מנשר מרתק: הזאפטיסטים מודיעים על מהפכה מתוך מהפכה

השם הרשמי של המסמך החדש שפירסמו הזאפטיסטים הוא: "ההצהרה השישית של סלבה לאקנדונה" (The Sixth Declaration of the Selva Lacandona). המסמך פורסם בתחילת החודש אחרי מספר הודעות הכנה מטעם צבא השחרור של הזאפטיסטים. מדובר במסמך מקיף שתכליתו לפרט את הדרך שבה הלכו הזאפטיסטים בעבר ועיקרי השקפתם על העולם ועל מקסיקו היום. המסמך מדבר על מהלך חדש ונועז שכבר זכה להד רחב. הוא סוקר בפירוט את תולדות מאבק הזאפטיסטים, ממנו אנו למדים שהם הפסיקו את המאבק המזוין בשנה 1995 באופן חד-צדדי כמענה לפניות תומכיהם בערי מקסיקו, שביקשו מהם לנהל מו"מ עם "הממשלות הרעות" כדי לפתור את הקונפליקט ללא מרחץ דמים. לאחר שהתברר לשלטונות מקסיקו שאינם יכולים להכניע את הזאפטיסטים, נחתמו ב-1996 הסכמי סן אנדרס. אבל במהירות התנכרו הממשלות השונות להבטחותיהן לכבד את הזכויות ואת התרבות של העמים האינדיאנים. בתגובה קיימו הזאפטיסטים ובעלי בריתם מערכות ציבוריות, הפגנות ומצעדים – שתביעותיהם נשמעו בבמקומות רבים בעולם. למרות זאת, באפריל 2001 הסכימו ביניהן כל מפלגות הממסד לא להכיר בזכויות ובתרבותם של הילידים.

כשהתברר לזאפטיסטים שאין סיכוי להסכם עם שלטונות מקסיקו, הם החליטו לבסס את שליטתם באזורים רחבים של דרום מזרח המדינה. משנת 2003 הוקמו מרכזים של שלטון עצמי עממי ונעשו צעדים רבים לנטרל ואפילו לבטל את המרכיב הצבאי במסגרת ההתארגנות האזרחית. המנשר מפרט את ההישגים של האוכלוסייה באזורים המשוחררים. מדובר על עיצוב דור חדש של לוחמים בעלי השכלה ואחריות ציבורית.

כך מבטאים הזאפטיסטים את אכזבתם מהניסיונות להגיע להסכם עם הממשל:

"ואז ראינו, בצורה די ברורה, שאין שום טעם למשא ומתן עם הממשל הרע של מקסיקו. ראינו שזה בזבוז של זמן לדבר עם הפוליטיקאים, כי לא ליבם ולא מוצא פיהם היו אמיתיים. הם היו מושחתים, והם אמרו דברי שקר כאילו בכוונתם לעמוד במילתם, אבל הם לא עמדו. במלים אחרות, באותו יום שבו הפוליטיקאים מה-PRI, PAN וה-PRD העבירו חוק רע, הם חיסלו את המו"מ אחת ולתמיד. והם הצהירו על כך בבירור, שלא משנה על מה הסכימו ועל מה חתמו, אין בכוונתם לכבד זאת. מאז לא קיימנו שום מגע עם זרועות הממשל הפדראלי. אנחנו מבינים שהדיאלוג והמו"מ נכשלו בגלל המפלגות האלה. נוכחנו שלא אכפת להם מהסבל ומהדם שנשפך, כפי שהם התעלמו מההתארגנויות העממיות, הוועידות, המאמצים, ההצהרות הלאומיות והבינלאומית, הפגישות, ההסכמים, החתימות וההתחייבויות. כך שהמעמד הפוליטי לא רק שסגר פעם נוספת את דלתותיו בפני האינדיאנים, הוא גם נתן מכת מוות לפתרון של שלום, לדרך של דיאלוג ומו"מ ללא מלחמה. אין גם להאמין שההסכמים ימולאו בשלב זה או אחר ע"י מישהו אחר. על כולם לדעת את המקרה שלנו וללמוד מניסיוננו.

כשראינו את כל זה שאלנו את עצמנו מה נעשה.

והדבר הראשון שהבנו הוא, שכעת ליבנו שונה משהיה כשהתחלנו את המאבק. הוא רחב יותר, שכן מאז התחלנו את מאבקנו, הוא נגע לליבם של רבים וטובים. וכמו כן ראינו שליבנו פגוע יותר, רגיש יותר. לא ממעשיה של הממשלה, אלא מהעובדה שחשנו את כאבם של אלה שמאבקנו נגע לליבם. זה היה כאילו ראינו את עצמנו במראה".

אך הזאפטיסטים אינם מוכנים לנוח על זרי הדפנה. הם קובעים בבירור שעליהם להסתכן במהלך נועז:

הם לא ניצחו אותנו גם לאחר 12 שנים של התקפות צבאיות, פוליטיות וכלכליות, על צבא השחרור הלאומי הזאפטיסטי. שנים של מצור, של רדיפות. לא מכרנו את עצמנו ולא נכנענו, ואף התקדמנו. רבים נוספים ממקומות אחרים הצטרפו למאבק. כך שבמקום להחליש אותנו, נעשינו חזקים יותר.

יש כמובן בעיות שאפשר לפתור על ידי הפרדה בין הפוליטי-צבאי לבין האזרחי-דמוקרטי. אבל יש דברים, ואלה הדברים החשובים באמת, כמו הדרישות עליהן אנחנו נאבקים, שלא הושגו במלואם.

לדעתנו, ולפי הרגשתנו, הגענו לנקודה בה אנו לא יכולים להתקדם. זה לא בלתי אפשרי שנאבד את כל מה שיש לנו, אם נישאר כמות שאנחנו עכשיו, ולא נעשה דבר בכדי להתקדם. הגיעה השעה לקחת שוב סיכון ולעשות צעד שהוא מסוכן, אבל יחד עם זאת שווה את הסיכון. מכיוון שיחד עם מגזרים חברתיים אחרים, הסובלים מאותן סיבות כמונו, אולי יהיה אפשר להשיג את מה שמגיע לנו. שלב חדש במאבק האינדיאני אפשרי רק אם נצטרף לעובדים, לאיכרים, לסטודנטים, למורים ולמועסקים – העובדים בעיר ובכפר.

בפרק השישי של המנשר מפרטים הזאפטיסטים את הצעדים האופרטיביים בתוכניתם החדשה:

"איך נעשה את זה? זה דברנו הפשוט שמיועד להמונים של מקסיקו ושל העולם. ההצהרה השישית מסלווה לאקנדונה:

צבא השחרור הלאומי הזאפטיסטי ממשיך לעמוד בהתחייבותו להפסקת האש ההתקפית, ולא יבצע שום מתקפה כנגד הכוחות הממשלתיים או תנועות צבאיות התקפיות כלשהם.

צבא השחרור הלאומי הזאפטיסטי ממשיך לעמוד בהתחייבותו לפעול בדרך של תהליך פוליטי, באמצעות יוזמת השלום שלקחנו על עצמנו. לכן צבא השחרור ממשיך בהתחייבותו שלא לקשור כל סוג של קשרים סודיים עם ארגונים צבאיים-פוליטיים לאומיים בארץ או בחו"ל.

צבא השחרור מחדש את מחויבותו להגן, לתמוך ולציית לקהילות הזאפטיסטיות האינדיאניות מהם הוא מורכב, ואשר מהווים את הפיקוד העליון שלו. הוא מתחייב לא להתערב בתהליכים הדמוקרטיים הפנימיים. הצבא יתרום ככל יכולתו לחיזוק האוטונומיה של הממשל הטוב, ולמען שיפור תנאי החיים. במלים אחרות, את מה שאנו הולכים לבצע במקסיקו, נעשה ללא נשק, באמצעות תנועה אזרחית שוחרת שלום, ומבלי להזניח או להפסיק לתמוך בקהילות שלנו.

לכן:

1. אנחנו ניצור קשרים חדשים על בסיס כבוד הדדי ותמיכה של יחידים וארגונים המתנגדים ונאבקים נגד הניאו-ליברליזם ובעד האנושות.
   
   
2. נשלח ככל שנוכל סיוע חומרי כגון מזון ומוצרי מלאכת יד לאחינו ואחיותינו הנאבקים בכל רחבי העולם.

ולכן נבנה אלטרנטיבה חדשה לשמאל במקסיקו:

1. אנחנו נמשיך להילחם בעד העמים האינדיאנים של מקסיקו. אלא שמעתה לא רק למענם ולא רק יחד איתם, אלא למען כל המנוצלים וחסרי הכול במקסיקו, עם כולם ובכל הארץ. וכשאנחנו אומרים כל המנוצלים במקסיקו, כוונתינו גם לאחינו ואחיותינו שנאלצו להגר לארה"ב לחפש עבודה כדי לשרוד.
   
   
2. נקשיב ונדבר ישירות ללא שום מתווכים לאנשים הפשוטים והנדכאים של מקסיקו. ועל פי מה שנשמע מהם, נפעל לבנות יחד עימם, שכמונו הם פשוטים ונדכאים, תוכנית של מאבק לאומי. וזו תהיה בבירור תוכנית בצד השמאלי, או תוכנית אנטי קפיטליסטית, או אנטי ניאו-ליברלי, למען צדק, דמוקרטיה וחופש לעם המקסיקני.
   
   
3. בכוונתינו לנסות לבנות (או לבנות מחדש), דרך אחרת של פוליטיקה, דרך בה תשוב רוח השירות לאחרים ללא תמורה חומרית, עם הקרבה, עם התמסרות, עם יושר. כזאת שעומדת במילתה, שתגמולה היחיד הוא הסיפוק של מילוי חובה, ברוח של הכוחות המיליטנטיים של השמאל שפעלו בעבר, כשהם לא נוצחו על ידי מפלות, בתי כלא או מוות, שלא לדבר על דולרים.
   
   
4. אנחנו גם הולכים לההאבק בדרישה לעשיית חוקה חדשה וחוקים חדשים שמביאים בחשבון דרישות חדשות של העם המקסיקני בנושאים כגון: דיור, אדמה, עבודה, אוכל, בריאות, חינוך, ידע, תרבות, עצמאות, דמוקרטיה, צדק, חופש ושלום. חוקה חדשה שמכירה בזכויות אלה ובחופש העם, ושמגנה על החלשים מול בעלי העוצמה.

לשם כך:

צבא השחרור הלאומי הזאפטיסטי ישלח משלחות מנהיגות מטעמו כדי לבצע משימה זו לאורכה ולרוחבה של המדינה בשטח הלאומי ולזמן בלתי מוגבל. המשלחת הזאפטיסטית, יחד עם ארגונים ויחידים בשמאל שיצטרפו למאבקנו על פי ההצהרה השישית מהסלבה לאקנדונה, ילכו לכול מקום אליו יוזמנו.

אנחנו גם מודיעים שצבא השחרור הלאומי הזאפטיסטי ימסד מדיניות של בריתות עם ארגונים לא אלקטוראליים ותנועות המגדירות את עצמן, בתיאוריה ובמעשה, ככאלה הנמצאים בשמאל, בהתאם לתנאים הבאים:

לא נעשה הסכמים הנכפים מלמעלה – אלא נסכים להצטרף לאחרים כדי ללכת ביחד על מנת להקשיב ולתעל את הזעם. לא נארגן תנועות כדי שינהלו מו"מ מאחורי הגב של אלה שהקימו אותן, אלא תנועות שתמיד יביאו בחשבון את דעות המשתתפים. לא נחפש מתנות, משרות, יתרונות, מעמד מצד השלטון או מאלה השואפים לשלטון – אלא נתעלם מלוח הזמנים האלקטוראלי. לא ננסה לפתור מגבוה את בעיות האומה, אלא נבנה הכול מלמטה ולמען אלה "שלמטה". נבנה אלטרנטיבה להרס הניאו-ליברלי, אלטרנטיבה לשמאל במקסיקו.

Share on Facebook