הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 בדצמבר, 2005 25 תגובות

היום, במדינת ישראל 2006, כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים "שקופים", עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים, שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית. והמדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלסטינים עם תעודה כתומה. מדובר גם בנושאי תעודת זהות כחולה ישראלית, מדובר בחיילים משוחררים, בוגרי אוניברסיטאות, עולים חדשים ועולים ותיקים, ערביי ישראל, נשים כגברים. אנחנו נתקלים בהם בכל המרחב הישראלי – מהקופאיות העומדות במרכולים וב"פארמים" למיניהם, דרך עובדי הניקיון והשירותים, השומרים והמאבטחים בכניסות למקומות ציבוריים. רואים אותם מלמדים במוסדות האקדמיה ויושבים מאחורי הדלפקים בבנקים, יושבים מולם באסיפות הורים בבתי הספר ומדברים איתם בחוגים. אנחנו נתקלים גם בעובדים מקצועיים "שקופים", שאמנם אינם משתכרים שכר רעב אבל עתידם מוטל בספק, עובדים "שקופים" אשר עובדים לילות כימים ומשמרות לאין סוף תמורת תשלום רעב, כן! גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מדענים ופרופסורים עובדי מדינה ורשויות מקומיות חיים כעובדים "שקופים" המועסקים ע"י חברות כוח-אדם.

הכיצד הידרדרנו למצב הזה? כיצד מחברת מופת אור לעמים, המתהדרת בפערים מצומצמים, הפכנו למדינה כמעט שיאנית בפערים. מחברה השואפת לצדק חברתי הגענו לחברה הנמצאת מבחינת המדיניות הכלכלית-חברתית אי-שם באמצע המאה ה-19 ושירי העבדים השחורים בשדות הכותנה עוטפים אותנו לאט וגם הדמעות צובעות את הכותנה באדום.


אין לי ספק שחלק גדול מן המציאות החברתית הקשה של היום נובעת מחולשת ההסתדרות. שרי אוצר בעבר, מכל המפלגות, לא העזו לצאת ברפורמות כלכליות וחברתיות בלא התייעצות מוקדמת עם ההסתדרות, או ללא הידברות מוקדמת עמה. ההסתדרות היתה תמיד מוכנה להתפשר ולהידבר. וההסתדרות אכן דיברה והתפשרה, רמסה את החזון בבסיס הקמתה, קידמה התחזקות הוועדים שרמסו את מעמד עובדי הקבלן, חתמה על סכסוכי עבודה כשעובדי הקבלן מהווים את המקל נגד המעסיקים, את הגזר קטפו לעצמם, כך בבנק לאומי, כך ברשות שדות התעופה וכך גם ברותם אמפרט.


בהרבה מאבקים של עובדי קבלן ברחבי הארץ, קטנים כגדולים, ההסתדרות נעלמה, נמוגה תחת לחץ בעלי ההון שמפעילים את חברות הכוח-אדם, שהשכילו לבנות לובי פוליטי חזק כאותו תמנון רב זרועות השוחה במעמקי העלטה. בכל הידברות בין שרי האוצר להסתדרות הם סחרו ביחד בעובדי הקבלן והתוצאה, חברות הכוח-אדם פרחו ושגשגו מתחת לאפה הרדום של ההסתדרות, והטרור התעסוקתי כלפי העובדים "השקופים" הלך והתעצם.


בהקמת המדינה ההסתדרות היתה צעירה והמשק היה קטן ומקרטע. מעמד הפועלים היה חייב לפעול ליצירת מקומות עבודה, כמעט יש מאין, לחפש תעסוקה למובטלים ולכונן מוסדות עזרה הדדית, חינוך ותרבות, כי לא היתה ממשלה שתעשה זאת. הממשלה היתה, אולי, כחלומו של הקפיטליזם – קטנה, עוסקת בעיקר בענייני ביטחון ושיטור, חוק וסדר. את רווחת התושבים השאירו לכוחות השוק, המוסדות הלאומיים וההסתדרות היו היחידים שפיתחו באותה תקופה את המשק ואת התשתית הפיזית והחברתית. אם ההסתדרות לא היתה קיימת – היה צריך להמציא אותה באותה התקופה.


ההסתדרות, שלא תמיד השכילה להתאים את עצמה עם שינויי הזמן ולשמור על מעמדה כשומרת מעמד העובדים בישראל, נקלעה למשבר זהות עמוק בהתנהלותה. יצחק רבין תיעב את ההסתדרות, הוא אמנם נעזר בראשי ההסתדרות במאבקו בשמעון פרס ובעת מערכת הבחירות לכנסת, אבל מיד אחר כך סייע בידי חיים רמון וחבריו להרוס את עיקר כוחה של ההסתדרות. וההסתדרות התרסקה, עשרות עובדים פוטרו, נכסים נמכרו וחובות עתק תפחו לממדים מבהילים. מפלגת העבודה תרמה את תרומתה להרס חזון ההסתדרות. ההסתדרות לא ידעה לצאת מהמשבר עד לימים אלו שבהם יותר ממיליון עובדים "שקופים" כורעים תחת רגלי בעלי ההון, המעסיקים, קבלנים וחברות הכוח-אדם שהפכו לחברות סחר עבדים מודרני.


מזה זמן במאבק "עוטף ישראל חלק א’" ו"עוטף ישראל חלק ב’" אני מנסה, למען מעמד העובדים "השקופים" בחברה הישראלית, לחפש נקודה אחת המסבירה את תהליך השחיקה והירידה בשכר עובדי הקבלן בישראל. את התהליך הבלתי מובן במדינה דמוקרטית של רמיסת זכויות העובדים, את הסיבה לעוולה המסוכנת שעובדים חוזרים עניים הביתה. דומני שהתשובה היחידה למצב הפערים החברתיים המתרחבים, לתופעת העוני המתרחב, נעוצה בקיומם של קבלני כוח אדם וחברות הכוח-אדם שהפכו למוטציה כלכלית מסוכנת להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה נאורה ומתקדמת לקראת המאה ה-21.


מעמדם של העובדים בישראל היה קשור בקשר הישיר שבין עובד למעסיק ויכולתה של נציגות העובדים להגן על העובד מפני פיטורים שרירותיים או התעמרות והתנכלות לעובד מסוים ללא סיבה מוצדקת. גם לאחר היחלשותה ידעה ההסתדרות להגן על עובדים במקום מאורגן, ובפרט ארגוני עובדים שיכלו להזרים את החמצן להסתדרות בדמותם של מיסי החבר. אך ההסתדרות הפקירה את שאר העובדים לחסדי המעסיקים וחברות הכוח-אדם שידעו בצורה מאוד בוטה לנצל את "התרדמת" שעטפה את ההסתדרות.


חוזים אישיים מוענקים לרוב לעובדים בכירים או לעובדים חיוניים. חזקה עליהם שהחוזה קובע הליכי פיטורין מסודרים ופיצויים נאותים בשעת הצורך. עובדי קבלן מקבלים בדרך כלל שכר נמוך ללא ביטחון סוציאלי וביטחון בעבודה. כך יוצא שבעסקה בין העובד לבין הקבלן ולבין המפעל, שניים מרוויחים – המפעל והקבלן – והעובד "השקוף" מפסיד.


במעטפת הרחבה יש גם מפסידה גדולה בכל הנושא של חברות הכוח-אדם והיא ההסתדרות, שבשתיקתה הפעילה מנגנון השמדה עצמי לקיומה. הרי אם אין קליטה חדשה של עובדים לדור א’ הקבוע והמאוגד, הוא ילך ויקטן על ציר הזמן עקב יציאה לפנסיה או פרישה מוקדמת. היות וההסתדרות לא נלחמת על קליטת עובדים חדשים לדור א’, כוחה בוועדים ילך ויקטן עד להיעלמותו של מוסד הוועדים. מכאן תבוא הקריסה הטוטאלית של ההסתדרות והתעצמותם של חברות הכוח-אדם, חברות שמתמחות בסחר אדם ומרוויחות הון עתק על גבם של עובדי הקבלן מבלי להביא שום תמורה לכלכלה הישראלית.


חברות הכוח-אדם הם מצבור אקראי של אנשים שעוסקים בתיווך ואינם תורמים כל ערך מוסף לכלכלה הישראלית. הם המתעשרים החדשים. אנשים שקנו את כוחם בתהליכי ההפרטות המטורפות שאיפשרו מסחר בעובדים "השקופים", הם האלפיון העליון, בעוד העובדים השכירים לסוגיהם פוטרו, הושלכו לכלבים או שכרם קוצץ. השכירים "השקופים" עובדי הקבלן לא היו שותפים לחגיגת ההפרטות ומכירות החיסול. הם רק היו קורבנותיה.


חברות הכוח-אדם, המעסיקים וההסתדרות הפכו את העובדים "השקופים" עובדי הקבלן "לרגולטור כלכלי", וסת כלכלי תעסוקתי בידי המעסיקים. בעיתות שפע כלכלי מגייסים עובדי קבלן על מנת לספק את הדרישה לסחורה / ביקושים / הזמנה, פונים לחברות כוח-אדם (סוחרי אדם) וקולטים דרכם את עובדי הקבלן לפסי היצור / מסחר / תחזוקה. בעיתות רגיעה כלכלית מפטרים מעט מעובדי הקבלן בהתאם לצרכים, הרי אין יחסי עובד מעביד. בעיתות משבר כלכלי, מפטרים את כל עובדי הקבלן ונשארים עם מצבת הכוח-אדם הקבוע – וחוזר חלילה בריטואל קבוע של "טרור תעסוקתי". והמחיר כבד מאוד לחברה הישראלית כשאין לעובד ביטחון תעסוקתי קבוע באופק.


את פעולת הוויסות הזו בעובדי הקבלן אפשר לבצע רק באמצעות חברות כוח-אדם או קבלנים שמאפשרים למעסיק להקים מסך, "פרגוד", בינו לבין עובדי הקבלן. והפרגוד הזה יוצר את הסחר בבני אדם. ומנגד, ההסתדרות, בתי הדין, הממשלה והמעסיקים שותקים. והחברה הישראלית התבגרה והחליטה: לא עוד סחר עבדים במדינה.


העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם היא חלק מן ההפיכה הימנית שהתחוללה ביחסי העבודה בישראל ומשמשת אמצעי בידי המעסיקים, ובכללם הממשלה עצמה, להוזיל את עלות העבודה ולצמצם את אפשרויות ההתארגנות של העובדים והעובדות. התוצאה היא רמת שכר נמוכה ורמת חיים נמוכה של עשרות אלפי משפחות.


לחברה הישראלית אין ברירה אחרת: הדרך להבראת החברה הישראלית, לצמצום פערים חברתיים, מיגור תופעת העוני המתרחב, הענקת השכלה רחבה לאזרחים, לחיזוק המשק ולהשגת צמיחה יציבה לאורך זמן היא שיפור וחיזוק תנאיו של העובד "השקוף", עובד הקבלן – גם בשכר, גם בתנאים הסוציאליים (למעסיקים בוטל המס המקביל ועל השכיר המבוטח הוטלו תשלומים גבוהים נוספים עבור חינוך, רופאים ותרופות), גם בביטחון היחסי במקום העבודה וגם בתחושה שיש מי שמייצג אותו ומגן עליו מפני יחס שרירותי.


המצב החברתי ישתנה תכלית שינוי רק כאשר חברות הכוח-אדם יוצאו אל מחוץ לחוק, או לחלופין יוגבל גודלן בחקיקה, כאשר תצומצם האפשרות בסקטור הממשלתי והציבורי לפעול דרך חברות כוח-אדם וכאשר נציגות העובדים תגן על "השקופים" – עובדי הקבלן. רק אז נציגות העובדים תוכל להגן על זכיותיהם הבסיסיות ותוכל לשמור גם על מעמד מוסד הוועדים. שינוי זה יביא גם למפנה דרמטי בחברה הישראלית.


לשם כך זקוקה החברה הישראלית להתניע מהלך חשוב להוצאת חברות הכוח-אדם אל מחוץ לחוק. אין מקום בחברה הישראלית לסוחרי אדם; אין מקום בחברה דמוקרטית לאפשר למעט אנשים לסחור במאות אלפי אנשים; אין מקום בחברה הישראלית להרבה אזרחים "שקופים" עובדי קבלן שישרתו כל כך מעט בעלי הון. הוצאת חברות הכוח-אדם אל מחוץ לחוק תחזיר את השפיות למדינת ישראל ותמגר לחלוטין את תופעת "הטרור התעסוקתי". הוצאת חברות הכוח-אדם אל מחוץ לחוק תסלול את הדרך לבניית אמנה תעסוקתית בין המעסיק לעובדים, אמנה שהיא צו השעה לחברה הישראלית למיגור סחר העבדים המודרני.


חג חנוכה שמח.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. יורם הורוביץ הגיב:

    קודם כל שתי טעויות. מדינת ישראל מעולם לא הייתה "חברת מופת אור לעמים, המתהדרת בפערים מצומצמים". שנית ההסתדרות הייתה חלק מהמנגנון המפאיניקי, והגנתה על העובדים הייתה בערבון מוגבל. כמעסיק פיטרה ההסתדרות אלפי עובדים. כמחזיקה בקופות פנסיה וגמל אשמה ההסתדרות בהדרדרותן הכספית והלאמתן ע"י המדינה.
    הבעיה היא לא חברות כח אדם. חבל שמישהו עדיין חושב שבעזרת חקיקה, כלומר בכפיה מלמעלה אפשר לשנות את מצב התעסוקה.
    לדעתי, מלבד לאוכלוסיות חלשות, זקנים, חולים, ילדים, אין לאוכלוסיות אחרות בעיה למצוא עבודה.
    אם סיני נוסע חצי עולם בשביל לעבוד כאן ולהרויח 4,000 שקלים לחודש גם ישראלי מאופקים יכול למצוא את אותה עבודה. ואם הוא לא עושה זאת סימן שהוא לא כל כך מסכן.

  2. מאיר הגיב:

    יורם הורוביץ עובד בסין מרויח כ 100 $ בכפרים כ 450 ש"ח וזו רמת החיים באותם כפרים סינים לכן הם מהגרים למדינת ישראל, זה כמו שעובד מאופקים יקבל כ 40,000 ש"ח בטורקיה. אתה מבין למה הסיני מגיע לארץ והאיש מאופקים נשאר מובטל ולא בגלל שהוא "מסכן" שחי כביכול טוב.
    מעבר להברחת מטבע חוץ ע"י העובדים הזרים הם גרמו למשק התעסוקה לפעול ברמות שכר מאוד נמוכות כי הם מאפשרים להרבה קפיטליסטים לממש את חזונם הגלובאלי להרבה עבדים שישרתו אותם.
    לכותב המאמר אדרי כל הכבוד וחבל שקולך לא נשמע היכן שמחוקקים את החוקים.

  3. גיא ליורם הגיב:

    איזה פועל בנין סיני מרוויח כאן 4000 ש"ח?! אולי חצי (לפני הלנות שכר)…

  4. חיים הגיב:

    יופי מר הורוביץ, מבריק ממש.
    השכר לעובד בעיר בסין הוא בערך 15000 יואן לשנה או בערך 1900 דולר, כלומר 160 דולר לחודש. מכאן שעובד סיני המרוויח 900 דולר בחודש הכנסתו מוכפלת פי 5 כמעט. הוא חי כאן בתנאים בסיסיים ביותר ושולח למשפחתו בסין שלוש משכורות יפות במונחים של סין כל חודש. שווה את המאמץ.
    לעומתו הישראלי מאופקים עובד למחייתו ואמור לפרנס את משפחתו במדינה בה יוקר המחיה גבוה פי 8 מיוקר המחיה בסין. השוואה נהדרת באמת, מר הורוביץ. אתה אטום הרמטית אבל מייצג את ה"הורוביץ" הממוצע בישראל באופן מובהק, גר בגוש דן ושופט את זה שגר באופקים. היית פעם באופקים?

    האם חיפשת עבודה בישראל מר הורוביץ? אני מקווה שאתה צעיר כי אם אתה מעל גיל 40 ללא השכלה מקצועית לפניך משימה סיזיפית, אם אתה אשה לפניך משימה שסיזיפוס היה דוחה בשאט נפש. אני מציע מונח חדש, הורוביציזם – שוביניזם תעסוקתי.

    עבדת פעם אצל עובד קבלן מר הורוביץ? פיטרו אותך באתראה של יום? עבדת במקום בו אתה נחשב פחות ממכונת הלחמה? כנראה שלא, שכן אתה הורוביץ ולא בוסקילה, אתה מישוב מבוסס ולא מאופקים. בקיצור אתה הורוביץ בעל תודעה הורוביצית והוויה הורוביצית במדינת ההורוביצים.

  5. ארקדי גילן הגיב:

    חברות כוח-האדם, ולא חברות הכוח-אדם.

  6. יורם הורוביץ הגיב:

    אני מכיר גבר רוסי בן חמישים ושתיים שהגיע למושב מדרום לגדרה. הוא קיבל כל עבודה שהציעו לו, כן כל עבודה, ולא לקח אף יום אחד דמי אבטלה בלישכה. ואחרי שנתיים קיבל עבודה קבועה כאב בית במוסד חינוכי כי ראו שהוא חרוץ, לא בטלן ולא בכיין. והןא מרוויח 4,000 שקל לחודש, אישתו מרוויחה עוד 3,0000 לחודש, והם מספרים שהם מסתדרים עם זה יפה מאוד. אפשר לחיות צנוע בזמנים קשים ולהסתדר. ומי שרוצה למצוא עובדה ימצא.

  7. פועל הגיב:

    לחיות צנוע בימים קשים- ימים קשים למי?
    יורם לא טעית באתר אולי?
    קראתי היטב את המאמר של אדרי הוא מבריק צנוע ידידותי לקורא ומעבר להכל מובן לכל הדיוט.
    חזק ואמץ אדרי

  8. תמיר ולא יולי הגיב:

    אילו המאמר הזה של אדרי היה מתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות ונחשף לאלפי קוראים כולנו ההינו מגלים שהמאמר הזה יש לו תומכים מקריית שמונה ועד לאילת.
    חברות הכוח אדם משרתות בעלי הון ותאגידים שכל מטרתם למשוך את שכר העבודה למטה וליצור תלות במעבידים שיוצרים את העבדות המדורנית שרומסת את כבוד האדם.

  9. איריס הגיב:

    ליורם הורוביץ,
    נניח באמת שכל מה שאתה אומר נכון והפועלים צריכים ללמוד לחיות בצורה צנועה. האם זה נכון לגבי כל אזרחי ישראל? האם גם אתה חי בצורה כזו צנועה? ומשפחת עופר? שטראוס? גם הם פותחים את ספרי החשבונות בימים קשים אלו ומטכסים עצה על מה לוותר הפעם?
    לו מצבם של כל האזרחים היה כזה, עוד אפשר היה להתייחס לטענות המתנשאות שלך. מכיוון שאתה מפנה את ההאשמות לפועלים, הרי שאני לא קונה את הטפותיך למוסר עבודה כביכול. אני מניחה גם, שלך יש מקום עבודה שאתה משתכר בו יותר ממה שמשתכרים הפועל ואשתו יחד. גם לי היה כזה. לא ייחסתי את זה לתכונותי המצויינות, אלא למזל שהיה לי בעיקר.
    על כל פועל בן חמישים ושתיים שאתה מתאר יש מאה צעירים יותר שלא מוצאים עבודה הגונה (ולא ניצול בתנאי עבדות, ויש בהחלט דבר כזה).
    עם החלק הראשון של תגובתך אני בהחלט מסכימה: מדינת ישראל אכן מעולם לא היתה אור לגויים. היא התהדרה בהיותה מדינה עם פערים נמוכים, אבל זו רק היתה מראית עין אם בכלל. את הפירות הבאושים קוטפים עוד היום, ובענין הזה אתה צודק.

  10. רפאלו הגיב:

    לידיעתכם המאמר הזה של אדרי הוא המאמר הכי רדיקאלי ומהחשובים ביותר שנכתבו פה בגדה השמאלית.
    על כל אחד לקרוא בעיון רב את המאמר פעם אחר פעם ולהבין שהמאמר הוא אבן היסוד בהתעוררויות שגורמות למהפכות ואדרי חסר המעצורים מוביל אותנו למורסה חברתית קשה שרק טיפול מסיבי ימנע את התפשטותה.
    מאמר מבריק שילמדו אותו בהיסטוריה של מדינת ישראל מהיכן הכל התחיל בהחזרת השלטון לפוליטריון

  11. יורם הורוביץ הגיב:

    אני מתפלא ולא מתפלא על דבריה של איריס. מה זה יעזור לך אם תחשבי איך חיה משפחת עופר וכל האלפיון העליון? במה זה יעזור? העושר היה קיים תמיד, קיים ויהיה. אם פועל, וכל בן אדם יתבכיין וישווה את מצבו לאחרים, ובמיוחד לעשירים, הרי הוא מראש עושה עצמו מסכן. כל אחד צריך לחיות ממה שיש לו, ממה שהוא מצליח להרוויח ולהשיג. אתה רוצה להשיג יותר? לך לעבוד,תתאמץ. אז מה אתם אומרים, לפנטז על עולם אחר ובינתיים להתבכיין ולא לעשות כלום? יש פה עשרות אלפי פועלים זרים שיראלים יכלו לעבוד במקומם, לו רצו, אבל הם לא רוצים. ולמה הם לא רוצים? כי הם אומרים כמוכם, למה שנחיה בצניעות? למה שנחיה ברמת חיים פחות טובה מאלו ברמת אביב ג’? אז בינתיים הם מעדיפים להתבטל ולבכות. רבותי, החרוצים תמיד ימצאו עבודה, ויתאימו את עצמם למצב הכלכלי.

  12. ערן לוי הגיב:

    יורם הורוביץ הם לא רוצים לחיות כעבדים נרצעים אתה מבין את זה?
    עובד זר בא מרויח בכל מקרה מספיק בכדי לחיות חיים טובים בארץ מוצאו ואתה מצפה שאנשים ישראלים (ערבים כיהודים) יסכימו להיות עבדים בשכר נמוך ולהשאר פה בכל מקרה כי אין להם מדינה אחרת.
    למה הבקשה להסיר את הכבלים של העבדות זה בכיינות? הבכיינות במקרה דנן מגיעה כנראה מהעשירים שבוכים שמא אדרי צודק ואלפי עובדים יתחילו להרויח טוב ויסירו מעל רגליהם את האזיקים של השעבוד לאוליגרכיה.
    יורם הורוביץ לך תחפש שדות אחרים להעביר את משנתך.

  13. איריס הגיב:

    ליורם הורוביץ,
    העושר היה תמיד קיים, אבל לא בכל מקום הפערים בין העשירים לעניים כל כך גדולים כמו בישראל. גם המחלות היו תמיד קיימות, האם בגלל זה אתה לא מסתכל על הבריאים ושואף להיות כמוהם. טיעון מוזר.
    מה שכתבתי אינו התבכיינות ואין לך מושג מה אני עושה בחיי הפרטיים, וזה גם לא הענין. ואת מכבסת המילים של "חיים בצניעות" לתיאור של חיי עוני מרוד, תלות ואי יכולת לקנות תרופות אני לא קונה. אני מאחלת לך שלא תגיע למצב בו לא יהיה לך כסף, גם כאדם עובד ויש לא מעט כאלו שהגישו בג"צ על כך, לקנות תרופות חיוניות לחייך ולחיי בני משפחתך. או סתם משקפי קריאה שבלעדיהם אי אפשר לעשות את הדבר האנושי הבסיסי ולקרוא.

  14. יורם הורוביץ הגיב:

    אין פה עבדות, אין פה עבדים נרצעים. זהו עולם חופשי. מי שלא טוב לו בעבודה כזאת או אחרת, שיחפש לו משהו טוב יותר. שלא יצפה שאחרים, ובמיוחד לא הממשל ישפר את מצבו. ואני לא יודע על איזו משנה אתה מדבר. אתה אל יודע מה זאת משנה בכלל, סתם סיסמאות נבובות ונרגשות.

  15. יניב בן-חנן. הגיב:

    יורם הורביץ, שלום. תודה רבה לך. היה מאד מעניין לקרוא את תגובתייך למאמר זה. את הטיעונים וההסברים הסוציאליסטים, בעד מעמד הפועלים המנוצל. אני מכיר כבר טוב מאד, כמעט בעל פה. הרי, גם אני שמאלני סוציאליסט. גם אני למדתי את האמירות האלו בעל-פה. יחד עם ציורים של- "מגל ופטיש". מצד אחד, וסמל – ה"פיס"/השלום- הבינלאומי. על ידי, חולצותיי ומחברותיי.

    רק אתה, מר הורביץ. נתת פה, את העמדה הליברלית. את עמדת המעסיקים. דברייך, נתנו פרספקטיבה רחבה יותר. לכל מגמת האשמה העיוורת של המעסיקים. אשר רווחה כאן, אצל רוב הכותבים והכותבות.

    על כן, תודה רבה לך.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  16. יורם גת הגיב:

    ג’קי – אני מסכים לחלוטין עם מטרותיך, אבל נדמה לי שהמכשיר שבחרת בו הוא לקוי.

    הבעייה היא לא עצם קיומן של חברות כח האדם אלא התנאים הרעים שחלק מהחברות הללו משיתות על עובדיהם. אין כל רע בחברה כח אדם שעובדיה נהנים משכר הוגן ותנאי העסקה ראויים. חברה המספקת כח אדם לשמירה או נקיון יכולה לנצל את עובדיה. עמדתה של חברה המספקת כח אדם לייעוץ כלכלי היא שונה.

    לפיכך, הבעיה היסודית היא העובדה שבישראל של ימינו מי שאינו יכול לספק לאנשים אחרים שירותים שימושיים שאינם זמינים ממקורות חלופיים אינו זוכה לקיום נאות.

    הניצול הנהוג חברות כח אדם מסויימות אינו אלא סימפטום. כדי לפתור את הבעייה יש להנהיג שינוי רדיקלי יותר מהגבלתן או אף חיסולן של חברות כח האדם.

    מדוע, לדוגמה שלא למסות בשיעור של 100% כל הכנסה הגבוהה פי חמישה (נאמר) מהשכר החציוני במשק? הכסף שייאסף יוכל להבטיח מילוי מחסורו של כל אדם בישראל.

  17. יורם גת הגיב:

    יורם הורוביץ – האם אינך שם לב שמוסר ההשכל של הסיפור שלך על חברך הרוסי יכול לשמש נר לרגליו של השכיר האינדיבידואל (והאינדיבידואליסט), אך הסיפור אינו אלא סיפורו של סיזיפוס כאשר מסתכלים עליו מנקודת ראותם של השכירים כקבוצה?

    חברך הרוסי הצליח להשיג לעצמו, בזכות עבודה קשה, תושייה והתמדה, משרה המספיקה למחייתו (אם גם "בצניעות"). טוב ויפה עבורו. אך המשמעות של הצלחתו של חברך היא שהמשרה שזכה בה עכשיו אינה פתוחה עבור שכיר אחר. מספר המשרות ששכר ראוי בצידן מוגבל. מיעןט מבין השכירים יזכה להשיג את המשרות הללו, אך רוב השכירים ימצאו עצמם באותן משרות ששכרן מספיק לקיום בדוחק ולא יותר.

    השכיר הבודד עשוי לשפר עצמו בהשכלה מקצועית, בהקפדה על דייקנות והגיינה אישית ובצייתנות מוחלטת למעביד וכך להשיג משרה טובה יותר ולשפר את משכורתו. אך אם יעשו זאת כל השכירים הם ימצאו עצמם בדיוק באותה נקודה שבה החלו (מלבד זאת שאיבדו אי מה מכבודם העצמי ומהסולידריות שלהם כלפי שכירים אחרים). שכרם הממוצע לא ישתפר כהוא זה.

    האמור לעיל משתקף בהיסטוריה של עליית מספר המפרנסים במשפחה בארה"ב. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים משפחות רבות שרצו להגדיל את הכנסתן עשו זאת על ידי הכנסתו של אדם נוסף במשפחה (כלומר, האשה) לשוק העבודה. הפעולה הזאת מקבילה לפועל המתחיל לעבוד שעות ארוכות יותר על מנת להגדיל את הכנסתו.

    ניתן היה לחשוב שעליית מספר המפרנסים הממוצע במשפחה על פני התקופה הזו יגרום לעלייה דרמטית בהכנסה המשפחתית החציונית, אך הדבר לא התרחש. למעשה, התהליך היה הפוך – ההכנסה לעובד נשחקה וכיום מעטות המשפחות שיכולות להתקיים בלא שני מפרנסים.

    בשעה שהגדלת מספר המפרנסים היא מועילה עבור כל משפחה בנפרד, היא אינה מועילה למשפחות כקבוצה. תופעות מסוג זה ידועות בתורת המשחקים ומכונות the tragedy of the commons.

  18. הצועד בנעליו הגיב:

    מה שרוצים היורם הורוביצים למיניהם הוא אנשים שיהיו שקועים בעבודתם-עבדותם, ולא יסתכלו קדימה או הצידה וכך לא יבואו להם ח"וח כל מיני "פרפרים" בראש שאולי הדברים הם לא בסדר (מה שהוא קורא "בכיינות") ואולי אפשר וצריך לשנות משהו בסדר החברתי.
    אנשים שיעבדו ויעבדו עוד עבודה פה, עוד משמרת שם, בחרדה מתמדת שמא בכל רגע ימצאו שהם לא יעילים, עברו את הגיל או שסתם בא לחברת כח האדם להחליף אותם, במידה רבה זה מה שיש היום ברוב המשק, אנשים שיגידו תודה ליד המאכילה אותם בקצת פרוטות והכי חשוב: לא יחלמו על מהפכה, ולא יהיה להם זמן להשכלה שעלולה להוליד רעיונות של מהפכה, אבק אדם צייתני, סחורה בת החלפה עוברת לסוחר, זה מה שרוצים בעלי ההון שהיורם הורוביצים מייצגים אותם אם בשכר ואם בהתנדבות של בעלי תודעה כוזבת.

    אנשים רוצים לעבוד, אולם הם לא רוצים להיות עבדים ולמלא את התפקיד של חיילים במשבצת שבה מבקשים לשבץ אותם בעלי ההון.
    ה"עובדים ברצון" מן הסוג של הרוסי בן ה52 הם בסך הכל משת"פים של הסדר הקיים, מעין דוגמנים שבאים כביכול להוכיח שהוא "צודק". עדיף להיות "בכיין" או "פרזיט" מאשר משת"פ.

  19. יורם הורוביץ הגיב:

    ליורם גת, לא רע ואפילו חיובי הוא הרעיון שהעלת למסות רווח מעל גובה מסוים. אגב, מייקל מור בתוכניתו האמת העירומה שאל גם כן, למה לא למסות, למשל חברות שבזמן שהן מרוויחות הן מפטרות. מה שאתה אומר זה לעודד חברות שלא לפטר עובדים, לעודד אותן להשקיע בעובדים. אבל להילחם בבעלי ההון בכח? מעולם זה לא עבד וזה לא יעבוד.

  20. יניב בן-חנן. הגיב:

    ג’קי אדרי, שלום. קראתי את הקישורים לכתבות, במאמר שלך. עכשיו, אני יודע מי אתה. מאיזה רקע אתה בא, ומה היא- המוטיבציה שלך לפעולה. אתה "פעיל-חברתי" אמיתי. בכל רמ"ח אבריך. אתה חי את הפעילות החברתית שלך. לעומת זאת, אני בחור-צעיר. אשר קריאת מאמרים וכתיבת תגובות אליהם. היא תחביב בשבילו. אני לא חי באותה מצוקה כלכלית. שאתה חי בה.

    בברכה.
    יניב.
    ——-

  21. אורן-ים הגיב:

    אדרי בעקבות שיחת הטלפון בינינו מלאתי את בקשתך.
    א. כל עובד שירותים שעובר ליד משרדי אני מראה לו את המאמר באינטרנט.
    ב.הדפסתי את המאמר והוא תלוי בחדר האוכל.

    ולשאר הגולשים הסבר:
    בשיחה של כ 30 דקות מה שעניין את אדרי זה שעובדי הניקיון והשירותים שאין להם אינטרנט ידעו שיש מישהוא שדואג להם.
    אני קורא לכולם ולכל אחד ואחד תאמצו את הבקשה הזו שיש בה העצמה לעובדי הניקיון והשירותים שחושבים עליהם ולא רק מנצלים אותם.

  22. יוסי ונטורה הגיב:

    צודק הכותב ג’קי אדרי שיש להוציא את חברות כוח אדם מחוץ לחוק. אבל שום דבר לא יעזור: יש לארגן את העובדים במסגרת ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים. רק התמודדות של מעמד מנוצל מול מעמד מנצל יכולה להציל את עובדי חברות כוח אדם. באזור נתניה יש עובדי כוח אדם רבים (כולל בני הקהילה האתיפוית המקומית) וכל ניסיון להפנות אותם להסתדרות נתקל באי-אימון מצד העובד, אבל חומר מזה: מהיעדר כל רצון של ההסתדרות לגייס אותם לשורותיה.

  23. רמי הגיב:

    חברות כ"א יכולות למלא תפקיד חשוב בניוד והשמה של עובדים. יש להן הרבה ידע והרבה מידע וזה לגיטימי לבקש ולקבל תמורה בעד השירות.
    אבל השירות התיווכי, בדומה לתיוון דירות, צריך להסתיים עם הצלחת החיבור בין עובד ומעסיק. החברה המתווכת צריכה לגבות שכר לפי תעריפים ידועים ומפורסמים מראש ובשום אופן לא לקחת על עצמה את תפקיד המעסיק. מי שמעסיק באמת (נחוץ להדגיש מאוד מית באמת) את המאבטח הוא בעל המסעדה ומי שמעסיק את הזבנית הוא הסופרמרקט. כל ההכרה של בתי הדין לעבודה בפיקציה שהמעביד הוא חברת כ"א כאשר העובד עובד בארגונו של המעסיק האמיתי והוא גם משלם את השכר, אכן באמצעות המתווך, היא שגיאה ענקית הנעוצה כנראה במשוא פנים במשפט לבעלי ההון. אומר שוב: ביה"ד יכול וצריך היה להרים כביכול את המסך מעל העסקה המשולשת ולקבוע כי המעסיק דה-יורה הוא המעסיק האפקטיבי (לפי מבחני ארגון ופיקוח מקובלים) ומה שהמתווך מנפיק תלוש שכר וכו’ אינו מעלה ואינו מוריד. יש שוני בסיסי בין מעסיק ובין מתווך עבודה. הראשון יכול בלא השני אבל המתווך – למי ימכור את שירותו באין מי שיעסיק בפועל את המאבטח/זבן/עובד סיעוד או כיו"ב? וישא בעקיפין במימון שכרו?
    סוף דבר – מערכת השפיטה כשלה כשלון חרוץ ואת הפרי הבאוש אוכלים מליוני עובדים שהיו לעבדים.

  24. אור רצון הגיב:

    נראה וברור הדבר לעין החיבור בין בעלי הון לשלטון וזו הסבה שלמעלה מארבעים אחוז נמנעו בצורות שונות לבחור לכנסת האחרונה

  25. לד"ר וטורי הנעלב הגיב:

    אף אחד לא מכחיש שעדיף לחיות בסטוקהולם מאשר בקמבודיה או בקניה, או אפילו בלוס אנג’לס. העניין הוא שהתרסקות מערכת הרווחה לא פוסחת על שום מדינה, וגם בסקנדינביה הווקטור הוא אותו ווקטור גם אם נקודת המוצא היא קצת שונה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים