו. בכל מקרה כל רעיון וברית החותר תחת החזון הציוני הגזעני ראוי לבחינה. לא מדברים מספיק על העובדה שהמסגרת הנוכחית יצרה אסון לא רק לפלשתינאים אלא ליהודים המשמשים בשר תותחים לצבא האמריקאי ושלוחתו הישראלית המשתפית – וגם אסון ליהודים בעולם. מישהו עושה כסף על "החזון" הלאומי הזה. ההנחה היא כל הזמן שאני, בגלל שאני יהודיה מלידה, "בעלת פריווילגיה" לעומת הפלשתינאי הכבוש ולכן אסור לי להציע שום הצעה. וזה מאד מטעה לדעתי. אם הייתי באה להציע את חזון דן תמיר זה היה ממעמד של נרדף במשטר הנוכחי על יסוד סולידריות עם נרדפים אחרים. ולא ממעמד של שליט עם רגשי אשמה. המבנה הפשיסטי צבאי שנוצר פה ראוי למיגור מבפנים ומבחוץ, ונידמה לי שגם הפלשתינאים מבינים את זה, אף שמבחינה פוליטית הם פועלים במסגרות הלאומיות שלהם גם כן מתוך האינרציה הרעיונית. חייבת להיות הנחה שגם הפלשתינאים (ובכלל העולם הערבי) אינו גזען ואנטישמי עד כדי כך שהם לא רואים שהיהודים פה נמצאים במשטר רקוב ומושחת בדיוק כמו חלק מהמשטרים שלהם. אני מניחה שיש להם סולידריות רעיונית לפחות עם הסבל של הקורבנות. לא יתכן שאנשים פה ייאמצו רעיון של "עונש קולקטיבי" כלפי עצמם ויגידו בגלל שאני יהודי שגר בארץ, אני מוחזק בעיני הערבי ובעיני עצמי כציוני בעל פריוולגיות שצריך לשתוק. זה מטופש קצת. אני םה כי נולדתי פה, אין לי הסכמה עם הזרם הציוני שיצר פה את המדינה, לא על העבר ולא על ההווה, אבל אני פה ורוצה לחשוב על עתיד יותר טוב ואין לי עם מי לדבר חוץ מאשר עם ערבים כי הממשלה שלי אטומה. אגב הפלשתינאים גם מבינים טוב את העובדה שאין לישראלים לאן ללכת גם אם הם רוצים, בגלל הפעילות של ממשלת ישראל בעולם כולו. מי כמוהם מכיר את זה ויודע מה עושה ממשלת ישראל ליהודים ולישראלים בשם "הציונות".

  19. סכנה סיפוח עכשיו! הגיב:

    המאבק לעצמאות אלג’יריה התחיל לאחר עשרות שנים של שקט יחסי, ודווקא בשלב שבו אלג’יריה סופחה רשמית לצרפת ותושביה קיבלו "שוויון זכויות".

    להכניס היום למדינה אחת, ובכפייה, את אזרחי ישראל לסוגיהם, המתנחלים והפלסטינים ? ברררר… נשמע לי כמו מתכון בדוק ליצירת קונגו, רואנדה או יוגוסלביה שנייה.

    לחררדו – כפי שהוכח באלג’יריה, תהליך ההתנחלות הוא לא בלתי-הפיך גם לאחר יותר מ-100 שנה וכאשר חלק ניכר מתושבי השטח הכבוש הם מתנחלים.

    עופר יהלום

  20. יורם בר-חיים הגיב:

    אולי יסביר יוסי ברנע מה הקשר בין מחאה נגד השחיתות ברשות לבין מדינה חילונית ודמוקרטית ? הקשר היחיד שאני רואה הוא שהמתנגדים העקביים לשחיתות ברשות הם תומכי המדינה החילונית והדמוקרטית…

    אבל ברור שברנע רואה כנראה קשר אחר, וזהו הקשר האתני שהוא כה טורח להעמיד פנים כמתכחש לו, בעיני ברנע הרשות מייצגת את אופי המשטר היחיד שיכולים ערבים להעמיד ולא את ההתנהלות של ממשלת-חסות שסמכויותיה ותפקידה נקבעו על-ידי ארה"ב. במילים אחרות, לא הנסיבות הפוליטיות קובעות אצל ברנע אלא המוצא, ערבים יכולים מבחינתו לחיות בדמוקרטיה רק אם יעברו קודם סדרת חינוך ישראלית ויישארו מיעוט חסר השפעה.

    מכאן גם נובעת הטענה כי "שעת הכושר" לסיפוח ו"שיוויון" היתה אחרי מלחמת 67, כלומר במצב של עליונות צבאית ומדינית ישראלית וכשהאמבק הפלסטיני עוד היה חלש מאד. זה מה שנקרא "קודם נראה להם מי בעל הבית וזא נהיה נחמדים אליהם".

  21. יוסי ברנע הגיב:

    ליובל- לו ישראל היתה מדינה ישראלית היתה אולי שעת כושר לאחר מלחמת ששת הימים.יש עדויות על יוזמות של הנהגות של תושבים מקומיים שרצו להסתפח לישראל.ראה למשל בספרו של דן בבלי, או במאמרו של בושינסקי בקובץ "אחרת".
    אתהנ צודק, ישראל אינה מדינה ישראלית ולכן היא לא יכולה להציע לשכניה להיות חלק ממנה.
    גם אם יהיו שכניה בתהליך בינוי לאומי, אין זה אומר שלא ניתן לדבר על מודל תיאורטי שמכיל קומת יסוד משותפת של זהות לאומית החופנת זהויות משנה מובחנות. אני מדבר על מודל תיאורטי ולא טוען שזו המציאות האפשרית.
    ליורם- נציג "בני הכפר" במחוזותינו אעיר,שבחינת מצב הדמוקרטיה במדינות ערב תעלה מימצאים אף חמורים מאלו של ישראל.סביר להניח כי הדמוקרטיה שברשות, שאולי תהיה איכותית מהמקובלת במדינות ערב,תיפול משמעותית מזו של ישראל. על כך מעידות הפגנות נגד שחיתויות, וזה ההקשר להבין את דברי.בכל אופן כדאי לנסות להפוך את ישראל לישראלית דמוקרטית מאשר פלסטינית דמוקרטית, אם מהמרים בתיאוריה.

  22. אירית – גם קדאפי הגיב:

    תומך במדינה אחת "ישראטין", יש דיווח בוויינט.

  23. יורם בר-חיים הגיב:

    בתאוריה ובמעש, לא יכולה להיות מדינה "ישראלית דמוקרטית" כי מעצם היותה ישראלית היא מזוהה עם התנחלות קולוניאליסטית ועם גירוש רוב תושבי הארץ, לא מקימים דמוקרטיה בלי התושבים…

    המשטרים הערבים הנוכחיים ודאי שאינם דמוקרטיים, אבל נצחון המאבק באימפריאליזם יכול להעמיד משטרים דמוקרטיים, האימפריאליזם ודאי שלא יכול וגם לא מעוניין, נהפוך הוא.

    פעם ראשונה שאני שומע שהפגנות נגד שחיתות מעידות על חוסר-דמוקרטיה, תמיד חשבתי ההיפך אבל לומדים כל החיים…

    ושם תנועתי הוא בני הארץ ולא בני הכפר.

  24. לדן תמיר וליורם בר חיים הגיב:

    האם תוכלו להביא קישורים לתנועות שלכם ? התנועה ללאום הישראלי והתנועה "בני הארץ".
    תודה

  25. הגרמני הגיב:

    כל מי שמנסה להשוות את איחוד אירופה עם רעיונו של תמיר מצליח לשכוח התנגדות חלקים נרחבים באירופה להצטרפותה של תורכיה לגוש מדינות הEU.
    לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שההתנגדות הגדולה מבוססת ברובה על ההבדל הדתי שבין תורכיה המוסלמית לאירופה הנוצרית.
    זה לא עניין של תרבות, וגם לא של דמוקרטיה(לתורכים מסורת עשירה יותר של דמוקרטיה מליוונים,פורטוגלים וספרדים).
    היות וכפי שאמרו חכמים: "בתוך עמי אני חי", הרי שרעיון זה, כמה שיהיה יצירתי, אין בו כל מימד מציאותי עכשווי.
    חבל בעצם…

  26. יסמין הגיב:

    הנרי רוצה לחולל שינויים ותמורות מפליגים בארץ ובאיזור, אך לא מצליח להתמודד עם המשימה הפעוטה יחסית של כתיבה בעברית, שפה שהוא דובר ומבין?

    מבלי להתייחס לאספקטים בעייתיים אחרים, הודעות ארוכות באנגלית קוטעות את רצף הדיון, יוצרות אי-הבנות וצורך להסביר אותן וכו’… אולי תקבע המערכת כללים לגבי שפת ההודעות, לטובת כלל הקוראים? או אולי יהיה איזור נפרד באתר להודעות באנגלית (או בשפות זרות אחרות)?

  27. אני ישראלי הגיב:

    לעמותת "אני ישראלי" עדיין אין אתר אינטרנט מסודר, אך הנה מאמר של עוזי אורנן כאן באתר הגדה השמאלית שדן בנושא:

    — קישור —

    ועוד מאמר:

    — קישור —

    ועוד מאמר, מאתר “האיל הקורא”:

    — קישור —

    בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ החליט לגלגל את הענין הרחק ממנו, ולהעביר את הענין חזרה לדיון בבית המשפט המחוזי, שבו ישמעו עדויות של מומחים. הדיון צפוי בחודשים הקרובים.
    לקבלת נוסח מלא של העתירה, צר קשר בדואל dantamir@pluto.mscc.huji.ac.il.

    בברכה,

    דן תמיר

  28. יורם בר-חיים הגיב:

    אתר אבנאא אלבלד (בני הארץ) :

    — קישור —

  29. עופר ליורם הגיב:

    מדובר אמנם בויכוח ישן בין המגיבים באתר, אבל גם על כל מדינות חצי הכדור המערבי, ומדינות רבות אחרות, ניתן לומר שהן מבוססות על רצח, גירוש ונישול התושבים המקוריים בידי קולוניאליסטים.
    ישנן גם טענות מקסיסטיות לפיהן אין בעולם אף מדינה דמוקרטית באמת, אבל השאלה היא איך מגדירים משטר זה.

  30. דניאל ליורם הגיב:

    אם מישהו יטרח ויתרגם את אתר "אבנאא אלבלד" לעברית ולאנגלית, זה יהיה נחמד.

  31. יוסי ברנע הגיב:

    ליורם בן הארץ ולא בן הכפר ( הגם שהשם "בני הכפר הוא השם בשימוש יום יומיהגם והוא שגוי)
    מאחר והמדינה הישראלית הדמוקרטית טרם קמה, אז קצת קשה להאשים אותה בסוגי האשמות שאתה רגיל להטיח בכל מי שאינו נממנה בדיוק על אנשי תנועתך.
    ההסטוריה האנושית היא היסטוריה של הגירה וגם בני הארץ מתברר חלקם היו מהגרים מהמדינות שגבלו עם פלסטינה -אי, וחלקם מתברר גם היו במקורם יהודים שהמירו את דתם עם הכיבוש המוסלמי.
    מבחינה היסטורית, לא רק מדינות אמריקה הן מדינות הגירה, אלא גם מדינות אירופה וכידוע גם הערבים שיצאו מחצי האי ערב, כבשו כיבושים צבאים ששינו את המצב של האוכלוסיה הנכבשת.
    במקום לנסות לשנות את ההיסטוריה לאחור , דבר שהוא גם בלתי אפשרי ,ולהטיף לפירוק מדינות שהן תוצר של התישבות (ארה"ב,ניו זילנד, ישראל אבל גם צרפת וירדן) חיצונית ששינתה את ההרכב הפנימי,ראוי לפעול למען דמוקרטיה לכל האזרחים המהווים את הלאום של המדינות.
    בישראל לא מהווים כלל האזרחים את הלאום,מה גם שהלאום הישראלי כלל לא מוכר ואינו לגיטימי.
    למרות ליקוייה ישראל בפרמטרים המקובלים לבדיקת קיום של משטר דמוקרטי- ליברלי,היא עולה על כל המדינות הסובבות אותה כולל הרשות.
    ההפגנות ברשות אומנם מצביעות על מידה של דמוקרטייה מעצם חופש הביטוי, אבל אין די בכך. לומר האמת, כל עוד אין מדינה ויש רשות המורכבת מקנטונים ניפרדים, קשה לשפוט אותה בחומרה, אבל מהנסיון ההסטורי עד כה עולה שהתרבות הפוליטית הדמוקרטית לא הצליחה להקלט במדינות ערב.
    ההפגנות על השחיתות , תוך אי מניעת השחיתויות והמך קיומם של המימסדים והתרבות הפוליטית, מבטאים על הרמה הנוכחית של הרשות, שמבחינת דמוקרטיה היא אולי יחסית גבוה למדינות ערב אבל לבטח נופלת מישראל.למשל ביחס לעונש המוות.ואל רק בזה. (אולי לבנון מבחינה כלכלית יותר ליברלית מישראל אבל היא
    לוקה מבחינת פולטית ומעניין לאן תצעד מאז אצח חאריירי).

  32. בעניין אבנא אלבלד הגיב:

    תנועת אבנא עושה את אותה טעות שעושים רוב הפלסטינים – זכות השיבה, מבחינה משפטית ומוסרית, כוללת רק את הפליטים עצמם, ולכל היותר את בני/בנות זוגם וילדיהם הקטינים – כיום כבר כמעט אין כאלה.

    דבר אחד מצא חן בעיני באתר של אבנא, והוא הגינוי לכל אותן "זכויות יתר על בסיס גזעני", כפי שהןמכונות שם. סוף-סוף יש תנועה ערבית שתומכת בשוויון מלא לכל האזרחים ומתנגדת לזכויות יתר, כולל (אני מקווה) אותה ניאו-גזענות הקרויה "העדפה מתקנת", .

    לדניאל – שים לב שבצד האתר מופיעה המלה LANGUAGES, יש לפתוח את התפריט מהמלה הזאת ולהגיע לתרגום העברי והאנגלי.

    עופר יהלום

  33. שלמה הגיב:

    מעין תגובה פלסטינית –
    מתוך ריאיון של עקיבא אלדר ( 25 במארס ) עם נאסר יוסוף האחראי על מנגנוני הביטחון הפלשתיניים:
    ואם בכל זאת ישראל תסתפק בתוכנית ההתנתקות שואל המראיין ?
    זו השעה שישראל חייבת לקבל החלטה. אנחנו לא נסתלק מכאן בסופו של דבר, אם התהליך לא
    יתקדם נחזור לפיתרון של מדינה אחת .
    האין זה פיתרון של החמאס "וזה מה שישראל רוצה" עונה נאסר יוסוף בלי היסוס

  34. שאלה ליורם בר חיים הגיב:

    קראתי מה שכתבת:

    "המשטרים הערבים הנוכחיים ודאי שאינם דמוקרטיים, אבל נצחון המאבק באימפריאליזם יכול להעמיד משטרים דמוקרטיים, האימפריאליזם ודאי שלא יכול וגם לא מעוניין, נהפוך הוא."

    האם ביכולתך לתת דוגמא אחת מעולמנו הלא-וירטואלי ש’נצחון המאבק באימפריאליזם’ (WHATEVER IT MEANS) הביא לכינון משטר דמוקרטי? להוציא את המשטר הציוני, כמובן.

    אני זוכר, למשל, את התנגדותך העיקשת לבחירות חופשיות בקובה – היהלום שבכתר ‘נצחון המאבק באימפריאליזם’.

  35. דניאל הגיב:

    לעופר – וואללה, מה אתה אומר. ורק אני, כנראה, עוואר ואהבל ובור ועם-הארץ פוחצ’בסקי.
    ועכשיו ברצינות: כן, ראיתי את המלה LANGUAGES ותאר לעצמך – אפילו לחצתי עליה. אז בעברית מופיע רק סיכומונצ’יק תמציתי, של חלק מן הפעילויות, ואילו באנגלית – סיכומון קצת יותר מורחב, אולם לא בהרבה. המסר הוא – אם אתה רוצה, שבאמת נתייחס אליך, למד ערבית. אז – אינני יכול לומר, שאני *לחלוטין* נגד המסר הזה, אני מסכים אתו באיזשהו מקום, אבל… אם אתה באמת רוצה, שאנשים יתייחסו לתנועתך ברצינות (וזה מכוון ליורם) – אז צריך להתאמץ קצת ולשכנעם, ולא לטרוק לפניהם את הדלת. ואיך שיהיה, אמלשום שלחתי להם דואל, כי יותר ויותר אני משתכנע, שאכן – אין שום עתיד חיובי שהוא, לכל נושא ההפרדה הזאת… וגם ממש ממש לא נראה לי, איך שהוא משרת קבוצות פשיסטיות וגזעניות, למן סיפוחסטי-החומה ועד לקבוצת "הקו הדמוגראפי" הלה-פנית, ככה ש… אבל, איך שיהיה, נכון לעכשיו, עדיין לא קיבלתי שום תגובה מהם. גם אומר הרבה – האם "בני הארץ" מעוניינים לשכנע גם את המתלבטים, או רק לנהל דיונים מרתקים עם עצמם? כי, אם י?ש? על מה לדבר – אני פה.

    אוה, ולזה ששאל את יורם, "האם ביכולתך לתת דוגמא אחת מעולמנו הלא-וירטואלי ש’נצחון המאבק באימפריאליזם’ (WHATEVER IT MEANS) הביא לכינון משטר דמוקרטי? להוציא את המשטר הציוני, כמובן" – ומה עם הודו?

    או שזו סתם עוד מדינונת זעירה, חסרת כל חשיבות, כולה מיליארד ומשהו בני-אדם… אבל כנראה, שגם באתר הזה יש אנשים, שבעיניהם "דמוקרטיה" פירושה הוא, אך ורק, "מדינה, עם המון קניונים וחנויות של נייקי ומקדונלדס בתוכם".

  36. נתן. הגיב:

    דגמה אחת: הודו.

  37. לדניאל הגיב:

    בקשר למשפטים שכתבת: "אם אתה באמת רוצה, שאנשים יתייחסו לתנועתך ברצינות (וזה מכוון ליורם) – אז צריך להתאמץ קצת ולשכנעם, ולא לטרוק לפניהם את הדלת".
    גם לו לא נותנים מי יודע מה להתבטא באתר .
    ולכן הוא משתמש באתר יותר ידידותי ל(דוברי) עברית
    — קישור —

  38. יורם בר-חיים לדניאל הגיב:

    עיקר פעילותה של אבנאא אלבלד אינו באינטרנט, אני מקווה מאד שישיבו לך על המייל שלך (אתה מוזמן לשלוח גם לי, השארתי מייל) אבל כך או אחרת איש לא סוגר דלתות, רק מתרכזים במה שיכולים, עם המון מה לעשות ופחות מדי זמן, כסף ואפשרויות (ומזכ"ל בכלא הישראלי).

    למעשה, דיונים בכלל תופסים מקום די מועט בפעילותינו, ואין לנו כרגע חוג פתוח על-בסיס קבוע, כך שהמקום המתאים לדון איתנו זה או בפעילות עצמה (עוד מעט יום האדמה) או על כוס קפה בבית של מישהו (אצלי יש קפה טוב).

    ולאדיוט האנונימי בעל הדמיון המפותח, איש לא מנע ממני להתבטא בשום מקום (חוץ מפורומים ישראליים), ובכלל באתר של אבנאא אלבלד יש מעט מאד דברים שמישהו חתום עליהם אישית ואין שם פורום או טוקבק, כך שבדית זאת מדמיונך הקודח.

  39. עוד הערה הגיב:

    מישהו כתב כאן שאני מתנגד לבחירות בקובה, זה כמובן בדוי, אני מאד תומך בזה שישנן בחירות בקובה ומתנגד לזה שארה"ב תכפה שם דיקטטור מטעמה.

    יחד עם זאת, כדי להגיע לדמוקרטיה חזקה ומפותחת של המוני העם (לא הדיקטטורה של הבורגנות) דרוש נצחון הרבה יותר גדול על האימפריאליזם ועל הבורגנות המקומית שנשענת עליו. איים מבודדים אינם מספיקים ועצמאות פורמאלית של הבורגנות הכפופה לסדר היום האימפריאליסטי ודאי שאינה מספיקה.

  40. איתן חג’בי הגיב:

    לדניאל בנוגע לידידות ולשפה –
    יש מצב שחברי תנועת אבנא – אל בלד
    קצת מבואסים מאנשים כמוני וכמוך שלא יודעים ערבית, שבאתרים השמאל רדיקאלים שלהם אין שום
    תרגום לערבית וזה גם לא מי יודע מה מפריע
    להם?
    נסה לחשוב מה זה לתרגם באופן שוטף אתר שלם
    לשתי שפות נוספות, כפי שדרשת.

    מרגיש מוזר לקרוא את תגובתך

  41. ליורם מהאידיוט האנונומי הגיב:

    יורם לא צריך להתלהם ולגדף , זה היה סך הכל אמצעי להפנותאת תשומת ליבם של המגיבים לאתר "מחסום". שם בעברית רהוטה מדווחים
    וגם חותמים ! מה שאתרים אחרים שהוזכרו על ידי המגיבים מדווחים בעיקר בערבית: כמו המאמר של פאטמה נאסר על המשפט של מוחמד כנעאנא, ועל האירוע המרכזי של יום האדמה בכפר הבלתי מוכר אבו-תלול
    — קישור —

  42. דניאל הגיב:

    ליורם – שמחתי מאד לתגובתך, וזה עתה שלחתי לך דואל.

    ולאיתן – אתה מתפרץ לחלוטין לדלת פתוחה, אני מכיר בכך, שזהו מחדל שלי, שלמדתי, עד כה, שפות אחרות ולא ערבית – מודה. לדעתי, כל אתר ואתר של השמאל, חייב להופיע בשתי שפות לפחות – עברית וערבית, כאחד. וזהו המחדל, של אתר הגדה השמאלית…

  43. חגי הגיב:

    כמה הערות לסדר.

    1) אף פעם לא הבנתי למה ככל שאתה יותר שמאלני ככה אתה יותר אשכנזי ובטח שלא יודע ערבית?

    2) מוזר שכל המגיבים כאן הם יהודים (בכוונה לא כתבתי ישראלים), שוב היהודים מנהלי םלפלסטינים (מוסלמים ונוצרים) את החיים, אולי נשאל אותם מה הם רוצים?

    3) יש לי רעיון יותר טוב, בהנחה שלכל עם מגיעה העדרה עצמית כלומר מדינה עצמאית, אין יכול הדבר להתיישב עם מדינה דו-לאומית בארץ ישראל המערבית. לכן אולי הפטרון הוא חלוקה מחדש של השטח הגאוגראפי הנקרא ארץ ישראל (זה השם העיברי).

    4) אופן הפתרון צריך להיות לחלק את השטח הגאוגראפי של המדינות ירדן, ישראל, רצועת עזה ויהודה ושומרון מחדש, ולא לקבוע את גבולות 67 (49,48,47,37,29,21) כמספרים "קדושים".

    אני מבקש תשובות עיניניות לא דמגוגיות.

  44. לחגי הגיב:

    1) לא הבנתי את הניסוח ולא את השאלה.

    2) מנין לך שכל המגיבים הם יהודים?

    3 א) מסכים אתך שמדינה דו-לאומית אינה מתישבת עם רעיון ההגדרה העצמית המדינתית לכל לאום. אך זה לא בהכרח ענין מעשי. שים לב שבמאמר לא מוזכרת בשום מקום "דו לאומיות". בכל אופן, “הגדרה עצמית לכל עם" היא עקרון תאורטי יפה, אבל לא בהכרח קשור ליישום הפוליטי הרצוי.
    3 ב) (כהערה): "ארץ ישראל" הוא רק שם עברי אחד מני רבים.

    4) זה בהחלט דבר שאפשר לחשוב עליו. למה שלא תכתוב מאמר בנושא?

    דן תמיר

  45. מאשכנזי לחגי הגיב:

    צריך להיות מפוכחים. אף פלסטיני ויהיה זה
    מוסלמי מכל כת, נוצרי ואפילו יהודי שמוצאו מהאזור לא רוצה אותנו היהודים (האשכנזים) כלומר אלה שהם או הוריהם הגיעו בעיקר מאירופה במישרין או בעקיפין. בשנת 1937 ניסה בו גוריון (ניסו כמובן גם אחרים) – אבל לו היה מנדט מהתנועה הציונית – להגיע להסכם עם המנהיגים הפלסטינים מוסלמים ונוצרים. את הדיאלוגים עימם הוא תיעד ביומניו, וזה יצא לאור בספר בשם "פגישות עם מנהיגים ערבים" הוא הסכים אפילו למדינה יהודית בסדר גודל שאריק שרון מוכן לתת לפלסטינים – נכון כולל הנגב . וביקש הסכמה רק לדבר קטן עליה "חופשית", וכמובן לא הציע שום הזזת אוכלוסים פירוק ישובים פלסטינים. למותר לציין שהצעותיו נדחו מכל וכל. אני לא חושב שלאור מה שקרה פה לאחר מכן יש סיבה שהפלסטינים שינו את דעתם. נראה לי שקרוב
    למליון אשכנזים הבינו זאת. והם התנחלו ברחבי
    ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, מערב אירופה . ממליץ לך גם לעיין במודעות הרבות בעיתונות המזמינות את צאצאי בני קהילות גרמניה , פולין הונגריה לבוא וליטול בחזרה את אזרחותם. והביקוש רב.

  46. חגי הגיב:

    לדן תמיר והאחרים.

    1) הכוונה שלי שזה נראה לי קצת (אבל קצת) גזעני לבקש מאתרים ערביים,גם אם הם בישראל, לכתוב בעברית. מי שחרגיש כשמאלני גאה שילמד ערבית זה המינימום, לא רק ינגב חומוס.

    2) אף אחד מהמגיבים במאמר הזה ובכלל באתר הזה לא מזדהה בשם או בכינוי שיכול לרמוז שהוא ערבי.

    3) בכל מקום בעולם ישנה מגמה של בניית זהויות לאומיות המתבססות על שפה, תרבות, דת וכ"ו. נראה לי ממש מוזר לנסות ולכפות על היהודים (ללא קשר למוצא) ועל הפלסטינים (ללא קשר לדתם) לחיות ביחד.

    4) אם אני אכתוב מאמר כיצד אני רואה את הדרך האפשרית לפתרון הפרדת העמים באזורינו, אני לא חושב שיפרסמו אותו באתר הזה.

  47. לחגי ולאחרים הגיב:

    1) גם אם לערבית יהיה "מעמד שווה" לעברית, כלומר בשילוט ובמסמכים רשמיים, מה לעשות שהעברית היא שפת הרוב ולכן שיעור הערבים שיודעים עברית תמיד יהיה פי כמה גדול משחיעור היהודים שמדברים ערבית. לכן מומלץ לכל פרסום שרוצה להגיע לקהל גדול ככל האפשר להיות (גם) בעברית.

    2) האתר הוא בעברית, וזן אחת הסיבות שהרוב המכריע של הכותבים והמגיבים (לא כולם) הם יהודים. אני מניח שיש גם סיבות לכך שאין בו הרבה פלסטינים, החל מחוסר עניין באתר ישראלי וכלה בחוסר נגישות לאינטרנט. בכל מקרה המגיבים באתר אינם בהכרח מדגם מייצג של משהו אלא אנשים שמביעים את דעתם.

    3) אם יש לך הצעה לפתרון יצירתי כתוב וש/לח לאתר, למרות שאני לא בטוח שיפרסמו או שהצעתך מעשית (;

    לאשכנזי – אני לא יודע בדיוק על איזה "מיליון אשכנדים" אתה מדבר, בכל מקרה ההיסטוריה של המאה האחרונה מלמדת אותנו שבאו לארץ רק כשלא יכלו להגר למקומות אחרים, מה שקרה די הרבה (כיום למעלה משליש ביהורים חיים בארץ). ואם אתה מתכוון לישראלים לשעבר, עד היום מספר האזרחים שיצאו מהמדינה עולה ב-800 אלף על הנכנסים, אבל גם אם נפחית את אלה שהלכו לעולמם או שלא חידשו את הדרכון זה לא מגיע ל-500 אלף, ומובן שלא כולם אשכנזים.

    עופר יהלום

  48. מאיר פרידמן הגיב:

    בעצם אמרת רעיון ז’בוטינסקאי, "המוסר של קיר הברזל"

  49. דניאל הגיב:

    ושוב: לדעתי כל אתר של השמאל בארץ הזו, בין שהוא "יהודי" או "ערבי", חייב להיות בערבית ובעברית, כאחד.

  50. לעופר מהאשכנזי הגיב:

    ניחא 500,000. אני ממליץ לך לעיין בפרסומים העוסקים למשל בזכות השיבה המעריכים לאיזה מספר יכול לתפוח המספר הנ"ל של היורדים :
    ראה את הקטע הבא מהאתרhttp://www.banki-shabiba.net/forum/viewtopic.php?t=910

    החוקר בני מוריס, בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים" (עם עובד,1991) הגיע למסקנה, כי בין דצמבר 1947 לספטמבר 1949, כלומר במשך שנתיים גורשו באופן יזום על-ידי הצבא הישראלי או ברחו בשל המלחמה 600 עד 760 אלף ערבים פלסטינים. הפליטים הפלסטינים, שמספרם כיום כ3 מיליון, מפוזרים בארצות שונות, וחלקם ממשיך להתגורר במחנות פליטים ובתנאים קשים.

הגיבו לנתן.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים