אחד מסיפוריו של קונאן דויל על הבלש המופלא שרלוק הולמס נקרא "פרשת הכלב שלא נבח בלילה". בזמן האחרון השתנה השלטון בכמה ארצות בעקבות אי-שקט והפגנות – בגרוזיה, סרביה, אוקראינה, קירגיזסטן ולבנון. האמריקאים התלהבו מכל ההתפתחויות האלה ונתנו שם לכל אחד משינויי המשטר: מהפכת התפוז, מהפכת הקטיפה, מהפכת הוורד, מהפכת הארזים… התלהבות עצומה בוואשינגטון, כספים זורמים לאופוזיציה המתקוממת ולאחר מכן לממשלה החדשה, התקשורת העולמית חוגגת את ניצחון העם, וכן הלאה.
כעת קורים דברים באוזבקיסטן – העם מתקומם נגד השלטון, אלפי אנשים יוצאים לרחובות ומפגינים, הממשלה שולחת כוחות מזוינים נגד המפגינים ומפילה בהם חללים. גם כאן מדובר בשלטון לא-דמוקרטי, שריד מימי ברית-המועצות. ובכן, מדוע איננו שומעים קריאות הידד והתפעלות מוואשינגטון? למה אין זו "מהפכת המשהו" – המהפכה הירוקה, צהובה, סגולה, או סמל כלשהו?… דממה. רק דובר הבית הלבן אומר שהממשל מבקש משני הצדדים – היינו, השלטון והמתקוממים נגדו – לנהוג באיפוק.
אז למה הפעם הכלב לא נבח בלילה? – מפני שלארה"ב יש באוזבקיסטן בסיס ענק ואינטרסים חשובים הכרוכים במאגרי הנפט של אסיה המרכזית, ויחסיה עם השליט האוזבקי איסלם קרימוב הדוקים וקרובים. וואשינגטון לא מעוניינת שמישהו יבוא ויעשה בטשקנט מה שנעשה בטביליסי, בלגרד, קייב, בישקק וביירות, שם זרמו לאופוזיציה נהרות של כסף אמריקאי ותמיכה תקשורתית וטכנית.
הממשל האמריקאי קורא לדמוקרטיה בכל מקום – חוץ מאותם המקומות בהם הדמוקרטיה עלולה להעלות לשלטון אנשים שאינם לרוחו, ואותם המקומות בהם השלטון הלא-דמוקרטי משרת את האינטרסים שלו, וכן הלאה. לכן אין לאמריקאים בעיה עם חוסר הדמוקרטיה בערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, כפי שלא היתה להם בעיה עם דרום-אפריקה של האפרטהייד, עם שלטונו העקוב מדם של סוהארטו באינדונזיה, עם הדיקטטורה המסואבת של מרקוס בפיליפינים, ועם משטרי העריצות באמריקה הלטינית. אדרבא, ארה"ב עזרה באופן פעיל לקיים את משטרם של עריצים כמו פינושה, וידלה וגואלטיירי, סומוסה, בטיסטה, סטרוסנר ועוד ועוד, ודאגה להפיל את כל מי שנראה כאילו הוא עלול לאיים על השפעתה ואחיזתה הכלכלית. כך עשתה למנהיגים שנבחרו באורח דמוקרטי גמור אבל לא מצאו חן בעיניה, ביניהם חקובו ארבנס (גואטמלה), סלוודור איינדה (צ’ילה), חואן בוש (רפובליקה דומיניקנית) – וכפי שהיא משתדלת כיום להפיל את הוגו צ’אבס בוונצואלה.
לכן המפגינים באוזבקיסטן לא זוכים לקבל תמיכה כספית ותקשורתית מן הדוד סאם, לכן אין מאבקם נגד הדיקטטורה של איסלם קרימוב זוכה לשם תואר רומנטי ("מהפכת המשי", למשל?), ולכן האמריקאים מקבלים ללא ביקורת את טענת השליט שלא מדובר במהפכה דמוקרטית אותנטית (כמו בגרוזיה, אוקריינה, סרביה וכו’), אלא בהתקוממות של "מוסלמים קיצונים ואלמנטים פליליים". מחר עוד נראה את קרימוב מבקר בוואשינגטון ומתארח אצל הנשיא בוש בחוותו בטקסס, שם הם יתהלכו בשבילים יד-ביד ויתכננו איך להמשיך את המצב הקיים, הנוח כל כך לנוגעים בדבר.
למה הכלב לא נבח בלילה? – כי אף אחד לא חדר מבחוץ.
מאמר מצוין, מסכים בהחלט.
:-))
כן, אני נזכרת בשיחה מצמררת עם יהודי, פעיל במשהו אולי אייפק לא זוכרת, מסן פרנסיסקו שבשיא הרצינות הסביר לי שהיהודים (היהודים, מבחינתו זה כמובן הם, אלה בארצות הברית) לא יכולים להרשות לעצמם להסתכן בהשמדת הגזע, ולכן דרוש מקום בעולם, במקרה זה ישראל, שבו "הם" ישמרו על תעודת ביטוח, ולא חשוב באיזה מחיר. הסתכלתי על היצור, גם הוא היה עשיר ושמן אגב, ונטול ילדים, וחשבתי שאני מתפלצת. אלה האנשים שהמלכנו עלינו. קומבינציה בין נאציזם (תורת גזע ממש), אגואיסם, וסירסור בבני אדם כאילו הם היו מאגר גנטי העומד לרשותם, והם בינתיים נהנים מהחיים האמיתיים. ברןר שהם יהיו מאד מודאגים אם אנחנו נמרוד ונדרוש לעצמנו את מה שהם רוצים לעצמם, דמוקרטיה, חיים מחוץ לגטו, ושלום.
נכון, ואפשר להוסיף לרשימת המשטרים המפוקפקים גם את ממשלת ישראל, הנהנית מתמיכה דומה, ומאינטרסים דומים. אלא שבישראל הצליחו גם לשכנע את העם שזה דמוקרטיה בתמיכה ידידותית.
מלים כדורבנות! ואכן ממשלת ארה"ב מממנת את הכיבוש…
נו, מה את רוצה. נותנים להמונים טלוויזיה ושעשועים (גם אם לחם – לא ממש) וזה מספיק להם… ואפילו מרבית הפעילים, בתחומיהם השונים, אינם *מבינים*, אפילו, שמה שקורה כאן, עם ההפרטה, המיליטאריזציה והכנסים הגזעניים, של האוניברסיטאות השונות? עם כל סגירתן לקהילה? זה לא המצאה ישראלית! זה לא ביבי ולבנת! דברים זהים להחריד, קורים, בימים אלו ממש, גם בבלגיה, בהוואי – בכל מקום!
ואני זוכר עדיין, איך, כשהייתי בכיתה ו’, חלק מהילדים בכיתתי טענו, שעדיף שהזוג מרקוס, יוסיף לשלוט בפיליפינים, כי אם תעלה שם לשלטון, קוראסון אקינו – יתקרבו הפיליפינים לברה"מ… וכבר אז תהיתי – רגע, איך זה, בעצם, שרייגן מצטלם יחד עם מרקוס? אנחנו הצד של הדמוקרטיה ושל הטובים, לא?
אז אני, התחלתי לתהות על כך כבר בגיל 11; רוב הילדים, שהיו לאנשים – לא התחילו מעולם…
ואם התחילו – אז התיכון, הצבא, האוניברסיטה והקריירה כבר "הוציאו להם מהראש את השטויות".
עוד זה מדבר וזה בא.
— קישור —
הבעיה פה בישראל (חוץ מהציונות, האפרטהייד, המיליטריזם…) היא שהרבה פעמים אלו שאמורים להיות ביקורתיים כלפי המדיניות האמריקאית הם בדיוק אלו שחוזרים כמו תוכים על הטרמינולוגיה שלה.
עיתון "הארץ" למשל, אותו עיתון שמאפשר לגדעון לוי ועמירה הס לכתוב את הכתבות הנהדרות שלהם, נשמע כמו משרד החוץ האמריקאי בכל פעם שהוא מדווח על אירועים בעולם, כולל שימוש בביטויים מגוחכים כמו ה"דמוקרטיה העראקית" וכיו"ב.
"השמאל הישראלי" עדיין משתמש במונח "מתונים" לגבי משת"פים של ארה"ב כמו חוסני מבארכ ועבדאללה חסין, וכמובן ששליטי סעודיה שגישתם לדת ומדינה זהה לזו של הטאליבאן, גם הם מתונים… (שווה להזכיר, אם כבר, שארה"ב העלתה לשלטון את הטליבאן).
אפילו אתר הגדה השמאלית, שלרוב הוא בסדר בנושא הזה, נתן ביטוי לעמדתם של מתנגדי הנוכחות הסורית בלבנון (אם כי של החלק היותר נורמאלי מהם) ולא לעמדתם של מתנגדי הההתערבות האמריקאית בלבנון. בכך הוא עזר לזהות את הכוחות האנטי-סוריים (שארה"ב מעודדת) עם ה"דמוקרטיה" במקום לאפשר לקוראיו להבין את מלוא עומקו של הויכוח.
ועל זה כתבתי מזמן
ki-bush
הכיבוש כתוצאה מבוש
זוהי התבגרות רחובותית מוקדמת, טיפוסית. היום הגעתי למסקנה שזה באמת לא מביא לאושר רב בחיים. יכול להיות שהרוב צודק, לסגור הראש, ולהתמקד ביום יום עד יעבור זעם. מאחר שאתה צודק לדעתי בהערכת הסיאוב ועומקו ורוחבו כולל בשמאל כמובן, מה נותר לעשות ? לעבוד בדואר, למצוא אהבה, ולחכות לטוב. לחלופין לארוז ולנסוע רחוק ולשכוח שהיית ישראלי אי פעם, כי גם חו"ל כידוע לנו הפך לישראל בידי ממשלת ישראל, במיוחד לבעלי דרכון כחול ומקולל. אך שם עוד אפשר לחיות, וגם לחשוב מה שאתה רוצה. לא שאנשים יותר טובים או חכמים, אבל מכבש ההומוגניות, הספין, והפרופגנדה עדיין לא כל כך חזק כמו כאן. והכי טוב, לא רואים חיילים כל היום מול העיניים, וזה עושה טוב בלב. לחילופי חילופין, דרך האמנות אפשר להגיע לאותן תובנות ומסרים, בדרך יותר מתוחכמת ויצירתית.
מקווה שאני לא מצטרפת לגל המציעים "להוציא מהראש את השטויות", ואם כן אז לא הסברתי עצמי.
— קישור —
מסכים עם כל מילה במאמר.
אין ספק שהטענה כי המתקוממים הם חלק מהאיסלם הקיצוני מחייבת בירור אמיתי לחקר האמת ולא הופתע אם מדובר על אנשים מסוגם של אנשי המהפכה באוקראינה או בסרביה או בלבנון.
אבל מצד שני,בטאג’יקיסטן השכנה יש משטר איסלמי ולכן איני רוצה לנקוט דעה לפני שאדע את העובדות. תמיד פתיחה באש על מפגינים והרג רב (דובר בעיתונות על 2000 הרוגים) היא דבר שלילי וראוי לכל גינוי.
נשאלת השאלה,לגבי המגיבים כמובן ולא לגבי כותבת המאמר,היכן הם היו ומה עשו בזמן הטיהור האתני והרציחות ההמוניות של המיליציות הערביות בדארפור,סודאן.ניראה לי קצת יותר חמור מההתקוממות באוזבקיסטן. אלא אם יש אג’נדה אנטי אמריקאית מעבר לביקורת על תמיכה או היעדר תמיכה במהפכות בעולם השלישי.
לגבי "לדניאל"- לא תמצאי מפלט מההומוגניות באף מקום בעולם.הטקסט שרשמת בתגובה מלא סיסמאות ריקות מתוכן,כגון אותם מילים שהיו חביבות על תועמלני ברית המועצות.
לא כל מי, שדעתו איננה כדעתך, אוטומטית תומך בערביי דארפור, או – לחילופין – בברית-המועצות.
אח, ברית המועצות…עוד נתגעגע. התנצלתי מראש שאין לי הרבה "מה להגיד" לאנשים צעירים שרואים נכוחה לאן דברים הולכים. אני משוכנעת עם זאת, שעדיף להם לעשות את זה בחו"ל. מניסיון אישי בדוק בהחלט.
כמי שהיה באוזבקיסטן, אני יכול להעיד עד כמה המצב במדינה הזו איום: איך חונטה קטנה, בראשות הנשיא השזוף איסלם קרימוב ובתו, מלסטמת את כספו של העם העני הזה, שבו משכורת מינימום היא 20 דולר לחודש והמשכורת הממוצעת 30 דולר לחודש.
בלינק יש כתבה פרי עטי על אוזבקיסטן שהתפרסמה בפירמה, מוסף של גלובס, וכוללת פרטים על המדינה הזו (ועל הרומן הכושל שלי עם נערה מקומית, חצי צ’צ’נית).
אני מקווה שהעם ישתחרר ויזכה לעצמאות.
— קישור —
והנה, המודל העירקי בפעולה, ארצות הברית טורפת, ישראל נושכת ומכשירה את השטח, ותמורת זה מקבלת כמה נתחים מן הפגר המפרפר. והקורבן ? רצוי שיהיה מוסלמים. והכי טוב גם ערבים וגם מוסלמים. גועל נפש. כמובן, ישראל בינתיים עוברת אותו תהליך, אבל מי סופר. העיקר שרצים קדימה ואוכלים את הדם והדמים.
העובדה, שאוזבקיסטאן היא רק ספק-מדינה, מפגרת, נחשלת, מושחתת ונתונה לשלטון עריץ ופרימיטיבי, איננה בגדר חדשות לאיש מאתנו כיום.
לאירית ועודד – גלויה מחו"ל:
התיאור שלך, אירית, על המפלט מהצורך להיות כמו כולם נראה לי אמיתי, כמי שמממשת אותו בשנים האחרונות. אכן, לא רואים חיילים מול העיניים, מותר גם להביע עמדות אנטי אמריקניות בלי לאיים על הקיום של אף אחד ולהפוך למצורעת. רק מה, קשה לשכוח שאני ישראלית. קשה לשכוח את ישראל, שממשיכה לייצר חדשות רעות ("חוק ההגירה", עלק…).
כשישראל תשתחרר גם מהחיבוק החונק עם "הידידה הגדולה" (עם חברים כאלו מי צריך אויבים), אז אפשר יהיה לחשוב על חגיגות יום העצמאות.
שלום לכולם, עליתי מאוזבקיסטאן לפני שנה וחצי. בהשוועה עם המדינה הדאת ישראל היא דמוקרטיה אמיתית)))). אתם יכולים להניך איך גרים שם, כאשר אנשים מפחדים כל רגה להיתפם על ידי שוטרים בלי שום סיבה ולהיאסר בלי שום בית משפת. אנשים פחדו להגיד מילה נגד קרימוב אפילו בביתם. במדינו זו מפחדים םשוטרים פי 77 יתר מאשר הפלילים,,,,,
איריס, כן זה נכון. עד שלא יושג השחרור הזה אנחנו לא חופשיים גם כאשר אנחנו בחו"ל. הרהור כפירה נוסף – אמנם זו ארצות הברית שמאיימת על החירות שלנו, אבל אי אפשר לשכוח שזה נעשה בעידוד מלא של ה"דודים היהודיים" שלנו שגרים שם ונהנים מן המצב באופן ישיר. נכון שצריך תמיד להצביע על בעל הכוח האמיתי כאחראי (הבושמנים בבית הלבן), אבל גם בדק בית פנימי איך שוב העשירים היהודים דופקים את השאר ואח"כ מתפלאים שדופקים אותם האדונים שלהם, – הינו במקומו. בטראומה האחרונה שלי בחו"ל, הארגונים היהודיים ביחד עם ממשלת ישראל הם שעסקו במלאכה המכוערת של דיכוי ממש ! את מי שהביע עמדות שמאלניות מידי. מילא ממשלת ישראל, אנחנו יודעים מי הם, אבל היהודים המקומיים ? מאז נפקחו עיני למצב הקשה באמת בתוך העם שלנו, שכרגיל מאבד עצמו לדעת, ו…כן, קצת מתוך תאוות בצע, מה לעשות. מצאתי עצמי עומדת מול יהודיה שמנה ועשירה, שהיתה בישראל כל חייה שבוע ! ואומרת לי שאני "עוכרת ישראל (מדינת ישראל צ"ל)" בביקורת שאני מעבירה. לדעתי – סצינה כזו מביעה את כל שחיתות המידות אליה הגיע הקהילה העשירה בארצות הברית. להערכתי, ומהר מאד, הם ינסו לחזור בהם מעמדות אלה (ראה פרשת אייפק וכולי), אבל זה יהיה מאוחר מידי כמובן.
עשירים שמנים הם קללה לעולם, בכל מקום שהוא – זה בלי שום ספק. וכבר עמוס, גדול הנביאים, דיבר על "פרות הבשן"…
הנה, עכשיו בדיוק מדברים, על "רווחי-השיא" של "בנק הפועלים", שבאו לו מאיזשהו בנק אמריקקי…
האם זה רלוונטי האם יש בין היהודים בארה"ב כאלו שחיים בישראל או לא? ברגע שמבקשים מהם לתת כסף, אז נותנים להם זכויות או לגיטימיות בקבלת ההחלטות, לא? ונגיד שהיא היתה 5 שנים כבר בישראל? אז מה? יש לא מעט שחיים בישראל עשרות שנים ויש להם פחות השפעה… ככה זה כשאתה חי על שולחנו של האחר: מה שמגישים לך אתה אוכל ואומר תודה ואם עובר גם זמן אתה נהיה משוכנע שזה מה זה טעים…
נכון ש"בעל המאה הוא בעל הדעה" בדרך כלל. זה עדיין לא מונע ממני למחות על שחיתות בקרב "בעלי המאה", במיוחד אם הם מתוך העם שלי, ובמיוחד אם הקורבן של שחיתותם המוסרית הוא במקרה אני, ויותר מכך, די הרבה ישראלים.
אסור להסכים לכך שמי שבעל המאה אין עליו מגבלות או ביקורת, זה גם במישור פוליטי וגם במכל מישור אחר. הרי לא מקובל שסוחרים בבני אדם, אני מקווה. לא הייתי מציינת את הנושא הטריוויאלי לכאורה, למעט העובדה שהם גם פועלים בסופו של דבר נגד האינטרס הקיומי של עצמם. ובכלל, מותר עוד היום להשמיע דעות מיושנות, כמו "אולי נוריד את רמת החיים כדי לא להיות תלויים בקבצנות מקהילות שלא מוסיפות לנו תועלת רבה" ? או שזה ממש ארכאי ?
שאלה נוספת, עובדתית, כמה כסף מכניסה יהדות ארצות הברית ישירות לישראל ? (לא סיוע החוץ האמריקאי).
יש לשים לב למשל להזדעקות המוזרה לטעמי של ארגוני יהודים אמריקאים נגד החרם האקדמי הבריטי. אם יותר לשאול, מה זה עניינם ? זה רק חושף את הסיבות העמוקות לצורך בחרם הזה,
למגיב שלפניי (אירית ?)
מה לא ברור בנוגע להזדעקות היהודית האמריקאים ? הרי אוניברסיטת חיפה עושה כנסים על "הבעיה הדמוגרפית" וזו כמובן בעיה שמאד מטרידה את היהודים בארה"ב, כי איך ייתכן שיהודי יגיע למצב של מיעוט בין גויים ? זה בלתי נסבל מבחינתם…
לאירית ויורם,
נראה לי שהאמריקנים מגדירים "מיעוט" קצת אחרת מכם. הם לא מיעוט בארה"ב, בין הלבנים ומסתדרים היטב עם הלבנים הפרוטסטנטים. בישראל הם מודאגים מהרוב הלא לבן שמאיים עליהם.
גם לי פעם הסביר בחור אמריקני, מדריך במוזיאון היהודי בברלין, איך לפתור את הקונפליקט היהודי-ישראלי-פלשתיני. הוא עשה חישוב וקיזוז תוך דקות ספורות של זכות השיבה עם רכוש היהודים ממדינות ערב ושלום על ישראל. כך שגם זה כנראה פתוח למו"מ והם הולכים בגדול: מהפרת ועד היוצא מן הכלל…
נו, ומה כבר *אפשר* לצפות מהם… עם מנטאליות כשלהם, של "Wir brauchen einen lebensraum!"…
אני חולקת עליך, בעניין תחושת היהודים בארצות הברית לגבי מעמדם. הם מפגינים עסקים כרגיל, אבל שרויים בפרנויה קשה, אני מדברת על הממסד, לא על הפרטים, בזה יש כל מיני אנשים ואסור להכליל. הממסד היהודי בפרנויה, והליגה נגד השמצה היא דוגמא מייצגת, כמו גם אייפק הידועה לשמצה. עד כדי כך שהם מנהלים מעקבים ומבצעים לא חוקיים נגד אמריקאים שלדעתם "אנטישמים" וה ADL כבר הורשעו וחויבו בפלילים על הפרת פרטיות, דיבה, ופגיעה באנשים כאילו הם איזה משטרה פרטית בארצות הברית. אייפאק כפי שאת רואה לא טומן ידו בצלחת. זה נכון שהם גם שונאים שחורים, מכל הסוגים, בין אם זה שחורים אמריקאים ובין סוגים אחרים. זו התפתחות חדשה ומדאיגה וממאירה ממש, שתכה בהם בעוצמה רבה בשוך הדאווינים. לגבי היחס למזרחיים, אין לי מושג.
בלוס אנגלס ובניו יורק יש נציגות די חזקה של מזרחיים שהם גם די עשירים. ניראה לי שברגע שחצית את קו המיליונים, אתה "בתוך המועדון".
בכל אופן לא ניתקלתי בדיונים בנושא שם. הקהילה היהודית האירנית הגדולה יחסית, מנותקת מרצונה שלה מהזרם המרכזי.
כדאי לך להיכנס לאתר של קדמה ולראות את הפוסט שסמי שלום שטרית כתב לקורא (הפוסט לא ישאר שם יותר מ-24 שעות כנראה אז כדאי להזדרז, כשתקראי תביני). בכל מקרה הוא מתייחס ליחסם של האמריקנים היהודים הלבנים לשחורים יהודים ולא יהודים. זה יכול לתת לך עוד זוית להסתכלות על הענין הזה.
ויש כמובן את המאמר שפרסמה מירב וורמסר בג’רוזלם פוסט בענין מזרחים רדיקלים ורדיפתם ע"י האמריקנים השמרנים יהודים ונוצרים. אותו ואת התגובות לו תוכלי לקרוא באתר העוקץ או באתר של הקשת המזרחית הדמוקרטית.
תודה. ודאי וודאי שהאמריקאנים היהודים ירדפו מזרחיים רדיקליים, נו, זה לא צריך להוכחה. הקשת וכאלה מצורפים לרדיקלים האמריקאיים בכל המאבקים שהיו לצנינים בעיני הממסד היהודי וודאי זה שמזוהה עם הניאו-שמרנים. ראיתי אפילו מאמרים של הקשת ופעילים אחרים אצל פעילי שמאל לא יהודים בסן פרנסיסקו. אבל פה הבסיס הוא יותר ניתוח רדיקלי מאשר ההפרדה המסורתית בתוך היהודים בין ספרדים לאשכנזים. בוא נגיד שאותם יהודים אמריקאים שונאים אותי באותה מידה למרות שאני לבנה משלג וממוצא טהור מאד (רוסי-צברי-מלח הפלפל עם שורשים עמוקים ביהדות ארה"ב העשירה מאד ופעילי אייפאק ביניהם). זה מה שכתבתי כאן, לגבי המפגשים הנוראים עם היהודים שם. ואגב, גם היהודים ה"שמאלנים" עאלק, נגועים באותו דבר. רק המיעוט שעל בסיס אישי מצורף לשמאל הרדיקלי מביע דעות אחרות, אבל הם גם מוקצים בעיני הקהילה שלהם. אסתכל במאמר בקדמה כמובן.
ניסיתי רק להעביר את התחושה האישית שהיתה לי בהתפקחות הזו. פתאום גיליתי צד מכוער מאד, כלומר, "אחינו היקרים" די מגעילים וגם אלימים למדי במימוש התוכניות והצרכים שלהם הסקטוריאליים.
אה אוקיי אכנס לפורום. (אם בענייני המלצות על האמריקאים = שוב לצפות ב "בשבח האהבה, של גודאר…
in praise of love )
ואם בעניין איך השמרנים באמריקה רואים אותנו – סאטירה מאד מצחיקה
— קישור —
כן, אני מסכימה אתך שככה אם רואים אותנו, אבל גם יש בזה משהו אמיתי. הפרובלמה לדעתי היא יהדות ארצות הברית שבאיזה מקום מצטרפים לראייה הזו, ומלבים אותה, במסווה של "ציונות" או שאולי זו הציונות בעצם.
את המאמר של שטרית. האם כבר ירד ? בכל מקרה האתר מעניין, תודה על ההפניה.
לי עדיין יש קושי עם הנושא העדתי, ונידמה לי שפעם כבר כתבתי על כך. מעבר לכך הניתוח של הקשת/קדמה פחות או יותר הולם את ערכי. זה אולי ישמע מפתיע, לנוכח העובדה שדוקא עם העיקר, הנושא העדתי, אני מתקשה לעקוב אחר הניתוח התיאורטי של הבעיה. אולי משום שקשה לראות את "האשכנזיות" כמקשה אחת בעלת איזה שהוא מאפיין בעל משמעות תרבותית למעט הגזענות הכללית של אגד האשכנזים נגד מזרחיים. אבל זה לא ממש הופך את זה לישות.
בקדמה לא מופיע מאמר של סמי שלום שטרית בענין בעמוד המאמרים, אלא בפורום. תכנסי לפורום ותחפשי שם את הפוסט על מלקולם איקס וגזענות. זה עוד שם. ושם יש גם התייחסות למה האמריקנים הלבנים השמרנים חושבים ועושים לשחורים, בלי קשר למזרחים.
האשכנזיות אינה מתוארת כמקשה אחת ומתחת לגזענות הכללית של אגד האשכנזים נגד מזרחיים, כמו שאת כותבת, אפשר למצוא כמה דברים משותפים שמושאלים מראיה כללית של המערב את המזרח. ע"ע "אוריינזליזם" של אדוארד סעיד. פעמים לא מעטות אולי גם אנחנו כישראלים, נאורים ומערביים לכאורה בעיני עצמינו, נתפסים כך על ידי מערביים למיניהם. יש ביניהם לא מעט, כמו אולי חלק מהשמרנים האמריקנים הלבנים שרואים את ישראל כחלק ממלחמת שבטים קדומים במזרח התיכון, שזה המקום שבו רודולף ולנטינו רכב ברומנטיות על סוסים במדבריות. שוה ללמוד על זה משהו לדעתי.
ובהזדמנות זו תודה על ההמלצה על "האמריקני השקט". ראיתי אותו פעם, לא עם המשקפיים הללו ונראה לי שפספסתי משהו חשוב, כי באמת יצאתי עם ההרגשה של סרט-נחמד-וזהו. זה מה שקורה לחולת סרטים שהולכת לסרטים גם לבד ולא ממשיכה אחר כך את הענין עם מישהו. תודה.
קראתי, וזה בדיוק מה שאמרתי כאן, צודק במאה אחוזים. אולי כדאי לעבור להתדיין שם בפורום של קדמה, מאחר שניראה לי שפה – החלל הקטן שמוקצה באינטרנט לשמאל על גווניו, הולך להיעלם (כפי שקורה בימים אלה באתר של "הארץ"…). בכל זאת, מילה אחרונה כאן בנושא הזה של ארצות הברית. אני חושבת שאנחנו, כישראלים (ויש לנו את הזכות הזו, כי קנינו אותה בדם) יש לנו כוח שאנחנו לא מנצלים טוב, או מספיק, כדי להיאבק באחינו היהודים שהצטרפו לכוחות המדכאים, ואינם בוחלים בדיכוי ישראלים שמאלנים הנמצאים בארצות הברית, או בכל מקום. בעיני, לא יתכן מצב שבו יהודי אמריקאי יגיד לישראלי – שיהיה הכי שמאלני שיש (אבל גר בארץ) – שהוא לא מספיק ציוני או פטריוט. יש לנו כוח, והכוח שלנו הוא שהם הולכים ומסתבכים בפעילות שנויה במחלוקת, אפילו בארצם הם, ואפילו בקריטריונים של הימין השמרני הנמצא בשלטון. אין לי פתרונות ברורים, אבל יש לי תחושה שיש פה החמצה של אסטרטגיה אפקטיבית המתבססת על כך שהמחאה תבוא דוקא מפי ישראלים.
מעולם לא חשבתי כך ,אבל ההערה שלי בנידון כוונה לאותם אנשים שיש להם אג’נדה.
כלומר,הבה נתעלם מפעולות שעלולות להזיק לאג’נדה האנטי אמריקאית שלנו.
לכן נקדיש תשומת לב לאוזבקיסטן (ובצדק רב !)ונתעלם מהמיעוטים המסכנים בדארפור (כמו ההתעלמות מטבח הארמנים ב1916 ומטבח האשורים בידי הלאומנים העיראקים בשנות ה 30 שהיה אקט העצמאות הראשון של עיראק משלטון בריטניה (שלמעשה יצרה את היישות שכפי שאנו רואים כיום,היא מאוד אמורפית.
אינני מזכיר את הכיבוש הסיני בטיבט ואת הזוועות שבוצעו שם כמובן.
אבל ענינים אלו לא קשורים באג’נדה האנטי אמריקאית (ובעבר הרחוק,האנטי בריטית)ולכן יושתקו.
עודד – מה יש לך עכשיו עם דארפור?
מהו מקורה של ההנחה הימנית-פשיסטית, שכל מי, שמותח ביקורת על ארה"ב והציונים, *בהכרח* תומך במעללי התפלץ הסודני בדארפור??
בה במידה, אני יכול לומר – אה, אתה כותב על העניין המדיני? ואיך אתה מ?ע?ז, שלא לזעוק, באותה התגובה עצמה, נגד שודדי-קשישות?? מסקנה = אתה בעד שוד-קשישות!! כי עובדה – לא גינית זאת, בתגובתך כאן!!
תחשוב, עודד, תחשוב. מה אתה, מיסייה לוי?