א. עכשיו: עצי הזית
|
הייתי צריכה לדעת. לא ידעתי. לא ראיתי, לא שמעתי. שתקתי. פה ושם ראיתי שלטים גדולים: "למכירה עצי זית עתיקים". לא שם משתלה, לא כתובת, רק מספר של טלפון נייד. בשדרה מול ביתי וברחבי העיר מיום ליום התרבו עצי הזית, כמעט כמו שיחי הפאפיה בחצר שדי לזרוק בה את הזרעים והם צומחים מאליהם.
עד שהגעתי לאתר "כיבוש" ושם – כמעט סרט. מהפכת עצי הזית. הופכים בהם והופכים בהם ואחר כך מסיעים לאי-שם, ברשות פלמוני, בעצימת עין של לא כל כך אלמונים.
מירון רפופורט ערך תחקיר עיתונאי. על הכתבה קיבל פרס. לא בארץ. באיטליה.
אי אפשר לאהוב את כל בני האדם כל הזמן – ואילו עצים, איך אפשר שלא לאהוב אותם, את כולם ותמיד. יש אוהבים גדולים ממני. אהבתם מעוורת. כתבתי בבלוג העברי שלי, באתר "רשימות": "נראה אותך אגאתה, פותרת את חידת חמיצר שלי".
התחילו להגיע עדויות ממקומות נידחים כמו הטכניון בחיפה, טירה בסביון המעטירה, שדרה ברמת השרון, כיכר בעיר ובכפר, במושב ובקיבוץ.
כמו סרטן.
כתבתי בשנית: "אגאתה כריסטי לא שותקת", ובשלישית: "דו"ח ביניים: מצב האמת". הוספתי הסבר והבהר בתשובה לתגובות. ליקוי מאורות. פה ושם אכן כותבים על היצע עצי הזית. על תחנת המוצא, תחילת מסלול הנדודים. מצקצקים בלשון על ערלות לבם של העוקרים ועושקים. כל כך רחוק מאתנו, כל כך לא אנחנו, מה-אתך, קורינה.
ועל מי לא כותבים, על מי לא נותנים את הדעת, על מי לא מרעישים את העולם עד שיעלה הסומק בלחייהם, עד ש"עץ זית עתיק" לא יהיה יותר סמל של פריט אופנתי יוקרתי שצנח כזלזל מאי-שם אלא סמל לשיתוף פעולה עיוור/מיתמם עם מעשה תועבה?
ב. הניצחון הראשון
מיהו סטרום תורמון? לא יודעים. לא יודעות. קצר הוא הנצח. גם אני לא הייתי יודעת, לולי המהפכה הכרוכה בשמו. סטרום תורמון היה מראשי המתנגדים לביטול ההפרדה-אפליה בין שחורים ללבנים בארצות הברית. בן הדרום, אפילו שחבר במפלגה הדמוקרטית (נשמע מוכר?) התמודד עוד ב-1948 מול טרומן וניצח רק במדינות הדרום (כאלה היו הדמוקרטים שם), הפסיד, לא נואש וב-1956 יזם וחיבר את "המניפסט הדרומי" נגד פסיקת העליון לביטול ההפרדה בין שחורים ללבנים, ועוד הגדיל והצטיין ב-1957 כאשר דיבר בסנאט נגד חוק זכויות האזרח 24 שעות ו-18 דקות ברציפות. ב-1964 עבר למפלגה הרפובליקנית.
סטרום תורמון, יליד 1902, אמנם לא זכה להגיע לנשיאות, אבל זכה להגיע לגיל מאה. בדצמבר 2002, התקיימה בוואשינגטון הבירה מסיבת יום הולדת 100 שלו. כולם באו. קם מר טרנט לוט, אז יו"ר הרוב הרפובליקאני בסנאט, הרים כוס, ואמר בדעה צלולה: "אנחנו במיסיסיפי הצבענו בשבילו. אנחנו גאים בכך. אם כל ארצות הברית היתה הולכת בעקבותינו, כי אז לא היו לנו כל הבעיות האלה משך השנים מאז ועד היום".
הייתם מצפים שהארץ תרעש. הידיעה הובלעה כקוריוז בן שתי שניות שידור. אמירה בשבח הגזענות מפי יו"ר הרוב הרפובליקאי בסנט של ארצות הברית, ארבעים וחמש שנים לאחר חוק שוויון זכויות האזרח. בדצמבר 2002 פעלו בארצות הברית קרוב למיליון בלוגרים. אחדים מהם, הדעתנים, זכו כבר אז לרבבות ולמאות-אלפי מבקרים. אחד-אחד עלו הבלוגרים על הידיעה ולא הרפו, עד שהנושא פשט כמו אש בשדה קוצי הבלוגוספרה.
עיתונאים קוראים בלוגים. לא היתה להם ברירה אלא להזמין את טרנט לוט הנכבד לרדיו ולטלוויזיה ולהציג לו את השאלות המתבקשות. הוא התנצל פעם ופעמיים וחמש אולי. לא עזר. נאלץ להתפטר.
או אז נשמעה קריאה רמה מארבעים קצוות הבלוגוספרה: יש! אנכי, שהייתי שם צופה מן הצד, אמרתי בלבי: מתי אצלנו, מתי?
ג. שמעו נא עם הבלוגריות/ים והקוראות/ים בארץ קודש זו:
אני אחת ואתם הרבים. קום התנערה עם בתרדמת. כתבו בבלוגים שלכם. הרעישו. כתבו לראש העיר והמועצה, צלצלו בפעמונים של השכן ובעל הטירה: מאיפה העץ הזה? האם בדקת את כל מסלול ההטעיות שעבר עד שהגיע לגינתך, לשדרת העיר? ואם יתברר שגזול הוא, האם תהיו מוכנים להחזירו למקום בעליו, כדין? בדקו, האם יהיה האומץ לעורך עיתון לפרסם ראיונות עם אנשים בסביון המשלמים אפילו 25,000 שקל בשביל עץ עתיק-עתיק, בדקו עד כמה מסוגלים עיתון וערוץ שידור להתנתק מחישובי אימת הגבירים והממסד?
מעל למאה אלף עצי זית נעקרו ונעשקו מן השטחים הכבושים.
בטירה בסביון ובשדרה, עץ זית הוא מותג – כלי להתחזות נובוישראלית אוטנטית.
לבעל המטע הפלסטיני הוא החיים והנשמה.
עצוב הגפרור.
עץ הזית 2002 / אגי משעול
תקעו אותו בין שלשת עצי קוקוס
על מצע אדמדם של טוף מההום סנטר
באמצע צמת שהפך בין לילה
לככר.
נהגים הממהרים לביתם
יכולים אולי לראות אותו מבעד לשני
כדי חרס
נוטים על צדם
אבל אין להם זמן לספור המפתל
העולה מגזעו
או צמרתו הגזומה בהומור של קבלנים
ואין הם יכולים לנחש את שרשיו
המגששים נבוכים
באדמה הזרה,
לופתים עוד כמו צדה לדרך –
אדמת-אם שדבקה בם
בהמולת החשוף.
זיתיו המושטים לאין דורש משחירים
את פני
ושום ורדים ננסים לא יסיחו את לבי
מן הבושה.
הנה עוד עדויות
— קישור —
תודה "דג אילם". התמונות אכן מזעזעות. הן מתייחסות לנעשה ב"אתר מוצא התועבה". אני מבקשת להאיר על "אתרי שיתוף הפעולה עם התועבה" – כאן ברחובות ובחצרות העיר והכפר, בתוככי הקו הירוק. את העדויות האלה אני מבקשת – כדי להעיר ולעורר ולהפסיק אחת ולתמיד וגם כדי שהמדינה ורוכשי הגזל יחזירו את העצים לבעליהם.
רק אתמול הובא לידיעתי מקרה של רכישת עץ זית, שבנוסף לכל נמצא רקוב. בעלי הגינה התמימים לא ידעו ולא היו מודעים שיתכן והעץ גנוב, שבכלל במצב בו עץ הזית הפך לסמל העושק, הופכים אותו כאן לסמל הישראליות האוטנטית, מה שבמחשבה שניה, ולא לטובה, הוא אכן לכך היה.
אם יכתבו על כך ברחבי האינטרנט והבלוגוספרה ולא נרפה, גם התקשורת המסורתית תאלץ להתמודד עם הנושא וניצור במו ידינו התנתקות מה מן הרע.
תודה שאינך אילם.
הרגע נכנסתי לאתר "כיבוש"
לא מצאתי איפה מוזכר שם שעצי הזית שמופיעים בישראל הם אכן אלה שנעקרו בפלסטין?
שלום לישי,
באתר כיבוש מצאתי כאמור, "סרט" סדרת צילומי העקירה וההרס וההעלמה כמו גם תמונת מי שקראתי לה, "הנאשמת האיכרית".
על הגנבת העצים לארץ כתב מירון רפופורט בתחקיר מעמיק ואמיץ, כמצויין לעיל.
הקישור הוא לתרגום המאמר, שהתפרסם בעברית בידיעות אחרונות מן ה-22 לינואר 2002, אלא שלעיתון דנן אין ארכיון באינטרנט. מי שנקרה ליד ספרית עיתונות, אוניברסיטאית או כגון זו שבספרית אריאלה, יוכל ודאי לאתר את המקור.
אם תכנס לרשימות שלי, דרך הקישורים כאן, תמצא מידע רב נוסף וציטוט מהתגובה העדכנית ששלח לי בדוא"ל מירון רפופורט, הכותב כיום בהארץ.
לאחר כל אלה נשארת השאלה האתית, אותה העליתי גם ברשימה וגם בתשובתי ל"דג אילם".
סול סלבה מאוסטרליה מצא את הרשימה, תרגם אותה מיוזמתו והפיץ ברשימת התפוצה שלו.
התרגום המלא לאנגלית – וכעת גם לרוסית, בזכות ולדי – בבלוג הרב לשוני שלי.
אתם מוזמנים להפנות לשם את המעדיפים שפות אלה.
באנגלית:
— קישור —
ברוסית:
— קישור —
סול סולבה עצמו כתב בתשובה לשאלתי:
I’m sponsored by the Australian Jewish Democratic Society to edit their newsletter and run a Middle East News Service (hadashot@bigpond.net.au).
איש משרד החקלאות חשוד שסחר בעצים שנעקרו בשטחים
רכז המודיעין של יחידת הפיקוח על החי והצומח במשרד החקלאות נעצר בסוף השבוע על ידי שוטרי מג"ב מרכז בחשד לקבלת שוחד ולהפרת אמונים. הרכז נעצר בתום פעילות סמויה של אגף החקירות והמודיעין של מג"ב מרכז. את החקירה גם אנשי הקק"ל. במג"ב מרכז חושדים כי 17 עצי זית שנעקרו באזור הכפר עזון בשומרון והיו אמורים לעבור לקלקיליה – לא הגיעו ליעדם. חלקם הגיעו למשתלות באזור השרון וחלקם נמצאו בביתו של הרכז. החשד הוא שהאיש סחר בעצים אלה, שמחירם נע על פי הערכות בין 15 ל-25 אלף שקלים לעץ. מאחת העדויות שבידי מג"ב, החשוד ביקש מבעל משתלה בשרון לקבל עץ זית בחינם, ובתמורה הבטיח לזכות אותו בטובות הנאה שונות שיש ביכולתו לתת לו בשל תפקידו.
יובל אזולאי – הארץ 10/7/2005
— קישור —