לפני כשבועיים יצא לי להשתתף בשני אירועים הקשורים במפלגת העבודה. באמת שלא התכוונתי, אבל ככה יצא. הראשון היה האירוע ההסתדרותי "כנס התקווה השישי 2005″ שתחת הכותרת "כבוד העובד וחירותו" נערך בגני התערוכה בתל-אביב. השני: מפגש של האינטרנציונאל הסוציאליסטי שנערך באחד מבתי המלון היוקרתיים של תל-אביב. למפגש של האינטרנציונאל (הסוציאליסטי?) נקלעתי בעקבות פגישה עם כמה ממשתתפי הדיונים.
לכאורה כנס התקווה הוא כנס הסתדרותי לכל דבר (במימון הקרן הגרמנית אברט). למעשה זהו כנס עבור עובדים, אך הוא שימש ליו"ר ההסתדרות המתמודד על הבכורה במפלגת העבודה, כדי להשמיע את נאומיו ולתת במה לכמה בעלי הון להטיף מוסר לנציגי עובדים. 18 דוברים השתתפו בכנס בהם בעלי הון, כמה מתומכי פרץ בפריימריס (כגון עו"ד יובל אלבשן מהאונ’ העברית) ומספר עיתונאים (רובם עוינים עד מאוד את ההסתדרות ואת העובדים) אבל הפלא ופלא: אף עובד לא הוזמן לשאת דברים בפני מאות אנשי ההסתדרות וראשי הוועדים.
משתתפי הכנס נאלצו לשמוע את דבריו של רון חולדאי (מפלגת העבודה!) שהטיף להעברת מחלקת התברואה לקבלנים פרטיים והתלונן מרות על גובה השכר של המצילים בחופי העיר. מעניין שלא היה בפיו מלה או חצי מלה על החוזים האישיים המנופחים במנגנון העירוני. וזו היתה רק "ברכת ראש העיר". שר הבינוי והשיכון, יצחק הרצוג (עבודה), תיאר באריכות את נפלאות הדגם האירי והתעלם לחלוטין מסוגיית העמקת הפערים החברתיים באירלנד (על דגם זה ראו מאמרי: "הדגם האירי ככלי בידי בעלי ההון", 14 בדצמבר 2004). נשיא בית הדין לעבודה, השופט סטיב אדלר, קרא לעובדים בהרצאה מלומדת להסכים לתכתיבי ההון "כי ככה זה בכל העולם". התעשיין אלי הורביץ (לשעבר נשיא התאחדות התעשיינים ונשיא קונצרן "טבע") שיבח בנאום ארוך את ההפרטות שנעשו בהונגריה (לטובת "טבע", כמובן) וקרא להסתדרות שלא להתנגד לדו"ח דברת. הורביץ אף הקדיש חלק מנאומו להפצת הרעיון לפיו "הממשלה צריכה להתנהג כפירמה עסקית". זו טענה חביבה על בעלי ההון בישראל. רבים מקרב התעשיינים ובעלי הבנקים שבים ודורשים זאת – דו"ח דברת והוועדה שעמדה מאחורי הדו"ח הם מימושה של משאלה זו.
היחיד שהשמיע דברי כפירה היה התעשיין הוותיק ברונו לנדסברג (מפעלי "סנו") אשר שב והדגיש במלים פשוטות שבמפעליו הכל נעשה בתיאום עם הוועד ושיש לחתור להקמת ועדים בכל מקומות העבודה. מלותיו של התעשיין התקבלו בקורת רוח על ידי מאות נציגי העובדים, אשר שאלו את עצמם האם נכון הדבר שבמפעלי "סנו" הכל נעשה בתיאום עם הוועד? את התשובה לא קיבלו בכנס כי כאמור, זה היה כנס שכותרתו "כבוד העובד" אבל עובדים לא נאמו בו. רבים מבאי הכנס עמם שוחחתי יצאו ממנו בתחושה שהיה זה עוד כנס בחירות של המועמד פרץ לראשות העבודה. עוד אחד מניסיונותיו להבהיר שהשד אינו נורא כל כך, ושלבעלי ההון אין ממה לפחד ממנו. ולראיה, למחרת בעת כנס הכרזת המועמדות שנערך במטה העבודה שבשכונת התקווה, הצטלם פרץ עם בני גאון. אותו בני גאון שבעת שהיה מנכ"ל כור שלח בריונים מחברת השמירה המתמחה בדיכוי עובדים כדי למנוע מפועלי סולתם (אז בבעלות חלקית של חברת העובדים) להיכנס לשטח המפעל. כן, זה היה בעת שישראל קיסר (אף הוא ממפלגת העובדה) שלט בהסתדרות. האירוע זכה לכותרת "ליל הכלבים".
כוחו של השם רבין
לבאי ישיבת האינטרנציונל שנערכה בתל-אביב ציפתה הפתעה לא רגילה. אלה מאות עסקנים הרגילים לדלג בין יבשת ליבשת ומקוקטייל לקוקטייל. בדרך לקבלת כרטיס המשתתף (ותיק המשתתף) הופתעו לגלות שהם מקבלים שורה של מסמכים בשפה האנגלית (שלרוב פורסמו על ידי העבודה ויח"ד-מרצ) ופנייה מחברה מסחרית. הפירמה RSLB Partners Inc. פנתה למאות המשתתפים בהצעה מפתה "שדולה בוואשינגטון למען האינטרסים של ארצך". ומהם השירותים שמעניקה החברה? "אנו מעניקים שירותים לממשלות זרות הרוצות לקדם את האינטרסים הלאומיים שלהן על ידי העמקת המעורבות האמריקאית". כן, כך זה כתוב: "העמקת המעורבות האמריקאית למען האינטרסים של ארצך". ועוד: "יחד עם הלקוחות אנו פועלים כדי לאפשר סיוע אמריקאי, יהיה זה סיוע פוליטי, דיפלומטי או כלכלי. כמו כן, אנו מקדמים את ענייני הלקוחות שלנו בפני מוסדות פיננסיים ובנקים בינלאומיים או אזוריים, פרטיים או ציבוריים".
מהחוברת עולה כי החברה "מקיימת קשרים קרובים עם פקידים בכירים ובכירים לשעבר בממשל האמריקאי, חברי הקונגרס, ראשי הבנקים – כולל הבנק העולמי. הקמנו רשת קשרים ענפה היכולה לספק את השירות הטוב ביותר לכל מטרה". המסמך מסתיים במלים "שירותינו חשובים לא רק כדי לקדם את היחסים עם ארה"ב על בסיס יום-יומי, אלא כדי להבטיח קשרים אלה בעת משבר או סכסוך".
כמה מנציגי מפלגות סוציאליסטיות מאמריקה הלטינית ואפריקה הרימו גבה לאחר קריאת הברושור המהודר. הרי הם יודעים מה פירוש המלים "ממשל אמריקאי", "מוסדות פיננסים בינלאומיים" ו"הבנק העולמי". ויש שחשו על בשרם (ולפעמים איבדו את חירותם) בעקבות "קידום היחסים עם ארה"ב כדי להבטיח את הקשרים בעת משבר או סכסוך".
לאחר קריאת החוברת אמר לי ידיד מאמריקה הלטינית: "מה שמציעים לנו זהו אייפ"ק לעניים ובתשלום מלא". הסברתי לו שככה זה בעידן ההפרטה: הפירמה מציעה אייפ"ק בקטן, ללא עוצמתו ובתשלום מלא. אך אותו ידיד, הבקיא עד מאוד בעניינים הבינלאומיים לא כל כך הכיר את השותפים בפירמה. מה שבלט בעיניו הוא שהשם רבין שב ועלה מספר פעמים בחוברת. הבהרתי לו שראשי התיבות RSLB, הם ראשי התיבות של השמות "רבין, שבס, לפיקין-שחק ובירגר". מדובר בבנו של ראש הממשלה הנרצח, יובל רבין; ברמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק; במי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה שמעון שבס ובשותף זוטר גיל בירגר, לשעבר הנספח המסחרי של ישראל בשגרירות שבוואשינגטון. אגב ליפקין-שחק הוא ה"פרזינדט" של הפירמה החדשה.
קראתי שוב ושוב את החוברת, אבל בהצגת השותפים לא מצאתי אף מלה על תפקידו של הגנרל ליפקין-שחק בדיכוי העם הפלסטיני במאבקו למען שחרורו הלאומי (הרי זו היתה אחת המטרות של התכנסות האינטרנציונל בתל-אביב). וגם לא מצאתי אף מלה על משפטו של שבס בגין העדפת ידידיו בעלי ההון בעת פעילותו הממלכתית לצדו של רבין.
"שנים רבות אני קשור לעסקי האינטרנציונל הסוציאליסטי וזו הפעם הראשונה שבעת ישיבה מקדמים את ענייניה של פירמה עסקית. נראה לי שכל העסק הזה, כל המפגש הזה בתל-אביב, הוא עוד בישול של שמעון פרס כדי להצדיק את הצטרפותו לממשלה הימנית של אריאל שרון", אמר ולא הוסיף ידידי מאמריקה הלטינית. יתכן ואותו ידיד לא מכיר את שבס או את ליפקין-שחק, אבל הוא מבין היטב בפוליטיקה ישראלית.
גם לי יצא להשתתף בכנס האינטרנציונאל הסוציאליסטי ההזוי במלון יוקרה בת"א, שם הוגש יין אדום משובח וקוויאר, לעובד הסוציאליסטי כמובן!. עכשיו ברצינות, במקום להיות זירה בין לאומית לוחמנית היוצאת במסר חד וחריף נגד מדיניות קפיטליסטית בכל אשר היא, הנותן במה למדינות עולם שלישי לבוא בבריתות פוליטיות עם מפלגות סוציאל דמוקרטיות מן העולם המערבי,הפך הארגון הזה לחממה עבור עסקני מפלגות הטסים לכל העולם לכנסים חסרי תכלית. למרות מצבו העגום היום, האינטרנציונל הסוציאליסטי יכול עדיין להוות זירה דינאמית. כיצד?, כאשר מפלגות סוציאליסטיות מאפריקה ואמריקה הלטינית ייטלו את ההובלה על הארגון נזכה לשמוע קולות לוחמניים ורוח חדשה במפרשי הארגון, רוח אנטי הגמוניה אמריקאית ואנטי קפיטליסטית המייצגת את מצבם של הפועלים במדינות העניות. או אז נראה בעולם המערבי אילו מפלגות הן סוציאליסטיות על אמת ואלו רק נהנות מכנסים ויין משובח. נחכה ונראה.
לא יאומן !
מאמר פוקח-עיניים ומייאש בעת ובעונה אחת.הנחלת התודעה הכוזבת הפכה ממדע לאמנות. אפילו מי שהזהיר את קוראיו, כמוני, מהסיאוב שדבק בחבורת רבין המנוח, ומהפער בין הסנטימנט לרוזה האדומה (אמו של רבין) ולדעותיו של האיש וחבריו, תומכים מובהקים בריצ’ארד ניקסון ובאידיאולוגיה של הימין האמריקאי, נדהם לקרוא על ה"פירמה" החדשה. ואלה עוד רואים את עצמם כחלופה לביבי נתניהו. מצמרר.
תודה לדוידי על הסקירה המצויינת של מצב בלתי נסבל.
"מצב" משום שיחסי כוחות מסויימים בין ההון לעובדים הם המאפשרים את הבושה והחרפה האלו, שנושאים את שם העובדים לשקר.
לשניה תהיתי כיצב הגאונים שבונים לעצמם ורסיה מסחרית של אייפ"ק לא גילו יצירתיות קוסמופוליטית וצירפו אליהם אנשים כמו אחמד ג’לבי לתפארת השלום והאחוה, אבל זו תהיה השייכת לתקופה אחרת. בימינו אנו, הציונים בושניגטון עושים כל שביכלתם כדי לאמת את הכתוב בפרוטוקולים של זקני ציון (חוץ מהחלק שבו כתוב שהיהודים הם ליבראלים וקמוניסטים).
חיים ברעם, אכן מי שידע מה קורה הבין מזמן שהחבורה הזו של השבסים שהקיפו את רבין אינה טובה יותר מחבורת נתניהו אולי מנוסה ומתוחכמת יותר. אז למה מכרו לנו בעשר שנים האחרונות את התדמית של רבין המופלא ? הרי כל העניין הוא שקר ופרופגנדה שלא הועילו לשמאל בכלום וגם לא לשלום הנכסף. עכשיו כאשר כבר אין שמאל, אין שלום ואין כלום, לפחות שתאמר האמת מידי פעם ויפסיקו הפסטיבלים האלה לזכר הקדוש רבין דה לה פה RABIN DE LA PEUX.
אכן מצער לראות שהאינטרנציונל הוא כבר מזמן לא סוציאליסטי ומייצג את בעלי ההון, ממש כמנהיגי המפלגות החברות בו – שרדר,בלייר, פרס וכיום גם "נציג העובדים" עמיר פרץ.
ואנקדוטה לגבי אותה חברת RSLB: לפי אתר האינטרנט שלה , המנהל האדמיניסטרטיבי בחברה הוא אדם שכיהן כעושזר לענייני יחסי ציבור בממשל קלינטון, ושמו ג’יי פוטליק (בתרגום חופשי – לקקן כפות-רגליים).
בהחלט יתכן שהפרטיכלים של זקני ציון הם ההשראה או הבלו פרינט של תקנות ההתאגדות של רשל"ב בע"מ או אייפק אינק. אלה מנהיגים הפועלים כביכול "בשמנו", ודוחפים את כל הציבור לסכנה קיומית ממשית. לדעתי, לא ניתחו מספיק טוב את המבנה הפנימי של המנהיגות היהודית והדיכוי הפנימי שמאפשר את חוסר האחריות הזו. תמיד מתעסקים בערבים, או באנטישמיות או ביחס שבין זקני ציון לגויים. מי יעזור לנו ? הקפיטל היהודי רוצח קודם כל בנו, היהודים שאינם במועדון. גם בחו"ל יש סגירות מסויימת כלפי המחאה של יהודים כנגד המנהיגות המושחתת. נוח יותר לזרוק את כולם לסל אחד, ולייחס לנו הומוגניות והסכמה למעשים אלה (וזה קורה גם מתוך שמץ אנטישמיות יש להודות). כך, מעשה שטן, נוצר מעגל שוטה שאינו מאפשר תמורה ממשית בתוך העם היהודי והחלפת המנהיגות הכושלת הזו, שלא לאמר המושחתת מהיסוד ומבחינה רוחנית. מחאה יהודית משמעותית כנגד תופעות אלה, מושתקת מכל עבר. נסה להגיד משהו נגד אייפק בחו"ל, ותראה מה קורה. הסבר חלקי למנהיגות זו ניתן על יסוד הניתוח של "התרבות האשכנזית", אבל אין בזה די.
"כי ככה זה בכל העולם"…
תמצית מהות הג-לא-בא-לי-זציה.
"ממשלות זרות הרוצות לקדם את האינטרסים הלאומיים שלהן על ידי העמקת המעורבות האמריקאית"…
נו, הבט – ברור כיום, שכל ממשלה, אשר *איננה* מסכימה, להעמקת המעורבות האמריקאית – מביאה על עצמה השמצות ב-CNN, ב-BBC וב"פוקס ניוז", וכתוצאה מכך לחרם, לנידוי בינלאומי, לסנקציות, כל העמך נמוכי-המצח (קרי: מצביעי מר"צ, ראשי "הנוער העובד" ושות’) יקראו, מיידית, "להציל את העם המדוכא, מידי ממשלתו האכזרית", והסוף ידוע… פצצות חכמות, פצצות מלוכלכות, טילי טומאהוק, "מלחמה בטרור"….
ועיין-ערך: עיראק, סוריה, קובה, זימבאבווה, לוב, איראן וצפון-קוריאה (כל אחת ואחת מהן, כמובן, נמצאת בנקודה אחרת, של סבל מן הטרור התעמולתץי האמריקקי).
אז, בהתחשב בכל זאת – כן, ממשלה, שאיננה רוצה, שאזרחיה יגוועו ברעב וישמשו שדה-אימונים, עבור הנשק האמריקקי החדיש (פותח לאחרונה, בטכניון. או ב-MIT. או ב-UARC…) – "מוטב" לה ו"מומלץ" לה, בחום (כן – פצצות הן דבר חם ביותר…), שתשתף-פעולה, עם הבריון המעצמתי… תשלם לו ‘תפרוטקשן, תקריב לו את בתולותיה… איך שרק נגדיר זאת… ובא לוול-סטריט גואל.