בימים אלה מציינים 90 שנה להרג ההמוני של הארמנים באימפריה העותמנית, ולאחרונה הופיעו מספר ספרים המזכירים את הארועים הללו או את ההקשר ההיסטורי שלהם. בשנת 2002 ראה אור רומן מיוחד במינו הנקרא "מידלסקס", מאת סופר יווני-אמריקאי בשם ג’פרי יוג’נידס. ראשית המעשה בבריחה ההמונית של היוונים מאנטוליה שבטורקיה, בעקבות התמוטטות האימפריה העותמנית תחת התקפות מעצמות המערב. הארמנים נטבחו במהלך אירועים אלה, בין השאר מכיוון שהטורקים חשדו בהם שכנוצרים הם תומכים באויב. השנה הופיע רומן חדש "ציפורים בלי כנפיים" מאת לואי דה-ברנייר – זה שספרו "המנדולינה של קפטן קורלי" זכה להצלחה עצומה – העוסק אף הוא באותם אירועים מנקודת ראותם של כפריים מוסלמים ונוצרים באנטוליה, אנשים פשוטים שחיו דורות רבים זה לצד זה, ואף התחתנו זה בזה, עד אשר התפרקות האימפריה העותמנית ניפצה את עולמם לרסיסים, הבריחה את היוונים וקטלה את הארמנים.
בעברית הופיע לאחרונה ספר עיוני הבוחן את ההתכחשות הישראלית לג’נוסייד הארמני – "הכחשה", מאת יאיר אורון, ראה אור בהוצאת "מבע" (הספר נכתב במקור באנגלית וראה אור בארה"ב ובבריטניה, ותורגם לעברית ע"י נעם רחמילביץ’).
אין להתפלא שישראל ככלל אינה מרבה להתייחס לג’נוסייד של עמים אחרים. אף נקבע על ידי היסטוריונים יהודים שאמנם היו בהיסטוריה מקרים בהם נטבחו עמים או שבטים שלמים, אבל טבח מיליוני היהודים על ידי הנאצים ושותפיהם הוא מקרה יחיד במינו ולכן הוא מכונה "שואה". כלומר – לגויים יכול להיות ג’נוסייד, אבל שואה יש רק לנו. כי הרי אנחנו צריכים להיות תמיד יחידי סגולה, העם הנבחר, יקיריו של בורא העולמים.
האם היתה ההתכחשות הישראלית לטבח הארמנים אך ורק תוצאה של מה שנקרא ריאל-פוליטיק, שנבעה מן הרצון לא להרגיז את הטורקים, ידידינו הטובים במזרח התיכון, או שמא יש כאן משהו עמוק יותר? לדעת יאיר אורון יש לכך סיבות מורכבות. והוא מצטט את ועד הפעולה הארמני בישראל שקבע:
א. רצח העם הארמני לא הוכר על ידי הכנסת הישראלית.
ב. רצח העם הארמני לא נלמד בבתי הספר ובאוניברסיטאות בישראל (למרות העובדה שספרי הלימוד כבר הוכנו לכך).
ג. מותר להשאיר את ספרות ההכחשה הרשמית הטורקית על המדפים של האוניברסיטאות כחומר היסטורי לגיטימי ומקובל בשם האובייקטיביות.
אני אישית אף פעם לא התרפקתי על ימי המנדט הבריטי. אני זוכרת אותם, ולא לטובה. לעומת זאת, מקנן בי החשד שהעותמנים ידעו איך לשלוט במזרח התיכון ועשו זאת יחסית לא רע. הם נתנו לכל קהילה דתית לנהל את ענייניה, ולא יישמו את העקרון הידוע של "הפרד ומשול", בו דגלו הבריטים והצרפתים… – אנא, אל תטרחו לנזוף בי על אידיאליזציה שאינני חוטאת בה. שום אימפריה אינה מצב אידיאלי. אבל מה שקרה פה מאז נפילת העותמנים לא ממש מעודד אופטימיזם לעתיד.
מפתיע איך אדם מסוגל לשאול שאלה שהתשובה לה נמצאת במאמר שלו עצמו מבלי לשים לב לכך. למה ליהודים יש שואה יחודית ולמה מה שקרה לארמנים שונה? תקראי את מה שכתבת גברת לוטן – בארמנים טבחו כי חשדו בהם בשתוף פעולה נגד האימפריה העותמנית. הטורקים מעולם לא הצהירו שבכוונתם להרוג גם ארמנים מחוץ לגבולות האימפריה או שבכוונתם להרוג כל ארמני בעולם באשר הוא ארמני. לעומת זאת את היהודים רצחו בצורה שיטתית בגלל שהם יהודים ולא משום סיבה אחרת. אז אולי בכל זאת יש הבדל ולא צריך ללעוג לכל דבר רק כי במדינת ישראל מאמינים בו?
יחסה של של ממשלת ישראל (כל הממשלות) אל רצח העם הארמני היה אדיש ומתנכר, למעט יוצאים מהכלל כמו יוסי שריד שנאם לפני 10 שנים בעצרת למלאת 80 שנה לרצח העם.
אדישות ופחד מוגזם מפני התורכים גרמו לאטימות זו.
לע.ג,
לפי מיטב ידיעתי היטלר וכנופיתו האשימו את היהודים בסיבות שהביאו ל"תבוסה המבישה", כפי שראו את תוצאות מלחמת העולם הראשונה.
משום מה מוזר לי, אבל, שאינך מגנה בראש ובראשונה את שתיקת הכבשים של מדינת ישראל בכל הנוגע לרצח העם שבוצע בארמנים. דווקא העם היהודי, לראייתי, ראוי שיהיה רגיש במיוחד לסבלותיהם של עמים אחרים. גלגול העיניים של ממשלות ישראל לדורותיהם הינו דבר מביש, שיש להצר עליו. במידה דומה אינה מכירה גרמניה ברצח עם זה, כאחת המדינות הבודדות בעולם בנוסף לישראל!
אם אני או אתה היינו מתחילים לגנות את כל הראוי לגינוי בעולמינו כולל התעלמות ישראל ממה שקרה לארמנים היתה הרשימה ארוכה כאורך הגלות וחסרת טעם. אני מגיב על מה שנראה עיוות מכוון כדי להתאים את המציאות לתיאוריה. אגב, ההאשמה שציינתה היתה רק אחת ההאשמות של הנאצים את היהודים וממש לא החשובה שבהן.
הרעיון שהשואה ייחודית בעולם כולו עולה בקנה אחד עם הלקח שהציונות מנסה להנחיל לאנושות והוא: אנטישמיות תמיד היתה ותמיד תהיה, אין לה אח ורע בעולם, והיא חלק מההצדקה לתחושת הקורבן שממנה שואבים מרבית הציונים את כוחם לעולל זוועות לאחרים מבלי לחוש אשמה או לקחת אחריות (הרי אני קורבן, אין לי שליטה כקורבן על מעשי לאחרים).
בניגוד לכך מנסה יעל לוטן ואחרים, להבין שלקח השואה הוא לא פרטיקולרי אלא אוניברסלי. שבני אדם בשם דיכוי וגזענות מסוגלים לעולל לבני אדם אחרים זוועות. גישה כזו רואה בכל דיכוי וגזענות רע שיש להילחם בו. כמו שיש להילחם בנאצים או באנטישמים, יש להילחם (או לזכור) את שואת הארמנים, או שואת האינדיאנים או זו של הפלסטינים…
לעניות דעתי ה"שואה" ו"לקחי השואה " שייכים קודם כל לקורבנות ולניצולים. מדינת ישראל השתמשה בשואה ובניצולים כדי לקדם את מטרותיה ואני רואה בכך דבר פסול, אבל לא פסול יותר מאנשים כמוך שמנסים לקדם בעזרתה את האג’נדות הפוליטיות שלהם. אם לך יש זכות לדבר על "לקחי השואה" אז גם לציונות יש, והמסקנה שהציונות הגיעה אליה – אם אנו לא נדאג לעצמנו ונגשים את לאומיותנו וכו’…-לגיטימית בדיוק כמו מסקנותיך שלך.
יש הבדלים בין רצח העם הארמני ליהודי. ראשית כל הארמנים שנרצחו היו אלה שישבו בגבול עם רוסיה, וכל שאר הארמנים באימפריה שישבו בא"י, מצרים ואף בלב טורקיה עצמה לא נפגעו.
היהודים נרצחו בכל אירופה באשר הם. היהודים בניגוד לארמנים שהיו בדלנים ודרשו עצמאות, אימצו לעצמם את מנהיגי המקום במיוחד בגרמניה, והתבוללו.
דבר שני שמעולם בהיסטוריה האנושית לא הייתה כזאת מודרנזציה נוראית של הרצח שדאגה לקחת מהקורבנות עד אחרון פירטי הלבוש.
את כן צודקת מתיסכולך הרב שגורמים בימין הישראלי מנצלים את השואה כדי לעשות מעשים נוראים לערבים רק בגלל שהם פחות נוראים משהגרמנים עשו ליהודים.
איזה לקח יכולים ללמוד הנרצחים? אז אתה מעדיף את המתים על החיים? ומה אם הלקח של הנרצחים הוא שיש לרצוח אחרים כנקמה?
הציונות היא תנועה גזענית שמאמינה כי לקבוצה אתנית אחת יש עדיפות על קבוצה אתנית אחרת, לא שונה בכלל ממה שחשבו הגרמנים בשנות ה-30.
פירוש הדבר שזה לא לקח, אלא שימוש באותה אידיאולוגיה. אם אתה נגד האידיאולוגיה הנאצית, אתה חייב לצאת נגד האידאולוגיה הציונית.
את הלקח הזה מי שהאמין בציונות לא למד.
מעניין למה לא שואלים מה היא התיחסותו של העם הקנייתי לטבח הארמנים? או העם סיירה לאוני????
ישראל, היא מדינה קטנה, עם בעיות מפה ועד להודעה חדשה, ובדרך כלל היא עסוקה בעצמה ובבעיותיה, היא גם לא מתיחסת למה שקורה היום באפריקה (גם שם יש רצח עם), או אפילו למה שקורה באירופה, בכלל הישראלי חי במדינה שלו וחושב שכולם מסתכלים עליו ועליו להגן על עצמו מכל העיניים של העולם. ובטח שרצח עם שקרה לפני מאה שנה לא עומד על סדר יומה של מדינת ישראל.
מה גם…
מה גם, שהיחס של האימפריה העות’מנית ליהודים היה בין הטובים שבהם נתקלו היהודים בכל הגלויות שלהם, ב 1840 קיבלו יהודי האימפריה שיויון זכויות מלא ובוטלו כל חוקי ההפליה הדימיים שהיו נהוגים באיסלאם, אבל מאז המאה השש עשרה היה היחס של העות’מנים ליהודים נאור ומתקדם, הרבה יותר מזה של כל מדינות אירופה, לפני או אחרי, או אפילו היום.
לע.ג,
הנקודה אותה ניסיתי לעלות היא שזה בכלל לא חשוב מהן הסיבות ה"מקילות" בהן משתמש הרוצח להסביר מעשיו.
עצם החיטוט אחריי מניעי הרוצח הוא ניסיון לחפש הסברים, אולי אפילו הצדקות כאלו ואחרות למעשיו. זה מה שמנסים מכחישי שואה לעשות!
אני מסכים עם משפטו הראשון של דידי נבון, שהשואה שייכת בראש ובראשונה לקורבנות ולניצולים, השאלה אם מדינת ישראל "זכאית" לעשות שימוש בשואה ככלי לניגוח ביקורת בינלאומית- לי, אישית, יש עם זה בעיה גדולה ביותר. במיוחד לאחר פרסומים המגלים טפח וטפחיים מההתנהגות הקרה והמנוכרת של מוסדות ומשרדים ממשלתיים(כמו גם בנקים בבעלות חלקית של המדינה) לקורבנות החיים עדיין בקרבה.
לHOLA,
מוזר שאת\אתה מזכיר את התייחסות העם הקנייתי לרצח העם הארמני…
במיוחד כאשר מדינת ישראל מעורבת בסחר בנשק למדינות באפריקה שביצעו\ מבצעות טבח עם. לאור מעורבותה של ישראל בחימוש משטרים מושחתים באפריקה אין לאף ישראלי באשר הוא הצדקה מוסרית להרגיש קורבן לאנטישמיות. מוזרה היא הקביעה שרצח עם שהתרחש לפני כמאה שנה לא עומד על סדר יומה של מדינת ישראל, שהרי לפי אותה שיטה לא אמורה השואה, כרצח עם שבוצע לפני שישים שנה, לעמוד על אף סדר יום. או שאולי מדובר כאן בצביעות מדרגה ראשונה?!
מדינת ישראל, כמדינת היהודים, "שכחה" את מחויבותה כקורבן של הפשע הברברי והמפלצתי ביותר בהיסטוריה המודרנית, להגן ולהתריע בפני כל אירוע דומה המתרחש על פני הגלובוס. באירופה נרצחו היהודים מפני שהיו יהודים, ואם אינה מוכנה מדינת ישראל לשאת את הלפיד, לשיטתי אינה יכולה להגדיר עצמה יותר כמדינת היהודים.
ל-hola
נמאס כבר מההיתממות של חלק מהמגיבים כאן.
מדינת ישראל החליטה במודע להתעלם ולהכחיש את שואת הארמנים. זה לא בגלל שהיא מדינה קטנה שעסוקה בבעיותיה.
כשיוסי שריד היה שר החינוך למשל, הוא הורה להכין תוכנית לימודים הכוללת את השואה הארמנית, אולם המשרד פסל את התוכנית מאוחר יותר משום "שלא רצה להכעיס את הטורקים".
מדינת ישראל חושבת שהכרה בשואה הארמנית תמעיט מחשיבותה של השואה היהודית.
כאשר הארמנית ילידת חיפה, נעמי נלבדיאן, נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות/הנכבה, נכתב בעלון מטעם מרכז ההסברה "שנלבדיאן היא דור שלישי לניצולי השואה הארמנית, שהיתה בשנת 1915″. יומיים לפני הטקס התגלה הדבר והשגריר הטורקי זעם על כך. במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ החליטו לגנוז את כל 2,000 העלונים ולהדפיס חדשים בבהילות בהם נכתב: "נלבדיאן היא בת לעם הארמני למוד הסבל".
בזמנו הכנסת סרבה לציין או לדון בשואת הארמנים, ביום הזיכרון שהוכר על ידי מדינות רבות בעולם.
זו תמצית הרוע, שבוטאה כאן על ידי אחד הכותבים. "אנחנו מדינה קטנה ואומללה מה מצפים מאיתנו"…בעוד ישראל דואגת להפגין נוכחות בכל מקום בעולם, בעיקר היכן שמתבצעים פשעי מלחמה, ולצד הפושעים בעיקר. ישראל מתעקשת להפגין שרירים בוושינגטון באמצעות אייפאק,(השדולה החזקה ביותר בקפיטול) ולהשתבח ב"צבא הרביעי בעולם". להתנדב לחלץ גופות וחטופים בכל אירוע טרור או רעידת אדמה…ופתאום, כאשר זה בא לארמנים (אף שיש פזורה ארמנית בישראל ונציגות דתית) – אנחנו קטנים ואומללים.
צודק הגרמני, לישראל יש צידוק רק כמדינת הניצולים היהודים המתריעה נגד כל טבח וגזענות. בכל מקרה אחר, ולאור התנהלותה בעניין ניצולי שואה ובכלל באזורי סכסוך אתניים, אין כל סיבה לקיומה. יש להזכיר שהמחיר לקיומה של "דמוקרטיה יהודית" (אהמ אהמ) הוא סבל של מיליוני פלשתינאים הנדרשים "להבין".
מה עניין שמיטה לכלי מיטה?
זה צורך קיומי של ישראל להפגין שרירים, ויפה שישראל מתנדבת לחלץ פצועים וגופות ברעידות אדמה וחטופים באירועי טרור. לא ברור לי ממתי חילוץ נפגעי אסונות טבע הוא דבר פסול. אולי זה של שמאלי-סהרורי מספיק אם לא בודקים את הרקע האתני והכלכלי של כל אחד מהקורבנות לפני החילוץ.
בנוגע ליחס ישראל לטבח בארמנים – גם אני מסכימה שזו בושה וחרפה שאין לכך אזכור בספרי הלימוד ושאין מלמדים על כך בבתי הספר. אני עצמי שמעתי על כך בתור ילדה מ"שרה גיבורת נילי" של דבורה עומר, שעשתה טוב והכניסה את העניין.
אלא שאם קצת פחות מדינות היו נכנעות לחרם הערבי ולגל ההחרמות של ישראל, אולי היינו פחות מתידדים עם כל נבל שהיה מוכן לקשרי ידידות ומסחר.
"ולאור התנהלותה בעניין ניצולי שואה ובכלל באזורי סכסוך אתניים, אין כל סיבה לקיומה."
האם היית שולל זכות קיום מגרמניה, שחוללה את השואה? מצרפת, שעד היום מחזיקה בשלל קולוניות? שלא להזכיר ששתי אלה מכרו כורים גרעיניים לאירן ועירק?
מרוסיה, שעד היום קשורה מאוד לסכסוך אתני גדול מאוד בצ’צניה?
מארה"ב, שעליה אפילו לא נתחיל לדבר?
או שמא רק אצלינו, כל מעלל שהוא פחות מפרפקט לפי הקריטריונים המחמירים ביותר הוא עילה לביטול זכות הקיום של המדינה.
מה שטענתי, ושאני ממשיך לטעון הוא שכל אחד לוקח מהשואה את מה שנוח לו. יש כאלה, שבפתוס צדקני, טוענים שהיא הוכחה לכך אין לעם היהודי על מי לסמוך מלבד על עצמו, ולכן עליו להבטיח לעצמו את פיסת האדמה שלו, וזו מסקנה לגיטימית!ויש כאלה שבפתוס צדקני לא פחות, כדי לקדם את האג’נדה האנטי ציונית שלהם, מנסים לבצע השוואות חסרות שחר בין הציונות לנאציזם.
בלכ מקרה, מדובר בשימוש ציני מכוער בטרגדיה של אנשים אחרים כדי "להוכיח" את ה"אמת" לכולם.
מדוע לעזאזל, הגעתם למסקנה ש"החובה" של העם היהודי כמי שחווה את השואה היא להתריע בשער מפני כל ג’נוסייד שמתרחש בכל מקום בעולם. מי שמכם? אם ניצול שואה חושב שהמסקנה מהחוויה שהוא עבר היא שעליו להיות חזק מספיק כדי שזה לא יקרה לו שוב, זו זכותו, כמו שזכותו להגיע למסקנה האחרת. בכל מקרה, לאף אחד אין זכות להשתמש במה שעבר על אותו ניצול כדי להטיף לאחרים מה"צריך לעשות". לא למר דג אילם, ולא למדינת ישראל.יותר מכך. זו גם זכותו של אותו ניצול לבקש נקמה. הייתי מצפה ממך לגלות כלפיו לפחות את אותה הבנה שאתה מגלה כלפי מתאבד פלסטיני.
ולגבי שאלתך – כן, לפעמים המתים הרבה יותר נחמדים.במיוחד כשהם לא מטיפים מוסר.
למגיב לדג אילם,
ניגר שאינך מצליח לרדת לעומקם של דברינו.
אני מכל פנים מסכים שלניצול שואה כל הזכות בעולם לעצב את עולמו כראייתו. חוויית האירוע הטראומטי שעבר אינה מתירה לאף אחד מאיתנו לבקר את אותו אינדיבידואל. זאת למרות שגם בין ניצולי השואה יש דפוסי התנהגות שונים. יש אלו שכף רגלם לא תדרוך שוב על אדמתה של גרמניה, ויש אלו שמעוניינים להתפייס עם גרמניה, ואף מבקרים בה לעיתים קרובות.
אך זו לא הנקודה אותה פיספסת!
יש הבדל גדול בין ניצול השואה האינדיבידואל לבין התנהגותה של מדינת ישראל כקולקטיב.
מסקנתי היא שאם מדינה מסויימת, ובמקרה הנוכחי-ישראל, מעוניינת בהנצחת השואה, עליה לפחות לעמוד מאחורי עמדה זו במוסריות.
מוסריות זו חסרה, כאשר אתה מוכר נשק למדינות מושחתות באפריקה מתוך הידיעה הברורה שהוא מופנה כלפיי אזרחים.
מוסריות זו חסרה כאשר אתה מעלים מאותם ניצולי שואה רכוש, ומשחק איתם במשחקי חתול ועכבר, רק בכדיי לא להחזיר את מלוא אותו הרכוש.
מוסריות זו חסרה כאשר מצד אחד אתה עוצם עיניך למתרחש על גבי הגלובוס, אך מצד שני מייצר כותרות כאשר האפיפיור החדש אינו מזכיר את הטרור המופנה כלפיי ישראל.
האם אינך מצליח להבין, שאנשים בעולם, לאו דווקא ישראלים ויהודים, מתקשים לקבל ולהבין צביעות זו?
לפיכך כאשר מדינת ישראל מציגה עצמה כמדינת היהודים היא מעבירה מסר מאוד ברור לעולם. מאחורי מסר זה, לדעתי, עומדת גם החובה להיות המתריע בשער!
מה הקשר לזכויות? מה הקשר לניצולים או למתים?
דוגמא:
אני אשה שנאנסה, אני מתקוממת נגד האונס אבל תומכת בעונש של אונס כלפי מי שאנס אותי. זה נשמע לך קוהרנטי או לוגי?
אם אתה נגד האנטישמיות והגזענות שהובילה לשואה, וזה אצלך עקרון, אתה אמור לצאת נגד כל מעשה גזענות או אנטישמיות. אם אתה פתאום חושב שלמדינת ישראל מותר בשם המאבק בגזענות להיות גזענית, זה שומט את כל הקרקע המוסרית של מאבקך.
לא פלא שהציונות שיתפה פעולה עם הפאשיסטים באיטליה ועם הנאצים באירופה לפני המלחמה.
השואה שיכת לא רק לקורבנות ולניצולים אלא לכל אלה שהנאצים רצו לראות אותם ניצלים(צ עם שוא) ולכן היא שיכת לכל יהודי באשר הוא היה מטרה לנסיון הרצח של הנאצים. את האמת הפשוטה הו הבינו חברות האו"ם כאשר הצביעו למען הקמת מדינה יהודית וזו גם היתה ההנמקה הציונית הבסיסית לשאיפה להקמת מדינה יהודית דוקא ולא מדינת כל אזרחיה – אם מדינות העולם אינן מסוגלות/רוצות להגן על אזרחיהן היהודים מן הראוי לתת להם מדינה משלהם שם יוכלו להגן על קיומם כיהודים. כיהודים אדוני ולא כבני אדם סתם, תהיה משמעות המונח יהודי אשר תהיה לכל אחד. העובדה שהמדינה היהודית נוהגת בציניות/חסר צדק/נבזות לשמה עם הניצולים ו/או עם אחרים אינה מערערת כהוא זה את תקפותו של הנימוק הבסיסי להקמתה.
אתעלם מכל ההסברים הצדקניים על סדרי העדיפויות של התערבות ישראל במשברים. וישר לענין. עניין הקמתה של ישראל כ"מדינת העם היהודי" וכל זה, שנוי במחלוקת בתוך העם היהודי באופן חריף, וגם בין אומות העולם, ובודאי שהוא לא נוח לקורבנותיו המיידיים, פלשתינאים וכולי. כל המהומה הזו טוענת להצדקתה שהיא "תשובה לשואה". אלא מה ? עד כה לא הצלחנו להבחין כיצד ישראל עוזרת במישרין לניצולי שואה (בנק לאומי ?) או איך היא מממשת את לקחי השואה במישור הבינלאומי ואפילו היהודי. בקיצור, צביעות. מדינה קטנה רעה ויוצרת מחלוקות.
אני חושב שלא ירדת לסוף דעתי.
אני מסכים עם עיקר דבריך לגבי הצביעות של מדינת ישראל ובהקשר זה אין ביננו ויכוח. מלכתחילה טענתי היא שאין למדינת ישראל זכות להשתמש בשואה כקרדום לחפור בו. העובדה שהיא מתעקשת לסחוט את פרדס הלימונים הזה עד תום היא מבחילה בעיני. אבל כשאתה טוען שאם ישראל מעונינת בהנצחת השואה עליה לנקוט בעמדה מוסרית מסוימת אל מול העולם, אני שואל איזו עמדה בדיוק? לדידך העמדה הזו צריכה להיות עמדה הומניסטית של התרעה בשער בפני כל ג’נוסייד המתרחש בכל מקום בעולם. זה כבר ענין של פרשנות (עד כמה שזה נשמע מזוויע).
ישראל אכן מעבירה מסר, אך מבחינתך הוא לא המסר הנכון. המסר הוא "רצחו אותנו, שרפו,התעללו וכו’, כמעט אף אחד לא עזר, עכשיו אנחנו נעשה מה שטוב לנו, ושכולם יקפצו". והאמת שיש ב"מסר" הזה כח והוא מהווה מגן לא רע בפני ביקורת: אתם הורגים פלסטינים – סתום ת’פה 6 מליון, אתם מוכרים נשק לעולם ה-3 – סתום ת’פה 6 מליון. אתם מחזיקים 3 מליון איש ללא זכויות אדם – סתום ת’פה 6 מליון.
אז אם אתה רוצה להוקיע את ישראל על צביעותה, גזענותה וכו’ – תוקיע. עזוב את השואה בצד. היא לא שלך כמו שהיא לא של המדינה. אם מה שאתה אומר הוא שאל למדינת ישראל להשתמש בשואה ליחסי ציבור – אני מצטרף אליך בקריאה זו.אבל כשמתחילים "להפיק ממנה לקחים" ולהסיק ממנה מסקנות, אז אפשר לקחת את אותם לקחים ומסקנות לכל מיני כיוונים, וכולם לגיטימיים.
לדידי,
קראתי, הבנתי, קיבלתי!
כנראה שאכן בעניין זה איננו רחוקים האחד מהשני בדיעותנו.
לע.ג,
כנארה שפה טמון הכלב. אתה לוקח את הזכאות של כל יהודי להשתמש בשואה עד לימים אלו, אני סבור שזהו עניין של הדור שחווה את השואה. אם ישירות ואם בעקיפין.
אינני שומט את זכותה(ואפילו חובתה) של מדינת ישראל להנציח את השואה וקורבנותיה. אך בזה זה מתחיל ונגמר. הנצחה-כן, שימוש בשואה לניגוח\הצדקת מעשיך-לא ולא!
לא הבנת. השואה אינה מצדיקה מעשים של ישראל אבל היא עצמה, כשיאה של האנטישמיות, היא ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולא כסתם עוד מדינה.
סבתי ז"ל נולדה באיסטנבול ואביה שירת בצבא הטורקי בימי מלחמת העולם הראשונה. הזוועות שביצעו הטורקים בארמנים נחקקו בזכרונה. אינני יודע עד כמה מדוייקים הם זכרונותיה של מי שהייתה ילדה קטנה באותה תקופה, אך אין צל של ספק שבוצעו פשעים נוראיים כלפי העם הארמני במלחמת העולם. עם זאת נראה שהטורקים לא טרחו להסתיר את את מעשי הטבח מהאוכלוסיה, בניגוד לנאצים שהסתירו. בנוסף, לא הייתה לטורקים כל כוונה להשמיד את העם הארמני כולו כפי שלנאצים הייתה. היו אזורים בשליטת הטורקים שבהם לא נפגעו ארמנים כלל.
אין לי ספק שהשואה היהודית לא הייתה המקרה היחיד בתולדות העולם בו נעשה ניסיון להשמדת עם שלם. למשל ידוע שהכובשים האירופים ביבשת אמריקה הצליחו להשמיד כ-95% מאוכלוסיית היבשת ולמחוק תרבויות שלמות.
על העם היהודי מוטל תפקיד הסטורי עקב השואה שעבר לחשוף לעולם מעשי ג’נוסייד המתרחשים ברחבי הגלובוס (תפקיד שאנו היהודים לא מבצעים כראוי, לדאבוני).
לגבי השואה הארמנית יש לנקוט באמצעי זהירות מיוחדים. העם היהודי חייב לטורקים חוב גדול בשל הנכונות של האימפריה העותמנית לקלוט את מגורשי ספרד מ-1492, ובכך שאפשרו לקהילות יהודיות אלה לחיות בביטחון יחסי ובכבוד תחת שלטונם. עלינו לנסות לגרום לטורקים להכיר במעשי אבותיהם במלחמת העולם הראשונה, אך עם זאת להזהר שלא לפגוע ביחסים המיוחדים בין העם היהודי לעם הטורקי.
למפגש עם ועדת הקב"נים בתל השומר הלכתי עם הספר "40 הימים של מוסה דאג" – הרומן ההסטורי אולי הידוע ביותר שנכתב על שואת הארמנים.
לא היתה לי כוונה הצהרתית מיוחדת, פשוט חשבתי שאני אחכה הרבה זמן בתור לועדה.
הם בהחלט הסתכלו על הספר שהחזקתי, ב2.5 דקות שראיינו אותי (ואולי אפילו פחות) שהספיקו להם לקבוע ש"אינני כשיר לשירות צבאי".
אני לא אומר שכן, אבל יתכן מאד שגם הספר שקראתי (אם לא עצם העובדה שאני קורא ספרים) השפיעה על ההחלטה שלהם לסמן אותי כמותג פגום נפשית.
וכך ניצלתי משירות במלחמת הרשע בלבנון, ממרדף אחרי ילדים בסמטאות עזה והקסבה, וממפעל השמירה על המתנחבלים בעבר, בהווה, ובעתיד.
יכול להיות שהספר שקראתי, הוא שסימן אותי סופית כבלתי מתאים להתקבל לזרוע המחץ של ארגון הרשע.
אותו ארגון רשע שתמך באפרטהייד, היה מיודד עם החונטה בארגנטינה ועם פינושה בצ’ילה ועם שאר רשעי העולם.
ושהחשבון שלו עם הגרמנים (שאת הפולקסווגנים והטלויזיו מתוצרתו מיהר לקנות ברגע שרק היה אפשר) הוא בנקודה של "אוי אוי אוי מה עשיתם לנו היהודים" ולא על דברים אחרים, לא על עצם קיומה של תורת גזע נגד החלשים (את זה הלא גם שר האוצר וחבר השטרסלרים מקבלים בחיוב), לא על המשטר ההיטלריסטי, לא על המהות.
הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו (מתוך הפטרת הבר מצווה שלי)
הבעיה של היהודים הגרמנים והאירופים עם השואה היא בדיוק "מה עשיתם לנו?" אם היה מדובר בחיסול הצוענים היהודים הגרמנים היו מוכנים להיות חברים במפלגה הנאצית. לדעת היהודי האירופאי שאחרי השואה הגרמנים רק טעו בכתובת, לא במשהו אחר. הם המשיכו לחשוב שהגרמנים יודעים איך לעבוד, ושהם רציניים ועד היום התרבות הגרמנית (כמקרה מיוחד ונעלה של התרבות האירופית) היא התרבות שיש לשאוף אליה.
אמרתם ארמנים?… נו, באמת, מי זה האינדיאנים האלה??…. מה זה בכלל מעניין את ישראל. הרי ישראל רוצה להיות אירופאית, ומה שזה לא יהיה אירופה, אם אירופה תהיה בעד חיסול עמים גם ישראל תיישר קו עם התרבות האירופאית הנעלה. וגם כל הכותבים באתר הזה. זה הפרמטר של היהודי-הציוני, זה הפרמטר היחיד שלו, מה אירופה רוצה.
פרופילניק יקר, אכן נחסך ממך השירות הצבאי וזה טוב, מכל הסיבות שמנית ואחרות. הבעיה שלפעמים האפרטוס הצבאי הנלוז הזה מחפש בדיוק את ה"פרופיל" שלך, הזה, למטרות שונות ומשונות. להערכתי, ולאחר שהבינו במועצת הרשע שאפשר בצורה מתוחכמת לנצל את התכונות היהודיות האלה, התחילו לגייס אותן נגד עצמן. הדברים ארוכים וסבוכים, אבל תחשוב שבמדינה כל כך קטנה ודביקה, אי אפשר ליצור אנשים שיתחזו לבעלי אותן רגישויות, ולכן מצאו שיטה להשתמש גם ב"אנטי" לטובתם. טלי פחימה למשל, וענונו, ועוד ועוד. אנחנו תמיד צעד אחורה, לעומת התככים של הצבא, השואף מטבעו לגייס כל משאב לתוכניות שלו, ובודאי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, גם להשתמש וגם לנטרל את ההתפתחות נגד המיליטריזם. אין לזלזל בנאצים המקומיים, כפי שאסור היה לזלזל באלה שם…את השערות הם לקחו לעשות מזרונים, וכאן לוקחים את הפרופילניקים ועושים מהם מזרונים גם כן.
בצבא לא זורקים אוכל כידוע ובמלחמה קום לה גר. צה"ל אכן הפנים את התוקפן במשוואת השואה, ולאחר שסתם עשו שרירים על ערבים (וגילו שזה לא כל כך פשוט), עכשיו כמו שם, נטפלים ליהודונים. חבל שאנשים לא יודעים מה קורה…מכל מקום, צריך להתריע.
אפרופו השואה, עמוד ראשון היום בהארץ על קסטנר והטיוחים של מפלגת העבודה. ככה זה כשממשיכים להגן על אנשים כאלה, מקבלים את האיש שמככב במוסף הארץ, צבי קמיל שעוד ידובר ויסופר במעלליו = גילגול עיניים צדקני, ואידיאולוגיה משיחית, בחיק מפלגת העבודה…זה מה שיוצא. נאצים קטנים ויהודים שמסוגלים להגיד בקול רך ש"חולי הסרטן של הכור עוד עלולים לפטפט"…בכלל לא כדאי ש"יפטפטו" יותר מידי, רק כדאי שהוא יעשה כסף על חשבון הבריאות שלנו, וישים בחו"ל. פרס הבטחון צריך להתחלק בין קסטנר לקמיל. באדיבותו של ש.פרס.