הפרדוקס שמדהים אותי שוב ושוב הוא מדוע מרבית הישראלים משתפים פעולה עם הכיבוש. הרי רובם אינם נלהבים מאידאולוגית "ארץ ישראל השלמה". אפשר לשמוע לעתים קרובות: "אינני תומכ/ת במתנחלים", "למען שלום יציב הייתי מוותר/ת ברצון על השטחים", וכדומה. אמנם הלאומנות והגזענות בעלייה, אך לדעתי הן עדיין לא הנימה השלטת במדינה זו. בשנים הראשונות של האינתיפאדה ליוויתי מספר פלסטינים לטיפול בבתי חולים ישראליים. אם וכאשר הצלחנו להגיע לשם, מספר לא מבוטל של ישראלים – צוות רפואי ועובדים מנהליים – השתדלו מאוד לעזור לנו. בחיי יום-יום אפשר למצוא בעמנו הגינות, נדיבות וסובלנות.
אך בניהם של האנשים הטובים הללו משרתים בצה"ל, מסכנים את חייהם, ויורים בפלסטינים כאשר פוקדים עליהם לעשות זאת. מאז תחילת האינתיפאדה למשל, עסק הצבא בהרס שיטתי של רצועת עזה. לא היתה זו רק תגובה לטילי קסאם על שדרות, שהם תופעה חדשה יחסית. לפניהם, במשך מספר שנים, ניתן היה לתאר את פעילות צה"ל ברצועה רק כהתקפית – יזומה – פלישה אחר פלישה לשכונות ערביות המאוכלסות בצפיפות שאין בהן מסתור ואין לאן לברוח. השדות הפלסטינים נהרסו – יותר ממחצית האדמה החקלאית שוטחה בבולדוזרים, אלפי בתים נהרסו ועשרות אלפי בני אדם הפכו למחוסרי בית. כל זאת כדי לתחזק 8,000 מתנחלים בווילות נאות ליד חוף הים, בין עצי הדקל (אותם מתנחלים האמורים להתפנות בקרוב, על-אף שלעת-עתה גם אלה מהם המעוניינים להתפנות מנועים מלעשות זאת).
מדוע השתתפו חיילים ישראלים במעשי נבלה אלו?
שאלה דומה אפשר לשאול בהקשר לגזירות הכלכליות הפוגעות במרבית העם. מדוע העם אינו מתנגד? כספי המדינה מוסבים בעדיפות ראשונה להחזקת הכיבוש, ולתוכניות בנייה גרנדיוזיות – הרחבת התנחלויות, השלמת הגדר, ובניית מערכת מטורפת של כבישים ומנהרות שנועדו להפוך את חיי המתנחלים לנוחים יותר, ולמרר עוד יותר את חיי הפלסטינים. לאלה לא חסר כסף, אך לכל היתר – אין. לאחרונה קוצצו תקציבי האוניברסיטאות קיצוץ דרסטי וראה זה פלא – קיצוצים אלה התקבלו על ידי הקולגות שלי בהכנעה מדהימה. בעבר שבתו אותם אנשים עצמם בעקבות פגיעות משניות בזכויות השכר. כרגע אין מוקדי התנגדות משמעותיים לממשלה וראשה עוטה תדמית של עושה שלום ואויב המתנחלים. לאחרונה אפילו שמעתי בהפגנה של נשים בשחור כמה מחברותי המשתאות: "היית מאמינה ששרון ישתנה כל כך?"
מדוע מוכנים אנשים אינטליגנטיים לכאורה להאמין בכוונותיו הטובות של אדם זקן שכל פעלו בעבר אופיין על-ידי גזענות, כוחניות, שקרים, שפיכות דמים, וחוסר כבוד מוחלט לחיי אדם?
אין זו תופעה יוצאת מן הכלל שאזרחים מן השורה בוחרים במנהיגים מנוולים, ומבצעים בנאמנות את תוכניותיהם המרושעות – במאה ה-21, כמו בכל עת אחרת, פה ובמקומות אחרים. מדוע נבחר מחדש הנשיא בוש? מדוע בחר העם האיטלקי את ברלוסקוני? מדוע מוכנים הבחורים האמריקאיים והבריטים להרוג ולהיהרג בעיראק, והבחורים הרוסים בצ’צ’ניה? האם אין הם מבינים שזוהי הדרך הבטוחה לקדם את הטרור האיסלמי, ולא למנוע אותו? ושהם עצמם מפעילים טרור בתוך כך?
אך השאלה "מדוע" עדין מטרידה אותי וברצוני לדון במקרה הישראלי, אותו אני מכירה וגורלו חשוב לי יותר מכל אחד אחר.
אחת הסיסמאות של אבות הציונות היתה "עם ללא ארץ לארץ ללא עם!" מאז ועד היום לא נקלטה בתודעה הקולקטיבית של עמנו העובדה הלא נוחה, שהיה פה כבר עם אחר ושעלינו ללמוד ולהתחלק איתו בטוב הארץ. מאז הינקות מעודדים את האזרח הישראלי למחוק מתודעתו את קיומם של הפלסטינים והוא מצליח בכך לא רע. האזרחים מהזרם המרכזי אינם נוטים להתווכח איתנו השמאלנים ה"רדיקליים" חסרי הנימוס, העלולים להעלות על דל שפתיהם את המלה הגסה "כיבוש" בשיחת חולין ובתארנו את עובדות הכיבוש המכוערות, הן מתקבלות כ"דעות מעוותות" או "הגזמות", לאמור "בחורים יהודים אינם עושים דברים כאלה". לחלק מהבחורים נמאס, והם מנסים להסביר לקהל הישראלי מה בדיוק הורו להם לעשות בשטחים הכבושים בזמן שירותם ("שוברים שתיקה"). אך המסר אינו נקלט. סקר דעת קהל שפורסם באחרונה מראה כי תושבי ישראל סומכים ברובם המוחלט על צבא ההגנה לישראל.
אך מנהיגי ישראל לא שכחו את הערבים – על כך מצביעה מדיניות מתמשכת של הפקעת קרקעות, דיכוי, וגירוש – כאשר המטרה הסופית והברורה היא "להיפטר" ממספר ערבים רב ככל האפשר. אך מנהיגינו הבינו תמיד את נפשו העדינה של האזרח המצוי, המרגיש צורך עז לראות את עצמו ברנש נחמד וטוב. לשם כך נבנתה מסביב לתודעה הישראלית הקולקטיבית חומת הפרדה פסיכולוגית גבוהה של סיסמאות ואקסיומות. החומה כה גבוהה עד שמרבית ישראלים אינם מסוגלים להסתכל החוצה והיא מורכבת מכמה גדרות מבוצרות בזו אחר זו. אם הצליח האזרח לעבור את הגדר הראשונה, נותרו עוד כמה על מנת לשמור אותו "בפנים". לישראלים חמים ונעים שם בפנים, ביחד, הגדר מגינה ממחשבות בלתי נעימות אך יש לכך מחיר – עם ישראל נדרש לשרת את המתנחלים ואת הכיבוש. במשך שנים דאגו המפלגות הדתיות-לאומיות לזכות להחזיק בתיק החינוך. והנה התוצאה.
הטכניקה המקובלת במערך התעמולה הישראלי (וכל מערך תעמולה אחר) הוא שימוש בשמות המסברים את האוזן. תן לדבר מכוער – במקרה זה מלחמה קולוניאלית מלוכלכת – שם נאה כגון "מלחמה בטרור", או "מלחמת קיום" והעם יציית. ארבעה ראשי השב"כ לשעבר הזהירו את העם כי מדיניות הרחבת ההתנחלויות יחד עם המשך הסגר על ערבים מסכנים את קיומה של מדינת ישראל. שוב, המסר לא נקלט בתודעת מרבית החיילים והוריהם, שעדין מאמינים באדיקות ב"מלחמתם בטרור". הצורך לראות את עצמם כ"טובים" בנרטיב הלאומי קודם לכל.
בתודעת מרבית הישראלים נמצא צה"ל מעל לכל ביקורת. במשך שנים למדו ילדי ישראל ש"אידיאליסט" הוא שם נרדף ל"מתנדב ליחידה קרבית מובחרת". לא מזמן דיברתי עם אדם שבמשך שנים שרת במילואים בלבנון. בנו עושה כעת את שירות החובה ביחידה מובחרת ברצועת עזה. האב גאה בעברו הצבאי ובהווה הצבאי של בנו. לא ניסיתי לבקר את הצידוק לגאוותו, רק ניסיתי להסביר לו את המציאות העכורה בשטחים, שאינה משתקפת בחדשות. האיש לבש ארשת נבוכה כאילו פניתי אליו בסינית, והפסיק להקשיב. ממש כאילו נסיתי להסביר לקתולי אדוק כי אין דבר כזה כמו לידת בתולים. בחייו הפרטיים זהו אדם נבון, מכובד ואחראי. בעיניו, בתולי המדינה היהודית היא דוגמה שאינה ניתנת לערעור. צמד המלים "ביטחון ישראל" מעמיד את תודעת האזרח המצוי בדום. אחרי זה אפשר להורות לו לעשות כל דבר, כולל דברים הפוגעים באותו ביטחון.
גם בניהם של שמאלנים משרתים בשטחים. הוריהם דואגים לא רק לשלום ילדיהם אלא סובלים גם מבחינה מוסרית. בשקט. נראה שהשיקול המכריע הוא חברתי. הם רוצים שילדיהם יהיו מקובלים, ובישראל הדרך להיות מקובל היא השירות הצבאי. רוצים להתגאות – כגון "הילד סיים קורס טיס". וכן, אין אומץ לומר לבן הגאה בהישגיו הצבאים "ילד, אתה משרת מערך דיכוי נוראי ובלתי מוסרי שגם פוגע בביטחון ישראל – צא משם". ולפעמים מניעה אותם האמונה שאנשים טובים בצה"ל מצילים חיים. אלא שזה כמעט בלתי אפשרי לשרת את הכיבוש ולהישאר בן-אדם טוב.
רוב אזרחי ישראל מתנחמים בכך שזהו מצב זמני. "אפשר להסיר את הגדר אם יגמר הטרור. אפשר להוריד את ההתנחלויות אך יש להן ערך כקלף מיקוח עתידי בדיון לקראת הסכם הקבע. ובינתיים צריך להגן על חיי היהודים. והעיקר, יש התפתחויות חיוביות בזירה הפוליטית. אנו אופטימיים, ומאמינים בשלום של אריק שרון – הדה-גול הישראלי!" קשה להבין איך אנשים נבונים יכולים להאמין בגיבוב הנ"ל, אך זהו המצב. זה מה שהסיקו הישראלים מצפייה בחדשות של שידורי ישראל.
הגדר המבוצרת הבאה של "חומת ההפרדה" התודעתית היא פרנויה בצרוף עם תסביך הקורבן – וממשלתנו מטפחת בקפידה את שני אלו. ההסברה הרשמית מבית הספר והלאה משננת לישראלים כי אירופה היא אנטישמית ואנשים רבים בה רוצים להשמידנו. אכן, יש שונאי יהודים באירופה. ויש גזענות אך היא מכוונת בעיקר נגד מוסלמים ושחורים ובכל מקרה אין להשוות את הגזענות האירופית לרמת הגזענות המקובלת בישראל נגד פלסטינים. אך תעמולת הפרנויה שוקעת אל התודעה והיא מדברת מגרונם של אנשים רבים, ביניהם נאורים ומלומדים. לתעמולה זו מספר שימושים. ראשית, רוב האזרחים לא ינסו לחפש מקורות מידע חלופיים או נוספים בעיתונות הזרה. כל ביקורת על מדיניות ישראל מוגדרת כאנטישמיות. שנית, מרבית הישראלים סבורים שחובתם לתמוך במדיניות הממשלה, "כי העולם כולו נגדנו ועלינו להתאחד כי זו המדינה היחידה שיש לנו". מעטים האזרחים המעלים על דעתם שיש להתנגד למדיניות ממשלה זו, ההורסת כל חלקה טובה במדינתנו זו, וההופכת אותה למפלצת גזענית. רחמים עצמיים מספקים הרבה יותר מבחינה רגשית.
הפרנויה כלפי פלסטינים מטופחת עוד יותר. חיילי צה"ל לומדים כי "כל פלסטיני הוא מחבל פוטנציאלי". שיטת שרון היא פשוטה למדי. הפוך את חיי הפלסטינים לגיהינום – ותקבל מקור בלתי נדלה לטרור. אמור לחיילי ישראל שכל ערבי הוא מחבל פוטנציאלי ותקבל דה-הומניזציה של ערבים, וצבא קולוניאלי צייתן. הצב חיילים בקרבת מתנחלים, ותיצור סולידריות ("פגשתי שם מתנחלים נחמדים כל כך…") והחייל המשוחרר יכול להשיג בית נפרד בחצי חינם – בהתנחלות.
החייל המצוי מוכן, על כן, להגן על המתנחל האלים ביותר ולטרטר כל ערבי – גם השליו ביותר.
במחזהו של תום סטופרד "רוזנקרנץ וגילדנסטרן מתים" נקלעות שתי דמויות משניות להצגה מפוארת עם מלכים ונסיכים, ואינן מסוגלות לפרוש ולברוח, על-אף שסופם קרב בבירור. בעיניהם להיות תלושים, לא להשתייך לשום הצגה, גרוע מהמוות. כך חיים אזרחינו בתסריט דמיוני של מדינה דמוקרטית קטנה ואמיצה הנאבקת על חייה.
ואולי המצב פשוט יותר. אנשים שקועים בענייניהם היום-יומיים, אינם מכירים שום ערבים באופן אישי, ורואים כיבוש רק בגרסה הרשמית ה"מכובסת" של חדשות רשות השידור. רוב האזרחים אינם מבינים כלל מה קורה למדינתם. רבים מהם אנשים חביבים ויקרים. ככה זה הדמוקרטיה.
האלטרנטיבה של הנרי לאווי ממש זוקפת כפופים. לא ייאמן איך מחנה השלום לא חשב עליה לפני כן.
רק להציב כמה שיבוטים של הנרי לאווי בצמתים או להכניסם לשכונות ולערי הפיתוח כדי לפתוח את עיני ההמונים על איך שהיהודים גזלו את מולדת הפלסטינים, ומייד יתחילו המוני העמלים שרומו ע"י הציונות לצעוד בעקבות המחלל מהמלין מתוך המלכודת הציונית דרך האוקיאנוס הגדול – הישר לקנדה.
People know what’s happening.
What people lack is an alternative, and a way forward.
The "peace camp" must begin to tell people the truth:
a. Palestine is the homeland of the Palestinians
b. Zionist settler-colonialism stole Palestine from the Palestinians and created a trap for the Jews (and others) whom it brought to Palestine.
c. Settler-colonialism has to be defeated, the occupation must be ended unconditionally, and the refugees must be permitted to return
d. As with South Africa, international economic sanctions, directed against Israei militarism and racism, can help create a climate supporting reconciliation and coexistence.
e. All the talk of "peace" , "justice", "negotiations", "democracy" etc., that is not based explicitly on the above truths, is a lie, misleads the people, and can only leave people where they are, with their knowledge of what is happening, without an alternative, and without a way forward.
זכורה לי הפעם הראשונה שנכנסתי לאתר הגדה השמאלית, לא אכחד כי התרשמתי. הדברים גם אם היו מופרכים בחלקם ואפיקורסים להכעיס בחלקם היו מרעננים ונוקבים, הו התמימות.
לא ידעתי אז שבתפילות מדובר, במנטרות, כלומר לא תמצא בגדה הזו של הנהר שום הצעה אופרטיבית, יש קיטורים מעוטרים, יש מילות קוד מצקצקות כמו למשל – "עם ללא ארץ לארץ ללא עם!" ובעיקר יש את אותו דחף בלתי מתפשר ועיקש להרחיק כל תוהה שתהה לגבי האופציה השמאלית הרחק מעבר לנהר.
מאמרה של הגברת בוך הוא דוגמה קלאסית, מתנשא על הציבור, לוקה בסילוף של עובדות, נטול כל הצעה אופרטיבית, ומכליל באופן הגס ונמוך המצח ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מדוע כל מאמר שני בגדה חייב להתייחס לציבור כאילו הוא עיוור או טיפש? מדוע חושבת הגברת בוך שאנשים לא מודעים למצב, האם היא שוכחת שבנינו חוזרים הבייתה כל שבת? האם היא שוכחת שאנו עצמנו הולכים למילואים? האם באמת הגברת בוך חושבת כי אם "כולם" או "רובם" או "חלקם" היו "יודעים" אזי היו מסכימים איתה?
ואם לא די היה בכך הרי לבסוף מופיע לו מר לאווי ושוטף את הקורא המגרד בפדחתו במפל של קלישאות מגוכות וחסרות כל פשר או קשר למציאות. האם מטרת הגדה השמאלית לשמש שסתום לשחרור לחצים של אנשי שמאל מתוסכלים? אפילו מר לאווי יודע לאמר שצריכה להיות אלטרנטיבה. מהי האלטרנטיבה?
למה הישראלים מוכנים לקבל את "הכבוש"? כי הם לא מאמינים לפלשתינים. מי שמנסה להרוג אותך בכל פעם שאתה מסיר לו את הזמם מהפה אתה לא נוטה לסמוך עליו. חמור מזה, מכיוון שהפלשתינים חוזרים פעם אחר פעם (בעזרת שוטים ומשטתים מקירבינו) על אגדת העם הפלשתיני המנושל (בנגוד לעם סובל שהם באמת כאלה) הישראלים חשים שהמטרה הסופית היא השמדת ישראל והריגת אזרחיה היהודים. רק מטורף יתן ידו לכך ורוב הישראלים אינם כאלה. ובענין האנטישמיות באירופה, רוב הארועים האנטישמים מבוצעים על ידי מוסלמים כנגד יהודים ולא כפי שכתוב למעלה.
מאמר כל כך נכון, שזה מתסכל.
מן הסתם,זוהי תגובה בלתי שגרתית בעיני בעלי האתר,או שמא מרבים אנשי הימין להגיב כאן.
אם ניתן להתייחס לטענה המרכזית של הכותבת- "הכיבוש"-הייתי שמח לקבל הגדרה לכיבוש/שייכות של עם למקום שלא נעשה בהיסטוריה ע"י כיבוש.שייכות למקום,שאינה מתבצעת ע"י התנחלות/כיבוש-אינה קיימת.(אמריקאים-נייטיב אמריקן,ויקינגים,רומאים ואף עם ישראל שנחל את ארץ ישראל וכו’.)השאלה היא הזכות המוסרית לנחול.אותי מעניין-מהי הזכות המאפשרת לפלסטינים לנחול בטוב הארץ? העובדה שהיו קודם?לא נכון!היינו לפניהם!ואם זו ההגדרה-אולי ניתן נחלה גם לעותמנים?לממלוכים?לצלבנים?לגרגשי אולי,או הכנעני?אולי ליפת וכל צאצאיו?מעניין על פי איזה מוסר זה נמדד.של אלכסנדר מוקדון?אולי של סוקרטס?דקארט אולי?או משהו שמישהו אחר המציא לעצמו…(זכויות האדם והאזרח=מוסכמה.אולי מחר נסכים אחרת??אולי המוסלמי צודק?למה השמאלנות הפוסטמודרניסטית צודקת?גם ההודים המשתחווים לאלילים מסכימים!!איפה ה"מי אמר שאתה צודק" הנחרז?).בקיצור-קריטריון למוסר שלך אני מחפש- ולא מוצא…אולי הערבי שרוצה להשמיד אותי הוא המוסרי?
*קצת תוכן אמיתי-מי שנתן את המוסר הוא אחד ועמו הקריטריון למוסריות.(ואיך אני יודע?אם בשאלה הזו נתעסק, במקום בקיטורים על תופעת כיבוש דמיונית-מה טוב,ומשם הדרך תהיה יותר פשוטה בכדי להיטיב בעולמנו זה.)
בגדול – זה לא שאני לא מסכים, הכותבת מדברת פה על בעיה אמיתית וחשובה, שאלה שכישראלים ראוי כי נשאל את עצמינו. אבל, הכותבת מאשימה את "מערך התהמולה" הישראלי ב"שימוש בשמות מסברי אזניים", כאשר היא משתמשת בצידו השני של אותו מטבע.
השימוש לדוגמא במילה "קולוניאליזם", זה מאוד נח, כי אנחנו איכשהו ב"עידן הפ?סט קולוניאליסטי", אז גם מודבק לנו איזהשהו קולוניאליזם==רע, אבל פרט לפרופגנדה זולה, מה המילה הזאת אכן עושה בקונטקסט הישראלי/ציוני? מודולו תאוריות קונספירציה, מדינת ישראל, היא קולוניה של איזה אימפריה בידיוק?
זה נורא נחמד לשחק בתוך חוקים שבהם דווקא להגיד שציונות אינה קולוניאליזם היא שבירת טאבו מסוים. כל ההתבוננות הזו אל העבר והדבקת תוויות מכל צד שלא יהיה, איני רואה בה כלל ערך. האם באמת בן התשע-עשרה הישראלי ראוי שיראה עצמו בתוך סיטואציה קולוניאליסטית? אם ספרי ההסטוריה אומרים לנו לשרוף זה את זה, הלוא ראוי יותר כי את ספרי ההסטוריה נשרוף?
כשמתסכלים על ההסברה של השמאל הישראלי, קצת קשה להאשים את הציבור שתומך בכיבוש. כשברק יצא לוויעדת קמפ-דייויד, קבוצה של אנשים (אני ביניהם) טענה כי זו וועידה שמטרתה לכפות הסדר אפרטהייד על העם הפלסטיני, אתה התגובה מצד רוב השמאל הישראלי (ואני לא מתכוון למרצ) אפשר היה לתאר כ-"שקט, ברק עושה שלום".
היום כולם יודעים מה עשה ברק, אבל ברגע האמת, ולא רק בתקופת ברק, השמאל הישראלי איכשהו תמיד מצליח לספר לציבור שתכניות אפרטהייד הן בעצם תכניות שלום (כי הרי "צריכים להיות ריאליים") וכשהפלסטינים מתקוממים הציבור כועס עליהם על זה שהם לא רוצים שלום ואז השמאל כועס על הציבור…
אפילו היום, כשהשמאל די מתנגד להינתקות, עולה בי החשד שרובו היה תומך באותה תכנית בדיוק אילו הציג אותה שמעון פרס או יוסי ביילין והיו מכנים אותה "יציאה מהשטחים בשלבים" או משהו כזה…
האם אתם גם מתנגדים לזה שהתוויות "טרור" מודבקת על המאבק הפלסטיני או ש"ראש פתוח ללא תוויות" זה רק עניין לויכוח הפנים-יהודי ?
הנה תשובה אפשרית לשאלתך (ואין לי ספק שיהיו כאלה שלא יסכימו אתה):
כיבוש" בכלל וכתוצאה מכך גם בארץ הוא מצב שבו אוכלוסיה מסוימת נשלטת על ידי ממשלה שלא היא בחרה. הדבר איננו קשור בטריטוריה או ב"מי היה כאן קודם". מדובר במצב פוליטי, משפטי וחברתי. כיום שולטת ממשלת ישראל, שנבחרה על ידי כ- 6 מיליון אנשים, באותם 6 מיליון ובעוד 3 מיליון נתינים. אותם 3 מיליון נתינים, פלסטינים", נמצאים תחת כיבוש.
דן תמיר
אני נוטה להסכין עם התנגדותך להדבקת תויות.
בכל מקרה, לגבי השימוש במונח "קולוניאליזם", הרי שניתן לומר ששטחי הממשל הצבאי ביהודה, שומרון ועזה הנם "קולוניה" של מדינת ישראל הריבונית, שאמנם איננה אימפריה, אבל זה לא מונע ממנה להחזיק מושבות.
דן תמיר
לא בטוח שהבנתי את השאלה.
כל הכתוב כאן פונה לכל הא/נשים באופן שוה, למרות פגעי השפה העברית.
תמיד כועסים עלי, ובוודאי גם עכשיו יכעסו מאד כולם, אפילו החברים השמאלנים שלי. אבל אני אנרכיסטית, וזהו האבנגארד האמיתי (אבנגארד – ההליכה לפני המחנה)!
אפשר להזכר במה שלמדנו בהסטוריה, בחלק העיקרי של המקצוע הזה בתוכנית הלמודים, מה שנקרא "תולדות עם ישראל". יש שם פירוט נרחב של דיכוים קשים, מגוונים למדי, חמורים לא פחות מן הדיכויים ששליטינו מפעילים בשמנו כנגד העם הפלסטיני.
חבר’ה, עושים לנו שטיפת מח! אתם לא שמים לב? הרי אנחנו הולכים בעינים קשורות, באופן אוטומטי, לאן שמוליכות אותנו ציפיותיהם של הורינו, מורינו, מפקדינו – ולמה לא: ילדינו, תלמידינו, נכדינו…? למה שלא נתעורר, עכשיו (ולא מאוחר מידי), ונשים קץ לזוועות!?
קצת פירוט, כי הרי צריך לתת לאנשי הימין, הקוראים את דברי אלה…:
למשל, כשחייל זורק רימון גז מדמיע לתוך בית, שבמקרה חלונותיו ודלתותיו סגורים, ובמקרה יש בו תינוק… הי, חבר’ה! זה בדיוק קטע של תא גזים! התינוק הזה ימות, ובדו"חות "בצלם" הרי יש מספרים איומים (והרי אפילו 1 הוא מספר נורא) של תינוקות שנרצחו כך! מה, לדעתכם, עלינו לעשות, כדי להפסיק את מכונת הרצח?
עכשיו יענו לי אנשי הימין: זו הגנה עצמית…
ובכן, חבר’ה, האם הבריטים הגנו על עצמם כנגד ההגנה, האצ"ל והלח"י, אשר (למשל) פוצצו את השוק בעכו?
או. קיי., בטח עצבנתי פה מספיק אנשים. עכשיו נקרא – מה יש לכם (כמעט כולכם, אני מאמינה) לענות לי?
קודם-כל – שמח מאד לראותך כאן, תמיד נחמד לראות פה מישהי, שמדברת לעניין. כבר התחלתי לחשוש, שאני האנארכיסט היחיד פה, וכל היתר, פשוט מתלבטים, בין סמכותנות אחת לרעתה…
ולמותר לציין, שאני מסכים עם כל מה שכתבת. יתרה, מכך, כשרק הופיע, מאמר זה, כתבתי, בשתי תגובות רצופות, בדיוק מהי ישראל ומיהי ישראל, ונגד הציונות, היהדות והקולוניאליזם. זה *ל?א* פורסם. וכעת אני רואה, שדעותיהם של ליברמן, כהנא, וז’אן-מארי לה-פיד, מתפרסמות גם מתפרסמות! מה לעזאזל קורה ל"גדה"??
ועל-כל-פנים: מוסכם על כל בר-דעת, שהטרור האחד והיחיד, המתקיים כעת, בין הים לנהר הירדן, הוא טרור הציונות. אחר אין. הפלשתינאים מתגוננים, כנגד רוצחיהם הקלגסים. וככה זה… האם כשנערה בועטת, באשכיו של אנס שהתקיפה, תעמידוה לדין, בעוון תקיפה וחבלה? האשמת הפלשתינאים(!) בטרור מזכירה לי בדיחה עצובה, על ההטיות הגזעניות במערכת המשפט האמריקאית – לבן דורס שחור, והשחור הנדרס נופל על הרכב, שובר אחד מחלונותיו – ונתבע, על "פריצה, חדירה וחבלה ברכוש"…
בדיוק כ??ך? גם כאן.
ללא ספק זו הגדרה שאני מתקומם נגדה!היא פשוט לא מדויקת לחלוטין!(או שמא קיצרת?אם כן, אנא פרט יותר).
תחת הגדרתך נמצאים,בין השאר:
צעירים מתחת לגיל 18,כל מי ש"לא היה בא לו" ללכת להצביע בבחירות,אזרחים זרים שהגיעו לביקור/סתם הסתננו(שכן גם הם מתחת לממשל המקומי).ההגדרה הפרוצדורלית שלך לכיבוש כוללת כל אדם שלא בחר בעולמנו זה בבחירות!!!
לכאורה,אם אסתנן לארה"ב עם משפחתי המורחבת-ולא אבחר,אוכל לטעון שכבשו אותי?זה כולל את כל הסיסמאות והתוצאות של כיבוש?(חיוב לתת קרקע ותנאים הולמים,זכות מחיה ובחירה וכו’,"עוול" אם יזרקו אותי משם?)
מהפרוצדורליזם המוחלט הזה-(הרי אנחנו חייבים להחליט שאתה צודק,הלא כן?כך "נאמת" טענתך?אולי נסכים שמישהו אחר צודק בהגדרתו- השאלה תלויה במוסר ואמת?מה שנחליט קובע לשיטתך,לא?)
בקיצור,הרי לך שהדמוקרטיה תמחק כל סימן ללאום-וכפי שאנחנו כבר רואים היום(צרפת,וכו’)
יש התנגדות עצומה למצב כזה בכל ארץ אפשרית שניתן לתאר.בסופו של דבר מהלך כזה יוביל למלחמות וגירושים שונים!!ולא ייצור שלום!
הסיסמא שמובילה מהלך כזה היא-"אבד את שורשיך וזהותך- ואז נעשה שלום"- נדמה לי שזה יעורר כוחות מלחמה נוראיים בעולם!!!כולם רוצים לשמור על זהותם!במיוחד, אמירתך כוללת מחיקת העם היהודי(חס וחלילה)!שכן התבוללות מוחלטת לצערנו תחול,כתוצאה מהשתלטות הביורוקרטיה על הערכים שלנו אם לא נישמור על צביון יהודי במדינה!(מקווה שזה מיצר לקוראים הנכבדים כמו שזה גורם לי למחנק)
אנא פרט מקור להגדרתך…וסיבה נרחבת מדוע שנקבלה על פני אחרות.(קריטריון מאמת- אם יש כזה)
ההגדרה נתנה כמענה לשאלתך. כמו כל הגדרה בעולמנו, היא נוצרת על ידי אנשים, למטרה מסוימת. במקרה הזה, אני יצרתי אותה על מנת לנסות ולהבין את המצב שבו אנו נתונים בארץ.
אין שום סיבה מוחלטת וראשונית לקבל הגדרה זו ולא הגדרה אחרת, זולת הכרה (שאולי תהיה ואולי לא) ביכולת של ההגדרה לשמש אותנו בבואנו להבין את המציאות.
להבנתי, ישנו הבדל בין מצב שבו משטר של מדינה ש-מ-ת-י-מ-ר-ת להיות מדינת לאום טריטוריאלית כופה עצמו על אנשים שיושבים בטריטוריה מסוימת, לבין מצב שבו אדם מרצונו (ואני מאחל לך כל טוב באמריקה) נכנס ביוזמתו לטריטוריה כזו.
דן תמיר