הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בספטמבר, 2005 61 תגובות

כמי שנימנה עם מייסדי תנועת "יש גבול" רוויתי נחת מהוצאת צו המעצר באנגליה נגד האלוף במילואים דורון אלמוג בגין פשעי מלחמה שבוצעו שעה ששימש כמפקד כוחות הכיבוש הישראלים ברצועת עזה. חששו לרדת מהמטוס כדי להימנע מחקירה בהחלט מובן. יש לו כנראה מה להסתיר. סירובו של בית המשפט העליון לדון בעתירת "יש גבול", אותה יזם ידידי יואב הס, שעניינה הטלת פצצת הטון על אזור מגורים צפוף בעזה, שגרמה להריגתם של 15 חפים מפשע, רובם ילדים, ופציעתם של מאות, לא משאירה ברירה אלא לפנות לערכאות בחו"ל. הרמטכ"ל הנוכחי דן חלוץ והקודם משה יעלון, שהיו אחראים לפשע המלחמה בעזה, יצטרכו לתת את הדין בחו"ל, מפני שבתי משפט בישראל לא מוכנים וכנראה גם לא מסוגלים לדון בנושא. הם יותר מדי מעורבים בעיסה הבוצית.

פשעי מלחמה כבר מזמן אינם עניין למדיניות פנים של ממשלה זו או אחרת. זהו אחד הלקחים של תקופת השואה. פושעי מלחמה ופשעי מלחמה הם נושאים לאמנות בינלאומיות, סוגיות שחוצות גבולות לאומיים וגיאוגרפים וכל מדינה שיש לה תשתית חוקית דמוקרטית, רשאית לדון את הפושעים.


מדינת ישראל אפילו סללה דרך בנושא, כאשר חטפה את אייכמן מארגנטינה ושפטה אותו בישראל. פושע מלחמה, אמרה ישראל לאחר החטיפה, אינו בטוח באף מקום, וזהו הלקח שתופש גם לגבי חלוץ, יעלון, דורון אלמוג וקציני וחיילי צבא הכיבוש הישראלי שביצעו פשעי מלחמה. לא צריך לחכות עד רמת הפשיעה של אייכמן בכדי לשפוט פושעי מלחמה.


התגובה ההיסטרית של אנשים מהימין הישראלי, ובראשם ראש ועדת חוץ וביטחון ח"כ יובל שטייניץ שדיבר על "בגידה" ועל הוצאת התנועה מחוץ לחוק, והודיע כי ייזום הצעת חוק שתכלא ל-3 שנים כל מי שפועל להעמדת איש צה"ל לדין בחו"ל, מוכיחה כי שוחרי זכויות האדם פועלים כהלכה.


שטייניץ יודע, כי בחמש השנים האחרונות, ביצעה ישראל באמצעות זרועות המלחמה שלה, צבא, שב"כ, מוסד ומשטרה פשעי מלחמה לרוב, ויש לא מעט מועמדים לתביעות משפטיות.


האחראים בממשלה, בצבא, בשב"כ, להוצאות להורג ללא משפט, למותם של קרוב ל-500 ילדים, לענישה קולקטיבית אכזרית, לעינויים קשים במרתפי החקירות שהיו כרוכים ברצח נחקרים ונכות גופנית ונפשית לאחרים, להריסת אלפי בתים שהפכו רבבות לחסרי קורת גג, לבניית התנחלויות והעברת אוכלוסייה של העם הכובש לשטח הכבוש – אותם אחראים צריכים לדעת כי יש שוחרי זכויות אדם שלא יעברו על כך לסדר היום.


אינני יכול לדבר בשם אחרים. אולם בשמי אני מודיע לשטייניץ וחבריו, כי גם אם יעביר 100 הצעות חוק, הוא לא יצליח למנוע את פעילותי בנדון, ואני פועל עתה להוצאת צו מעצר נגד חברו לסיעה הרוצח ופושע המלחמה ח"כ אהוד יתום, שרצח שני שבויים פלסטינים על ידי ריצוץ גולגולותיהם באמצעות אבנים ומוטות ברזל. ואם שטייניץ חושב שזה תקין, הוא יוכל לבוא ולתת עדות בבית המשפט שם יועמד יתום לדין.


* * *


לכבוד אליעזר ריבלין
שופט בית המשפט העליון ירושלים


הנדון: טלי פחימה – שחרור בערבות


פעילת השלום טלי פחימה הגישה ערר לבית המשפט העליון על החלטתה המרושעת של שופטת בית המשפט המחוזי דבורה ברלינר לדחות את בקשתה לשחרור בערבות.


מאחר שהתמהמהת קמעה בהחלטתך, נטע הדבר תקווה אצל כמה אנשים שמא אתה הולך ומשתכנע כי מעצרה של טלי עד תום ההליכים הוא עוול משווע, ואתה פשוט יושב ומתלבט באשר לניסוח הנאות של החלטתך.


אמרתי למי שטיפחו את התקווה, כי אל להם לנסוק גבוה מדי, שאז הנפילה תהיה כואבת. מעקב אחר החלטות קודמות שלך הבהיר לי, כי הסיכוי שתהיה בן אדם הגון, של לדבר על נאור, שואפים לאפס.


ואכן, החלטתך מיום 8/912005 בה דחית את הערר לא הפתיעה אותי. אתה מצטרף לחבורה הרעה של אומרי ההן והאמן לשב"כ, ומוסיף את הנדבך שלך לפסיקות העוולה עד כה בעניינה של טלי פחימה.


אתה אפילו לא עושה מאמץ לנסח החלטה אינטילגנטית שמתמודדת עם הטיעונים החזקים של עו"ד סמדר בן נתן שייצגה את טלי פחימה. משפט כמו "משלא היתה מחלוקת באשר לראיות לכאורה ועילת מעצר", הוא גם לא חכם, וגם שקרי. תרשה לי להודיע לך כי יש גם יש מחלוקת הן על הראיות לכאורה והן על עילת המעצר, לה שותפים אנשים מכל שדרות היישוב, כולל חכמי משפט, אנשי אקדמיה ועורכי דין. כל מי שנמצא בסוד הפרשה ועיניו לא טחו מראות, מבין שכתב האישום הוא עלילה שפלה שנרקמה במטרה להפחיד ולהרתיע אזרחים ישראלים לנקוט ביוזמות שלום והידברות עם הפלסטינים.


בשני העמודים של החלטתך אתה בונה עוד קומה פגומה בבניין הרעוע של קודמיך, ואין פלא, שאתה נשען על קרקע עכורה ושוקעת בדמות שתי החלטות מעוותות קודמות של עמיתיך רובינשטיין וברלינר.


"בשל השילוב בין מסוכנות המשיבה לחשש הימלטות", אתה כותב וחוזר על האיוולת מפסיקתו של רובינשטיין כהצדקה לאי שחרורה.


אני משוכנע שאפילו שופט בעל מנת משכל גבולית, לא יתקשה להבין שאלו דברים מופרכים. אין בטלי מסוכנות כלשהי, שהרי היא הלכה אל הפלסטינים לדבר שלום, חמושה בעלה זית, אלא אם כן גם אתה מאמץ את הגישה האורווליאנית של השב"כ לפיה שלום ובניית גשר של דו-שיח הם "סכנה". גם עניין ההימלטות הוא הבל מוחלט, שהרי אילו רצתה להימלט, לא היתה חוזרת מרצונה לישראל מביקורה במחנה הפליטים. להיפך, לא זו בלבד שעניין ההימלטות לא עלה כאופציה, אלא כלה ונחרצה היה עימה להביא את מסר השלום שלה לדעת הקהל הישראלית, בקולה הצלול ובדמותה האצילה.


בשעה עצובה זו לא נותר לי אלא להביע מחאה חריפה על פסיקתך, השוללת מאדם חף מפשע את חירותו.


עוד ניפגש באחד הסיבובים הבאים.


גדעון ספירו


העתקים: הנשיא ברק
היועץ מזוז


שותף לשמחה


מה שהוצג על ידי התקשורת הישראלית כבלגן, איבוד שליטה, ביזה וכו’ נראה בעיניי ביטוי לשמחה ספונטנית של המוני פלסטינים שסוף סוף נפטרו מעונשו של צבא הכיבוש הישראלי.


ניסיונם של פלסטינים לחלץ מההריסות ומהבניינים שנותרו על תילם ציוד שיוכל לסייע להם, אינו ביזה, אלא ביטוי לעוני ולמצוקה שהכיבוש הישראלי כפה על 1.5 מיליון תושבי הרצועה.


תמונות המפגש המרגשות שראינו בין פלסטינים מהרצועה לבין פלסטינים בצד המצרי הזכירו לי את התמונות בברלין עם קריסת החומה והמשטר במזרח גרמניה ב-1989. בני משפחה שלא התראו 30 שנה יכלו סוף סוף להיפגש ולהתחבק. תמונות אלה הדגישו את אכזריותו של הכיבוש הישראלי.


גם הצפת חופי עזה על ידי המוני פלסטינים, שבמשך כל תקופת הכיבוש היו אזור אפרטהייד למתנחלים בלבד, הבליטו את נבזותו וגזענותו של הכיבוש.


אני מודה שליבי היה עם הפלסטינים הצוהלים.


גם האש שהבעירו פלסטינים נרגשים בשניים שלושה בניינים ששימשו בעבר כבתי כנסת, ונותרו מזוהמים והרוסים מבפנים על ידי המתנחלים והכובש הישראלי, לא גרמו לי כל זעזוע. לא מדובר בחילול אתרי קדושה, אלא בהחצנת רגשות מובנים כלפי בניינים שמייצגים את הכיבוש המאוס והנורא.


ממשלת ישראל גילתה חולשת דעת כאשר נכנעה לסחיטה אמוציונלית של רבנים ומתנחלים לא להרוס את הבניינים ששימשו בעבר בתי כנסת. בניינים אלה נוטרלו מכל קדושה, והתוכנית המקורית של הצבא היתה להרסם, וכך אישר גם בית המשפט העליון. השלטים "מקום קדוש" שמתנחלים תלו על הבניינים, היה מעשה של חילול הקודש.


הכנס המיוחד שקיימה הכנסת בנושא וההצגה של המתנחל ח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי שקרע את חולצתו מעל דוכן הנואמים "לאות אבל", נועדו להלהיט את הרוחות ולסלול את הדרך למטורף הדתי התורן לפגוע במוסלמים ובקודשיהם.


אני רואה את אחד מתפקידי שוחרי השלום בישראל, לנטרל ככל שניתן מגמות מסוכנות של קנאות לאומנית דתית. הצעתי לידיד מעזה שיש לו מהלכים ברשות הפלסטינית, כי קבוצה של אזרחים יהודים מישראל תבוא לרצועה ותהרוס את הבניינים ששימשו בתי כנסת, ובכך ישלימו את התוכנית המקורית של הנסיגה. פעולה זו תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המתנחלים והרבנים שמנצלים את הנושא להסתה גזענית ושפיכות דמים.


הידיד חשב שזב רעיון מצוין והוא יציע אותו לרשות.


יום השואה בבריטניה


ועדה שמינה ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר במטרה להציע דרכים להפגת האיבה בין המוסלמים לבין שאר אזרחי המדינה, הציעה בין השאר להמיר את יום השואה, המצוין בבריטניה רק מ-2001, ביום זיכרון נגד מעשי ג’נוסייד.


הצעה מעניינת. ישראל הפכה את השואה למכשיר פוליטי המגויס למען מדיניותה הגזענית הנפסדת, והוא משמש גם כלי חשוב להפחת איבה למוסלמים.


הרעיון להקדיש יום זיכרון לכל קורבנות רצח-עם משחר ההיסטוריה, ימי הג’נוסייד של ספר יהושע, שואת השחורים בתקופת העבדות בארה"ב, רצח העם שערכו הקולוניאליסטים הבלגים בזאיר בסוף המאה ה-19 והתורכים בארמנים במלחמת העולם הראשונה, שואת היהודים, הצוענים, וההומוסקסואלים במלחמת העולם השנייה, השואה ברואנדה, זו רשימה קצרה וחלקית בלבד – הוא רעיון הראוי לתמיכה. הגיע הזמן שהממסד הישראלי והממסד היהודי בחו"ל הנתון להשפעה ישראלית יבינו כי הם לא לבד בממלכת השואות, שיש עוד קורבנות והם ראויים לזיכרון בדיוק כמו היהודים.

תגובות
נושאים: מאמרים

61 תגובות

  1. הגרמני הגיב:

    למסעודון,
    והאם לא עשתה זאת ישראל כבר בהפעלתה יחידות כמו שמשון ודובדבן בעזה ובשטחים.
    אינני מעוניין להצדיק, או לנסות להצדיק פעולות מנוולים מהצד הפלשתיני(חמאס, ג’יהאד בין היתר), אך מדינת ישראל אינה יכולה לטעון שלא הפרה ביודעין את אמנת ז’נבה.
    מי שמנסה להתנקש בחייהם של פעילים פוליטיים(ואף מצליח), שלא יתפלא כאשר מרשה לעצמו הצד השני להשתמש במתודות דומות. אני בכוונה משתשמש במילה "פליאה", כיוון שלעיתים קרובות היה זה צה"ל שהרשה לעצמו לחמם את השטח, כחלק מהחלטות ביודעין של הדרג המדיני!

  2. יורם בר-חיים הגיב:

    בעניין לוחמים הפועלים מקרב אוכלוסיה אזרחית, ביתו הפרטי של פעיל התנגדות עונה להגדרה הזו הרבה פחות מהקריה או מהרבה בסיסים צבאיים אחרים של ישראל, ומכאן שלפי שיטתם של הימנים, הסקאדים שכוונו לקריה ופגעו בתל-אביב היו מוצדקים.
    ומה לגבי אוטובוסים שנוסעים בהם חיילים ? הרי החייל באוטובוס נוסע במדים על-מנת להשתתף בפעילות צבאית, האם אין זה מקרה של טרוריסט בקרב אוכלוסיה אזרחית ?

    אם קיימת בכלל התלבטות של "עד כמה להקפיד על מוסר מול אויבל לא מוסרי" הרי זו יכולה להיות רק התלבטות של הפלסטינים, ישראל היא האגון שמפעיל טרור מדינה נרחב בכל שטחי הארץ, ומגוחך להעמיד פנים שהתנהגותה כוללת לבטים מוסריים.

  3. ישר דרך הגיב:

    לספירו ובר חיים: מעבר להבדלים בין פגיעה מכוונת באזרחים שאין סביבם מטרות צבאיות (למשל מסעדת מקסים) לבין אי הענקת חסינות לטרוריסטים שמתחבאים בתוך אוכלוסיה אזרחית,
    שחאדה למשל, מעבר לכך, יש כאן סטנדארט כפול של השמאל, כשם שבצלם מטפל גם בפגיעה בזכויות אדם של מתנחלים, כך על "יש גבול", להמנע מאכיפה בררנית לגבי מוסר לחימה, ולו בשביל לעזור לפלסטינים עצמם, שהחמאס רע גם להם.

  4. גדעון ספירו הגיב:

    לישראל,
    השאלה שלך, תסלח לי, היא ילדותית, אם לא לומר אינפנטילית. אני לא יכול להבטיח לך שום דבר. אם תכנס למכונית ותנהג מירושלים לתל-אביב, אני לא יכול להבטיח לך שתגיע בשלום ושלא תהיה תאונת דרכים. אבל אני כן יכול להגיד לך, כי אם תסע בזהירות על פי חוקי התנועה, לא תחצה קווים לבנים ורמזורים אדומים, יש סיכוי יותר טוב שתגיע בשלום, מאשר אם תסע בפראות.

    אינני יכול להבטיח לך כי לאחר שניסוג מהכיבוש, ישררו רק שקט ושלווה. אבל אני יכול לומר לך כי כיום משולה ישראל לנהג שנוסע בשטחים הכבושים בפראות, באלימות ובגסות, והדבר מביא עליה תגובה בהתאם. אם תיסוג ישראל מהכיבוש הסיכוי שישרור שקט הוא יותר גדול מאשר כשהיא רוכבת על גבו של העם הפלסטיני. ראה את התפניות שהתרחשו בעקבות הנסיגה מהכיבוש בלבנון או הסכמי השלום עם מצרים וירדן.

    ליעקב,
    אינני יודע מהיכן לקחת את הסעיף אותו אתה מצטט. באמנת ז’נווה הרביעית כפי שמופיעה באתר האו"ם סעיף כזה לא מצאתי. אבל גם אם נניח שמופיע סעיף כזה, הוא אינו מתיר טבח באוכלוסיה אזרחית. זהו היתר שאתה לקחת לעצמך, אבל אין לו כל סימוכין בסעיף שאתה מביא.
    בנוסף, אינני חושב ששחאדה נכנס להגדרה של יעד צבאי הממוקם בתוך אוכלוסיה אזרחית על פי הכתוב. הוא נימצא בביתו עם משפחתו, וחובת השמירה על חיי האוכלוסיה האזרחית גוברת על כל שיקול אחר.

  5. ישר דרך הגיב:

    ל "ההגיון מחייב"

    אכן הריבון ברצועה, הרש"פ לא נוקף אצבע כדי לעצור את דף, אז או שדף אינו פושע מלחמה, או שהכלל שקבעת חל על כל ריבון למעט הרש"פ,או שהוא חל על כל פושעי המלחמה חוץ מאלה שרוצחים ישראלים?

  6. ישר דרך הגיב:

    לדן תמיר

    לא רק שנשמע מוזר, נשמע צבוע ומתחסד. אתה משול לעובר אורח שרואה שני אנשים מתקוטטים ובמקום להפריד, (כלומר לנטרל את האלימות הדדית),מחזיק את ידי אחד הצדדים כך שהשני יוכל להמשיך להכותו יתר שאת ויתר עוז.
    קל וחומר אם אתה רואה את אחייך מתקוטט ואתה מחזיק את ידיו ונותן לשני להכותו יתר שאת ויתר עוז רק מפני שמכות הם לא מוסריות!

    מעבר לכך,בכל סיטואציה, הכללים צריכים להאכף הדדית!!!!!!!! כל אדם שפועל לאכוף על צד אחד ולא השני הוא צבוע!

  7. שמואל הגיב:

    לגדעון, חזק ואמץ במאבקך הצודק למען טלי פחימה. תודה.
    נ.ב. תומך ברעיונך לפיו עלינו הישראלים להרוס את המבנים ברצועת עזה שניבנו בתקופת הכיבוש ע"י הכובש הישראלי.

  8. יעקב לגדעון הגיב:

    אחזור שוב. ב – 1977 התקבל פרוטוקול כתוספת
    לאמנת ז’נבה מ- 1949 ושמו:
    Additional Protocol I (1977)
    Geneva Conventions of 12 August 1949, Additional Protocol I
    relating to the Protection of Victims of International Armed Conflicts

    הסעיף 58b שייך לפרוטוקול הזה. תוכל למצוא אותו בנקל דרך גוגל.

  9. דן תמיר הגיב:

    חשר דרך –
    אני מקבל את הדימוי שלך. מזל למה הדבר דומה? לבחור בן 20 המכה עולל בן 4. אלה, לכל הפחות, יחסי הכחות בין מדינת ישראל ל"פלסטינים". נכון, אמנם, שהבחור בן ה- 20 רגיל תמיד לראות את עצמו כקרבן – ולא משנה אם נפל לידיה של חבורת שודדים אלימים או לידיו של ילד בן 4 – אך תחושת המסכנות והאומללות שלו לא משנה את העובדה שבסכסוך הזה הוא כרגע החזק, ואותו יש לרסן.
    זה אמנם פוגע בדימוי העצמי של המסכן והאומלל תמידית, אבל – מה לעשות – יש בינינו אנשים שהיו רוצים לבסס (ואכן מבססים!) את חייהם על תחושת בגרות ועוצמה, ולא על תחושת אוממללות ונרדפות.
    אתה מוזמן, כמובן, להצטרף 🙂

  10. ל"ישר דרך" הגיב:

    הרש"פ הוא ריבון ברצועה כמו שאתה ישר דרך

  11. דובי כורדי הגיב:

    אדון ספירו
    האלוף אלמוג סיכן את חייו פעמים רבות כדי להגן על מדינת ישראל ובזכותו יצור כמוך מסתובב ביננו חי נושם ובועט.
    אתה פושע אם אתה משווה את המלחמה שלנו נגד המחבלים הפלסטינים לשואה ואני לא רואה צורך לפרט.
    יובל שטיניץ צודק לגבי הצורך לישם חוק שימנע ממישהו לדרוש מעצר של קציני צהל בחו"ל.
    צהל ישפוט את עצמו בכל מיקרה שידרש ולא פושעים לונדוניים או בלגים יקבעו לנו איך לחיות.
    לפלסטינים יש סיבה לדאגה העולם כבר לא מאמין להם מובארק התנער מהם וכנל הרוסים והסורים , היחיד שעדיין תומך בהם זה קומץ שמאלנים ישראלים שלא באמת מכיר אותם .
    אני למשל דיברתי בעזה עם סוחר מכוניות משכונת רימאל והוא הביע צער עמוק על האנטיפאדה שכ לפני זה הוא מכר 24 מכוניות ביום ועכשיו 2 בחודש.
    מחבלים צריך להרוג בכל אמצעי קיים הליקופטרים , מזלטים , תותחי 155 , יחידות דובדבן , שמשון , חיסולים חשאיים בידי שב"כ ועוד.
    וזה כדי להגן על מדינת ישראל ואתה יודע מה? גם כי זה מה שראוי לעשות לפושעים נאלחים כאלה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים