חומרתה של בעיית העוני בישראל היא מן המוסכמות הכלכליות-חברתיות של העת הזו, למרות שהיא טרם נחקרה כראוי וטרם אופיינה כנדרש לשם טיפול אפקטיבי בה. גם הממשלה המתפטרת, שמדיניותה הכלכלית-חברתית עדיין לוקה במשגי משנתו התאצ’ריסטית של שר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו, עושה בעודפי התקציב האדירים שנרשמו ב-2005 כאילו הבעיה אינה קיימת, ואין מדובר בחבית חומר נפץ חברתי שמאיימת על כל הישגינו כחברה מתוקנת.

בנוסף לכך, החשיבה והשיח הציבורי בבעיית העוני מובלים עדיין בעיקר על ידי פוליטיקאים וכלכלנים שמילון המושגים שלהם כולל רק אמירות ניאו-ליברליות מנוכרות כגון: "הצמיחה הכלכלית תחלחל עם הזמן לשולי העוני ותעשיר אותם"; "השוק מתגמל את מי שראוי"; "הקצבאות מעודדות בטלה, ענישה כלכלית היא גורם הנעה עיקרי למעבר מקצבאות לעבודה" או "עדיף מס ממוצע נמוך מאשר קצבת מינימום גבוהה". כל המושגים במילון ניאו-ליברלי זה אינם מצליחים לקדם ולו תוכנית ראויה אחת למאבק בעוני וחמור מזה, השקפות אלה מדרדרות את מדינת הרווחה בישראל לעברי פי פחת.

כולנו עדים להחמרת בעיית העוני ולהעמקת הפערים החברתיים דווקא בעת הגלובליזציה, יחד עם הפרטת חלקים ניכרים מהמגזר הציבורי ושירותיו לאזרח ובמקביל לצמיחה המחודשת. מסתבר שכלכלת השוק אינה נוטה חסד לענייה, והם אינם נמנים על השכבות הנהנות מפירות השגשוג הכלכלי. העוני הוא סימן לכלכלת שוק שאינה מתפקדת כראוי (הקצאת משאבים ורווחה מעוותת), וגם לחברה חולה המשלימה עם מצוקתם המיותרת של חלק מאזרחיה.

לנוכח מציאות כלכלית-חברתית עגומה ומביכה זו, אנו סבורים שיש לראות במאבק בעוני לא רק סעיף משנה בסדר היום הכלכלי, אלא משימה לאומית חיונית, דוגמת הנסיגה מרצועת עזה, שיש לנהלה באותה נחישות, כתוכנית חומש מתוכננת ומגובשת היטב, באחריותם האישית של ראש הממשלה ושר האוצר. המיזם הלאומי החשוב זה – מאבק לצמצום העוני והפערים – חייב לכלול שלושה נדבכים עיקריים על מנת להוות פתרון יסודי וארוך טווח לבעיה:

• ראשון, העלאה מיידית של שכר המינימום, ושל קצבאות הביטוח הלאומי, לרמת הכנסה שתהיה מעל לקו העוני החלופי (קו עוני האמור להיות גבוה יותר מקו העוני הקיים ומבוסס על נתונים מציאותיים יותר של עלויות המחיה), על מנת להקל בדחיפות המתבקשת על מצוקתם העכשווית של העניים ולפצותם על הגזירות הכלכליות שהוטלו עליהם בשנים האחרונות.
  
  


• שני, רפורמה משולבת למערכי הקצבאות, המיסוי והפנסיה, על מנת לתעל ולמקד את משאבי הרווחה של המשק בעיקר בפתרון בעיות העוני והפערים החברתיים ולייעל את הקצאתם.
  
  


• שלישי, מערך ממלכתי מקיף ומתואם – פועל יוצא של תפיסת רווחה ברורה ומגובשת – של שירותים בסיסיים ואיכותיים לאזרח, שינתנו חינם לכל דורש, בתחומי החינוך הכללי והמקצועי, הבריאות והסיעוד, הדיור, התחבורה, המזון, התרבות והספורט והסיוע הסוציאלי. זאת על מנת לממש את החזון המשותף לרוב הציבור בישראל, חזון של מדינת רווחה מתקדמת ונאורה, הדואגת באופן שווה לכל אזרחיה.

איננו בטוחים שממצאי המחקרים והתוכניות למאבק בעוני של כלכלני האוצר ובנק ישראל יענו כראוי על מכלול הבעיות המאפיינות את העוני בישראל ועל מורכבותן, ולו רק משום שכלי עבודה של הכלכלן מוגבלים לצורך זה. על כן, אנו סבורים שרצוי יהיה לבחון את התוכניות למאבק בעוני שתוצענה על ידם בזהירות רבה, בהתחשב בנקודות מבט מקצועיות וציבוריות נוספות, וגם לאור התפיסה המובאת כאן.

Share on Facebook