אחמד פילגר / אני מאוד מקווה הגיב:

אני מאוד מקווה שמכתבו של החבר קמינר יתפרסם גם בשפה הערבית, ובייחוד בעיתון "אל אתחאד". בעיתון זה מתנהל מזה כשנתיים ויכוח ער סביב כיבוש עיראק ועמדות המפלגה הקומוניסטית העיראקית. מכתבו של החבר קמינר יכול להיות תרומה חשובה בוויכוח זה.

יוסי אמיתי הגיב:

הטפת המוסר של ראובן קמינר למפלגה הקומוניסטית העיראקית היא בעיניי התערבות בלתי רצויה (שלא לומר בלתי נסבלת) בענייניה ובשיקוליה של מפלגה ריבונית, שרשמה דפים מפוארים של מאבק למען עיראק עצמאית ודמוקרטית, ושכדברי ראובן עצמו – שילמה עבור מאבקיה אלה בסבל בל יתואר.
בניגוד לנוחיותם של מטיפי המוסר המהפכניים, המפלגה הקומוניסטית העיראקית נתבעת לקבל החלטות רלוונטיות למציאות העיראקית הממשית. עיראק אכן נתונה תחת כיבוש אמריקאי, ואין צריך לומר שהפלישה האמריקאית לעיראק לא היתה צריכה להתרחש מלכתחילה,אך לאחר שהתרחשה, ונוכח המציאות כפי שהיא (ואולי כדאי להזכיר שהמפלגה הקומוניסטית העיראקית זכתה, לראשונה בתולדותיה, בקיום לגאלי ומוכר דווקא בצל הכיבוש האמריקאי), נקלעה המפלגה לדילמה בין תמיכה בחוקה בעלת רכיבים דמוקרטיים מובהקים, כמפורט בפירסומי אתר המפלגה, לבין חזרה לחזון הבלהות של משטר דיכוי פשיסטי רודני. נראה שהמפלגה, לאחר דיונים נוקבים במוסדותיה, הגיעה למסקנה שכינון מערכת דמוקרטית, פלורליסטית וחוקתית עשוי לשרת טוב יותר את סיום הכיבוש ואת עתידה של עיראק כמדינה פדרליסטית רב-עדתית. על המשקיפים מבחוץ לנסות להבין את האילוצים הכבדים שהמפלגה הקומוניסטית העיראקית נתונה בהם, ולכבד את החלטותיה הריבוניות.

הערה לא נכונה הגיב:

המפלגה הקומוניסטית אכן תמכה בקאסם (לא קסאם) והיתה חלק מהקואליציה השלטת. היא נרדפה רק לאחר נפילתו של קאסם, בידי הבעת’.

יובל הלפרין הגיב:

מהפכת קאסם הפילה את מלוכת-הבובה הבריטית, קברה את "ברית בגדד" והלאימה את משק הנפט כולו.
מפלגה קומוניסטית אמורה לתמוך במהפכה כזאת, גם תוך סיכון לעיוותה ולהתפתחותן של תופעות שפורטו לעיל.

עוד הערות על מק"ע הגיב:

הרדיפה של צדאם חוסין את המפלגה הקומוניסטית העראקית נעשתה בעידוד מלא של ארה"ב, זו היתה למעשה אחת ממשימותיו לאורך התקופה שבה ארה"ב תמכה בו.

לאחר שהמפלגה החליטה הלכה למעשה לשתף פעולה עם הכיבוש, חלק גדול מחבריה (אולי רוב) התפלג והצטרף להתנגדות תחת השם "הקאדר של המפלגה הקומוניסטית".

ישנה מפלגה הקומוניסטת נוספת הפעולת בעיקר בכורדיסטאן, תחת שלטון עראק (כיום הכיובש האמריקאי) ותחת שלטון איראן, היא נקראת "מפלגת הקומוניזם הפועלי" ויש לה עמדות "חברתיות" רדיקליות מאד, ביקורת מעניינת על הלניניזם ועמדות מוטעות (לדעתי) בנושא ההתנגדות.

לא סביר להניח כי כל אותם פעילי "הקאדר של המפלגה הקומוניסטית" הם גולים פוליטיים שחזרו, סביר יותר כי רבים המשיכו לפעול בתנאי מחתרת בתקופת צדאם חוסין.

יורם בר-חיים.

אדם קלר הגיב:

רציתי להוסיף על מה שכתבתי בתגובה הקודמת. נניח הנחה מקלה, שהקומוניסטים העיראקים אינם קשורים עם הסי.איי.אי (ויכול בהחלט להיות שכן) ומטרותיהם הבסיסיות נשארו כפי שהיו בימי הזוהר של המפלגה עליהם כותב יוסי אמיתי.במקרה זה יש לפנינו מצב של טרגדיה אמיתית במספר מערכות.
1) בגלל הדיכוי האכזרי של סדאם חוסיין נשבר כוחה של המפלגה בתוך עיראק עצמה, ונשארו רק גולים חסרי כח ממשי.
2) הפלישה האמריקאית והפלתו של סדאם חוסיין פתחו לפני הקומוניסטים את האפשרות לחזור לעיראק, לפעול בה באופן גלוי ולנסות להשפיע על עיצוב המשטר החדש והחברה העיראקית – אך במחיר של שיתוף פעולה הלכה למעשה עם בוש וכניסה לבגדד "על גבי הטנקים האמריקאים". הברירה האחרת הייתה להישאר בגלות לזמן בלתי מוגבל מתוך צפיה להזדמנות טובה יותר שתגיע או לא תגיע אי שם בעתיד.

3) בהנחה שהמדובר אכן בקומוניסטים כנים ולא במי שהיו קומוניסטים והפכו לסוכני סי.איי. אי., הרי סביר שהנסיבות הנ"ל אינם בדיוק לשביעות רצונם, ושהאיסטרטגיה שלהם היא לבנות כח עממי עצמאי, בסיס בתוך האיגודים המקצועיים וכו’ ואז להתנתק מן האמריקאים. יש בכך לא מעט הגיון, אבל הרבה מאד סיכון. לפי האמרה הישנה, מי שסועד עם השטן כדאי שיצטייד במזלג ארוך, ןלגמרי לא בטוח שלרשות הקומוניסטים העיראקים יש מזלג ארוך מספיק.

4) במצב ששורר בעיראק בשנה האחרונה, בודאי באיזורים הסונים, יש קיטוב ברור בין מי שתומך בכיבוש האמריקאי (ונתמך על ידו) לבין מי שמתנגד לכיבוש הזה. אני חושב שאי אפשר לטעות בקביעה היכן נמצאים הקומוניסטים העיראקים כיום באופן אוביקטיבי, ירצו או לא ירצו ותהיה כוונתם מה שתהיה.
האם הם יכולים לשנות את עמדתם היום,מבלי שהאמריקאים ישברו אותם בו במקום – ומבלי שמובטחת להם כלל וכלל קבלת פנים אוהדת בקרב מתנגדי הכיבוש האמריקאי? ומה יוכלו לעשות אם וכאשר הכיבוש יגיע לסיומו?

הדילמות קשות, ואני לא בטוח שאנחנו מכאן יכולים וצריכים לתת להם עצות.

אגב, רק הערה היסטורית קטנה וכמובן מדובר במצב אחר לגמרי: במשך מלחמת העולם השניה האמריקאים תמכו בצורה פעילה בהו-צ’י-מין והמחתרת שלו נגד הכיבוש היפאני. בינואר 1945, כאשר נודע לאו.אס.אס. (קודמו של הסי.איי.אי.) שהו-צ’י-מין חולה ויש סכנה לחייו, הם דאגו לשלוח מיד רופא אמריקאי שיציל אותו, במבצע מסובך של הטסת הרופא למרחק מאות קילומטרים מעל שטח בשליטה יפאנית. כמובן, כפי שהוכיחה ההיסטוריה, המזלג של הו-צ’י-מין היה ארוך מספיק, כלומר הוא קיבל סיוע ונשק מהאמריקאים אבל היה לו בסיס מוצק מאד בתוך וייטנאם …
ואגב עוד הערה באותו הקשר: זביגנייב בז’זינסקי, יועצו של ג’ימי קרטר, אמר: "הטעות הבסיסית שלנו בוייטנאם היתה שלא עשינו עסקה עם הו-צ’י-מין ב-1945″.

ישראל פוטרמן הגיב:

ביקורת על המפלגה הקומוניסטית העירקית "שרשמה דפים מפוארים של מאבק למען עיראק עצמאית ודמוקרטית ושילמה עבור מאבקיה אלה בסבל בל יתואר" היא לדברי יוסי אמיתי הטפת מוסר והתערבות בלתי רצויה (בלתי נסבלת) בענייניה ובשיקוליה של מפלגה ריבונית.
מזכיר משהו? זוהי התשתית "הרעיונית" שעליה ביססו מפלגות קומוניטיות את תמיכתן במשך שנים במקב"מ ובברה"מ.
בכלל, אינני מתלהב לאור לקחי העבר משיקוליה של מפלגה קומוניסטית, כזאת או אחרת, תהיה האידיאולוגיה שלה (במובן המרכסי) אשר תהיה, אלא בוחן אותה עפ"י פעילותה החומרית (במובן המרכסי). תמיכתה בדמוקרטיה של הכיבוש אינה אלא תמיכה למעשה במטרות הכיבוש שמרחיקות לכת הרבה מעבר לסילוקו של הרודן.
הדרך של סיום הכיבוש ועתידה של עירק אינה עוברת דרך שיתוף פעולה עם האימפריאליזם וקיום לגאלי ומוכר אינו מטרה כשלעצמה של מפלגה המגדירה את עצמה כמפלגת מאבק מהפכנית
שתי האלטרנטיבות העומדות בפני עירק, לפי אמיתי, תמיכה בחוקה של הכיבוש או חזרה למשטר דיכוי פאשיסטי רודני, שייכות לסעיף הראשון הנ"ל.