הלוויתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני תוארה כגדולה בהיסטוריה. אכן תופעה מופלאה. כוחו של האפיפיור כקובע מהלכים במדיניות העולמית מאוד מוגבל. הוא התנגד לפלישה האמריקאית לעיראק, אבל נשיא ארה"ב בוש וראש ממשלת בריטניה בלייר לא התרגשו. המלחמה יצאה לפועל. הוא התנגד להיבטים מסוימים של הגלובליזציה, בעיקר הפגיעה במדינות העולם השלישי, וראשי החברות הבינלאומיות לא התרגשו. הוא התנגד למדיניות ישראל בשטחים הכבושים, ואיש כאן לא התרגש.
אפשר להמשיך ולהזכיר אירועים נוספים במדיניות הבינלאומית ב-26 שנות כהונתו, שלא היתה לו כל השפעה עליהם. אמנם במולדתו פולין מנסים לזקוף לזכותו את נפילת הקומוניזם, אולם זו יומרה ללא כיסוי.
ברית המועצות וגרורותיה התפוררו לא בגלל האפיפיור ותפילותיו אלא בגלל כישלונות משטרים אלה להציב אלטרנטיבה סוציאליסטית דמוקרטית לקפיטליזם.
לעומת זאת, באותם מישורים בהם היתה לאפיפיור השפעה, ויכול היה לתרום לשחרור האנושות, בעיקר העולם השלישי, ממחלות, מעוני, מסבל – תרומתו היתה שלילית. התנגדותו להפלות ולשימוש באמצעי מניעה, הפכה אותו לשותף למוות מיותר של מיליונים ממחלת האיידס.
במדינת ישראל הוא זכה לעיתונות חיובית. אין פליאה. ביקורו בבית הכנסת ברומא, ביקורו ב"יד ושם" ובכותל, בקשת סליחה מהעם היהודי אותו כינה "אחינו הבכור", הסיוע שהגיש לניצולי שואה, החלטתו לכונן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, הפכו אותו כאן לחביב הקהל.
הארכי שמרנות שלו באה לידי ביטוי גם בסדרי ממשל בכנסיה הקתולית. הוא החזיר לכנסיה משטר אוטוריטרי קפדני. הוא ביטל צעדי דמוקרטיזציה שנקט קודמו יוחנן ה-23, קרא לסדר "כמרים אדומים" בדרום אמריקה, התנגד לכל רעיון של הכנסת נשים לתפקידי כהונה ועוד.
אז מה הביא לכך ש-200 ראשי מדינות באו להלוויה, החל משמרנים כמו הנשיא בוש, הנשיא חתאמי מאיראן החומייניסטית, נשיא ישראל קצב, עבור לסוציאל דמוקרטים כמו הקנצלר הגרמני שרדר ושר החוץ מהירוקים פישר, המשך בעריצים כמו הנשיא מוגאבה מזימבאבווה, וכלה בקומוניסטים כמו קסטרו מקובה? מהי הסיבה שמיליונים מילאו את רחובות רומא, ומיליארדים צפו בטקסים בטלוויזיה?
נכון שהאפיפיור הזה היה כוכב עליון מבחינה תקשורתית. אבל זה לא הסבר מספק.
מרקס אמר בשעתו כי הדת היא אופיום להמונים. גם זה לא הסבר מספק לנהייה הזו אחרי האפיפיור כיום.
מתברר שהאפיפיור המת והדת בכלל מספקים איזה צורך בסיסי לאדם, גם אם הוא משכיל ומודרני, שהחילוניות לא הצליחה לעקור. מהו אותו צורך שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני הצליח לבטא בצורה כה מרתקת? כאדם חילוני יש לי כמה כיווני מחשבה, אבל לכך לא יספיק טור בגדה השמאלית. אולי עבודת דוקטורט תתחיל לגרד את הנושא.
היכונו להפיכה צבאית בישראל
ח"כ דני יתום ממפלגת העבודה, לשעבר אלוף בצבא וראש המוסד, אמר לפני מספר ימים בכנס כלשהו, כי תוך מספר שנים יכולה ישראל לעמוד בפני סכנת הפיכה צבאית. לדבריו כבר כיום שליש מהקצונה הם חובשי כיפות סרוגות ואם תהליך זה יימשך, הרי אנו יכולים להגיע למצב שקציני הצבא יפעלו על פי פסקי דין רבניים ולא לפי החלטות ממשלה נבחרת.
האמת היא כי ישראל לא היתה זקוקה עד כה להפיכה צבאית בנוסח תפישת הצבא את מרכזי השלטון והשתלטות על תחנות השידור כפי שהיה נהוג בעבר במדינות דרום אמריקה למשל. בישראל מתקיים מצב נדיר וייחודי, שאפשר לכנותו "הפיכה צבאית שקטה ובהסכמה". רוצה לומר, קציני צבא ובכירי שב"כ ומוסד שהשתחררו משירותם, תופשים עמדות שליטה בכל מערכות השלטון, המשפט, החברה והכלכלה בישראל. בצורה זו ממשיך הצבא לשלוט בנעשה במדינה במסווה של מדינה דמוקרטית.
הגנרל שר הביטחון או הגנרל ראש הממשלה, הגנרל בראשות חברה כלכלית או הגנרל בבית המשפט, הגנרל בראשות "יד ושם" (כן אפילו שם תפשו עוגן) או הגנרלים מהליכוד ומ"העבודה", הגנרל מהמפד"ל או הגנרל סוחר הנשק ברשות משרד הביטחון, הגנרל ראש העיר או הגנרלים המכהנים עתה במטכ"ל ויפרשו מחר לתפקידיהם החדשים במערבת השלטון והכלכלה, כולם בסופו של דבר מאותו הכפר. העובדה שמעת לעת יש ריב או מחלוקת בין גנרל זה או אחר, לא צריכה להוליך שולל. מדובר בחונטה המאורגנת היטב, שדואגת לחבריה ומפזרת את ביציה בהרבה סלים.
(יש מקרים נדירים של גנרלים הפונים עורף לאתוס הצבאי תוך שינוי ערכים של 180 מעלות. לדוגמה, מתי פלד, שלאחר שחרורו חבר בתהליך מתמשך לאגף הרדיקלי של השמאל הישראלי).
שני חברי הכנסת האחים יתום, האחד הרוצח מהליכוד שהיה בתפקיד מקביל לאלוף בשב"כ, והשני מ"העבודה", מפגינים בצורה טובה ביותר את אחוות הגנרלים מעבר לקרבה המשפחתית. כאשר דני יתום רצה להיבחר לתפקיד כלשהו (שר או חבר כנסת) במרכז מפלגת העבודה, את מי הביא כסיוע מבחוץ? את אחיו הרוצח. איש ממפלגת העבודה לא אמר לו, רגע, השאר את הרוצח בחוץ, הוא לא יסייע לך בביתנו.
על אף האמור לעיל, דבריו של דני יתום בדבר סכנת הפיכה צבאית בעקבות השתלטות הולכת וגוברת על הצבא של חובשי כיפות סרוגות הנשמעים לפסקי הלכה של רבנים מהזן הקנאי פאשיסטי, מלמדים על קפיצת מדרגה משמעותית. הפעם מדובר בהפיכה צבאית באמצעות טנקים ומטוסים שמשתלטים על מרכזי השלטון.
לא עוד קציני צבא שמשתלבים במערכת האזרחית בחסות הליכים לכאורה דמוקרטים כמו בחירות (שבהם יכול גנרל גם להפסיד לאזרח והוא יקבל את הדין ביודעו שהוא יפוצה על ידי חברי החונטה במשרות אחרות), אלא ביטול הליכי בחירות ופיזור הפרלמנט, ובמקומם שלטון ישיר של דיקטטורה צבאית יהודית דתית, שתונחה על ידי פסקי הלכה רבניים (תמיד יש לחזור ולהדגיש: לא כל חובש כיפה הוא מהזן הגזעני. ראו רבנים לזכויות אדם). מדובר בסכנה, לא בוודאות. יש בדרך עוד אופציות אחרות שיכולות לחלץ אותנו ממנה.
אנשים נבונים שמתכננים לטווח מעט יותר רחוק, צריכים להתכונן לאותם ימים אפלים. זה הזמן ללמוד מעשירי ישראל, שלכולם חשבונות בנק בחו"ל ודאגו לעוגן כלכלי מחוץ לישראל למקרה של הגירה מכאן.
מאחר שחלק ניכר מאנשי השמאל הישראלי שייכים למעמד הבינוני, ויש לרבים מהם מעט רכוש וחסכונות, ראוי שינהגו בתבונה ויעבירו לחו"ל מנת ברזל ליום סגריר, שיהיה מאיפה להתחיל במידה ויאלצו להגר מכאן.
עוז ומופת לחוצפה
העיתונאית והמרצה למשפטים ד"ר אילנה דיין, הגדירה בראיון למוסף השבועי של "מעריב" את הרמטכ"ל משה יעלון "אדם מוסרי". 3 שנים עומד יעלון בראש אחת ממערכות הדיכוי האכזריות ביותר בעולם המערבי, שישראל מתעקשת להימנות עימו.
זה לא הפריע לה להעניק לו תואר כה נשגב. ראוי לשים לב לנורמות של אילנה דיין. היא עוד תגיע רחוק, אולי אפילו לבית המשפט העליון. היא גדלה עם הכיבוש וקיבלה רבים מערכיו (למרבה המבוכה היא מתויגת על ידי הימין כחלק "מהתקשורת השמאלנית"). לא זו בלבד שהיא מגדירה את יעלון כ"דמות מוסרית", אלא מרחיקה לכת ומלמדת זכות על הרמטכ"ל הבא דן חלוץ ומגדירה את דבריו בזכות "הביצוע המושלם" של ההפצצה בה נהרגו ונפצעו מאות אזרחים פלסטינים בעזה, רבים מהם ילדים, כדברים "שהוצאו מהקשרם". אלו התבטאויות שמבשרות על אופק עגום באשר לדור הבא של בכירי המשפטנים בישראל.
הרמטכ"ל "המוסרי" משה יעלון חילק זה עתה, לראשונה מזה עשרים שנה, אותות גבורה לחיילי צבא הכיבוש. פקד מפלוגת המסתערבים של משמר הגבול קיבל את עיטור העוז; פלוגת מסתערבים של גדוד הסיור של גבעתי קיבלה את עיטור המופת; גדוד אגוז ופלוגת דובדבן קיבלו צל"ש רמטכ"ל וגם מתנחל כלשהו מקרית ארבע קיבל מכתב הערכה מהרמטכ"ל – כולם על "פעילות מבצעית" בשנת 2004.
בכך מגיע האבסורד לאחד משיאיו החדשים. צבא כיבוש שמצויד בציוד המודרני בעולם, מטוסים, טילים, מסוקים, תותחים, טנקים, ציוד לחימה לילי מפותח, שוחט ודורס אוכלוסייה אזרחית, שחלק ממנה, ילדים ונערים, נלחמים בו באבנים, וחלק אחר, לוחמי גרילה, נלחמים בו בציוד דל.
על מה מחלקים כאן אותות גבורה? על כך שהצליחו להרוס בתים על יושביהם? להרוג לוחם גרילה שהסתתר במבנה? להרוג ילדים במסגרת "חיסול מחבלים"?
כל העסק מצחין עד אימה. לא אותות גבורה יש לחלק, אלא אותות בושה.
טקס מגוחך
מדי שנה מנהלים שני העיתונים "מעריב" ו"ידיעות" טקסים של "העובד המצטיין". יש משהו ציני בכל המחזה הזה בו עומדים נציגי המיליונרים מוזס ונמרודי, שעסוקים השנה בפטורי עובדים והשלכתם אל הרחוב, ומחלקים תעודות הצטיינות לעובדים.
במקום לנהל תחרויות "העובד המצטיין" במקומות עבודה שונים, וליצור את הרושם המוטעה כאילו הם דואגים למוסר עבודה, מוטב כי ידאגו לשלם במקומונים שכר הוגן לעיתונאים, העובדים שם בתנאי עבדות, ויאפשרו להם להתארגן במסגרת איגוד מקצועי במקום החוזים האישיים, שמאפשרים פיטורים מיידיים מעכשיו לעכשיו.
אתה טוען מצד אחד שכבר התרחשה מהפכה צבאית שקטה בהסכמה וזה נשמע מאד נכון. ואז אתה טוען שיש באמת סיכון שהמתנחלים יבצעו הפיכה צבאית ? זה לא קצת מופרך ? הם עומדים מול חונטה מבוססת, צבאית, כספית, ומאוחדת בהחלטה שלא להעביר את שרביטה לאף אחד שיש לו כיפה על הראש. נידמה לי שהצטרפות למסע ההפחדות של דני יתום (המתואר יפה אצלך) לא ממש נובע מקריאת המצב, אלא מברית של שינאה. הבעיה, שבכך אתה בדיוק מחזק את החונטה הזו, שתמיד מוצאת איזה תסריט בדאים הזוי כדי להמשיך ולהחזיק את הכוח אצלם, ולהשחית כל חלקה טובה.
פעם זה ערבים פעם מתנחלים ופעם מה ? לא חשוב, תמיד הם ידעו למשוך את הציבור באף. אני לא תומכת במתנחלים בכלל, אבל להציג אותם כשווי כוח לחונטה בסגנון יתום (שהיא חוצה מפלגות) זה מטעה ומוטעה ודומה קצת לתמיכה בתקציב השמד, ובסגירת תיקי השוחד של שרון, בבשביל פירורי התנתקות. צריך לסייע בפינוי ההמתנחלים כמובן, אך גם לחבור איתם בעת הצורך ונקודתית, נגד שלטון החונטה.
חותם על כל מלה ומלה – ורק תוספת: לחושך התאיינותה המלאה, כמעט, של האופוזיציה החילונית בארץ (למעט בל"ד וחד"ש), עקב תמיכת יח"ד בתכנית-לסיפוח-מרבית-הגדה-ולהעברת-התקציב-תוך-פינוי-גוש-קטיף (או, בשמה המוכר מעט-יותר, "ההתנתקות"), די-ברור, כבר, מה הולך לקרות לנו כאן, במרוצת השנים הבאות: בבחירות 2006, תהפוך ש"ס – מפלטם האחרון של אלה מבין העניים, אשר אינם מסוגלים, נפשית, לפנות לשמאל המדיני – למפלגה השנייה בגדלה, אחרי הליכוד (סביר שגם חד"ש תעלה – אבל, אפילו תכפיל את כוחה, "מפלגה גדולה" היא, עדיין, לא תהיה). נבעתים והמומים, יקימו כל פוליטיקא?י המיינסטרים, של מפלגות הליכוד-האבודה-יח"ד-שינוי, "ממשלת אחדות חילונית-חירומית, לבלימת ההשתלטות החרדית"; ואולם, עקב אטימותם המובנית, של "מדינאים" אלו במחצית הפרוטה השחוקה, גם *אז* עדיין יסרבו לקלוט, כי שורש כל רע הם הפערים החברתיים; במשך עוד איזה שנתיים~שלוש, אם-כן, תחיה לה האליטה התל-אביבית הנהנתנית בבועה, ואז – בשנת 2009, נניח – יערכו שוב בחירות, והתוצאה: ש"ס: 47 מנדטים…
בוקר טוב איראן…
ככה שאכן, רצוי ומומלץ לארגן משאבים חילופיים בחו"ל, אבל לאו-דווקא מטעמי "הפיכה", כזו או אחרת. כי, פשוט, בעוד ארבע~חמש שנים, החלופה להגירה תהיה: "קיום", תחת משטר הטליבאן היהודי…
אתה כותב:
"ברית המועצות וגרורותיה התפוררו לא בגלל האפיפיור ותפילותיו אלא בגלל כישלונות משטרים אלה להציב אלטרנטיבה סוציאליסטית דמוקרטית לקפיטליזם."
מה לדעתך מונע כיום, אחרי ש’ברית המועצות וגרורותיה התפוררו’, הצבת ‘אלטרנטיבה סוציאליסטית דמוקרטית לקפיטליזם’?
אולי כי ה’אלטרנטיבה הסוציאליסטית’ מנוגדת לטבע האדם?
כתבה מעולה של ספירו, אשר כמעט בכל פעם שהוא כותב, הוא מציב בפני הקורא מראה, המשקפת אירועים ב"שולי החדשות". אירועים חשובים, אשר אינם מגיעים כמעט לתודעת הציבור, בשל עיתונות צמאת דם וסקופים.
איתרע מזלי ונוכחתי בהרצאה שערך יעלון בפני עיתונאים בגרמניה. מה אומר ומה אגיד- בושה וכלימה!
רמטכ"ל המדבר התנשאות וזלזול על גורמים פוליטיים ערביים במזרח התיכון, או כפי שחלקה עימי עיתונאית גרמניה את דעתה באומרה שכאן לא צברה ישראל נקודות זכות בדעת הקהל האירופית.
התנשאות שחצנית זו עוברת כחוט השני כמעט בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל. זה לא פלא שאדם כמו חלוץ מתמנה לרמטכ"ל!
זה לא פלא שרוב אותם "קצינים בכירים" המגיעים למסדרונות השלטון מביאים עימם ניחוחות מצחינים של גזענות והתנשאות.
זה גם לא פלא אם כך, שהחברה הישראלית הפכה בשנים האחרונות לחברה אלימה, אגואיסטית וגזענית.
ארץ זבת חלב ודבש אמרתם?, ראוי תיקון: ארץ אוכלת יושביה!
אכן, החלק של הפרטים העובדתיים בדבריך על האפיפיור דומה מאד למאמרו הקוטל של טרי איגלטון ב"גארדיין" האנגלי, שהופיע בעברית ב"הארץ". אלא שיש לזכור שהכותב גדל על מסורת פרוטסטנטית-אנגליקנית, הרואה בכנסייה בכל מצב דברים שהוא, משהו שחור משחור.
— קישור —
דווקא בהקשר זה יש להביא לידיעת הקורא הישראלי, דברים מאוזנים יותר, כמשקל נגד לראייה הפרוטסטנטית של הכנסייה כאוטוקראטית, חשוכה, ופועלת כנגד חופש האדם (האפיפיור לא הלך, בניגוד לדברי הכותב, כנגד רוח ההתחדשות של יוחנן ה-23 וועידת הוותיקן השנייה בשנת 1962, אלא קידם רוח זו מעבר לכל ששיערו לפניו). הדברים המובאים להלן משקפים ראיית פילוסופים קתולים:
1) קתולים עשויים להיות תכופות יותר צנועים, אך יותר נוטים, בהכללה, לארגן
ואילו הפרוטסטנטים מאמינים יותר בתצורת המאמץ העיוור: נשקיע מאמץ רב, ננסה, ונראה איך זה עובד.
2) הקתולי מאמין יותר במחשבה הרציונלית הקודמת למעשה. הפרוטסטנטי מוכוון לתוצאה הסופית בלבד, להצלחה הסופית. הקתולי מאידך, מוכוון לתהליך, לשלבי הביניים. שהוא חשוב מבחינתו לא פחות מהתוצאה הסופית.
3) הפרוטסטנטי מטיף לאתיקה מופלאה שתכופות אינו יכול לעמוד בה, ולכן רמת הצביעות (ההיפוקריטיות) בקרב הפרוטסטנטים גבוהה בהרבה מאצל הקתולים. הקתולי הוא ארצי יותר, מאמין פחות בשגב רם, ומילים נישגבות. ניתן לקרוא לכך, גישה שפוייה יותר ביום יום.
4) הפרוטסטנטי יבטיח לך דברים במילים חגיגיות, יקח מחוייבויות, ויסתלק, יברח כשלא יוכל לעמוד בהם. הקתולי תכופות אמין יותר כשהוא מבטיח דבר מה.
5) הפרוטסטנטי יותר ניתן לסוגסטייה על ידי מטיפים חצי נוכלים שמספרים לו בובע-מאייסעס. לא כן הקתולי.
ובכלל, יש לבחון מחדש את גישתו של מקס וובר בנוגע לאתיקה הפרוטסטנטית ועוצמתן של המדינות הפרוטסטניות יחסית לקתוליות.
6) מה שארע כאן היסטורית, הוא שארצות פרוטסטנטיות כמו הולנד ואנגלייה היו מעצמות קולוניאליות, וצברו הון רב מהקולוניות. גם ספרד ופורטוגל היו כאלה, אך נחשלותם היחסית בהשוואה למדינה פרוטסטנטית כאנגלייה וקתולית כצרפת, היא לא בגלל הקתוליות. אלא בגלל שאוכלוסייתה היתה הטרוגנית וכללה מסורות בעייתיות, שהרי אחוז גבוה מאוכלוסייתן הם ערבים שהתנצרו.
יש אולי לקרוא לילד בשמו:
הרפורמצייה של לותר היא במידה רבה תגובה חשוכה למדי, קאונטר ראקצייה לרינסנס. לאחר שהאדם הקתולי הולך ומשתחרר ונוסק לגבהי הרוח – גלילאו, דה וינצ’י , קופרניקוס והוגי הרנסנס, ההומניסטים הגדולים – פטררקה, קאלוצ’יו סאלוטאטי, אלברטי, לאונרדו ברוני, אנג’לו פוליציאנו, פיצ’ינו, רינוצ’יני, ומירנדלה – באה הרפורמצייה ומחזירה את האדם לימי הביניים החשוכים ביותר. שוב מוטל על האדם מצד הרפורמצייה הטרור של אש הגהינום והשטן "נסיך העולם הזה". האדם הפרוטסטנטי מוצא את עצמו תכופות נידחף ככפוי שד לפעולה היסטרית ומאומצת, על מנת להמלט מלהבות הגהינום המלכחות כבר בישבנו.
__________________
אך חשובה היא הכרתך, גידעון, שהדת מספקת לאדם דבר חשוב שאין הפרקסיס הפוליטי וההכרה האידאולוגית תחליף להם.
דת אינה אמורה להיות בעלת כוח כפייה פוליטי. כבר ישוע אמר: תנו לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר. הכנסייה מאז האפיפיור הנוכחי, אכן שנעה תהליכים רוחניים שהיפעילו כוח פוליטי, יותר מהכנסייה ב-250 השנה שעברו. והכוונה לליבוי רוח ההתקוממות של "סולידריות" בפולין, ובמדינות מזרח אירופה כנגד הקומוניזם.
אפילו בביקור בארץ בתקופת ברק, שמתי לב שהאפיפיור הביך את כולם לעיני הטלויזיה, כשקרא לפרופ` בן עמי, השר לביטחון פנים – "נ.ק.וו.ד". והתגובה מצד אחד הנוכחים היתה "לא, זה לא נ.ק.וו.ד., זה השר כך וכך"… הכנסיה מפעילה השפעה רוחנית שיכולה לשנע תהליכים חברתיים ופוליטיים.
הכנסייה אינה "מלבה רוח טוב וקדושה". זו תעמולה הנפוצה בארץ, בעיקר בהשראת גורמים הרואים בדורסנות וסאוב וגזילת האזרח – חזות הכל, ומציגים את הכנסייה כהיפוכם – אנשי קדושה פלגמטיים.
איזה צורך רוחני בסיסי מספקת הקתוליות?
אך לא: הכנסייה עוסקת קודם כל באוטונומיה של האדם. וברוחו היוצרת. ובהיות האדם נאמן לרוחו ועצמיותו, ובשאיפתו למצות את המיטב שבו וחתירתו לביטוי של יכולותיו ורוחניותו הגבוהים. ולוחמה בבינוניות הקולקטיבית תוך בניית מרכז כובד עצמי וגרעין פנימי מלכד של פשטות יוצרת ותום (כילד), אוטונומיים ואינדיוידואליים. במסגרת זאת מטיפה הכנסייה לחרות פוליטית, ולוחמת בעריצות ודיכוי. רוחה נפוצה כיום בכל העולם המערבי, ואחראית לעוצמתו היצרנית והצבאית.
עלינו לזכור שגם בחברה היפנית, או הקוריאנית והסינית יש גרעין רוחני אתי חזק כמו בחברה הנוצרית. ולכן מדובר במדינות היכולות להגיע לעוצמה גדולה, כמו החברות המערביות-נוצריות כיום. ישראל אינה בעיקרה חברה בעלת גישה אתית (אלא תפעולית גרידא) ולא בעלת עוצמה רוחנית – לא מסוג הנצרות, לא מסוג הרוחניות הסמוראית היפנית, ולא מסוג הטאו הסיני, ולכן זאת במידה רבה חברה קורסת.
מהם הדברים הבסיסיים בנפש האדם שהקתוליות עונה עליהם – עולה מתוך המאמר הבא:
— קישור —
החלק השני של מאמר גדעון הוא חשוב, באשר הוא מדבר על אופייה הצבאי של האוליגארכיה בישראל. אני סבור, בדומה למשתמע מדבריו, כי ישראל אינה מדינה דמוקרטית, אלא נישמרת בה פסאדה של דמוקרטיה. יש כאן אבסורדים שרירותיים רבים של דיכוי ומרמס אנוש, שמקוזזים מצידם במראית של חופש הדיבור, המשמש עלה תאנה לדברים רבים. מטעם זה למשל, עדיין אנשים חמושים לא עצרו את חברי מערכת "הגדה" ומשאירים כאן איים של חופש דיבור. איך אמר חנוך לוין: הדמוקרטיה הישראלית – משמעה החופש לדבר לקיר כמה שאתה רוצה. עם זאת חברי האוליגארכיה הצבאית מגלים פחד מוצהר רב תוך תהודה רבה בתקשורת, מאלימותם האפשרית של קומץ אנשי ימין שוליים, מהשוליים הקטנים. מה פשר הדבר? לגישתי, אין כאן עניין של פוליטיקה ימנית מול שמאלית, אלא של עצם ההזדמנות לשימוש או ניפנוף באלימות מצד האוליגארכיה השילטונית. מדוע שימוש או ניפנוף באלימות מצד השילטון?
קראו בהקשר זה תזה מעניינת במאמר "אלימות היא אלימות השילטון"
הערה: אמנם מקצת הדוגמאות במאמר מתייחסות לימין, אך זאת משום שאלה דוגמאות זמינות שצצו בדעתי. תוכלו להוסיף גם את הפרובוקציות השילטוניות ביום האדמה ב-1976 וכיוצא באלה.
— קישור —
כל הדיבורים וההפחדות על הפיכה צבאית של המתנחלים זה שטויות. הפיכה צבאית ימנית לעולם לא תתבצע באף מקום בעולם ללא סיוע של ארה"ב וכל עוד מלכות הרשע תומכת בכנופיה של שרון ולא במתנחלים אין להם כל סיכוי.
לרון,
להזכירך שמה שאתה מכנה "מלכות הרשע" נשענת בעצמה על תמיכה רחבת מימדים של ימין קיצוני אוונגליסטי.
אינני מאמין גדול בתחזיות כה אפוקליפטיות, אולם מספיקה פגיעה של ימין קיצוני יהודי במקומות הקדושים לאיסלאם, בכדיי לדרדר את האיזור לתוהו ובוהו. בוודאי שחדירת גורמים קיצוניים לשורות כוחות הביטחון יכולה "לעזור" לתסריט אימים שכזה.
ברצוני להזכירך את פרשת יהודה גיל, איש המוסד, שבאמצעות מניפולציות שקריות, כמעט והביא את ישראל אל סף עימות עם סוריה.
גם אמריקה עם כל כוחה לא הצליחה למנוע זליגת חומרים מסוכנים ממדינות חבר עמים כאוקראינה על ידי עבריינים תאווי בצע.
Let’s not forget the support of the Vatican and urging western christian countries to help Charles Taylor in Liberia and his bloody revolt slaughters of
Muslims in Liberia.