תחנת רכבת תחתית תיקרא על שם מרסל לנגר
רחוב בחיפה ייקרא על שמו של המנהיג הקומוניסטי המנוח אמיל תומא. כך נמסר על ידי המכון ע"ש אמיל תומא לעיונים פלסטיניים וישראליים הפועל בעיר הצפונית. טקס קריאת הרחוב ע"ש ההיסטוריון והתיאורתיקן ד"ר אמיל תומא יתקיים ביום שלישי, 21 ביוני, בשעה 18:30 ברחוב הוואדי 34 שבוואדי ניסנס. בטקס יישאו דברים ח"כ עיסאם מח’ול, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית; יו"ר מכון תומא, ד"ר אילן פפה; ד"ר מוטלק דיאב מהנהלת המועצה האורתודוקסית, יו"ר ועד השכונה ויקטור חג’אר וחיה תומא, אלמנתו של אמיל תומא. עוד יתקיים מופע אומנותי בהנחיית השחקנית סלווה נקארה, בהשתתפות המשורר חנא אבו חנא, הכנר יוסף מחול, עלם עאזם ועטללה אליאס (עוּד ושירה), טריז סלימאן ומרים טואקן (שירה) ואליאס וסים (אורגנית).
ד"ר אמיל תומא, שמת לפני שני עשורים, היה במשך עשרות שנים אחד המנהיגים האינטלקטואלים של הציבור הערבי בישראל ופעיל מרכזי במפלגה הקומוניסטית – מאז ימי המנדט הבריטי. תומא נולד ב-1919 בעיר חיפה וסיים את לימודיו היסודיים בעיר הולדתו, ואז עבר ללמוד בבית הספר התיכון הירושלמי היוקרתי "אל מוטראן" שם החל את פעילותו בהשפעת מורו לערבית, הסופר הקומוניסטי הלבנוני ראיף ח’ורי. בהשפעתו של חור’י גיבש תומא השקפת עולם מרקסיסטית בעלת אופי מעמדי מובהק. ב-1937 נסע ללמוד משפטים באנגליה בה השתתף תומא בדיונים ופעילויות של המפלגה הקומוניסטית הבריטית. ערב מלחמת העולם השנייה שב לארץ והצטרף למפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פק"פ) ויחד עם ידידיו פואד נאצר, אמיל חביבי ותופיק טובי החל לארגן את האיגודים המקצועיים של העובדים הפלסטינים. ב-1943 נמנה תומא עם מייסדי "הליגה לשחרור לאומי". ב-14 במאי 1944 הופיע הגיליון הראשון של העיתון "אל אתיחאד" בו שימש תומא כעורך אחראי. ב-1949 הוא שב לערוך את העיתון – לאחר הקמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). בתחילת שנות ה-70 של המאה שעברה קיבל תומא תואר ד"ר בהיסטוריה מאוניברסיטת מוסקבה עבור מחקרו על התפתחות רעיון האחדות הערבית והגשמתו.
אמיל תומא שילב עבודה פוליטית כחבר במשך שנים רבות בלשכה הפוליטית של מק"י וחבר המזכירות הארצית של חד"ש ופעילות ציבורית ענפה וכתיבת עשרות ספרים, מסות ומאמרים – כולל ביקורת ספרותית ואמנותית. רק ספר אחד של תומא תורגם לשפה העברית: "התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי" (הוצאת מפרש, 1990).
מיכאל הקדוש או מרסל לנגר?
שמו של פעיל פק"פ נוסף יונצח בצרפת. מדובר במרסל (מנדל) לנגר שהיה מפעיליה של הפק"פ בקרב העובדים ועבד במשך שנים בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה עד שגורש מהארץ על ידי הבריטים ב-1929. לאחר גירושו המשיך בעבודתו כפועל מתכת ועם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ב-1936 התנדב לבריגדות הבינלאומיות שנלחמו בפאשזים והקים את בית המלאכה הראשון לנשק של הבריגדות. הוא גם לקח חלק בלוחמה ובעקבות פעילותו בחזית הוענק לו הדרגה של "קפיטן" (רב-סרן).
עם מפלת הרפובליקה ושובו לצרפת, הצטרף לנגר אל קבוצות ההתנגדות הראשונות לפולש הנאצי והקים כמה יחידות פרטיזנים באזור הדרום. שם הוא פיקד על כל תנועת ההתנגדות שמרכזה בעיר טולוז והיה ידוע בשם ה"קולונל לנגר". בעקבות הלשנה הוא נאסר על ידי הגסטפו בפברואר 1943 ועונה קשות במשך שבועות ארוכים. הנאצים ועוזריהם הצרפתים ידעו שמדובר במפקד ההתנגדות באזור וציפו שדרכו ניתן יהיה ללמוד על דרכי הפעולה ואת שמותיהם של פעילים נוספים שבמחרת. אך לנגר לא מסר שום מידע והוצא להורג ב-23 ביולי 1943. לפני מותו בבית הכלא "סאן מישל" וליד הגיליוטינה הוא קרא: "מוות לפאשיזם! תחי צרפת החופשית! תחי המפלגה הקומוניסטית!".
במשך שנים דרשו ותיקי ההתנגדות לקרוא תחנה ברכבת התחתית החדשה על שם מפקדם. ראש העיר הימיני ז’אן-לוק מודנק רצה לקרוא לתחנה בשם "סאן מישל" (מיכאל הקדוש). אבל לבסוף ובעקבות לחץ ציבורי של חבריו לנשק ושל ועד השכונה, הוחלט לקרוא לתחנה על שם המפקד האגדי. תחנת ה"מטרו" ממוקמת מטרים ספורים מבית הכלא בו הוצא לנגר להורג.
אז יקראו רחוב על שמו. למה *זה* אמור לרתק מאן-דהוא?
דני, מתקשה להבין את חשיבות-העניין.
כל הכבוד לעיריית חיפה.
ביקרתי שם השבוע ולמרות הניסיונות לפגוע במרקם החיים העדין, בדו-קיום היפהפיה הזה, לא נראה שידם של הגזענים והאיוולים תצלח כ"כ בקלות.
רק הערה טכנית: קפיטן זה לא סרן? המקבילה בצבא הבריטי ובצבא האמריקאי לסרן היא קפטן, כך שנדמה לי שגם בבריגדה זה היה כך, לא כן?