בימים אלה הופיעה החוברת השנייה של "מטעם – כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית". אינני מבקר ספרות, ולכן לא אכנס לסוגיית החומר הספרותי והשירי שבחוברת. אני מוצא לנכון לציין את הופעת החוברת בגלל רשימתו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש על יאסר ערפאת. הרשימה התפרסמה בכתב העת "אל כרמל" המופיע ברמאללה בעריכתו של דרוויש, ופורסמה ב"מטעם" בתרגומו המרשים של עלא חליחל. זו רשימה שפותחת לקורא אופקים, והוא נוסק עימה למרחבים של ראיה אחרת. דומה, כי הקורא העברי לא היה מגיע לרשימה חשובה זו אלמלא עורכי "מטעם" והם ראויים להערכה ולתודה.
בשנים האחרונות היינו נתונים לדיווחים של כתבים, פרשנים ומזרחנים שהלכו בתלם הדמוניזציה של ערפאת, אותו הכתיב שרון בהצלחה שאפילו הוא הופתע ממנה.
די היה לקרוא את סגנון הכתבות על ערפאת בעיתונות הישראלית בימי מחלתו ולאחר מותו, בכדי להבין עד כמה קשה היה לשמור על גישה שפויה שלא לדבר על מבט מרחיק ראות, באשר למנהיג הפלסטיני.
מי שרוצה להבין מה יהיה מקומו של ערפאת בתולדות העם הפלסטיני, כיצד ייזכר, אין תחליף לרשימתו של מחמוד דרוויש, שייחודה בשילוב המופלא של תוכן וסגנון. זו מעלתו של משורר גדול, שהוא ניחן בשאר רוח המאפשר לו להתרומם מעבר לדיווחי היום יום השגרתי ולהביט לתוככי ההיסטוריה.
קפיטליזם ברשעותו
החודש התפרסמו משכורות העתק של כרישי ההון בישראל. בעל המשכורת הגדולה ביותר הוא נוחי דנקנר שמיקבץ חברותיו הרוויח יותר ממיליארד שקל. משכורתו השנתית מרקיעה ליותר מ-12 מיליון שקל לשנה, כלומר מיליון ויותר שקל לחודש. השני ברשימה הוא שלמה נחמה יו"ר בנק הפועלים שמשכורתו 9 מיליון שקל לשנה שהם כ-700 אלף שקל לחודש. מיד אחריו ניצב מנכ"ל הבנק עם סכום דומה.
במשטר הסוציאליסטי שלי תופעות כאלה יהיו כמובן בלתי אפשריות מכוח חוק. תחושת הצדק שלי מתקוממת כאשר נוחי דנקנר, שבבעלותו גם חברת השופרסל, מרוויח מיליון שקל לחודש וקופאית בשופרסל מרוויחה באזור שכר המינימום, מעט יותר מ-3,000 שקל לחודש.
עופר נמרודי, מנכ"ל מעריב, מרוויח מעט פחות, 275 אלף שקל לחודש, אבל עדיין סכום מטורף כאשר מביאים בחשבון שהוא מפטר עשרות עובדים בגלל שהחברה מפסידה.
בעלי החברות הנ"ל אינם אנשים בעלי שכל פורה במיוחד שמוחם היצירתי המציא משהו חדש. הם למעשה שודדים של כספי הציבור. השופרסל יוכל להתקיים ללא דנקנר, ובנק הפועלים יוכל להתקיים ללא נחמה ומעריב יוכל להתקיים ללא נמרודי, אבל הם לא יוכלו לפעול ולו יום אחד ללא העובדים, ללא הלקוחות, ללא הקוראים, ללא העיתונאים, ללא המפקידים.
בנק הפועלים, דרך משל, תיפקד מצוין גם כשמנכ"לו קיבל שכר הרבה יותר צנוע כשהיה בבעלות ציבורית.
השיטה הכלכלית שלי תאפשר לכל החברות האלה לפעול ברווחה, לשלם לעובדים שכר נאה, ולקבוע בחוק שבעל חברה לא יוכל לקבל שכר העולה על פער של פי שלושה או ארבעה מהשכר הממוצע במשק. רווחי החברות, לאחר מיסוי כדבעי, יושקעו שוב בפיתוח לטובת כלל החברה.
ההזרמות המטורפות לכיסים פרטיים יופסקו.
פושעים ברשות המשפט
הוועדה לבחירת שופטים מינתה השבוע 30 שופטים חדשים, בהם מי שהיה עד לאחרונה הפרקליט הצבאי הראשי מנחם פינקלשטיין. הוא יהיה שופט מחוזי בחיפה.
פינקלשטיין הוא האיש שהעניק אור ירוק לחיסולים, אותן הוצאות להורג ללא משפט שפגעו במאות חפים מפשע, ילדים, נשים, זקנים.
פינקלשטיין היה צריך לעמוד לדין כפושע שולחן כתיבה, אבל בישראל הוא נמצא כשר לכהן כשופט. נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ניצול שואה, העומד בראש מערכת המשפט, נתן את ידו למינוי המכוער הזה. המינוי הזה הדגים שוב עד כמה זעירים ההבדלים המוסריים בין מפלגת העבודה, הליכוד והמפד"ל. חברי הוועדה, ח"כ אברהם שוחט מהעבודה, ח"כ שאול יהלום מהמפד"ל והשר דני נווה מהליכוד, הצביעו בעד. כולם מתפלשים באותה ביצה מצחינה.
בעוד שלושה שבועות תתכנס הוועדה שוב לאישור סדרת מינויים נוספת, ובין המועמדים לקידום לתפקיד שופט מחוזי נמצא שופט השלום המתנחל נעם סולברג מהתנחלות אלון שבות. הישיבה בשטחים הכבושים היא כידוע פשע מלחמה והשופט סולברג שותף לו בגין השקפתו האידיאולוגית דתית ימנית.
זה מה שקרוי אייכמניזציה זוטא של מערכת המשפט, באותו מובן שטבעה חנה ארנדט בספרה על אייכמן, הבנליזציה של הרוע.
טקסט מוכר
שלוש מפלגות קומוניסטיות נפגשו בירדן. המפלגה הישראלית, מק"י, המפלגה הפלסטינית, מפלגת העם, והמפלגה הקומוניסטית הירדנית. לאחר שדנו בכובד ראש בבעיות האזור והעולם, הוציאו גילוי דעת, המכיל טקסט די מוכר למי שקרא בעבר גילויי דעת משותפים של מפלגות קומוניסטיות בתקופה בה עדיין התקיימה ברית המועצות בהנהגתה של המפלגה הקומוניסטית.
בהודעות אלה מוקדש תמיד פרק של גינוי לאימפריאליזם האמריקאי, בצד הזדהות עם מאבקי העמים לדמוקרטיה. גם שלוש המפלגות השכנות לא פסחו על גינוי של האימפריאליזם האמריקאי, והאמת היא שגם אם הסגנון נדוש, הרי צריך להודות כי בהקשר של הפלישה לעיראק הוא גם נכון.
יש בגילוי הדעת גם הבעת קורת רוח מנסיגת הכוחות הסורים מלבנון. רגע רגע חברים, מדוע התחילו הסורים לסגת? גם כן בגלל האימפריאליזם האמריקאי. הסורים לא היו מעלים על דעתם לסגת, אלמלא הדרישה התקיפה של ארה"ב שקיבלה גם את הגיבוי של החלטה רשמית של מועצת הביטחון.
ולבסוף, יש גינוי מפורש למדיניות שרון בשטחים הכבושים, ועל כך לא יכולות להיות טענות למי שמתנגד לכיבוש, ויש גם תמיכה במאבק העמים לדמוקרטיה באזורנו, וגם זה בסדר. רק חבל שהפעם אין אזכור של המדינות בהן מאבק זה דרוש במיוחד. אני יכול להעלות בדעתי את שכנתנו סוריה או ערב הסעודית, שלא לדבר על סודן.
אוסקר לשר הפנים
מינויו של אוסקר אבו ראזק למנכ"ל משרד הפנים, זכה למחיאות כפיים סוערות החל מהשמאל וכלה במרכז המתון. שר הפנים אופיר פז פינס הצליח במחיר מינוי אחד למקם עצמו בצד של "הטובים". אפילו חיים ברעם, בעל הטור הנפלא במקומון הירושלמי "כל העיר", שעבור רבים בשמאל הוא מעין פוסק הלכות מה ראוי שייכנס ומה לא לתחום הגזרה השמאלית, לא חסך מחמאות משר הפנים, וגם העניק שורה של עצות מצויינות למנכ"ל הנכנס, מה עליו לעשות, כדי שכהונתו תחשב כהצלחה.
אני חושש שמשרת מנכ"ל לאזרח ערבי במשרד כה חשוך כמו משרד הפנים, הוא מסלול מכשולים שבו הוא עלול להתרסק.
בניגוד לתפקידו הקודם ברשות המסים, שתפקידו היה לגבות אבל לא היה אחראי לחלוקת הכספים, כאן, הוא כבר במשרה שתחייב אותו לבצע שורה של משימות העומדות בניגוד לרעיון השוויון לכל אזרחי המדינה, שבשמו לכאורה נכנס לתפקיד.
האפליה במשרד הפנים היא מובנית. השב"כ ממלא שם תפקיד משמעותי באשר למותר ולאסור. אוסקר אבו ראזק יהיה אחראי על איסור כניסה של פעילי שמאל לישראל, על גירוש מהגרי עבודה, על מניעת איחוד משפחות של אזרחים ערבים, על מדיניות אי ההכרה בכפרים הבדואים בנגב, על אפליה בהקצאת כספים לרשויות ערביות מול השכנות היהודיות, על הריסת בתי פלסטינים במזרח ירושלים והרשימה ארוכה.
יש בעיה עם הדרישה שלנו למתן ייצוג שווה לאזרחים הערבים במשרדי הממשלה על פי משקלם באוכלוסייה כאשר מדובר בממשלה שמדיניותה המוצהרת והמעשית היא להקשות על חיי האזרחים הערבים, בין השאר, מתוך מגמה לעודד את הגירתם.
את הבעייתיות שבשילוב אזרחים ערבים בממסד אנו רואים בתחום הגיוס לצבא. החיילים הבדואים והדרוזים ידועים בנוקשותם כחיילי כיבוש בבחינת יותר קתולים מהאפיפיור. הם מקווים שזה יעזור להם בהמשך להשתלב, אבל הם נוכחים כי זה לא עוזר והם ממשיכים לסבול מאפליה.
בכדי ששילוב ערבים במשרות ציבוריות יהיה משמעותי, צריכה ישראל להיהפך ממדינה דמוקרטית ליהודים למדינה דמוקרטית של כל אזרחיה.
אני לא מקנא באוסקר אבו ראזק. הימין מסתכל עליו בזכוכית מגדלת, האם יסטה חס ושלום "לטובת הערבים", והשמאל יבחן אותו באיזו מידה הוא נגרר להיות משת"פ עם שיטה הבנויה על גזענות ואפליה.
לדעת ספירו כל ערבי העובד במנגנון כלשהו של המדינה הוא משת"פ ציוני: מנכ"ל ערבי, שופט ערבי, חייל ערבי, טכנאי בזק ערבי, וחלילה מדען אטום ערבי.
כיוון שה’סוציאליזם’ של ספירו יקום רק אחרי שלעכבר יצמחו קרניים הרי לדעת ספירו כיום רק ערבי חוטב עצים ושואב מים עבור הציונים הוא ערבי טוב.
"כל המהפכות הצליחו, ורק המהפכה הפלסטינית נכשלה, והכל בגללך" כך הטיח נאסר יוסף בערפאת בעת שזה סירב לותר על מקצת סמכויותיו. יתכן מאד שהתיאורים של ערפאת בעיתונות הישראלית לא היו משהו (אם כי התיאורים של מעללי סוהא בפריז היו די קולעים לאמת). יכול להיות שמחמוד דרוויש יודע דברים שנאסר יוסף לא יודע, אבל דבריו בכל זאת מעידים על משהו. לקשור כתרים למנהיג הפלסטיני שהלך לעולמו זה קצת מוקדם מדי, ומזכיר קצת את פולחן האישיות שהמשיך להתקיים גם אחרי ששמש העמים הלך בדרך כל בשר.
The first comment above
(אחמד מהגליל)
misrepresents Gideon Spiro’s article, unfairly, and seems to express its writer’s own prejudice and ignorance.
כן, האימפריאליזם האמריקני תרם להוצאת סוריה מלבנון. השליטה הסורית בלבנון תרמה קצת להוצאת צה"ל מלבנון, שלא לדבר על שאיפות ההתפשטות של איראן. כלומר, כיבוש מסתיים בין השאר כתוצאה ממאזן כוחות. זו בדיוק הסיבה שיש צורך ליצור בראש ובראשונה משקל נגד אל מול הגורם שמולו אין בעת הזו כל כוח מאזן, הלא הוא האימפריאליזם האמריקני.
האימפריאליזם האמריקני עולה באיכותו על תופעות אחרות של דיכוי לאומי לא רק בגלל היקפו, אלא בגלל אופיו: הוא שליח של בעלי ההון הגדולים בארצות הברית ומחוצה לה, ומטרתו לאפשר להם תנאים כמה שיותר נוחים להגדלת רווחיהם, כלומר: שווקים פתוחים, מינימום תקציבי חינוך, רווחה, בריאות כד’, מקסימום הפרטה, ביטול זכויות עובדים ועוד ועוד.
איך אפשר לרסן כוח כה אדיר? באמצעות שורת מהפכות במדינות הנתונות כיום למרותו. מהפכות המשלוות סוציאליזם ושאיפה לעצמאות לאומית. היות שסוציאליזם הנו חזון מקסימליסטי האפשרי רק בתנאים אופטימליים, הרי שהיעד הקונקרטי הוא עצמאות לאומית.
כשם שמחתרת הנאבקת לעצמאותה של ארץ מסוימת אינה יכולה להתנהל באופן דמוקרטי, כך גם משטר מהפכני בעידן האימפריאליזם (שאינו אלא המשך המאבק לשחרור לאומי) הוא בהכרח חד מפלגתי. ריבוי מפלגות מאפשר למעצמות האימפריאליסטיות (הקפיטליסטיות המפותחות) לתמוך בכסף ובאמצעים אחרים בכוח הפוליטי שיפעל לטובתן (ראינו זאת באיראן של מוצאדק בשנות ה-50, בצ’ילה של איינדה בשנות ה-70, בניקרגואה של אורטגה בשנות ה-80 ועוד). ודברים אמורים אפילו כשהיעדים מוגבלים יחסית. לו נאצר היה נבחר בבחירות, לא היה יכול להלאים את תעלת סואץ. הבריטים והצרפתים לא היו צריכים לרקום קנוניות עם ישראל, הם פשוט היו דואגים לנצח אותו בבחירות "דמוקרטיות" (או לעתור לבית המשפט העליון שיקבע כי הרשות המבצעת חרגה מסמכותה בכך שפגעה בזכות הקניין).
הלוואי שיכולתי להגיד שאני קולע בדבריי ליעדי שלוש המפלגות הקומוניסטיות שנפגשו
בעמן. על המפלגה הירדנית אינני יודע רבות, מפלגת העם הפלסטינית נטשה באופן רשמי ומוחלט את הטקסט המוכר והנכון, ואילו הישראלית "מתנדנדת" אנה ואנה. בוועידתה האחרונה, ה-24, הוגשו הצעות סיכום שאינן כוללות את המרכסיזם-לניניזם (שלבסוף נדחו). כשאנו, חברי הפורום הקומוניסטי הישראלי, היינו עדיין חברים במק"י, היינו מצויים כל העת בוויכוחים על דרכה של המפלגה. הלך הרוח של יריבנו היה "אירו-קומוניסטי": שלילת הרעיון המהפכני והדיקטטורה המהפכנית, ותפיסת כל מהותה של מפלגה קומוניסטיות כסמן שמאלי במערכת פרלמנטרית-קפיטליסטית.
מעניין מה שאתה כותב. כן יש תופעה של ראייה סטראוטיפית של "קורבנות" כאילו הם צריכים לענות על איזה סטנדרט גבוה יותר בגלל הדיכוי שעברו. זו גם ציפיה פנימית שיש ליהודים למשל מעצמם, כ"קורבנות גזענות ושואה", ציפיה שאינה מתגשמת כמובן. דיכוי אינו מוביל לטיוב של שום דבר, רק לקושי גדול יותר לשרוד ומכאן לפחות חופש בחירה בערכים. מעבר לכך, לחלקנו, וגם אני מודה בכך לעיתים קרובות, יש ציפיה שאתם, הערבים, תעשו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות, וזה להעיף את הגנרלים מהשלטון. כניראה שספירו, כאדם שכבר הבין שאין הרבה מה לעשות לשנות פה משהו, מצר על כך שיקחו את האשליה האחרונה שלנו לישועה.
משהו כזה. ובאמת מדוע אסור לערבי לעשות את הדילים והפשרות שעושים יהודים בישראל ? כמה פעמים הערתי לספירו על כך שהוא תובע איזו מוסריות מרטירית מהחלשים, שאינו תובע מהחזקים. ימותו החלשים בצדקתם, משהו כזה.
(ההערה שלי אליו היתה בתחום אחר, של ההאשמות שהוא זורק נגד מערכת המשפט בפרשת וענונו, וזה עוד טוב, לעומת אשמים אחרים שהוא מוצא שם, לעומת ההבנה שאנשים בסך הכל רוצים לחיות. ובעניין ההוא מי שיבחר בעצות של ספירו יגלה שתוחלת החיים שלו, כמו של ערפת להבדיל, תתקצר באופן משמעותי), כפי שהוא חי ומשגשג, נלחם במיתלה, שולח את ילדיו לצבא מסתבר, ושומר על התחת. רק אחרים צריכים להיצלב עבור איזה עקרון שנמצא בדמיון שלו.
לאחמד מהגליל,
אהיה אסיר תודה לאחמד מהגליל אם יפנה אותי למראה מקום בו הבעתי דעה לפיה "כל ערבי שעובד במנגנון כלשהו של המדינה הוא משת’פ ציוני".
כמובן שהוא לא יצליח כי מעולם לא כתבתי כדברים האלה משום שזו לא דעתי.
כל שעשיתי בטורי הוא לעמוד על הקשיים והכשלים האפשריים העומדים בפי אוסקר אבו ראזק במשרה המסויימת הזו של מנכ"ל משרד הפנים.
יש די והותר משרות בכירות בשרות הציבורי שבהם ערבים יהיו משוחררים מהדילמות האלה.
שנים נימניתי עם הדורשים למנות שופטים ערבים לבית המשפט העליון. משרת שופט היא דוגמא מצוינת לתפקיד בו יכולים ערבים כמו יהודים לפעול גם אם הם חולקים על עמדות הממשלה, ולהביא עמדות אלו לידי ביטוי בפסקי דין.
אם אחמד סבור כי שירות ערבים בצבא הוא דבר חיובי, זו כמובן זכותו, אבל אני חולק עליו. לדעתי גם שירות יהודים בצבא אינו ראוי לתמיכה.
וחוץ מזה אינני שותף לדעתו של אחמד כי חוטבי עצים ושואבי מים ערבים העובדים אצל הציונים הם "ערבים טובים".
מעת לעת יש כאן נשמות טובות שמנסות לעקוץ אותי גם בעניינים אישיים, לפעמים מתחת לחגורה לפעמים קצת מעליה, וזה בסדר גמור. מי שניכנס למטבח הפוליטי על המחלוקות שבו, צריך להיות מוכן גם לזה. אבל זה מחייב אותי גם להתגונן.
א) האיש או האשה הנחמדים שהשיבו לעיל לאחמד מתוך גישה אוהדת לעמדותיו ונזיפות כלפיי, חוזרים ומזכירים לי את חטא המיתלה ב-1956. טוב חברים, הבנתי. הרי גם אני מכה על חטא ומודה כבר שנים רבות שבשירות החובה שלי אז, בהיותי בן 18, לא הייתי סרבן, אבל תיקנתי זאת מאוחר יותר.
ב) לא נכון לומר כי "שלחתי אל ילדיי לצבא".
לא שלחתי אותם אלא הצבא חטף אותם ממני בלי לשאול את רשותי. כתבתי על כך בשעתו רשימה בשבועון הירושלמי של "ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "החטיפה".
האמינו לי כי עשיתי כמיטב יכולתי לשכנע אותם לא ללכת לצבא, וכשלתי. מה לעשות, ועם סיום בית הספר, הם פרחו מהקן והחליטו בעצמם מה לעשות.
נחמתי, כי שניהם שירתו בתחומי הקו הירוק ולא נשאו נשק.
המעט שנותר לי לעשות, הוא לתמוך באלה שכן מסרבים להתגייס, וכך אני עושה.
דרך אגב, אני לא כל כך שומר על התחת שלי, כפי שהאיש/האשה הנחמדים מייחסים לי. אפשר לבקש עיון בעשרות תיקי משטרה, העמדות לדין והרשעות שעומדים לזכותי/לגנותי, הכל לפי השקפת העולם של המתבונן.
ג) הערבים עושים דילים ושטיקים בדיוק כמו היהודים. ראו מה נעשה ברשויות המקומיות הערביות. אין לי אשליות. יחד עם זאת, אך טבעי שאצפה למצוא בקרב מיעוט מדוכא יותר בעלי ברית לעמדות ביקורתיות כלפיי הממשל מאשר בקרב העם המדכא. לאחר הקמת "הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי", שהייתי בין מייסדיו, חיפשנו תומכים לרעיון בקרב חברי הכנסת. לא נמצא אף חבר כנסת יהודי שהיה מוכן לתת לנו תמיכה, אבל כן הצלחנו לגייס לרעיון חברי כנסת ערבים כמו עיסאם מחול או ד"ר עזמי בשארה. מדוע? כי בקרב העם המדוכא יש יותר פתיחות לגישה ביקורתית גם כאשר מדובר "בפרות קדושות".
אולי יואיל גדעון ספירו ומי שתומך בו לפרט מה ‘מותר’ ומה ‘אסור’ לערבי לעשות במדינה כדי שעדיין ייחשב על ידם כלאומי מספיק ולא כמשת"פ?
‘מותר’ לערבי להיות מורה וללמד את תוכנית הלימודים של משרד החינוך?
‘מותר’ לערבי לשחק בנבחרת ישראל בצבעי כחול לבן ולעמוד דום כשמנגנים את ההימנון הציוני ומניפים את דגל ישראל?
‘מותר’ לערביה להיות מלכת היופי של ישראל?
מה אתם רוצים שערבים בישראל ייעשו – שלא ישתלבו בחיי המדינה אם נותנים להם את האפשרות לכך, אלא יילחמו את המלחמות הפוליטיות שלכם? שימשיכו לחיות בגטו?
לאחמד מהגליל,
שאלתך מוזרה. תרשה לי להודיע לך כי אינני פוסק הלכות של השמאל ולכן אינני קובע "מה מותר ומה אסור" לערבי לעשות, כפי שאינני עושה זאת באשר ליהודים. לכל היותר אני מרשה לעצמי להביע את דעתי מה ראוי כי בני אדם יעשו או ימנעו לעשות, כפי שעולה מהשקפת עולמי, ללא הבדל מין דת לאום וגזע ככתוב במגילת העצמאות.
מותר כמובן לערבי לשחק בנבחרת ישראל בכדורגל, ואם הוא מרגיש נוח עם שירת ההימנון ולא מפריע לו לזמזמם "נפש יהודי הומיה" זו כמובן זכותו ואיש לא רשאי להוציא לו צן איסור. אבל אם הוא מרגיש עם כך מאד לא נוח, אז אני מגן על זכותו לא לשיר את ההימנון ולא להתרגש מהנפת הדגל. מותר כמובן למורה ערבי ללמד על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך, הוא לא זקוק להגנתי בוודאי לא לאישורי, אבל אני מגן על אותם מורים ערבים שמרשים לעצמם לחרוג מתכנית הלימודים הרשמית משום שזו לדעתם לא עונה על הצרכים התרבותיים והלאומיים של תלמידיהם.
אתה מעמיד את הדברים על הראש. אחד מעיקרי המאבק שאנשים מסוגי מתמקדים בו, הוא, יציאת הערבים מהגיטו שהממשלה כופה עליהם; שמותר יהיה לערבי לרכוש דירה ולגור בישוב קהילתי בגליל, שיותר לו לרכוש "קרקע לאום", שיוכל להתאחד עם משפחתו כמו היהודים, שהישובים הלא מוכרים של הבדואים בנגב יוכרו, ששבט אל עוקבי(למשל) יוכל להקים מושב חקלאי (זו בקשתו שעד כה נדחתה) בנגב בדיוק כמו שמותר ליהודים, ששרותי הבריאות והחינוך, זכויות זוגות צעירים וכו’וכו’ הניתנים לערבים יושוו לאלה של היהודים.
אתה נותן את דוגמת מלכת היופי הערביה של ישראל. מעבר להסתייגות שיש לי מתחרויות מלכות יופי, ללא הבדל שייכות לאומית או דתית, זה בדיוק מסוג הדברים שמדינת ישראל שמחה לייצא החוצה, בבחינת תראו איזה שוויון זכויות יש בישראל, ערביה היא מלכת יופי. כך יוצרים מצג שווא של המציאות הישראלית. אז כמובן שמותר לה, כמו שמותר לכל אחת אחרת, אבל מה יקרה אם פתאום תחליט אותה מלכה
לסטות מהטקסטים שהכתיבו לה ותתחיל לספר בהופעותיה בעולם את האמת על הגזענות בישראל נגד ערבים? המימסד יתנפל עליה, ואנשים כמוני יגוננו עליה ככל יכולתם הצנועה.
אחרי שאתה טוען שמערכת המשפט עוברת או כבר עברה אייכמניזציה, למה זה בסדר שערבי יהיה שופט בתוך המערכת הזו ? ודוק.
הסיבה שאני (אישה) עוקצת אותך בנושא ההוא כבר כמה פעמים, כי אתה עושה אותו דבר לאחרים וזה מעצבן. כולם היו במתלה וכולם הילדים שלהם נחטפים, ולכולם יש מה להפסיד. במקום להשחית אנרגיה למצוא למה אחרים לא אמיצים כפי שאתה מצפה מהם (ולא מעצמך), אולי תכוון את האש למקור הבעייה. הקומפלקס הגרעיני של ישראל לא התחיל אתמול וגבה יותר מקורבן אחד, הרבה מתים, הרבה מעונים, הרבה מדוכאים, הרבה אימה וזוועה. קומפלקסים כאלה, בכל מקום בו מדינות החליטו לקיים אותם (לא הרבה מאד מדינות מסתבר) עושים שמות בדמוקרטיה, בזכויות האדם, ובכל מה שיקר לנו שוחרי החיים. לקשר השתיקה סביב הדברים האלה שותף רב הציבור, ואחראים לו הפוליטיקאים שקבלו הכרעות כאלה ללא הליך דמוקרטי ועוד מתגאים בכך כאשר הם מעמידים עצמם שוב ושוב לבחירה כראש ממשלה…לא ידוע מקרה שמישהו עמד מול המערכות האלה ויצא מזה. אין דוגמא כזו, לא בארץ ולא בחו"ל בנסיבות דומות. לדוגמא, בארצות הברית המפורסמת, לא הצליחו גם בתי המשפט לתת פסיקות משמעותיות בנושאים האפלוליים האלה. וזאת המדינה עם מערכת המשפט החזקה בעולם, מבחינה חוקתית ומבנית. הציפיה שלך שהערבים יעשו משהו בנושא היא גם לא הגונה במיוחד, בהתחשב בכך שלהם יש עוד פחות כוח. היית יכול להשפיע יותר אם היית מנסה לחנך את הציבור להבין מה כרוך בלהחזיק מערכות גרעיניות, לדבר על המחיר האנושי (אתה עיתונאי ? תביא עובדות ומחקרים), המחלות, הניסויים בבני אדם, העמקת הפערים החברתיים, השחיתות שפורחת בחסות ה"סוד"…היה יותר סיכוי שדעת הקהל תיטה לטובתך ביום מן הימים. אבל לתפוס כל פעם קורבן אחר שלדעתך צריך להתאבד, בעוד אתה לא ממש עושה את זה, זה מעצבן. בחיי. גם וענונו לא צריך לעמוד בציפיות של השמאל. הרי כל מי שהיה מעורב בתיק הזה פעל בדיוק לפי התסריט שנכתב לו על ידי בעלי השררה, וזה כולל את הפעילים ואנשי זכויות האדם. כולו מקתוב, כמו שאומרים הערבים, אלא שזה לא נוח להציג את זה כמו שזה. יש לך בעיה עם מה שקרה ? פנה לבית הלבן. רק תשים לב שאפילו בליקס לא הצליח, ושר החוץ רובין קוק, ועוד אנשים שניסו לחשוף מזימות בקנה מידה כזה. אז מה אתה רוצה מאיזה שופט אומלל ישראלי שגם לו יש ילדים ?
ניתן אמנם לדבר, כפי שעשה מר ספירו במאמרו המצויין, על "קאפיטליזם ברישעותו". אך עם זאת יש לזכור שבישראל מדובר בתצורה מנוונת של קפיטליזם: קרטליזם ממלכתי פאשיסטי המאופיין בשחיתות בהיקף ענק.
ראו נתונים מדהימים במאמר הבא:
— קישור —
לגדעון: למה אתה בכלל טורח לענות ל"אחמד" הזה, כשברור לחלוטין, שהוא בכלל פרובוקאטור מישיבת "נחלים", או מן ההתנחלות "רחלים"? חראם על הזמן… נתעלם ממנו וילך, הכי טוב.
ולאירית (ברור שזו את): עם כל הכבוד, מספיק עם זה. די. גדעון ספירו עושה הרבה מאד ויפה מאד, ולא ראיתי, עד היום, מה את עשית (מלבד לכתוב פה בגדה), שמפאר כל-כך את זכותך, להטיף כאן לאחרים.
בשביל "דניאל" אני "אחמד" במרכאות ו"פרובוקאטור מישיבת נחלים".
בשביל ספירו "השמאל יבחן אותו (את אבו ראזק) באיזו מידה הוא נגרר להיות משת"פ עם שיטה הבנויה על גזענות ואפליה".
מה יש להגיד, זה "השמאל". אין מה להתפלא שספירו כותב:
"יש בעיה עם הדרישה שלנו למתן ייצוג שווה לאזרחים הערבים במשרדי הממשלה על פי משקלם באוכלוסייה כאשר מדובר בממשלה שמדיניותה המוצהרת והמעשית היא להקשות על חיי האזרחים הערבים, בין השאר, מתוך מגמה לעודד את הגירתם."
ספירו רוצה אולי שהערבים יקבלו שוויון במדינה הוירטואלית שלו אבל לא במדינת ישראל כמו שהיא קיימת היום.
מספיק שערבי מתמנה למשרת מנכ"ל של אחד המשרדים החשובים בממשלה וספירו שם אותו על הכוונת בתור משת"פ פוטנציאלי.
הרבה ערבים לא רוצים בכלל שספירו ו"דניאל" יהיו בשלטון (?), אלא רוצים להשתלב במדינה היום והם גאים באוסקר אבו ראזק ובשחקנים הערבים בנבחרת ישראל וגם בחיילים הערבים בצה"ל.
אחמד הוא דוקא אלישע, לפי נשימוש במרכאות
ממתחת לחגורה האמיתית
לאחמד מהגליל, או אולי אחמד מקרית ארבע?
"הרבה ערבים לא רוצים בכלל…אלא רוצים להשתלב במדינה היום…והם גאים…"
מאיפה זה לקוח ועל איזו סטטיסטיקה אתה מבסס את קביעותיך?
יזכיר לי אחמד מתי לאחרונה הביעו הפלשתינאים אזרחי ישראל את שביעות רצונם מהמדינה הנפלאה המקבלת אותם לחיקה כאימא המחבקת את ילדיה(ויסלח לי אחמד על הפיוטיות הנחמן ביאליקית):
ביחס הנפלא ומסביר הפנים אותם הם מקבלים בשוק העבודה?
או אולי בנתב"ג, ובחו"ל כאשר הם טסים אל-על?
מהמשטרה שבלהט אהבתה לאזרחיה הערבים ידה קלה על ההדק?
יש צורך להמשיך בדוגמאות?
מי שמנסה לשכנע עצמו ואחרים שהיחס אותו מעניקים היהודים בישראל לאזרחיה הפלשתינים של המדינה הינו יחס צודק, הוא גזען מתנשא!
מדינה אשר מפלה את אזרחיה בצורה כה בוטה, ואינה מפרידה בין רוב מוחלט של אזרחים שומרי חוק ממיעוט עבריין(לאומי ופלילי) בהכללתם של אילו תחת אותה קורת גג, אינה ראוייה להיקרא מדינה דמוקרטית!
א. מחמוד דרוויש הוא משורר גדול בקנה מידה שנמנע מרוב הישראלים להבין עקב חסימת חומריו במיינסטרים התקשורתי הישראלי.
ב. מינויו של פינקשלטיין הוא אחת מתעודות העניות הגדולות ביותר של הרשות השופטת בישראל, אך בניגוד אליך גדעון ידידי אני מסרב להרים ידיים ואנכי עדיין תולה בה תקוות.
לזו המסתתרת מאחורי התגובה "מעל החגורה ומתחתיה" (דניאל טוען שזו אירית, האם זו את?)
אם נאמץ את שיטתך אנחנו יכולים לסגור את הבאסטה וללכת הביתה. את נותנת תעודת פטור גורפת לכל עושי העוול בנימוק "שיש להם ילדים". אני יכול לבוא בטענות את הרמטכ"ל? אין לו ילדים לפרנס? ואיך הוא הגיע למקומו? הוא טיפס במעלה הדרגות ממפקד מחלקה, למפקד פלוגה, למג"ד, למפקד חטיבה ואחר כך אוגדה וכך הלאה. לכל אורך הדרך ציית לפקודות, ביצע פשעים, אבל מי יכול היה לבוא אליו בטענות? יש לו ילדים ולכן אין לו ברירה אלא להרוג ילדים אחרים. וכך הוא מתקדם.
והפוליטיקיאים? להם אין ילדים? רוחמה אברהם שמונתה עתה לסגנית שר לא צריכה לפרנס ילדים? ואיך היא הגיעה לדרגה של פוליטיקאית? לפני כן היתה מנהלת לשכתו של נתניהו, צייתנית שאי אפשר לבוא אליה בטענות משום שיש לה ילדים.
הגישה שלך היא החמצן של משטרי עריצות ושל עצירת כל שינוי במשטרים אחרים.
אני מציע לך לעיין בפרוטוקולים של משפטי נירנברג, באותם משפטים בהם הועמדו לדין שופטים שכיהנו במשטר הנאצי. הם טענו, ואצלם זו היתה טענה חזקה, כי לא היתה להם ברירה, אלא לשפוט לפי חוקי המדינה הנאצית, כי אם לא היו עושים כך היו מוצאים להורג. והרי יש להם ילדים. הטענה נדחתה על ידי שופטי בעלות הברית בנימוק שיש חוקים שאסור לשפוט לפיהם. והעושה זאת, חיב להיענש. נקודה.
בישראל השופטים הם בעלי עוצמה אדירה, אבל לא נתונים למאכלת העריפה של המשטר הנאצי. יש להם אופציה שלא להיענות לעמדות הממשלה, ושערה לא תיפול מראשם. לכן הם כתובת לביקורת. עשרה שופטים עשו מעשה נבלה ושלחו את טלי פחימה למעצר. הם לא היו חייבים. היה שופט אחד שפסק לה מעצר בית, וראשו לא נערף והוא ממשיך לשפוט. וילדיו לא סובלים.
לשיטתך ארגוני נשים לא רשאיות לבוא בטענות לשופטים שמקלים עם אנסים. יש להם ילדים. את מביאה את הדברים לידי אבסורד מוחלט.
את מזלזלת באוטונומיה של בני אדם. מרדכי ואנונו לא הופעל על ידי אף אחד. זו היתה הכרעתו החופשית לחשוף את המתרחש בדימונה.משעה שנודע הדבר התיצבתי יחד עם חברים נוספים להגנתו. היינו מתי מעט כי אפילו את לא הצטרפת. דרך אגב, פעלנו בדיוק כפי שאת מציעה. ניסינו לחנך את הציבור, להפיץ מידע על הסכנות הבריאותיות והסביבתיות של הכור, על הסכנות שבנשק אטומי, תקראי את הספר "ואנונו והפצצה" שהוצאנו. אבל העיתונים לא פירסמו את הדברים. אפשר לבוא בטענות אל העיתונאים? לשיטתך לא. הם לא אחראים, אלא "אומללים" על פי הגדרתך. יש להם ילדים. אל העורכים אפשר לבוא בטענות? גם לא. הם שכירי הבעלים ויש להם ילדים. ובעלי ההון, אליהם אפשר לבוא בטענות? גם הם "אומללים", יש להם ילדים והם צריכים לשמור על רווחיות.
אני לא "מפעיל ערבים" למען השקפותי. את מעליבה אותם. לא ארגנתי את ההפגנות באוקטובר 2000 אבל תמכתי בדרישותיהם. לא הקמתי את האגודה להגנה על זכויות הבדואים אותה הקים חברי נורי אל עוקבי, אבל הצטרפתי אליו.
ולסיום: לא כולם רואים בהליכת ילדיהם לצבא חטיפה. עבור רוב הישראלים, הגיוס לצבא הוא זכות וכבוד.
לשיטתי אין שום בעיה ששופטים ערבים יכהנו במערכת המשפט, על אף האיכמניזציה זוטא שהיא עוברת, וזאת משום שיש במערכת עדיין שופטים, ערבים ויהודים, נכון, מיעוט, שלא נטמעים ושומרים על עצמאותם.
הסעיף במאמר המדבר על שכר הבכירים ("קפיטליזם ברשעותו") הוא מצויין. בפרט הפיסקה: "בעלי החברות הנ"ל אינם אנשים בעלי שכל פורה במיוחד שמוחם היצירתי המציא משהו חדש. הם למעשה שודדים של כספי הציבור".
כתוספת ניתן לקרוא את המאמר: "ומלאה הארץ חמס – על המתרחש בצמרת המנהל הביורוקרטי"
— קישור —
וכן המאמר המקיף המגבש מידע בנושא: ניחשול הכלכלה בישראל
— קישור —
קודם כל מסע הניחושים הזה מיותר, שכן זהו אינטרנט ויש כללי משחק. גם אני כותבת בציניות לספירו על עניינים מסויימים. ומאחר שאתה לא מכיר את העובדות שמאחורי זה, אין טעם שתכנס לזה. דוקא כן עשיתי, חרף העובדה שאני בעצמי עברה עלי שיירת בולדוזרים של מדינת ישראל ואונס קבוצתי היי טק במשך עשרים שנה – ועדיין לא התאוששתי מזה. מר ספירו פשוט מייצג תופעה של שיתוק שאני מנסה לבחון את פשרו. אם קל יותר להתפכח ממלחמת קדש ולהתנצל בפני מצרים אלמונים מה מונע מאדם כמותו ועוד אחרים לעשות אותו דבר כאשר הם יורים בראש של מישהו בישראל, וכבר יודעים שהכל היה מניפולציה ? שאני. אם היית יודע כמה רקוב הסיפור הזה .. וזה מילא אבל הצביעות…הו.
מדברייך, "מר ספירו פשוט מייצג תופעה של שיתוק שאני מנסה לבחון את פשרו. אם קל יותר להתפכח ממלחמת קדש ולהתנצל בפני מצרים אלמונים מה מונע מאדם כמותו ועוד אחרים לעשות אותו דבר כאשר הם יורים בראש של מישהו בישראל"… המסקנה ההגיונית ביותר היא, שאת רומזת, שגדעון ספירו ירה למישהו בישראל בראשו. אם ל*זה* התכוונת, אשמח *מ?א?ד-מאד* להסבר. ואם לא, אנא, הבהירי לנו, למה כ??ן התכוונת כאן. כי הדבר תמוה…
קצת מפחיד מה שאתה אומר לגבי הדמוקרטיה, כי המסקנה מדבריך שכל זמן שרוב המשאבים בעולם נמצאים בידי קפיטליסטים, משטר סוציאליסטי לא יכול להיות דמוקרטי, אפילו אם מדברים על צורות לא מקובלות של דמוקרטיה כמו משאלי עם או מועצות נבחרות (סובייטים, שורות, חוגים בוליבריים וכו’).
אם זה המצב, אם אני חייב לבחור בין המערב הקפיטליסטי לבין ברה"מ/סין/קובה, אני כבר מעדיף את המערב על כל מגרעותיו, אין טעם לחיות בכלוב של זהב עד שתבוא המהפכה העולמית,מה גם שהכלוב בדרך כל לא כ"כ מוזהב.
מבטיחה תשובה, בינתיים אני צריכה להתאושש מהבחילה למקרא כתבת היח"צ היום בידיעות אחרונות על חיים ישראלי, עוד צדיק. מעניינת במיוחד לדעתי התיאור של פרשת הדירה שלו ואגף השיקום של משרד הבטחון וכל מי שהיה מעורב בחקירה ולמה ומתי. זה איכשהו מתקשר לי בצורה מיסטית לנושא הכתבה כאן.
נו, כשקוראים "אידיוט אחרונות, הטמטום של הרייך", זה, בדרך-כלל, מה שיקרה… הכי טוב – להתרחק מכל אותם סמרטוטונים עלובים, שהישראלים מכנין, משום-מה, "עיתונים" – ולהתפלל לשובו של עיתון "דבר", במהרה בימינו אמן, ואמן ואמן…….
במרבית חלקי העולם המשטר הקפיטליסטי הוא שאינו יכול להיות דמוקרטי, כי קפיטליזם תמיד מבוסס על מיעוט מנצל ורוב מנוצל, וכך גם ברמה הגלובלית.
צורות "לא מקובלות" של דמוקרטיה בהחלט עשויות להתקיים בסוציאליזם. לא רק עשויות, גם צריכות, וכך זה באמת היה בברית המועצות וכיום בקובה ובארצות הסוציאליסטיות שנותרו.
אציין שניסיון לקדש את אותן מסגרות "לא מקובלות" טומן בחובו נפילה לקצה השני. ככל שהיומרה של המהפכנים מרחיקת לכת יותר, כך הדיכוי הפוליטי שייאלצו להפעיל יהיה קשה יותר. בשם מה שקרוי "דמוקרטיה ישירה" נעשו הזוועות הגדולות ביותר. האנרכיסטים בספרד, למשל, היו למעשה הסטליניסטים של ספרד. למועצות שהקימו מותר היה הכול, כולל אינספור מעשי ביזה ושחיטה. דווקא הכרעתו ההיסטורית של לנין להעתיק את מרכז הכובד של המשטר המהפכני מהסובייטים (במובן מועצות) למפלגה האחת והיחידה הוא שאפשר חברה רב מגזרית, רב לאומית ואפילו רב מעמדית; עד שסטלין חזר למהפכנות שלוחת רסן וליעדים מקסימליסטים, שמשמעותם דיכוי מקסימליסטי.
אבל כל משטר מבוסס על הנחות יסוד שאינן עומדות לבחירה. בארצות הקפיטליסטיות הן באות לידי ביטוי בדמות החוקה, למשל. בעתות משבר עומדות לרשות המנגנונים הקיימים לחצני מצוקה המאפשרים להם לשמר באמצעים כוחניים את אותן הנחות יסוד. עליית המשטרים הפשיסטיים בשנות ה-20 וה-30 במרבית שטחה של יבשת אירופה נבעו מכך שאותם לחצני מצוקה לא פעלו כראוי. דווקא בעתה של סכנה משמאל (הונגריה 1919, צרפת 1968, למשל) הם תמיד התגלו כיעילים יותר.
בארצות קפיטליסטיות בלתי מפותחות הן נשמרות באצמעות בריתות הגנה בין השכבה השלטת לבין אחת המעצמות האימפריאליסטיות. כך נפל משטרו של איינדה בצ’ילה, למשל.
ניתן לומר שכל משטר בעולם הוא גם דמוקרטיה וגם דיקטטורה, כי הוא מאפשר קיומה של קשת כוחות/זרמים/שכבות/דעות במסגרת גבולות מוגדרים מראש.
צר לי לבשר לך דבר המצער גם אותי: כשניתנת הבחירה בין סקאלה צרה יותר לסקאלה רחבה יותר, רוב האנשים אינם בוחרים באופציה השנייה, אותה אתה העדפתך בדבריך. המציאות היא יחסית, אבל האדם נוטה לאבסולוטי. הרוב יעדיפו, בניגוד אליך, את "כלוב הזהב". הוא אמנם אינו מזהב, אבל גם איננו כלוב, כי הניצבים בתוכו נושאים את מפתחותיו בכיסיהם…
גדולתו של לנין היא בכך שהצליח להעניק באופן דיאלקטי נופך אבסולוטי ומגייס לתורה שבסיסה ספקנית ומפרקת. לכן המרכסיזם-לניניזם הוא הזרם היחיד בכל המכלול הקרוי שמאל שיש בכוחו להפוך לגורם היסטורי מנצח (ומי שיכול לנצח יכול גם להפסיד, שנאמר: "אין בשר המת מרגיש באזמל).
למגיב המסתתר תחת השם "לדעתי" שלום וברכה,
נשגב מבינתי כיצד הגעת למסקנה כי אני הוא העומד מאחורי הכינוי אחמד, (ועוד מן הגליל)
אודה ולא אבוש, מדי פעם אני נוטה להשתמש במרכאות בתגובותי, אבל המחשבה כי אחמד (הגלילי) ואנוכי הם דמות אחת היא על גבול ההזיה.
להנהלת האתר: אני מצטרף בזה לשמואל אמיר, ומבקש מן המגיבים להזדהות בשמם, או לפחות בכינויים.
כוונתי היתה לדמוקרטיה במישור זכויות האזרח ולאו-דווקא במישור הכלכלי. כן, אני יודע שזה אולי "החופש לישון מתחת לגשר", אבל גם במערב 99 אחוז מהאוכלוסייה היא אל חסרת-בית, יהא מצבה הכלכלי אשר יהא. ואולי אני הייתי מעדיף לישון עם הקלושארים מתחת לגשי הסינה, מאשר על מיטת ברזל באיזה גולאג.
המדינות הקונוניסטיות כולן צורה כזו או אחרת של דיקטטרורה, הן מבחינת צורת המשטר והן מבחינת הטרור שהפעיל על האזרחים. הנסיון לראות את סטלין כסטייה מן הבולשביזם הוא מוטעה לחלוטין. כל מנהיגי ברה"מ, מלנין ועד גורבצ’וב, השתמשו באותם כלי דיכוי ורצח כדי להשתיק את מתנגדיהם, מי יותר ומי פחות. וגם בימי סטאליען עצמו היה שיאו של הטרור בשנים 1934-38, שאחריהן באה רגיעה מסויימת.
מובן שבכל סוג של דמוקרטיה רצוי לחוקק חוקה, שגן על המיעוט.
רק דבר אחד קטן.
מכיוון שהכל כל כך רע ולכל דבר יש פרוש שלילי. גלה נא בבקשה ממך מר ספירו, האם נגזר עלינו לחיות בחושך כל ימי חיינו ? או שיש באפשרותך להתוות בפנינו דרך תקינה ומוארת שיכולה להחליף את כל החושך הזה.
נ.ב.
אוסקר אמנם טבע במשרד הפנים, אבל לא בגלל שהפריעו לו, כמו בגלל שאין לו אישיות ואופי
ש.