אין סיבה להתלהב מהמשטר הפנימי בסוריה. יחד עם זאת, תהיה זאת תמימות גדולה להאמין שמדינה זו עלתה על הכוונת של ארה"ב בגלל היחס השלילי שלה לזכויות אדם. לארה"ב צרות רבות באזור והיא עסוקה בהמצאת רשימה של אשמים לכך. מאותו רגע שסוריה סירבה להצטרף למסע הצלב של בוש בבגדד, החלה וואשינגטון להכין גיליון אישום נגדה, תוך כדי איומים בוטים נגד ריבונותה ונגד ממשלתה.
גיליון האישום
סוריה לא סגרה את הגבול בינה ובין עיראק. סוריה מאפשרת ואף מעודדת כניסה דרכה של טרוריסטים המצטרפים למורדים בעיראק. סוריה מסבירה פנים לפליטים מעיראק שהם ברשימת המבוקשים של המודיעין האמריקאי. תוך כדי כך, עובר הדגל הכתום של המהפכות הדמוקרטיות תוצרת ארה"ב מקייב שבאוקרינה אל לב ביירות. ומסתבר, ששם בשכנות קרובה אלינו, זאת סוריה שמונעת את ניצחון הדמוקרטיה בלבנון. על פי וואשינגטון, דמשק אשמה בכל.
אם גורמים סורים ממלכתיים אשמים ולו באופן חלקי ברצח רפיק חרירי, ראש הממשלה הקודם של לבנון – יש לגנותם על כך. אך החקירה בעניין זה רחוקה מסיום. בלי להקל ראש בתופעה של רצח פוליטי מכל סוג שהוא, יש בכל זאת לשמר את חוש המידתיות. הרי ארה"ב בעצמה אינה טוענת לנשק השמדה המוני בדמשק, ואיש לא מצא קשר בין מפלגת הבעת’ ובין אל קעידה. אין סיכוי שארה"ב תוכל לגייס את האו"ם להרפתקה חדשה באזור.
אומנם, אין מצפים לפעולה צבאית קרקעית אמריקאית בעתיד הקרוב. לא בגלל שבוש לא היה רוצה בכך. הרי בינתיים הצבא האמריקאי מקיז את דמו בעיראק. כל יום הגנרלים של ארה"ב מצהירים שהם מנצחים את המלחמה נגד ההתקוממות, וכל יום הם שוקעים עמוק יותר בבוץ של מסופוטמיה. אך בל נשלה את עצמנו. בארסנל של ארה"ב אמצעים ושיטות ליצור מתיחוּת, והיא מכוונת את נשקה התעמולתי נגד סוריה באינטנסיביות גדלה והולכת.
בתקשורת הישראלית יש תמימות דעים כי סוריה היא האשמה ברצח חרירי. אין זו אלא צביעות. לפעמים זו אותה התקשורת שתמכה במדיניות הישראלית לפני שני עשורים להשתלט על לבנון בכדי להשליט בה ממשלה פרו ישראלית: מדיניות שהביאה לשליטה בחלקים גדולים של לבנון במשך שנים; שהקימה צבא משת"פים לבנוני; הרסה חלק גדול מביירות; מדיניות שהביא לגירוש עשרות אלפי לבנונים צפונה.
ישראל של שרון בהיכון
יש סיבה מדוע החשבון הישראלי-סורי-לבנוני נשאר "פתוח". הגבול הלבנוני יכול להתלקח בין רגע. יש כר נרחב להתגרויות בשני צידי הגבול. ישראל הגישה כבר מזמן בקשה לארה"ב למתן יד חופשית נגד "ארגוני הטרור בדמשק". בשלב זה מבקשים ארה"ב וישראל להעמיק את הבידוד של סוריה. ככל הנראה לא תיתן מועצת הביטחון של האו"ם יד חופשית לפעולה צבאית. כאמור, לאור הקשיים האלה לא נראית באופק פעולה קרקעית אמריקאית ישירה נגד סוריה אך אופציות אחרות נבדקות! מכאן הדאגה לנוכח שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקאי היא מוצדקת לחלוטין.
מתוך קריאה של המאמר בחלקו, ולא עד הסוף. אני מסיק את המסקנה. שאתה… ממש… לא אוהב… את האמריקאים.
בספונטניות מחוספסת.
יניב.
——-
מה אתה מדבר. הוא אוהב אותם אבל הצדק חשוב. זה פשוט לא הוגן שמדינה פשיסטית אדירה כמו ארה"ב תתנכל למדינה שוחרת צדק, לוחמת חופש ומפיצת האידאל החברתי כמו סוריה.
זה באמת לא הוגן שאלפי א מ ר י ק א י ם יישלחו למות למלחמה הרחק מביתם למען אינטרסים כלכליים של קבוצה שלטת\ זה לא הוגן ש א נ ש י ם בסוריה יסבלו בגלל גחמה של מדינה בעלת עוצמה המאפשרת לה להשתולל מגובה בדיסאינפורמציה תוך התעלמות מסוכנת מהמערכת הבינלאומית, זה לא הוגן כלפי שוחרי הדמוקרטיה בעולם כולו שהמדינה בעלת החוקה הדמוקרטית הראשונה שהנהיגה בחירות כלליות ומשטר נציגים בצורתו המודרנית מאבדת את צביונה בגלל מנהיג כוחני וטיפש שהמקום ה י ח י ד בעולם כולו שבו רוב האזרחים תומכים עדיין בפעולותיו הפרועות הוא בישראל.
כול דמוקרט בעד עצמאות לבנון, וחופש לעם הסורי, אבל להשיג את זה בכוח ע"י חורבן של מערכת ההידברות הבינלאומית זהו צעד אנטי – דמוקרטי שבטווח הארוך רק יהרוס ויקלקל, וברור שזה נובע לא מערכים דמוקרטיים ורצון טוב אלא מתפיסת עולם כלכלית/נוצרית/שמרנית/פונדמנטליסטית שלמזלנו מאוזנת ע"י המערכת הדמוקרטית האמריקאית החוקה והמסורת הדמוקרטית שם. אבל אותם מנהיגים (משפחת בוש צ’ייני וכ"‘ו ) פועלים לא למען ערכים דמוקרטיים בארה"ב אלא להפך, לשחיקת הערכים הדמוקרטיים בארה"ב עצמה בצורות שונות.
מי שתומך בפעולות של ארה"ב במזרח – התיכון הוא בד"כ אנטי – דמוקרט מובהק הממוקם מהמרכז הציוני וימינה. הוא תמך גם ביציאה למלחמת לבנון (עד שהתפקח), בכיבוש (עד שיתפקח) והוא פשוט שמח שדופקים ת’ערבים.
המגיבים שמעליי מתעלמים בצורה דמגוגית מההתייחסות השלילית של כותב המאמר למשטר בסוריה.
ומי שרוצה באמת להיאבק למען הערכיים הדמוקרטיים ב י ש ר א ל, שיבוא לבילעין.
בשעה שהחקירה הבינ"ל עדיין נמשכת, אבל ישנם כבר כיוונים ברורים המוכיחים מעורבות סורית בכירה בהתנקשות בחייו של אלחרירי, ההתייצבות של חד"ש ובל"ד לצד משטר הבעת’ של סוריה (קמינר, בניגוד לנציגיו בכנסת, לפחות מודה ב"יחסה השלילי לזכויות אדם") כפי שהתבטאה במיוחד בכנס ההזדהות שנערך בנצרת בשבוע שעבר, מעוררת גיחוך.
הסולידריות המשונה הזו עם משטר האחראי למאסרם של פעילים קומוניסטים רבים בסוריה, אין בה פטריוטיזם, אבל כן יש בה תקיעת סכין בגבם של מרבית הלבנונים שזועמים על הכיבוש הסורי ארוך השנים, ועל החוצפה שבחיסול מנהיג פוליטי שהעז להתנגד לשליטה מדמשק.
אין ספק שגם הוכחת האחריות הסורית לחיסול, אסור שתסתיים בעוד פלישה יבשתית אמריקאית, אבל למעשה (ובמיוחד לאור ההסתבכות האמריקאית בעיראק) זה כלל לא עומד על הפרק, ואסור שחשש מצעד שכזה בעתיד, יגרום לכוחות ערביים דמוקרטים לעמוד לצד אסד ונגד העם הלבנוני. כרגע יש להשלים את החקירה, ולהעמיד את האחראים לחיסול לדין.
גדה שמאלית נכבדה – אם אתם רוצים להרחיק את מעט הקוראים שאינם נמנים על הזרם החד"שניקי – אלה שגם בשמאל – המשיכו לפרסם מאמרים שכאלה.
רק לא ארה"ב ובמחילה כן סוריה? אסד?
אם הסורים אשמים – יש לגנותם?
אני קוראת נכון?
בהצלחה עם תחושת הצדק. חבל.
"אם גורמים סורים ממלכתיים אשמים ולו באופן חלקי ברצח רפיק חרירי, ראש הממשלה הקודם של לבנון – יש לגנותם על כך. אך החקירה בעניין זה רחוקה מסיום. בלי להקל ראש בתופעה של רצח פוליטי מכל סוג שהוא, יש בכל זאת לשמר את חוש המידתיות." (ראובן קמינר, 2005)
"חישבו למשל על איזה פרופסור אנגלי נינוח המלמד סנגוריה על משטר הטוטליטריות בברית-המועצות. הוא לא יכול לומר פשוט ‘אני מאמין בחיסול היריבים הפוליטיים שלך כאשר זה יכול להביא לך תוצאות טובות’. סביר, לפיכך, שיאמר משהו כזה: ‘בעוד אני מודה בגלוי שהמשטר הסובייטי מפגין מאפיינים מסוימים שבעלי רעיונות הומניטריים עשויים לגלות נטייה לגנותם, אני סבור שאנחנו חייבים להסכים שהפחתה מסוימת של זכות ההתנגדות הפוליטית היא בת-לוויה בלתי-נמנעת של תקופות מעבר, ושהקשיים שהעם הרוסי נקרא לשאת הוצדקו לחלוטין במישור של ההישגים הקונקרטיים.’"
(ג’ורג’ אורוול, "פוליטיקה והשפה האנגלית", 1946)
— קישור —
האם שנאה (מוצדקת בחלקה) למשטר בוש ולקפיטליזם האמריקאי הקיצוני יכולה לשמש מצע לתמיכה בממשל חשוך, ברוטלי ומושחת המנצל ועושק את בני עמו ואת שכניו בשיטתיות משך עשרות שנים??
כל ילד יודע כי שורת הרציחות והעינויים של מתנגדי משטר בסוריה ולבנון קשורה ישירות בשליחי הממשל הסורי. החקירה הבינלאומית דרושה לצרכי הוקעה פומבית ואם אפשר להרתעה מפני צעדים דומים בעתיד. החשש של כותב המאמר כי החקירה נעשית מטעמים פסולים, כמו הקלה על הפעילות האמריקאית בעיראק, אינה יכולה לשמש תירוץ לתמיכה ברוצחים. האם עדיף לקבל בשתיקה את הדיכוי הסורי (ולהקריב שוב את הלבנונים) ולו רק כדי שארה"ב לא תרוויח דבר??
גישתו של הכותב במאמר זה מחלישה מאוד את בקורתו (הצודקת) על מעשיה הנפשעים של ישראל, אם בלבנון בעבר או בשטחים בהווה.
שלום לך, ראובן קמינר. קראתי שוב את מאמרך. "הייתי צריך… את היומיים האלה… שעברו, מאז קראתי, בפעם הראשונה את מאמרך. רציתי… לכתוב לך… גם תגובה רציונלית ורגועה, ולא רק- תגובה אמוציונלית ועצבנית."
אני מבין… שמעל לכל- אתה: שמאלני-רדיקלי. זאת אומרת- אתה רוצה ומנסה, תמיד- להבין את אויבך, במקום את- בן עמך. בגלל זה, כתבת את המאמר הזה. מאמר, המתייחס בסימפטיה, אל מדינת-סוריה. שהיא: מדינת-אויב, למדינת- ישראל.
במאמר הזה- סוריה, היא רק עוד מדינה ערבית. במזרח-התיכון. מדינה המתנגדת למדיניות המעצמה-העולמית: ארה"ב, באיזור. לכן, סביר להניח. שארה"ב, "שמה אותה על הכוונת שלה". לכן, "יש למחות על כך"! כי לארה"ב, המעצמה-העולמית. "אין זכות! להגיד לסוריה, מה לעשות!"
"לסוריה, יש זכות מלאה. לעשות, מה שהיא רוצה!" "במגרש-הביתי" שלה. שהוא- "המזרח-התיכון".
זו לפי דעתי. נקודת-מבטך בעניין.
בברכה.
יניב.
——-
ישראל מבצעת חיסולים בשטחים וחפים מפשע נהרגים- לפי כותב המאמר זה פשע מלחמה
סוריה משתמשת בטרור כדי לדכא את שאיפות הבדלנות של לבנון ורוצחת את ראש הממשלה שלה.שולטת על כלכלתה,ועל גופי הבטחון והצבא הלבנוני. מטפחת אירגון צבאי לא חוקי ומספקת לו נשק כדי שיפעל נגד אויבתה המרה בלי שהיא תהיה מעורבת- החיזבאללה. סוריה נוהגת בקולוניאליזם ופטרונות בלבנון אבל מה פתאום שכותב המאמר יגנה זאת ? הוא לטובת כל מי שנגד ארצות הברית.
לחיי הסטליניזם החדש!
אני מודה שסיום התגובה שלך העלה בי חיוך.
לאמר על משטר עריצות שהוא "בשנתיים האחרונות מקדם "רפורמות שוק" בנוסח נתניהו"
זה כמו לתת דו"ח תנועה לרוצח סדרתי.
כל משטר שנוטל מהאזרח את חופש המחשבה, חופש ההתבטאות והיכולת להשפיע על מהלך חייו
הוא משטר דיקטטורי שצריך לעבור מן העולם.
זה שאין תנועת פועלים ויש (או אין) "רפורמות שוק" זו רק סמנטיקה, זה רק עוד נדבך של משטר עריצות.
צריך לקרוא לילד בשמו – סוריה היא דיקטטורה והשלטון בה הוא משוקץ ופסול מן היסוד.
1. ציטוט מהמאמר:
"בתקשורת הישראלית יש תמימות דעים כי סוריה היא האשמה ברצח חרירי, אין זו אלא צביעות".
מה זאת אומרת "אין זו אלא צביעות"??
אם סוריה היא אכן אשמה ברצח חרירי (וכמו שזה נראה זו אכן האמת) אזי כלי התקשורת מדווחים על כך ועושים את עבודתם נאמנה.
אני לא מצליח לראות את הקשר למלחמת לבנון.
מהי בדיוק הצביעות כאן?
2. הכותב "שכח" לציין את תמיכתה של סוריה בארגון הטרור חיזבאללה, ותעיד על כך תמיכתו הנאמנה של נאסראללה בסוריה ובהמשך הישארותה בלבנון.
3. "בארסנל של ארה"ב אמצעים ושיטות ליצור מתיחו?ת", האמנם?
הרשה לי לציין מספר "שיטות ליצירת מתיחות" בהן נקטו אותם "קורבנות" של ארה"ב:
– פלישת סאדם לכווית
– הפעלת החיזבאללה ע"י סוריה
– התבטאויותיו של נשיא איראן והנשק האטומי שבדרך.
הייתי מציין גם קיום משטרי רודנות אפלים וביצוע פשעים נגד האנושות אבל אני מניח שהכותב לא יכיר באלה כ "שיטות ליצירת מתיחות", הרי כבר הוכח שדברים כאלו אינם מטרידים כהוא זה מספר אנשים שמעיזים לכנות את עצמם "אנשי שמאל".
תופעה מוזרה היא בעיני: אדם יעדיף קואליצייה של דיקטטורה וטרור בסגנון סאדם-אסאד-נסראללה
על פני ארה"ב.
הכיצד?
הייתי מצפה מן הכותב ראובן קמינר ניתוח קצת יותר לעומק מהמצב הכלכלי, החברתי והפוליטי של סוריה – כולל ניתוח מעמדי של המשטר, שבפירוש איננו משטר אנטי-אימפריאליסטי, איננו רואה בעין יפה את כוחות השמאל, אין בו תנועת פועלים עצמאית ובשנתיים האחרונות מקדם "רפורמות שוק" בנוסח נתניהו.
קראתי את המאמר ובראש התנגן לי שיר ישן של משינה- "הכל התחיל בנאצר…"
אלא, שלעומת רוב המגיבים, אין לי שום טענה תפישתית לראובן. ראובן שואף לקומוניזם, לטוטליטריזם, וזו זכותו. מי אני שאבוא ואטיף לו מוסר?
אולי כדאי שיבוא יום וסוריה תהפוך לחברה פתוחה, ואז מיליון וחצי הכורדים שאין להם אפילו זכויות יסוד בסיסיות, יבואו לראובן וישאלו אותו- על מה לעזאזל אתה מדבר?
"אין סיבה להתלהב מהמשטר הפנימי בסוריה"
– ומהמשטר החיצוני? כאשר מיעוט עלאווי כופה את רצונו בצורה רצחנית, מזה יש להתלהב?
"אם גורמים סורים ממלכתיים אשמים ולו באופן חלקי ברצח רפיק חרירי, ראש הממשלה הקודם של לבנון – יש לגנותם על כך."
– נכון מאוד. פויה גורמים סורים ממלכתיים. הא לך אויב אכזר…
ראובן- אף אחד מאנשי השמאל לא תומך בכיבוש ובהשלטת סדר בכפייה, ואכן כניסתה של ארה"ב לעיראק נעשתה ממניעים כלכליים ולא מתוך דאגה נעלה לדמוקרטיה. אך כאיש שמאל עליך להישאר עקבי, ולבקר שלטון עריצי-רודני (ניתן להתחיל בישראל).
בדרך-כלל יש לך כתיבה חדה, אל תגלה חולשה.
לעמיחי – האמנם? נדמה לי שהחיוך שעלה על שפתיך מבטא כשל מחשבתי נפוץ. כל כך הורגלנו בסגידה לחופש פוליטי ובזלזול בצורך לדאוג למחסורם החומרי של בני האדם, עד שנהפכו היוצרות והחופש הפוליטי נחשב לצורך בסיסי ואילו מחסה ומזון הם משהו שאדם צריך להוכיח שהוא ראוי לו.
האם באמת לדעתך עדיף משטר שבו אנשים מסויימים נותרים בלי מחסה ומזון, אך זוכים ל"חופש ההתבטאות" על משטר שבו הבעת דעות פוליטיות מסויימות היא מסוכנת, אך מבטיח לכל אזרח קיום מינימלי?
גם בכלא יש לכל אזרח קיום מינימלי.
אותו קיום מינימלי משמש שוב ושוב טיעון להצדקת המשטרים האפלים ביותר, וזה קורה מהסיבה הפשוטה שהם מהווים אופוזיציה לארה"ב.
קוראים לזה "הכשרת השרץ".
אני לא מצליח להבין איך איש שמאל שוחר זכויות אדם יסכים (אפילו "יסכים בקושי") למצב בו שליט רודן עושק, רודה ומענה את עמו ועושה במדינה ובתושבים כבשלו (ראה מקרה סאדם ובניו המהוללים).
אבל מה? האנשים שם חיים "קיום מינימלי" אז אפשר להמשיך.
אז לדעתי אי אפשר להמשיך.
אני לא צריך להיות זה שמספר לאנשים באתר "הגדה השמאלית" שאדם ללא חופש ביטוי הוא בדיוק כמו אדם הסובל חרפת רעב.
אינני רוצה להגן על התגובה של הגב’ ג’ונס, אבל יש אמת בדבריה. במאמר של ראובן קמינר, כותב שאני מעריך, יש הרבה מלל אנטי-אימפריאליסטי אבל מעט ניתוח מרקסיסטי. גם הופעתו של ח"כ מוחמד ברכה בכנס בנצרת ובפיו שבחים למשטר הסורי גרמה נזק עצום לחד"ש. הייתי מציע לח"כ ברכה להפגש עם קומוניסיטים לוחמנים (לא אלה שמכרו את נפשם למשפחה השלטת, במשטר בה הירושה עוברת מאב לבן!) שישבו שנים רבות בכלא הסורי. מדובר על אנשים שישבו במעצר ובמאסר בין 17 ל- 20 שנה וכל פשעם: דבקות בעקרונות המרקסיזם!
ושוב מתהפכות היוצרות. אם לא הסכמנו להכיר בחשיבותו של חופש הביטוי כשווה לזו של מחסה ומזון, עמיחי מבקש מאיתנו לפחות להכיר במצבו של מי שאין לו חופש ביטוי כגרוע כמו זה של מי שחי בתא כלא.
לא – אין בין השניים ולא כלום. נהפוך הוא – מצבו של אסיר שיכול לצעוק סיסמאות פוליטיות השכם והערב אינו טוב באופן משמעותי מזה של אותו אסיר שנאלץ לשמור את דעותיו הפוליטיות לעצמו.
באשר להכשרת שרצים – לי אין שום אשליות באשר לסוריה או דיקטטורות אחרות. נדמה, לעומת זאת, שלך ישנן אשליות באשר לאיכות החיים במדינות ליברליות (כלומר, קפיטליסטיות) – ישראל, ארה"ב, או כל מדינה שמשרד החוץ האמריקאי מעניק לה את התואר "דמוקרטית". אתה, בסגידתך למולך הליברליזם מוכן להכשיר מעשי נבלה המקובלים במדינות אלה כגון התעמרות בעניים מבית או הריגתם של עשרות אלפי אנשים מחוץ.
אני מוכן להציג רשימה מדורגת של תנאים המספקים איכות חיים לבני אדם (או להשתמש ברשימת עדיפויות מקובלת כגון זו של מסלו – ראה
— קישור —
) ולמדוד את ערכם של משטרים לפי המידה שבה התנאים הללו מקודמים תחת המשטר, וכך לתת לעובדות לדבר בעד עצמן. האם אתה מוכן לעשות זאת?