לפני 721 שנים סבלה העיר המלין שבגרמניה ממכה קשה של עכברושים. אזרח בשם בונטינג קיבל על עצמו להשמידם, תמורת שכר הוגן. הוא ניגן בחליל, העכברושים המוקסמים יצאו מחוריהם והלכו אחריו אל הנהר, שם טבעו כולם. אך כשבא החלילן אל אבות העיר לקבל את שכרו, הם דחו אותו בבוז. נקמת החלילן היתה איומה. שוב חילל בחלילו המכושף, והפעם הלכו אחריו כל ילדי העיר. הוא הוביל אותם להר. איש מהם לא נראה מאז.
אריאל שרון הוא החלילן בלבוש מודרני. אחרי שאבות הליכוד נחלו תבוסה קשה בבחירות, הם קראו לו והתחננו לפניו להצילם. ואכן, הוא ניגן בחלילו, והבוחרים נהרו אחריו אל הליכוד. בשתי מערכות בחירות העלה את מספר המנדטים של המפלגה מ-19 ל-38 (שאליהם הצטרפו מיד שלושת המנדטים של נתן שרנסקי).
האם אבות הליכוד שילמו את שכרו? להיפך. הם מיררו את חייו, הצרו את צעדיו על כל צעד ושעל, ולבסוף קמו רוב חברי סיעת הליכוד על ראש-הממשלה שלהם.
עכשיו בא יום נקם ושילם. שרון מנגן בחליל הקסם, ובוחרי הליכוד נוהרים אחריו בהמוניהם, ובראשם כמה מאבות-המפלגה עצמם. שרידי הליכוד יטבעו בנהר. על כך יצטערו מעטים.
אך לא רק ילדי הימין נוהרים אחרי החלילן, אלא גם רבים-רבים מילדי השמאל. הוא מוביל אותם אל ההר, המאיים לבלוע גם אותם כמו את ילדי המלין המסכנים.
כשהלכתי אתמול ברחוב, צעק אחרי מישהו: "נו, מתי אתה מצטרף לשרון?"
"למה שאעשה את זה?" שאלתי אותו.
"מפני שהוא מגשים את התוכנית שלך!" השיב בצהלה.
אשליה זו הולכת ומתפשטת. אנשי שמאל רבים, שבילו את השנים האחרונות בחיק הייאוש החמים והנוח, שפטר אותם מהצורך לקום ולהילחם, מצאו עכשיו פיתרון נוח עוד יותר: שרון, איש-הימין, הוא שיגשים את חלום השמאל. צריך רק להצביע בעד שרון, ואז יבוא השלום המיוחל, מבלי שיהיה צורך להתאמץ, להיאבק, ובכלל לנקוף אצבע.
בעיתון "הארץ" התפרסם השבוע מאמר של שמאלן, שהסביר מדוע החליט להצביע בעד שרון. זה הולך כך: שרון דומה לדה-גול. דה-גול, בניגוד להבטחותיו, הוציא את צרפת מאלג’יריה ועשה שלום עם המורדים. הוא שיקר ורימה למען המטרה הטובה. גם שרון משקר ומרמה. אז ברור ששרון יוציא את ישראל מהשטחים הפלסטינים ויעשה שלום. הגיוני, לא?
מי שמחפש תימוכין לכך, יכול היה למצוא אותם השבוע בדבריו של אחד קלמן גייר, אמריקאי המייעץ לשרון בעריכת סקרים. הוא חשף בשבועון אמריקאי את תכניתו ה"אמיתית" של שרון: להחזיר לפלסטינים 90% מהגדה המערבית ולהתפשר על ירושלים.
הליכוד השמיע זעקה גדולה, השמאל הגיב במבוכה. מה? באמת? שרון מוכן להחזיר יותר מאהוד ברק? אבל מי שבקי בשפתו המיוחדת של שרון גילה מיד את הצופן: לדברי גייר עצמו, אין שרון מאמין שאפשר לבצע את זה בימי חייו, מכיוון שאין שותף פלסטיני לשלום. לכן הוא מוכן להחזיר בינתיים רק 50% של הגדה.
כך, בדרך פלא, אנחנו חוזרים אל התוכנית המקורית של שרון: לספח באורח חד-צדדי 58% של הגדה המערבית, לא לנהל שום משא-ומתן לשלום עם הפלסטינים, ולשמור, כמובן, על ירושלים השלמה.
בינתיים מחלק שרון (באמצעות שר-הביטחון שהלך אחריו) מאות – ואולי אלפי – רישיונות-בנייה חדשים בהתנחלויות, ממשיך בהקמת החומה, הורס בתים פלסטיניים בירושלים וממשיך להטיל מצור על רצועת-עזה. אבל מה זה חשוב, כאשר מנגינת החליל המשכרת מבלבלת את חושיהם ומוחם של שמאלנים-שוחרי-שרון ("שש"ש") כה רבים.
אם ינצח שרון בבחירות בעוד 101 ימים ויהיה ראש-הממשלה הבא – מה יעשה?
האמת הפשוטה היא שאיש אינו יודע. גם לא כל מיני "מקורבים", אסטרטגים, יועצים ושאר ערב-ערב. רק שרון עצמו יודע – ואולי גם הוא לא.
יכול להיות שיופעלו עליו לחצים כל-כך כבדים, שלא יוכל לעמוד בהם. יתכן שיקרה ההפך, והוא ידחה את הלחצים בקלות. יתכן שישתלט על הליכוד המובס. יתכן שיקים קואליציה עם העבודה. האפשרויות הן כמעט בלתי-מוגבלות.
הסכנה האמיתית טמונה בעצם מהותה של מפלגת-שרון. אין לה אידיאולוגיה, מלבד שרון. אין לה מצע, מלבד שרון. אין לה תכנית, מלבד שרון.
זוהי מפלגה של מנהיג אחד, שאינו קשור לשום דבר. על פיו יישק דבר. הוא לבדו ירכיב את רשימת-המועמדים. הוא לבדו יקבע את המצע – שגם הוא יהיה חסר-ערך, שהרי שרון יחליט לבדו על מעשיו בכל עת.
שרון לא היה מעולם דמוקרט גדול. מאז ומעולם רחש בוז תהומי למפלגות ולפוליטיקאים. בכנסת היה ונשאר נטע זר. מגיל צעיר היה משוכנע שהוא צריך להיות מנהיג העם והמדינה, מפני שהוא, ורק הוא לבדו, יכול להציל אותנו מאבדון. הוא לא ראה את עצמו כמנהיג הכבול בכל מיני שטויות דמוקרטיות, כמו גוליבר הכבול בארץ הליליפוטים, אלא כמנהיג חופשי לגמרי, משוחרר מכל המעצורים, המסוגל למלא את שליחותו ההיסטורית: לעצב את גבולותיה של המדינה היהודית בשטח גדול ככל האפשר.
אין הוא מסתיר שיש בכוונתו לשנות את סדרי-השלטון בישראל ולהנהיג משטר נשיאותי. משטר כזה בישראל, מדינה שאין לה חוקה ושאין לה פרלמנט חזק כמו שני בתי הקונגרס האמריקאי, פירושו שלטון-יחיד. אם יצליח שרון להכניס לכנסת הבאה סיעה גדולה, זה עלול לתת לו את האפשרות – תוך שיחוד כמה ח"כים נוספים – לשנות את חוקי המדינה ולהפוך את עצמו לנשיא כל-יכול – לארבע שנים, לשבע שנים, לכל החיים.
סכנה זו לא הייתה כל-כך מוחשית, אלמלא איבדה הדמוקרטיה הישראלית את כוחה הפנימי. הפוליטיקאים השניאו את עצמם על הציבור, המפלגות הגדולות מעוררות מיאוס, השחיתות הפוליטית הפכה לשם-דבר. במשבר כזה נוטה הציבור להתגעגע ל"איש חזק". האיש מחוות-השקמים ישמח להיענות לקריאה.
שרון אינו דומה לדיקטטורים האירופיים הגדולים שבין שתי מלחמות-העולם. כפי שכבר הוזכר השבוע (על-ידי פרשן ימני דווקא) הוא דומה הרבה יותר לחואן פרון, הדיקטטור של ארגנטינה בשנות הארבעים והחמישים – גנרל ימני בתחפושת שמאלנית, שליט-יחיד ללא מעצורים, שחיסל כל זכר לדמוקרטיה.
רק דבר אחד בטוח לגמרי, בעיני כל מי שמכיר את האיש: הוא לא ינטוש לעולם את הקו המנחה שלו, שהוא: לספח עד כמה שאפשר יותר שטחים, עם כמה שפחות ערבים. את מבצע ההתנתקות ביצע בנחישות לא כדי לקרב את השלום, אלא כדי להגשים עיקרון זה. כל השאר הוא "פרגמטי" – ואסור לשכוח שמקור המונח הזה הוא במילה היוונית "פרגמה", שפירושו "מעשה".
לא הדיבורים חשובים, אלא המעשים. אצל שרון אסור להקשיב למלים, צריך להסתכל תמיד בידיים. ומעשי ידיו עלולים להיות שונים מאוד-מאוד ממה שנדמה לשמאלנים התמימים, הצועדים עכשיו בעיניים עצומות אחרי האיש בעל חליל-הקסם.
על-אף שבאופן אישי אני חולק על מרבית עמדותיו של אורי אבנרי (לפחות ברמתן המוצהרת והתקשרותית) אני חייב לציין שהפעם הוא קלע ביוק לנקודה, ולא יכולתי לחשוב על משל טוב יותר מאשר משל החלילן מהמלין. במסווה של פתרון טריוריאלי שרון למעשה יוצר כאן מהפכות, שליליות יש לציין, בכל מבנה המדינה ובתודעות האנשים. כמו כל דיקטטור מוצלח הוא מנצל את היאוש התהומי שפשה בעם, מאדיר את האויב החיצוני ומסמא את עיני העם מראות כל דבר אחר, כגון: מדיניותו הקפיטליסטית הדורסנית, שחיקת המעמד העובד ומעמד הביניים, השחיתות, חיסול הדמוקרטיה במחירי-עלות (סחר הפוליטיקאים של הסבועות האחרונים כבר שבר, נדמה לי, כל שיא בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו.
שלום אין, ולא יהיה איתו. צדק חברתי גם כן לא. צדק עם העם הפלסטינאי בודאי שלא (השכחנו את סברה ושתילה ואת מלחמת לבנון?) ובסופו של דבר גם דמוקרטיה לא. אז מה יצא לנו מכל הסיפור הזה?
נניח שאתה צודק…
מי שאמר שדין נצרים כדין ת"א הוא שרון עצמו אז למה להאמין לו כשאמר הפוך?
אמנם שרון ידוע כשקרן סדרתי אבל השקרים שלו הלכו עד "ההתנתקות" בכוון הכיבוש וההתנחלות אז למה צריך להתנצל כאשר פעם אחת הוא הפך את הכוון?
לעצם הענין, אין כל ספק ששרון פועל קודם כל על מנת לשמור על שלטונו (שמבחינתו ודאי מאמין שזו טובת המדינה), ולכן חייב להכיר במציאות ולהתפשר. אבל את המציאות משנה ההתנגדות לכיבוש, הפלסטינית והבינ"ל ואם לכיוון הזה יפנה השמאל את מאמציו הרי שבכך הוא יפעל על מנת ששרון, כמו כל ר"מ אחד אחר כבר יעשו את המתחייב מכך גם בניגוד לרצונם. הצבעה לשרון היא בכיוון ההפוך למשקל הזה במקבילית הכוחות ולכן שטות גמורה.
"השמאל" לא שכח דבר ולא למד דבר. אפשר לא להצביע לשרון (אני לא אצביע בעדו) אפשר אפילו לתעב אותו (בצדק) אבל אחרי ששרון אומר במרומז ובמפורש שהוא מתכוון "ביזנס" עם הפלשתינים להאשים אותו שהוא לא מתכוון לכך זה מצחיק כשאומרים את זה אנשי שמאל כמו אורי אבנרי. אולי לפני שמדברים עוד שטויות תתנצלו על כך שאמרתם שהוא לא באמת מתכוון לפנות את עזה וזה עוד תרגיל. בנגוד אליכם אחרי השטויות שדבר על סאדאת מוטה גור ידע להודות בטעות. ומה אתכם?
אני מסכימה עם רבות מן הקביעות של אבנרי אך לא עם הקביעה בפסקה הלפני אחרונה הפותחת במילים ‘רק דבר אחד בטוח לגמרי’. משום שההתנתקות הוכיחה משהו אחר, והוא שלא בכל תנאי ולא בכל מקרה שרון מעדיף לספח שטחים.
נראה לי כי שרון מתעתע בכולנו משום שהוא לא דמוקרטי ולא משתף אפילו את חבריו בהחלטותיו אבל מצד שני הוא גם לא צפוי. יצר ההרס שלו מופנה גם כלפי מה שקרוב לליבו – המפלגה שלו, ההתנהחלויות שבנה. אסור לאנשי שמאל להתפתות להצביע לו אבל יש מקום לתקווה שהשינוי התודעתי שחולל בקרב אנשי מרכז וימין לא יסתיים בהתנתקות.
לא שרון חולל את השינוי בקרב הימין והמרכז.
פעילות השטח של של פעילים פלסטינים, ישראלים, ובינלאומיים יוצרת לחץ רב על המערכת, בגלל המידע שיוצא לציבור בעקבות הפעילות הזו. המערכת פועלת על אטימות של מידע ושל המאזינים אליו.גם פעילות שנראית "שולית", במידה שהיא מצליחה לשבור את מחסומי המידע, כך היא משפיעה ומשנה את משחקי הכוחות.
כל פוליטיקאי הוא קודם כל פקיד
שצריך לשתות את כוס התה שלו בשקט
די לראות, כיצד מרכיב הנ"ל את רשימת "מפלגתו": שניים ממלחכי-הפנכה, רבים, מי יהיה הקרוב ביותר, אל כסאו של "הגביר" – כשני כלבלבים מורעבים, הכמהים לקבל, ראשונים, את פיסת-הבשר העלובה.
מה ששרון, עושה היום ב"מפלגתו" (חסרת-המוסדות, חסרת-המצע, חסרת-האידיאולוגיה), מתכוון הוא, לעשות גם במדינה כולה – אם יימצאו לו במחננו מספיק אידיוטים, שיצביעו לו כי "היי, הוא פינה את גוז’גדיף!!" וואללה. כן, פינה ארבע ורבע התנחלויות עלובות, תוך שהוא: טובח (יחד עם חבריו הטובים חלוץ, יעלון ומופז) בילדים וילדות פלשתינאיים – מספח שטחים נרחבים, באמצעות החומה הארורה – חונק, כמעט כליל, את שכונותיה הערביות של ירושלים – חונק את הרשות הפלשתינאית ורודף כל מנהיג מתון בתוכה, במטרה לחזק את החמא"ס והג’יהאד…
ואם ייבחר – חלאס עם הדמוקרטיה! מה הערבים האלה, מה הם עושים בכנסת ישראל? לפסול את בל"ד, לפסול את חד"ש! "הציבור היהודי", מן-הסתם, יריע לו – גם כאשר, ישלחו את כולנו, לבתי-המעצר לתקופה בלתי-ידועה, באשמת "תמיכה בטרור". תומכיו האמיתיים, בני-ביתו האמיתיים = אוהדי-בית"ר – יריעו לו בכל גרונם, כאשר יפרק, עד היסוד, את המבנה הפרלמנטרי, של מדינת ישראל ויחבור, בששון ובשמחה, לשני רעיו, הקרובים ביותר – בוש ובלייר – במתקפה מטורפת על סוריה (המדינה שוחרת-השלום, הכנה והאמינה ביותר באיזור), על-מנת להבטיח את "בטחון מדינתו היחידה, של העם היהודי – הה-הה!!" פרשני רשת ב’, ערוץ 1, ערוץ 2, גלי-צה"ל וערוץ 10 יסבירן, כל אחד בתורו, מדוע קיום מפלגות ערביות וקומוניסטיות "מחליש את בטחון המדינה" ושכל עצורי-השמאל (אנחנו, כלומר), בעצם שיתפו-פעולה, עם אל-קאעדה והחמא"ס… הציבור ה"מתון" (קרי: מצביעי "אחורה", "שינוי" וכיו"ב) יאמין – אחרי-הכל, הם האמינו להסתה, נגד מרדכי וענונו וטלי פחימה. הם גם האמינו, בתחילת 2003, שלסדאם יש נשק כימי. הם יבלעו כל שקר וכל דבר-הבל, אם כתבלבי-התשקורת, יחזרו עליו מספיק פעמים. אז כשמאבטח במדים בצבע בז’, יעצור אתכם ברחוב וישאל אתכם, אם הייתם עכשיו ב"סלון מזל", ב"גדה השמאלית" או ב"דילה" ויטלטל אתכם, כי תשובתכם לא תמצא-חן בעיניו… אז, יהיה כבר מאוחר.
שומה על כולנו, להתגייס לעצירת שרון, פרס ומרעיהם, כל עוד הדבר אפשרי. שכל אחד יפעל, במפלגה, הקרובה יותר ללבו – ובלבד, שלגוש מהעבודה שמאלה, יהיו 61 מנדטים. חייבים להתעשת – ועכשיו. חייבים לעצור את שרון.
אחרי ההודעה של "הדברים פשוטים" אני חושב שזה פשוט מאד להבין מדוע השמאל נראה כמו שהוא נראה. שילוב של פראנויה, היסטריה ודברי הבל מוחלטים לכלל משנה פוליטית אנטי-אמריקאית\אנטי-אירופאית ומסתבר שפרו-סורית בעומק של שלולית.
כאיש שמאל ומחנך מזה 40 שנה אני מיואש.
משום ש"הדברים פשוטים" מייצג דור צעיר של שמאל. דור ריקני ובור. דור החסר אידיאולוגיה קונסטרוקטיבית, החוזר על מנטרות האנטי שלו השכם והערב. הימין עשה עבודה עשרות מונים יותר טובה בחינוך בניו. טורו של חיים ברעם מהשבוע על כשלונו החינוכי העלה חיוך על שפתי. יחכה מעט שבנו ידקלם לו מעט מההבלים על השב"כ שתיכף בא לכלוא את כולנו ואגדות דביקות על הסורים הטובים והכנים או מעט מהאידיאולוגיה הסלונמזלית ואז ידע כשלון חינוכי מהו. העדר כל חוש של בקורת ואבדן קשר למציאות הם הכשלון החינוכי הגדול של השמאל. והדברים לא פשוטים כלל.