לאלישע הגיב:

לאלישע

בטח צידדת באלה מגרמניה, פולין ושוויץ שאמרו שהם יכירו בשואת היהודים רק לאחר שהטורקים יכירו בשואת הארמנים, ורק לאחר שהינקים יכירו בשואת האינדיאנים, ורק לאחר שהאוסטרלים יכירו במה שעשו לאבורג’ינים ורק לאחר…

אני בטוח שאתה מסתכל בראי ורואה אדם עקבי.

אמן, כן יהי רצון.

דניאל לעופר – הכרה, בלא מתן אפשרות לחזרה בפועל הגיב:

משמעה = "כן, אנחנו באמת נבלות וחלאות, אבל – נחשו מה? – היינו נבלות וחלאות זמן מספיק, על-מנת שזה יהיה בסדר, אם נמסד את המצב הנתעב, אליו הגענו; כי אמנם, זה לא יפה מצדנו, אבל – עדיין – וואו איזה יופי-טופי!!!"

דניאל לעופר הגיב:

אף-אחד פה לא אומר, שזה יהיה קל, או *אפילו* "אפשרי". עדיין, הייתי שמח מאד לראותך מוצא ראש-ממשלה, או מועמד ישראלי לראשות-ממשלה, שגם עתיד להיבחר בזמן הקרוב – וגם יפנה מספיק התנחלויות בגדה, על-מנת לאפשר את יצירתה של מדינה פלשתינאית עצמאית *באמת* ולא בופוצוואנה. את אופציית הקו הירוק, לדעתי, כבר הצליחו לאייד פה; מה שנשאר, הן רק שלוש אופציות לפתרון: מדינת אפארטהייד, עם בופוצוואנה מפוצלת, לסיפוק עבדים לאדוני-הארץ, טראנספר לילידים ומדינה אחת לכל. האופציה הראשונה – איננה מוצאת חן בעיני בשום פנים ואופן! השנייה – אין מה לדבר, לדעתי, אז נשארת רק השלישית.
רע לך? בוא בטענות למתנחלים ולמשת"פיהם במסדרונות-השלטהון, לא אלי!

שאלה מדן לשמואל הגיב:

סליחה, רק כדי להבין: מה ההבדל בין גירוש לפני 57 שנה לגירוש לפני 1900 שנה?

דן הגיב:

זה אולי קצת לא נעים, אבל, איך לומר – את אותו הדבר בדיוק אומרים גם אלה וגם אלה… כולם "מסרבים להעלם ודורשים פתרון".

Henry Lowi הגיב:

The entire liberal wing of Zionism has expressed its disgust at the recent Haifa University think-tank on making Palestine Araberrein.

At the same time Ari Shavit’s article in Haaretz contains an attack on the right of return on ostensible grounds of “reasonableness” and realpolitik — קישור —

As the Palestine refugees press for their rights, outside the confines of the Oslo-created PA, the PA pays lip-service to these pressures, although the PA cannot be relied upon to demand recognition of, and implement, the refugees’ right of return.

In Zionist-dominated Israeli Jewish society, the fight against the refugees is in high gear, politically as well as militarily. It is being waged on Hagada Hasmalit, as well.

The ONLY principled answer to the “demography” fascists is to stand up plainly and clearly for the refugees’ right of return. It’s not enough to express your disgust at Arnon Sofer and his friends. They and all wings of Zionism are in one camp. All supporters of the so-called “2 state solution”, “2 states for 2 peoples”, etc. are in that camp. All stand for the continued existence of the “Jewish state”, i.e. a state based on demographic purity, racism, lack of democracy, and ethnic cleansing.

All honest peace activists and honest pro-democracy activists must embrace the Palestine refugees as fellow human beings, as people indigenous to the Land, as the primary victims of the establishment of the Zionist State of Israel, and as partners in the building of a new society.

אלישע הגיב:

תגיד, שמואל אמיר, יש אירגון, או מפלגה או גוף של הודים שמטיפים לזכות השיבה של מוסלמים להודו? שוטטתי בכל מרחבי האינטרנט ולא מצאתי ולו אחד כזה לרפואה. לך (או להנרי לאווי, האיש שעדיין לא מצא מיקלדת בעיברית) ידוע על משהו כזה?

עופר יהלום הגיב:

לדניאל – אף-אחד פה לא אומר, שפיתרון של שתי מדיונות יהיה קל, או *אפילו* "אפשרי".וזה גם לוקח שמן רב – לקח 35 שנה עד ששליש מהציבור שוכנע לתמוך בפתרון של שתי דמיניות לפי קווי ז’נווה, עם חילופי שטחים, וכנראה שייקח עוד מספר שנים עד שיהיה לזה רוב או אפילו רוב מכריע.
לדעתי, כל נסיון לממש אחד מהפתרונות האחרים, הגם שהוא אפשרי, יסתיים באסון – המשך הגם שהם אפשריים בעיקרון, יסתיים באסון – המשך המצב הנוכחי או מדינת בנתוסתאנים(אינתיפאדה שלישית), מדינה דו-לאומית (מלחמת אזרחים כמו בלבנון/בוסניה), טרנספר (מרי אזרחי או מלחמת אזרחים עם חיילי צה"ל משני הצדדים).
שאלתך בעניין מועמד לראשות הממשלה מזכירה לי, שביום ו’ הופיע ראיון עם אהוד ברק במוסף "הארץ", שבו הוא מאשים את שרון שמעשיו יוליכו לקווי ז’נווה. לדעתי שרון מתכוון דווקא לבנתוסתנים ולהערכתי ברק עם פרסום תוצאות הבחירות מנהיג מפלגה של 10-15 מנדטים, אבל זה כבר עניין אחר.

לשמואל אמיר – אני לא אוהב ששמים עלי תוויות של ציוני, ליברל, שמרן, סוציאליסט וכו’, ובוודאי לא שמסלפים את דברי -אבל מה לא עושים בשביל לתקוף את הציונות!.
אני לא אומר שהנורמה של טיהור אתני מצדיקה את מעשי הציונות, אלא שכל תנועה לאומית בהגדרתה מתבססת על טיהור אתני, ממש כפי שכל עסק המעסיק שכירים מתבסס על ניצול עבודתם, גם בלי שעושים כל שיפוט מוסרי.

וכן, אני אומר שערכן של זכויות היסטוריות של עם מלפני 2000 שנה הן כמו מלפני 57 שנה – כלומר אפס!. מובן שיש זכויות אינדיווידואליות שקיימות תקופה מוגבלת, כמו זכות הקניין שקיימת 300 שנה אחורה לכל היותר עקב היעדר מסמכים מוקדמים יותר, וזכות השיבה של פליט ומשפחתו הקרובה שקיימת 80 שנה אחורה לכל היותר עקב תוחלת החיים.

דניאל לעופר וליורם הגיב:

כפי שאני רואה זאת, אנחנו הולכים בכיוון שגוי מיסודו. תחת להתדיין דיונים עקרים, על כן זכויות הסטוריות / לא זכויות הסטוריות, עלינו לברר לעצמנו, מהי הדרך היעילה ביותר, על-מנת להביא לידי סיום את המצב, בו שלושה וחצי מיליוני בני-אדם, נאלצים לחיות בלי שום זכויות-אזרח שהן, עוד כמיליון וחמישית חיים, בלא שיהיו להם שום זכויות אזרחיות משמעותיות, עוד כשלוש-מאות אלף בני-אדם, נאלצים להסתתר ולהימלט על חייהם, מפחד רדיפות וגירוש, בידי כוחות השחור והקסנופוביה, וגם מקרב בעלי הזכויות, המלאות-ל?כ?או?ר?ה?, למעלה ממיליון וחצי בני-אדם, חיים על סף העוני ואף מתחת לו. המדובר כאן הוא, בהערכה מינימלית, בשישה וחצי מיליוני בני-אדם, שחייהם, בין הים לנהר, אינם חיים, עקב הדבקות בעיקרון, של לאומיות נפרדת – על כל מה, שדבקות זו מביאה עמה, בין שבתור תוצאה ישירה ובין שבתור עקיפה. עלינו לבחון, אם כן, איזה פתרון יביא קץ, למצב הזה – ואותו לקדם!

מתן לש.א. הגיב:

"זה ההבדל בין המציאות לבין המיתולוגיה. במציאות הקורבנות עדיין בינינו, הם מסרבים להיעלם ודורשים פתרון!"

הגלויות, הגירושים והטרנספרים שנערכו בתושבי ממלכת ישראל הקדומה שנכבשה הם עובדה קיימת שאמנם הפכה למסורת אך אין זה אומר שהיא מיתולוגיה. יש לכך תעודות ועדויות היסטוריות מלבד התנ"ך, כמו תעודות אשוריות, בבליות וכו’ שנמצאות במסופוטמיה הקדומה (כיום אזור עיראק). התוצאה של גלות ישראל: פיזור העם בעשרות\מאות ארצות תבל. תקציר ההיסטוריה של העם היהודי בגולה ודאי ידוע לך. קורבנות גירושי העבר הם מיליוני היהודים שנטבחו, גורשו ונדחו לאורך הדוחות במקום מושבם.
מטופש מצדך להגיד "הם עדיין בינינו ומסרבים להיעלם"… בניגוד ליהודים שגורשו מא"י שכביכול "נעלמו"? ומיהו עם ישראל כיום, לדעתך?

שמואל אמיר ליורם הגיב:

ליורם,
אני כמובן מסכים איתך שהפלסטינים לוחמים למען הקמת מדינה שלהם : פלסטין! ולפי הדוגמא שנתתי הם אינם מובאים לקבר עטופים בדגל פלסטיני וישראלי אלא רק בזה הפלסטיני. יחד עם זאת הם מכירים, כפי שאתה מציין, שמבחינה פרקטית הם מסכימים לשתי מדינות. גם זה לא היה קל עבור הפלסטינים, אבל זו עובדה פוליטית שראוי היה שאנשים שהם בעד העניין הפלסטיני יבינו סוף סוף. לתכנית של מדינה דו-לאומית יש חסרונות רבים אחרים. אולי העיקרי שבהם הוא שיש בו בעצם ערעור על המאבק הפלסטיני לעצמאות. למה להיאבק למדינה פלסטינית אם המטרה היא דו-לאומיות? למה להיאבק על גבולות 67 ‘ אם המטרה היא מדינה דו-לאומית? הפלסטינים הרי אמרו שאינם מתנגדים להקמת הגדר על גבול קו הירוק, כאשר ההיגיון מאחורי זה הוא לייצב את גבולות 67′ . אז מה ההיגיון מבחינת אנשי הדו-לאומיות להיאבק נגד הזזת הגדר לתוך השטחים הפלסטיניים? ומה היגיון המאבק על גבולות 67′? גם לא מובן לי על סמך מה מצפים אנשי הפתרון הדו-לאומי שהפלסטינים ירצו לחיות במדינה אחת עם מדכאיהם רבי השנים. האלג’ירים התנגדו בכל תוקף (תוקף במקרה זה מאבק רווי דם) להצטרף למדינה הצרפתית כפי שממשלת צרפת החליטה עבורם. למה מדוכאים ישמחו להצטרף למדינה של מדכאיהם?
הרעיון הלאומי והרצון למדינה משלהם עוד לא מיצה עצמו אצל הפלסטינים למרות התנאים הקשים בו הוא מתרחש. זה כל כך קשה להבין? הרעיון הדו-לאומי נולד בשל הייאוש מהצלחת המאבק הפלסטיני להקים מדינתם העצמאית, מתוך השלמה שבייאוש שישראל ניצחה ואין מה לעשות. מבחינה זו ( בלי שזו כמובן כוונתם) אנשי הדו-לאומיות מרפים ידיהם של אלה הנאבקים למדינה עצמאית בקרב הפלסטינים.
לסיום אחזור רק על דבר אחד: לא להתעלם מהרצון של הרוב הפלסטיני העצום למדינה משלהם – במקום להטיף לפלסטינים מוטב להקשיב להם – להגיונם ולרחשי ליבם.

Henry Lowi הגיב:

Avi Shavit in Haaretz attacked Mustafa Barghouti for daring to insist on the right of return.

In Israel, the Zionist “left” and the “non-Zionist” left all are silent on the right of return — with some rare and important exceptions, centered on Zochrot.

The “demography” fascists and the supporters of Oslo, Road Map, Geneva Initiative, and any other program for preserving a state in Palestine that is based on privileges for the Jewish ethnic group — all are in the same camp, when it comes to the fundamental political choices that affect the future coexistence of Arabs and Jews in Palestine.

The fundamental divide is: Is this a fight to re-organize the Partition of Palestine, to preserve a Zionist-colonialist enclave? Or is it a fight for the right of self-determination of the people, all the people, of Mandatory Palestine?

Within Palestinian society, there is a range of views, of course. The following view is asserting itself more and more, as the failure of Oslo is analyzed, and as the so-called "2 state solution" a-la Sharon, Bush, and Abu Mazen becomes clear.

See: — קישור —

This view might be authoritative, or not, it might be widespread, or it might be a minority view. But, on its face, it contains the elements for coexistence on the basis of democracy and human rights, and thus contains a principled and practical answer to the “demography” fascists, all the Zionists, and all the supporters of “2 states for 2 peoples”.

אדריאנה, ליורם בר הגיב:

אז, למי שרצה, הנה עוד תגובה "הנריסטית". מי שרוצה 2 מדינות ל2 עמים הוא אוטומטית תומך בישראל ללא סייג, שוביניסט פרובינציאלי ועוד גידופים… מסע ההפחדה שלך ושל שותפך מקנדה (הגם שלא פגשת אותו מעודך) ממש לא יצלח. מותר ואפשר לא להסכים לפנטזיות של "מדינה אחת מהים עד הנהר" ובמקום זאת לפעול לפתרון צודק של חלוקת הארץ הזאת ל2 מדינות גם בלי להיות גזען, לאומני, ציוני, ריאקציונר…

לא אמרתי שצריך להיות עשרים שנה בקנדה כדי להיות מנותק מהמציאות. אפשר גם אפשר להיות בחיפה ולהיות מנותק… או לאומן ערבי "מתקדם"
(גם אם ממוצא קיבוצי).

יורם בר-חיים לאדריאנה הגיב:

לאור העובדה שכל ישראלי, "שמאלי" או "ימני" הוא מומחה פסקני וחסר היסוס לפלסטינים, אין לי בעיה עם הפסקנות של הנרי… אני יודע עליו מספיק כדי לדעת שיש לו מספיק קשרים עם פלסטינים כדי ללמוד על המתרחש כאן גם בשנים שבהן הוא שוהה בקנדה. אופס, שכחתי, פלסטינים לא נחשבים, כדי להביע עמדות על המצב בפלסטין אתה חייב לשמוע מישראלים או פשוט לתמוך בישראל ללא סייג…

אם כבר ללכת עם השוביניזם הפרובינציאלי הזה, אז יאללה, בואו נצטרף כולנו להחלטת האיחוד האירופי שלפיה אחד מסוגי האנטישמיות זה הטענה שישראל היא מדינה גזענית.

שמואל אמיר ליורם הגיב:

ליורם שלום,
מתגובותיך הבנתי שבתיאוריה ולטווח ארוך אתה בעד חיסול המדינה הציונית, אתה כותב : "הפסקת הכיבוש בשטחי 67) איננה דומה כלל לאותה דרישה מצד אנשים המנסים להגן על קיומה של ישראל הציונית (ואין ישראל לא ציונית):. אתה גם כותב: פרוגראמת השחרור של העם הפלסטיני משנת 69 מדברת על "מדינה חילונית ודמוקרטית בכל פלסטין". מאידך ולמעשה אתה מקבל את הפתרון של שתי מדינות לפחות בתור פתרון זמני. מאחר שקצת קשה לאחד שתי ההשקפות השפה שלך נעשית פתאום מפותלת ומתפתלת. : "כשמתווכחים את הויכוח הפוליטי בערבית, התומכים בשתי מדינות לא טוענים שהרעיון של פלסטין חילונית ודמוקרטית נוגד את שאיפותיהם הלאומיות או שהוא רעיון רע, הם פשוט טוענים ש"מסיבות פרקטיות" עדיף כרגע שתי-מדינות".
יוצא שמצד אחד אתה "מדבר על מדינה חילונית ודמוקרטית שהיא בעבר הפרוגראמה של תנועת השחרור הלאומי וכיום הפרוגראמה של השמאל העקבי בתוך התנועה הזו". ומאידך על שתי המדינות "מסיבות פרקטיות"
ככה זה כאשר מצד אחד רוצים להיות נאמנים לעקרונות המדינה החילונית והדמוקרטית ומאידך מנסים להתחשב במציאות חדשה, ומכירים באפשרות המעשית של שתי מדינות.
אני מצידי מכיר בשתי מדינות בכורח המציאות, כפתרון יחידי באופק המוכר על ידי הרוב גדול של שני העמים (אנא על תספר לי שיש פלסטינים כאלה וכאלה, אני מדבר על הרוב המכריע של דעת הקהל הפלסטינית בגדה ובישראל) . ישראל נולדה תוך תהליך קולוניאלי ועל חורבת הנכבה אבל בזה היא לא שונה מארצות אחרות בעולם כמו ארה"ב אוסטרליה ואחרות – שגם להן זכות קיום. אלא שבהכירי בזכות הקיום של ישראל אינני משלים עם דמותה היום . ישראל חייבת להפוך למדינה לכל אזרחיה, להכיר בזכות הפליטים לחזור, וכמובן לסגת מכל השטחים הכבושים מ67. אם זאת תהיה עדיין מדינה ציונית על כך ניתן להתווכח. לפי דעתי מדינה כזאת תוכל לחיות בשלום וגם להתפייס עם הפלסטינים. תוצאת פיוס כזה מי יישורנו? שכנות טובה למשך דורות? פדרציה נוסח שוויץ או אפילו מדינה אחת?

קורינה, קורינה, הגיב:

מה ענין קדחת לתחת? או מה ענין הטקסט הזה לויכוח, בהיר ועקבי או לא

אדרינוס

יורם בר-חיים לשמואל אמיר הגיב:

אתה טועה לגמרי, נסיתי להסביר את ההבדל הטרמינולוגי בין הדרישה הפלסטינית לחיסול הכיבוש בשטחי 67 לבין הדרישה הישראלית (כולל של ישראלים "לא-ציונים") לפתרון של שתי מדינות.

עמדתי שלי היא שאני תומך במדינה חילונית ומדוקרטית בכל פלסטין ואני לא מאמין שמצב של "שתי מדינות" עשוי בכלל להתקיים. אילו היתה אפשרות כזו, לא הייתי עומד בדרכו של העם הפלסטיני לעצמאות חלקית בחלק מארצו (נהפוך הוא, הייתי תומך בו) אבל לא הייתי קורא לזה פתרון ולא הייתי מוותר על הדרישה לפירוק המשטר הציוני בכל חלקי הארץ.

מכאן ש :
אני בעד כל נסיגה ישראלית בכלל, ומכל השטחים שנכבשו ב-67 בפרט, ובעד הזכות של העם הפלסטיני להקים מדינה בשטחי שישוחררו, אם ישוחררו.
אני נגד ויתור על הזכות של העם הפלסטיני (כולל הפליטים) להשתחרר בכל ארצו וחושב שהפרוגרמת השחרור של "מדינה חילונית ודמוקרטית" היא הפרוגרמה הנכונה.

ישראל שונה מאוסטרליה ומדינות אחרות בדיוק בכך שהיא לא יכולה להפוך למדינת כל תושביה, משום שעצם ה"תושבות" בה נקבעה בטרנספר והמגורשים (מליוני אנשים) עודם דורשים את הזכות לחדש את התושבות בה, זכות שמימושה (ההכרחי) יוצר מצב של עם פלסטיני אחד בארצו, משני עברי הקו הירוק, כך שאין סיבה לקיים את ישראל כמדינה נפרדת מלבד ההגנה על הפריבילגיות של היהודים.

חררדו ליורם הגיב:

לפי דבריך, אם ישראל היתה מחסלת פיזית ולא מגרשת את הפלסטינים, אזי לא היתה שונות מאוסטרליה או מדינות אחרות, ואז לא היית מתנגד לקיום ישראל כמדינה נפרדת?

האם זהו הקו של הקבוצה שאתה חבר בה, "בני הארץ" (הידועה גם כ"בני הכפר")?

יורם בר-חיים לחררדו הגיב:

זכויות אפשר להחזיר רק לחיים, לא למתים, אילו ישראל היתה מצליחה חלילה לחסל את הפלסטינים אז כן, היא היתה כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה ולא היה טעם לדרוש את פירוקה אלא רק את השתלבותה במרחב כיישות שווה ולא אימפריאליסטית ולעשות סרטי-פלסטינים בסגנון "רוקד עם זאבים" בכיכובו של משה איבגי…

מה אתה רוצה שאגיד לך, שאם ישראל היתה רוצחת את כל הפלסטינים הייתי צריך להילחם על זכותם לקום לתחיה ? אולי, אבל אני לא מאמין בתחיית המתים.

כל זה הוא טענתי שלי, באבנאא אלבלד לא דנים על "מה היה קורה אילו", מספיק קשה עם מה שבאמת קורה.

דן תמיר לאדריאנה הגיב:

בתשובה לשאלתך, נדמה לי שהקונפדרציה ההלוטית (הידועה גם כ"שויצריה") מתקרבת למודל שתארת.
אם יהא רצון מלפני ה’ והאזרחים, אזי ב- 5 ביוני תחל גם ההכרה בזכויותיהם של הזוגות הגאים, בדומה להלכת "ידוע בציבור" הנהוגה בישראל.

Henry Lowi הגיב:

The views expressed above by Adriana are a good example of what I have been saying.

i.e. Those who say: The most pressing thing is to separate the peoples, and to create a wall between them — these are the "demography" fascists, and the "2 state"ists — in the same camp, and opposed to the right of return of the refugees.

The only consistent alternative to the "demography" fascists is for pro-democracy activists to uphold the right of return, and to make it the centerpiece of democratic political agitation.

אפרים הגיב:

האם הח’ הנרי לוי לא שמע על זכות העממים להיפרדות מהאומות המדכאות?

הימין הקיצוני הגיב:

הפלסטיני אצלנו ותומכיו (הנרי לאווי, יורם בר-חיים, ‘דג אילם’ ושות’) הם אחים ברוח של הימין הקיצוני בגרמניה המפיח שם את אש ‘השיבה’ כדי להחזיר את הגלגל לימי הפיהרר.

אצלנו הימין הקיצוני הפלסטיני ועוזריו בישראל, המוסיפים את שמן ‘השיבה’ לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מנסים לחדש את ימי המופתי כקדם.

האם נרשה ל’סודטים’ שלנו לחזור למדינתנו כדרישת הימין הקיצוני הפלסטיני ותומכיו בישראל כדי לחסל אותה?

נצטרף לדברי שר החוץ הגרמני יושקה פישר ש’היה קשר ישיר בין מעשי הגרמנים תחת המשטר הנאצי לבין הגירוש מצ’כוסלובקיה’.

— קישור —

גם אצלנו היה קשר ישיר בין מעשי הערבים בהנהגת המופתי וכנופייתו (טרור, רצח ומלחמת השמד נגדנו) ובין מה שקרה להם כתוצאה מהתבוסה.

ל"לקורינה המבינה" הגיב:

לעבוד עם השגרירות אינו בעיית "אישיות" אלא אידיאולוגיה. לוואי לא מחולל טקסטים בנפרד מזהותו. הנימוס הסובייטי שמתגלה כאן בקשר לאנשים מסויימים מעורר תמיהות. תבוטל הסכיזופרניה.
מבחינה מעשית, היחידים שיכולים לקבל גושפנקא מאנשי שמאל וגם מהשגרירות זה עובדי שירותים מסויימים. בישראל צריך רקורד של רוצח מדופלם כדי שתוכל להתבטא ללא התנכלות ולהביע דעות המכונות "שמאלניות". ולכן, קורינה מעלה שאלה במקומה. מאחר שהדיון הזה עלה וירד כמה פעמים, אין לצפות לתשובות גם עכשיו. והנודיקית תבין.

יורם בר-חיים לשמואל אמיר הגיב:

אתה חוזר שוב ושוב על אותה טעות.
אני לא מנסה לשכנע שום פלסטיני שהמאבק שלו למען מדינה עצמאית אינו רעיון טוב. אני חלק מזרם פלסטיני שסבור (כמו שרוב העם הפלסטיני היה סבור וחלקו ויתר על כך) שלפלסטינים יש זכות להשתחרר בכל ארצם, ושהשחרור הזה אין פירושו לחיות ללא יהודים אלא לחיות ללא כיבוש ציוני.

אני מתחיל להתעייף מלחזור על הסברים פרוגרמאטיים אז פשוט תסתכל על המציאות הקונקרטית – מעולם לא נטען בויכוח הפוליטי הפלסטיני שאבנאא אלבלד הנאבקת על מדינה חילונית ודמוקרטית, או החזית העממית הנאבקת בגדה הרצועה והפזורה על אותה עמדה הם ארגונים הפועלים נגד השאיפות הלאומיות הפלסטיניות, אדרבא, הארגונים האלו נחשבים לכאלו שמעלים באופן נחרץ והעקבי את התביעות הלאומיות והביקורת נגדם היא שהם לא ממוכנים להתפשר (וגם שאנחנו חילונים…)

הטיעונים שאתה מעלה לקוחים מהביצה של השמאל הישראלי, שבו אנשים מדברים על "מדינה אחת" באופן שמנותק לגמרי מהעמדות של הפלסטינים שתומכים בה, ואחרים מגינים על ההפרדה בטענה שזוהי הדרישה הפלסטינית (כמו שהקפיטליסטים טוענים שהפועלים רק רוצים העלאה במשכורת).