השבוע יצוין האחד במאי. זהו המועד שבו בדרך כלל הממשלה וגם חלקים נרחבים באופוזיציה משבחים את העובדים במצרים. השנה האחד במאי יצוין תוך כדי פולמוס חריף סביב שאלת הרפורמות הפוליטיות הנחוצות. חרף העובדה שסוגיית הרפורמות נמצאת על סדר היום הפוליטי – דבר לא נאמר על חלקה של תנועת הפועלים ברפורמה הנדונה. גם דבר לא נאמר בשאלה מה מצופה מהעובדים במסגרת אותם השינויים הפוליטיים הצפויים.
לדברי פעיל האיגודים העצמאי כאמל עבאס, יו"ר מרכז הסיוע לאיגודים המקצועיים ולעובדים, "לצערנו הדרישות הדמוקרטיות של תנועת העובדים אינן מופיעות על סדר יומה של האופוזיציה. אף אחת מהמפלגות, שבעבר חשו קרבה לעובדים, כגון מערך הכוחות המתקדמים ("תג’מע") ומפלגות הנאצריסטיות, אינן פוצות פה בסוגייה הזו. כל עניינן הוא הסדרת החוקים בסוגיית הייצוג הפוליטי ומעמדם החוקי של הארגונים של בעלי המקצועות החופשיים".
למרות שכולם מדברים בזכות "הרפורמה", קולם של האיגודים המקצועיים נשמע היום בדיוק כפי שהוא נשמע בשנים עברו – בעת ימיה של ממשלת "האיחוד הערבי הסוציאליסטי", המפלגה החוקית היחידה שפעלה בזמן משטרו של גמל עבד אלנאצר. וכך אמר לפני ימים אחדים יו"ר הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים, סעיד רשיד: "העובדים המצרים וארגוניהם עומדים איתן לצדה של הממשלה. העובדים המצרים, באמצעות תנועת האיגודים המאוחדת, הודיעו שהנשיא חוסני מובראכ הוא מועמדו של מעמד העובדים המצרי בבחירות הקרובות. 20 מיליון עובדי מצרים יציינו השנה את האחד במאי תוך הבעת תמיכה בנשיא".
מדבריו של רשיד ניתן אולי להסיק שהממשלה פועלת ללא הפסקה למען דרישותיהם של העובדים. אבל המציאות היא שונה. הממשלה לא ממשה אף אחת מדרישות האיגודים. הוועדה לבחינת שכר המינימום, שהוקמה על מנת לעדכנו מעת לעת, הוקמה בחודש ספטמבר שעבר. עד עתה היא לא התכנסה ולו פעם אחת. הוועדה לבוררות בסכסוכי עבודה שהוקמה על פי חוק על מנת לתווך בסכסוכי עבודה, כמעט ואינה נפגשת. התוצאה היא שסכסוכי עבודה שהיו מגיעים עד עכשיו לדיון בבתי הדין לעבודה, ותוך מספר חודשים היו מוציאים את פתרונם, לא מטופלים במשך שנים. כך, העובדים נותרים ללא הגנה וללא שכר. ועוד: על פי חוקי העבודה החדשים, קל יותר למעסיקים לסגור את מפעליהם. סגירת מפעלים והשבתות מגן נעשו תכופות יותר ועובדים נידונים לפיטורין או לנותרים ללא אמצעי מחיה.
נוכח מציאות עגומה זו, קשה עד מאוד למצוא עובדים מן השורה המוכנים לדבר בזכות ראשי האיגודים. בשנים האחרונות מסרו ראשי הפדרציה כי הם פועלים להרחבת סמכויות האיגודים המקצועיים, הרחבת הסכמים הקיבוציים וייעול פעילותם של האיגודים המקצועיים במסגרת המשק הניאו-ליברלי. אך יש הסבורים, כגון כראם סאבר ש"פדרצית האיגודים מוסיפה לפעול בדיוק שפי שפעלה במשך שנים. היא חלק מן השלטון, זרוע של משרד העבודה וכל תכליתה: להעניק תמיכה פוליטית לשלטון ולא לעסוק בבעיות העובדים הקשות. בשנה שעברה ובעת שפרצו סכסוכי עבודה, ראשי הפדרציה התנגדו לצעדי העובדים או עמדו מן הצד". כראם סאבר עומד בראש המרכז הלאומי לזכויות האדם המפרסם מדי שנה דו"ח מיוחד על מצב תנועת העובדים.
זה לא תמיד היה כך. במחצית הראשונה של המאה שעברה פעלה תנועת פועלים חזקה שהתעצמה עם השנים. ב-1952 המהפכה בהנהגת נאצר ובשם ה"אחדות הלאומית" הפכה את תנועת הפועלים העצמאית לחלק מן המשטר. כתוצאה מכך, העובדים קיבלו זכויות נוספות… וארגוניהם איבדו כליל את עצמאותם.
מאז, ובייחוד מהרגע שהממשלה החלה לצעוד בדרך הניאו-ליברלית, פעילים רבים באיגודים המקצועיים דורשים את עצמאותם של ארגוניהם ופלורליזם פוליטי במסגרתם. למרות שמזה שנים, הפעילים באיגודים דורשים דמוקרטיזציה, הם לא נלקחו בחשבון בדיון הציבורי סביב הרפורמה הפוליטית שעמד במרכז הסדר היום הפוליטי הלאומי בחודשים האחרונים. "הדרישה המרכזית של האיגודים המקצועיים בעת הזו אמורה להיות שמירה על זכות ההתארגנות של העובדים וניתוק האיגודים מן השלטון" ציין עבאס. לדברי סאבר "כל השיח סביב הרפורמות הפוליטיות אינו קשור לכוחות החברתיים האמורים לשאת שינויים אלה, העובדים והאיכרים", ועוד "תנועת הפועלים איננה חלק מן הפולמוס המתנהל עתה במצרים וקולה לא נשמע בציבור".
עבאס סבור שאחת מהסיבות לכך היא ש"הכוחות הפוליטיים שבזמנו דיברו בשם האינטרסים של מעמד העובדים היו קשורות לשכירים במגזר הממלכתי. מגזר זה נחלש עד מאוד בעקבות ההפרטה ורוב עובדיו פוטרו או יצאו לפנסיה מוקדמת". על מנת לגשר על פער זה, עבאס וחבריו יפתחו בשבועות הקרובים במסע הסברה להתארגנות ברמה המפעלית ולהקמת איגודים מקצועיים עצמאיים.
האם תנועת העובדים במצרים תשוב אל מרכז הזירה הפוליטית? מוקדם כדי לקבוע זאת. אבל יש לזכור את דבריהם של שני היסטוריונים אמריקאים נודעים, ג’ואל ביינין וזקרי לוקמן (מחברי הספר "עובדים על גדות הנילוס", תולדות תנועת הפועלים המצרית בין השנים 1882 – 1954): "מעמד העובדים המצרי נותר גורם חברתי שיש להכיר בחשיבותו. למרות שעכשיו הוא אינו פעיל כבעבר ובחלקו לא מאורגן, למעמד העובדים פוטנציאל אדיר לפעולה ואין לנו ספק שיהיה חלק חשוב בעיצוב עתידה של מצרים".
זאת הדמוקרטיה המתקדמת שאתם ממליצים להביא לארץ המדוכאת הזו על ידי יצירת שלטון הדמוקרטיה הערבית המהוללה.
מצער שהשמאל המצרי הולך ומתחרק ממעמד העובדים ומאבקיו. פעם זה לא היה כך. הניסיון העולמי מלמד ששמאל המתרחק מהעובדים ובעיותיהם, מתרחק גם מרעיונות הסוציאליזם ושלילת הקפיטליזם. ע"ע המפלגה הקומוניסטית האיטלקית זצ"ל (להבדיל מ"התחדשות הקומוניסטית" של היום)