מורה שהועסק על ידי בית ספר תיכון בפרויקט של הכנה לבחינות בגרות אקסטרניות, תבע את מעסיקיו לאחר שסרבו לשלם לו פיצויי פיטורים עם סגירת התוכנית, עקב חוסר ביקוש. המורה הועסק במשך תשעה חודשים, שבהם לימד בשני קורסים בשתי תקופות העסקה נפרדות, ושכרו נקבע על בסיס שעתי. לטענתו, הועסק כעובד עונתי ולכן היה זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן טען, שגם עובדי הוראה אחרים אינם עובדים 12 חודשים רצופים, אך משרתם נחשבת כמשרה מלאה והם זכאים לפיצויי פיטורים. בפסק דין שפורסם באחרונה, דחתה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה את תביעת המורה בטענה, שבכל אחת משתי התקופות שבהן הועסק לא השלים שנת עבודה אחת, תנאי לקבלת פיצויי פיטורים כפי שנקבע בחוק. השופטת דחתה גם את פרשנותו של התובע למושג "עובד עונתי", מפני שלא סיפק לבית הדין ראיות לגבי מספר הימים שעבד בחודשי עבודתו. ראיה אחת אף העלתה, שבמהלך ארבעה חודשי העסקתו עבד 44 ימים בלבד, בעוד שלפי החוק היה חייב לעבוד לפחות 60 ימים במשך שלושה חודשי עבודה רצופים בשנה.
חוק פיצויי פיטורים אשר חוקק ב-1963 התאים לעולם העבודה של חברת הרווחה, שבה מרבית הגברים הועסקו במשרות מלאות וקבועות. משרות חלקיות נחשבו כמשרות "נשיות", המתאימות לנשים נשואות שהן בבחינת "מפרנסות שניות", היכולות, כביכול, להרשות לעצמן לעבוד תמורת שכר נמוך. את אופי העבודה העונתית קבע לוח השנה. התפוזים נקטפו בחורף, עונת הרחצה נפתחה עם שביתת המצילים בראשית הקיץ, מוכרי הנפט צלצלו בפעמוניהם ברחבי העיר בחודשי החורף והמלונאים פרסמו מודעות דרושים ודרושות לקראת הקיץ. אלה היו ימי התום של התעסוקה המלאה, של חוקי מגן שהטיבו עם העובדים ושל הסתדרות העובדים ששלטה בשוק העבודה. בזרועה הימנית הקימה מפעלים והעסיקה עובדים ובזרועה השמאלית ייצגה אותם כאיגוד מקצועי רב עוצמה.
התרסקותו של הביטחון התעסוקתי החלה במערב בשנות ה-80 של המאה ה-20, התעצמה בשנות הגלובליזציה הקפיטליסטית והגיעה לישראל יחד עם האידאולוגיה הניאו-ליברלית, הדוגלת בהפרטה של חברות ממשלתיות ושל שירותים ציבוריים, ובעידוד כוחות השוק. נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה לרבעון השני של 2005 מצביעים על כך ש-137.7 אלף עובדים ועובדות (5.5% מכלל המועסקים במשק) מועסקים בעבודות חלקיות שלא מרצונם. העסקה חלקית היא סוג של אבטלה חלקית, שאפשר להצניע את נתוניה בסטטיסטיקות הרשמיות כדי להצביע על ירידה בשיעור האבטלה. צמצום ממדי האבטלה מושג באמצעות תעסוקה בלתי קבועה בשכר נמוך. על פי סקר של מינהל תכנון, מחקר וכלכלה של משרד התמ"ת על נתוני הביקוש לעובדים, עלה מספר המשרות הפנויות ברבעון השני של 2005 ביותר מ-30% ברוב ענפי המשק. עלייה זו מוסברת על ידי עורכי הסקר "בגמישות גבוהה יותר של שוק העבודה" המצביעה על "יכולת גוברת והולכת של עובדים ומעסיקים להחליף משרות או עובדים". בהנחה שעובדים מרוצים יעדיפו לשמור על מקום עבודה נוח ומתגמל, נראה שגמישותו של שוק העבודה פועלת לטובת המעסיקים. העובדים מכירים בעיקר את פניה המכוערים של ההעסקה הגמישה: חברות קבלן וכוח אדם נצלניות, ריסוק העבודה המאורגנת, אי אכיפת שכר מינימום ועוד.
מילון המונחים ההסתדרותי מגדיר מיהו עובד ארעי, עובד זמני, עובד יומי, עובד חודשי, עובד קבוע, עובד שעתי או עובד שכיר. זה עובד בשכר וזו במשכורת, החודשי יפוצה על פי שכר של חודש לכל שנת עבודה והיומי על פי שכר של שבועיים; האחד זכאי לדמי החג והאחרת אינה זכאית להם, מפני שלא עבדה ביום שלפני החג וביום שאחריו. סבך של חוקים, צווי הרחבה ותקנות מקשה על העובדים לדעת את זכויותיהם ומקל על המעסיקים להפר אותן.
המועסקים במשרות חלקיות עובדים לעתים במספר מקומות עבודה בכדי להתפרנס, ואולם חרף שעות עבודתם הרבות הם מתקשים לצבור ותק לשם קבלת זכויות סוציאליות, שלא לדבר על תוכנית פנסיה כלשהי. לפעמים הם נתפשים כמין עובדים עצמאיים, אך למעשה הם שכירים בלתי מאורגנים ומוחלשים, המתמודדים לבדם עם מעסיקים שזהותם לא תמיד ברורה.
לעובדי חברות כוח האדם, למטפלות הסיעודיות ולעובדי הניקיון הצטרפו בשנים האחרונות אקדמאים מן המעמד הבינוני. הסגל האקדמי הזוטר, למשל, מועסק באוניברסיטאות ובמכללות בתנאי העסקה זמניים וללא הטבות סוציאליות כגון, קרן השתלמות או קרן פנסיה. אליהם מצטרפים "מורים מן החוץ" החתומים על חוזים לשמונה חודשים בשנה כדי להימנע ממתן הטבות סוציאליות ופיצויי פיטורין, והרשימה מתארכת.
סוציולוגים של העבודה מסכימים ביניהם שעולם העבודה של תעסוקה מלאה חלף לבלי שוב, בשל תהליכי אוטומציה משוכללים והתרחבות הכלכלה הגלובלית. ארצות מפותחות ימשיכו לייצא עבודה למדינות המתפתחות, ומדינות עניות יתאמצו לייצא עובדים למדינות העשירות. מכאן שעל המחוקק מוטלת החובה להתאים את חוקי העבודה למצבים של אי ביטחון תעסוקתי. ומן המדינות יש לצפות שיפעלו במשותף עם ארגונים מקומיים ובינלאומיים להגנה על זכויות עובדים ויפתחו מנגנונים יעילים לאכיפת חוקי העבודה הן בזירה המקומית והן בזו הגלובלית.
אני חושבת שהמורה צודק למה אסור להעסיק בן אדם בלי לתת לו עבודה קבועה ולתת לו הרגשה שכל שניה הולכים לפטר אותו ואני חושבת שצריך לתת לו הזדמנות שניה תודה שאתם נותנים לי היזדמנות להביע את דעתי