היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוא שפן גדול כאשר מדובר בשחיתויות של ראש הממשלה שרון. במקום להעמידו לדין הוא מתחכם בחוות דעת שמטרתן לחלצו מאימת הדין. אולם כאשר מדובר במרדכי ואנונו, או אז היועץ מזוז ופיקודיו בפרקליטות הם גיבורים גדולים. הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד ואנונו בגין 21 ראיונות שנתן לעיתונות וכצ’ופר גם הוסיפו סעיף בדבר "ניסיון יציאה מהארץ" לאחר שניסה, חמוש במצנפת, להגיע בחג המולד, היום הקדוש ביותר לנוצרים, לכנסיית המולד בבית לחם.
המגבלות שממשלת ישראל הטילה על ואנונו, שכללו איסור להתראיין לעיתונות חוץ, היו והינן בלתי חוקתיות בעליל ונוגדות אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. האיסור הזה עומד בסתירה לאחת מזכויות היסוד של האדם באשר הוא – חופש הביטוי.
18 שנים ישב מרדכי ואנונו במאסר בלתי חוקי בגלל שעשה שימוש בחופש הביטוי – וההחלטות של ממשלת ישראל באמצעות שליחיה בשירותים החשאיים ובתי המשפט להמשיך את האיסור גם לאחר שסיים לרצות את העונש – הוא התעללות והתנכלות לשמן. הניסיון לסתום לואנונו את הפה דומה לאיסור שיטילו על אדם להפסיק לנשום. שום בית משפט אינו רשאי להטיל איסור שכזה.
הגשת כתב האישום הוא על כן לא יותר מנקמנות קטנונית של שלטון שלא יכול לעכל את העובדה שמרדכי ואנונו יצא מ-18 שנות המאסר, בהן קרוב ל-12 שנים בבידוד, שפוי ומחויב למאבק בגינו נכנס לכלא: עולם חופשי מנשק להשמדה המוני, ראש וראשון נשק גרעיני.
גם מעבר להיבט העקרוני, היתה הצדקה מאוד מעשית לראיונות שנתן ואנונו לאמצעי התקשורת. הוא הזים בצורה משכנעת את טענות אלו הקרויים "גורמי הביטחון" כאילו יש לו מידע סודי היכול להזיק למה שמכונה "ביטחון המדינה".
במידה והופיע מידע כלשהו בראיונות שנתן, מדובר במידע שכבר פורסם בעבר מאות פעמים בעיתונות הישראלית והבינלאומית. עיקרי הדברים התמקדו בדעותיו של מרדכי ואנונו על הסכנה הנוראה שנשק אטומי בידי ישראל מהווה לאזרחים ועל החשיבות שבפירוקו.
ב-21 לאפריל 2005 יציין מרדכי ואנונו שנה לשחרורו מהכלא. נקווה שמישהו במערכת הממשל הישראלית יתעשת וידאג כי ההגבלות לא יחודשו וכי ואנונו יוכל לצאת את ישראל למקום שבו יחפוץ לחיות את חייו. רק אז יהפוך לאדם חופשי ומשוחרר מכבלי ממשלת ישראל.
ייצוג הולם לנשים
חברות הכנסת יולי תמיר (עבודה) ואתי לבני (שינוי) יזמו הצעת חוק שמטרתה להבטיח ייצוג נשים בכל מו"מ לשלום ובקבלת החלטות הנוגעות למניעת משברים וסכסוכים.
הצעתן מבוססת על החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם שמתייחסת להשלכות הייחודיות של מצבי מלחמה על נשים ונערות ומכירה בחשיבות הטמעתה של תפישה מגדרית בתהליכי שלום ויישוב סכסוכים ובתפקידן המשמעותי של נשים בתהליכים אלו.
ההנחה כי ייצוג נשים מבטיח פתרונות של שלום או מימוש צדק חברתי מעבר למה שגברים יכולים להציע, אינה עומדת במבחן הניסיון האנושי. אם נלך אחורה, למשל לשנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה, נראה כי בבחירות בהן ניצחה המפלגה הנאצית, זכה היטלר לרוב בקרב קולות הנשים.
נשים שכיהנו בצמרת הפירמידה הפוליטית, לא הביאו מזור לאנושות. כך גולדה מאיר שתרמה תרומה אדירה להגדלת שטחי בתי הקברות בישראל, כך מרגרט תאצ’ר בבריטניה שמדיניותה הכלכלית והחברתית אופיינה בקניבליזם חברתי (וגם יזמה מלחמה קטנה), כך אינדירה גנדי שלא פתרה את בעיותיה החברתיות של הודו ולא את הסכסוך עם פקיסטן, כך הסנאטורית הילרי קלינטון שהצביעה בעד היציאה למלחמה בעיראק, כך שרת החוץ של ארה"ב קונדוליזה רייס שאין לה כל הרהורי חרטה על עמידתה האיתנה מאחורי תעשיית המוות של ארה"ב וכך גם דוברת צה"ל תא"ל רות ירון שמשקרת במצח נחושה כדי להצדיק את הפעולות הברבריות של חיילי הכיבוש הישראלי. אפשר להאריך בדוגמאות עוד שעה ארוכה.
בחינת המחלוקת הפוליטית בישראל כיום, מראה כי נשים התומכות ופעילות במפלגות, בתנועות ובארגונים ימניים הוא ניכר. נשים הלוקות בפונדמנטליזם דתי, בלאומנות פאשיסטית, בנכונות לצאת למלחמה על המשך משטר הכיבוש אינה תופעה שולית.
לא הייתי מעלה על דעתי לקחת את ילדיי בהיותם תינוקות להפגנות שעלולות להתפתח לעימות אלים עם המשטרה או הצבא. מתנחלות מוכנות לעשות זאת ללא ניד עפעף.
לממשלה לאומנית ימנית פאשיסטית בישראל לא תהיה כל בעיה למלא את שורות מקבלי ההחלטות בנשים כמו המתנחלת נדיה מטר וחברותיה מ"נשים בירוק".
אני תומך בייצוג הולם של נשים בכל מוקדי ההכרעות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות, משום שאני תומך באופן עקרוני בייצוג הולם של כל מרכיבי האוכלוסייה בצמתים בהם מתקבלות ההחלטות. כל זאת מתוך ידיעה ברורה שנשים, בדיוק כמו גברים, נחלקות בדעותיהן. יש פעילות שלום, יש שוחרות זכויות אדם, יש הומניסטיות דגולות ויש צדיקות ששמן ייזכר לעד בקרב ל"ו צדיקים. ויש גם, אלוהים ישמור, תומכות קנאיות של ספר יהושע שמוכנות להרוס, להשמיד, לעקור, לרצוח את כל החי והצומח הלא יהודי על פני הארץ הזאת.
המסקנה ברורה: המגמה הרצויה מתמצית לא בסתם ייצוג נשים או גברים בעמדות מקבלי ההכרעות, אלא בכאלה הקרובים לנו בערכיהם ובהשקפת עולמם.
עדיף אלברט איינשטיין אחד על עשר לימור לבנת ועדיפה סימון דה בובואר אחת על עשרה אריאל שרון.
הפושע מזדעזע
הרוצח ופושע המלחמה ח"כ אהוד יתום מסיעת מורדי הליכוד הביע זעזוע (במשדר "פוליטיקה" של הטלוויזיה הישראלית) ממכתבם של 250 השמיניסטים שהודיעו כי מצפונם לא מאפשר להם להתגייס לצבא הכיבוש הישראלי ולקחת חלק, ולו עקיף, בפעולות הדיכוי והפרת זכויות האדם. מכתבם הוא מסמך מרגש ואפשר רק להביע פליאה על שבביצת העוולות הישראלית גדלו פרחים נפלאים כאלו.
מה שהפושע יתום לא מבין, כי אנשים שכמותו הם בין השאר הרקע שהביא את הצעירים למסקנתם, כי אם ברצונם להישאר בני אדם ולא להיהפך לרוצחים, מן הראוי שלא יתחילו כלל במסלול הצבאי.
יד ושם והטרנספריסט זאבי
יש יותר מסמליות בעובדה ש"הארץ" פירסם באותו יום את הידיעה על פתיחת מוזיאון השואה החדש ב"יד ושם" ואת אישור ועדת החוקה בכנסת להגיש לקריאה ראשונה את חוק מורשת הטרנספר על שם זאבי.
המשותף לשני הארועים הוא ניכוסם ליהודים בלבד.
קונספציית זאבי גורסת שארץ ישראל היא פרויקט יהודי, ואילו קונספציית "יד ושם" גורסת שהשואה היא פרויקט יהודי. יש לעשות ככל שניתן למזער ומוטב להסיר את "השיקוץ הגויי".
נכון שהיו ויש ערבים בארץ ישראל. הפתרון לפי זאבי: ארכיאולוגיה ליהודים וטרנספר לערבים.
נכון שבשואה היו גם קורבנות לא יהודים, שליש מהעם הצועני שנשרף ונרצח במחנות ההשמדה ובניסויים רפואיים, 20 מיליון רוסים, מאות אלפי לוחמי מחתרות בארצות הכיבוש הנאצי, מאות אלפי פולנים, וכמספר הזה ויותר של לוחמים אמריקאים ובריטים, קנדים, אוסטרלים וניוזילנדים, הומוסקסואלים, קומוניסטים, סוציאליסטים, אנשי דת, מתנגדי המשטר הנאצי שפעלו כמחתרת בגרמניה (מעטים ככל שיהיו, אבל הם היו), ומניתי רק חלק, אבל ב"יד ושם" ימזערו אותם, וחלקם אף לא יוזכרו.
הנה שאלת השאלות: האם הנאצים היו אויבי האנושות, ועל כן גם אויבי העם היהודי? או שמא היו הנאצים בראש ובראשונה אויבי העם היהודי. שאם כך, ישראל רואה עצמה פטורה מהפקת לקחים אוניברסליים, כמו מאבק בגזענות וברודנות. או אז מותר להיות ביחסים אינטימיים עם דרום אפריקה הגזענית של משטר האפרטהייד ולפתח במשותף פצצות אטום, לייצא נשק למשטרו הפאשיסטי של הגנרל פינושה בצ’ילה, לשלוח משלחות צבאיות על מנת לסייע ולתחזק רודנים כמו הגנרל מובוטו בזאיר (קונגו) ואידי אמין באוגנדה, לשלול זכויות אדם ולהטיל משטר כיבוש אכזרי על העם הפלסטיני.
אם הגירסה האוניברסלית היא הנכונה, אזיי רצח היהודים הוא חלק מתעשיית הרצח הכוללת, והלקחים הם בהתאם: דמוקרטיה, שוויון, מאבק בגזענות ואפס סובלנות לתופעות כמו כיבוש ודיכוי של עמים אחרים.
ראש הממשלה שרון חזר בנאומו בטקס חנוכת המוזיאון על מנטרת הציונית הצבאית כי רק במדינת ישראל יכול היהודי להגן על חייו.
וכל השומע יתמה. מאז סוף מלחמת העולם השנייה מדינת ישראל היא המקום הפחות בטוח ליהודים. מספר היהודים שנהרגו במלחמות ופעולות צבאיות במדינת ישראל מאז ייסודה ב-1948 ועד היום הוא הגבוה ביותר מבין כל הקהילות היהודיות החיות במרחבי הגלובוס.
הלקח הנכון של השואה לגבי ביטחונם של יהודים, הוא זהה לאלה של הלא יהודים: במקום של מלחמות, קיומם לא בטוח, ובארצות בהן שוררים דמוקרטיה, שוויון זכויות ושלום עם השכנים, קיומם הוא הבטוח ביותר.
מאות פצצות אטום, נשק ביולוגי וכימי הנמצאים בכמויות אדירות "למען ביטחוננו" בטריטוריה הקטנה הזו ששמה מדינת ישראל , הופכים את ישראל לא רק למקום לא בטוח, אלא למקום שעלול להמית על יושביו השמדה עצמית. סכנת שואה שנייה, הפעם במו ידינו.
בית המשפט העליון מיישר קו עם נתניהו
מול האגדה שבתי המשפט הם בלתי תלויים ועצמאיים, מורה המציאות כי כאשר מדובר באינטרסים מהותיים, הן של השלטון והן של בעלי ההון, בית המשפט העליון פועל כשלוחה שלהם ומתקן "פגמים" או "סטיות" של ערכאות נמוכות.
שתי דוגמאות מהשבועיים האחרונים: בית המשפט העליון ביטל פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי שר התחבורה אינו רשאי לשבור את שביתת נהגי האוטובוסים בבאר שבע, הנאבקים על זכותם להתארגן ועל תנאי עבודה ושכר הוגנים, על ידי הכנסת חברת אוטובוסים אחרת.
בית המשפט העליון ביטל החלטה של בית המשפט המחוזי שאישר תביעה ייצוגית נגד חברות כרטיסי האשראי השייכות לבנקים. התביעה עסקה בגביית יתר של חברות כרטיסי האשראי. קבלת תביעה ייצוגית, פירושה שחברות האשראי עלולות למצוא עצמן נדרשות להחזיר גביות יתר בסדרי גודל של מיליארד שקלים. בא בית המשפט העליון וביטל את הפסיקה וחברות כרטיסי האשראי נשמו לרווחה.
לאנדי,
גם אני קראתי באמצע שנות ה-90 ראיון עם תא"ל בירו (שהוא גם ניצול שואה כפי שצוין בכתבה) שסיפר כי רצח שבויים במלחמת סיני.
לא ראיתי אותו רוצח שבויים, אבל לאור הראיון שבו הודה בכך, שיגרתי מיד מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ותבעתי ממנו להעמיד את בירו לדין על ביצוע פשעי מלחמה.
או אז התברר לי כי בחקיקה הישראלית אין בכלל חוק המדבר על ביצוע פשעי מלחמה, כפי שקיים במספר מדינות דמוקרטיות. (החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מתמקד בפשעים נגד העם היהודי במלחמת העולם השניה). בתשובה שקיבלתי נאמר כי אי אפשר להעמיד את בירו לדין (בהנחה שביצע את אשר אמר בראיון) מאחר ומדובר בעבירת רצח שחלה עליה התישנות.
בעקבות הראיון עם בירו התפרסמו עוד מספר כתבות על רצח שבויים. למשל אחד מעיתונאי "ידיעות אחרונות" פירסם כתבה בה סיפר כי במלחמת ששת הימים (יוני 1967) היה עד לרצח שבויים מצרים. שוב כתבתי ליועץ המשפטי ושוב קיבלתי תשובה שחלה התישנות.
מאמר מצויין ומעניין, חותם על כל מלה.
בענייו ואנונו – לא נראה לי שכיום הרשויות היו מעיזות לחטוף אזרח ישראלי שעזב את הארץ, ולו מהסיבה שזה היה מביא לשערורייה בינלאומית ואולי גם לביטול הסכמי ההסגרה שיש לישראל עם מדינות אחרות לגבי פושעים פליליים.
ל"ייצוג הנשים" – נראה לי שעמדתו של ספירו הרבה יותר קרובה לזו של תמיר ולבני ממה שנדמה לו. שריון אינו "הבטחת ייצוג" אלא גזענות הפוכה ולא יותר, מכיוון שאדם לא יכול לייצג את אלה שלא בחרו בו.
גם היום חוטפים, אבל דואגים שזה לא יגיע לציבור. אל תדאג השיפורים של מדינת ישראל זה לא ברמת האתיקה אלא ברמת הביצוע, מה שאומר פחות קצוות פתוחים, יותר "גריסה של ראיות." יותר שימוש בהשאה והסוואה, מה נהיית נאיבי ?
גדעון ספירו ממשיך לצעוק על כל העולם חוץ מעל מי שצריך. וענונו ועוד כמה עניינים זה פרשיות ענק שלעולם לא יצאו לאור, במיוחד אם מי שמוחה עליהן יש לו איי.קיו כמו של ספירו.
קודם סינדי היתה אשמה, אח"כ השופטים הישראלים, עכשיו מי ? הפרקליט שחתם על כתב האשום ? זה לא קשור בכלל למלמ"ב או לממשל האמריקאי, ולכן אפשר להמשיך לקשקש עד איו סוף. הייתי רוצה לראות את ספירו מול החבר’ה האלה, מחזיק מעמד שלוש דקות. נו בסדר דקה שיהיה. להזכירך ספירו, נידמה לי שאתה ממשפחת יוצאי שואה, אנשים באושוויץ זרקו את ההורים והילדים שלהם לבור, באיום של איזה קלגס. האם גם הם אשמים ? כשבאים להעביר ביקורת אז נכון להפנות זרקור למקום הנכון, אחרת זה מילים סתם. לפני כמה זמן אמרת שבשירות חובה שלך נגררת להלחם באנשים סתם, אולי הרגת לא יודעת. האם אתה האשם או הקורבן ? אז יש מצבים דומים, למרות שאתה לא מעורב בהם אישית. תאר לך שאיזה מתלהם היה הורג אותך אחרי המלחמה בתור פושע מלחמה. לא חראם ? תבדוק כמה אחריות יש לאנשים ומה מרחב היכולת שלהם, ואז תגיד מה בדיוק לדעתך הם צריכים ויכולים לעשות. בלי צווחות. והאם אתה היית מוכן להלין אצלך את וענונו במשך כמה חודשים כדי שירדו לו מהאוזן מי שיושב לו שם ? סביר שבמקרה כזה היו יושבים לך על הזנב עד כדי כך שחייך היו מתחילים להיות לא כל כך נעימים עד כדי בלתי נסבלים עד כדי יותר מכך. והכל היה נעשה חוקי ובצללים, ואם היית מתלונן על משהו היו אומרים שאתה מדמיין. לא בטוחה שאתה מוכן לעשות את זה. ואם אני צודקת, אז יפה השתיקה במקרה הזה. כי הפוסל במומו פוסל.
מאז עשר שנים משתוללת מלחמת אזרחים חסרת רחמים בקונגו. מולהטת על ידי מדינות שכנות כרואנדה ואוגנדה נרצחו על פי הערכות איגונים בינלאומיים כ 4 מיליון בני אדם לערך, רובם אזרחים ולא חיילים.
מאז מלחמת העולם השנייה לא בוצעו פשעים כה גדולים כנגד האנושות כפי שבוצעו ומבוצעים יום-יום, שעה-שעה, במדינה מסוכסכת, אוכלת יושביה, כקונגו.
רבים זה כבר לא מעניין מתי ובשל מה הכל התחיל, הם רק מחכים שהסכם השלום שנחתם בין הפלגים הניצים לפני שמונה שנים יביא לשלום ושלווה. גם הכוחות הבינלאומיים המעורבים לא עושים יותר מאשר להגן על ישבניהם, לעצום עיניהם, ולהגדיל את נפח הפדופיליות המשתוללת.
לחשוב שתרומתה של מדינת ישראל מתבטא בנשק הרב אותו סיפקה למובוטו, ואשר מופנה בקרבות בין הצבא הסדיר, המיליציות הפרטיות, והמורדים בסופו של דבר כנגד אזרחים, מעוררת בי תחושת קבס.
בקונגו מתרחשת שואה שנייה, בחלקה באחריות ישראלית למהירות בה נהרגים אזרחים מנשק ישראלי מתוחכם, ובישראל מצווחים פוליטיקאים קטני קומה, בכל פעם שבריון מטופש וקטן מוח מרעים קולו באמירות אנטישמיות.
אכן הנאצים היו בראש ובראשונה אויבי העם היהודי . רק נגד היהודים המלחמה הייתה טוטאלית! הבהירו את זה היטב ןתיארו הסופרים "בוגרי אושוויץ" פרימו לוי ויחיאל דינור (ק. צטניק) .
לצערהו בחלק מקטגוריות הנרצחים שאתה מונה : רוסים (הרוסים בדיווחיהם מנו גם את היהודים כקרבנות יהודים), קומוניסטים, סוציאליסטים וכו’ היו גם יהודים .
יש אוקיינוס שלם של הבדל בין חייל אמריקאי או רוסי שנהרג במלחמה שמנהלת מולדתו כנגד גרמניה או בין פרטיזן שנלחם למען חרותו מהכובש הנאצי לבין ילד יהודי בן חמש שמוכנס לתאי הגאזים, אם ספירו לא מבין את ההבדל אולי כדאי שמישהו יסביר לו כבר, הרדידות הזו מעייפת כבר. אגב, השואה היא לא אירוע אוניברסלי, היא אירוע יהודי אתה מתבלבל בין מלחמת העולם השנייה שהיא ארוע אוניברסלי ובין השואה שהתרחשה במהלכה. פשטני כבר אמרתי?
מה, שלמה, נגד הצוענים היא לא היתה טוטאלית ?
ומה הם התכוונו לעשות בשחורים?
תמהני מהיכן הנתונים שלך על כך ש’שליש מהעם הצועני נשרף ונרצח במחנות ההשמדה ובניסויים רפואיים’.
אירגוני הצוענים באירופה מדברים על 200 אלף עד חצי מיליון קורבנות מבין הצוענים.
אולי יש ברשותך מספרים על הצוענים באירופה לפני ואחרי המלחמה כדי שנתבסס על עובדות כלשהן ולא נספר סיפורים מצוצים מהאוויר.
לעופר נ.
פרופ’ יהודה באואר כתב את הערך צוענים (בני רום) באנציקלופדיה של השואה. השורה התחתונה
המדיניות נגדם הצוענים הייתה מבולבלת
צוענים לא היו יהודים ולפיכך לא היה צוךך לרצוח את כולם. היהודים נועדו להשמדה כללית ואילו הצוענים נידונו לרצח סלקטיבי בקנה מידה רחב יחסית.
הנאצים לא נגעו באזרחים צרפתים ממוצא אפריקני (סנגל חוף השנהב וכד,) ששהו בצרפת הכבושה
לזאת המסתתרת מאחורי "אני",
ראשית, מול טענתך כי אני "צועק נגד כל העולם רק לא נגד מי שצריך", תשובה ושאלה. אינני צועק נגד כל העולם, רק נגד אלה שלפי דעתי לוקחים חלק בהשלטת אי צדק בישראל ובעולם. יחד עם זאת אני תמיד שמח ללמוד, על כן אודה אם תלמדיני דעת, מי הם אלה שלדעתך יש להוסיף לרשימת האנשים שנגדם אני צריך לצעוק.
שנית, לשאלתך, אם הייתי מוכן להלין אצלי את מרדכי ואנונו, התשובה היא חיובית, ואף הצעתי זאת בשעתו כאופציה אפשרית לאחר שיחרורו מהכלא. למזלו הוא מצא סדור יותר מוצלח בכנסית סנט ג’ורג’, שהוא מתחם הרבה יותר מוגן מפני טרדנים ומאיימים למיניהם מאשר דירתי.
שלישית, אינני דורש מאחרים את מה שאינני מוכן לעשות בעצמי. אינני יודע מדוע הזכרת את אלה שזרקו את יקיריהם לבור באושוויץ כשמאחוריהם קלגס גרמני. איש מאלה שאני מבקר לא עומד בסיטואציה כזו ולא נדרש לדילמה כזו.
כאשר אני מבקר למשל שופטים על פסקי דין, אני עושה זאת מתוך ידיעה כי אם היו פוסקים אחרת, שערה מראשם לא היתה נופלת. שום קלגס באושוויץ לא עומד מאחורי שופט ישראלי שהחליט לעצור את ואנונו או את טלי פחימה.
רביעית, רצה המקרה, שבעת מלחמת סיני, שם הייתי חייל בשירות חובה, לא הרגתי אף בן אדם. זה לא תוכנן כך. פשוט הייתי בגזרה שבה לא התנהלה לחימה פעילה. אם מישהו היה רוצח אותי כפושע מלחמה, הייתי זועק לו מקברי, טעית בכתובת, וגם היה מפסיד מתנגד פעיל למלחמות, לצבא ולכיבוש. כפי שכבר כתבתי, הפקתי לקחים, ומאז מלחמת יוני 1967 לא שירתתי בשטחים הכבושים ונימניתי עם מייסדי "יש גבול" ותומך נלהב בכל סרבני הכיבוש. גם כאן אינני דורש מאחרים את מה שלא עשיתי בעצמי.
חמישית, ישבו לי על הזנב וממשיכים לשבת, אבל בינתיים בדרגת חומרה נסבלת, כמי שמשתייך לקבוצת הרוב היהודית. אינני יודע כיצד אגיב אם אצטרך לעבור עינויים כמו שעוברים הפלסטינים במרתפי השב"כ. יתכן שלא אחזיק מעמד, ולכן אני גם לא מבקר את המעונים אם הם נשברים (עוד דוגמא שאינני צועק על כל העולם), אלא את המענים בלבד.
ברוח ימים אלה,לפחות יש למרדכי (מזכיר מישהו?!) למה להתחפש.לסנטה קלאוס, שוחר הטוב והשלום, שולח מתנות לכל הילדים המתוקים.
פורים שמח עפיפון.
לחיים ולאחרים המתעקשים על מונופול יהודי באשר לשואה,
מי שעוסק ברידוד ובפשטנות זה אתם. אין דבר קל ומקובל יותר בישראל כמו גם בקרב השפוטים שלה בעולם, לייחס את השואה ליהודים בלבד.
לעומת זאת הדרך בה אני נוקט, לראות את הנושא בהקשריו ההיסטוריים והעובדתיים, מעניקה לו הרבה יותר עומק ורצינות.
באשר לצוענים: כאשר אני מדבר על תקופת השואה כוונתי לשנות מלמת העולם השניה שקורבנותיה לא היו רק יהודים.
שואת היהודים היתה גם שואת הצוענים. מספר הצוענים בטרם מלחמת העולם השניה עמד על מיליון וחצי. הנאצים רצחו שליש מבני העם הצועני – חצי מיליון. ילדים נשים וזקנים.
אני יודע שיש מחלוקת באשר למספר הצוענים שנרצחו, והיא משתרעת מ-200 אלף לכאמור חצי מיליון. אני מסתמך על המחקרים שמדברים על חצי מיליון. מימסד השואה במדינת ישראל מאמץ כמובן בחום את המספר הנמוך יותר, כי זה משרת לשיטתם את מונפול השואה היהודי. גם אם נקבל את המספר הנמוך יותר, אזי השמדת 200 אלף צוענים מתוך מיליון וחצי, בהחלט נכלל לדעתי במושג שואה.
את השמדת היהודים יש לראות בהקשר של תורת הגזע הנאצית. לפי תורה זו היו עוד קטגוריות של נחותי גזע שנועדו להשמדה, המפגרים, ההומסקסואלים.גם להם היתה שואה.
אבל מי מדבר עליהם? זה מקלקל למימסד השואה בישראל ובקהילות היהודיות את חדוות הבלעדיות.
צודק ספירו בשימושו במספר חצי מליון. החברה ללעמים נכחדים,ראה קישורwww.gfbv.de מציינת את אותם המספרים.
ב1938 ובדומה להחלטת ה"פתרון הסופי" הוחלט על ידי הימלר לטפל ב"גזע" זה(RASSE UND WESEN).ב1942 הוחלט להחליט להעביר את כל הצוענים למחנה ההשמדה באושוויץ, שם הומתו בגז יחדיו עם יהודים, קומוניסטים ואוייבי המשטר.
בניגוד לשואת היהודים הוכחשה שואת הצוענים עד לשנת 1979, כאשר בשנת 1982 הכיר קאנצלר גרמניה דאז, הלמוט שמידט, כמו יו"ר האופוזיציה דאז, הלמוט קוהל, על ההכרה בהשמדת צוענים מכוונת על ידי המשטר הנאצי.
המספרים של ספירו מצוצים מהאצבע.
ע"פ אירגון זכויות האדם הגרמני ‘החברה להגנה על עמים הנתונים בסכנה’ (GESELLSCHAFT FUER BEDROHTE VOELKER) מס’ הצוענים בעולם נאמד ב-12 מיליון:
Die Weltpopulation der Sinti, Roma und anderer zugehöriger Gruppen beträgt heute etwa zwölf Millionen. Die größten Gemeinschaften befinden sich in den osteuropäischen Ländern (jeweils 300.000 bis zu einer Million Roma; in Rumänien nach Schätzungen sogar 1,5 bis drei Millionen) und in Spanien (400.000 bis 500.000 ‘Cale’). In der Bundesrepublik leben nach Schätzungen etwa 60.000 – 70.000 deutsche Sinti und etwa 40.000 deutsche Roma.
— קישור —
קשה להניח שע"י ריבוי טבעי אוכלוסיית הצוענים גדלה ממיליון בסיום מלה"ע ה-2 (כטענת ספירו) ל-12 מיליון כיום. אפילו הפלסטינים לא התרבו ככה.
העובדות כמובן אחרות.
למזלם של הצוענים ההשמדה שלהם ע"י הנאצים בוצעה בצורה סלקטיווית לא גורפת כמו במיקרה של היהודים. לא רק שהנאצים לא ניסו לרכז את כל הצוענים בשטחים הנתונים לשליטתם ולשלחם למחנות כמו שעשו עם היהודים, אלא שהם לא הפעילו לחץ על מדינות אחרות כדי להסגיר את הצוענים ‘שלהן’ לצורכי השמדה (כמו שעשו ביחס ליהודי הונגריה, בולגריה, רומניה וכד’).
היהודים לעומת זאת הושמדו ע"י הנאצים כדי 90% ומעלה.
מדהים ששמאלנים יהודיים בישראל מנסים לגמד את השואה היהודית ולהפריז לעומתה בשואות של עמים אחרים.
יש להניח שהם עושים זאת מתוך עודף הורמונים ‘אנטי-ציוניים’ ומתוך התלהבות יתירה ב’מאבק נגד הכיבוש’.
זה השם שלי, אני. (אנה או אן).
לא השתכנעתי בהבדל בין הלך הרוח שהוביל אותך כמעט להרוג מישהו שאתה לא מכיר, ובין הלך הרוח של פרקליט עובד מדינה שסומך על המערכת שבה הוא עובד וחותם על כתב אישום. ההבדל הוא בהתפכחות ובמועדה, וכידוע שערי תשובה פתוחים תמיד. תביא מידע שאף אחד לא יודע, אז אולי תשכנע את הפרקליט שיש לו סיבה לחשוד במערכת שבה הוא עובד ואליה הוא מסור, ועל ראשיה הוא סומך. לדעתי הכתיבה שלך דוקא מחזקת את הספין של מערכת הבטחון על התיק הזה. כאילו יש פה ויכוח פוליטי בין בטחוניסטים ובין מתנגדי הגרעין ותומכי חופש המצפון. נו באמת. כמובן אם יש למישהו באמת מידע שיכול לשפוך אור על הפרשה הזו, אזי יש לו לחשוש שיפלו לא רק שערות אלא אולי הראש כולו…
גדעון שלום,
במאמר קודם שלך ציינת שהיית בין אלה שצנחו במיתלה. עד כמה שאני זוכר, במיתלה התחולל קרב עקוב מדם (ועתיר פאשלות). במאמרך הנוכחי אתה מציין שההית בגיזרה שבה לא התנהלה לחימה פעילה. איך זה מסתדר? לא מובן לי. התוכל להסביר?
בתודה מראש, בר הפלוגתא שלך,\
אלישע.
זכותו המלאה של וענונו להיתנתק מיהדותו,ומישראליותו….
ידם של מי תגבר ??היתומים והחורבים ??
או הקול השפוי ??
מופיע אלישע המאשר בעצם נוכחותו את מה שאני אומרת. אני
אלישע צודק לגבי המיתלה.
ואני מוסיף ושואל את גדעון ספירו מה עם פשעי המלחמה של גדוד 890 במלחמת סיני. הרי הגדוד הזה רצח שבויים מצריים בכמויות סיטונאיות (ע"פ כתבה בעיתון מ-1995) כולל פועלים חפים מכל פשע שעבדו בסלילת כבישים.
לאלישע,
נראה שאתה מוטרד מכך שלא הרגתי ולא נהרגתי. אז הנה ההסבר.
במיתלה צנח גדוד. הוא התפרש על פני שטח די גדול, אבל לא חצה לצד השני של מעבר המיתלה. כעבור מספר ימים חבר אליו כוח יבשתי. בכוח הזה היה גם שרון. הוא יזם סיור צבאי בצדו השני של מעבר המיתלה. לימים למדנו מהספר של הרמטכ"ל משה דיין כי יוזמה זו היתה בניגוד לפקודות. בצדו השני של המעבר היה כוח מצרי מחופר היטב שאיש לא ידע על קיומו. הסיור נקלע למלכודת אש וכוח נוסף נשלח לחלצו. התפתח קרב עקוב מדם. הפלוגה שלי לא השתתפה בקרב.כל מה שאני מספר כאן נודע לי מאוחר יותר, משום שבשעת הקרב כלל לא ידעתי על קיומו משום שפלוגתי היתה ממוקמת הרחק מאזור הקרב.
הפעם היחידה שהייתי נתון בסכנה במיתלה היה כאשר מטוס קרב מצרי צלל לעברנו וריסס את השטח באש. היו מספר פצועים ולמזלי לא נפגעתי.
לגדעון שלום,
תודה על תשןבתך. עכשיו העניין מובן. מלבד זאת אני מאחל לך אריכות ימים, בריאות טובה, והמשך פורה של הויכוחים אותם אנו מנהלים מעל דפי האתר הזה, ואשר אני בטוח תורמים להעשרת הדיונים.
לגבי הצוענים, אינני בקיאה במספרים, אבל יש לי שתי הערות:
1. הגרמנים התייחסו לצוענים להיפך מאשר ליהודים, כי הצוענים מקורם בצפון הודו, ומכאן שהם ארים טהורים! לפיכך הנאצים לא נגעו בצוענים טהורים – אדרבה, היו אפילו צוענים ששירתו בצבא הוורמאכט – אלא באלה שדמם היה מעורב בדם אנשים משולי החברה האירופית. את אלה הגדירו הנאצים כבני-כלאיים וממזרים ואותם כלאו והשמידו.
2. דומני שמקור הבילבול במספרים הוא ההגדרה הגיאוגרפית. סביר בהחלט שיש בעולם כולו כשנים-עשר מיליון צוענים, אבל באירופה יש בוודאי לא יותר משלושה-ארבעה, אם מביאים בחשבון את כל היבשת, מן האוקיאנוס האטלנטי ועד הרי האורל.
לאליהו,
מרבית הגולשים באתר, כך אני מניח, לא קוראים גרמנית, ועל כן צריך להבהיר מספר דברים. (אני מודה לך שנתת את הקישור).
מדובר במסמך של ארגון שנקרא "החברה למען עמים הנתונים בסכנה". על הארגון הזה אפשר להכביר מלים אבל לא אכנס לכך.
המספר 12 מיליון שמופיע במסמך, מתייחס ל"אוכלוסיית הצוענים וקבוצות שייכות אחרות" בכל העולם. מספר זה מבוסס על הערכה בלבד, כפי שמודגש במסמך. אין מפקד אוכלוסין מסודר עליו ניתן להסתמך. למשל, המסמך מדבר על מספר הצוענים ברומניה שמוערך בין 300 אלף ועד לשני מיליון. כלומר יש כאן משחק פראי במספרים.
אילו היינו מיישמים שיטה זו על היהודים, וכוללים במספר היהודים בעולם את כל "קבוצות השייכות", אלה הטוענים שהם יהודים או יוצאי עשרת השבטים, מספר היהודים בעולם היה קופץ בצורה דרסטית, פי שלוש או ארבע לפחות. או אז מספר הנרצחים בתקופת השואה אינו שליש מהעם היהודי כפי שמקובל כיום לחשוב, אלא הרבה פחות.
אם נחזור למספר הצוענים באירופה בטרם שואה, המספר של מיליון וחצי מבוסס אף הוא על הערכה שהיתה מקובלת באותם ימים.
גם המספר 6 מליון מבוסס על הערכה שהתקבלה לאחר המלחמה, מלבד העובדה שמדובר בסדר גודל של מליונים אין מספר המבוסס על נתונים.
לצערי הרב כמעט ומועד ספירו לבור אותו מנסים לטמון לו אחדים מהכותבים.
אליהו שמשתמש בנתונים מאתר גרמני שאל קישורו הפניתי, אך יוצא ותאוותו חצי בידו, וחבל.
לו היה ממשיך ומציין את הפרטים הכתובים בחלק המתייחס לצוענים ,בוודאי והיה מוצא גם את החלק אותו תרגמתי, המתייחס לראייתו של הימלר את הצוענים, כמו גם את העובדה שהחל מ 1942 נרצחו צוענים באושוויץ בגז. זאת בצורה זהה לרציחת היהודים במחנה השמדה זה.
נוצר בי הרושם כאילו קוראים מסויימים מייחסים לספירו זילות המונח שואת היהודים, בכך שהוא בכלל מעז להשוותה עם השמדת עמים נוספים(RASSEN) על ידי הנאצים. מה הוא הקריטריון המקנה את ה"זכות" לשימוש במונח שואה? מה זה בכלל חשוב כמה צוענים חיו טרם המלחמה? מהו החלק באחוזים, שלאחריו ניתן להגיד: שואת עם כזה,או אחר? 10 אחוזים, אולי 50 אחוזים, או רק מעבר ל90 אחוזים?
אינני מכיר שפות רבות כמו העברית המשתמשות לעיתים כה תדירות, ובקונוטציות שונות במילה:שואה
הן בגרמנית, והן באנגלית הערך HOLOCAUST מתייחס רק לדבר אחד: שואת היהודים. והשימוש בו לפיכך מוגבל ומכובד.
כאשר מדינת ישראל ברגע שמועברת עליה ביקורת מזכירה תמידית את שואת היהודים היא מנחיתה מכת מוות על כל אפשרות, גם של מדינות ידידותיות לה, לבקר אותה על מעשיה. רק נסו לתאר לעצמכם מצב בו במדינה כמו גרמניה ,היום, מחוללים קברים יהודים. מה יקרה במידה ולאחר ביקורת עזה(ומוצדקת) של ישראל תענה ממשלת גרמניה בסגנון:MIND YOUR OWN BUSINESS
נסו לשער לעצמכם את התגובות הסוערות והזועמות בישראל, ובעולם היהודי!
אז תסלחו לי על התבטאותי, אך כאשר מתנחלים בשטחים משתמשים במונח שואה כדי לתאר את החזרת עזה וכמה התנחלויות בשטחים, הרי מי שעושה זילות למונח זה הרי אילו הם אותם מתנחלים, ולא ספירו!
‘הקבוצות האחרות’ בקישור מתייחסות לעובדה שמה שמקובל להגדיר בתור ‘צוענים’ כולל את שני המרכיבים העיקריים – הסינטי והרומה, אבל עוד קבוצות קטנות אחרות.
בנוגע למס’ הצוענים בוודאי שמדובר בהערכה כי אין סטטיסטיקה בדוקה של מספרם. זה גורלם של עמים מפוזרים ונרדפים כמו היהודים והצוענים שנאלצו לשרוד בסביבה עויינת ורצחנית ולעיתים קרובות להסתיר את זהותם. זה יותר בולט אצל הצוענים מאשר אצל היהודים כי לצוענים אין דת נפרדת וחלקם נוודים וממילא לא כלולים בסטטיסטיקות כלשהן.
מצד שני, המדינות בעלות אוכלוסייה צוענית גדולה כמו במז’ אירופה מעוניינות להצניע את מספרם כדי שלא יעלו דרישות מיותרות. רק אחרי קריסת הקומוניזם התברר, למשל, ההיקף האמיתי של אוכלוסיית הצוענים במדינה כמו רומניה, למשל.
מכל מקום ספירו לא מספק שום סימוכין לטענתו על מס’ הצוענים לפני המלחמה, שהוא דימיוני לחלוטין.
במחקר הרציני העוסק בפשעי הנאצים – להוציא את ה’מחקר’ שמנהלים אנטישמים מימין ומשמאל לצרכים פוליטיים בעיקר – יש היום אחידות דעים לגבי הייחודיות של השואה היהודית. כדאי למשל לצטט את דבריו של החוקר הגרמני הידוע EBERHARD JAECKEL, למשל במבוא לספר DER TOD IST EIN MEISTER AUS DEUTSCHLAND (עמ’ 11):
"רצח יהודי אירופה במלה"ע ה-2 הוא יחיד במינו. מעולם לפני כן לא החליטה מדינה להרוג ללא שיור קבוצת בני אדם שנקבעה על ידה למטרה זאת, כולל הזקנים, הנשים, הילדים והתינוקות ללא שום בחינה של המיקרים הפרטיים".
תיכף יימצא פה מישהו שעוד יאשים את ייקל ב’ציונות’ ר"ל.
לגבי המספר 6 מיליון: הוא מתבסס בראש ובראשונה על עדויות של פושעים נאצים עצמם, כבר במשפט נירנברג. גם אייכמן נקב במס’ הזה. אבל גם הוא בטח היה ציוני ורצה לעזור ל’ממסד’ בישראל בעסקי השואה.
לכל הרעות הפוקדות אותנו שמונה כאן מר ספירו במאמרו המצויין יש מכנה משותף: תפעול הכוח ההגמוני והשררה השרירותית והאטומה.
אבל רגע, היגיע פורים, שהמוטיב המרכזי בו הוא הינו בדיוק זה – רשעות תאוות הכוח ו–הדרך לחמוק ממנה.
מה, הדבר לא עלה בדעתך?
אז קרא/י הכתבה הקצרה המלווה באיורים:
פורים – קרנבל ההתרסה בגורל ובשררה
— קישור —
לא רק הכיבוש והדיכוי נמשכים, אלא שגם בפורים, החג הנחמד מכל החגים, אוזן המן זה לא משהו, עדיפה סוגפניה לטעמי. או מרק עם קנידאלאך בראש השנה.
צריך להמציא אוזן המן טעימה, שגם תהיה דומה יותר לאוזן וגם נימוחה בפה. על הרשויות להכריז על תחרות המצאת אוזן ההמן האולטימטיבית. ויפה שעה אחת קודם.
אולי בשטרודל יש פוטנציאל מהפכני להשתלבות בתוך אוזן המן. מי אמר שהמעטה צריך להיות קשיח? מה זה, אוזן חנוטה או מיובשת?
תמיד אמרתי, כמו קאטו הזקן, אם אוזן, אז צריך שיהיה רך וטעים, ולא קשיח ומגעיל.
מה, יהודים צריכים תמיד קצת סבל, לקבל איזו תזכורת של משהו לא נעים?
בפסח יש מרור. וגם חרוסת.
בראש השנה השילוב המשונה של תפוח טפל בדבש.
ביום כיפור ותשעה באב – נו טוב..
בחנוכה מכניסים מרוב התרגשות על נס חנוכה יותר מדי שמן בלביבה. אז אחרי זה צריך למצוץ לימון להקל על הבחילה.
בטו בשבט מוצאים תולעת בתאנים.
מה אוכלים בל"ג בעומר? רק שורפים וכאלה.
אז נשאר פורים.
לכן השבחת אוזן ההמן זה פרוייקט לאומי שהוא בשורש חיינו.
והיום? לפי הנצרות, יום שישי הטוב Good friday היום בו צלבו את ישוע והגאולה ירדה על האנושות. אלה אפילו מצליבה מצליחים לראות שם משהוא טוב.
אז בכל זאת,
פורים שמח.
המם, מזכיר לי את הקטע מרחוב סומסום, בו מסביר מי שמסביר, איך הגיע לאוזן-המן – וגם אחרי 20 שנה עוד זכרני, כיצד, אישית, בהחלט העדפתי את "אף המן" – שלא היה סתם עוגיונת מיובשת, אלא עוגה גדולה ויפה, עם המון קרם ורוד וסוכריות קטנות. וורוד זה טוב.
אז יאללה, מה ‘תה אומר – יש צב לפתוח יחד קונדיטוריה? את המוצרים נקנה רק משמאלנים טובים.
תתחיל להכין אזני המן בבית. זה הרבה יותר טעים ולא מסובך יותר מעוגיות.
לאליהו ואחרים,
הויכוח אינו על ייחודיות שואת היהודים, אלא על הבלעדיות.
כאשר אתה מתעקש על בלעדיות אתה נאטם לשואות של אחרים. ודוגמא מובהקת מצאנו בחנוכת המוזיאון החדש ביד ושם, לשם הוזמנו אישים ונציגים מכל בעולם, רק את הנציג היפני לא הזמינו כי חששו שנוכחותו של נציג מדינה שחוותה את השואה האטומית תקלקל ליד ושם את הבלעדיות.
הרבה שואות היו לאורך ההיסטוריה וכל אחת עם הייחודיות שלה. שואת הקונגולזים מידי הכובש הבלגי, שואת הארמנים, שואת העבדים השחורים בארה"ב, שואת הצוענים, שואת המפגרים, שואת הירושימה ונגסקי.
ולא לשכוח. הנאצים לא המציאו את השמדת העמים. היה להם ממי ללמוד. לא אתפלא אם יתברר כי מישהו שם קרא וקיבל השראה מספר יהושע שמתאר בפרוט מצמרר שואות רבות של השמדת עמים שלמים, לא רק ילדים נשים וזקנים, גם החיות, לא להשאיר זכר. לפי ספר יהושע, הוא הצליח יותר מהנאצים.
אמנם, אני מסכים אתך לחלוטין בנגע לכל יתר השואות, אבל – "שואת הירושימה ונגסקי"??
הכל בסדר אתך?
אמנם, ברור ומוסכם על כולנו, שאסור היה, בשום פנים ואופן, להטיל את פצצות-האטום האלה, ועל-אחת-כמה-וכמה בידענו, כיום, שיפן כבר עמדה להיכנע. אבל, עדיין – הארמנים, הרומה, היהודים ועוד, ישבו בשקט ובשלווה, לא עוללו שום רע לאיש – והשולטים בהם החליטו, כך פתאום, להשמידם, בהתבסס על תיאוריות גזעניות, שנאה דתית וכיוצא-באלה מניעים חולניים. יפן *איננה* עונה, בדיוק, לקטגוריות הללו. נהפוך הוא. אז – נכון, בשום אופן לא הגיע להם האטום! אבל, להעמיד אותם, בשורה אחת, עם כל השאר? זה כבר חולני.
אני מעריך אותך מאד, אז אני נותן לך את הקרדיט, שחווית ליקוי-מאורות קצרצר, בעת כתיבת הדברים. קורה לכולנו… אך, אנא ממך, חזור בך. זה *לחלוטין* לא לעניין ולא במקום.
הוא הצליח הרבה פחות.
צריך גם לזכור שבהשואה לג’ינוסידים שמניתה
זה היה ג’נוסייד בו נטלה חלק יבשת שלמה !נגד עם או גזע ששכן בתוכם :
הרוצחים לא היו רק הנאצים הגרמנים: היו גם
מה שמכונה בחוק הישראלי "ועוזריהם" :אוסטרים, רומנים, הונגרים, סלובקים,הולנדים, ליטאים לטבים אוקראינים פשיסטים איטלקיים, הוישיסטים מצרפת, וקרואטים .
מאידך יש קוים מקבילים לג’נוסייד של יהושע בשניהם היו קיימות התראות ואזהרות.
שהקורבנות התעלמ מהן :
ספר של היטלר ובפסוקי התורה נאומים ברייכסטנג ושיחות המוטיבציה עם בני ישראל
יש הזהרות והתראות על הצפוי לקרבנות..
מסע הכיבוש השיטתי בן 40 השנה במדבר סיני ובעבר הירדן -המכונה "יציאת מצריים" – היה צריך להדליק גם נורת (מדורת) אזהרה
לכנענים על מה שצפוי להם…
לפי טענות שיש להן רגלים, החוק לעשיית דין בנאצים נוחקק כדי לשפוט יהודים החיים בישראל באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, הנה קטע ממאר בנושא זה :
האם ניתן לגזור גזירה שווה על היחס לניצולים הקאפוס? והיודנראט? האם גם סיפורם התקבל עם הזמן בזרועות פתוחות? זהו, כצפוי, סיפור סבוך הרבה יותר. באופן גס, ניתן להתחקות אחר תהליכי השינוי ביחסה של החברה לשואה ולנפגעיה גם כאן. בשלב ראשון הושתק הנושא, או, יותר נכון, הוצנע והיה לעניינם הפנימי של הניצולים. תום שגב וחנה יבלונקה8 מתארים, כל אחד בנפרד, תקריות יומיומיות שהסתיימו בזיהוי של אדם כקאפו ובמעצרו במשטרה. עם קום המדינה, תבעו הניצולים להעניש כחוק את מי שראו כרודפיהם היהודים. לאחר ששלטונות המנדט, כמו גם הסוכנות היהודית, נרתעו מן העיסוק בבעיה נענתה הכנסת ללחצים ובאוגוסט שנת 1950 הובאה לדיון הצעת "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם". חנה יבלונקה סוברת כי "אין כל ספק שכל המשתתפים בדיון ידעו שעיקר יישומו של החוק יהיה כלפי יהודים". בכך חדר הדיון הפנימי של הניצולים אל הספירה הציבורית, והחוק יצא לדרך. "ככל הידוע לי" כותבת חנה יבלונקה, "נערכו כארבעים משפטים נגד יהודים באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, ופסקי הדין בהם היו מזיכוי ועד עונש מוות (במקרה אחד). בשנות החמישים היו שלושים ושלושה משפטים. תוצאותיהם של עשרים ואחד מהם מצויות בידי: שלושה עשר נסתיימו בהרשעה ובעונשי מאסר ושמונה בזיכוי. עד אמצע שנות השישים נערכו חמישה משפטים: שלושה הסתיימו בזיכוי ושניים בהרשעה בעונשי מאסר". המשפטים, מסכימים ביניהם עדית זרטל9, יבלונקה ושגב, לא זכו לסיקור נרחב, ובאולמות עצמם נכחו בעיקר ניצולים10. "זה היה סיפור מזוהם ומביך" כותב שגב "העיתונים לא נטו להסתבך בו", ומגיע למסקנה דומה לגבי השופטים עצמם: "נראה שהשופטים היו שותפים לרתיעתם של רוב הישראלים באותה תקופה מלהתמודד עם השואה בכלל ועם פושעי מלחמה יהודים בפרט".
לדניאל,
תודה על הערותיך ואבחנותיך,וגם על דאגתך אליי, שמא חוויתי איזה ליקוי מאורות קצרצר.
אתה צודק, זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, אבל במקרה זה, הסר דאגה מליבך, בחורינו בריא וכתב את הדברים בהכרה מלאה.
אתה מעלה סוגייה שונה לחלוטין, העילה להטלת פצצות האטום על יפן. על כך מתחדש מעת לעת הויכוח בארה"ב ובמקומות אחרים, האם היתה הצדקה להטלת הפצצות, בשלב בו עמדה אז המערכה?
אני מדבר על התוצאה, והתוצאה, לא רק בעיני היפנים, היתה שואה. כל אורח שמבקר בהירושימה מובא לאתר הטלת הפצצה להניח זר פרחים, בדיוק כפי שבישראל מביאים כל אורח ליד ושם.
דרך אגב, כמי שביקר בהירושימה והניח זר פרחים, וביקר במוזיאון השואה הגרעינית בהירושימה, מצאתי, בצד ההבדלים, גם קווי דימיון בין שני המוסדות.
הטלות פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, חרגו זה מכבר מארוע יפני פרטי, והפכו לסמל בינלאומי של המאבק נגד נשק גרעיני, משום שהכל הבינו את האלמנט השואתי שבשימוש בנשק זה.
לא במקרה התאזרח המושג שואה גרעינית, בהקשר לשימוש בנשק להשמדה המונית, כאשר לעיני כולם ניצבות התוצאות הנוראיות שגרמו פצצות האטום ביפן.
בהזדמנות זו תרשה לי להוסיף עוד שואה שלא הזכרתי בתגובתי הקודמת, שואת האינדיאנים ביבשת אמריקה, שבוצעה בידי הכובש הספרדי בדרום אמריקה והמתנחלים הלבנים בארה"ב.
תגובה לציטוט שהביא יורם
לצערנו תפסו ושפטו פה בארץ את "דגי הרקק" של משתפי הפעולה, אלה שכנראה בלית ברירה הגרו לישראל. היו כמה מראשי יודנראט ששרדו, ונפטרו בשיבה טובה בגולה :כמו ד"ר ליאו בק (ברלין)ד"ר בנימין מרמלשטיין זקן היהודים מגיטו טרזין זיסו מבוקרסט וכן ראש היודנראט האחרון של קרקוב. ראשי היודנרט בבודפסט כידוע הפילו את תיק שיתוף הפעולה על קסטנר-
אבל – שוב: זה לא אותו הדבר, מן הסיבה הפשוטה, שאין השמדת אנשים תמימים, כך סתם, דומה לטבח – גם-אם המוני – של אוייב תוקפן במהלך מלחמה קשה. להטלת פצצות-האטום לא היתה שום הצדקה אז (והדיון הזה הוא בהחלט חלק מן הנושא) – א ב ל , היפנים לא היו קרבנות זכים ותמימים! הם לא "הותקפו על לא עוול בכפם", כקרבנות כל יתר השואות, שהוזכרו כאן. זה ממש כמו הנסיון – החולני, בעיני – לטעון "אמנם ליהודים היתה שואה, אבל גם לגרמנים, בדרזדן"… זה לחלוטין לא לעניין, כי יש הבדל חד, חותך, מוחלט וברור לדעתי, בין קרבן – לבין התקפן, שלפתע הפך קרבן לפעולת-נקם! דרזדן היתה מוצדקת ורבע. הירושימה ונגסקי – לא. אבל, גם אם לא – עדיין, בשום פנים ואופן, אין לראות בכך שואה, הרשאית להיות מוצבת, לצד שואת ילידי אמריקה, היהודים, או הארמנים.
לדניאל,
אז נותרנו במחלוקת.לא נורא.
כן, בפקולטות למשפטים לומדים גם את פסקי הדין הלא נעימים של משת"פים יהודים. חבל שהנושא לא עולה לדיון רחב ונוקב, חרף האי נעימות שהוא מעלה. שכן, מאז נותר נוהג מסויים בארץ להתעלם מנושאים כאלה. פרימו לוי כבר כתב שהשורדים היו בהכרח תמיד פחות מוסריים מהטובעים…ומכאן שיש להניח שהקאפואים והיודנרטים שרדו טוב יותר מאחיהם הפחות נמרצים. נותר בארץ הנוהג להעלים עין ממשתפיות ממסדית ולעומת זה להתנפל בצדקנות על מי שאפשר, ולא דוקא על מי שצריך ולפרוק את כל הזעם הלא קדוש על איזה שעיר לעזאזל תורן, ולהחליק את כל השחיתויות שמחייבות עימות עם אנשים חזקים שיודעים טוב טוב להשתיק את הפשרות שהם עושים.
בקשר להירושימה, זו אינה "שואה" אבל בהחלט אסון ופשע נגד האנושות שראוי להיזכר ולהימנות בין התופעות היותר פראיות של המאה העשרים. הייתי מעלה משהו כמעט טריוויאלי בהקשר של המאמר. הרי לחץ אמריקאני בודאי מנע את הכללת הירושימה ולא שום דבר אנאליטי או מתודולוגי, ואף לא "שוביניזם" יהודי. כלומר, היודנראט עדיין פה, רק הפריץ השתנה.
לדניאל שלום
אינני מבין את ההבחנה שאתה עושה בין דרזדן להירושימה. בשני המקרים כוונו ההפצצות אל התוקפנים, אז מדוע אתה סבור כי "דרזדן הייתה מוצדקת ורבע ואילו הירושימה לא"?
בדיון על הצדקת או אי הצדקת הטלת הפצצה על הירושימה מתעלמים מהיבט חשוב והוא מה הייתה האלטרנטיבה למעשה הזה, שהוא נורא לכל הדעות. כדי להכניע את יפן היו בנות הברית נאלצות לפלוש לאיי יפן מן הים, ובמקרה כזה מספר האבידות, הן בקרב האוכלוסיה האזרחית היפנית, והן בקרב הכוחות הפולשים, היה עולה בהרבה על קורבנות הירושימה ונגסקי גם יחד.
ואתה, לו בן משפחתך היה בכח הימי שיועד לפלןש ליפן, איזו אלטרנטיבה היית מעדיף?
פצצת אטום היא לא לגיטימית נקודה, בעיקר משום הדפורמציות שהיא מותירה לדורות ודאי לחפים מפשע ילדים וכולי. האם כל קרב שכרוך באבידות, כיום, יצדיק שימוש באטום ? איזה מין טיעונים יש לך ? אם הבן שלך היה גר בהירושימה אז, מה היית עושה ? טיעון "הבן שלך" הוא דמגוגיה מהסוג הזול ביותר, אלא אם כן אתה מחיל אותו על כל הצדדים (או שמא ישראלי לא יכול לשים עצמו בנעליו של יפני ?). לא כל היפנים צריכים למות בגלל מדיניות הממשלה שלהם. ואנחנו פה בציון מקווים שיחוסו עלינו, אזרחי ישראל, כאשר התוצאות של מעשי ממשלת ישראל יבשילו. לא כולנו אשמים במדיניות הכושלת הזו, ופצצת אטום בהחלט תזיק לנו וגם לצאצאינו, ולכל סיכוי אי פעם לחיות פה.
גם ההפצצה בדרזדן נחשבת היום כשנויה במחלוקת אך יותר מובנת לנוכח הזעם שהצטבר במשך שנות המלחמה. הרג ללא הבחנה של אזרחים הוא פשע מלחמה.
אלישע, אולי תתיחס למשהו אחר, כמו ה"צדק" המאוחר והמפוקפק שנעשה השבוע לאנשי "הפרשה" ועסק הביש במצרים ? האם גם זה מוצדק לנוכח התנהגותו של חמאס בעזה ? מה ההסבר לעינוי נפש וגוף כלפי שלוחי המדינה – במשך עשרות שנים = כדי לכסת"ח את המחדלים של בכירים ? והאם זו התנהגות יותר תרבותית מאשר של הגרועים במשטרים שאתה אוהב כל כך לחשוף את ערוותם ?
בחיאת אלישע. רק אל תתחיל להיגרר לדמגוגיה, של "לו היה בן-משפחתך"… זה אף-פעם לא לעניין, כי החלטות שכאלה, חו?ב?ה לקבל, מתוך רציונאליות קרה ולא מתוך אמוציונאליות פרועה.
וכעת לעניין – אז ככה. ראשית, עם כל הפשעים והזוועות, שעוללו היפנים במדינות הכבושות – נאצים, הם *ל?א* היו. ולפיכך, גם לא הגיע להם לסבול, כפי שלגרמנים הגיע. פשוט מאד. עניין של צדק בסיסי.
ומלבד זאת, אתה שוגה – שגיאה נפוצה בקרב מי, שאינם מתמצאים דיים בהסטוריה מודרנית: יפן כבר עמדה להיכנע (ואני מתבסס כאן על ספרו – המצויין – של בן-עמי שילוני, "יפן המודרנית"). המלחמה ל?א היתה נמשכת עוד שנים, ואפילו לא חדשים. הם כבר שקלו ברצינות כניעה, כאשר הוטלה הפצצה הראשונה – וכבר נמצאו בעיצומם של דיונים ממשלתיים בדבר הודעת-הכניעה, כאשר הוטלה הפצצה השניה. טרומן, ככל הידוע לנו כיום, ידע זאת – ולא רצה, "לפספס את ההזדמנות", לנסות את "כלי-הנשק החדש"… אבל, אינני מתפלא, שאינך יודע זאת; לאמריקאים בוודאי לא נוח, שעובדות שכאלה יתפרסמו ברבים…
שמנו לב כניראה שאלישע נושא בגאווה את הכוכבים והפסים, שביניהם, לדעת רבים מסתתר מגן דוד תכלכל. לא רחוק היום שבו יועמדו ישראלים, יהודים (ויש אומרים שזה כבר קרה, ובגדול), לדין על בגידה, מטעם ממשלת ארצות הברית. זה מחזיר ליודנרט ולדיון בשרשור אחר. בוא נודה, כדאי להיות יודנרט. וזה גם חוזר לכותרת המאמר הזה…עונשם של נאמנים למדינתם, מסתבר,…חמור מאד הוא.
וענונו הוא בסה"כ עוד פפלוכטה יודה, לא ? ועוד מתנצר…זה מזכיר לי את העונש שהשית בג"צ על האח דניאל, ניצול שואה גם הוא בשוללם ממנו אזרחות מכוח חוק השבות. מה שלא עשה היטלר…השלימה מדינת ישראל.
מי שהציע לואנונו לצאת מישראל, כדאי שיחשוב טוב על ההצעה. מדינת ישראל אינה רואה בגבולות טריטוריאלים וריבונות של ארצות אחרות משום מכשול, ולו אף טכני, בהפעלת זרועותיה נגד ישראלים ולא ישראלים. משום שכל העולם אנטישמי, הרי הוא הופך לעיסה אחת שהיא שלוחה של התודעה הציונית, וממילא החוקים שם אינם רלוונטיים. החוק הציוני הוא א היסטורי, א טריטוריאלי, וגם א מוסרי. הגנרל התורן שצריך לכסות את הישבן שלו בשביל הפנסיה, קובע את הכללים. כל השאר זה ירקות.
פרשת רופאיזן (האח דניאל), מדגימה את הקושי שיצר ניסוחו של חזק השבות.
אוסוולד רופאיזן נולד ב- 1922 בפולין להורים יהודים. הוא התחנך כיהודי ובנעוריו היה פעיל בתנועת נוער ציונית. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא פעל להצלת יהודים רבים והצליח להימלט כמה פעמים מציפורני המשטר הנאצי. בשנת 1942, בהיותו במנזר שבו מצא מקלט, התנצר. בשנת 1945 היה לכומר ונמנה עם מסדר הנזירים הכרמליתי. בזמן מלחמת העצמאות ביקש העברה לארץ ישראל, ובשנת 1958 נענתה בקשתו בחיוב והוא הועבר למנזר הכרמליתים בישראל. בפנייתו לשלטונות פולין בבקשת ההעברה לארץ הדגיש רופאיזן שלמרות היותו נוצרי, מבחינת הכרתו הפנימית הוא רואה עצמו כיהודי-לאומי הקשור לעם היהודי. תעודת המסע שקיבל מן השלטונות הפולניים הייתה מן הסוג הניתן ליהודים העוזבים את פולין לצמיתות ועולים לישראל. אך שר הפנים של מדינת ישראל דחה את בקשתו לקבל תעודת עולה ולהירשם בתעודת הזהות כיהודי.
The atomic bombs were dropped not to "save lives" and not to subdue Imperial Japan, which was on the verge of unconditional surrender, but in order to
set limits on Soviet designs on Eastern and Central Europe, and Asia, and to terrorize the people who were trying to liberate their countries from the WWII warmakers.
The atom bomb is a barbaric weapon, and imperialist war is organized barbarism, and the struggle to expose and disarm the imperialist war machine is a mitzvah that Mordechai Vanunu continues to perform.
על סמך מה אתה מבסס את קביעתך כי חג המולד הוא הקדוש ביותר לנוצרים?
על פי מחקר קצר שערכתי, חג הפסחא הוא הקדוש ביותר.
ליסמין,
תודה על התיקון. טעות שלי. הניסוח הנכון לגבי חג המולד היה צריך להיות אחד המועדים הקדושים לעולם הנוצרי.
ומה לגבי המצנפת?
אני פשוט לא מבין את וענונו. אחד שישב 18 שנה בכלא, מנוכר, מסולד, שנוא, נטש את יהדותו ואת משפחתו, את חבריו ומכריו. מה הוא מצפה עוד שיבוא יום וכולם יגידו "וולה צדקת" ? הרי זה טימטום שלא ברא השטן.