אני מתכוון להשתתף בהפגנות של ערביי ישראל, שיחלו השבוע, נגד החלטת המחלקה לחקירות שוטרים. אשתתף במחאות נגד ההחלטה להותיר את הרג 13 ערביי ישראל, במאורעות אוקטובר 2000 – ללא שום כתב אישום. אפגין למען שינוי ההחלטה התמוהה – ובידי מגילת העצמאות ודגל ישראל עם סרט שחור. בהפגנות אפגוש בוודאי גם את המורה עלי עבד-א-סלאם. אני תוהה כיצד יגיב לכשיראה אותי ואת מגילת העצמאות ואת הדגל – לראשונה מאז שנת 1987.
בשנת 1987 החליט משרד החינוך על נושא מרכז לקראת שנת הארבעים למדינה: מגילת העצמאות. צוות אנשי חינוך יהודים וערבים בראשותי, הקים אז את מדרשת "אדם" לחינוך לדמוקרטיה ולשלום, ע"ש אמיל גרינצווייג. הצענו למשרד החינוך שהמדרשה תפעיל במערכת החינוך תוכנית חינוכית חדשה וחדשנית בשם "מגילת העצמאות שלי", שערכה חגית גור-זיו. משרד החינוך אישר את הפרויקט, ונתן לנו את חסותו. את ההשתלמות הראשונה ערכנו במשך שלושה ימים במלון בזיכרון-יעקב, בהשתתפות מאות מנהלי בתי-ספר ורכזים חברתיים. לאחר מאמצים רבים הצלחנו לצרף גם אנשי חינוך ממלכתיים-דתיים, וכשלושים אנשי חינוך ערבים. נענינו לבקשת המחנכים הערבים להיכלל בסדנה אחת, וקיבלתי על עצמי להנחותה.
שם הכרתי את עלי.
עלי עבד-א-סלאם, אז רכז חברתי ומורה להיסטוריה בחטיבת ביניים, צעיר ממושקף וחייכן, הפך לציר הסדנה של המחנכים הערבים. תליתי על הקיר, לעיני עלי וחבריו, את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, גם בתרגום לערבית, וקראתי אותה יחד עמם. עלי ביקש את רשות הדיבור, ואמר בשקט: "בחייך, זה כמו הדגל וההמנון שלכם. אתה מראה לנו מסמך יהודי שנכתב בידי יהודים ולמען היהודים. אתה באמת חושב שנוכל ללמד אותו בכיתות?". החיוך שלו העיד שדמיון דבריו להגדרת הדמוקרטיה של לינקולן אינו מקרי, אך עיניו נותרו רציניות. חבריו חיזקו את הטענה: "וגם אם נרצה ללמד את זה בכיתה, אתה חושב שהתלמידים יתנו לנו? והוריהם?!"…
התחלנו דיון ארוך וסוער, שנגע בכל מצוקות המגזר הערבי בארץ. ברגע מסוים ניגשתי אל המגילה שהיתה על הקיר, שמתי את אצבעי בשליש התחתון של הנוסח, וקראתי אט-אט: "מדינת ישראל … תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות … ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". עלי הבין מיד, חייך שוב, ואמר: "אה, אז מגילת העצמאות היא תעודת הביטוח שלנו?". בתוך דקות החליטה החבורה שכך תלמד בכיתות את "מגילת העצמאות שלי". בהפסקה שאלתי את עלי מאיפה הוא. "מכפר-קאסם", ענה. "אוי!", נפלט לי. כפר-קאסם – ו"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין"… אוי! עלי חייך.
אינני יודע אם עלי, או מי מתלמידיו, לקחו חלק בהתפרעויות באוקטובר 2000. אני יודע, בביטחון של מחנך ומורה לאזרחות, שלושה עקרונות: שההתפרעות החמורה ביותר אינה יכולה להצדיק הרג של שלושה-עשר אזרחים, שהרג של שלושה-עשר איש אינו יכול להסתיים ללא כתבי-אישום, ושאם היתה מסתיימת ללא כתבי אישום חקירה נגד הריגת שלושה-עשר אזרחים יהודים – הארץ היתה מתהפכת.
לכן אשתתף בהפגנות של ערביי ישראל נגד החלטת מח"ש, ובידי מגילת העצמאות, ודגל ישראל עם סרט שחור. ואם אכן אפגוש שם גם את עלי עבד-א-סלאם, אין לי ספק מה נאמר איש לרעהו: אוי!
רעיון הדגל – פשוט גאוני!
רעיון הדגל- מבריק!
לדג אילם- כל מילה בסלע
יפי נפש!!!!!!!!!!!