בחירתו של עמיר פרץ לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה הקפיצה את כל המדינה על הרגליים. זו היתה חגיגה תקשורתית שלמה: האנדרדוג ניצח למרות שכל הסקרים הראו את ההיפך, יוצא עיירת פיתוח ראשון בראשות מפלגת העבודה, פעם ראשונה מזה זמן רב שמועמד שאינו גנרל מנהיג את מפלגת העבודה. וכמובן, שמעון פרס שוב הפסיד. אבל אחרי שנגמרו חגיגות הניצחון, והתרוממות הרוח קצת פחתה, חשוב להסתכל על מה יש לפרץ להציע לחברה הישראלית.
לדבר יפה על "מלחמה בעוני" ועל "חמלה כלכלית", יכולים גם אולמרט ושרון. לעבור בעיירות הפיתוח ולהבטיח "מלחמה למען החלשים", יכולים גם מנהיגי ש"ס. החוכמה היא להציג תוכנית אמיתית, שמתייחסת לבעיות היסוד הכואבות של הכלכלה הישראלית. יש שתי בעיות כלכליות חמורות בחברה הישראלית, שמנהיג המתיימר לייצג את השמאל החברתי חייב להתייחס אליהן: ההפרטה והמיסוי הנמוך על ההון.
ההפרטה
מדיניות ההפרטה שקיבלה תאוצה עצומה בשנים האחרונות העבירה חברות ממשלתיות במחירי הפסד לבעלי-ההון בישראל. זו בעצם מתן לגיטימיות לשחיתות: בעוד שבמגזר הציבורי שימוש בנכסי ציבור למטרות אישיות נחשב לפסול ואסור על-פי חוק, כתוצאה ממדיניות ההפרטה מנוצלים באופן חוקי נכסי הציבור למטרותיהן האישיות של בעלי-ההון שקנו אותן.
הנימוק המקובל להפרטה הוא שהממשלה "לא מוכשרת לנהל עסקים". האמת היא, שממשלות ישראל לא הצליחו גם להביא שלום וביטחון לאזרחי ישראל – האם זה אומר שנפקיד גם את ההחלטות המדיניות בידיהן של חברות פרטיות? נבחרי הציבור הם היחידים שראויים לנהל את המשק, שכן רק במגזר ציבורי המנוהל בצורה דמוקרטית (ולא מושחתת כמו בישראל של ימים עברו) יכולים שיקולים כמו טובת העובדים, צמצום הפערים, הקטנת האבטלה ופיקוח צרכני להוות גורם משמעותי יותר מרווחי הבעלים.
ההפרטה פגעה אנושות בציבור הישראלי: בחברת הספנות "צים" שהופרטה פוטרו העובדים המאוגדים והוחלפו בעובדים זרים המקבלים תת-שכר; בבנק הפועלים שהופרט פוטרו 793 עובדים ושכרם של השאר נפגע; במפעלי ים-המלח שהופרטו נגמר עידן ההסכמים הקיבוציים והחלה העסקת עובדי קבלן בתנאי עבדות; בבנקים שהופרטו נגבות עמלות עצומות מהלקוחות הקטנים כדי לכסות על הלוואות הענק של המיליונרים.
אין דוגמא ברורה יותר לנזקי ההפרטה מאשר פרשת קלאבמרקט: המיליונר בורוביץ’ קיבל הלוואות עצומות מבנקים פרטיים כדי להשקיע אותן בקלאבמרקט, רשת החנויות שלו. כמובן שהבנקים לא הטילו עליו את האחריות להחזרת ההלוואה, למה לסכן חשבון גדול כמו שלו? במקום זאת, כשהרשת קרסה בשל ניהולו הקלוקל של בורוביץ’, דווקא הכספים שיועדו לתשלום לעובדים ולספקים הם שעוקלו. המיליונר בורוביץ’ והחברים שלו בבנקים הפרטיים לא הפסידו אגורה, אבל 3,500 עובדי קלאבמרקט ואלפי ספקים בעלי עסקים קטנים נפגעו. בסופו של דבר קלאבמרקט נמכרה לשופרסל, כמה מאות מעובדיה פוטרו וכל התנאים הסוציאליים מחוזה העבודה נעלמו.
מס על ההון
הבעיה השנייה של הכלכלה הישראלית היא המיסוי הנמוך של ההון. לפי דברי מנכ"ל הביטוח הלאומי, הרפורמה במס שביצע נתניהו ב-2003 הוסיפה 3 מיליארד שקל לעשירונים העליונים, אך גרמה לפגיעה של מיליארד שקל בעשירונים התחתונים. הורדת מס החברות ע"י נתניהו ואולמרט היתה באופן טבעי על חשבון תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה. הורדת תשלומי המעסיקים לביטוח הלאומי, חלק מתקציב 2005 שעלה למדינה 3.4 מיליארד שקל, בא על חשבון קצבאות הנכים וקצבאות הקשישים, שתי קבוצות שמתקשות לגמור את החודש. הורדת המס על מכוניות (בעיקר מכוניות יוקרה) שיזם אולמרט ועלתה למדינה 100 מיליון שקל, כוסתה ע"י העלאת מחירי הלחם, ששלחה אלפי נזקקים חדשים לבתי-התמחוי. אין ואקום כלכלי: כל הקלת מס לאלפיון העליון פוגעת ישירות בעובדים ובשכבות החלשות.
מיסוי ההון הוא מעשה מוסרי ממדרגה ראשונה. הרי רווחיהם של בעלי-ההון באים כולם מניצול העובדים והצרכנים. לא ניצול במובן של הפרת חוק. למרות שגם זה קיים, רוב בעלי-ההון דווקא נוטים לשמור על חוקי המדינה. הכוונה לניצול במובן הרחב של המלה: העובדים הם שמייצרים את המוצר, הצרכנים הם אלו שקונים אותו, ובעלי-ההון הם הסוחרים, המתווכים שבין העובד והצרכן. הרווח שלהם בא מכך שהם משלמים לעובד פחות מששווה עבודתו, או שהם מוכרים לצרכן את המוצר במחיר יקר מערך ייצורו.
לטובתם של העובדים והשכבות החלשות (רובה של החברה הישראלית), ראוי ורצוי לקחת את התפקיד הזה מידיהם ולתת אותו לידי נבחרי הציבור. אך מאחר שסוציאליסטים טובים כמו כותבי וקוראי האתר הזה אינם עדיין רוב הציבור, ראוי כי לפחות נדרוש מבעלי-ההון לשלם מסים שידאגו לשירותי רווחה, חינוך ובריאות לאנשים אותם הם מנצלים. מאז תחילת הרפורמות ההרסניות של נתניהו (שהיסודות להן הונחו בתקופת שוחט), צנחו המסים על ההון בישראל. ועם הצניחה הזאת, צמח העוני בישראל לממדים שלא נראו מעולם בעבר.
הטיעון השגור ביותר נגד העלאת המיסוי על ההון, הוא שצעד כזה "יבריח" בעלי-הון שיעבירו את מפעליהם לעולם השלישי. הדוגלים בגישה זו של הכניעה לגלובליזציה בעצם מעמידים את העובדים לא מול בחירה, אלא מול איום: עבדות או אבטלה. אך האמת היא שאפשר בהחלט למנוע העברה של מפעלים ומקומות עבודה לעולם השלישי ע"י מס עיזבון ומסי מכס גבוהים, שיגנו על המשק הישראלי מפגעי הגלובליזציה.
אז מה יש לעמיר פרץ לומר?
עמיר פרץ רוצה לנצח בבחירות ולהגיע למשרד ראש הממשלה על בסיס אג’נדה חברתית. לכן, אם אנחנו לא רוצים להיגרר אחרי סיסמאות ומלים יפות, ראוי לשאול: מהן עמדותיו של עמיר פרץ בנוגע להפרטה ולמיסוי ההון, שני הנושאים החשובים ביותר לטיפול בבעיה החברתית בישראל?
בתחום ההפרטה, חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שבראיון שהעניק פרץ ל"ידיעות אחרונות" באפריל השנה, הוא התחייב: "אני מתנגד בתוקף להפרטה של מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה, התרבות והתשתיות". ככה שאם הוא ייבחר, נוכל לנשום בהקלה: תוכנית ויסקונסין להפרטת לשכות התעסוקה ותוכנית דברת להפרטת מערכת החינוך, לא יצאו לפועל. אך מנגד, יש גם חדשות רעות באותו ראיון בדיוק: "גם אני תומך בהפרטה של חברות ממשלתיות עסקיות, כי לא מתפקידה של הממשלה לנהל עסקים במגזר תחרותי". כלומר: חברות כמו התעשייה הצבאית, בנק לאומי, התעשייה האווירית, חברת החשמל ובתי-הזיקוק – כולן בסכנת מכירה במחירי הפסד לבעלי-הון, בדיוק כמו שמתכנן אהוד אולמרט בתקציב 2006. השליטה של נבחרי הציבור במשק תקטן, האלפיון העליון יתחזק, העובדים יפגעו, והעוני והאבטלה יגדלו.
ומה דעתו של פרץ על מיסוי ההון? ובכן, במאמר שפירסם סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" ב-11/11/05 תחת הכותרת "הוא לא בולשביק" (!), כותב מעריצו החדש של עמיר פרץ: "הוא עשוי לשקול מיסוי סמלי על עזבונות וירושות – אך בשיעור זעיר שלא יפגע במשקיעי החוץ". זהו ייצוג אותנטי של הרוח הנושבת מהאגף הניאו-ליברלי של מפלגת העבודה, שרק לפני שבועיים עוד שלט במפלגה. האם פרץ יתעלם מהם ויגשים מדיניות של מיסוי ההון כמו בסקנדינביה ובוונצואלה? ספק גדול.
אמור לי מי הם חברייך ואומר לך מי אתה. ומיהם חבריו של עמיר פרץ? את הפובליציסט הימני (הכלכלי) סבר פלוצקר, שפירסם שני מאמרי תמיכה בפרץ בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" (מאמר אחד בעמוד הראשי ושני במוסף לשבת), כבר הזכרנו. בני גאון, המיליונר ששלח בריונים לדכא באלימות את עובדי "כור" שמחו נגד פיטורים, תומך גם הוא בפרץ. למה? כי הוא מאמין שפרץ יוכל למשוך את קולות השכירים והמובטלים עם דמגוגיה "חברתית", ובפועל להמשיך באותה המדיניות הכלכלית של הממשלה הנוכחית. שזה בדיוק מה שטוני בלייר, ראש ממשלת הלייבור בבריטניה, שהתקשר לברך את פרץ עם היבחרו, עשה בארצו: הוא גנב את קולות השמאל והעובדים, רק כדי להמשיך במדיניות ההפרטה שיישמה לפניו מרגרט תאצ’ר. אם ייבחר עמיר פרץ, האם גם הוא ילך בדרך זו ויקיים מדיניות כלכלית לטובת האלפיון העליון בלבד?
ראוי לדרוש מכל פוליטיקאי המתיימר לייצג את השמאל החברתי, להתחייב להעלות את המיסוי על ההון ולעצור את מדיניות ההפרטה המחסלת את הסולידריות בישראל. עמיר פרץ, שמכנה את עצמו "גנרל חברתי", הוא מלא רוח וצלצולים, אבל הוא לא מייצג נאמן של העובדים והשכבות החלשות. האיש שניהל את ההסתדרות כמו חצר ביזנטית, שמכר מאבקי עובדים בעבור נזיד עדשים, שהשלים עם מדיניות ההפרטה של ממשלת הימין, שלא השבית את המשק גם כשהלנת השכר וגניבת הפנסיה זעקו לשמיים – הוא לא מי שיוציא את השכבות החלשות ממעגל העוני. אנשים טובים רבים שהולכים עכשיו אחרי פרץ, כמו המשורר נתן זך שהתייצב לצידו מראשית הקמפיין, וכמו סמי מיכאל שכתב עליו: "רבים כמוני חושבים כי אכן נולד מנהיג חדש, ששירתו אינה מזויפת כי אם אמיתית ומבטיחה" ("ידיעות אחרונות", 11/11/05) – מולכים שולל אחרי סיסמאות ללא כיסוי של פרץ.
שלא יהיו כאן טעויות: בכל דברי אין לומר שאין חשיבות עצומה בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. פרץ, לעומת גנרלים דמגוגים כמו ברק ובן-אליעזר, לא מפחד לומר לבני השכבות החלשות בפירוש שהכיבוש הורס אותם, שכל שקל שהולך להתנחלויות לא הולך לרווחה ולעיירות הפיתוח. הוא לא מפחד לומר שהכיבוש משחית את ערכי הדמוקרטיה בישראל ומעודד את האלימות בחברה הישראלית. כשהוא אמר בראיון לשלי יחימוביץ’ בערוץ 2 ש"הערבים לא פסולים לשום קואליציה", הוא שבר טאבו שלא דיברו עליו מאז רצח רבין, ופתח דלת לשיתוף פעולה חשוב בין השמאל הציוני והציבור הערבי למען הדמוקרטיה, הצדק החברתי והשלום. זה שיפור עצום לעומת פרס שהקים את ההתנחלויות הראשונות, ולעומת איש הימין וילנאי שהתבזה כשקיבל מפרס "מינוי" פיקטיבי לתפקיד שר הביטחון.
אך יותר מכל: החשיבות של בחירת פרץ לראשות מפלגת העבודה היא בהפיכת השמאל החברתי למחנה פוליטי. עד היום, התקיים כל השמאל החברתי בישראל במסגרת חד"ש, ובמסגרת של תנועות חוץ-פרלמנטאריות קטנות כמו "פורום הארגונים למאבק באבטלה" ו"הקשת הדמוקרטית המזרחית". בימים שבהם התפיסה הניאו-ליברלית שלטה מהאיחוד הלאומי ועד מרצ, אנשי חד"ש היו היחידים לשאת את דגל החברה הצודקת, להתנגד להפרטה ולחיסול מדינת הרווחה. היום, השמאל החברתי הוא מחנה פוליטי שלם וממשי: עמיר פרץ בצד המתון שלו, וחד"ש בצד הרדיקלי שלו.
ראוי לזכור, כי הבחירות המתקרבות לא יהיו בחירות אישיות, אלא בחירות רשימתיות לכנסת. הבוחר לא חייב להצביע למפלגה של מי שהוא רוצה שיהיה ראש-הממשלה, אלא יכול להשתתף גם בעיצוב הקואליציה העתידית: אם יגבר השמאל על הימין ועמיר פרץ ירכיב את הממשלה הבאה (תסריט אפשרי בהחלט, על אף הפסימיות של שמאלנים רבים), יקבע דין הבוחר האם בעלי-הון כמו בני גאון וניאו-ליברלים כמו פרס והרצוג (שמעון פרס ומלחמתו בעניים) ידחקו את פרץ לקואליציה עם הליכוד או שינוי, או שהוא יקים ממשלה שמאלית וחברתית בהרבה בשיתוף פעולה עם מרצ, חד"ש, בל"ד ורע"מ (אם השתיים האחרונות יעברו את אחוז החסימה). ואם עמיר פרץ יפסיד לשרון (או לנתניהו), ושמעון פרס ידיח אותו כפי שעשה לעמרם מצנע, אזי כל הקולות שקיבלה מפלגת העבודה יתבזבזו על אנשי ימין כמו בן-אליעזר, וילנאי ופרס, במקום לקדם את התפיסות של עמיר פרץ ויולי תמיר.
לכן, כל אדם אחראי שרוצה בטובתם של העובדים, המובטלים והשכבות החלשות, לא יתרגש מ"החברתיות" הרגעית של מפלגת העבודה, אלא יאגף את עמיר פרץ משמאל ע"י הצבעה בבחירות הקרובות לרשימה היחידה שמתנגדת באופן עקרוני להפרטה, שתומכת במיסוי על ההון, שדוגלת בקיום זכויות חברתיות וזכויות עובדים, שמאחדת פעילים יהודים וערבים תחת אידיאולוגיה סוציאליסטית ושמאמינה ששלום שבסיסו הידברות וסיום הכיבוש אפשרי. הרשימה היחידה שכל קול שהולך אליה פירושו עוד חוק חברתי ועוד דאגה לחלש ולמופלה: חד"ש.
עמיר פרץ הוא סוציאל דמוקרט ולא קומוניסט, והרעיון הקומוניסטי מת יחד עם ברית המועצות. המאמר הזה נראה כמו ניסיון עלוב של חד"ש למנוע ממספר תומכיה ההולך וקטן לזלוג לתמיכה במפלגת העבודה.
צריך קצת להזהר עם הענין של המיסים…אחרת בעלי ההון עלולים להעביר את השקעותהם לחו"ל וחסל סדר מקומות עבודה רבים.
כותב המאמר גם חייב הסבר מדוע "השיטה" לא אבדה במולדת הסוציאליזם. ומדוע קובה כל כך מדשדשת.
נראה לי שיש ננתק בין עיקר המאמר לבין שתי הפסקאות האחרונות שלו. הכותב מתעלם מכך, שאין זה סביר שעמיר פרץ יוכל להרכיב קואליציה עם מרצ והשמאל בלבד, ויוכל להגיע לראשות הממשלה – אם בכלל – רק אם מפלגתו החדשה של שרון תסכים לממשלה בראשותו, ומובן ששרון ואנשיו לא יסכימו לשבת בממשלה עם הערבים; את המלה האחרונה במאמר אפשר להחליף במילה "מרצ" בלי שום שינו בתוכנו.
מהפכה אמיתית לא תבוא ע"י המנגנונים הישנים של מדינת הרווחה במאה ה-20, כלומר עצירת ההפרטה (ואפילו הלאמות מחודשות) או ע"י שינויים במס ההכנסה על פרטים וחברות, אלא שימוש באמצעים מתוחכמים יותר – העברה של מניות החברות הממשלתיות לעובדיהן, סבסוד מכירת חברות פרטיות לעובדים, והחלפת מס ההכנסה במס רכוש על נדל"ן שבו מחזיקים בעלי ההון את רוב רכושם ולא ניתן להבריחו לחו"ל.
לפני ההתנתקות היה האתר מלא בלהג של נביאי שמאל שידעו ששרון לא מתכוון.. הוא סתם משקר..הוא עושה מניפולציות לארה"ב ושאר שטויות. לא ראיתי התנצלות אחת מצד הקשקשנים כששרון עזב את עזה. עכשיו נבחר מנהיג חברתי לעמוד בראש מפלגת העבודה. הוא נבחר לעמוד בראש מפלגה סוציאל ליברלית ולא בראש מפלגה "קומוניסטית" וכל הקשקשנים מאז שוב מרימים ראש – הוא לא יעשה, הוא כן יעשה, הוא טוב לעובדים, הוא רע לעובדים. אולי תתנו לו סיכוי ואז תתחילו להביע את חסר דעתכם? ועוד דבר קטן אחד. חד"ש היתה פעם מפלגה חברתית יהודית ערבית. עכשיו היא סתם מפלגה ערבית לאומנית וזה לא יותר טוב ולא ראוי ליותר תמיכה ממפלגה יהודית לאומנית.
שלום, גם אני שאלתי את עצמי. את אותה השאלה: "עמיר פרץ- בלוף או הבטחה גדולה". לכן, התעניינתי מאד- לקרוא את מאמרך. אבל התאכזבתי! נראה שאני רק חושב, אם עמיר פרץ יהיה: "דיקטטור – או דמוקרט". אבל אלו רק הפחדים שלי. נראה לי מן המאמר שלך… שאתה רוצה שהוא יהיה- המנהיג הסוציאליסטי האמיתי. דבר שאינני יודע, איך הוא באמת נראה. אבל חוץ מזה- המאמר שלך היה מצויין, אם כי קצת ארוך מידי. למדתי ממנו- דברים שלא רציתי לדעת.
——-
יש לי הרבה הערות לקטע אבל אכתוב כאן רק מעט.
בנוגע להפרטות. אתה לקחת ציטוט אחד של עמיר פרץ מהעיתון והתעלמת או שלא ידעת על ציטוטים אחרים. פרץ אמר בראיונות אחרים, שנכון שהוא חושב שיש דברים שצריך להפריט אבל ביניהם לא כלול: חברת חשמל, מקורות, תעשיות ביטחוניות למיניהם (כולל התעשייה האווירית), בנוסף הוא אמר שהוא מאמין שהמדינה צריכה להחזיק גם בבנק אחד, ושהמטרה צריכה להיות שהבנק הזה יהיה הכי טוב מבחינת הגינות לאזרח, עמלות זולות הלוואות נוכות וכד’.
אז יש כמה דברים לא נכונים במה שכתבת, ולפחות מבחינת ההפרטות במדינה אנחנו יכולים להיות קצת יותר רגועים עם בחירתו של פרץ.
נקווה שתהיו מספיק סובלניים כדי לפרסם את הודעתי, ולא כפי שקרה בפעמים קודמות כאשר הטלתם צנזורה כאשר הבעתי ביקורת חריפה נגד חד"ש.
כותב המאמר טורח כל כך הרבה להסביר על פרץ, ואז כמו איזה סופר סובייטי שהשלטונות כפו עליו מוסיף שעלינו לתמוך בחד"ש.
חלק טוענים שחד"ש הינה מפלגה ערבית ובינה לבין בל"ד לא קיים שום הבדל, אך אני מרחיק לכת וטוען שחד"ש איננה מפלגה שמייצגת אף אזרח או תושב במדינת ישראל בין אם הוא ערבי או יהודי.
היא התחילה את דרכה כמק"י שנאמנותה המוחלטת הייתה נתונה לברה"מ לכן תמכה בתחילה במגילת העצמאות, ולאחר מכן התנגדה לקיום המדינה.
היא גם לא עזרה בשום דרך לפליטים הפלשתנאים, ולקח כמה שנים טובות מאז הכיבוש של 67 כדי שתשנה את עמדתה מי מסירת השטחים חזרה לירדנים והמצרים, ועד למדינה פלשתנאית(העולם הזה של אורי אבנרי היה הראשון שתמך במדינה פלשתנאית).
מעולם גם כיום בשמה "חדש" היא איננה מגנה את פשעי ברה"מ ובגלל זה רבים וטובים עזבוה כמו: סמי מיכאל ואפרים סנה.
התקופה שהייתה הכי טובה לאזרחיה הערבים של ישראל היה בתקופת ממשלת רבין שהכילה את מרצ והעבודה, ודאגה להעביר תקציבים הוגנים.
גם כיום לאחר שבירת הטאבו של עמיר פרץ להציע לערבים להיות חלק מהממשלה ברכה היה חייב להיות יותר פלשתנאי מאבו מאזן, ולהתנות בחזרת הפליטים משאינו אפשרי.
חד"ש דאגה גם לזרוק את תמר ג’וזנסקי בגלל תקנון מטומטם, ולדחוק את דב חנין פעיל חברתי ולמען איכות הסביבה לטובת אחמד טיבי שמתחכך עם כל עשירי הארץ.
אז אל תמכרו לנו סיפורים. עדיף שאת הממשלה הבאה ירכיבו העבודה ומרצ שישלבו ברשימותיהם את כל המגזרים בחברה: ערבים, מזרחים, נשים וכו’…
אין לי נאמנות אישית-משפחתית לאף רשימה ואפשר לומר שאני "שמאלן חופשי". בבחירות, כרגיל, אפעל פומבית למען פרץ, ובקלפי אתן קולי לחד"ש. זו מסקנה טבעית והגיונית למי שהוא בעל תודעה שמאלית ברורה וחד משמעית המבקש להכפיל את השפעתו על הציבור. עם זאת הייתי מצפה מחד"ש להודיע פומבית ובהקדם כי בהיותה מפלגה יהודית ערבית, מספר אחד ושניים ברשימה יהיו דרך קבע מבני שני העמים.
תודה לכל מי שהגיב, גם למי שלא הסכים. אני שמח שהמאמר הזה עורר ויכוח באתר, זה משהו שהיה חסר לי כשפירסמתי פה בפעם הקודמת. אני רוצה לענות עכשיו לכל המגיבים, לא מתוך התנצחות אלא מתוך רצון ליצור דיאלוג.
ראשית, אני חייב להבהיר משהו בתגובה לדוד: המאמר הזה אינו "נסיון של חד"ש" לעשות משהו. הוא לא נכתב מטעם חד"ש, הוא לא פירסום של חד"ש והוא לא חלק מהתעמולה של חד"ש. בסה"כ רציתי לשתף את קוראי האתר במחשבות שלי כאיש שמאל עם הבחרו של פרץ. לא שחלילה אני מסתיר את היותי פעיל חד"ש (אגב, מערכת האתר, יש סיבה שההערה על זה לא הגיעה בסופו של דבר לתחתית המאמר?).
"ציוני גאה", בתגובה שלך אתה הצגת בצורה מצויינת את הבחירה הנוראה שמציגה הגלובליזציה בפני העובדים: אבטלה או עבדות. הסרת המכסים וההגבלות שנועדו להגן על העובדים והשכבות החלשות, הובילה למציאות בה מיליוני בני-אדם ברחבי העולם נאלצים להתרפס ולוותר על זכויותיהם הבסיסיות בפני מיעוט של בעלי-הון ותאגידים. השבת המכסים על כנם, הגדלת מס עיזבון והגדלת המגזר הציבורי – אולי יסבכו אותנו עם קרן המטבע ואירגון הסחר העולמי – אך אלו הם תנאים בסיסיים למאבק בעוני, באבטלה ובשאר פגעי הגלובליזציה. הן יאפשרו לממשלה בישראל להעלות את המיסוי על ההון ולטפח את זכויות העובדים, שני תנאים בסיסיים ליציאה מהמשבר – אותם אימצו גם מדינות כמו ונצואלה ושבדיה.
האם קובה מדשדשת? ובכן, בעוד בשאר מדינות העולם השלישי רעב, מגיפות ואבטלה הן תופעות שבשגרה, בקובה הצליחה לשמור הכלכלה הסוציאליסטית על רמת חיים נאותה של האזרחים על אף האמברגו האמריקאי. לא תשמע אותי מגן על המשטר החד-מפלגתי בקובה, אך הכלכלה הקובנית שבתנאי מצור מאפשרת שירותי בריאות מתקדמים, חינוך חינם, פרנסה מכובדת ודיור לכל אחד מאזרחיה – היא חיובית מאוד ביחס לניאו-ליברליזם המציף את העולם כיום.
עופר יהלום, אני יותר אופטימי ממך. מרגישים היום שינוי בציבור הישראלי. יש תזוזה בכל המערכת הפוליטית. אני מאמין שאם מפלגות השמאל יפעלו נכון בתקופת הבחירות, עמיר פרץ יוכל להיות ראש הממשלה. וחד"ש תוכל להיות לשון המאזניים. אני דווקא לא רואה את מרצ וחד"ש כמילים נרדפות: מיום שנבחר עמיר פרץ החליטה מרצ שלא להתרכז בנושא החברתי אלא להשקיע מאמצים בנושאי זכויות אזרח ואדם. בהחלט יש מקום למפלגה חילונית-ליברלית אמיתית בישראל (לעומת שינוי, מפלגת השנאה והגזענות שאין בינה ובין ליברליות דבר), אבל להציג את יוסי ביילין כאיש שמאל חברתי? זאת כבר הגזמה.
רמי, אני שמח לומר שבמק"י חשבו באופן דומה לך. התקבלה החלטה האומרת שלא משנה באיזה הרכב נרוץ לבחירות – בשלושת המקומות הראשונים ההרכב יהיה יהודי-ערבי. כן, גם אנחנו לא שמחנו כשבעקבות הסכמי העודפים של הבחירות הקודמות הסיעה שלנו לא הייתה יהודית-ערבית.
למשתמש המתכנה "סוציאליסט" – לי דווקא זכור שקראתי הרבה מאמרים באתר הזה לפני ההתנתקות, ורובם דווקא לא חזו ששרון לא יבצע אותה (למרות שהיו גם כאלה). אבל התחזית של חד"ש לגבי ההתנתקות אכן התממשה, לצערינו: 8,000 מתנחלים פונו מעזה, ו- 13,000 מתנחלים חדשים נוספו בגדה המערבית. ההתנתקות בוצעה, הכיבוש התחזק.
גם אני בעד לתת צ’אנס. ולעמיר פרץ באמת מגיע. אבל אי-אפשר להתעלם מהמעשים של אדם בעבר ומהמעשים שלו היום. האם השמאל כבר שכח איך נכוונו מאהוד ברק?
כתבת בתגובתך גם כי חד"ש היא כבר לא יהודית-ערבית ולא חברתית, אלא "לאומנית ערבית". ראשית כל, דרישה לשיויון זכויות אינה לאומנות. שנית, האם חד"ש הפסיקה להשתתף במאבקים החברתיים? האם החכ"ים של חד"ש הפסיקו להעלות הצעות חוק חברתיות (שלא הייתה להן הצלחה בכנסת הימנית ביותר בהסטוריה של ישראל)? האם פעילי חד"ש והנהגתה הפסיקו להיות יהודים וערבים? נכון, כמה מאות קולות הפרידו בסופו של דבר בין דב חנין ובין הכנסת. גם הברית עם אחמד טיבי לאו דווקא הייתה החלטה נכונה. אך אין באלו כדי לשנות את אופייה של חד"ש כתנועת עובדים יהודית-ערבית.
למגיב שקורא לעצמו "השמאל החופשי" ראוי להזכיר דבר אחד: ממשלת רבין לא הייתה שורדת, לא הייתה מעבירה את הסכמי אוסלו ולא הייתה מעבירה תקציבים למגזר הערבי אילולא היא הייתה נסמכת על קולות החכ"ים של חד"ש ומד"ע (כל כך מהר לשכוח את "אין לך רוב יהודי"?).
ואייל, שמחתי לקרוא את מה שכתבת בתגובתך, ואני מקווה שזה אכן נכון. אבל עדיין אסור לשכוח, שפרץ נמצא במפלגה שרוחו של בייגה שוחט עוד שורה עליה. צריך להתייחס אליו בדרך של "כבדהו וחשדהו".
אני מתנצל שכתבתי מגילה, זה בד"כ לא קורה לי.
שמעתי את ח"כ מוחמד ברכה בראיון בקול ישראל ושם הוא הצהיר שחד"ש איננה פרטנרית של עמיר פרץ, כי "פרץ לא מסכים עם השבת הפליטים". אני באופן אישי חושב שללא פתרון בעיית הפליטים לא יהיה שלום במזרח התיכון, אבל שאלתי היא האם החבר ברכה סבור שזו השאלה העומדת במרכז הפולמוס הציבורי? או שאולי החבר ברכה מנסה להכשיל מראש כל התחברות לפרץ? או האם הוא מכין לנו "הפתעה" בדמות ברית עם בל"ד הבורגנית – כפי שהפתיע אותנו בפעם הקודמת עם הכנסתו בדלת האחורית של הד"ר טיבי ברשימת חד"ש? הייתי מצפה להתייחסות יותר רצינית ויותר מעמדית למציאות הפוליטית ממי שעומד בראש תנועה כמו חד"ש!
שאלתי היא האם החבר אחמד פילגר סבור שהשבת הפליטים זו שאלה שלא עומדת במרכז הפולמוס הציבורי?
או האם הוא מכין לנו ברית פוליטית עם מפלגת העבודה הבורגנית?
הייתי מצפה להתייחסות יותר רצינית ויותר מעמדית לבעיית הפליטים.
ושאלתי היא האם החבר לאווי מתקשה להבין ש"פתרון בעיית הפליטים" אינו מחייב "שיבה לתוך ישראל"?
הסבר לחבר אשר יתכן ומתקשה גם בעברית ולא רק בהבנה: "אינו מחייב" פירושו "ישנן אלטרנטיבות".
תנו לו צאנס הוא מדבר מן הלב הוא לא אהוד ברק הוא לא שמעון פרס אך הוא מדבר מן הלב הוא לא וילנאי אך הוא אחראי תנו לו צאנס הוא מדבר מן הלב
ישנם דברים רבים במאמר הזה שאני חולק עליהן אך מטבע הדברים אין ביכולתי להגיב על כולן לכן אגיב רק על כמה מהם.
כחלק מהתעמולה שאבד עליה הכלח אתם ממשיכים בטיעון הנדוש שכאשר יהיה שלום יופנה הכסף למטרות חברתיות. אכן יש צורך בשלום בינינו לבין הפלשתינאים וחייבים להגיע איתם להסדר דחוף, אך לצערי את פירות השלום ימשיכו לקצור האינטרסנטים בעלי ההון ולא הנזקקים.
השאלה מה יקרה לאחר פינוי רצועת עזה וגוש קטיף ופינויים עתידיים בין אם במשא ומתן ובין אם לא היא שאלה מתבקשת.כלומר מה היה קורה אלמלא הכיבוש? האם הכספים שהושקעו בשטחים היו מגיעים לחינוך ולרווחה, לשכונות, ולפריפריה?
היות והסכומים שהוזרמו כיום לעבר בעלי ההון(כ 403 מיליארד שקל) גבוהים בהרבה מהסכומים שהוזרמו להתנחלויות ולמגזר החרדי, סביר להניח שהכסף שהיה מתפנה, היה מגיע גם הוא לבעלי האינטרסים, והמצב בשכונות ובערים העניות ביותר בישראל כבני ברק וירושלים לא היה משתנה.
יתרה מזאת, תכנית התנתקות בדרך שבה בוצעה, היא הדוגמא הקלאסית למדיניות של העשרת בעלי ההון ומהווה בעצם את צידו השני של מטבע הריסת מדינת הרווחה. שרון נתניהו לפיד הרסו את מדינת הרווחה ביודעין, תוך ידיעה מוחלטת, שלאחר קריסת מדינת הרווחה לא יצלח בידם לשקם את מפוני רצועת עזה ותוך התעמלות ברוטאלית וצינית מצרכיהם הבסיסיים של אנשים שחרב עליהם עולמם.
למעשה הם גם לא רצו בכך. שרון, נתניהו ולפיד מכירים ללא צל של ספק את המספר של 403 מיליארד ¤, עלות החזקת מגזר בעלי ההון למשק ולמדינה, ועניינם לא היה בהשכנת שלום בין העמים ובהגשת תמיכה למפוני רצועת עזה וגוש קטיף, כי אם בהעברת סכומי הכסף לחיות המחמד שלהם במגזר העסקי. מפוני רצועת עזה וגוש קטיף הועלו על מזבח ההתעשרות של בעלי ההון ותאוות הבצע והשחיתות של שרון, נתניהו וחבר מרעיו.
לכן ברור קשר השתיקה של גורמים פוליטיים, כלכליים וחברתיים שונים, כמו גם של אדמו"רים ורבנים מסוימים, שכן עבור חלקם, כפי שראינו בכתבה האדמו"רות היא סגולה להתעשרות.
השאלה שהעלנו קודם, האם היה צורך בפינוי היישובים או לא היא כיום שאלה משנית ולמעשה גם בעלת תשובה ברורה, שכן ברור שרובו של העם הנו בעד נסיגה זו ולא משנה מי העומד בראשו, שכן שטחים יוחזרו במסגרת של כל הסכם עתידי ותחת כל הרכב קואליציוני.
השאלה המהותית כיום היא שאלה מוסרית מה עושים אם האנשים וכיצד משקמים אותם ומטפלים בהם או האם ממשיכים לזרוק ולנטוש אותם ברחובות, כפי שעשו שרון ונתניהו.
האם במדינה היהודית נשאר עוד משהו יהודי וצלם אנוש בסיסי, או הפכנו באופן סופי כפי שרוצה נתניהו לקפיטליזם אמריקאי נוצרי ומושחת. אך כמובן שזאתם בזים לזה כי חדש היא לא מפלגה סוציאליסטית אמיתית שדואגת לכולם אלא היא כיום מפלגה ערבית לאומנית שדואגת רק למחבלי אש"ף
המדינה ומה דינה
עד היום אני בגיל 45 ומשתכל על כל מי שנוהג לספר לנו על חבריו בכנסת ורוצה לנהר את המושחתים שגר אמהם ודש בענינם כאשר ידוע לו כי יש מי שמנקר את המדינה ודוכה זה שמאפשר לשחיתות להמשיך.
נו – היום, כולנו כבר יודעים את התשובה לכך:
בלוף.:-((