ה-30 בנובמבר יירשם אצל פעילת השלום טלי פחימה כשלב חשוב בסדרת הניצחונות שלה על השב"כ, השב"ס, שופטי בתי המשפט ועוד סוכנויות דיכוי של ממשלת ישראל. הם לא הצליחו לשבור את האשה האמיצה והאצילה הזו. ביום זה הודיעו התביעה וההגנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כי הגיעו לעסקת טיעון לפיה נמחקו מכתב התביעה הסעיפים הדרקוניים: "סיוע לאויב בשעת מלחמה" (עונש מוות); "תמיכה בארגון טירור" ו"החזקת נשק". במסגרת העסקה הודתה טלי בסעיפים זניחים כמו "מגע עם סוכן חוץ", "מסירת ידיעה לאויב" ו"הפרת הוראה חוקית".
מדוע אני אומר "סעיפים זניחים"? כי סעיפים אלה, הגם שמאפשרים הטלת עונשים מצטברת של 32 שנות מאסר, מסתכמים על פי העסקה בעונש מאסר של 3 שנים. התביעה הודיעה כי לא תתנגד להפחתת שליש מתקופת מאסרה, כלומר טלי משתחררת מהכלא בעוד פחות משנה.
במלים אחרות, השב"כ הבין (שהרי התובעת מטעם פרקליטות המדינה אינה אלא מריונטה של השב"כ בבית המשפט), כי כל המגדל שבנה על "מסוכנותה לביטחון המדינה" עד כדי כך שהטילו עליה מעצר מינהלי, אין בו ממש והוא קרס כבניין קלפים.
15 השופטים, מהשלום עד לעליון, שדחו את עתירותיה ואישרו את מעצרה המינהלי ולאחר מכן את מעצרה עד תום ההליכים, תוך שהם כותבים הררי ניירות שבהם הם חוזרים כתוכי על הזיות השב"כ, יצטרכו לבלוע את הניירות. ייקח להם הרבה זמן, אם בכלל, עד שיוכלו להתנקות מהזוהמה והעוול השיפוטיים שדבקו בהם.
הסעיפים שבהם הורשעה טלי הם מסוג עבירות סל שכל אחד מאיתנו עבר עליהם אין ספור פעמים. למשל "מגע עם סוכן חוץ". זהו חוק מרושע המאפשר לתבוע כל אזרח ישראלי שנפגש עם אזרח בעל דרכון זר, בארץ או בחו"ל. אם השב"כ רוצה לחסל בן אדם, הוא מלביש עליו את הסעיף הזה. כל פגישה של שוחרי השלום עם פלסטינים, היא מגע עם "סוכן חוץ". השב"כ מבין שאינו יכול להכניס מאות אלפי ישראלים לבית הסוהר על "מגע עם סוכן חוץ", לכן הוא בוחר לו מעת לעת קורבנות תורניים. היום זו טלי, מחר זה יכול להיות את ואתה ואני.
גם הסעיף של "מסירת ידיעה לאויב" הוא מסוג סעיפי הסל שניתן להלביש על כל אחד. מי מאיתנו, הנאבקים בכיבוש, לא עשה פעם משהו בדומה למה שהורשעה עתה טלי (הקראת ידיעה או מסמך "לאויב"). אני יכול להעיד על עצמי שהקראתי אלפי פעמים מסמכים "שנפלו לידי" למאות פלסטינים שנפגשתי איתם ברבות השנים ברחבי העולם.
ולבסוף הסעיף של "הפרת הוראה חוקית" שבו הורשעה טלי בגין כניסתה לשטחי הרשות הפלסטינית, גם הוא סעיף סל שמאות אלפי ישראלים עברו אותו ב-38 שנות כיבוש. אם הייתי מועמד לדין כל אימת שנכנסתי לשטחי הרשות שאחד מאלופי צבא הכיבוש הכריז עליהם "כשטח צבאי סגור", בין לפגישה עם פלסטינים, בין להפגין נגד פשעי המלחמה של צבא הכיבוש הישראלי, גם עשרה מאסרי עולם לא היו מספיקים. מדי זמן בוחרים להם השב"כ או משטרת הכיבוש ישראלי תורן ומלבישים עליו את הסעיף הזה.
באחת – עסקת הטעון נועדה להציל את כבודו האבוד של השב"כ, אולם למעשה היא מוכיחה כי טלי צחה וצחורה כשלג, שלא דבק בה רבב, להיפך, היא גיבורת שלום שעוד נכונו לה, אם אך תרצה בכך, פרקי תהילה במאבק למען שלום ישראלי פלסטיני.
ישאל השואל, התמים או המיתמם, אם היא כה טהורה כפי שאני טוען, מדוע הודתה, מדוע נכנסה לעסקה, מדוע לא נאבקה על חפותה עד הסוף? והתשובה פשוטה: אילו היו לנו שופטים הגונים והוגנים, אין ספק שזה מה שהיה צריך לעשות. אין למדינה "קייס", והזיכוי המלא היה צריך להיות הסוף הטבעי של ההליך השיפוטי. אולם טלי בתוך עמה היא יושבת, והיא יודעת, כמו שאני יודע, שהשופטים הם שפוטים של השב"כ, עושי דברם. אין סיכוי לאזרח ישראל שהואשם על ידי השב"כ, לצאת זכאי, גם אם לא חטא במאום. זו המציאות המשפטית העגומה בה אנו חיים, ועל כן עסקת הטעון היא בסופו של דבר אילוץ, אם תרצו, מעשה אונס שהמדינה ביצעה בטלי החפה מכל פשע.
בעוד 10 חודשים תצא טלי לחופשי, ואנו, תומכיה ואוהביה נקבל אותה בשמחה, בהערכה ובחיבוקים, כיאה למי שהקריבה קורבן למען מטרה נעלה.
ישנה גישה לפיה אם התביעה התחילה בתילי תילים של האשמות אך סיימה בקול ענות חלושה אזי הכל מיותר ומכוער.
גישה זו מקוממת במקצת מפני שישנם מקרים בהם ההר הוליד דווקא הר… כמו למשל במקרה של אנשי תנועת מצפן שמרוב כוונות טובות נוצלו עד תום בידי שרותי הביון הסורים שכוונותיהם היו מעט שונות.
לכן לדעתי אין בעיה אם השב"כ בודק עד תום כל אפשרות של נזק פוטנציאלי.
אולם חבל שהשב"כ מצא לנכון להאשים אותה בלי תשתית ראייתית מוצקה (או פשוט ומסוכן יותר – ללא סיבה).
דווקא העובדה שפחימה משתחררת בקרוב יש בה כדי להראות על נוהל משפטי תקין.
אני לא יודע אם פחימה "צחה וצחורה כשלג" כפי שציין ספירו אבל די ברור עכשיו שהיא מקבלת בדיוק את מה שמגיע לה.
יש גם היתממות בעניין הקראת המסמך הסודי. לכאורה "כולנו הקראנו מאות מסמכים" וכו’.
אבל יש מסמך ויש מסמך, כמו שיש אויב ויש אויב. אז לא הייתי מקל ראש בעניין זה.
בקיצור – לא יזיק לשב"כ להיות פחות היסטרי ונקמני, וכנ"ל גם למבקריו.
בעסקת הטיעון טלי פחימה "הודתה" במגע עם סוכן חוץ. שנה וחצי של מעצר, מעצר מינהלי, מעצר עד תום ההליכים ומאות שעות חקירה, פרוטוקולים ודיונים משפטיים אינסופיים, הולידו מה שפורסם בכמעט כל כלי תקשורת בארץ ובעולם. פחימה מעולם לא הסתירה שנפגשה עם זביידי (סוכן חוץ). השב"כ והפרקליטות לא היו צריכים להוציא את זה ממנה בחקירות או בבית המשפט. יש קלטות וידאו בערוץ 2 ובערוץ 10, תמונות בידיעות ובמעריב, בהן טלי עומדת לצד זביידי ומשוחחת איתו. הצילומים נשעו בידי צלמי העיתונות והטלוויזיה, מתוקשרים ומלווים בכתבי התקשורת. כל "ההישג" הזה של השב"כ הוא בדיחה חלולה. טלי גם מעולם לא הסתירה עובות אלה.
נכון ואמיץ כתב גדעון ספירו.
עצוב באמת שאדם בישראל לא יכול להאבק על הצדק כמו טלי, אלא לצאת בעסקת טיעון בגלל המצאותם של שופטים שפוטים של השב"כ.
זה לא שטלי ניצחה, אלא המדינה היא שהפסידה.
השגיאה הגדולה ביותר של השב"כ היא העובדה שלא צפה מראש את האהדה הציבורית שתזכה לה טלי פחימה בקרב השמאל הציוני ואף ימינה ממנו. כאשר טלי תשתחרר, ואולי אף קודם, היא תזכה לסדרת ראיונות בתקשורת שבה היא תחשוף את השיטות העלובות של השב"כ (עינויים, חקירות שהן למעשה שטיפת מוח, אמצעי לחץ בלתי לגיטימיים וכו’), ובכך תנקום באלו שחשבו לשבור אותה עם סיסמאות.
עבורי טלי פחימה היא קודם כל מזרחית.
מזרחית מהסוג הביקורתי,שלא מוכנה לספק הסחורה שאדוני הארץ מבקשים.
טלי היא ראש גשר לשלום בין שני עמים,שיכולים וחייבים לחיות בכבוד ,ובשלום הדדי,תוך כיבוד זכויות הדדיות.
טלי היא גם גם ראש חץ לביקורתיות המזרחית,
עוד יהיו הרבה פחימות שישנו את סדר היום במדינת היהודים.
ואפשר רק להוסיף שאילו היתה פחימה פלשתינאית המקרה שלה היה נבלע בנהר של מעשי נבלה דומים ולא נודע כי בא אל קירבו.
עבורי, טלי פחימה היא קודם כל בן אדם.
לדאבוננו אנו במצב מלחמה עם הפלסטינאים
איזה מדינה מתוקנת הייתה מאפשרת בזמן לחימה מפגש בין אזרחיה לאחד ממפקדי הלוחמים בה כמו זביידי.
אין הדבר דומה למפגשים עם פלסטינאים שאינם לוחמים
ברור שהשב"כ טיפס כאן על עץ מאד גבוה. טלי פחימה היא בחורה תמימה שגם לו רצתה לא היתה מביאה לתועלת רבה למחבלים.
בהודאתה בסעיפי האשום היא נמלטה מעונש חמור יותר שהיה מוטל עליה בצדק על העבירות שבצעה.
אבל
אם השופטים היו שפוטים, כלשון המאמר, ואם הפרקליטות היו מריונטות, אז אז לא היה מי שיחתום עם טלי פחימה על עסקת טיעון שבמסגרתה תשוחרר תוך פחות משנה, שכן שפוטי ובובאי השב"כ ה"סהרורי" היו ממצים אתה את הדין ושולחים אותה למאסר לכל ימי חייה. בלוגיקה, יש כאן פירכה על פני הדברים. דבקות בהגיון הלוגי הוא חיוני למיעוט המבקש לשנות את מהלך הדברים. מצב זכויות האזרח בישראל חמור במידה מספקת מכפי שיהא צורך להגזים בתיאורו. לא יצא לי לשוחח עם טלי, אבל היא נראית ונשמעת נקייה מקיצוניות ביחסה ליריביה בשב"כ ובשאר זרועות השלטון (שפיטה ופרקליטות). יריבות כן. הדרה מאנושיות – לא. טלי גם היתה שם, בימין הלאומני נוסח קרית גת, ורק מחשבתה הבהירה והמשוחררת הראתה לה את הדרך החוצה. ברטעי הוידאו ששוחררו ניתן לראות שיחסה אל חוקרי השב"כ אינו מרוחק ומתנשא. אין היא בזה להם או שונאת אותם אלא זוכרת את ימיה ביניהם ללא הכאה על חטא.
האמת היא שהשופטים הם שופטים והפרקליטות הן פרקליטות, ולא שפוטים ומריונטות. אכן, חלק מהם חסרי מצפון וחלקם "חסרי חוליות", אך באותה עת אחרים הם בעלי מצפון ואומץ לב, ומשכמותם חששו אנשי השב"כ. בגדול אפשר לומר, כמו שאמר פעם מנחם בגין: יש שופטים בירושלים!
שלא אובן לא נכון. טלי פחימה היא בעיני טלית שכל כולה תכלת. מעשיה בשירות השלום ולהגנתם של נרדפי הכיבוש הממאיר ראויים לכל שבח. (אם ילדי זביידי אינם יתומים ורעייתו אינה עוטה שחורים – אנו והם חייבים זאת לגיבורה מקריית גת). אני מעריץ את אומץ ליבה של טלי ומעריך מאוד את בגרות ועצמאות מחשבתה. לא הייתי מהסס לבחור בה לכנסת, במסגרת מפלגת השלום הישראלית שתקום פעם, אם תקום.
לרמי,
אתה טועה. אין שום פרכות לוגיות בטעוני. אין כל ספק בעיני כי אילו המשיכו השב"כ ושליחיו מהפרקליטות במשפט כפי שתכננו, טלי היתה מורשעת על ידי השופטים בכל הסעיפים, ללא כל קשר לעובדות האמיתיות. ראה החלטות השופטים בשלבי המעצר המנהלי והמעצר עד תום ההליכים.
הסיבה שהשב"כ והפרקליטות הגיעו מסקנה שיש לסגור את הענין בעסקת טעון, נובעת מכך, שמשהו השתבש בתכנון שלהם, ואין מדובר בשופטים. על אלה הם יכולים לסמוך כאמור בעיניים עצומות.
מה ששיבש את העניינים, הוא המאבק הציבורי שהתחיל בשמאל הרדיקלי והתרחב למרכזי הקונסנסוס.
בדרך כלל כאשר אזרח ישראלי מובא לדין באשמות כאלה, התקשורת והפוליטיקאים מיד מתיישרים עם כתב האישום ויוצרים את דעת הקהל המרשיעה, שלא מותירה לנאשם ולו שביב של סיכוי.
השב"כ והפרקליטות ידעו כמובן שאין ממש בכתב האישום נגד טלי, ואני מניח כי לקחו בחשבון שתהיה איזו מחאה שמאלית חלושה שלא תחרוג משולי השמאל הרדיקלי ולא תגיע לציבור הרחב.
כאן היתה טעותם, וכאן גם לקח מענין עבורנו. יש מקרים בהם מחאה שמאלית רדיקלית זולגת אט אט לעבר הממרכז. הוועד שקם למען טלי פחימה, ההפגנות לפני בית המשפט כל אימת שהתקיים הדיון, העובדה שהיו עיתונאים מהתקשורת הממוסדת שלא התישרו עם השב"כ ונתנו לטלי ולתומכיה הד, העובדה שחברות כנסת מהמרכז הפוליטי כמו פרופסור יולי תמיר מהעבודה הביעו הסתייגות מהמשפט, העובדה שבמישור הבינלאומי החלה התעניינות גוברת והולכת במשפט תוך כדי יצירת ועדי סולידריות עם טלי ברחבי העולם, יצרו לחץ ציבורי על השב"כ והפרקליטות והביא אותם (לאחר שקיבלו הנחייה מהדרג הפוליטי, בעיקר משרד החוץ) למסקנה כי החליפה שתפרו הולכת ונפרמת, ולכן החליטו, שמוטב הרשעה מינורית עכשיו מאשר התמשכות המשפט לעוד זמן רב שיביא כמובן להתעצמות המחאה בארץ ובעולם.
אתה מצטט את בגין "שיש שופטים בירושלים" (ואני מוסיף גם בתל-אביב) אולם אלה, ככל שהדברים נוגעים לנאשמים בסעיפים
"ביטחוניים", הם כפי שכתבתי בטורי, יותר שפוטים משופטים.
אני רציני, באנליות היא ההסבר הנכון לתוצאות המשפח הזה. רוב המשפחים הפליליים בישראל, בכלל זה משפחים "בטחוניים" (כלומר פוליטיים) נגמרים בעסקאות טיעון עם עונשים של כמה שנים (יותר או פחות לפי הסעיפים המדוייקים) על האשמות מהסוג שטלי הורשעה בו.
כשמתבכלים רק על יהודים אפשר לחשוב בטעות שטלי הוא נאשמת יחידה, המצב אינו כזה ומערכת המשפט "סובלת" ממחסור בזמן ומשאבים ומעדיפה לסיים משפחים בעסקאות טיעון שנכפות על הנאשמים בידיעה ברורה שאחרת הם יחטפו הרבה יותר. גדעון ספירו צודק לכן בטענתו כי השופטים הם משרתי השלטון אבל מגזים בהערכת כוחו של המאבק הציבורי (שהוא חשוב ומבורך וכל משתתפ\ת בו ראוי\ה לאלף מחמאות) ולא מביא בחשבון את הגורמים הבנאליים.
יורם בר-חיים
ליורם בר חיים,
אין לי מחלוקת איתך באשר לבנאליות. דומני כי גם אינני מגזים בהערכת כוחו של המאבק הציבורי.
אלא שהמקרה של טלי פחימה הוא חריג. המערכת לא צפתה כי המאבק הציבורי בעניינה יתפוש תאוצה כזו, מקומית ובינלאומית, וגם זה שיחק תפקיד בעיסקת הטיעון שהורידה מטלי את כל הסעיפים הכבדים.
אין פירוש הדבר כי אלמלא המאבק הציבורי בעניינה לא היתה מתגבשת עסקת טיעון, מהסיבות הבנאליות, אולם להערכתי במצב כזה היתה העיסקה מסתיימת בעונש חמור בהרבה, כאשר חלק מהסעיפים הכבדים נותרים על כנם.
לרבים וטובים, לא בהכרח שמאלנים, יש תחושה קשה בנוגע לפרשת טלי פחימה. כל מי שקרא את הנימוקים, לפני חודשים רבים, להארכות המעצר עד תום ההליכים, הרגיש מאוד לא נוח. והדברים נאמרים בלשון המעטה. היה חשש, ויותר מחשש, שמדובר בהפגנת כוח מיותרת, אולי קצת דורסנית, של רשויות שונות.
קראנו, חששנו ושתקנו. חשבנו שאולי יש דברים בגו. שאולי ל"גורמי הביטחון" יש מידע חסוי ומוצק, כפי שהם הרבו להדליף. חשבנו שכל מילת ביקורת תהיה עידוד לאלה שמכרו את נשמתם לשנאת ישראל. ויש כאלה. אבל כל אלה תירוצים. עסקת הטיעון שנחתמה לפני שבוע, גם היא, מגלה שלא היו דברים בגו. החששות התאמתו. גם עסקת הטיעון עצמה מדיפה ריח בעייתי. אם היה מדובר באחת מאושיות השמאל, אפילו הקיצוני, אזי על אותה שרשרת מעשים לא היה מוגש שום כתב אישום. ייתכן שלפחימה היתה מעידה, כאשר הקריאה לזביידי ולחבורתו מסמך שנפל לידיהם. אבל זהו. לא סייענית לטרור ולא בטיח. רק צעירה שמפעם בה חוש צדק מפותח. אולי קצת מוגזם.
הדברים הללו הם מעט מדי ומאוחר מדי. לא אומר שאחרים התנהגו כקרנפים. אומר זאת רק על עצמי. אני קרנף, משום שהדברים היו צריכים להיכתב לפני חודשים. ואם היו מתגייסים עוד רבים ואם היה לחץ ציבורי, לא על בסיס פוליטי – שהרי אין שום צורך להזדהות עם הדעות הפוליטיות של פחימה, יהיו אשר יהיו – אז הצדק אולי היה יוצא לאור, ופחימה לחופשי. ואם פחימה בכלא, זה גם באשמת קרנפים קטנים כמוני.
תגובתו של "זכריה" היא ציטוט כמעט מדויק של מאמרו של בן דרוד ימיני שהתפרסם בסוף השבוע ב"מעריב":
— קישור —
גם אני ליוויתי את טלי פחימה, כמוך, עם קבוצה של אוהדים נוספים, בדרך העקלתון המשפטית (כל דיון נערך בעיר אחרת עם שופט אחר).
עברו כבר, לא שמונה, אלא יותר משנים-עשר חודש – וטלי פחימה עדיין לא איתנו. האתר freetalifahima.org אינו מעודכן, ולא קיבלתי מהם דוא"ל כבר שנה.
האם ידוע למישהו מתי תצא טלי לחופשי?