העובד המאורגן משתכר הרבה יותר, הוא משתכר כ-17% יותר מהעובד הלא-מאורגן. כך עולה מנתונים שפורסמו באחרונה בלונדון. נתונים אלה מתייחסים לשנת 2004. אמנם העובדים המאורגנים משתכרים יותר, אבל מהנתונים עולה עוד כי ב-2003 הפער בשכר בין המאורגנים ללא מאורגנים היה של כ-18%.
בסתיו 2004 היו בבריטניה כ-6.8 מיליון עובדים החברים באיגודים המקצועיים. מדובר על ירידה של כחצי אחוז לעומת שנת 2003. משקל המאורגנים בקרב המועסקים היה ב-2004 כ-29% מכלל השכירים. אך, מספר המאורגנים במגזר הפרטי והמגזר הציבורי אינו שווה. במגזר הפרטי מאורגנים רק כ-17% מן העובדים, לעומת כ-59% במגזר הציבורי. יצויין שמספר העובדים המאורגנים במגזר הציבורי דווקא גדל באותה שנה בכ-138 אלף עובדים והדבר מוסבר בהתרחבות המגזר הציבורי. עובדי המגזר הציבורי מהווים כ-57% מכלל העובדים המאורגנים. אם כי רוב המאורגנים, הן דווקא המאורגנות. יותר מ-29% מן העובדות מאורגנות לעומת פחות מ-28% בקרב הגברים. יצויין שבשנת 2004 נרשם לראשונה שינוי במגמה היסטורית בקרב חברי האיגודים בבריטניה. בשנה זו, לראשונה מספר הנשים החברות באיגודים עלה על מספר הגברים. זאת, משום משקלן הגבוה בשרות הציבורי – לא ניכרת נטייה גדולה יותר של נשים להצטרף לאיגודים לעומת הגברים.
נתון מעניין נוסף היא ההתפלגות העדתית של העובדים המאורגנים. רמת החברות הגבוהה ביותר היא בקרב שחורים (33%) וקרב לבנים (29%). בקרב עובדים ממוצא אסיאתי (לרוב מתת היבשת ההודית) מספר המאורגנים הוא כ-24% ובקרב יוצאי סין רק 21%. כמו כן, יש הבדלים אזוריים ניכרים במספר העובדים המאורגנים: 39% בצפון אירלנד, 37% בוולס, 33% בסקוטלנד ורק 27% באנגליה.
למרות שמספר העובדים המאורגנים אינו עולה על שליש מכלל העובדים, כמחצית מהעובדים ברחבי בריטניה מועסקים במקומות עבודה בהם יש נוכחות של האיגוד המקצועי או ועד העובדים. האיגוד המקצועי נוכח ב-34% ממקומות העבודה במגזר הפרטי ובכ-85% ממקומות העבודה במגזר הציבורי. שכרם של 35% מהעובדים נקבע בהסכמים קיבוציים – 72% במגזר הציבורי ו-21% במגזר הפרטי.

אחלה של נתונים! רוצה עוד!!
מה רע שיש רשימה קצרה ומעניינת על
התפתחויות מקומיות ועולמיות
בתחום של ההתאגדות ותהליכים חברתיים
אני מקווה שחוסר רייטינג בתגובות
לא ימנע מלהביא עוד כאלה..