מפגש בהשתתפות אלפי פעילות ופעילים חברתיים בארצות הים התיכון נערך לפני כעשרה ימים בברצלונה שבספרד. המפגש הראשון של הפורום החברתי של הים התיכון כינס נציגים ממאות תנועות חברתיות, ארגונים, איגודים מקצועיים ומפלגות שמאל בשורה ארוכה של מדינות ביניהן: ספרד, צרפת, איטליה, פורטוגל, מרוקו, אלג’יריה, קפריסין, יוון, תורכיה, עיראק, לבנון, ירדן, פלסטין, ישראל, סוריה, מצרים, לוב, טוניסיה, מרוקו וארצות הבלקן. במפגש שנערך במשך שלושה ימים במרכז הירידים הענק של ברצלונה בלטו תושבי הסהרה הספרדית לשעבר. מדובר על פעילות ופעילי חזית הפוליסריו הנאבקים לשחרורה של המושבה הספרדית שנכבשה על ידי מרוקו ב-1975 עם הסתלקותה של ספרד מן האזור. אנשי הסהרה נאבקים מאז להקמת מדינה עצמאית וזוכים לסיוע של אלג’יריה. כיבוש הסהרה הספרדית לשעבר על ידי מרוקו דומה במידה מסוימת לכיבוש השטחים הפלסטינים על ידי ישראל ויש באזור ההוא חומה החוצה את השטח הכבוש על מנת למנוע את מאבקם של תושבי המקום ובימים האחרונים אף הוכרזה "אינתיפאדה" (כך מגדירים זאת התושבים המקומיים) בערים הגדולות, בייחוד בעיר אל-עיון.
במפגש גם בלטו פעילות ופעילים מישראל ופלסטין שהשתתפו בעשרות מבין 200 הסדנאות ו-9 הדיונים המרכזיים שנערכו. עוד התקיימו מפגשים של נשים, פעילים באיגודים מקצועיים, התנועה נגד המלחמה, איכרים, מהגרים וכד’, בהם לקחו חלק כשני תריסר פעילות מישראל בין היתר מהוועד נגד הריסת בתים, יש גבול, אינדימדיה, מוסאווה, אתר הגדה השמאלית, מהפך, חד"ש… במקום גם הוצב דוכן להפצת חומרים שפורסמו על ידי הארגונים השונים. לדברי המארגנים, בין 4,000 ל-5,000 אשה ואיש השתתפו בדיונים השונים. על פי התרשמותי מספרם היה נמוך יותר, אם כי בהפגנה שהתקיימה ברחובות ברצלונה בתום הדיונים, הפגנה נגד המלחמה ונגד הגלובליזציה הקפיטליסטית, השתתפו אלפים רבים. השתתפות הפעילות והפעילים "מן הדרום" בולטת יותר על רקע מיעוט המשתתפים מספרד עצמה, שלדברי כמה מפעילי הפורום החברתי הספרדיים מקורה "בגישות כיתתיות ולא דמוקרטיות" שננקטו על ידי מארגני המפגש המקומיים. כמו כן, שלטונות ספרד מנעו כניסתם של כחמש מאות פעילות ופעילים ממרוקו, טוניסיה ואלג’יריה, החברים בארגונים לזכויות האדם, ארגונים סביבתיים וארגוני נשים. ספרד סירבה לאפשר השתתפותם של מאות הפעילים בטענה של "עומס יתר על הקונסוליות המקומיות". אך למעשה מדובר על קנוניה של ממש בין הממשלות השונות לבין ממשלת ספרד על מנת להרחיק פעילים רבים מן הדיונים. מתוך 1,200 בקשות לאשרות כניסה שהוגשו לאישור ספרד, רק 60% קיבלו את הוויזה המיוחלת.
הלחצים שלא היו
ביום האחרון למפגש נערכה האסיפה הכללית של התנועות החברתיות בהשתתפות כחמש מאות פעילות ופעילים מעשרות מדינות ואזורים. חרף העובדה שהאסיפה אמורה היתה לקבוע סדר יום ברור לתנועות החברתיות בים התיכון ושנעשתה עבודת הכנה על פני לילות שלמים על מנת להבטיח עמדה פוליטית מקובלת ורחבה, במהלך האסיפה הכללית באו לידי ביטוי עמדות שונות ואף סותרות. לא מדובר על הפרובוקציות מאורגנות, אלא על ביטויים כנים של חילוקי דעות. כי פרובוקציות מאורגנות אכן היו, כאשר נציגי המשטר המרוקאי ניסו להפריע ואף למנוע את מחאתם של אנשי הפוליסריו נגד כיבוש ארצם. המארגנים הצליחו לבודד ולבסוף לנטרל את פעילותן של אותם גורמים הקשורים בבית המלוכה המרוקאי. גם חששות בדבר ניסיוניות למנוע את בואם או פעילותם של בעלי אזרחות ישראלית לא התממשו. יתר על כן, בנשיאות האסיפה הכללית של התנועות החברתיות ישבה פעילה פמיניסטית מנצרת בעלת אזרחות ישראלית, עיידא תומא-סוליימן, והדבר לא עורר שום ויכוח.
פרט למנשר הפוליטי הים-תיכוני, הראשון מסוגו שאומץ על ידי התנועות החברתיות באזור, נקבע לוח אירועי מחאה לשנה הקרובה, הכולל בין היתר את האחד במאי, יום העובד הבינלאומי, ואת המחאה המתוכננת לימים 27 ו-28 בנובמבר הקרובים בעת ישיבת הפסגה של ראשי מדינות הים התיכון שתיערך בברצלונה. עוד סוכם על ימי מחאה נגד ארגון הסחר העולמי ולמען איכרי הים התיכון ב-10 בספטמבר, נגד ההפרטה והניאו-ליברליזם ב-15 באוקטובר, למען המהגרים והזכות למעבר חופשי של בני אדם ב-18 בדצמבר.
אגב, כל המזנונים במקום הופעלו על ידי קואופרטיבים של עובדים או ארגונים, כגון המפלגה הקומוניסטית של קטלוניה ובמחירים עממיים; ובמקום נמכרו מאות ספרים וחוברות (לרוב בשפות הספרדית או הקטלונית) בעשרות דוכנים. רוב הדיונים תורגמו על ידי מאות מתרגמים מתנדבים לשורה ארוכה של שפות: ספרדית, קטלונית, צרפתית, ערבית, אנגלית, איטלקית ופורטוגזית.
חרף נקודות הזכות, נותרה ללא מענה שאלה מרכזית והיא האם ניתן לתאם בצורה יעילה מאבקים באזור הים התיכון. יתר על כן, נותרה ללא תשובה השאלה האם ניתן לקבוע אסטרטגיה משותפת נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית באזור? זאת, כי נתגלעו חילוקי דעות רבים. למשתתפים הרבים ברור שמבחן הפורום החברתי איננו המפגש עצמו (הראוי לכל שבח) אלא האפשרות לתרגם את המלל הרב לשפת המציאות. זהו אתגר המרכזי העומד בפני מאות התנועות, האיגודים והמפלגות שלקחו חלק במפגש שנערך בברצלונה.
