הסופרת הדרום אפריקאית נדין גורדימר, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 1991, ומי שנמנתה עם אנשי הרוח המעטים שנאבקו נגד שלטון האפרטהייד, אמרה בראיון ל"הארץ" (14/11/2005) "שהגלובליזציה היא חילופי מסחר בין ארגונים בעלי כוח, ולא עושה שום דבר כדי לצמצם את הפער בין עניים לעשירים בעולם. למעשה, ב-10 השנים האחרונות הפער החריף. העולם מלא היום יותר מתמיד באנשים שמבקשים מקלט פוליטי בגלל עוני או מלחמות שמתרחשות במדינות שלהם". ואכן, אין כמעט יום בו איננו קוראים על ניסיונות של מהגרים מארצות העולם השלישי, בחלקם הגדול מוסלמים מארצות אפריקה ואסיה, להגיע בדרך לא דרך לאחת מארצות אירופה, בתקווה ששם ימצאו קיום בסיסי כלשהו.
מדובר בתופעה מופלאה. אנשים עושים כל מאמץ, עד כדי סיכון חיים, כדי להגר לארצות בהן הם יודעים כי הם לא רצויים, שהיחס אליהם יהיה שלילי, לעתים משפיל, ספוג בגזענות, שהם יהנו במקרה הטוב משולי השוליים של היש הכלכלי שימקם אותם בתחתית סולם ההכנסה, ובכל זאת הם מעדיפים את החיים של עוני מרוד באירופה השבעה, מאשר עוני על סף גוויעה וגסיסה בארצות מגוריהם.
ואילו אירופה אחוזה בעתה לנוכח גלי הגירה אלה. ממשלות הקהילה האירופית עושות הכל כדי לחסום את ההגירה. מספר המוסלמים בקהילה האירופית מגיע היום למיליונים רבים, 6 מיליון בצרפת, מיליונים בגרמניה, בבריטניה, מאות אלפים בבלגיה, בהולנד, בדנמרק. ובכל הארצות האלה המהגרים מרוכזים במעין גטאות, ויש תסיסה, ויש מירמור, ויש חוסר עבודה, ויש גזענות, ויש פונדמנטליזם דתי שהולך ופורח בקרב הקהילה המוסלמית, ויש אלימות, ואירופה לא יודעת נפשה מחמת החשש מה צופן העתיד.
לא זו בלבד שהמוסלמים לא מתערים בארצות שהיגרו אליהן, אלא חומות הבידול בין המוסלמים באירופה לחברה הסובבת – גבוהות מתמיד. לא אחת יש חיכוכים על בסיס של הבנה שונה מהי דמוקרטיה.
בדנמרק מתנהל עתה מאבק בין הקהילה המוסלמית לבין העיתונות והממשלה לנוכח קריקטורה שפורסמה באחד העיתונים על הנביא מוחמד, שפורשה כעלבון. המוסלמים ערכו הפגנות הדורשות מהממשלה לגנות את העיתון ולאסור קריקטורות כאלו, ואילו ראש ממשלת דנמרק נאלץ להסביר כי בדמוקרטיה הממשלה לא מכתיבה לעיתון מה לפרסם, והעיתון טען שלא היה כל עלבון בקריקטורה.
שנים של מגורים באירופה לא גישרו על פני התהום הפעורה באשר למושגי יסוד של חברה פתוחה ודמוקרטית. אירופה חוששת כי אם לא תיעצר ההגירה בצורה נחרצת, אורח החיים הפתוח והדמוקרטי ביבשת עומד בסכנה.
אנשי רוח ופעילים פוליטיים מקרב הרוב הלבן באירופה שנאבקים נגד הגזענות והאפליה לא גרים ברובעי המגורים של המהגרים. גם האינטלקטואלים השמאליים בצרפת, אנגליה או הולנד, אינם רוצים שמאות מיליוני רעבים באפריקה ינהרו לארצם.
אנחנו מכירים את התופעה גם בישראל, אף על פי שלא מדובר במוסלמים. כאן לכאורה לא היתה אמורה להיות בעיה. יש חוק שבות שמאפשר הגירה יהודית ללא הגבלה, עד שהדברים מגיעים לאפריקה. ההגירה מאתיופיה, עלייה בשפה הציונית, נמצאת בסטאטוס שונה לחלוטין מזו המגיעה מאירופה.
ישראל, שפתחה את שעריה לכל יהודי, השאירה פתח צר בלבד שעה שמדובר ביהודי אתיופיה. השיקול כאן דומה מאוד לזה באירופה. הגירה המונית של שחורים מאפריקה נתפשת כסכנה לאורח החיים ורמת החיים של החברה בישראל. וכמו באירופה, אף כאן המהגרים מתרכזים במעין גטאות וסובלים מאפליה ויחס גזעני, שהם מתכון לתסיסה והפגנות.
מה הפתרון?
בצד המאבק נגד גזענות ואפליה בכל ארץ וארץ, יש להיאבק על חלוקה חדשה של העושר העולמי ברוח דבריה של נדין גורדימר. גלובליזציה מסוג אחר.
הרעב והעוני באפריקה ובארצות אחרות של העולם השלישי לא ייפתרו באמצעות הגירה, אלא בהעברה של חלק מהעושר שנצבר בעולם העשיר להשקעות בארצות העולם השלישי על מנת לפתח תשתיות כלכליות, שירותי בריאות וחינוך שיהפכו את אפריקה ליבשת של חיים פורחים.
כאשר רמת החיים, אורחות החיים, החינוך, הבריאות וכו’ באפריקה יהיו דומים ברמתם לאלו שבאירופה, גם ההגירה לא תיתפש יותר כאיום.
ילדים הלוחמים נגד עוול
לפני ימים מספר צפיתי בסרט דוקומנטרי על הצלם רוברט קאפה. איש מרתק ומיוחד. צלם מלחמות מפורסם שהיה איש שמאל ופצפיסט.
קאפה נולד בהונגריה. היגר לגרמניה כדי לא לחיות בצל משטרו הפאשיסטי של האדמירל הורטי. עם עליית הנאצים לשלטון היגר לצרפת.
כצלם תעד רבות מהמלחמות במאה ה-20. מלחמת האזרחים בספרד, מלחמת העולם השנייה (איטליה, הפלישה לנורמנדי), מלחמת העצמאות, מלחמת וייטנאם. הוא נהרג ב-1954 בוייטנאם שעה שעלה על מוקש.
באחד מפרקי הסרט אנו רואים תמונות של ילדים איטלקים בני 14 שנלחמו בכובש הגרמני. חלקם נהרגו מאש חיילי הכיבוש. קאפה הנציח את הילדים הלוחמים ואת ההלוויות שנערכו להם.
הדבר הזכיר לי את ילדי האבנים מהאינתיפאדה הראשונה והשנייה. ילדים בשכם ובג’נין, כמו בנאפולי, נעזרו באמצעים דלים כדי להשתתף במאבק בכובש אכזרי ששלל מהם ומהוריהם את חירותם וכבודם כבני אדם. בשטחים הכבושים, כמו בנאפולי, נהרגו ילדים מאש חיילי הכיבוש.
הזדהותי עם הילדים, שם כמו כאן, היא מלאה. אינני יודע מה הייתי עושה אם הייתי ילד בתנאים דומים. אני יודע שכאדם בוגר זרקתי לא אחת אבנים וחפצים אחרים על חיילי הכיבוש. אבל אני רוצה לקוות, שאילו אני ילד בנאפולי בשכם או ברמאללה, הייתי נהוג כמותם.
זילות חיי אדם (1)
שתי ידיעות שהופיעו השבוע בעיתונות: הידיעה הראשונה מספרת על אב דרוזי שתלה את בתו בחורשת זיתים משום שהיה לה רומן עם צעיר מוסלמי. רצח בלתי נתפש. זה מה שקרוי "רצח על כבוד המשפחה". נער הייתי וגם בגרתי ועדיין איני מבין כיצד יכול כבוד המשפחה להישמר כאשר אב רוצח את בתו משום שמימשה את זכותה הסוברנית לאהוב על פי בחירתה.
הידיעה השנייה מספרת על חיילי הכיבוש הישראלי שפצעו בג’נין לוחם פלסטיני, ולאחר ששכב פצוע, במקום לסייע לו ולהפנותו לבית חולים, רצחו אותו בדם קר. פשע מלחמה. שמו של הלוחם שוג’וע בילעאווי.
המשותף לשתי הידיעות הוא קלות הדעת הפושעת שבה נוהגים בני אדם בחיי הזולת.
זילות חיי אדם (2)
הפעם מדובר בשני שופטים, שניהם חובשי כיפה סרוגה גזענית (להבדיל מחובשי כיפת שלום) שכל אחד בתורו מימש פסיקה מקוממת שחוץ מגזענות וזילות חיי אדם אין בה כלום.
הראשון, שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, ששיחרר למעצר בית את המתנחל שמשון ציטרין הנאשם בניסיון לרצוח את הנער הפלסטיני הילאל מג’יידה בגין חלקו בלינץ’ במואסי בימים של טרם התנתקות, כאשר בריונים מתנחלים התפרעו והתנכלו לפלסטינים.
השני, סא"ל אהרון משניות, שופט בית המשפט הצבאי של פיקוד דרום, שזיכה את סרן ר’ מהריגת הילדה בת ה-13 אימאן אל-המאס מרפיח.
כזכור הואשם הקצין "בוידוא הריגה" של הילדה באוקטובר 2004. השאלה, האם הוא ביצע וידוא הריגה לבד או שמא מי מחייליו בפיקודו ביצעו זאת, היא לטעמי משנית. אין מחלוקת על כך שהסרן וחייליו "הסתערו", כך במקור, על הילדה בירי מטורף, שעה שהיתה בדרכה לבית ספרה בלבוש אחיד מוכר וקל לזיהוי (פסים ירוק לבן).
כמו כן אין מחלוקת על כך שהקצין הורה, ההקלטה פורסמה בתקשורת, "לירות בכל דבר זז, גם בילד בן 3″.
אבל זהו גורלה של ילדה פלסטינית, שגם לאחר מותה, כאשר היא נופלת לידיו של שופט צבאי ישראלי חבוש כיפה גזענית, היא נרצחת פעם שנייה.
מקרים אלו עוררו בי מחדש מחשבה שמעסיקה אותי מעת לעת, על ישראלים שמביאים מארצות מוצאם את מושגי הרודנות והגזענות, שהיו מופנים קודם נגדם, ועתה הם מפנים אותם נגד אחרים, בעיקר, אבל לא רק, פלסטינים בפרט וערבים בכלל.
מספר דוגמאות
המתנחל אליקים העצני הביא ממולדתו הקודמת גרמניה את שוד הרכוש והגזענות. מה שהופנה נגד יהודים, הוא מפעיל עתה נגד פלסטינים.
השופט אדמונד לוי, הביא ממולדתו עיראק את מושגי העוול והרודנות המשפטית.
אביגדור ליברמן הביא ממולדתו ברית המועצות דפוסי מחשבה עריצים.
המציאות הישראלית הינה קרקע דשנה לפריחת כל הסחי והמאוס הקיים בעולם. חלק מהמהגרים אימצו זאת אל ליבם, שכחו מהר מאוד את סבלם בעבר, ואילו הישראלים ילידי הארץ, הם כבר קלטו זאת באופן טבעי, מגן הילדים.
מה בין חרדל לזרחן?
ארה"ב נאלצה להודות כי השתמשה בפצצות זרחן במלחמתה בעיראק. הזרחן הוא נשק קטלני, הגורם לכוויות עמוקות שגורמות למוות ביסורי תופת. הנשק אסור בשימוש לפי אמנת ז’נווה משנת 1980.
מה המשותף בין בוש לסדאם? שימוש בנשק כימי.
סדאם חוסיין הפציץ בגז חרדל את הכפר הכורדי חלאבג’ה, ובוש הפציץ בפצצות זרחן את העיר פאלוג’ה. בשני המקומות נפגעו אזרחים מנשק כימי. יצוא דמוקרטיה בעזרת פצצות זרחן. עוד פטנט מבית היוצר של בוש וחבריו. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
יש להם בורג רופף
במסגרת פסטיבל רבין לרגל עשור להירצחו, התקיים ראיון באחד מערוצי הטלוויזיה עם ראש השב"כ היוצא אבי דיכטר. הוא נשאל אלו לקחים הסיק השב"כ מהרצח? ותשובתו: הידוק מסיבי של השמירה סביב ראש הממשלה. מניעה מוחלטת של גישה אליו. כל הזמן סובבים את ראש המשלה מאבטחיו האישיים בחגורה הדוקה, כך שאם ינסה מתנקש כלשהו לירות לעברו, זאת הנחת העבודה, הכדורים יפגעו במאבטחים. מעבר לתמיהה על שיש צעירים המוכנים לסכן את חייהם בכדי לשמור על שרון, אני סבור שכל הקונספציה חסרת תוחלת.
כמי שנושא השמירה על ראש הממשלה מרתק אותו, אני עוקב כבר שנים אחר דפוסי שמירתו, הן באזור מגוריו, הן ביוצאו מביתו וממשרדו, הן בהופעותיו הפומביות והן במשכן הכנסת.
מסקנתי, שאין דבר כזה שמירה הרמטית. מי שכלה ונחרצה עימו לפגוע בראש הממשלה יכול, גם כיום, ואפילו בקלות יחסית, להגיע אליו בשיטת יגאל עמיר. יש די והותר חורים בחגורה, שלא לדבר על פגיעה מטווח רחוק למי שמצויד בטיל או בנשק טלסקופי מדויק.
שמירה על ראש הממשלה הוא עסק יקר מאוד. לפחות עשרות מיליונים. המכוניות המשוריינות היקרות שוות לכפרות. טילי לאו וטילים אחרים מסתובבים בשוק בכמויות אדירות, ומצויים הן בעולם התחתון ובוודאי במחסני הנשק של מתנחלים רבים. די בטיל אחד של יורה שעבר הכשרה בצבא כדי לשלוח את המכונית המשוריינת לגרוטאות ואת היושבים בה לבתי חולים או בתי קברות.
מסקנה: כל העסק הזה הוא יותר עניין של יוקרה, של מעמד. מי שיש לו מאבטח נחשב לאישיות חשובה. אפשר בלי זה והביטחון לא ייפגע.
את המיליונים מוטב להעביר ליעדים יותר חשובים, כמו למשל אמהות חד הוריות, או לקרן לקניית תרופות יקרות עבור חולים שזקוקים לתרופות שלא נמצאות בסל הבריאות.
"המתנחל אליקים העצני הביא ממולדתו הקודמת גרמניה את שוד הרכוש והגזענות. מה שהופנה נגד יהודים, הוא מפעיל עתה נגד פלסטינים.
השופט אדמונד לוי, הביא ממולדתו עיראק את מושגי העוול והרודנות המשפטית.
אביגדור ליברמן הביא ממולדתו ברית המועצות דפוסי מחשבה עריצים".
כבר הרבה זמן לא נכתב מאמר כל כך גזעני וסטריאוטיפי כמו המאמר הזה. איש השלום גדעון ספירו החליף, כך נראה, את החליפה של הפיוס בכיפה גזענית (ביטוי שהוא טבע, השד יודע מאיפה). מה הקשר בין מוצאו העיראקי של השופט לוי לפסק הדין שיצא תחת ידיו? לאלוהים (ולספירו) הפתרונים.
אבל זה לא מונע ממנו להתייצב באחוות לוחמים לצד מרדכי ואנונו (שאליבא כספירו, נוכל לומר: "המרגל ואנונו הביאו ממולדתו, מרוקו, את הבוגדנות…"), לחשוף את "פניה הגזעניות" של ישראל ולהצטייר כלוחם למען האנושות.
נו, ספירו, תחת ידיך הוצאת יצירות יותר טובות (או שמא פחות גרועות, אבל זה עניין של טעם). אולי הגיע הזמן להניח למקלדת ולהפסיק לכתוב שטויות. לעתים הן עלולות לפגוע.
לקורא,
תודה על הערותיך. יפה שאתה ער לנושא הגזענות אבל דומני כי הפעם נכשלת באיתורה.
אילו הייתי מייחס לכל יהודי עיראק, או בריה"מ או גרמניה סימני היכר שליליים, היה בהחלט מקום לנזוף בי על גילויי גזענות.
אולם משעה שהביקורת שלי מופנית נגד אנשים קונקרטים שמשתייכים לקבוצות מוצא שונות, אין יסוד להאשמתך.
שהרי גם אני יהודי גרמני, אבל בניגוד להעצני אימצתי מסורת גרמנית אחרת שאותה מבטאים רוזה לוכסמבוג, ברטולד ברכט או הסופר קורט טוכולסקי.
כך גם באשר לאדמונד לוי. מולו ניצבים יהודים מעיראק שהביאו עימם מסורת של לחימה בעריצות ובגזענות. ראה את הסופר סמי מיכאל כיום נשיא האגודה לזכויות האזרח. ואילו מול אביגדור ליברמן ניתן להציב למשל יוצא בריה"מ אחר, ח"כ רומן ברונפמן, שהביא עימו מסורת רוסית של מאבק בעריצות. וכך הדבר גם באשר לישראלים ילידי הארץ, שבמקום לאמץ את עקרונות הציונות הגזענית אימצו את המיטב האוניברסלי במסורת היהודית והתנ"כית.
בארץ הגירה מביאים איתם המהגרים מארץ מולדתם עולם ערכים והוא לא אחיד. מול ערכים של דיכוי ועריצות היו גם ערכים של אחווה וזכויות אדם.
אשר לואנונו, דווקא אתה לוקה בגזענות, כאשר אתה מיייחס למדינה שלמה סימן היכר של בוגדנות. אני לעומת זאת אומר, כי מרדכי ואנונו אימץ ערכים של זכויות אדם בניגוד למשל לכמה יהודים אחרים ממרוקו שממשיכים ליישם בישראל ערכים של דיכוי והפרת זכויות אדם שהם גם מסימני ההיכר של המשטר המלוכני במרוקו.
לא אחת נשמע בשיח הציבורי בישראל ובעולם הנימוק, ובדין הוא נשמע, שהיה מצופה מיהודים שסבלו מאפליה וגזענות, כי במדינתם יפגינו דרך אחרת, והנה מתברר שלא כך הדבר, ורבים מהם ממשיכים במולדתם החדשה את היסודות השליליים שאיפיינו משטרים בארצות מוצאם. הדוגמאות שהבאתי מאששים את הטענה.
אני מסכים אתך ששני השופטים הנ"ל (משנייס ולוי) הם גזענים לעילא (ולכן איני מזדהה בשמי כי אני לא מנותק מהם…), אבל אני ממש לא מסכים לזיהוי בין גזענות ובין כפה סרוגה. יש חובשי כיפות סרוגות שהם לאומנים יהודים חשוכים ויש אחרים שלא ימצא בהם הדופי הזה. אנשים סתם, טובים ופחות טובים, שמבינים את המושכל הראשון, שדם כולנו זהה בצבעו (או כמו שאמר זאת יל"פ: אלע מענטשו זיינן ברידער). הזהרו מהכללות!
כאיש מרכז אני מתקומם לעתים לנוכח דברים שאני קורא באתר הזה, והרבה פעמים נדמה לי שהגיון בריא הוא מצרך נדיר באגף השמאלי של הגדה.
אולם במאמריו של ספירו אני תמיד מוצא פיסקה שמראה שיש כאן לפחות אדם אחד עם רגלים על הקרקע.
נושא המהגרים אכן לא יפתר במדינות שהן יעד ההגירה אלא במדינות המקור מהן באים המהגרים!
יש כאן כיוון מחשבתי נכון שגם נותן תשובה לשאלה שהעלה כאן לפני מספר שבועות אותו בחור הומוסקסואל שחשש מהיום שאחרי מתן זכות השיבה.
ערבוב אוכלוסיות כה שונות כמו אירופאים ומוסלמים או אפילו פלסטינאים וישראלים הוא מתכון לאסון. עקרונות השוויון החברתי והכלכלי אינם מחייבים כור היתוך דתי ומסורתי,
דהיינו: הפרדה היא לעיתים לא דבר כל-כך רע כאשר זוכרים ששני הצדדים זכאים לאיכות החיים הגבוהה ביותר האפשרית.
ענין זה הוא
ביקרתי פעם בבית המשפט העליון ונכחתי בדיון עם השופט אדמונד לוי בעל הכיפה השחורה. כל פסיקותיו צפויות מראש, בגלל הכיפה. עמדותיו בנושא דת ומדינה צפויות מראש, בגלל הכיפה. מחשבותיו בעניין זכויות אדם צפויות מראש, בגלל הכיפה. לא סתם כיפה – אלא כיפה שחורה.
אמור לי אם יש לשופט כיפה ומה סוג הכיפה, ואומר לך כיצד יפסוק השופט.
נדיר למדי לראות באתר גזענות כה בוטה נגד דתיים חובשי כיפות שחורות כמו זו בהודעתו האחרונה של מר ברייטמן.
התעוב שרבים מאיתנו חשים כלפי המתנחלים, הש"סניקים והחרדים האשכנזים, היא אדירה. רובם המכריע של הדתיים הנ"ל מתפלשים ברמה זו או אחרת בביצת הגזענות, הכיבוש, הפרת זכויות אדם, דיכוי נשים, והם כמהים למדינה שתתנהל על פי חוקי ההלכה, שתהפוך את ישראל למהדורה יהודית של איראן החומייניסטית. לפיכך קל לשנוא אותם.
כתוצאה מכך רובצת לפתחנו סכנת ההחלקה להתבטאויות שריח לא טוב של גזענות נודף מהן.
אבל אסור לנו לשכוח, כי לא כל בעל כיפה סרוגה או שחורה הוא מתנחל ולא כל מתנחל הוא דתי ולא כל דתי הוא גזען.
רבנים למען זכויות אדם, כמו גם בעלי הכיפות הבאים להפגנות של תנועות שלום למיניהן, הם תזכורת לכך.
הפתרון שאני מצאתי הוא להבחין בין חובשי כיפות גזעניות (סרוגה או שחורה) לבין חובשי כיפות שלום.
בניגוד לאלון הראל אני חושב שאורי ברייטמן נעצר ממש על סף המדרון. הוא התייחס לשופט ספציפי, אדמונד לוי, דתי ימני קיצוני (היה בעבר שופט צבאי ונציג תנועת החרות במועצת עיריית רמלה), שניתן לצפות את פסיקותיו בסוגיות מדיניות או דתיות.כיפתו היא באמת גזענית.
מרגע שהוא מבחין בין סוגי כיפות, הוא מתרחק מהמדרון הגזעני.
מזמן לא קראתי את מאמריו של ספירו והנה ראיתי כי דבר לא השתנה .
הבה ניתן לך חומר למחשבה . מדוע ההודים הסינים הקוריאנים מתקבלים באהדה בקרב מדינות רבות נקלטים ועושים חייל ואילו המוסלמים לא נקלטים ומצפים שהמדינה הקולטת תפרנס אותם ?
לא שמעתי על "צרות" שעושים הסינים ההודים והקוריאנים בארה"ב .
האם יש לך הסבר לכך ?
לגלילי,
שאלותיך נובעות מגישה שטחית ומתייגת.
ראשית, איני בטוח שהסינים וההודים מתקבלים באהדה כה גדולה כפי שאתה טוען. (ראה למשל את היחס אל הסינים בישראל).
שנית, המוסלמים בארצות המערב דווקא סובלים מאפליה מתמשכת שנים רבות מבלי שהתקוממו.אינך יכול לנתק את המתרחש עתה באנגליה מהפלישה האנגלו-אמריקאית לעיראק.
שמא תשאל שאלה אחרת: מדוע ארצות כה רבות מהמערב מנצלות ומדכאות מוסלמים?
אינני יודע מה היו עושים הודים בצרפת אילו מנו שישה מיליון והיחס אליהם היה מתאפיין בשנים של אפליה וקיפוח.שישה מיליון מוסלמים בצרפת סובלים עשרות שנים מאפליה ודיכוי ולא התקוממו.
שהרי זה טבעו של מיעוט מקופח ומופלה, שגם אם הוא סובל לאורך שנים בשקט בשלב כלשהו המרי מתפרץ. וזה לאו דווקא אופייני למוסלמים. ראה התקוממות השחורים בארה"ב, התקוממות הטאמילים בסרילנקה, התקוממות הזפטיסטים במקסיקו, התקוממות האינדיאנים בגוואטמלה.
זה מה שנקרא מיקוד שליטה חיצוני…
לאורך כל ההיסטוריה כ-ו-ל-ם אשמים במה שקורה למוסלמים. אנשים כובשים אותם, המערב גוזל מהם את הנפט, לא מקבלים אותם בארצות שאליהם הם רוצים להגר…הייתי מציע לך לשנות גישה מבט אובייקטיבי על התלונות והדרישות שלהם לעומת מה שהם תרמו לעולם יכול להפוך את כל הסיפור של האזנה לעולם המוסלמי לסטנד אפ הכי טוב בעיר …
ודרך אגב – אתה אשם בפיגועי הטרור בכל העולם, אתה אשם ביחס המזלזל לנשים בארצות ערב, בגללך אין דמוקרטיה בעולם הערבי, אחוז יודעי הקרוא וכתוב שם שואף לאפס בגללך, אתה העלית את האייתוללות לשלטון באיראן, בגללך הם קיבלו רק 6 פרסי נובל ורשמו עוד פחות פטנטים מזה…בקיצור – עם הישגים כאלה פלא שהעולם המוסלמי יודע להאשים את כולם חוץ מאת עצמו?
מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? נראה שלא הבנת את המשחק…אתה אמור לתת ת-י-ר-ו-צ-י-ם למוסלמים ולא להאשים!!! אתה מבין או שצריך להסביר את זה יותר טוב?
בקוראן כתוב: "אללה רחמן כלפי המאמינים, אך לא כלפי הלא-מאמינים"
האם אתה מכיר דת שמאמיניה אינם סבורים כך ? אתה באמת חושב שהתאולוגיה היא בסיס הויכוח הפוליטי ?