העיתון הלונדוני "סנדיי טיימס" פירסם ידיעה לפיה ראש הממשלה אריאל שרון כבר הוריד הוראה לחיל האוויר להכין את הכלים לקראת הפצצת הכור הגרעיני האיראני שאמורה לצאת לפועל במחצית השנייה של חודש מרץ, ימים ספורים לפני הבחירות. הידיעה משתלבת היטב בספין התקשורתי שהתנהל ומתנהל בעיתונות הישראלית בקשר ל"פצצה האיראנית", שמכין את דעת הקהל הישראלית לקראת האפשרות שישראל תיזום התקפה צבאית, אף על פי שלא היו כל התפתחויות דרמטיות באיראן בזמן האחרון.
אין לי ספק ששרון רוצה לחקות את ראש הממשלה המנוח מנחם בגין שיזם את הפצצת הכור העיראקי ב-1981 זמן קצר בטרם בחירות. הפעולה ההיא מילאה תפקיד מכריע בהבטחת קדנציה שנייה לבגין. פעולה דומה באיראן, אם תעלה יפה, תזניק אל על את מניות ראש הממשלה שרון ותבטיח סופית את זכייתו בבחירות.
אלא שאיראן אינה עיראק, וההימור כאן יכול גם להיגמר בכישלון שעלול להוביל לקטסטרופה צבאית ומדינית.
איראן פיזרה את תעשיית הגרעין שלה באתרים שונים, וגם אם נניח שלישראל היכולת הצבאית להפציץ אתר אחד את שניים (ויש כאלה המפקפקים בכך) הדבר לא יביא לחיסול תעשיית הגרעין; להיפך, ההערכה היא כי פעולה כזו תדרבן את איראן להכפיל ולשלש את מאמציה לחימוש גרעיני, שלא לדבר על פעולות תגמול שעלולות לדרדר את האזור לעימות בנשק השמדה המונית.
לא רק הטילים האיראנים שיכולים להגיע לכל מקום בישראל מאיימים עלינו, אלא גם מאות ואולי אלפי הקטיושות של החיזבאללה בלבנון שיכולות להגיע לאזור המפרץ בחיפה ולפגוע במאגרי הדלק והתעשיות הכימיות שיגרמו לדלקות ענק וזיהום סביבתי שיחייב את פינוי חיפה והפריפריה שלה.
אנו גם צריכים להביא בחשבון כי הטילים האיראנים יכולים להגיע לכור הגרעיני בדימונה ולעשות בו שמות, עד כדי הפיכת אזור הדרום לנגוע בענן רדיו אקטיבי ועל כן בלתי ראוי למגורי אדם.
שרון כבר הוכיח במלחמת לבנון שהוא הרפתקן מסוכן, ותכונה זו עלולה לצוץ מחדש, בעיקר אם הסקרים המחמיאים של היום ילכו ויתפוגגו ככל שיתקרב מועד הבחירות. או אז, אני חושש, הוא יכנס ללחץ אטומי, לא יעמוד בפיתוי, יהמר על גורל כולנו ויזום פעולה צבאית גרנדיוזית נגד איראן, שכאמור תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון.
אשר על כן עצתי למתנגדי שרון במפלגות השונות, בעיקר לעמיר פרץ, להתנות את סירובם לתת יד לממשלה חלופית אליה יחברו 61 חברי כנסת, בהבטחה פומבית של שרון כי לא יזום כל פעולה צבאית נגד איראן.
שפוטים בידי ההון
החלטת בית המשפט העליון לדחות את עתירות הארגונים החברתיים נגד הקיצוץ הברוטלי שממשלת שרון-נתניהו ביצעה בקצבאות הבטחת ההכנסה, לא הפתיעה אותי. זו היתה התחזית שלי מיום שהוגשו העתירות.
מי שעוקב אחרי פסיקות הרוב המכריע של השופטים בנושאים חברתיים וכלכליים, ברור לו שמדובר בבית משפט שקרוב יותר לתפיסת העולם של הקפיטליזם החזירי נוסח נתניהו מאשר להשקפת עולם סוציאליסטית דמוקרטית.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחקק ב-1962 מזכיר במפורש את זכות הקניין "אין פוגעים בקניינו של אדם" (סעיף 3) אולם אין שום התייחסות לפגיעה בפת לחמו של האדם.
בסעיף 1 של החוק נקבע: "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם". מאז חקיקתו עושים צחוק מהחוק בכל הקשור להגנה על חייו וגופו של "אדם באשר הוא אדם", גם בברכת בית המשפט העליון. ראו את אלפי ההרוגים הפלסטינים מקרב האוכלוסייה האזרחית, כולל מאות ילדים, מאש חיילי הכיבוש; ראו את בית החרושת לעינויים שמדינת ישראל הקימה ב-38 שנות הכיבוש ודרכו עברו עשרות אלפי פלסטינים; ראו את שיטות החקירה האלימות של שוטרי ישראל שלמדו היטב את שיטות השב"כ שהופעלו על הפלסטינים והעבירו אותן לישראל.
פרשנות בית המשפט למושג "כבודו של אדם" ככל שהדבר כרוך במה שקרוי "קיום בכבוד" הוא מצומצם ביותר.
אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון, שכתב את פסק הדין של הרוב שדחה את עתירת הארגונים החברתיים, מפרש את הקיום בכבוד בקמצנות רבה, לכדי קיום פיזי בסיסי שלמטה ממנו מצוי הגוויעה מרעב.
ביטוי לכך אפשר למצוא למשל בסעיף 27 לפסק הדין בו קובע ברק, בהסכמת שישה שופטים, כי הגם שביטול ההנחה בתעריפי הנסיעה באוטובוסים מטיל את מלוא התשלום על כתפי הזכאים להבטחת הכנסה, אין בכך פגיעה כה אנושה שהרי, כך ברק, "הסעה ציבורית אינה הכרחית לקיומו של אדם" – וכל הקורא יצחק מרוב בכי. הנשיא ברק, שזה מכבר יש לו מכונית שרד עם נהג וכנראה שכח איך נראה אוטובוס מבפנים, לא מבין כי אדם עני שהוא גם בעל משפחה, שגר למשל בירושלים בקטמונים, ועובד תמורת שכר מינימום או אפילו פחות מזה בגבעת שאול, הממוקמת בקצה השני של העיר, עבורו הנסיעה באוטובוס היא עניין מאוד קיומי, שבלעדיו לא יוכל להגיע לעבודה.
הנימוק המשפטי שדרכו דחה ברק את העתירה, לפיו "לא הובאו ראיות" שהקיצוץ בקצבאות (כ-600 שקל מתוך הכנסה של כ-3,000 שקל) פגע וממשיך לפגוע מדי יום בקיום בכבוד של 100 אלף משפחות בישראל – הנימוק הזה הוא למעשה יריקה בפניהם של העותרים.
ראשית, העותרים לא התבקשו להביא ראיות כאלה, ואם הן חסרו לשופטים, לא היתה מניעה לבקש זאת כהשלמה לעתירה, כפי ששופטי בג"ץ עושים לעתים קרובות כאשר הם מבקשים מעותרים השלמות.
שנית, בין העותרים היו גם מקבלי קצבאות שהקיצוץ פגע בהם אנושות, כך שהוכחה לא היתה חסרה. כמו כן כללו העתירות טבלאות המציגות בבהירות את ממדי הפגיעה במקבלי הקצבאות. בעשרות עמודי פסק הדין פזורים פסוקים מסברי אוזן על החשיבות של קיום בכבוד, אבל אלו חסרי משמעות לאור דחיית העתירות. בסופו של יום, העיקרון שמפעיל את בית המשפט העליון באשר לעניים בישראל, דומה לזה המופעל על הפלסטינים. לאלה ולאלה מאשר בית המשפט העליון פגיעה חמורה בזכויותיהם.
ואכן, ביום שבו פורסם בעיתונות פסק הדין הדוחה את עתירות הארגונים החברתיים (13/12/2005) פורסם גם דו"ח האו"ם על מצב העוני בשטחים הפלסטינים הכבושים. הדו"ח מצביע על עלייה בממדי העוני, הרעב והאבטלה. 54% מהאוכלוסייה הפלסטינית מוגדרים עניים; 37% סבלו מקשיים בהשגת מזון; חלה עלייה של 15% בתמותת ילדים; המתנחלים ממשיכים להתנכל לפלסטינים ומנתקים את מקורות המים של המשפחות הפלסטיניות. אלו מעט מהנתונים הקשים בדו"ח.
הממשלה הישראלית שאחראית לפגיעה בקיום בכבוד של הפלסטינים אחראית גם לפגיעה בכבוד של העניים בישראל. חבל שמעטים בלבד עושים את הקשר בין השניים.
מסיבה זו אינני מתפעל מפסק דין המיעוט של השופט אדמונד לוי. לכאורה הוא כתב דברים נאים, אולם מאחר שאני יודע שלוי הוא מהגזענים היותר קשוחים בבית המשפט העליון, תומך בכיבוש, בהתנחלויות, במשטר האפרטהייד, ליבו גס בזכויות האדם של הפלסטינים, גם באלו של האזרחים הערבים בישראל, על כן אינני מתרשם מהתחשבותו הסלקטיבית בעניי ישראל בלבד.
ראו פסק דין שכתב בנובמבר 2005, שם דחה עתירה של משפחה בדואית מכפר "בלתי מוכר" בנגב שביקשה להורות לחברת החשמל לחבר את ביתה לרשת, משום שבתם בת השלוש חולה בסרטן וזקוקה לתרופות שיש לשמרן במקרר. לוי כמובן יודע שמאחזים בלתי חוקיים בשטחים הכבושים מחוברים לרשת החשמל. זה מבחינתו בסדר גמור. מדוע יופלה "כפר בלתי מוכר", שהוכרז ככזה בשרירות על ידי ממשלת ישראל, כפר הקיים כבר שנים רבות, עוד בטרם קמה המדינה? התשובה פשוטה: עניין לנו עם חייה של ילדה ערבייה. מה אכפת ללוי? שתמות. על פסק דין מביש זה שכתב אדמונד לוי, חתמו בבחינת "אני מסכים" לבושתנו ולבושתם, גם השופטים ברק וגרוניס. נזכור זאת לדראון עולם.
שאלה אחרת היא, מדוע אדם כמו ברק, שנימנה אמנם עם צמרת מקבלי השכר בישראל, אבל אינו בעל הון במובן הקלאסי של המלה, אלא מי שמשמש כשכיר כל ימי חייו, מבטא סולידריות דווקא עם בעלי ההון והרכוש ולא עם מקבלי הקצבאות או מקבלי השכר הנמוך? התשובה פשוטה. ברק וחבריו רואים עצמם בנושאים המהותיים של חברה, כלכלה ומדיניות – זרוע של השלטון המממן את משכורתם ומגן על מעמדם. תפקידם להגן על בעלי השררה, ולא על הנשלטים.
יש כאן אלמנט המזכיר את העבד הפועל למען אדונו. משהו דומה קורה למרבית העיתונאים הכלכליים שעל אף היותם שכירים, כותבים בשירות בעלי ההון ונגד עמיתיהם מקבלי השכר. התסמונת של "אהבתי את אדוני", התחושה כי אם אתה מתחכך בבעלי ההון והשלטון אתה חש חלק ממנו, לפחות קרוב אליו, ועל כן מסתכל למטה בבוז כלפיי המון העם המרוויחים פחות ממך, מוכרת עוד מימי התנ"ך.
הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בעוינות הגלויה שעיתונאים מגלים כלפיי עמיר פרץ, שעל אף שהוא מייצג סוציאל דמוקרטיה מאוד מתונה, מוצג כאויב "הכלכלה החופשית" שעומד להלאים כל מה שיקרה בדרכו.
ישראל לאן?
נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד לא יורד מסדר היום. לפעמים הוא סתם מדבר שטויות, ויש שהוא מפתיע בהצהרה שדווקא קולעת לרחשי ליבם של ישראלים רבים. למשל, כאשר הוא מעלה סימני שאלה באשר להתרחשותה של השואה הוא מדבר שטויות, אבל לא חורג מפרקטיקה שמוכרת גם בישראל. מדינת ישראל שותפה להכחשת השואה הארמנית, בשביל לא להרגיז את טורקיה. והכל עבור חופן דולרים. שחס וחלילה לא יתבטל הסכם לשיפוצי מטוסים טורקיים בתעשייה האווירית. עדיף להרוויח כמה דולרים מאשר להצטרף למדינות בנות התרבות שהפרלמנטים שלהן קיבלו החלטה לציון יום זכרון להשמדת העם הארמני בידי הטורקים. באחת, שרון, קצב, פרס ולבנת לא טובים יותר מהנשיא האיראני.
אולם כאשר הנשיא האיראני מצהיר כי אם אכן היתה שואה באירופה, מדוע על הפלסטינים לשלם את המחיר? מן הראוי שהאירופאים יקצו איזו פיסת קרקע כדי להעביר לשם את מדינת ישראל.
הופה.
והעולם כמרקחה. הקנצלרית החדשה בגרמניה ממהרת ומוחה בתוקף. מה יש? מה קרה? האם היא מפחדת שישראל תעשה שימוש ברעיון?
שהרי בישראל כבר אימצו מאות אלפים את הרעיון של הנשיא האיראני. אלפי הישראלים שעומדים מדי יום בתור בשגרירויות צ’כיה, פולין, גרמניה והונגריה כדי לחזור ולקבל את אזרחותם, בנוסף למאות האלפים שכבר נושאים אזרחות שנייה, הם ביטוי לכך שיותר ויותר ישראלים מעלים סימני שאלה באשר לעתידה של מדינת ישראל שוחרת המלחמות, הגזענות והאפלייה.
או אז, מדוע לא להרהר בהסטת מדינת ישראל מהמזרח התיכון לעבר פיסת קרקע לא מיושבת באירופה (אבל יכול להיות גם ביבשת אחרת) בלי לגרש אנשים, בלי פצצות אטום, בלי מלחמות, פשוט לחיות בשלום ובשלווה עם שכנים אחרים? אם זה לא הולך כאן, אולי זה ילך באזור אחר בבחינת משנה מקום משנה מזל?
תחשבו על זה.
נרצח או נהרג?
חייל המחסומים בצבא הכיבוש הישראלי ניר כהנא שנהרג מדקירה של לוחם גרילה פלסטיני במחסום קלנדיה הוגדר על ידי חלק מאמצעי התקשורת הישראלים כמי "שנרצח".
זו דרכה של מכבסת המלים הישראלית מאז החל הכיבוש.
בארה"ב אף עיתון לא מדווח על חיילים אמריקאים "שנרצחים בעיראק". ברור לכולם שמדובר בחיילי צבא כיבוש ופלישה שנהרגים על ידי לוחמי גרילה המתקוממים נגד הפולשים.
כך אף כאן. יש הבדל בין מתאבד שמתפוצץ באוטובוס ופוגע באוכלוסייה אזרחית לבין לוחמי גרילה התוקפים את חיילי צבא הכיבוש. לחייל כהנא לא היה מה לחפש בשטחים הכבושים, הדרך הטובה ביותר לשמור על חייו היא לא להיות שם.
כהנא הוא קורבן מדיניות הכיבוש והדיכוי של ממשלות ישראל. הוריו צריכים לשאול עצמם מה עשו כדי לטעת בו את הסרבנות להיות חלק מצבא הכיבוש המתעמר ומתעלל באלפי פלסטינים, בהם נשים ותינוקות, שעומדים שעות בקור ובחום בתורים במחסומים.
הסכין שפגעה בחייל ביצעה באמת סיכול ממוקד מבלי לפגוע באזרחים, בניגוד לטילי חיל האוויר שכל "סיכול ממוקד" שלו פוגע באזרחים חפים מפשע.
למשפחת כהנא אני אומר את מה שאני אומר לכל ההורים השכולים. שלא תדעו עוד צער. אולם בכדי שאמירה זו תתמלא גם תוכן, ראוי שתצטרפו למאבק בכיבוש, כפי שעשו לא מעט הורים שכולים שהבינו כי ילדם לא נפל על הגנת המולדת אלא על הגנת המתנחלים ותאוות הקרקע שלהם.
עתידנות
הריני מסתכן בראיית הנולד: מפלגתו של שרון "קדימה" תגיע לבחירות עם סקרים הרבה פחות מחמיאים מאלה שמתפרסמים בימים אלה.
ברור לחלוטין שממשלת ישראל נוהגת בצורה לא "תרבותית" כאשר אינה מקירה בהשמדת העם בארמניה. הארמנים בניגוד לפלסטינים לא תקפו את טורקיה.
הפלסטינים בליווי מדינות ערב פתחו במלחמת השמדה נגד "הישות הציונית" והפסידו. כתוצאה מכך גם גורשו. בחלקם ברחו לפני המלחמה (העשירים) ואחרים בימים הראשונים של המלחמה מיוזמתם ויוזמת מדינות ערב.
מיכן שהשווה בין רצח העם הארמני לטרנספר הפלסטיני מי 48 הוא לא רציני.
ליובל,
אם תקרא שוב את טורי, תגלה שלא ערכתי כל השוואה בין הג’נוסייד הטורקי נגד הארמנים לבין הטרנספר של הפלסטנים ב-1948.
דומה שתפיסתך היא דיכוטומית, שחור מול לבן, ולא על רצף: או אנטישמיות מלאה או חוסר אנטישמיות מוחלט, גישה שאתה שם בפי בניגוד למה שכתבתי מפורשות. או שיש כאן לקות כלשהיא בהבנת הנקרא. והרי כתבתי מפורשות: לא ברור אם האנטישמיות בפולין גבוהה מזו שהיתה בצרפת או גרמנייה. כתבתי ("בעד תפיסה מאוזנת יותר") נגד נסיון לייחס לפולנים מגה-אנטישמיות (דבר שכיניתי, גישת היחודיות האנטישמית של פולין) והראיתי גם שבפולין היהודים היו מיעוט לאומי בעל אוטונומייה יחסית, בדומה לבסקים בספרד וכד’, כך שיש כאן התופעה של חיכוך בין אוכלוסייתי ולא בהכרח אנטישמיות לשמה כפי שהיא מוכרת במדינות אירופה אחרות (בצרפת ובגרמנייה היו היהודים כאחוז אחד מכלל האוכלוסיה, בעוד בפולין לפני המלחמה, שמנתה 23 מיליון איש והיהודים כ-3 מיליון, היו היהודים 13 אחוז מהאוכלוסיה, ותכופות היו איזורים שלמים שהיו בהם כמעט רק יהודים, או יהודים כאוכלוסיית הרוב)
נא עיין בתגובתי הקודמת ותשכיל במעט.מה שאתה כותב זה לא מה שאני אומר. גם קצת ענווה לא תזיק לך. תחשוב שוב על המילה "אגנדה" ואולי מסך הציניות והשנאה יתרומם במעט. למרות שאני מסופק שכך יהיה
.
שלום ולא להתראות
רונן
התקשיתי להבין באיזה אופן הצהרותיו של המלומד ברלוביץ עונות ולו במקצת על התהיות שהעליתי.
בתחומי מחקרי אני קורא אנשים שששיוכם האתני ודעותיהם הפוליטיות שונות ומשונות. אני בוחן את הארגומנטים שהם מציעים על בסיס הראיות, הסבירות של ההנחות והתקפות הלוגית של הטיעונים.
לתומי סברתי כי כאשר בוחנים את ההסטוריה הפולנית ואת יחס הפולנים ליהודים יש לקרוא בעיון את הספרות הרלבנטית לבחון את הראיות. במקום זאת המלומד ברלוביץ מציע לנו לעיין בכתביהם לא של ההיטוריונים הטובים ביותר, הזהירים ביותר או המוכשרים ביותר אלא לבחון בראש ובראשונה את האידאולוגיה בה מחזיקים ההיסטוריונים הנ"ל. אם רחמנא ליצלן היסטוריונים אלה הם יהודים ציונים, הזהירות המתודולוגית והאחריות המדעית לא תסייע להם.
אם יותר לי לומר זוהי מנטליות של בורים ההופכת את ההיסטוריה לתעמולה זולה. אם אני חוקר את ההיסטוריה הפולנית אני אקרא בעיון כל חוקר המכבד את העובדות ומתעמת איתם באופן רציני בין אם הוא ציוני אנטי ציוני, פשיסט או קומוניסט, יהודי או לא יהודי. קצת כבוד לדיסיפלינה ההיסטורית לא תזיק לאיש.
בהיסטוריה יש מספר ענק של עובדות, ולמעשה כמעט לא חסום של עובדות. ניתן להתמקד ברמות שונות ובסקלות שונות. למשל, היסטוריון אחד יבליט תופעות ברמת המקרו, ואחר יתמקד בהיסטוריה כלכלית, או אף בהיסטוריה של מפעל בודד, כמו מפעלי סימנס בגרמנייה, או בכמה ערים. ההיסטוריה היהודית בפולין הינה עשירה במיוחד, וכוללת פריחה תרבותית וכלכלית רבה מאד של יהודים (במחוזות שונים הם ריכזו את עיקר הפעילות הכלכלית). אלא, שההיסטוריון הציוני – שהוא גרוע אלף מונים מההיסטוריון הסטליניסטי, שכן החברה הישראלית חסרת מסורת תרבותית שהיתה לחברה הרוסית, ויש בה מגמות ברבריות קשות – יבליט מכלל מסכת מגוונת רק עובדות הכרוכות ברדיפות יהודים, יבליט למשל כומר פרנסיסקני במאה ה-14 שהסית נגד יהודים, וידלל את ההיסטורייה של יהדות פולין, היסטוריה עשירה במיוחד, להיסטוריה רזה של רדיפות, לעיתים תוך השמטת עשרות שנים של חיי שקט ופריחה. ההיסטוריון הציוני מעלים פרקים רבים, ולמעשה את עיקר ההיסטוריה של יהדות פולין. לכן, אין לדבר כאן על כתיבת היסטוריה, אלא על תעמולה ציונית גסה, שהינה אף נטולת הפסדה היחסית של בחינה היסטורית אובייקטיבית שהיתה להיסטוריונים סובייטים, תוך הפצת הניבערות באופניה הפרימיטיביים ביותר.
מיכאל
אני מודע כמוך לריבוי הענק של עובדות בהיסטוריה ולקושי לתת תמונה מקיפה. אני גם מודע לכך שההיסטוריון הציוני עלול להיות מוטה בדגש היחסי שהוא נותן לעובדות שונות. זו כמובן סכנה הקיימת גם בייחס להיסטוריון האנטי ציוני ואין לי סיבה לחשוב שהסכנה הראשונה חמורה מן השנייה.
אני מאמין שהיסטוריון ציוני כמו גם אנטי ציוני יכול להאיר אספקטים חשובים של ההיסטוריה. לא כל היסטוריון ציוני או אנטי ציוני הוא תועמלן. כמו בכל דיסיפלינה יש אנשים המעוותים את המתודה לצרכים אידאולוגיים ויש כאלה הנאמנים לה. להסיק מן העובדה כי היסטוריון הוא ציוני שכתיבתו היא תעמולה חסרת ערך היא דעה קדומה שאין לה מקום במחקר מדעי.
אלון, אתה אומר כאן דברים כלליים ביותר, כמעט טאוטולוגיות (דברים הניראים אמיתיים בהכרח לוגי). אלא שאתה מתעלם לחלוטין מהמציאות הקונקרטית ומצב הידע המסולף של האדם הממוצע בישראל. חלק מהתבהמות הקולקטיבית השורה בישראל, היא ציטוט מנטרות תועמלניות של "היסטוריונים" ציוניים. לישראלי הממוצע "ברור" כי השואה היא מוצר פולני, וכי הפולנים גרועים בעניין זה מהאוקראינים והנאצים. זהו מצב הידע ההמוני בו כתבתי כאן את דברי בנושא.זהו פרי הבאושים של לימוד ההיסטוריה בתיכון, ושל כתיבת ההיסטוריה בישראל, ושל הגישה האפיסטמולוגית-חינוכית הרווחת כאן, המטפחת יצירת דימויים ואסוסיאציות, תוך הבלטת מידע אפיזודי וכתחליף לניתוח וחשיבה מאומצים ורציניים יותר. מדובר במעשה נבלה של סילוף ההיסטוריה. אתה שוכח כי היסטוריון אינו פועל בחלל ריק, אתה שוכח את מקורות התקציב והכיבודים הממסדיים והמינויים אותם עשוי היסטוריון לקצור (או שלא). אתה שוכח את ההתגודדויות הקבוצתיות של ההיסטוריונים כאן והשלטת הומוגניות מחשבתית, הקובעת מה יחקר ומה יועלם. גישתך משאירה את המצב כמו שהוא תוך עימום דברי, אמנם בססמאות הציוניות המקובלות, אך בפסדה מתחכמת יותר הניראית כבעלת אוריינטציה מדעית, המגבבת מילים כ"דיסיפלינה מדעית", "רוויזיוניזם היסטורי" ושאר מלל סתמי, המהדהד מכובד, אך שאינו מביא כל אינפורמציה משמעותית, ופועל לדלל ולעמעם את מה שנאמר כאן.
כן, אתה צודק. בישראל, לעומת ברה"מ הסטליניסטית, זורקים לגולאגים היסטוריון שניתוחיו לא עומדים בקנה אחד עם השקפות השילטון.
אני רק אעיר שאפילו בספרי הלימוד לחטיבות ביניים ולתיכונים מייחדים פרקים נכבדים ליהדות פולין, ומזכירים למה בכלל הגיעו יהודים לפולין, ומאילו סיבות (רמז: כי רדפו אותם מאוד בגרמניה, ופולין היתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות). יהודים לא נשארים 800 שנה במקום שבו רע להם כל הזמן. אין חולק על זה. השאלה כמה רע להם כשרע להם. ואיך זה נגמר. אם זה נגמר בהכחדה של 95% מהאוכלוסיה, אתה יודע, אין סיבה להשאר שם.
וגם אין סיבה לחזור לשם.
נומרוס קלאוזוס אכן הונהג בפולין. לפני המלחמה.
— קישור —
הונהגו ספסלים מיוחדים לסטודנטים יהודים באוניברסיטאות. לפני המלחמה.
— קישור —
(את שני הלינקים שלמעלה כתבו יהודים וככל הנראה – ציונים. אז אולי זה לא נחשב).
ואגב, ממתי מיעוט גדול הוא תירוץ לגזענות? היית מקבל בהבנה גזענות כלפי ערבים רק משום שמדובר במיעוט גדול?
נועה, הנה דוגמא להבלטה מגמתית: מדובר בשנה או שנתיים של היסטוריה יהודית-פולנית מתוך 800 שנה, עם גבור המגמות הלאומניות באירופה:
אני מצטט מהקישור שהבאת לוויקיפדייה: "פולין ניסתה להנהיג נומרוס קלאוזוס בשנת 1923 אך נתקלה בהתנגדות של חבר הלאומים, ולכן הונהגה מגבלה זו באופן לא רשמי. מספר הסטודנטים היהודים הוגבל ל-10%, פחות משיעור היהודים באוכלוסייה. בשנת 1937, עם גבור האנטישמיות, הוטל איסור מוחלט על קבלת יהודים לאוניברסיטאות. ברומניה הונהג נומרוס קלאוזוס בשנת 1926″.
ושוב ניתן לשאול, האמנם מדובר ביחודיות של אנטישמיות פולנית, במגה-אנטישמיות יחודית, כפי שמרמזים באסוסיאציות מעורפלות בישראל? את מתעלמת בקישור שהבאת מן הדוגמא הבאה:
"בארצות הברית היו נהוגות, בשנות העשרים של המאה העשרים, הגבלות לא פורמליות על קליטת יהודים באוניברסיטאות, בפרט אלה של צפון מזרח ארצות הברית".
האמנם הקוזקים והחמלניצקים האמריקנים הידועים לשמצה גם אחראים לשואה? לא. ומדוע? ארה"ב תורמת כסף לישראל והרבה. גרמנייה אף היא נתנה הרבה ממון… מכאן שגוללו את אשמת גרמנייה על פולין, שכל אשמתה היא שהדמוקרטיה העממית הפולנית תחת השילטון הסובייטי לא היתה במצב כלכלי לתרום כסף לישראל. נבלה היסטורית כבר אמרנו? אילו ארה"ב לא היתה תורמת ולא היתה מעצמה חזקה, כבר היו הופכים פה את האמריקנים לרבי צוררים. למה לא? מה, אין אנטישמיות בארהב? נכון, היהודים פורחים שם, אך כך היה גם מעמדם הכלכלי של היהודים בפולין מאות שנים.
ליוסף הזקן, חלק מהפולקלור הציוני אודות הז’ידים, מצוץ לחלוטין מההווי הרוסי והאוקראיני, תוך הפלגות כיד הדימיון של אנשים שאין להם כל קשר לפולין. אתה משתמש במילה "ז’ידים", אך זו בכלל מילה רוסית… אני מנחש שאינך כלל מפולין, ואין למשפחתך כל קשר לפולין. דבריך ניראים לי כהווי רוסי או רומני, אותו אתה מדביק ליהדות פולין.
היו בפולין גם אצילים פולנים ממוצא יהודי.
כך למשל, סבתי היתה שייכת ל"שבט" הויטלינים בגליציה. מצד אימי, סבה, מאוריצ´י ויטלין, היה חקלאי ובעל אחוזת ענק
בגליציה (הכוללת יערות גדולים) בשם "נובו – שלצ´ה" ונמנה במובן מסויים על האצולה הפולנית. עד 1937 נהגה כילדה כל קיץ לשהות שם. המטרופולין שהויטלינים היו קשורים אליה היתה וינה (וגם פראג).
ואגב, אותו מאוריצ´י ויטלין היה גם קרוב של אחד מגדולי סופרי פולין, יוזף ויטלין, שגדל אף הוא באחוזה בשם "דימיטרב" בגליציה . הויטלינים היו משפחה של בעלי אחוזות שנהגו להתחתן ביניהם. מאוריצ´י למשל נשא לאשה את בת דודתו דורה. העניין הזה כולו, של "שבט" הויטלינים בעלי האחוזות בגליציה, הוא מעניין ולא ידוע.
הורי ביקרו במקום לפני מספר שנים, ואבי מספר "לדבר הזה לא היה קצה", למעלה מ-10 אלפים אקר. בזמן השילטון הקומוניסטי אימי חששה לבקר שם, שכן סברה שאולי יזהוה ואף יהרגוה, מחשש שרצונה להשיב האדמות. יש שם כפר גדול ויערות. כשהורי ניסו לבקר בכנסיה הקטנה שויטלין בנה בשביל האיכרים (והמטפלת הגוייה של אימי נהגה לקחתה לשם בימי א’) הרי שהמקום היה נעול ואף אחד "לא ידע" איפוא המפתח.
אשר למשפחת אבי, סבו היה בעל הזיכיון על כל אספקת המלח במחוז ויילון, ואף סחר בעצים. כשניסה לבקר בבית מגורי משפחתו בעיירה שראץ’, הרי שלפתע התריסים היו מוגפים ולא פתחו להם את הדלת..
תמונת סבתי, בתו של מאוריצ´י (איתי ואחותי) בשנות ה-50 בתל אביב
— קישור —
סבי ד"ר יעקב ביקלס – תצלום מתוך פספורט מנדטורי של ממשלת פלסתינה-א"י
— קישור —
סבתי נשארה כפרית בנשמתה כל ימיה, ונהגנו בחודשי החורף לטפס בהרים בדרך לירושלים, ולקטוף פטריות בהנחייתה, כאשר ידעה לברור פטריות טובות מפטריות רעל.
שאלתי את אבי לא מזמן, מדוע היא נראית בתמונה כה טרגית (ניתן לאמר) והרי חיתה בתל אביב בבית אמיד למדי עם בעלה ד"ר ביקלס (שהיה יו"ר ראש ההסתדרות הרפואית, כתב מספר ערכים באנציקלופדיה העברית, ובנה את בית הרופא ברח’ הפטמן בתל אביב).
אבי אמר שהיא, כבתו של אחד מגדולי עשירי פולין, גדלה במציאות מסויימת, והארץ הקרתנית ולעיתים הלא מיטיבה הזאת ואנשיה היו לפעמים קשים עבורה.
אחת, תודה על תגובתך המעולה. אכן האליטות הציוניות הם תחתית החלאה שאינה מצוייה ברמת סאובה, פיראותה והאטאביזם הפאשו-סטליניסטי שלה בעמים מתורבתים. זוהי זיבורית ניתעבת וניבערת הנושאת בתוככי נישמתה נובו-רישיות של רהב ריק, שעשתה את הונה כתוצאה מהזרמת כספי הממסד. מדובר באליטות גזל (אליטה יוזורפאטיבית) ולא באליטות שירות. חלקם הגדול הם מסתודדי גנרלים או קצינים בכירים בעצמם שביצעו פשעי מלחמה מסמרי שיער, וכל האתוס והשיח שלהם הינו, בדומה לנביחות-דם קצרות של כלבי טרף, במקצב סטקטו, רומסני ומדביר נשמה. אל לך לשכוח שכל הממסד הציוני הפאשו-סטליניסטי משויים בגנרלים ובקצונה בכירה בכל רמות האדמיניסטרציה, הממשל, והמשק ה"חפשי" שהינו קרטליסטי ופרוטקציוניסטי ממסד בפועל. כתוצאה מאליטת זבל זאת, פושות האכזריות, הסאוב, והדילטנטיות הנובו-רישית של "עבד כי ימלוך" בכל רבדי החברה הישראלית, תוך יצירת תרבות אובסקורנטית, מעמעמת, שמנונית, בה רב המקום לגרפומנייה כפייתית, הנושאת ניצני רישעות וקירבון קמאיים, או גבב אין סופי ומשתרשר. התרבות בישראל, יש לה פסאדה של ביקורתיות, אך זוהי ביקורתיות מעקרת, חד-מימדית וחסרת מיקוד, המוכוונת כלפי גורמים ערטילאיים (בדומה לגילוח עם סכינים כהים), במקום להתמקד בפריסה רחבה, רבת מימדים ומדוייקת במוקדי הגזל, האכזריות, העושק והפשיעה הכלכלית הנירחבת. עקב הפשיעה הכלכלית למשל, בישראל משלמים מיסים יותר מארצות סקנדינביה, והתקציב מכלל הת.מ.ג. הוא בשיעור הגבוה בעולם, אך אין כל החזר למיסינו, הכסף ניבזז ומועבר לפיקדונות ממוספרים בשוויץ או לבנקים בניו יורק, או מושקע ברחבי העולם בתעשיית ההימורים, בתי בושת, סחר בנשים ואיברים ועוד. כך, שהתעשרות נוספת של שכבת שרצים וטפילים אלה בשנים האחרונות כלל לא זרמה למשק ולכלל האוכלוסייה בישראל, שהתרוששה עוד יותר.
ראי המאמר: בעד העלאת שכר המינימום
— קישור —
תגובותך השאירו אותי ללא מילים, בגלל שנדמה שהוצאתה אותם ישר מפי.
אגב הערה בקשר לאצילים יהודים. אני צאצא ישיר של ברק יסולביץ. ברק היה סוחר אשיר אשר ברבות השנים נהיה אציל פולני על אף היותו יהודי. כשפולין חולקה ולמעשה חוסלה סופית, ברק מכר את כול נכסיו ועם הכסף הקים גדוד לוחמים יהודים שהיווה את המבנה הקרבי היהודי הראשון מאז ימי התנ"ך ויצא להלחם באויבי פולין. ברק ובניו הקדישו את חייהם לשיחרור פולין עד לנפילתו בקרב ב 1809.
מה שאנשים מסרבים להבין זה שהארץ המובטחת ליהודים הייתה פולין ולא פלסתין. העם היהודי שגא את שגיאתו הגדולה ביותר כאשר במקום להלחם לשחרר את פולין מעול הסובייטים פרש לחבל ארץ נידח במזרח התיכון והביא חורבן על יושביו ובסופו של דבר גם עליו.
— קישור —
רונן
למיכאל
האם יש אפשרות ליצור קשר איתך?
רונן
הארץ הקרתנית הזו ואנשיה הקשים הם הסיבה והתנאי לכך שאתה חי וכותב בחופשיות כל מה שעולה על דעתך.
לתוך האפולוגטיקה שלך לפולין ואנשיה, משתרבבת האמת המרה – סביך והוריך בחרו לא לשוב לפולין לאחר תבוסת הנאצים, אלא להשאר בישראל הקרתנית והקשה.
היות והם הכירו באופן בלתי אמצעי את הפולנים, אינך יכול להאשים בבחירה הזו את ה"תעמולה הציונית". נראה שגם שאר שבט ויטלין בחר לא לחזור לאחוזה, מאותן סיבות.
כשאמך וסבך שבו לביקור, לפי תיאוריך, הם לא מצאו זרועות פתוחות, בלשון המעטה.
כשתקבל את הדרכון הפולני שלך ותשחרר אותנו מנוכחותך לטובת מחוז געגועיך, תהיה לך הזדמנות פז להנות באופן בלתי-אמצעי מהאהבה שרוחשים הפולנים ליהודים.
החכם לומד מנסיונו, הפיקח מנסיון אחרים. אתה כנראה אינך פיקח. כפיות הטובה והזילזול שאתה מגלה כלפי "הארץ הקרתנית ואנשיה הקשים" מעידים שגם חכם גדול אינך.
לא נותר אלא לצייד אותך בברכת הדרך, ןלהמליץ לך שכשתמאס בהכנסת האורחים הפולנית, תשים פעמיך לגרמניה, או למקום "תרבותי" אחר.
הלבנט הפרימיטיבי בבירור איננו מתאים לאנשים מעודנים ואציליים כמוך.
"הפולקלור הציוני אודות הז’ידים מצוץ מההווי הרוסי והאוקראיני…"
להזכירך: כשהתחילה הבריחה הגדולה מהאימפריה הצארית ל’עולם החדש’ באמצע המאה ה 19: הראשונים, הנחושים, והמרובים ביותר היו יהודי פולין, "הנוחה והטובה ליהודים", שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית:
האם משאירים מאחור ישובים מיושבים מאות בשנים- "נוחים, שקטים, ובטוחים, ושכנים חמים ונהדרים", ובורחים ל’עולם חדש’ לא מוכר, עויין, ולא מסביר פנים? למה ברחו היהודים אחוזי בהלה מ’המדינה הטובה והמתירנית’?
יכולתי לספר לך אלף ואחד סיפורים על ניסיוני עם פולנים בגולאגים ובגירוש סיביר, אבל אני לא אעשה את זה.
אולי גם אני אברח אחריך לפולין, אז לא כדאי לקלקל את היחסים עמהם.
{אחרי השתדלותך האמיצה והאיתנה בוודאי תקבל פספורט פולני ללא צורך לעמוד בתור הארוך של שניים וחצי קמ’ ע"י הקונסוליה}.
‘הפולקלור הציוני’ בפיך הוא ‘יותר גרוע מהתעמולה הבולשביקית’… אתה באמת משהו…
אני ימני כשם שמישל פוקו, בקונספט "הפוליטיקה המתקדמת" שלו היה ימני. הוא דחה את המרקסיזם, אך בפעילותו האישית היה מעורב בכל פעולה ועצומה רדיקלית. בניגוד לו איני דוחה את המרקסיזם, אלא מזקק ממנו את התכנים המתאימים לפעולה וחשיבה ממוקדת כלפי גורמים היוצרים מחסומי כוח ופיקוק נתיבים בפני ההתקדמות האנושית. איני דוגל במלחמת המעמדות, אלא שבמוקדים שונים בחברה עשויים להווצר צווארי בקבוק עריצים החוסמים נתיבי יצירה ומשביקים את רוח האדם, תוך הפצת גזל שיטתי המקרין סאוב, כגון האליטות בישראל. מכאן, שאני מאמץ מושגים מרקסיסטיים באופן חלקי, תוך אינטגרציה עם גישתי, העוסקת מאז 1970 בשאלות של יחסי כוח, מוקדי כוח, ופיקוק נתיבים תוך דיכוי. ב-1970, בגיל 20, כתבתי במסגרת צבאית עבודה חלוצית בנושא: "שילטון ונחשלות – הכוח הריכוזי במצרים של גמאל עבד-אל נאסר". זאת גם תוך הסתמכות על סופרים מצריים כגון נאג’יב מחפוז, שהראה את תחושת הדיכוי וחוסר האונים של האדם המצרי תחת מערכת הכוח ההגמונית המצרית, בפרט בספרו "מתחת לסככה". וכן עסקתי בדרמה ובתיאטרון המצרי, ובשיקוף הכוח החד מוקדי הזה ובפעפועו לכל פינות החיים במצרים, כאשר ההמון נחסם מיכולת שליטה ושינוי על ידי שכבת בירוקרטייה מעובה.
איני גם נאו ליברל טהור, שכן גם כאן יכולות להווצר סתירות מבניות. כמו בישראל, בה רטוריקה ליברלית של תחרות חופשית משרתת פרקטיקה של קרטליזם משקי וקפיטליזם מנוון.
חלקים מהשמאל הרדיקלי בישראל, הם בעלי תפקיד חשוב ביצירת ביקורת ממוקדת, וזאת בנבדל מ"השמאל" הפאשו-סטליניסטי בישראל, שבצפידותו מחליאת הרוח הוא משליט אקלים של עריצות מאחורי פסאדה של ליברליזם, תוך מתן שרות אידאולוגי ופוליטי לאליטות הקרטליזם המשקי בישראל.
גם הימין הליברלי הוא לגישתי בעל פוטנציאל משחרר ומהפכני בישראל, באשר בצד תצורות רוחניות צפידות ודכאניות ניתן למצוא בו גם מוקדים חיוניים של פוליטיקה משחררת מדפוסי עריצות שרווחו בישראל מאז המורשת הבן גוריונית והמורשת הסטליניסטית של העלייה השנייה. בדומה לפוקו, איני דוגל בדיכוטומיות המקובלות, ואני בעד אינטגרציות הפורצות קבעונות מחשבתיים וסימוני גבולות.
אשמח מאד. הדוא"ל שלי: mmsharon@bezeqint.net
בברכה,
מיכאל
משפחתי היתה ציונית, והיגיעו לישראל ב-1920. סבי מצד אימי ד"ר יקב (קובה) ביקלס היה מראשי הועד הציוני של יהודי לבוב, וסבי מצד אבי, חנוך שכטל, מרד בחסידות האנטי ציונית. סבתי מצד אבי, גולדה, אמרה לסבי חנוך כתגובה לדבריו, ברגע של יאוש, שאין כאן כלום ורצוי יותר להגר לאוסטרליה: זו ארצנו, ויש לבנותה.
אשר להגירת יהודי פולין במאה ה-19, מדובר לרוב בחלק הרוסי של פולין, בו אכפה ממשלת הצאר גזירות והגבלות על יהודים. ההגירה היתה גם מחמת המצב הכלכלי. יש להבין שבדרך כלל מהגרים הם מהאנשים הדינמיים והמוכשרים בחברה, השואפים להגר לארץ בה יהיו נסיבות קבילות יותר והזדמנויות הולמות לכשרונם ועמלם. כאלה הם למשל המהגרים האירים, הסקוטים, האיטלקים ואפילו הפולנים ל"עולם החדש".
"העם היהודי שגא את שגיאתו הגדולה ביותר כאשר במקום להלחם לשחרר את פולין מעול הסובייטים פרש לחבל ארץ נידח במזרח התיכון…"
אולי משום שכשהסובייטים נכנסו, בקושי נשארו יהודים בפולין. ואולי משום שחלק היהודים מפולין ששרדו, שרדו כי הסובייטים גירשו אותם לתוככי ברה"מ.
90% מיהודי פולין ניספו בשואה.ניצלו 100-150 אלף מתוך 3 מיליון.
ואלה היו צריכים להלחם למען פולין?
לא הגזמת קצת?
אז איך זה שבמשפחה ציונית אידיאליסטית כמשפחתך יצא מורד עקשן, מסוכן, שש לקרב ביום ובלילה, ואויב מר לציונות כמוך? איך זה שאתה שונא כל-כך את הציונות ואת מפעלו הנדיר והמנצח, לתדהמת העולם כולו, היחיד במינו בתולדות האנושות ? למה בכלל אתה מלא שנאה למדינה בה אתה חי ונושם? על מה אתה מבזבז את כישרונך הדינמי אותו ירשת מקודמיך?
יש לי הרושם שאתה לא לגמרי בריא.
הכוונה למיכאל שרון ולא למיכאל שהוא לא מ.מ. שרון. ושלא תיעלב לי מ.מ.מ. שרון על הערתי.
אני מבוגר ממך בהרבה. מותר לי להעיר לך. אבל ברוח טובה. כשאתה נולדת מאחורי היו כבר הרבה ניסיונות וחוויות קשות, וסוף סוף-’אין חכם כבעל ניסיון’.
התפלאתי מאוד לקרוא את תגובתו של מכאל לדברי. מצד אחד הוא מציין שדברי הם טאטולוגיות. טאטולוגיות מטבען הם פסוקים אמיתיים. כל שאמרתי הוא שבחינה היסטורית רצינית על פולין מחייבת עיון בכתבהם של ציונים ולא ציונים ואכן זה נשמע גם לי ברור מאליו.
לאחר מכן ישנה שורה של טענות מוזרות כולל הטענה התמוהה כי "לישראלי הממוצע "ברור" כי השואה היא מוצר פולני, וכי הפולנים גרועים בעניין זה מהאוקראינים והנאצים."
מניין צצה טענה זו? האם מכאל עשה מחקר אמפירי בו הגיע למסקנה מעניינת זו? על אף ריבוי שנותי לא שמעתי מעולם טענה כזו ואני סבור שהיא מצוצה מן האצבע.
לאחר מכן יש שורה של הכפשות של החוקרים העוסקים בתחום אשר לדידו הם עסוקים בכתיבה לצורך הפקת טובות הנאה פרסים וכיבודים. בהיותי בקיא במצב העגום במדעי הרוח היום אני בספק אלה מהווים תמריצים רציניים לסלף את ההיסטוריה. מכל מקום אם מכאל סבור כי יש מסע סילוף היסטורי מסוג זה ראוי היה להביא ראיות לכך. מדוע עלינו לכבד את מלותיו של מיכאל יותר מאשר את מילותי או להיפך. יתכבד מיכאל ויחקור את המחקרים ויבסס את טענותיו על ראיות.
אינני רוצה לומר אם יש סילוף או אין סילופים היסטוריים שיטתיים במחקר ההיסטוריה היהודית. כל שאני רוצה לשאול הוא מניין מיכאל יודע זאת? מהו מקור הידע הרב שיש לו בדבר המחקר ההיסטורי בנושא הפולנים?
רצוי מידי פעם לכבד את הקוראים באתר זה אשר זכאים לשמוע לא רק הצהרות ריקות אלא גם ביסוס מסויים להצהרות אלה. אנא חוסו על הקוראים!
איני מתעב את הציונות, אלא בדיוק ההפך, את הורסי המפעל הציוני ומחריבי בית שלישי, את מהרסי כל עמל הדורות, שמשפחתי תרמה לו לא מעט אותם אני מתעב בכל ליבי, בקור רוח, בעוצמה ובהכרה מלאה. מוזר לי שכבודו מזהה את המפעל הציוני עם אותם מושחתים שלשון רמה בפיהם ומצחם נחושה בלעלוע צדקתני ומתמם, אך הם שהורסים כאן כל חלקה טובה ומבריחים מישראל הן את טובי המוחות, והן טובי האנשים, שתרמו כל חייהם והרבה. אך שמרגישים שאינם יכולים עוד, ופרי עבודתם עבר, במקום לציבור, לטובת הכלל – לעושקי העם ואויביה הטיבעיים של המיומנות, העמל, הכשרון, היושרה, והמצויינות.
אבל איני מתפלא כלל על דבריך: מניסיוני הכואב למדתי שהמושחתים, והעבריינים הכלכליים, העשבים השוטים שבכל אירגון, עושים גלובליזצייה של עניינם, בלוחמת ההשרדות הפרזיטית של החלאות בחושפי שחיתויות. ומה כאן הטריק? הם יוצרים זהות בין עניינם האישי המושחת, הניזקי והמבאיש לבין העניין הכללי. במקום לאמר: הוא מתנגד למועלים ולגנבים שבאירגון, הם אומרים: הוא אויב האירגון… במקום לאמר, הוא מתנגד למהרסי המפעל הציוני ולעשבים השוטים שבממשל, הם אומרים, השובבים: הוא מתנגד לציונות או למדינה.
עבודה עיברית כבר אמרנו?
אלון, השתוממתי מאד על דבריך. והלוא מבנה טעוני לא היה מסוג "אני בדעה"; "אני חש" "אני סבור" וכד’, אלא הבאתי רק עובדות ושוב עובדות, ועובדות רבות מאד, ושום דבר פרט לעובדות. האם אדוני סבור שלשון רהוטה יכולה לבצע בנקל את הגימיק של האחזות סוגסטיבית של הקורא בדבריך, והסחת שימת ליבו באותו רגע מהעובדה שלפני כן קרא בדברי ובדברי כותבים אחרים עובדות ושום דבר פרט לכך?
אבל לאחר אותה השתוממות ראשונית, נראה היה לי יותר ההסבר, שאולי אין כאן ממש הונאה הבוטחת במילות הסוגסטייה והמצג הכוזב מצידך, לא, אין כאן הונאה מודעת לעצמה של קוראיך. סביר יותר שיש כאן ליקוי קשבי כלשהו, ליקוי של היכולת לייצג בקשב יותר מכיוון יחיד או חבילת מידע יחידה, באופן בו זמני – תופעה שכיניתיה בעבודותי חד מוקדיות קוגניטיבית (או קשבית).
למה הכוונה? אמירותיך והמילייה בו אתה טעון ברגע כתיבת הדברים, יוצרים היצף בקשב שלך, ומסלקים משם באותו זמן את המוקד הנוסף, זה הכרוך באוסף העובדות והטעונים הנגדי שאני הבאתי. הקשב אינו יכול במקרה זה לייצג יותר ממוקד נוסף, וברגע שהוא טעון במסכת מידע מסויימת, או אז מסכת מידע נוספת ניזרקת ממנו. היה כלא היה.
אשר לטאוטולוגיה, כנראה אינך מכיר את משמעות המושג: הכוונה לדברים הנכונים בהכרח, לא מכוח מידע אמפירי, אלא מכוח הגדרה, או מטען סמנטי.
למשל משהוא מסוג: מדבר = ישימון. נכון בהכרח, לא? ואף על פי כן אין כאן כל מידע אמפירי הכרוך בתוקף הטענה. או, "אם יורד גשם, סימן שזהו יום גשום" שוב, משפט המצלצל כמביא אינפורמציה, אך אמיתותו תלוייה במטען הסמנטי שבמלה "גשם" ו"יום גשום" ולא בשום דבר אחר. חסר מידע וטריביאלי לחלוטין. או אפילו 2+2=4. או "כשאלון מלא רוגז, אז זה סימן בדוק שאין הוא באותו רגע אדיש"… או "או שברגע זה יורד ברד בדרום ספרד, או שלא יורד". כל המשפטים האלה הם אמיתיים בהכרח, אך חסרי אינפורמצייה לחלוטין, וטריביאליים לחלוטין.
במקום לאמר: הוא מתנגד למועלים ולגנבים שבאירגון, הם אומרים: הוא אויב האירגון… במקום לאמר, הוא מתנגד למהרסי המפעל הציוני ולעשבים השוטים שבממשל, הם אומרים, השובבים: הוא מתנגד לציונות או למדינה.
גדול !
נפלא לשמוע…
מיכאל
צר לי. קראתי שנית את הודעותיך ולא ראיתי בהן ראיות אלא טענות. יתכן שיש לי בעיות קשב קשות ויתכן שיש לי פרשנות נוקשה ותובענית יותר למושג ראייה. ראייה איננה טענה עובדתית אלא ראייה מספקת טעם להאמין בטענה עובדתית.
נדמה לי שהווכוח הוא ווכוח סרק. ההיסטוריה הפולנית יהודית היא ארוכה. כאשר משווים את האנטישמיות הפולנית לזו של אומות אחרות יש צורך לציין מהי תקופת הזמן אליה מתייחסים וכיצד מודדים את רמת האנטישמיות. דרך אחת מעניינת שמספר היסטוריונים משתמשים היא בדיקה שיטתית של התיחסויות אנטישמיות בעתונות.
מעט הטענות העובדתיות שהובאו על ידך (ללא ראיות אגב) אינה תומכת במסקנות שאתה מציע. מיעוט שיתוף הפעולה של פולנים עם הנאצים (ללא כל אסמכתה) יכול (בהנחה שהעובדה הזו נכונה) להיות פונקציה של היחס הברוטאלי של הגרמנים לפולנים (במובחן מן היחס הסובלני יותר כלפי תושבי מערב אירופה).
העדרם של פוגרומים (שוב טענה עובדתית נטולת אסמכתה) איננה אינדיקציה בהכרח לרמת האנטישמיות. היא יכולה להיות אינדיקציה לרמה גבוהה יחסית של אכיפת חוק או למשטר בעל כוח ונכונות למנוע מעשי אלימות. מחקרה של וולקוב על האנטישמיות הגרמנית מעיד על רמת אנטישמיות גבוהה בגרמניה ביחד עם מעט מאוד אלימות וללא איזכור כלל של אלימות בהיקף המצדיק את השימוש במלה פוגרום.
אינני אומר שההסברים שאני מציע הם טובים או לא טובים. כל שאני אומר הוא שללא מחקר שיטתי כל טענה השוואתית מסוג זה איננה אלא ספקולציה שטוב לה שלא נאמרה משנאמרה.
תודה על ההסברים מהי טאטולוגיה. אני מודע היטב למשמעות המושג.
נפלא ממני להבין את הסיבות והמניעים הנפשיים שגרמו למכאל שרון לעוות כל כך את יחסי הפולנים עם היהודים לפני מלחמת העולם השניה.
לצערנו נוכל ללמוד מעברה הטרגי של תנועת הבונד בפולין.
הבונד גרס כי היהודים בפולין מהווים מיעוט לאומי הזכאי לשוויון זכויות אזרחי ולפתוח תרבותו בשפת האידיש. את ממוש זכיות אלו האמין הבונד כי צריך לממש במסגרת המדינה הפולנית תןך שתוף פעולה עם גורמים "מתקדמים" בצבור הפולני.
הבונד התנגד בחריפות לציונות שלא האמינה בפתרון זה.
גם החוגים "המתקדמים" מקרב הפולנים לא קבלו את הלאומיות היהודית וראו ביהודים "פולנים בני דת משה"
מניעת עבודה בשרות הציבורי, נומרוס קלאוזוס באוינברסיטאות עם הושבת הסטודנטים היהודים בנפרד מהפולנים היו חזון נפרץ.
זכורה היטב אמירתו של נשיא פולין שהתנגד לפוגרומים אך על ההצעה להחרים כלכלית את היהודים הגיב …"אדרבא".
"חלקים מהשמאל הרדיקלי בישראל, הם בעלי תפקיד חשוב ביצירת ביקורת ממוקדת, וזאת בנבדל מ"השמאל" הפאשו-סטליניסטי בישראל, שבצפידותו מחליאת הרוח הוא משליט אקלים של עריצות מאחורי פסאדה של ליברליזם, תוך מתן שרות אידאולוגי ופוליטי לאליטות הקרטליזם המשקי בישראל.
גם הימין הליברלי הוא לגישתי בעל פוטנציאל משחרר ומהפכני בישראל, באשר בצד תצורות רוחניות צפידות ודכאניות ניתן למצוא בו גם מוקדים חיוניים של פוליטיקה משחררת מדפוסי עריצות שרווחו בישראל מאז המורשת הבן גוריונית והמורשת הסטליניסטית של העלייה השנייה. בדומה לפוקו, איני דוגל בדיכוטומיות המקובלות, ואני בעד אינטגרציות הפורצות קבעונות מחשבתיים וסימוני גבולות."
מה בדיוק רצה לומר כבודו? אני שובר את הראש, קורא שוב ושוב את ההברקות שלך ועדיין לא מבין מה כבודו טוען. את מי בדיוק אתה רוצה לתלות?
אתה לא אוייב הציונות- ברבו מיכאל. לא ירדת עדיין לדרגות כאלה להיות אוייב הציונות.
אם כך זה יילך עור מעת תכריז על עצמך כימני ימניסטי מושבע.
ולעניינינו: איך אפשר להיות אויבו של מפעל כה ייחודי, כה חדשותי, כה מהפכני ומצליח בהיסטוריה היהודית מלאת אסונות, דמעות וחלומות- כמפעל הציוני? ואם אתה לא אוייב הציונות אלא אוייב המושחתים שהורסים את המפעל הציוני האדיר, למה שלא תגלה גם לנו למי מכוונים חיציך? הרי לכל המושחתים הארורים האלה ישנם שמות והם בעלי תפקידים.
תרד כבר מהאולימפוס הרוגז והזועם שלך, אתה אינך נביא, תתחיל לדבר בעברית מובנת, ותפתח כבר את ‘הכלפים’ שלך- את סגר לבך.
מי אתה מ.מ. שרון???
מה אתה מחדש לנו ומה אתה דורש מאיתנו?
ובבקשה: תן לנו תשובה לפני שאתה בורח לאמא פולין הטובה שלך, היושבת עדיין באבל עמוק ומצפה בכיליון עיניים לשובם של בניה האהובים: האבריימלך, המוישלך והיענקלך…
אתה מניח דברים בעלמא הנטולים כל ערך אינפורמטיבי. זאת תוך ז’רגון בעל ניראות מדעית, אך שאינו אלא מילים ריקות, וניתן לכנות זאת פסידו-מדע, בדומה לשרלטנים שוחרי עבמי"ם המהממים את קשבו של הקורא בעזרת ז’רגון הנשמע מדעי. אמנם, לכל ממצא אמפירי ניתן לתת פשר חילופי, אך אתה מתעלם לחלוטין מהאפקט המצרפי של כלל העדויות שהבאתי. המתודה בה אני נוקט, היא מתודת העדות המתכנסת, converging evidence: בעוד לכל ממצא בודד ניתן לתת גם הסבר חילופי, כפי שאתה עושה לגבי האנטישמיות הגרמנית, הרי האפקט של עדויות רבות מכיוונים שונים המתכנסים לנקודה אחת ("בפולין לא היתה אנטישמיות חריגה מעבר לרמה המקובלת באירופה, אלא נהפוך הוא, 800 שנות היסטוריה מצביעים אחרת") פועל לסנן פשרים חילופיים. אתה עוסק בפלפול ריק, אין זה מדע. ויש דרכים שונות להביא מידע אמפירי תקף. מספיק שהיצגתי את פגמיה המתודולוגיים של הגישה הרווחת (סלקטיביות רבה בהבלטת מידע וכד’)
קחו למשל המשפט: אינני אומר שההסברים שאני מציע הם טובים או לא טובים. כל שאני אומר הוא שללא מחקר שיטתי כל טענה השוואתית מסוג זה איננה אלא ספקולציה שטוב לה שלא נאמרה משנאמרה.
זהו משפט חסר ערך אינפורמטיבי, שכן עבור כל תוספת עדות שאביא, ניתן לטעון שעדיין "אין זה מחקר שיטתי". הדבר גם מאפשר לגנוב קניין רוחני, דבר השגור בישראל, שכן הבאתי פרשנות חדשה לאוסף גדול של עובדות מוכרות, דבר המקובל בחקר ההיסטוריה ובמאמרים בהיסטוריה. אלא שהאמירה "אין זה מחקר שיטתי" מאפשרת לגונב הרעיונות לקחת את מסכת הידע שהיצגתי כאן לראשונה בישראל, ולנבור קצת יותר בטקסטים, ולהוציא חומר בן 200 עמודים, ולקרוא לכך "מחקר שיטתי". והרי ברור כי כמות הידע שניתן להפיק בנבירה נוספת בטקסטים הוא לא חסום, וכשם שניתן לכתוב 10 עמודים להצגת התזה, כשם שעשיתי, כך ניתן על בסיס גרעין קונספטואלי זה שלי להפיק עם נבירה נוספת גם 200 עמוד, שיכללו עובדות נוספות באותו כיוון מושגי, ועדיין, עקב אין סופיות הידע, והיכולת לייצר הבחנות חדשות, להפיק גם 500 עמודים, ולכנות את הטקסט בן 200 העמודים "לא שיטתי מספיק".. וכך הלאה באופן רקורסיבי.
באותה מידה ממש ניתן להפיק גם טקסט של 200 עמודים בכוון הנגדי, תוך הבלטת עובדות באופן סלקטיבי, וגם 500 עמוד, עם הבאת נקודות נוספות.
אז מהו הקריטריון ל"שיטתי מספיק" באופן המסמן גבול (דמרקצייה) בין גישות מנוגדות?
תשובה: זהו אותו גרעין מושגי-עובדתי ראשוני שהבאתי, שעקרו התוויית המתודה למחקר שיטתי, כאשר הצגתי במסגרת תזה זאת את הפגמים המתודולוגיים, הטיות המידע השיטתיות והסלקטיביות בבחירת נתונים והגישה ההיסטורית המניפולטיבית של הדוקטרינה הרווחת.
יוסף כותב: אם אתה "אוייב המושחתים שהורסים את המפעל הציוני האדיר, למה שלא תגלה גם לנו למי מכוונים חיציך"?
בבקשה, להלן:
אסופת מאמרי בעיתונות בנושא השחיתות, הפשע המאורגן והפשיעה הכלכלית בישראל בהבטיהם המרכזיים –
— קישור —
תוספת למה שכתבתי בתשובתי אודות האפקט המיצרפי ומתודולוגיית העדות המתכנסת converging evidence : כפי שמראה פילוסוף המדע הדגול סר קרל פופר, אין אפשרות "להוכיח" תזה, אך ניתן להפריך אותה. את אמיתות הטענה "כל הברבורים לבנים" לא תוכל להוכיח יותר ויותר על ידי הוספת דוגמאות נוספות של ברבורים לבנים, שכן עדיין, ככל שרב יהיה מספר הברבורים הלבנים שתביא, עדיין יכול להמצא ברבור שחור.
וכך ככל שתנבור יותר ויותר בטקסטים ותביא ראיות עבות כרס לתזה מסויימת, עדיין יתכן שאותם ראיות הם סלקטיביות וניבחרו על פי כלל סלקצייה מסויים.
וכך איפוא, די בכך שהיפרכתי את תזת "יחודיות האנטישמיות הפולנית" בהיבטיה המרכזיים, הן בהסתמכות על עובדות ידועות ומוכרות, והן על ידי חשיפת פגמיה המתודולוגיים באיסוף מידע, והן בהנחות היסוד שלה, וכן בנושא המוטיבצייה למניפולצייה היסטורית כזאת וראשית עיתוייה.
יש מקורות רבים לעדות אמפירית, ורק אחד מהם הוא דגימת עמדות סטטיסטית, למשל. לגיטימי לא פחות מצד אדם בקהילייה מסויימת הוא להביא דעות נפוצות שכולם חשופים אליהם כבני אותה קהילייה ויש הסכמה רחבה אודותם. ואין כאן צורך להעביר שאלון עמדות. כך למשל, בשביל לטעון באופן תקף שבתחילת שנות ה-50 ובתקופת המקרטיזם היו נפוצות בארה"ב דעות אנטי קומוניסטיות חריפות, אין צורך מיוחד להעביר שאלון בין קשישים שהיו בוגרים אז. בדומה, גם הטענה שטילטולי אונייה עשויים לגרום למחלת ים, אינה חייבת להבדק באופן סטטיסטי, שכן מדובר בתצפית אמפירית שרבים מאד שותפים לה.
מיכאל היקר
אין ספק שכל מחקר רציני חשוף לסכנת הפרכה. הבעייה העיקרית היא שאתה אפילו לא ניסית להצביע על כווני המחקר או המתודולוגיה. אתה למשל טוען את הטענה התמוהה מאוד לפיה:
"וכך איפוא, די בכך שהיפרכתי את תזת "יחודיות האנטישמיות הפולנית" בהיבטיה המרכזיים, הן בהסתמכות על עובדות ידועות ומוכרות, והן על ידי חשיפת פגמיה המתודולוגיים באיסוף מידע, והן בהנחות היסוד שלה, וכן בנושא המוטיבצייה למניפולצייה היסטורית כזאת וראשית עיתוייה."
לצערי לא הפרכת כלום וגם לא איששת כלום. כל שאמרת הוא כי האנטישמיות הפולנית לא חריגה מעבר לרמה באירופה והבאת מספר מוגבל של אנקדוטות לצורך תמיכה בטענה.
אם זו הייתה שיחה מקדימה לקראת הצעת דוקטורט הייתי משבח אותה מאוד ומבקש ממך לברור מתודולוגיה לבחינת רמת האנטישמיות בפולין (למשל השוואת קטעי עתונות, רמת האלימות נגד יהודים, אחוז היהודים במשרות צבוריות וכו) להגן על המתודולוגיה הזו ולבסס שיש קורלציה בינה לבין רמת האנטישמיות ועוד ועוד. זו הייתה לפחות הצעת דוקטורט שלו הייתה קורמת עור וגידים הייתה יכולה לבסס במידה מסוימת את הטענה.
המוזר ביותר הוא שאתה טוען כי:
"יש מקורות רבים לעדות אמפירית, ורק אחד מהם הוא דגימת עמדות סטטיסטית, למשל. לגיטימי לא פחות מצד אדם בקהילייה מסויימת הוא להביא דעות נפוצות שכולם חשופים אליהם כבני אותה קהילייה ויש הסכמה רחבה אודותם. ואין כאן צורך להעביר שאלון עמדות. כך למשל, בשביל לטעון באופן תקף שבתחילת שנות ה-50 ובתקופת המקרטיזם היו נפוצות בארה"ב דעות אנטי קומוניסטיות חריפות, אין צורך מיוחד להעביר שאלון בין קשישים שהיו בוגרים אז. בדומה, גם הטענה שטילטולי אונייה עשויים לגרום למחלת ים, אינה חייבת להבדק באופן סטטיסטי, שכן מדובר בתצפית אמפירית שרבים מאד שותפים לה."
זה נכון ויפה. ואולם אתה עצמך תוקף כאן את הדעה המקובלת (בין היתר על רבים מיוצאי פולין) כי פולין היא אנטישמית במיוחד. אם אתה נסמך על דעות מקובלות מסקנתך הייתה צריכה להיות הפוכה. אגב דעה זו מקובלת גם על מקצת מן הפולנים.
לפיכך מיכאל היקר כספקולציה טענתך היא פרובוקטיבית, מעניינת וראויה לעיון מעמיק. כטענה עובדתית היא איננה שווה דבר. למד פולנית, למד אידיש (שהן ככל הנראה השפות הרלבנטיות) הגש הצעת מחקר כתוב את המחקר וחשוף אותו לעין העולם. תרומתך תהייה רבה לעין ערוך מלטעון טענות נטולות ביסוס בבטחון רב כל כך. אני אהייה הראשון לקרוא בעיון את ספרך.
אלון, דומה שבגישתך השרלטנית הינך מישים עצמך כאיש אקדמיה המציג עצמו כעוסק בעיון רציני, תוך ניפנוף בז’רגון, אך מבלי לאמר דבר למעשה, פרט לניסיון המיוזע לשוות לדבריך הרקים מכובדות מדעית. יש הבדל של יום ולילה בין פוזה "רצינית" ובין עיון אקדמי: איש האקדמייה שואף לאמר דברים בעלי תוכן אינפורמטיבי, לקדם ולהעמיק את הידע בנושא מחקרו. ואילו אתה, חיפשתי בכל גבבתך הארכנית ולא מצאתי שום אמירה שיש בה מידע כלשהו אודות יהדות פולין והאנטישמיות, פרט לאמירות בז’רגון אקדמי האמורות לשוות לך עצמך מעין מעמד סמכותי, אך זאת מבלי לאמר דבר בעל ערך למעשה, שהרי דבריך הם טריביאליים ומשמימים. גם מתחזים לאנשי אקדמייה (למשל פוליטיקאי מסויים של ש"ס, פרץ) שהישיגו לעצמם תואר אקדמי בדרכי רמייה באוניברסיטת לטביה, אין זו בעייה עבורם, לנפנף בביטויים כגון "מתודה מדעית" דיסיפלינה מדעית" וכיוצא בזה. ההבדל בינך לבין עובד מדעי, האמון על עבודה קשה, ניתוח מעמיק, והבנה מהירה של מידע, הוא שאינך מבין כלל את דברי. כך למשל אתה כותב, בצטטך קודם את דברי :
"יש מקורות רבים לעדות אמפירית, ורק אחד מהם הוא דגימת עמדות סטטיסטית, למשל. לגיטימי לא פחות מצד אדם בקהילייה מסויימת הוא להביא דעות נפוצות שכולם חשופים אליהם כבני אותה קהילייה ויש הסכמה רחבה אודותם. ואין כאן צורך להעביר שאלון עמדות. כך למשל, בשביל לטעון באופן תקף שבתחילת שנות ה-50 ובתקופת המקרטיזם היו נפוצות בארה"ב דעות אנטי קומוניסטיות חריפות, אין צורך מיוחד להעביר שאלון בין קשישים שהיו בוגרים אז. בדומה, גם הטענה שטילטולי אונייה עשויים לגרום למחלת ים, אינה חייבת להבדק באופן סטטיסטי, שכן מדובר בתצפית אמפירית שרבים מאד שותפים לה."
זה נכון ויפה. ואולם אתה עצמך תוקף כאן את הדעה המקובלת (בין היתר על רבים מיוצאי פולין) כי פולין היא אנטישמית במיוחד. אם אתה נסמך על דעות מקובלות מסקנתך הייתה צריכה להיות הפוכה. אגב דעה זו מקובלת גם על מקצת מן הפולנים.
הבעייה היחידה היא ששוב לא הבנת את משמעות הדברים. "דרשת" ממני, בכתבי מהי האמונה והעמדה הרווחת בישראל בנושא "היחודיות האנטישמית של פולין (עקב תעמולת המניפולציה והכזבים הממשלתית) להביא ראיות סטטיסטיות לכך שאכן זו היא הגישה השגורה, אחרת דברי "אינם מבוססים על מחקר מעמיק". כאילו היית דורש ממני להוכיח על סמך מחקר עמדות "להוכיח" שבארה"ב בתקופת מקארתי בראשית שנות ה-50 היו שגורות גישות אנטי קומוניסטיות חריפות, אחרת לדבריך "מדובר בספקולצייה שיכולה להיות נכונה או לא, אך יש קודם לבסס זאת קודם בכלי מחקר אמפירי"… זהו כמובן קשקוש המנופף באופן שרלטני ודילטנטי (ניבער) מובהק במושג "ביסוס אמפירי" מבלי להבין מהי משמעותו.
בנוסף, אתה מבלבל כאן בין עמדות רווחות בציבור, ובין נכונות עמדות אלו. מכך שאלו עמדות רווחות בציבור, לא נובע שעמדות אלה נכונות והינן מקור ידע תקף אודות המציאות, כפי שאמנם טענתי לגבי העמדה בנושא פולין. זוהי כמובן אידיוטיות מוחלטת לטעון שהגישה הרווחת בציבור חייבת גם להיות אמיתית, מכוח הפופולריות שלה. האם מכך שההמון האמין שנים רבות שהשמש והכוכבים סובבים סביב הארץ (התאוריה הגאוצנטרית) נובע שאכן כך הוא הדבר בפועל? ואם אמונת ההמונים היא שהזמן הינו משתנה מוחלט החסר תלות בגורמים אחרים (כגון מהירות תנועת הצופה ונקודת תצפיתו), האם מכך נובע שתורת היחסות הפרטית של איינשטיין מ-1905 היא שקרית? זוהי כמובן אידיוטיות מוחלטת לאמר כך.
וכאן לדאבוני מגיעים חילופי הדברים ביננו לקיצם, שכן חוששני שלא אוכל להוסיף דבר מעבר למה שאמרתי בנושא.
עלבונות יקירי אינם תמיד תחליף לטיעונים. אני מציע שתפנה ללימודי היסטוריה בבית הספר התיכון הקרוב למקום מגוריך.
מי שאינו בקיא בנושא, קשה לו לגבש דעה על האנטישמיות בפולין והצגתה בישראל. בכל מקרה, נטען כאן שהיה אינטרס כספי ופוליטי להפיל חלק מן התיק על פולין כדי לייפות את אדנאואר וההסכמים. כיום יש גם אינטרס דומה לתת רהביליטציה חלקית לפולין. מדובר גם בכסף, שילומים, החזרת רכוש, דרכונים שפולין נותנת לישראל. וגם השמועות על "הבסיס הסודי" של הסי.איי.איי בפולין, שהיווה בסיס לחקירה של האיחוד. כידוע מי שמוכן להקים בסיסי עינויים סודיים על אדמתו, הוא ידיד מושבע של ישראל ומעולם גם לא היה אנטישמי.
–
מה שעולה מן הדיון כאן, לדידי, הוא שגם עיצוב זכרון לאומי הוא עייסק. היה ויהיה.
סביר להניח שיש מידה של מניפולציה באופן בו מוצגת האנטישמיות בישראל – מניפולציה המבוססת על אינטרסים פוליטיים.
עם זאת סביר גם שיש מגבלות למניפולציה זו משום שהמערכת הפוליטית איננה שולטת באופן מלא במערכת האקדמית, ובמערכות אחרות המשפיעות על דעת הקהל. כמו כן צריך לזכור כי ישנה אינטראקציה הדוקה עם מקורות בחו"ל העוסקים בשאלות דומות. הפוליטיקה היהודית והלא יהודית בארה"ב או באירופה איננה טעונת אינטרסים דומים לאלו של הממסד הישראלי. מכל מקום זו ספקולציה מעניינת הראוייה לבדיקה.
גבולות המניפולציה. כדאי לבדוק. מהתרשמות לא מדעית, אין גבול למניפולציה כאשר מדובר בתחומים כמו תולדות הציונות, השואה והתפוצות. המידע במקרים האלה הוא פנים קהילתי, ולכן קל מאד לשלוט בתחום. ראה מחקריה המעניינים של לין מחיפה, על עיצוב זכרון השואה.
קח אפילו דוגמא מאוחרת, הויכוח על הטבח במינכן והמרדף אחרי המחבלים (הסרט של ספילברג). ניראה שמענין יותר לבדוק את המרדפים אחרי הגרסאות, מאשר החיסולים וסיפורי הפעולה. נגלה מהר שכסף וכוח קובעים את הזכרון. כמובן, תמיד יש הפתעות אך הן בדרך כלל מגיעות מאוחר כאשר הבהילות הפוליטית כבר דעכה.
לאחת
אני אשמח אם תפני אותי למחקר של לין.
דומני שאין צורך להפליג בכוון של מגמת נגד ממסדית כיום. הסיבות שאת מונה למגמה כזאת הינן כדילהלן:
"מדובר גם בכסף, שילומים, החזרת רכוש, דרכונים שפולין נותנת לישראל. וגם השמועות על "הבסיס הסודי" של הסי.איי.איי בפולין, שהיווה בסיס לחקירה של האיחוד". לא סביר במיוחד –
1) דרכונים שפולין נותנת לישראל: האם זה רצון הממסד הציוני, שפולין תתן אזרחות למאות אלפי אזרחים ישראלים? אשר לדרכונים זרים לאנשי המוסד, מדובר בעשרות בודדות או בכממה מאות, נניח, ולא ניזקקים לשם כך לרהביטיציה של פולין.
2) "מדובר גם בכסף, שילומים, החזרת רכוש".
אלא שכאן, במגמה להשיג כל זאת, האסטרטגיה הבסיסית היתה הפוכה לרהביליטציה: א) חידוד אשמה ב) תחזוק האשמה. כך לא נתנו רהביליטציה כלשהיא לשוויץ על מנת לגבות את מליארדי הפרנקים של הפיקדונות הרדומים, אלא ההפך, החלה בשנת 87 מגמה חדה של הטחת אשמות ש"פ בשוויץ. ביוזמה זאת פתח ד"ר אפרים סנה, אוונטוריסט לא קטן בעל רעיונות להשגת כספים, והרבה (רעיון אחר שלו להשגת כספי עתק היתה תביעה קולקטיבית של מיליארדי דולרים בחסות ממשלת ישראל כלפי יצרן הסיגריות "פיליפ מוריס". בשלב זה כבר הידבקתי לו את הכינוי "מרלבורו מן"). עד מהרה הצטרף במבול האשמות הקונגרס היהודי אמריקני, ואכן התוצאה המקווה לא בוששה לבוא, והבנקים השוויצריים פתחו את כיסם לרווחה. אגב, רק 10-15 אחוז מהכסף ניגבה על ידי ניצולי שואה ויורשיהם, והיתר נילקח על ידי הקונגרס היהודי העולמי וממשלת ישראל. כנ"ל, גם קודם להסכם השילומים עם גרמנייה היה משא מועצם של הטחת זוועות גרמנייה בפניה, ולא רהביליטצייה.
נושא השואה מתוחזק כל העת בקפידה על ידי הממסד הישראלי, במגמה הן להשיג כספים, הן להשיג צוללות ונשק בגרמנייה, והן להשפיע על מדיניות החוץ האירופית כשגרמנייה היא במעמד קובע באיחוד.
דומה אגב שאם פגה בישראל כיום חריפות ההאשמות כלפי פולין, מקור הדבר הן ב-53 השנה שעברו מאז הסכם השילומים; הן בכך שפולין היא תומכת נילהבת במדיניות האמריקנית וידידה חמה של ישראל; ולא לשכוח, גם ביחסו החם ליהדות של האפיפיור הפולני המנוח יוחנן פאולוס השני, שהביא לדיאלוג יהודי-קתולי, קרא ליהדות בשנת 2000 "אחותינו הבכירה", העלה זכרונות יפים ממשחקי הכדור-רגל שלו בילדותו עם ילדים יהודים בפולין (דבר שלא השתלב במיוחד עם הדימוי של יהודי פולין כמנודים על ידי הגויים הפולנים), ופעל לטהר את האשמה היהודית ברצח ישוע.
אלון, זכור תמיד, יש לתת קרדיט לאלה מהם "השאלת" את הרעיון, את הקונספט ואת עיקר טעוניך והמסכת התאורטית. זאת אף על פי שגניבת קניין רוחני בטענות ומענות שונות היא פקרטיקה שגורה ומכת מדינה בישראל, המדורגת על ידי משרד הסחר האמריקני באחד המקומות הראשונים בעולם. לא יעזור גם אם תדלל רעיונותי על ידי פריסתם בהרחבה במאות עמודים, לאחר שאת כוון המחקר שלך ואת מערכת הטעונים והמושגים שאבת מאדם אחר. נא לזכור, לפני כשנה וחצי היגדירה משטרת ישראל את הלוחמה בגניבת קניין רוחני כאחד מ-4 או 5 היעדים האסטרטגיים שלה.
האקדמייה הישראלית כבסיס שחיתות
— קישור —
למיכאל,
לפולין יש בהחלט אינטרסים משותפים עם ישראל. על כל דרכון שישראלים עם עבר פולני רוצים להוציא, גובה פולין ככל שידיעתי מגעת חמש מאות דולר. בנוסף יש ישראלים שצריכים להוכיח קשר לפולין בצורת לימודי שפה (שגם מפרנסים את השגרירות ונציגיה?). הישראלים יודעים שמקבלת דרכון ועד הגירה לפולין הדרך ארוכה. בינתיים הפולנים יכולים לעשות עוד כמה לירות. להרוויח קצת מתיירות השואה הישראלית, למכור מקום לזבל הגרמני ולמחנות העינויים של האמריקנים. מה שיש לפולין להציע היום זה הרבה מקום. בנוסף הם אמורים היום לשמור על גבולות אירופה במזרח מפני "כניסת זרים", וזה כבר אינטרס פנים אירופי. גרמניה כבר לא הגבול.
לגרמנים בהחלט כדאי גם למכור צוללות לישראל, גם אם זה במחירי שוק נמוכים: כל צוללת כזו מעלה את מספר המועסקים במשק ותומכת בתעשית הנשק הגרמנית. אם אפשר למכור לעירק או לאירן צוללת במקביל, זה יעשה עם פחות פרסום או בחלקים. תהליך הרהביליטציה של גרמניה נמשך בצורה כזו ואפשר לדווח על פקק בברלין, ברחוב פוטסדם פינת בן גוריון.
— קישור —
אתה יכול להתחיל משם, רות לין כתבה ספר על עיצוב זכרון השואה ונכנסה לעימות עם באואר, שחלק מממנו קיים באנטרנט במכתבים ואולי באתר הזה. השורה התחתונה – היא מוכיחה שבישראל הזכרון הקולקטיבי חשוב יותר מהזכרון האישי או "האמת" וכדי לשמר את הזכרון הקולקטיבי שהוכרע מטעמים פוליטיים, הושתקו מקורות מידע ואנשים שהסיפור שלהם הפריך את התיזה הפוליטית. היא אמנם פרופרסור לחינוך בחיפה, אבל הפכה עכשיו למומחית לשקרים לאומיים בישראל, בעולם כולו. העובדה שאנשים כמו באואר הצליחו להשליט טרור באקדמיה, וגם למנוע ממש מאנשים לדבר (עדים) מעידה שהנושא כולו נתון למניפולציה חסרת גבולות. כך שלמעשה קשה היום לייחס אמינות למחקרים האלה כולם. ולכן, בסופו של דבר אי אפשר לדעת אם פולין היתה מאד אנטישמית, בכלל לא אנטישמית, ואם כן באיזו מידה. זה נקרא למשוך את השטיח מתחת לרגליים של עצמנו, המומחיות של האקדמיה הישראלית ועוד כמה מוסדות כאלה.
–
לי יש חשד שהיה ספין לטובת גרמניה אחרי השילומים, ועכשיו יש ספין לטובת פולין מאותו טעם. ומהי אמת ? לא נדע כניראה. אגב, הספין הכי גדול הוא לטובת ארצות הברית, בתחום של השואה, האנטישמיות והתמיכה הכלכלית בעליית הנאצים בוול סטריט ובנקים ותעשיינים.
כמו שאמרה מישהי נחמדה במקום אחר, אמור מעתה לא ניצולי שואה אלא מנוצלי שואה.
מיכאל בעניין גניבה של קניין רוחני, באוניברסיטה העברית, הפקולטה למשפטים זה לא נקרא גניבה. זה נקרא "תחכום" ו"יוזמה" על ידי אנשים שהם עלוקות או בעברית צחה פרזיטים אבל מחזיקים מעצמם חצי אלוהים.
ספר קצת על המשטרה. האם אפשר לרדת לתחנה בשכונה, להביא את המאמר שאני כתבתי ונתתי לחוות דעת, ואת המאמר שיצא אחרי כן בכתב העת, תחת חתימת ידה של איזה עלוקה עם קשרים במקומות הנכונים ? מה הם יעשו ? יעצרו אותם?
–
לדעתי באוניברסיטה העברית, מתחת לפני הקרקע רוחשים דברים לא ממש ברורים. נו טוב, אם הגזבר של חוג הידידים של האוניברסיטה זה רוטשילד שיושב גם על "יד הנדיב" עם כל הגניבות הרוחניות שיש שם, והשחיתות והרס החינוך, תוך כדי מימון לפיתוח הלווין אופק, אז מה אנחנו מצפים ? אקדמיה ? זה ביוב, כל האוניברסיטה הזו. אלון הראל הוא אולי בחור טוב, מי יודע, ניראה לי שיש לו מספיק רעיונות משלו, והוא לא זקוק לאחרים. אבל סביבו יש גם אחרים, ואחרות, שעשו קריירה ממציצת פרי מוחם של אחרים. כדי לטשטש את עקבות הגניבה, משמיצים את הבעלים של הזכויות המקוריות, וככה מתקדמים אל על, לראש הפירמידה.
הבעיה שלך מיכאל, שלמרות הערנות שלך לביוב הזה, המתחזה למקום יצירתי וחופשי, אתה עדיין רוצה לחזור לשם ? או לקבל מהם הכרה ? או התנצלות ?
זה לא כדאי. שכנה שלי היתה אומרת "שיקחו ויהיה להם לתרופות".
קראתי השבוע מאמר מרתק על פרשה מעניינת שהתרחשה בשנות השישים בארצות הברית. מוזיאון הסמיתסוניאן, אחד ממכוני המחקר המשובחים בעולם בתחום מדעי הטבע והסביבה, שוכנע לשלב במחקר שלו, על דפוסי נדידה של ציפרים ועופות ים, את הצבא האמריקאי. תמורת ההסכמה, קיבלו הרבה כסף כמובן, והכל. אבל, כמו כל עסקה מפיסטופלית, המדענים גילו מייד שיש מחיר. המחקר היה על לוחמה ביולוגית באמצעות עופות. כך הם נאלצו לקבל חיסונים מוזרים בלי שיוסבר להם מה. פריצות למשרדים, איומים, ובעיות קשות של בטחון אימו לערער את שלוות המקום. העניין נמשך עשר שנים, ופגע במוניטין של המכון, כאשר העיתונות הריחה משהו, והצבא לחץ על המדענים לשקר לחלוטין על כל דבר שהם ראו במחקר, ושיכול להסגיר את מה שהצבא עשה שם.
בשנות השבעים, נערכה חשיבה מחדש ורויזיה, והמכון למד מן הלקח. מאז, הוסיף בחוזים שלו סעיף שאוסר על קבלנים וקבלני משנה להסכים לכל צורה של סודיות. כלומר, מעתה אסור להם, מכוח החלטה עליונה ומחייבית לעולם, לאפשר לגופים כאלה להיכנס להם לורידים.
הלקח ? אין לקח. מי שנכנס למיטה עם כלבים שלא יתפלא שהוא קםן עם פשפשים, עלוקות ופרזיטים.
מיכאל
אשמח לקשר. טל: 036730740
בפסקה: "אלא ההפך, החלה בשנת 87 מגמה חדה של הטחת אשמות ש"פ בשוויץ. ביוזמה זאת פתח ד"ר אפרים סנה, אוונטוריסט לא קטן בעל רעיונות להשגת כספים"
צריך להיות: 1997 (ולא 1987).
הערה ל"אחת": דבריך מאירי עיניים. תודה על הקישור.
הערה לאיריס: תודה על הערותיך והארותייך הנבונות. אגב, את הצוללת "דולפין" שמחירה קרוב למליארד דולר, מסרה גרמנייה לישראל חינם. ודומני שגם את אחותה התאומה. היום כבר ישראל צריכה לשלם משהו.
דרכון פולני: כדי להוציא דרכון פולני לאחר שאתה כבר אזרח פולין, יש לשלם 480 ש"ח בשגרירות עבור הנפקת דרכון ל-10 שנים. בסביבות 100 דולר ולא 500 . הגשת בקשה לאזרחות פולנית בשגרירות אינה כרוכה כיום בתשלום כלשהו. זמן המתנה מירבי לתשובה הוא שנה. במקרים בעייתיים מעט יותר.
מעניין מי מפיץ את השמועות המרתיעות הללו על הליך ארוך, יקר ומסובך…
מר ספירו היקר,
שוב קראתי בעיון את דבריך אודות גבולות הפסקת האש, 1949 (גבולות 67). דבריך על לגיטימציה בינלאומית לגבולות אלה.
אלא שמשהו נואש עולה כמדומני מדבריך, אדם המנסה להאחז באמונתו ובדברים להם הטיף, ברוחו ההומניסטית-ליברלית הגדולה.
דומני שאף אתה חש בפינה כלשהי במוחך וליבך, כי כיום, אחרי המאמץ הפלשתינאי הגדול ורב הקורבנות של שתי האינטיפאדות, מזה 17 שנה, ונוכח התחמשותה הגרעינית של אירן שאין דבר שיכול לעצור כיום את עוצמתה הקונבנציונלית והלא קונבנציונלית (ראה גם מאמרי למטה. ולא, נושא אירן לדאבוני אינו כבר הסחת דעת ההמונים בישראל. העסק רציני) והתחמשותה המואצת של מצרים, כי בדבריך אלה יש אנכרוניזם מסויים. השאלה המרחפת כאן היא למעשה השאלה הפשוטה מאד, האם יש עוד עתיד לציונות ולישוב היהודי. הישוב היהודי כאן שקלט לתוכו גם נוצרים רבים מחבר העמים ועוד. וכן 100 אלף שחורים מאתיופיה שדומה אגב שגם כאן הקשר ליהדות מקרי ביותר. ויש הגורסים כי מדובר בסוחרי עבדים יהודים ביבשת האפריקנית במאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, שלימדו כמה אתיופים רמי מעלה מקצת ממנהגיהם, ואלו יסדו כת "יהודית" בדומה לשחורים העבריים בדימונה. (וזה לא שנושא היהדות משנה לי, אך הציונות חרטה על דגלה ריבונות טריטוריאלית לעם היהודי וניסיון לפתור את הבעייה היהודית)
ובשאלת עתיד הציונות:
מאמר בנושא אירן והגרעין
— קישור —
וכמה השגות בנושא: דבריך נכונים (אני כותב לבעל המאמר), בפרט בנושא העוצמה האיראנית בהיסטוריה. החל מהקיסר אדריאנוס ב-132 לספירה שנחל מפלות כבדות באירן, מדובר במעצמה שלא הובסה, ובעם עז נפש, חכם ואמיץ. דווקא אלכסנדר מוקדון כן היצליח להביס אותם חלקית, והיגיע מעבר לאירן – להודו.
אלא שהשורה התחתונה לא נאמרה כאן: לראשונה בהיסטוריה של הציונות, משתנה מאזן הכוחות במזה"ת.
אך לא לטובת מאזן אימה גרעיני (כפי שגרס פרופ’ שי פלדמן, שהיציע שישראל תוותר על עמימותה הגרעינית) אלא בעליל לטובת העולם הערבי. זוהי מציאות היסטורית קשה וטרגית עבור הציונות. ראו גם את נושא התחמשותה המואצת של מצרים. איני סבור שהעולם הערבי מתכוון להשלים עם קיומה של ישראל באיזור, ובתקופה הבאה נלך ונידחק מעמדות השפעה במערכת הבינלאומית, וכן נידחק מטריטוריות, בהדרגה אך בעקביות.
האם יש עתיד לציונות? זו השאלה. אולי אין, אך זה יארך עוד זמן מה, והסבל יתגבר.
להלן מאמרי המציג כמה שאלות נוקבות: סיפרו לנו פעם…
(ראה גם הערותי במאמר בנושא אירן, בפסקאות בסוף המאמר, שכן גישתך קרובה מאד לגישתי).
— קישור —
למתדיינים בנושא יהודי פולין:
1. העמדה כלפי הציונות אינה קשורה לשאלה אם ליהודים היה "טוב" או רע" במקום כלשהו. העובדה שקבוצה מסוימת היא קורבן לגזענות אינה מעניקה לה זכות לסמן על מפת העולם "בית לאומי", ולהגשים הכרזה זו ללא כל התחשבות בזכויותיהם או בקיומם של האנשים החיים במקום המבומן דורות על דורות. זה לא יפתור כלום, להפך. כשאתה גזען אתה מקל על אחרים להיות גזען כלפיך.
2. אני לא מבין איך אפשר לסכם 800 שנה במילה אחת, "טוב" או "רע". כמעט כל קבוצת מיעוט היא מטרה לגזענות, אבל עובדה זו אינה היחידה המשפיעה על אורחות חייה. יש גם אי אלו יתרונות בלהיות מיעוט מגובש אל מול רוב מפוצל, בייחוד בתקופה שההסתה נגדך איננה קיצונית יתר על המידה, ושאתה נהנה מחסות השלטונות (גם היא בבחינת ‘קנה רצוץ’).
3. זה לא מדויק לטעון שיהודים חיו בפולין 800 שנה, כי המדינה הפולנית לא הייתה קיימת 800 שנה ברציפות. עד חלוקת פולין המלאה, במפנה המאות 18-19, היה מצב היהודים בפולין טוב יותר, מבחינות רבות, מאשר בשאר ארצות היבשת. הייתה להם אוטונומיה משפטית, תרבותית ואף כלכלית במסגרת ההסדר שכונה "ועד ארבע ארצות".
עד חלוקת פולין, שאת חלקה הגדול נטל הצאר הרוסי, נחשבה רוסיה כארץ שאין בה יהודים. איוואן האיום, כשכבש עיר שיש בה קהילה יהודית, הורה מיד להטביע את היהודים בנהר הסמוך.
לא קשה לנחש כיצד תנהג ממלכה שכל גאוותה הייתה על כך שהיא "יודנריין", ולפתע מצאה בתחומה את הקהילה היהודית הגדולה בעולם. ב-1805 פרסם אלכסנדר הראשון את "חוקת היהודים". על רגל אחת, מדובר בחוקת אפרטהייד קלאסית.הגבלות קשות על תנועה, אזורי המגורים, חופש התנועה, חופש העיסוק ועוד ועוד. על גלי הפוגרומים, שנעשו לכאורה מחוץ לחוק אך למעשה בהסכמה שבשתיקה ואף בהכוונה מצד השלטונות, אין צורך להרחיב.
3. עם עצמאותה של פולין ב-1918 אכן גברה שנאת הזרים בקרב הפולנים, ולא רק כלפי יהודים. במזרח אירופה הלאום קדם למדינה, ולפיכך הלאומיות הוגדרה על פי מוצא אתני, שפה והשתייכות דתית, ולא על פי טריטוריה. בפולין החדשה חיו פולנים, יהודים, גרמנים, אוקראינים ועוד. כולם היו אזרחי פולין, אך לא כולם נחשבו בני הלאום הפולני (מצב דומה שרר גם ברומניה, בצ’כוסלובקיה, בהונגריה). לא בכדי הציונות, שהתבססה אף היא על הלאומיות האתנית (בניגוד ללאומיות הטריטוריאלית), קמה במזרח אירופה.
כלפי היהודים הצטרף ה"חשש הדמוגרפי" המודרני לאיבה הדתית הקדומה.
לא כל הפולנים צעקו "יהודי מלוכלך" ולא ירקו על נוסע ברכבת ברגע שגילו שהוא יהודי. גם לא כל ישראל היא אצטדיון טדי, אבל לא צריך את כולם בשביל למרר את חייך. ברור שהתנועה הציונית נטתה להפריז בתופעות האלו לצרכיה. ברור גם שהתמונה המוצגת במערכת החינוך הישראלית על השואה, כאילו פולנים וגרמנים טבחו יחד ביהודים, היא עוד יותר רחוקה מהאמת, אבל כל תעמולה מסתמכת על עובדות כלשהן ומוציאה אותן מפרופורציות.
מה לעשות, המחתרת הפולנית הימנית, "צבא המדינה", לא קיבלה יהודים לשורותיה (אם כי סיפקה נשק למורדי גטו ורשה). התמונה של גופת יהודי על גבול היער, ועליה ההודעה: "נהרג ולא על ידי גרמנים" היא תופעה שנצפתה לא אחת באותם ימים. גם הפוגרומים ועלילות הדם בשרידי יהודים בשנת 1946 הם בגדר עובדה.
מצד שני, אין להתעלם מכך שבמחתרת השמאלית, "צבא העם", שזוהתה עם המפלגה הקומוניסטית, היו היהודים בני בית, ושהפולנים כולם היו בראש ובראשונה קורבנות הכיבוש הנאצי, ומיליונים מקרבם נרצחו בשיטות ה"מוכרות".
בקיצור, מיכאל, מה הטעם לשחק ב"לו הייתי פיראט" וב"הייתי מתחלף איתם". אפשר להסתפק בכך, שמי שגר מבית מזכוכית שלא ישליך אבנים, ומי שבמשך 2,000, 800, 50 או 5 שנים נקבע גורלו על פי מוצאו ולא על פי מעשיו, שיחשוב קצת לפני שהוא "מייהד את הגליל" ופותר "בעיות דמוגרפיות".
מיכאל היקר
אני לא צריך שעור מאיש על טוהר המידות. המקרה האחרון של פלגיאט בפקולטה למשפטים הידוע לי קרה לפני יותר מ 15 שנה. הוא היה מקרה חמור ולצערי לא טופל כהלכה. היה גם מקרה מצער של פלגיאט של שופט אשר השתמש במאמר טרם פרסומו מבלי לצטטו.
אם יש האשמות המעוגנות בעובדות ולא מצוצות מהאצבע אשמח כמובן לשמוע. הבעיה של המשפטנים בישראל איננה פלגיאט אלא העדרם של רעיונות מעניינים ומאירי עניים.