כן, חל שינוי חיובי אפילו במצב הרוח אצל שוחרי השלום ומתנגדי הכיבוש, אצל שוחרי הדמוקרטיה ואצל הנאבקים לזכויות העובדים – יהודים כערבים. לא זמן רב עבר מאז ההשתוללות המופקרת של מתנגדי השלום, המתנחלים למיניהם, מפלגות הימין והראקציה, שונאי הערבים, וכל אותם אלו שבכסות וחיפוי אנשי דת יהודים. והרי זה המחנה המתכונן להשתלט שלטון מוחלט על ישראל ועל כל שטחי הכיבוש, להגביר הדיכוי והרצח כביכול בשם זכויות עם ישראל להמשיך בשפיכות דמים, משבר חברתי וכלכלי, להחריף הדיכוי והאפלייה של הפלסטינים בישראל. והנה לפתע חל השינוי: בחירות ליושב ראש מפלגת העבודה. ולמען האמת רבים גם מקרב שוחרי השלום לא האמינו ולא צפו שעמיר פרץ ינצח בבחירות אלו.
ובצדק השמחה ושביעות הרצון. ההבדל בין פרץ לפרס הוא לא רק באות. פרס היה בממשלה, תמך באריק שרון ובמדיניותו ואילו פרץ תבע פירוק הממשלה. דברים ברורים, דברי אמת היו בפי פרץ בנאומו בזמן היבחרו – הוא ביטא את האינטרסים של שכבות העם באופן כללי אך ללא פירוט; התייצבות נגד המיליונרים והספסרים על חשבון העם ולהגנת זכויות העובדים.
האם זה מקרה שהתומך הנאמן ביותר של פרס הוא מיודענו המיליונר אהוד ברק. הוא הבין שאין לו כל סיכוי להיבחר כיושב ראש מפלגת העבודה. עובדה שלאחר מפלתו בבחירות האחרונות לכנסת ברח מעסקנות פוליטית, עסק במסחר ונהפך למיליונר. והרי אין הבדל בין עמדותיו הפוליטיות לאלו של אריק שרון, או של מפלגת שינוי ויתר מפלגות הימין. הוא ציפה להיהפך ליורש של הזקן שמעון פרס, הסית בגסות כלפי עמיר פרץ וכשנכשל כשלון מחפיר, עוד ניסה להסית את פרס נגד פרץ להגדיל ההבדלים בתוך מפלגת העבודה עד פילוגה.
וכמה חיובי שייצור שלילי זה נכשל.
ובמיוחד מעודדת גם העבודה שניצח אזרח מאזורי הפיתוח, מעדות המזרח. איש שיעמוד במבחן התחייבותיו כמגן זכויות העמלים בני שני העמים – יהודים כערבים.
אולם, יחד עם השמחה לבחירת פרץ אין לטשטש ולהתעלם מההבדלים בין שוחרי השלום העקביים לבין פרץ. מאבקנו ברור: חיסול מלא של הכיבוש, נסיגה מלאה של ישראל לגבולות יוני 67′ ופירוק כל ההתנחלויות להתייצבות מלאה להגנת זכויות העובדים, לשוויון זכויות מלא ליהודים וערבים, ועוד הבדלים נוספים.
זה לא עומד בשום סתירה למשותף. אולם בתנאים הקיימים, וגם בהתחשב במאבק הצפוי לפרץ במפלגתו ובסימן התקרבות הבחירות לכנסת, עדיין אין מקום לחזית משותפת. שיתוף פעולה? במה שרק אפשרי. ויש סיכויים לחיזוק שיתוף זה בעתיד. בתנאים הקיימים חזית משותפת של שוחרי השלום יהודים כערבים על בסיס פרוגרמה משותפת ועל בסיס תמיכה בעמיר פרץ ובמחנה שיצעד איתו.
אין זה עומד בסתירה לעובדה והמסקנה מהבחירות ליו"ר מפלגת העבודה. העם בישראל מחולק לשני מחנות מנוגדים זה לזה. מחנה השלום, הדמוקרטיה, האחווה היהודית-ערבית והגנת זכויות העמלים מול מחנה הימין, הראקציה, השנאה כלפי ערבים, בעד המשך הכיבוש ושלטון המיליונרים.
המאבק בין שני מחנות מנוגדים אלה ילך ויחריף – ככל שיגבר ויתחזק המאבק לשלום וזכויות שני העמים יחריף המאבק. המסקנה ברורה – יש להתקדם ולזרז שיתוף הפעולה הרחב היהודי-ערבי של כל המפלגות, הארגונים, החוגים ואישי ציבור שהמשותף להם המצע והפעולה לשלום והגנת זכויות העובדים. לשם כך יש לקיים בזמן הקרוב ביותר מגעים ודיונים בין כל אלו המצדדים בחזית כזו.
חשוב גם להסתייג מאלו שכביכול בעד שיתוף זה ולמעשה נגדו. כוונתי לאלו שבמקום קודם כל לדון ולסכם ברורות מצע משותף, נחפזים לדבר על הרכב הרשימה לכנסת. מי שנהג או נוהג כך, למעשה נגד חזית משותפת. רק עם השגת מצע משותף וקביעה ברורה של המאבק המשותף, ניתן לדבר, לדון ולסכם באפשרויות להליכה משותפת במערכת הבחירות לכנסת. ויש גם להביא בחשבון שאפשרויות הליכה משותפת בבחירות לכנסת הן אפשרויות שונות ובדיון המשותף ניתן לקבוע מה אפשרי וכיצד. יש גם לקבוע ברורות וחד משמעי חזית משותפת, הליכה משותפת בבחירות על בסיס משותף יהודי וערבי. וכל מי שלא מסכים לכך למעשה פוגע בשיתוף המחייב אחדות יהודית-ערבית. זה כן מחייב הגדרת שיתוף, הופעה משותפת והגברת המאבק המשותף יהודי-ערבי. למען השיתוף המצע חייב להקיף את כל הבעיות הניצבות לבני שני העמים. לדוגמא, המאבק שבני העם הפלסטיני מנהלים נגד הפרובוקציות הקשורות להר הבית; המאבק לחופש דת; לחופש תפילה; לכיבוד זכויות המוסלמים במסגד אל-אקצה – חלק בלתי נפרד במאבק לזכויות הלאומיות והצודקות של העם הפלסטיני החייב להיכלל במצע המשותף.
במערכת הבחירות יש גם להקדיש הסבר על ההבדלים בין מחנה משותף זה לבין מחנה בראשות עמיר פרץ.
נוכח האפשרות שיש זמן קצר עד לבחירות לכנסת, יש מקום ליוזמות להקמת החזית המשותפת. יש מקום להקים ועדות ציבוריות במקומות רבים ככל האפשר על מנת לזרז הקמת החזית ועל מנת לפעול במשותף להקמתה בזמן קצר ובמציאות המחייבת פעולה ואחדות.
צריך להיות ברור שלעמיר פרץ לא חסרים מתנגדים במפלגת העבודה, וזה כולל חלק נכבד גם בהנהגה. בתנאים אלו קיום חזית אחת ולא רק שיתוף פעולה, עלול להזיק גם לעמיר פרץ ואפילו לחזק את החלק השלילי בכנסת. יש גם להביא בחשבון שבתוך מפלגת העבודה ובחלקים שונים של הציבור היהודי, יש איבה ואי אמון לציבור הפלסטיני, ולא בצעדים פזיזים ישונה לטובה. חיובי היתה ההצבעה הגדולה הפלסטינית לטובת עמיר פרץ בבחירות בתוך מפלגת העבודה, אולם בבחירות לכנסת רק תמיכה ברשימה המבטאת נאמנה את המאבק לשוויון זכויות לאומי וחברתי של האוכלוסייה הפלסטינית בישראל, היא לטובת שני העמים – והיא מקדמת המאבק לשוויון.
אני גם יודע שצפויות לנו בעיות וקשיים, ולא אפרט אותם. אסתפק רק בדוגמא אחת. יש כאלו הדוגלים בהחרמת הבחירות לכנסת. זו גם שגיאה וגם טעות. למעשה אלו שיחרימו את הבחירות עוזרים בכך רק למחנה מחרחרי המלחמה, הימין, מחנה הכיבוש והאפלייה כלפי הפלסטינים. לחרם זה מצפים אויבי הפלסטינים מסוגו של ליברמן, ברק ואחרים. ולכן זו שגיאה. ומעמדות כאלו, כביכול קיצוניות, יש להיזהר ולהסביר שלילתם.
כלל שוחרי השלום והשוויון מצפים ומקווים שעמיר פרץ יצליח לבצע את מה שהוא מבטיח לטובת העם. יצליח לבצע הצהרותיו להגנת העובדים ושכבות העוני, יצליח לקדם את השלום שהוא תנאי לקידום חברתי. אולם האם זה מובטח? הניתן להתעלם מפעילות מפלגת העבודה במשך שנים גם כשעמדו בראש השלטון? האם אפשר להתעלם כיצד פעלו לאחרונה כמשרתים של אריק שרון? והרי יתכן מאוד שלצד פרץ תמשיך לשלוט קבוצה המתנגדת לו. הרי יתכן שגם בכנסת לעמיר פרץ בקרוב לא יהיה רוב.
ומכאן המסקנה – הסיכוי לשינוי הוא רק בליכוד הכוחות העקביים למען השלום, הדמוקרטיה והגנת זכויות העובדים – יהודים כערבים. רק חיזוק כוחם בכנסת הוא גם המשענת הבטוחה לעמיר פרץ ולשינוי הנכסף.
להזכירך, מי שסילק את המתנחלים מעזה זה לא פרץ אלא שרון. אז מגיע שכל מי שהטיל ספק בכוונותיו יבקש יפה סליחה ולא יתעלם "באלגנטיות" מהענין. ענין נוסף הוא "זכויות המוסלמים באל-אקצה". אולי דני לא יודע אבל למי שאסור להתפלל בהר הבית למרות שזהו מקום קדוש גם (שלא לאמר בעיקר) עבורם הם היהודים. לכן ההגינות מחיבת שבענין זה יאמר שצריך להאבק על זכויות היהודים. ואחרון חביב, מי שמצפה לגדולות ונצורות מפרץ יתאכזב. האיש הוא לא יותר אבל גם לא פחות מסוציאל ליברלי מה שאומר שהשינויים במדיניות הכלכלית והחברתית יהיה מיזערים.
למרבה הצער סיעת חד"ש בכנסת, בהעדרו של חבר יהודי, אינה עומדת בציפיות. מי שמאמין במדינת ישראפלסטין רחבה מן הים עד הירדן מצפה ממפלגה יהודית ערבית להוכיח לציבור בעלי זכות הבחירה כי בקולות ערבים יישלח לכנסת יהודי ובקולות יהודים יישלח לכנסת ערבי. האכספרימנט החד"שי הוא מבחן לאפשריות של מדינת כל תושביה (כאשר תושב=אזרח, כמתחייב מן האופי הדמוקרטי של המדינה). האם יתוקן המעוות לקראת הבחירות הקרובות? האם נוכל במגזר היהודי להצביע חד"ש בבטחון שהיא תבוא לכנסת כסיעה יהודית ערבית?
מזה שנות דור אני קורא את ססמאות בורשטיין ואני רוצה לחדש לו .
בבעלות ההסתדרות מספר קאנטרי קלאב מפוארים.
מנהל הקאנטרים הוא במקרה קרובו של פרץ .
רוב העובדים מקבלים פחות ממשכורת מינימום.
הרי פרץ שואף להעלאת משכורת המינימום , מה מונע ממנו להעלות מיידית את משכורת המינימום במגרשו.
אני מהבין שאויבו של אויבי ידידי , אולם פרץ טוב בדיבורים בפועל הוא נצלן כמו האחרים.
איזה מאמר נאיבי