מפלגת השמאל הכפילה את כוחה בבחירות שנערכו ביום ראשון האחרון בגרמניה, כך עולה מפרסום התוצאות הרשמיות והסופיות. יצויין שהתעצמותה של מפלגת השמאל לא הפכה אותה לחביבת אמצעי התקשורת ובעליהם. מפלגת השמאל, לשעבר מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי (PDS) שבבחירות הקודמות לא הצליחה להתגבר על מחסום אחוז החסימה הגבוה בגרמניה (5% מקולות הבוחרים), זכתה הפעם לכמעט 9% מהקולות. מפלגת השמאל היתה לסיעה הרביעית בבונדסטאג הגרמני ולה 54 חברי פרלמנט. התמיכה במפלגת השמאל גדלה גם במזרח גרמניה לשעבר, בה היא זכתה לרבע מקולות הבוחרים, וגם במערב. במזרח נרשם גידול של 9% בכוחה של מפלגת השמאל, במקביל לירידת כוחה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת.
לניצחון מפלגת השמאל יש השלכות כלל-אירופאיות. הכניסה לפרלמנט של מפלגה המתנגדת בחריפות למדיניות הניאו-ליברלית, עשויה לבלום צעדים כלכליים וחברתיים מרחיקי לכת במדינה החזקה באיחוד האירופי. מפלגת השמאל הודיעה שאין היא מוכנה לתמוך בהמשך מדיניות ה"רפורמות" של הקנצלר היוצא שרדר, ושהיא דורשת להחזיר מיד הביתה את חיילי גרמניה שבאפגניסטן. "אנו לא יכולים להתפשר או לנהל מו"מ ולוותר על עקרונות המצע שלנו", אמר מנהיג המפלגה גרגור גיזי, והוסיף "אין אנו שותפים למדיניות הימין השמרני ואנו מתנגדים למדיניות הניאו-ליברלית של הסוציאל-דמוקרטיה. לא נתמוך במפלגות אלה, נתנגד להן בכל הכוח, ולא נתפשר".
הבדידות הפוליטית של מפלגת השמאל והחרמתה על ידי אמצעי התקשורת אינן מקריות. מפלגת השמאל היא המפלגה היחידה המתנגדת לכל ה"רפורמות" שפגעו בעובדים ובגמלאים בשלושה העשורים האחרונים. ניתן גם ללמוד מהתעצמות מפלגת השמאל מהו המפתח להצלחה: מדיניות שמאלית עקבית והגנה ללא פשרות וללא ויתורים על האינטרסים של נפגעי המשטר הקפיטליסטי. זאת, לצד השתתפות פעילה בבחירות שאינה מהווה קרש קפיצה לתפקידים רמים או לכריתת בריתות אלקטוריאליות ללא עקרונות.
הצלחת מפלגת השמאל, המפלגה המנצחת האמיתית בבחירות שנערכו ביום ראשון, בולטת מול השתיקה הרועמת של כלי התקשורת ברחבי אירופה. בייחוד לנוכח המפלה של הירוקים, שהיו הכוח השלישי בפרלמנט היוצא והם עתה הכוח החמישי, לאחר הליברלים ומפלגת השמאל. יחד עם זאת, יש המחפשים את קרבתם של הירוקים העשויים להיות המפתח להרכבת הקואליציה העתידית בגרמניה, בראשות השמרנים או בראשות יריביהם הסוציאל-דמוקרטים. קיימת רק מפלגה אחת שאינה באה בחשבון בכל הקמת קואליציה עתידית: מפלגת השמאל.
בלי להפחית מהישגה של מפלגת השמאל,אציין שבחירות החופשיות הראשונות – והאחרונות – שהתקיימו במזרח גרמניה ב-1990 קיבלה ה-PDSלבדה 16 אחוז מהקולות.
ובניגוד ליובל הלפרין, אני לא חושב שהנתונים מראים על כך שהאיחוד הוא למראית עין, מכיוון שבכל מדינה בעולם, כולל בגרמניה, בדרך כלל כל מפלגה מקבלת בבחירות אחוז שונה באיזורים שונים, מה גם שעקב סיבות היסטוריות, מזרח גרמניה היתה קיימת באיזור, שבו כוחו של השמאל היה גדול יותר מאשר בשאר איזורי גרמניה עוד מן המאה ה-19.
לעניין ההצעה לשנות את המבנה הפדרלי בגרמניה – בלי להיות מומחה גדול לנושא זו לא נראית לי הצעה טובה. אחד העקרונות של משטר פדרלי הוא שלחלק אחד של הפדרציה אין כוח רב מדי לעומת השאר, ולכן גם פוצלה פרוסיה לאחר המלחמה.אם אני לא טועה גם ההשתלטות של הנאצים על המימשל בפרוסיה הקלה העליהם להשתלט על שאר גרמניה.
כל הכבוד למפלגת גרמניה האחרת!
אם למפלגה מסוימת מצביעים 9% במדינה כולה (בקירוב, הבחירות שם אינן יחסיות), ובאזור מסוים 25%, הרי שמדובר באזור בעל זהות ייחודית ביחס לשאר חלקי המדינה. זה לא הסימן היחיד לכך שאיחוד גרמניה הוא למראית עין בלבד (מזכיר קצת את ‘חוברה לה יחדיו’ שלנו).
מכאן שהייתי ממליץ למנהיגי מפלגת השמאל הגרמנית לשקול להוסיף למצעם את הדרישה להפוך את כל שטחה של דד"ר ("גרמניה המזרחית") לשעבר למדינת מחוז אחת. במסגרת הפדרציה הגרמנית. כרגע השטח מפוצל לחמש מדינות, והחלוקה היא שרירותית ונועדה להחליש את כוחו האזרחי של הציבור המזרח הגרמני. בימי ביסמארק ובימי ויימר היה זה לבה של מדינת פרוסיה. כיום אין מדינת פרוסיה, כי שטחה פוצל על ידי בעלות הברית לאחר כניעת גרמניה הנאצית.
וסוגיה רלוונטית יותר לגבנו:
חבל שאנחנו לא מנסים לתמוך במפלגות שמאל בארצות שונות כשיש בהן בחירות. בישראל יש מיליוני תושבים בעלי אזרחות כפולה שרשאים להצביע בשגרירויות ובקונסוליות. אם נזמין חומר תעמולה כדי לחלקו שם, ודאי ניענה בשמחה. זה יכול להועיל גם למערכות המקומיות, כי בעשורים האחרונים התפתחה תופעה מוזרה בקרב יהודים רבים ברחבי העולם (לא כולם): בכל דבר ועניין הם אנשי שמאל מובהקים, ורק לגבי הציונות והסכסוך הישראלי-פלסטיני הם אנשי ימין מובהקים. פעילות כפי שהצעתי עשויה להעמיד את האבסורד הזה מול מראה.
אפשר בבקשה לקבל קישור לכתבה המקורית?
או לחילופין אם היא הופיעה בתרגום לגרמנית זה אפילו יותר טוב.
להלפרין,
מוזר שאתה מתייחס ל25%, כדבר בעל זהות יחודית. לפי שיטתך זכאית בוואריה לעצמאות משלה, מכיוון שהCSU גורפת שם למעלה מ50% מהקולות.
אני לא הצלחתי להבין מדוע חלוקתה של מזרח-גרמניה לחמש מדינות מחלישה את כוחו האזרחי של הציבור המזרח גרמני. ההיפך הוא הנכון. מספר המדינות הפדרליות במערבה של גרמניה הוא 11, דהיינו שני שלישים מהכלל, בעוד אוכלוסייתן של 11 מדינות אלה עומדת על למעלה מ70% מאוכלוסיית גרמניה. המבנה הפדרלי של גרמניה מאפשר לנציגי המדינות הפדרליות כוח לא מועט בקביעת סדר היום הפוליטי ב"בונדסראט". לו היו חושבים כל ה"מזרח-גרמנים" כגיזי ולה-פונטיין, הרי סביר להניח שנשיאי כל המדינות הפדרליות היו ממפלגה זו(אפילו לא אחד!). יתירה מזו, כנראה שהיו מכניסים יותר משני מנדטים ישירים(מה שהצליחו בברלין) ל"בונדסטאג".
איחוד גרמניה אינו למראית עיין בלבד. כמובן שמזרחה של המדינה עדיין סובל מבעיות גדולות יותר ממערבה, אך בל נשכח-ערב האיחוד הייתה מזרח-גרמניה במצב של פשיטת רגל. מי שהשקיע מיליארדים מכיס משלם המיסים ה"מערב-גרמני" הייתה המדינה, כמו גם נשיאתה בעול קופות הפנסיה של המזרח-גרמנים(מצב צבירה ואקום).