עם צאת מִטַּעַם 2
לפני שלושה חודשים השקנו את מִטַּעַם 1. אפילו באתר הזה, בתגובות לרשימה שכתבתי לכבוד החוברת החדשה, נאלצנו לאכול קצת השמצות. לא נורא. הספינה שטה. חלפו שלושה חודשים, ואנחנו – בדיוק כמו שהבטחנו – מביאים את מִטַּעַם 2 לדוכנים, לחנויות ולמנויים הרבים שהצטרפו אלינו.
יש הבדלים בין תנאי הפתיחה של החוברת הראשונה לחוברת הזאת, השנייה. אז, הכיסוי בתקשורת היה מהיר ונלהב, כצפוי: כתב עת חדש, אירוע מעניין, סיפור עיתונאי. עכשיו קורה כמעט ההיפך. ובאמת, בשביל המדורים השונים המפרסמים את הופעתם של חוברות וספרים חדשים אין זה סיפור גדול מדי, שכתב-עת עצמאי עומד בהתחייבותו להיות ריבעון. מצד שני, תנו לי דוגמא אחת לריבעון עצמאי, שראה אור כל שלושה חודשים. לך ספר את זה לעורכי מדורים שחוברת "סימן קריאה" האחרונה ראתה אור ב-1991, לפני 14 שנים. רובם היו אז בבית הספר היסודי.
גם העובדה שהחוברת הראשונה אזלה, בניגוד לכל מה שקורה לכל כתב עת אחר, לא הפכה לסיפור גדול. אין לנו תלונות, אנחנו לא מתפארים בהצלחת המכירה של החוברת הראשונה. אנחנו מעוּדָדים. זה כן. הרי איננו נעזרים באף גוף ממסדי, בעצם באף גוף איננו נעזרים. ובינתיים אנחנו מצליחים לקיים את כתב העת בעזרת תרומות בודדות ומספר מנויים הולך וגדל.
למה חשובים לנו המנויים? למה חשוב לכם (בהנחה שאינכם מחכים שניפול כבר, כי לא הזמנו אצלכם מאמר, או לא הסכמנו לפרסם איזה שיר, או סיפור), להיות מנויים ולא "לחיות ולראות". ובכן, עלות ייצור של חוברת בת 144 עמודים (מִטַּעַם 2), בלי חישוב ערך עבודתנו הנעשית כולה בהתנדבות, אלא רק במונחים של עלות הנייר, ההדפסה, הכריכה וכו’, העלות היא בת כ-8,000 שקל. עלות פרסום של חוברת כזאת היא בערך באותו סכום (כלומר, לא בעיתוני הערב, אלא ב"הארץ" ובכמה אמצעים אחרים). האם אנחנו יכולים להחזיר את מחיר החוברת במכירת המהדורה? לא. פער התיווך, המכירה בחנויות, ההפצה, כל אלה, גובים מאיתנו מחצית ממחירה. יתר על כן, התלות העצומה באמצעי תקשורת כדי להודיע שאנחנו נמצאים בחנויות, הופכת את עצם היציאה לאתגר שאין לו דבר וחצי דבר עם תרבות הדיווח בכתבות בעיתונות על אירוע תקשורתי, כולל הירידה התלולה שצריך לרדת בשביל דיווח כזה.
כמה מאות מנויים היו פוטרים אותנו מהוצאות פרסום גדולות, היו פוטרים אותנו מאי הוודאות: האם נימכר הפעם טוב? האם נצליח לאסוף די כסף כדי להוציא את החוברת הבאה בזמן (ולא רק כשיגיע די כסף מתרומות)? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לפרסם מאמר חריף כזה או אחר, בדיוק לפני שוועדה ציבורית מסוימת דנה בגורל ההקצבה לכתבי העת הספרותיים?
מִטַּעַם 2 בחנויות. מִטַּעַם 3 תצא בספטמבר. הרביעית תראה אור בדצמבר. יש לנו, כאמור כבר, די הרבה מנויים. יש גם דברים מפתיעים לרעה. למשל, מה שקרוי בדרך כלל "השמאל האקדמי", החרים אותנו, כמעט בלי יוצא מן הכלל.
ביום ד’ בערב, ב"צוותא", נקיים ערב סאטירי, בשם "דם על הידיים", לכבוד החוברת השנייה. הדברים אינם קלים לעשייה. כל העבודה המסובכת של אמני בימה רבים כל כך הפכה להיות אתגר בפני עצמו, אתגר קשה. אבל אנחנו מקווים לאסוף די כסף בערב הזה להבטיח את הקיום של כתב העת שלנו. אנחנו מצפים לסיוע שלכם. כניסה לאתר שלנו תעניק לכם תוכן עניינים מלא של שתי החוברות (הראשונה אזלה, כאמור), בעברית, בערבית ובאנגלית. www.mitaam.co.il
כתב עת איננו עניין כספי גדול מדי. בינתיים כולם עושים את עבודתם בהתנדבות, להוציא את בית הדפוס וסיטונאי הנייר.
חבל שללאור יש גישה כל כך עוינת כלפי ציבור קוראיו הפוטנציאלי. אף אחד לא רוצה שהרבעון ייכשל, חלילה, בלי שום קשר להזמנות מאמרים או הדפסת שירים. רבעון כזה חשוב לנו מאוד, ולכן רכשתי בחנות ספרים בירושלים את שתי החוברות. אם לאור חושב שעדיף לרכוש מנוי, אז גם זה בהחלט בא בחשבון.
לגופו של עניין לא נותר לי אלא להוסיף, שהחוברות עצמן היו מרתקות, ולכן רכישתן איננה רק אקט של סולידריות אלא גם כדאית ומהנה. אני מאחל ללאור ולחבריו למערכת הצלחה רבה, ומקווה שהוא יפסיק לראות בכל העולם את אויביו המסוכנים. מאז האינתיפאדה הוא היה אחת מנקודות האור בעיתונות הישראלית, ויש לו מה להציע לשמאל ולכל אוהב תרבות ודעת.
מי זה השמאל האקדמי ?
ולמה מחקתם תגובות קודמות, נכון שהן לא היו ממש עקרוניות, אבל נותן תחושה של אח גדול…
מאד נדיר שמוחקים תגובות, אם כבר אז לא מפרסמים מראש.
שתי החוברות הראשונות היו באמת מעולות- שילוב נדיר של רדיקליות פוליטית עם חוסר התפשרות על איכות. כל מה שניתן לקוות הוא שאכן ימצאו מספיק מנויים בכדי להחזיק את המפעל הזה למשך תקופה ארוכה כי בזה תימדד הצלחתו.
מי רוצה להיות מנוי של כתב-עת שהעורך שלו מעליב ומגדף את כל העולם, כולל את אלו שהוא רוצה שיקנו אותו? אם מטעם הוא הדבר הכי מרגש בספרות העברית – ויש לי ספקות – הוא יוכיח את עצמו, בלי שהעורך שלו יצטרך כל פעם לפרסם תחינות פרנואידיות. בהתנדבות! שמעתם?ברוך הבא למועדון המתנדבים, לאור.
ואני עדיין פגוע מהכתבה בהארץ ביום שישי, שבה יצחק לאור תקף את ה"שמאל הרדיקלי הפרימיטיבסקי"… "רק שמאל רדיקלי כל כך פרימיטיווי בדרישותיו התרבותיות כמו השמאל הרדיקלי בישראל…" וגו’
בנוסף לתגובתי הקודמת, מוטב אולי שכותב המאמר יתרכז בעריכת החוברת (שהיא, כפי שכבר ציינתי, מעולה) ולא ביחסי ציבור כי הוא מצליח איכשהו להרגיז הרבה אנשים, חלקם לפחות מקבל היעד הפוטנציאלי
מדוע אינך מגיב כאן באתר ומנהל שיח עם אחרים?
מדוע אינך כותב באתר הגדה השמאלית מאמרים אלא רק בעיתון (ומן הסתם תמורת תשלום).
מדוע אתה בז לשמאל הרדיקלי הקורא אתר זה ואז מגיע כדי לחלץ ממנו כמה שקלים נוספים.
מדוע אתה חושב שאתה טוב מאחרים
מדוע שלא תתרום לאתר הגדה השמאלית ולארגוני שמאל אחרים (אם אתה עושה זאת סלח לי) ולא תטיף לנו לתרום לך על עבודתך. כולם עובדים ונושאים בנטל ובקושי שמיוצרים פה כמו בפסי הייצור של פורד.
ומדוע שלא תיתנו באתרכם כמה דוגמאות קריאה כך שנוכל לבחון האם שווה לעשות מנוי דרך האתר. או טלפונית. האם שמות הכותבים צריכים לעשות רושם?
— קישור —
איזה שמאל אקדמי החרים את מטעם?
הפרופסורים ענת מטר, ענת בילצקי גדעון פרוידנטל שהם בוודאי לא חלק מהשמאל האקדמי שכתבו במטעם 2, ויצאו להגנת כתב העת בהארץ…
פרופ’ עדי אופיר שהיה בערב בצוותא
הפרופסורים משה צוקרמן, רון ברקאי,גדי אלגזי שהיו באירוע באוניברסיטת תל אביב – אירוע שאליו העורך המכובד לא טרח להגיע
ואולי יצחק לאור הוא חלק מהשמאל האקדמי שמחרים את מטעם?
החוברת הקודמת של "מטעם" הייתה מצוינת. קניתי אותה ולא הצטערתי.
אני רק מתקשה להבין למה לאור מעצבן את קהל הקוראים שלו באימרות מתנשאות גם כאן וגם בהארץ, במקום לנסות פרסום מעט יותר ידידותי. חשבת על זה?
די כבר, תפסיקו להיות כל כך מפונקים. אז יש ללאור ביקורת נוקבת על השמאל המתון (וגם הרדיקלי) בישראל. לפעמים השמאל הזה הרוויח אותה ביושר. וגם אם לא, תפסיקו להיעלב לי ולכו לעוד הפגנה נגד גדר האפרטהייד. לשחק אותה נעלבים ולהתבכיין נשאיר למתנחלים.
האם אפשר לחשוף בפנינו את הסוד הגדול — מהו מספר המנויים בתשלום?