האם הפכה ישראל לחברת שפע צרכנית, או שמא הצריכה דווקא יורדת עד כדי סיכון בריאותם של בני אדם במגזרים מסוימים? ייתכן ששני הטיעונים נכונים, או ליתר דיוק, נכונים בהתחשב בכך שצריכה (והגברתה) חיונית כדי לקיים את המשק, ועם זאת אופן הצריכה קשור קשר עמוק ובל-ינותק בריבוד החברתי. במלים אחרות: המשק הקפיטליסטי חייב לספק עוד ועוד מוצרים וסחורות (כולל מוצרים שאין להם דורש או שנחיצותם מוטלת בספק), אבל הרכישה (הצריכה) של אותם המוצרים היא פועל יוצא של השתייכותו המעמדית של הצרכן. ככל שיורדים בסולם החברתי-כלכלי, ההכנסה מצטמצמת אבל הצריכה היחסית גוברת. קרי: ככל שהשכר נמוך יותר, כולו או רובו מוקדש לצריכה, בייחוד של מוצרים בסיסיים, ולהפך: ככל שעולים בסולם החברתי, חלק מההכנסה מוקדש לצריכה מוגברת אך הצריכה אינה חלק הארי של ההוצאה, וחלק הולך וגדל של ההכנסה נצבר כהון. אבל כולם, עשירים ועניים כאחד, היו לצרכנים גם של מוצרים שנחיצותם מוטלת בספק, ולכך יש השכלות הרסניות על הסביבה, על משאבי הטבע ועל זיהום הקרקע והאוויר.
עד כמה גבוהה יכולה להיות הכנסתם של היושבים בקודקוד החברתי-כלכלי? על-פי ממצאיו של דו"ח מינהל הכנסות המדינה לשנת 2001, שכיר במאיון העליון השתכר כ-109 אלף שקל לחודש. עצמאי במאיון העליון השתכר 360 אלף שקל לחודש, פי 187 מההכנסה הממוצעת של העשירון התחתון באותה שנה.
חגיגת קניות?
חרף הכותרות התקופתיות של העיתונים בדבר "חגיגת הקניות", ההוצאה לצריכה בשנת 2003 ירדה דווקא. על פי סקר הוצאות משק בית לשנת 2003 (פורסם בספטמבר 2004), רוב משקי הבית בשכבות הבינוניות והנמוכות צימצמו את הוצאותיהם. ולא מדובר בצמצום ההוצאות לנופש בחו"ל (שבהן אכן נרשמה ירידה), אלא בעיקר בצמצום ההוצאות על מוצרים חיוניים כגון בשר, עופות, דגים וטלפון ביתי.
על פי אותו סקר, הסתכמה ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת למשק בית בישראל ב-10,139 שקל, ירידה ריאלית בשיעור של 3.6% לעומת 2002. הצמצום בהוצאות הוא פועל יוצא מהמיתון – רמת האבטלה הגבוהה והמשך הפיטורים (על פי נתונים רשמיים: 11% מכוח העבודה מובטל) – הפחתות השכר, הירידה במספר השעות הנוספות, הקיצוצים התכופים בקצבאות הביטוח הלאומי וההפרטה. הורדת שכר, פיטורים והפרטה גרמו לכך שהכנסותיהם של רוב האזרחים נפגעו. זאת מאחר שבעקבות ההפרטה נאלץ האזרח לשלם תמורת מוצרים או שירותים שקודם קיבל חינם, או שמחיריהם סובסדו על ידי המדינה. הפגיעה בהכנסות והירידה בצריכה לא פוגעת רק בעניים ביותר, היא פוגעת גם בשכבות הבינוניות. ירידה בצריכה נרשמה בכ-80% ממשקי הבית.
אולם המשפחה הישראלית הוציאה יותר כסף על ביטוח בריאות משלים, על חשמל (המחירים עלו מעבר לעליית המדד) ועל טלפונים סלולריים. ניתן לייחס את העלייה בשימוש בטלפון הסלולרי (הן במספר המנויים והן במספר השיחות) להפצצת הפרסומות הבלתי פוסקת הנוחתת מדי יום ושעה על ראשו של כל ישראלי באמצעות הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת הכתובה. השימוש בטלפון סלולרי נעשה נפוץ ביותר לא רק בקרב העשירונים העליונים, אלא גם בעשירונים התחתונים – גם באזור המרכז ובייחוד בפריפריה. בשנת 2003 היה בידי כ-90% ממשקי הבית באשקלון טלפון סלולרי אחד (ב-65% ממשקי הבית היו שני טלפונים סלולריים או יותר). בתל-אביב, העיר העשירה בישראל, החזיקו כ-85% ממשקי הבית טלפון סלולרי אחד (ורק 40% שני טלפונים או יותר). החדירה של הטלפון הסלולרי ניכרת גם בשתי הערים העניות ביותר: ירושלים (75%) ובני-ברק (59%). ל-80% מהמשפחות בישראל יש לפחות טלפון סלולרי אחד. בקרב משפחות העשירון העליון יש טלפון סלולרי אחד ל-93% מהמשפחות. בעשירון התחתון יש טלפון סלולרי אחד ל-72% מהמשפחות.
אם אין לחם… תאכלו פיתות
הירידה בצריכה אינה תרגום לשפת המעשה של השקפת עולם אנטי-קפיליסטית או סביבתית המתחזקת בקרב המשפחות בישראל, כי אם תוצאה של העוני ההולך וגובר. כמיליון אזרחים סובלים ממה שמוגדר כ"חוסר ביטחון תזונתי". הם אוכלים כמויות לא מספיקות או שניזונים במאכלים זולים שאינם תורמים לבריאותם. בעשירונים התחתונים קיימת מגמה הולכת וגוברת של מעבר מצריכת פירות וירקות לקניית אורז, פסטה ותפוחי-אדמה. כאשר בוחנים את הרכב התא משפחתי של הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי, מתברר כי ב-39% מן המשפחות יש ילד אחד עד שלושה, 21% הם זוגות קשישים, ו-26% הם זוגות בלי ילדים או אנשים בודדים. כמו כן, 250,000 משפחות נוספות מדווחות על "חוסר ביטחון תזונתי" מסוים. משפחות אלה קיצצו במידה ניכרת את צריכת הבשר, הדגים, החלב ומוצריו. עוד עולה מסקר שנערך על ידי מכון ברוקדייל כי בכרבע מן המשפחות בישראל קיים קושי אמיתי לשלם חשבונות שוטפים כגון ארנונה, משכנתא, חשמל ותרופות. במקרים רבים, כאשר אין משפחות אלה רוצות לפגר בתשלומים אלה, הן מקצצות בצריכת המזון.
כאמור, הצריכה היא צריכה חברתית, או צריכה התלויה בהכנסה. אבל על מנת לשמור על רמת הצריכה בעתות משבר כלכלי וחברתי נוקטות משפחות בישראל באחת משתי דרכים או בשתיהן גם יחד: קיצוץ בהוצאות או משיכת יתר. התופעה הולכת ומתרחבת: על פי נתוני בנק ישראל, הסתכמה משיכת היתר של משקי הבית בסוף יולי 2003 בכ-42 מיליארד שקל. הריבית השנתית הממוצעת על חריגה ממסגרת האשראי נעה בין 14% לכ-20%. אין פלא שבנקים מעניקים אשראי לשכירים בקלות רבה. בהתחשב בכך שהאינפלציה בישראל נמוכה במיוחד, אחוז הריבית שהשכירים נדרשים לשלם עבור משיכת היתר הוא מהגבוהים בעולם. אגב, גם בסוגיית האשראי קיים הבדל ניכר בין הריבית שמשלמים משקי הבית והריבית שמשלמים אלה המוגדרים כ"לקוחות עסקיים", תאגידים ובעליהם. ה"לקוחות העסקיים" מהווים 63% מפעילות הבנקים ואילו משקי הבית – רק 37%, אך כאשר בודקים את חלקם של בעלי ההון ומשקי הבית בהכנסות של הבנקים מריבית – מתהפכת התמונה. כך כתב המפקח על הבנקים: "משקלו של מגזר משקי הבית ברווחיות הקבוצות הבנקאיות גדול בהרבה ממשקל המגזר העסקי. כך תורם מגזר משקי הבית כ-66% מהכנסות הממוניות והתפעוליות של הבנקים, ואילו המגזר העסקי תורם את 34% הנותרים".
לאן הולכת המשכורת?
ההוצאה הכספית למשק בית – ההוצאה לתצרוכת, ללא הוצאות עבור שירותי דיור (שכר דירה, משכנתא, ועד בית, ביטוח וכו’) ומכונית – הסתכמה ב-2003 בכ-7,900 שקל בחודש. ההוצאה הכוללת היתה כאמור 10,139 שקל. מזון, ירקות ופירות מהווים 17% מסכום זה (1,700 שקל); דיור: 23% (2,300 שקל); חינוך, תרבות ובידור: 14% (1,300 שקל) ותחבורה ותקשורת: 20% (2,000 שקל).
כאשר בוחנים את התפלגות ההוצאות לצריכה לפי הכנסה, התמונה שונה: 20% בעלי ההכנסה הגבוהה הוציאו מדי חודש 15,548 שקל, ואילו 20% בעלי ההכנסה הנמוכה הוציאו מדי חודש 6,469 שקל. במלים אחרות, שני העשירונים בעלי השכר הגבוה מוציאים פי 2.4 מההוצאה לתצרוכת של שני העשירונים בעלי השכר הנמוך. למטה מוציאים הרבה יותר כסף על דיור, מזון, הלבשה והנעלה. שני העשירונים התחתונים מקדישים יותר ממחצית מהכנסתם כדי לרכוש מוצרים בסיסים אלה ואילו שני העשירונים העליונים רק שליש.
אך משקי הבית רוכשים גם מוצרי צריכה וחידושים טכנולוגיים. מערכות DVD נמצאו ב-18% ממשקי הבית: ב-30% ממשקי הבית בעשירון העליון וב-8% מהבתים בעשירון התחתון, העני ביותר. בכשליש מהבתים בישראל יש מנוי לאינטרנט: 59% בעשירון העליון וכ-8% בעשירון התחתון. לכ-57% מהמשפחות בישראל יש לפחות מכונית אחת: 90% בעשירון העליון ו-20% בתחתון. שתי מכוניות ויותר יש ב-71% מבתי העשירון העליון.
חוסר ביטחון תזונתי וריבוי טלפונים ניידים? העמקת פערים וחדירת האינטרנט? הייתכנו הפכים אלה הנפוצים כל כך? זו לא תופעה ישראלית, זו תופעה כלל עולמית. אפילו באמריקה הגדולה והרחוקה כל כך, מייצר המשק מוצרים בעלי טכנולוגיה גבוהה במיוחד, שמתחלפים בתדירות הולכת וגדלה, ובה בעת הולכים ומעמיקים הפערים החברתיים והכלכליים.

המורכבות שהמאמר משקף היא חשובה. יש לי רק הערה אחת: אתה כותב "מוצרים חיוניים כגון בשר, עופות, דגים". בכך אתה מציג מוצרים לא חיוניים כלל כאילו הם חיוניים ומשתתף בפרסומם ועידוד צריכתם הלא אחראית.
רוב ארגוני הבריאות החשובים בעולם מסכימים כי תזונה צמחית מאוזנת (קטניות, דגנים, ירקות ופירות) היא בריאה יותר מצריכת מזונות מהחי (חלב, ביצים וגופות בעלי-חיים). מוצרים מן החי הם לא רק לא-חיוניים אלא הם בפירוש מזיקים.
הבעייה היא לא הירידה בצריכה של מוצרים מזיקים כגון גופות וחלב אלא שהירידה אינה נובעת מדאגה לבריאות, אלא ממחירם של המוצרים, ולכן אין הקפדה על תזונה זולה ומאוזנת מן הצומח שבישראל היא אפשרית (גם עם עליית מחירי הירקות והפירות לאחרונה). חבל לא לדייק בנתון חשוב שכזה.
קישורים להמלצות של ארגוני בריאות שונים בנוגע לתזונה צמחית ניתן למצוא כאן:
— קישור —
זה קצת כמו לטעון שממתקים או אלכוהול או סיגריות הם "מוצרים חיוניים" – מדובר במוצרים פופולריים אמנם (וחבל!) אבל בהחלט לא חיוניים!
אלכוהול לא חיוני?!
ובנימה רצינית, בשר וחלב חשובים מאוד, בעיקר להתפתחות של ילדים, ניתן לצרוך תחליפים מהצומח (כולל מוצרי סויה שמגודלים על חשבון יערות הגשם בברזיל) אבל להגיש שזה יותר בריא זו נקיטת עמדה בויכוח שלחלוטין אין עליו הסכמה במדע.
אחד השקרים המרכזיים(טוב,נגיד הטעויות) של הכלכלנים הקלאסיים והניאוקלאסיים היא ההפרדה
המלאכותית בין "ביקוש" ל"היצע",כאילו אלה שתי כוחות הפועלות באופן עצמאי ובלתי תלוי
אחד מהשני.
זה,למעשה,הבסיס של "כלכלת השוק".
הנחה זו(או טעות,או שקר,לפי רצונכם)הנה מלאכותית ולא אמיתית.
ה"ביקוש" אינו נפרד מ"ההיצע",ולהיפך.
ה"היצע" בכלכלת השוק, אינו יכול להתקיים ללא
הביקוש,יתרה מזו,חייבת "לייצר" ולקיים אותו .
על כן,בכלכלת שוק קפיטליסטית,נוצר ביקוש
שאין לו כל קשר עם הצרכים "האמיתיים" או ה"בסיסיים" של האדם והחברה.
לדוגמה,אחדות מהבעיות של "חברות השפע",הן
השמנת יתר,כולסטרול,דיכאון,לחץ דם,עלייה
ברמת הפשיעה,זהום אוויר,עלייה בשיעורי חולי
סרטן ועוד ועוד,שאלה ,ללא ספק,מגמות נגד
ה"צרכים הבסיסיים" של האדם והחברה.
ולמה ה"היצע"(הפעילות הכלכלית של הבורגנות ובעלי ההון לעשיית רווחים)חייבת לייצר עוד ועוד,לחדש,לשנות "מודלים",לפרסם,ליצור "ביקוש"? עוד ועוד,ללא סוף וללא הפסקה??=
בגלל שבכלכלת "שןק" קפיטליסטית שיעור הרווח
על כל יחידת הון הולך ופוחת.לדוגמה,אם לפני
שנים,הקפיטליסט הרוויח 10% על כל יחידת מוצר שנמכר,היום הוא מרוויח 2.5% על כל יחידה,ועל כן הוא חייב למכור לפחות,4 יחידות כדי להרוויח אותם 10%.(דרך נוספת היא לייצר מוצרים "זולים" יותר,שלמעשה,הם איכותיים פחות).
זאת הסיבה למה העולם מתמלא בזבל ובסחורות
מיותרות,הטבע נהרס,כדור הארץ מתחמם ובריאות
האנשים בחברות "השפע",פיזית ומנטלית,נפגעת.
רק שינוי מבני של החברה האנושית מכלכלת
"שוק",המבוססת על עקרון הרווח,המשרתת את מיעוט בעלי ההון,לחברה המבוססת על כלכלה המשרתת
את כלל החברה האנושית,יכול לשנות מגמות
הרסניות אלה הפוגעות בעולם בו אנו חיים,
ובקיום האנושי כולו.
את הסויה שמגדלים באמזונאס לא אוכלים בני אדם, למרבית הפראדוקס היא משמשת להאכלת פרות שבתורן נרצחות בשביל בשר….
לא חייבים להגיע לקיצוניות. התזונה האנושית משך אלפי שנים היתה מורכבת ממוצרים מן הצומח ומן החי כאחד.הבעיה היא ההרגל שהשתרש בארץ בחוגים משוימים ובשנים האחרונות לאכול בשר מדי יום. משום מה זה הפך למוסכמה חברתית, לתקן שירידה ממנו מתפרשת כירידה ברמת החיים – ולא כך הדבר.
אין צורך לאכול בשר (בקר, צאן, עופות, דגים) כל יום וגם לא כל יומיים. עם זאת, צריכה מבוקרת של בשר (פעם בשבוע, נניח, ועדיף עם מינימום תוספים כימיים ועיבוד תעשיתי) לא בהכרח מזיקה לגוף.
ומה עם הבעייה המוסרית של רצח בעלי חיים?
הכל "הבריאות"? או העיקרון הבריא?
לאכול בע"ח אחר, דבר שהוא מקובל בעולם החי, ואשר אנו בנויים לו (ועובדה- אנחנו מעכלים בשר), זה לאו דווקא רצח.
עובדי עיריית טייבה שבמשולש לא מקבלים שכר מזה 11 חודשים. ללא תודעה סביבתית עובדי עיריית טייבה הפכו את ה"יום ללא קניות" ל"שנה ללא קניות". יש עוד 44 רשויות מקומיות ערביות נוספות ובהן העובדים לא מקבלים שכר מזה חודשים ארוכים. הייתי מציע לחבר דוידי להגיע אל אותם העובדים ולהסביר להם את מהות "יום ללא קניות", ללא ספק היו מסכימים איתו על העיקר. יחד עם זאת היו מאחלים לעצמם "יום אחד לקניות" – לפחות של מצרכי יסוד!
אינני יודע מדוע הפנתה החיילת האלמונית את שאלותיה דוקא אלי. אינני יודע גם למה הכונה ב"הבריאות" (ה’ הידיעה במקור), ולכן לא אוכל להתיחס לכך.
לענין מוסר: כדאי לבדוק האם "רצח" חל גם על בעלי חיים שאינם אנושיים. זוהי שאלה נכבדה, שלתשובה עליה יש משמעויות עמוקות והשלכות כבדות משקל, בין השאר – ואולי בעיקר – בכל הנוגע למהות האדם ולהויותו.
"לאכול בע"ח אחר, דבר שהוא מקובל בעולם החי"
ומותר האדם מן הבהמה אין?
ובאשר למערכת העיכול..
נדמה לי שגם בשר אדם מתעכל שם.
אז אולי תנסה?
מותר האדם מן הבהמה?
דווקא אילו הדוגלים בשיטה לפיה הרג של כל בעל חיים הוא רצח בדיוק כמו רצח של אדם מבטלים כל הבדל בין אדם ובהמה.
אנא הצבע על הפגם המוסרי באכילת בעל חיים.
תשובה ל"לגיא":
דווקה בגלל שהאדם שונה(אמור להיות)מהבהמה,
הרג של בעלי חיים הוא רצח,לא כמו של בני האדם,
אבל,בכל זאת,רצח.אצל חיות ובהמות זה לא רצח
כי אין להן "ברירה"=או להרוג בעלי חיים אחרים
או למות.אבל אצל האדם,זה לא הכרח,וכמו דברים
רבים אחרים,זו בחירה,"אופציה",ויש לו היכולת
לבחור במשהוא אחר.
וזה משמבדיל את האדם מהבהמה.חופש הבחירה הזה
הוא הוא שהופך הרג של בעלי חיים על ידי האדם
לרצח,בדיוק כמו חופש הבחירה הזה הופך בן אדם
אדיש להרג של בני אדם חפים מפשע, לשותף לרצח
תודה על הנתונים הכלכליים שמלווים את חיינו 24/7 – 365 ימים בשנה-כמו פס קול טורדני במיוחד שמלווה אותנו כל הזמן, בכל מקום ולא עושים מאומה לשיפור המאזן האישי או כוח הקניה בצ’ק אאוט של הסופר.מה שכן – אנו לפחות מלאים בדאטה חסרת ערך של מי, מה, כמה, איך, בכמה, של מי, של מה ועוד אלפי נתוני מפתח חסרי ערך.