אני בונה חלום שהעבר שלו בונה לנו את ההווה שיצעיד אותנו לעתיד טוב יותר. אני בונה חלום שהכוח המשחית שצבר כוחות מוחלטים להשחתת הנורמות השלטוניות יהיה חלום רע מאתמול. אני בונה חלום שהפחד והטרור מכוחות התאגידים המושחתים, העוטים מסיכות חברתיות יעלם ויתפוגג. אני בונה חלום בו זכות הבעת הדעה תהיה ערך קדוש ומוחלט ולא תוביל לנידוי, לכאב וכאוס אישי. אני בונה חלום בו שופט יהיה חומת מגן אנושית אטומה בפני המושחתים שמובילים אותנו במדרון חלקלק ומשומן בכסף משחית וכוחני. אני בונה חלום בו נבחר ציבור ישרת את הציבור מתוך שליחות ולא כמדרגה למינוי הבא. אני בונה חלום בו העוני הוא תופעה נסבלת ומטופלת בחמלה מעשית. אני בונה חלום בו יפרקו את האחוזות של בעלי ההון בתקשורת והשבתה לתפקידה כשומרת הסף על הדמוקרטיה. אני בונה חלום בו הכלכלה ככל שתתקדם כך תדע לבנות בלמים חברתיים שירסנו את הדורסנות הקפיטליסטית. אני בונה חלום בו החינוך הוא יעד אסטרטגי לביסוסה של מדינת ישראל כמדינה מתפתחת מתקדמת ומובילה למצוינות במעטפת האנושיות ושאר הרוח.
לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. השתתפתי בסרט התעודה "זהב לבן עבודה שחורה", טענתי, אידיאולוגית, נגד תהליך ההפרטה של מפעלי ים המלח שפגע אנושות בהתפתחותה של העיר דימונה, דיברתי ופוטרתי. מעובד קבלן המתפרנס למחייתו הפכתי למובטל מר נפש. מאדם עם גב זקוף הפכתי לאדם כועס ומר נפש, מנודה חברתית מפחד הטרור התעסוקתי. מאדם אנונימי, איש מן היישוב סומנתי ע"י התאגיד כמודל לענישה. יושב בלילות הארוכים בוהה במסך ועם עלות השחר רואה את רעייתי יוצאת לעבודה ואני משפיל עיניים בכאב. הילד השב מבית הספר התרגל לנוכחות שלי ולאוכל שאני מכין, הבן הקצין המגיע לחופשה שואל מה חדש? ואני שותק. הבת סטודנטית מדברת עם האמא בשקט ואני מתעלם והלב מתפוצץ. היא עובדת כמלצרית לממן את הלימודים האקדמאיים ואני כאבא לא מסוגל לתת כתף. ומבזיקה בי המחשבה האם גם פה כשלתי כאבא? קצבת האבטלה הסתיימה ואיתה הגיע המכתב מהביטוח הלאומי שמודיע לי שאני זכאי להבטחת הכנסה (התחליף ללשכת הסעד). בן 46, בריא בגופו ובנפשו הופך לנתמך סעד בדרך לתוכנית ויסקונסין בשם הקפיטליזים הדורסני. לעזאזל, המדינה הזו גם שלי.
אני בונה חלום שבו החברה הישראלית תהיה מוקד והיעד למאבקים אין סופיים במטרה לבניית חברה צודקת שהאופק שלה לא ניראה בטווח העין האנושית. אני בונה חלום שבו מינויים פוליטיים הם שחיתות שלטונית משחיתה שיש להילחם בה. אני בונה חלום בו לא מוכרים את זכויות האדם למען רייטינג מתפרץ. אני בונה חלום שבו פועלים יעבדו ולא יחזרו עניים הביתה. אני בונה חלום שבו מצוקות חברתיות הם לא נטל על גב הכלכלה הישראלית. אני בונה חלום שמי שידע לעלות לחלל ידע גם לרדת לעם ולהביא לו מזור. אני בונה חלום שאין בו ריכוזיות יתר של משפחות ההון, כספי המדינה ואוצרותיה לא ניתנים למסחר מושחת עם התאגידים שפשטו על מסדרונות השלטון כתמנון רב זרועות.
לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. נולדתי בדימונה, סיימתי לימודי, התגייסתי לצה"ל, השתחררתי, התנדבתי ליחידה המיוחדת ללוחמה בטרור, התחתנתי, נולדו לי 3 ילדים, פתחתי עסק למחשבים שקרס כלכלית, נסעתי לירדן ורקמתי קשרים בבית המלך, נטעתי את "בוסתן השלום" למען העתיד, ילדי גדלו, הבכורה התגייסה לצה"ל, קצינה במיל’ לומדת היום באוניברסיטה העברית ירושלים. הבן התגייס לצה"ל קצין בצנחנים וילד קטן בבית. אשה עובדת מדינה, אני עובד קבלן, משלמים מיסים, בנינו משפחה בישראל, משפחה בעלת תעודת זהות ישראלית המקנה זכויות ודורשת חובות. את החובות שלי מלאתי כלפי המדינה אבל את הזכויות שלי רמסו ברגל גסה עד לכדי כאב המפלח את התודעה שלך. לעזאזל, המדינה הזו גם שלי.
אני בונה חלום שבו האזרח יממש את זכותו לחיים במדינה דמוקרטית לא רק ביום הבחירות ובהצבעתו בקלפי. אני בונה חלום שבו דיבורים על הפיכה, מהפכה, מרד, מלחמת אחים, דם אחים הם לא יהיו מטבעות הלשון בחברה הישראלית. אני בונה חלום שבו כוח האכיפה יהיה מרתיע. אני בונה חלום שבו זכויות אינם מטבע עובר לסוחר. אני בונה חלום שמשמר את כבוד האדם ומעצים אותו בסביבתו וקהילתו. אני בונה חלום שסולידריות חברתית היא נורמה אזרחית מהחשובות בבניית חיי קהילה תומכת. אני בונה חלום שהשלטון יפעל בצדק חלוקתי ושוויוני במדינת ישראל ללא הבדלי דת, גזע ולאום.
לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. החיים בתוכנו הקריבו את מיטב בנותיהם ובניהם בתקומתה של מדינת ישראל. החיים בתוכנו עמלו בזיעת אפם לחרוש, לזרוע ולקצור את תבואת ארץ זבת חלב ודבש. החיים בתוכנו הלמו בסלעים וסללו את שביליה ודרכיה של ארץ התקומה לעם היהודי. החיים בתוכנו חפרו באדמת הטרשים ויצקו את יסודות הבנייה שהפכו אותנו מעם נודד לעם היושב על יסודותיו. החיים בתוכנו עדרו, נטעו ושתלו את הברושים, האקליפטוסים הערבה, התאנה, הרימון, התפוז והזית והפכו את השממה לבוסתן פורח. החיים בתוכנו חצבו את הזהב הלבן לתפארת התעשייה של המדינה. החיים בתוכנו בנו מרגמה ולוויין החג בחלל הרחוק. החיים בתוכנו בנו את האוניברסיטאות שהכשירו מדענים, רופאים, מהנדסים, אנשי רוח, תרבות וחינוך. האנשים בתוכנו כתבו את שיריה של ארץ חמדה אהובה. לעזאזל, המדינה הזו גם שלנו. אז למה יש בתוכנו הרבה חיים המהלכים כמתים?
אני בונה חלום שבו הנזקקים הם לא מעמסה כלכלית על גרפים. אני בונה חלום שבו הזקנים הם הזכויות שלנו על המדינה ולא נטל כלכלי. אני בונה חלום שלמובטל מאונס לא יקראו פרזיט. אני בונה חלום שמשפחה חד הורית זקוקה לתמיכה ולא לכתישה. אני בונה חלום שבו תאגיד יקבל את אוצרותיה של המדינה רק בעד תרומה המתניעה את הצמיחה הכללית ולא מנפחת רק את חשבונות העו"ש שלהם. אני בונה חלום שרפואה זה כלי לריפוי לא רק לעשירים ובני משפחותיהם. אני בונה חלום שנשב ב"שוחות" ביחד, חדורי אמונה ואחדות האחים לא רק במלחמה מול אויב גם בחיי היום יום. אני בונה חלום שחיי הנכים הם גזירת גורל ולא נוסיף להם גזירת אדם. אני בונה חלום שבו כולנו נדע ונפנים שאין לנו מדינה אחרת למעט מדינת ישראל והיא של כולנו.
לעזאזל, המדינה הזו גם שלי. ולי אין מדינה אחרת, אל תגנבו לנו אותה. העננים הקודרים של השחיתות מצטברים מעלינו בני התמותה החפצים בחיים. התחילו כענן נוצה מעלינו ושתקנו, התעבו גדלו והתעצמו עד לכדי עננים שחורים וקודרים מעלינו ושתקנו. רק רוח העם של החיים בתוכנו יעלימו את ענני השחיתות ממחוזותינו ובאין רוח בעם נישטף בגשמי השחיתות לנהרות העבדות ועושק רוח האדם החפץ בחיים, ואז לעזאזל גם מדינה לא תהיה לנו לכולנו.
אין בדברי מן הייאוש ורפיסות המחשבה, אין בדברי את חולשת נפש האדם. אין בדברי כדברי נביאי הזעם. אין בדמעותיי להרפות את מאבקי. אין בדברי את נכות הנשמה והלך הרוח הקודר. אין בדברי להמשיך להיות חי מת מהלך בתוכנו. יש בדברי האישיים לומר לכם, את החשמל ינתקו לי, את הטלפון ידוממו לי, את האינטרנט יכבו לי, את סעודת השישי ייקחו לי, את גאוותי ירמסו, את כבודי יכבשו אבל דבר אחד לא ייקחו ממני, את הזכויות שלי במדינה אף אחד לא ייקח, נקודה סוף.
לעזאזל, המדינה הזו שלנו. אני בונה חלום שהחיים שחיים בקרבנו לא יהלכו כמתים כבויי עיניים מהראוותנות הכוחנית של השחיתות המשחיתה. אני בונה חלום שרוח העם תתנתק מהמושחתים שהרימו את ראשם על העם הזה.
בסדרה של מסרים ותגובות בפורום זה ובאחרים, אני מנסה מזה תקופה ארוכה להעביר את המסר המתריע על נזקיו וסכנותיו של הקפיטליזם הדורסני, וההשתעבדות למשיחיות השקר של הפרטת כל דבר שזז על בסיס עקרונות ה"משק החופשי" כביכול. פתרונות אשר נכשלו שוב ושוב, משום שלא קיים דבר כמו "משק חופשי" בוודאי לא בארצות הברית, שם נמצאים ראשי כת הקפיטליזם החדש.
מסתבר כי במושג "חופשי", הכוונה היא בעיקר לכך שראשי התאגידים מתעשרים חופשי חופשי על חשבון היתר. בכספם כי רב, הם קונים שליטה באמצעי התקשורת, במכוני המחקר ובפוליטיקה – כדי שינווטו את הכלכלה העולמית לטובתם וחוזר חלילה.
אני מסביר, וחוזר ומסביר עם נימוקים כאלה ואחרים, במידה כזו או אחרת של הצלחה. והנה מגיע ג’קי ולהרגשתי בסיפורו האישי, המרגש, הקשה והמקומם, ובאופן מנוסח לעילא, היטיב לתאר את המצב מכל הסבר מנומק כזה או אחר.
כל הכבוד, ג’קי.
כן. תוכן המאמר הזה מהדהד בראשי ומכרסם את ליבי מזה שנים. בכל שנה קצת יותר. קשה לקחת בקלות ולזרום עם הקרטיב ליד הטלויזיה, או לעשות יוגה,כושר,כל דבר כדי לא לראות. השכנה רוצה שהבת תהיה ב"כוכב נולד". היא יודעת הכל בעל פה ועושה את כל התנועות.כולם כאן ישנים שינה עמוקה עמוקה.ובעלי ההון והשררה פשוט משקרים לנו-לפעמים אפילו מבלי לדעת.ואני, מנצל את ההזדמנות להיות כאן באור שבקצה. לפני שאחזור אל החושך שלא רואים לו סוף.
כל הכבוד על המאמר. יצחק ג’קי אדרי הוא גיבור אמיתי.
המאמר המרגש והאישי ביותר שנכתב באתר הזה.
ג’קי תשמור על התקווה ועל רוח הלחימה שלך שכולה נובעת מאהבת אדם. הלוואי וכולנו נתעורר כבר!!
ליצחק ואחרים:
רצוי להפסיק לחלום,כי הגיע הזמן להתעורר.
אומנם עדיין חושך והשחר לא הפקיע,אבל הזמן
לא נעצר ואנו,בני תמותה כולנו.
ואם לא לנו,לפחות לילדים שלנו,לאלה שיבואו
אחרינו.
והזמן הולך ואוזל.
הדבר המוזר ביותר,הוא שהשינוי,התגשמות החלום,נמצא בהישג ידנו.הרוב העצום של האנושות
רוצה בהתגשמות חלומות אלה,ורק מיעוט קטן
אפסי ב%,אבל שולט בהון,באמצעי התקשורת,במנגנוני השלטון,מתנגד לחלומות אלה.
כך היה בעבר,בתקופת המלכים והאדונים הפאודלים ששלטו על האדמה,אז מקור כל הכוח.
היום,השליטים מחזיקים בכסף,בהון,שההמונים
ממשיכים במחיר מיטב שנות חייהם לפתח ולהגדיל
רק כשיבינו המונים אלה שהם,ורק הם,המקור
האמיתי של כל כוח,ושכוח זה מתעצם כשהמונים
אלה מגלים זאת,אז,רק אז,חלומות אלה יהפכו
למציאות.
רמי יובל לא הבנתה את אדרי נכון.[
מה שאדרי מנסה לומר לנו במאמר מיוחד במינו וכנראה גם עושה הדים רבים זה דבר פשוט מאוד.
אדרי מעביר מסר הגענו למצב שגם אלו על פי אמות המידה של "החראות" בשילטון הדורסני נידרסים ניגזלים ונעשקים אדרי מדבר אליהם דרכנו בגובה העיניים ואומר להם שמה שעשיתם להם שם בשטחים היום אתם עושים לי ולי לא תקחו את הזכויות.
רמי יובל נראה שלא הבנתה טוב את המסר העמוק והרחב של המאמר הזה ששמעבר להיותו מיוחד הוא גם עמוק מאוד מאוד מאוד
אדרי תשמור על עצמך אתה מסוכן להרבה אנשים מושחתים
טוב, ג’קי אדרי, אתה כמובן צודק. צודק לחלוטין! המדינה הזו היא שלך! והמדינה הזו בגדה בך! אבל האם המדינה הזו היא רק שלך? רק של מי שהתגייס ליחידה נבחרת ונלחם בטרור? רק של מי שבנה לו בית? האם ראית את בתי שכניך (למשל משבט אלהואשללה הגרים בשטח השיפוט של עיריית דימונה) נהרסים כי הוקמו "ללא היתר בניה כחוק"? האם ראית 4 מיליון פלסטינים שחלק מהם הומתו פיזית והאחרים מומתים נפשית וכלכלית מדי יום ביומו מזה 38 שנים? ג’קי: המדינה המחוללת הזו היא של כולנו, שלך ושל ב"ב ושלי ושלהם, של "הערבים" הגרים כאן מאות ואלפי שנים בכפרים ובערים ובחיי נוודות ומישהו בא ומנסה לאייד אותם ואומר להם בראש גלוי, ללא בושה, כי אינם שייכים לכאן. אז נקום ונאבק למען מדינה של כולנו. לא של "עם נבחר", אלא של כל בני האדם שנושמים את אווירה וצועדים על אדמתה.
רמי הבין טוב מאוד. בצד ההזדהות שמעורר המאמר עם כאבו של ג’קי, יש בו גם מסר סמוי כי ג’קי ראוי לזכויות שירותו הצבאי ובזכות צאצאיו הקצינים. כמו-כן, למרות שג’קי הוא קורבן של הקפיטליזם הדורסני שהשתלט על המדינה, הוא קורבן מינורי יחסית לקורבנות הכיבוש, שעליו ג’קי לא הלין מעולם במאמריו ב"גדה השמאלית".
האם בישראל של שנת 2005 כל מאמר שמוחה נגד תחלואיה של המדינה צריך להתייחס לכיבוש?
כן. במיוחד מאמר שמתיימר למנות את תחלואיה של המדינה. מי שלא מוחה נגד הכיבוש במאמר כזה, במובלע תומך בו, ואז כל הסיסמאות החברתיות שלו מאבדות את תוקפן המוסרי.
בהצלחה לג’קי במציאת עבודה חדשה. במסר החברתי-פוליטי שלו אני לא רואה בשורה.
כמה מאמרים בגדה מדברים על כיבוש, כיבוש, כיבוש ועוד כיבוש בלי להזכיר את הבעיה החברתית?
למה זה לגיטימי לדבר על כיבוש, הריסת בתים, חיסולים ושאר דברים חשובים בלי להזכיר את העובדה שהמצב החברתי-כלכלי מתדרדר בזמן שאנחנו מתעסקים בתברים "יותר חשובים"?
למה, בגלל שחיים של פלסטיני בעזה יותר קשים מחיים של מובטל בדימונה? אז מה?
לגיטימי שכל אחד יכתוב על מה שכואב לו ועל מה שבוער לו.
אף אחד לא צריך פוליטרוקים שיגידו על מה צריך ולא צריך לכתוב.
הזנחת העניין החברתי זה המחלה הכרונית של ה"שמאל" ובגלל זה הוא לא שוה כלום.
העיסוק בכיבוש בלי שום סולידריות עם העניים והמובטלים בצד שלנו של הקו הירוק שומט את הקרקע מכל היומרות המוסריות של השמאל.
שמאלן שלא רוצה לעסוק בענייני עוני, אבטלה וכלכלה מאבד את זכותו להתלונן כשקוראים לו יפה נפש אליטיסט.
לצערי, השמאלנים המעטים שכן עוסקים בנושא לא מצליחים להגמל מדיקלום מנטרות מרקסיסטיות כחלק מאיזה "שיח" פנים-ברנז’אי.
ג’קי, תמשיך עם העבודה הטובה ואל תשים לב למתחסדים ולמטיפים, אם היה להם שכל הם היו מצטרפים אליך.
פשוט יותר נוח להם להרגיש כ"אליטה מוסרית"
מאשר ללכלך את הידיים בעולם האפור וחסר הזוהר האידיאליסטי של בעיות היום יום של רובנו.
בהצלחה.
לא הייתי יכול להגדיר זאת יותר טוב ממך מסכים ב100%. וכפי שכבר כתבתי, לא ינקו אלה הקוראים לעצם "שמאל" בעודם תומכים בממשלת העבריינות והקפיטליזם החזירי המושחתת, בעבור שוחד ההנתקות.
אני מזדהה לחלוטין עם ג’קי, בדבריו נגד התאגידים – אך מזדהה לחלוטין גם עם רמי, בדבריו נגד הנחתו של ג’קי, ששירות בצבא הכיבוש והרצח הוא דבר חיובי, כמו גם עם "בוגי", התוקף את צביעות ה"""שמאל""" התל-אביבי, הנהנתני והמשוחח, אך ורק, עם עצמו.
שלושתכם צודקים לחלוטין בדבריכם.
ג’קי, גם אני כמו רוב המגיבים מעליי מסכים איתך, ומקווה שהחלום שלך יתגשם. אבל כמו רמי, גם אני חושב שיש קשר בל-ינתק בין הרטוריקה שמדברת על "התקומה לעם היהודי" ובין המצב החברתי הקשה. ראוי שנבין כולנו במחנה הצדק החברתי שלא רק מי ששירת 3 שנים בצבא ובתו קצינה, אלא גם מי שלאומיות היא קצת פחות מגויירת, הוא חלק מן המאבק על חברה צודקת.
בתקווה לחברה צודקת,
אור.
מה זה דואר אלקטרוני