על משקל ספרו הידוע של הסופר הדרום אפריקני אלן פטון "זעקי ארץ אהובה", אני אומר, בעקבות בחירתה של מישל באשלה הסוציאליסטית לנשיאת צ’ילה, "צהלי ארץ מתאוששת". זו ממש חדשה מרנינה, מעודדת ומלאת תקווה. בחירתה של הרופאה מישל באשלה, לא רק סוציאליסטית, גם האשה הראשונה שנבחרה לנשיאת המדינה, הוא עוד שלב בדרכה של צ’ילה הדמוקרטית להירפא מאימי משטר הדמים של הדיקטטור אוגוסטו פינושה (שלמרבה הבושה ישראל סיפקה לו נשק).
איך הגלגל מסתובב לו. מישל באשלה, שנאסרה ועונתה בשלוט הדיקטטורה הפאשיסטית של הגנרל פינושה, נמנית עם משקמי הדמוקרטיה בצ’ילה ועתה קוטפת את פרי עמלה.
יש לי יחס מיוחד לצ’ילה. נמניתי עם הישראלים המעטים שהפגינו בספטמבר 1973 נגד ההפיכה הצבאית של הגנרל פינושה ורציחתו של נשיאה הסוציאליסטי סלבדור איינדה (גם לצ’ילה יש את ה-11/9 שלה, יום ההפיכה הצבאית שבוצעה בסיועה ותמיכתה של ארה"ב בימי ממשל ניקסון קיסינג’ר – לא נשכח).
אני חש סיפוק עמוק מכך שמישל באשלה הסוציאליסטית גברה על המתחרה שלה, אוליגרך מיליונר מקומי שלא הצליח לסמא את עמו במיליונים שלו והובס.
בחירתה של מישל באשרה הוא מסר של תקווה לאסירים פוליטיים אחרים שנאבקו ונאבקים למען עקרונות נעלים של חופש וזכויות אדם ונכלאו על ידי משטרי רשע.
מרדכי ואנונו בהחלט יכול לשאוב עידוד מכך. יבוא יום ומאבקו למען עולם חופשי מנשק אטומי יוכר ויוערך גם על ידי בני עמו. אסירים פוליטיים פלסטינים, כמו חבר הפרלמנט מרואן ברגותי, שמשטר הדיכוי הישראלי כולא ומענה, גם שעת תהילתם תגיע.
נבחרת מנצחת?
עם תום הבחירות המקדימות (פריימריס) במפלגת העבודה, הציג יו"ר המפלגה עמיר פרץ את המועמדים שנבחרו "כנבחרת מנצחת". הוא הרעיף עליהם שבחים, כמו למשל שמדובר באנשים "הטובים ביותר בתחומי החברה, הכלכלה, הביטחון והמדיניות", ממש נבחרת חלומות שעומדת לדבריו לתפוס את השלטון למחרת יום הבחירות, ב-29 במארס.
עתה נותרה לו עוד משימה של מה בכך, לשכנע את הבוחר הישראלי.
הימין הישראלי מיהר להגיב על תוצאות הפריימריס בהתניות מוכרות: "השמאל הקיצוני כבש את העבודה"; "פרץ השלים את השתלטות ההסתדרות על המפלגה"; "שלי יחימוביץ היא בכלל קומוניסטית מחד"ש". וכיוצא באלה דיבורים, שהלוואי והיו נכונים.
לצערי אינני יכול להיות שותף ל"האשמות" אלו.
מנקודת מבטו של איש שמאל, שקלול העמדות של 20 הנבחרים הראשונים של מפלגת העבודה, לא מגיע אפילו למתחם העמדות של סוציאל דמוקרטיה שמאלית.
די אם אזכיר את העובדה שבעשיריה הראשונה מופיעים שני גנרלים, עמי איילון ובנימין בן אליעזר, וכך גם בעשיריה השנייה, דני יתום ואפרים סנה. זו תעודת עניות למפלגה שמבקשת להנהיג את המדינה לשלום ולשוויון, כפי שמצהיר ראשה.
איילון היה ראש השב"כ שמייחסים לו את "שיקום השירות" לאחר רצח רבין. מה זה "שיקום" כשמדובר בארגון האמון על הפרת זכויות אדם? פירוש הדבר שאיילון הצליח להחזיר את השירות לשגרת העינויים והמעצרים.
בן אליעזר היה מפקד צבא הכיבוש בגדה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 ושר ביטחון בממשלת שרון הראשונה. פשעי מלחמה ודם פלסטיני רב של חפים מפשע נזקפים לחובתו במאמציו לשמר את הכיבוש ולדכא את ההתקוממות הפלסטינית. אפרים סנה נימנה עם חבורת המדכאים הן בימים בהם שלטה ישראל בדרום לבנון והן מאוחר יותר בגדה. דני יתום היה בין השאר אלוף פיקוד המרכז וראש המוסד. מה עושה אלוף פיקוד המרכז? הוא דואג לכך שצבא הכיבוש ימלא כהלכה את תפקידו הקולוניאלי בשטחים הכבושים. כל הארבעה אולפו לראות את הסכסוך עם הפלסטינים דרך קנה הרובה, התותח והפרות זכויות אדם. אם נוסיף לארבעה גם את הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק, שעל הנזקים שהביא בתפקידיו השונים אפשר לכתוב ספר, התמונה תהיה מדכאת עוד יותר.
אם הם יהיו נותני הטון במישור המדיני ביטחוני בממשלה שיקים פרץ, אז אפשר לשכוח משלום ודו קיום. החבר’ה האלה מתפרנסים מהנצחת הסכסוך, והם יעשו כל שביכולתם למנוע את הניתוח הדרוש לפתרון יסודי שיביא שלום. אין זה מקרה שהחמישה גם תומכים במדיניות כלכלית של הפרטות וכל אחד מהם מתהדר בבעלי הון שתורמים להם למסעות הבחירות.
מי שקרא את הראיון האחרון עם אבישי ברוורמן ב"מעריב", המיועד של פרץ לשר האוצר, בו הוא פורש את רעיונותיו, מבין שהפערים בינו לביו נתניהו ניתנים לאיתור במשקפת בלבד. הוא בוגר הבנק העולמי העובד בקנאות אלילית את דת ההפרטה. הרבה עוולות נגרמו למדינות העולם השלישי בגין הבנק העולמי. אני חושש מאוד מהצפוי לנו מידי ברוורמן.
אם פרץ רציני בהצהרותיו על חיסול העוני, יש יותר מסיכוי סביר שברוורמן יאכיל אותו חצץ. ברוורמן כמובן לא לבד. ניתן לצרף אליו את הזוכה במקום הראשון, ח"כ ועו"ד יצחק הרצוג, איש עתיר נכסים, שעמדותיו הכלכליות דומות לאלו של ברוורמן. נכון שיש את שלי יחימוביץ. מי שמאמין כי היא הסנונית שתביא את האביב, שיצביע עבודה.
גם בנושאים מדיניים ביטחוניים אנו שומעים לאחרונה מפרץ ואנשיו, כמו איילון, זמירות שרוניות של "אין עם מי לדבר", של "נסיגה חד צדדית" של "המשך בניית הגדר".
העבודה צועדת קדימה ל"קדימה".
כאמור, הלוואי ואני טועה וכל "קללות הימין" יתגשמו אחת לאחת.
עף לפני שטס
מפלאי החברה הישראלית. אזרח ערבי ישראלי מוסלמי בן 18, אוהב טיסה שעשה כבר רישיון טיס אזרחי, ביקש להתגייס לחיל האוויר לקורס טיס. האיש רוצה להיות טייס קרב. שאלו אותו, תהיה מוכן להפציץ בעזה? הוא ענה כי יבצע כל פקודה שתינתן לו. "תנסו אותי", הציב אתגר לפני הצבא.
התשובה שקיבל משלטונות הצבא: לקורס טיס לא, טרם הגיע הזמן לטייס ערבי בצבא הישראלי. במקום זאת הציעו לו להתגייס לצנחנים. נראה אותו הורג ערבים כצנחן, אחר כך יחזרו ויבדקו את כשרותו להטיל פצצות על בני עמו.
מצב מטורף. בגלל הגזענות הישראלית ("אין אמונה בערבים"), נמנע מהבחור הערבי לבצע פשעי מלחמה.
"ברוך השם: גם צ’אבס אנטישמי"
בימים האחרונים הפך נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס ללהיט חם בתקשורת הישראלית.
בנאום חג המולד של צ’אבס נכלל משפט האומר כי צאצאיו של צולבי ישוע השתלטו על העושר בעולם.
משפט כזה הוא חגיגה לציידי האנטישמיות בישראל. מדינת ישראל לא יכולה לחיות בלי לגלות בכל חור בעולם אנטישמיות. זהו סם החיים של התנועה הציונית, הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל, יד ושם, המפלגות הציוניות, החל בימניות, עבור לדתיות וכלה בשמאליות. "העולם כולו נגדנו" היא סיסמה שממנה מתפרנסת ישראל לא רע. באמצעות ניפוח שד האנטישמיות אפשר "לקרוא" ליהודים "לעלות לישראל" (המקום הכי פחות בטוח ליהודים) וזו גם דרך די יעילה להטות את תשומת לב הציבור בעולם מהעוולות, הפשעים והגזענות שמאפיינים את ישראל ולהאשים את כל העולם ואשתו בשנאת ישראל, הציונות והיהדות, שהם לשיטתה המעוותת של התעמולה הישראלית "אותו הדבר".
הוגו צ’אבס ממש תפור על פי הזמנה עבור ישראל. גם איש שמאל, גם יריבו של הנשיא דבליו בוש "בן בריתה של ישראל". להאשים אותו באנטישמיות פשוט מתבקש. צריך רק לחכות להזדמנות ואז להלביש עליו את הכתם הנורא. ההזדמנות נקרתה לישראל בעקבות אותו משפט על צולבי ישוע. צ’אבס אמנם לא הזכיר את היהודים, אבל זה בכלל לא חשוב. גם העולם הנוצרי כבר מזמן שיחרר את היהודים מצליבת ישוע, אפילו האפיפיור נתן לנו פטור. בהחלט יתכן שצ’אבס בכלל התכוון לרומאים, האימפריה של הימים ההם שיכולה להיות משל לאימפריה של הימים האלו, ארצות הברית, שבה מתרכז כידוע העושר העולמי שהוא בין השאר גם תוצאה של הגזל והשוד של העולם העני.
אפשרות זו לא קיימת בתבנית הישראלית. צולבי ישוע, אליבא דמשרד החוץ שלנו, יכולים להיות רק יהודים, ועל כן הגישה ישראל מחאה לוונצואלה על "גילויי אנטישמיות".
בישראל יש כידוע עיתונאים מאוד נאמנים למדינה ולרעיון הציוני והם גם ממושמעים ונוטים להתחשב בהנחיות משרד החוץ. כמובן, לא מדובר בהנחתה בוטה של הקומיסר במשרד החוץ בנוסח משטרי עריצות גסים, אלא בהעברת מסרים עדינה, עקיפה בבחינת כך ראוי שיעשה. שני עיתונאים בעיתון השני הנפוץ בישראל, "מעריב" שמו, התגייסו למשימה, קפצו בשמחה ובששון על עגלת התעמולה הישראלית ושלחו חצים מורעלים לעבר צ’אבס "האנטישמי".
האחד הוא גד שמרון, איש המוסד לשעבר שמבין את תפקידו גם בלי לקבל טלפון ממעבידו לשעבר, והשני הוא בן-דרור ימיני, שהפך את החיפושים אחרי אנטישמים בשמאל לתחביבו. הוא עושה זאת תוך התחזות לאיש שמאל, כך זה נשמע אמין יותר בעיני הימין. לבן-דרור ימיני היה מיד ברור, במקרה זה תאם גם את האינטרס של משרד החוץ, שצ’אבס התכוון ליהודים, שהרי רק הם צלבו את ישוע, ורק הם נטלו 10% מהעושר העולמי. בן-דרור ימיני רקח בהזדמנות זו סלט אחד גדול והכניס לתוך הקלחת של האנטישמית השמאלית גם את שרת האוצר של נורבגיה, שקראה להטיל סנקציות על ישראל בגלל משטר הכיבוש המוטל על העם הפלסטיני.
עכשיו אני לגמרי מבולבל. הרי גם אנוכי חתום על עצומה הקוראת להטיל סנקציות על ישראל בגין האפרטהייד שהקולוניאליזם הישראלי הקים בשטחים הכבושים. האם זה הופך אותי ואת חבריי לאנטישמים? האם כאשר חתמתי על עצומה התומכת בסנקציות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשעתו, זה הפך אותי לשונא לבנים?
ההובי של בן-דרור ימיני הוא לחטט בפחי אשפה ולנסות לדלות משם איזה איש שמאל אנטישמי. ובצר לו, הוא ממציא אותם בדרך הקלה ביותר: הוא גוזר גזירה שווה בין ביקורת חריפה (וצודקת לטעמי) על ישראל עם אנטישמיות. או אז אין סוף לחגיגת האנטישמיות.
הוא תמיד חוזר על אותה שאלה: למה לא מטילים סנקציות על איראן או על סודן? במקום שבן-דרור ימיני יילחם להטלת סנקציות על משטרי עריצות נוסח איראן וסודן, הוא משתמש במשטרי הרשע האלה כאליבי לעזוב את ישראל לנפשה ולתת לה להתעמר בפלסטינים ככל שתרצה, בלי סנקציות ועם הרבה סיוע במטבע חוץ.
חזרה לצ’אבס. לפעמים אין תיאום בין בן-דרור ימני, משרד החוץ הישראלי והקהילות היהודיות. כך קורה שראשי הקהילה היהודית בוונצואלה יצאו בגילוי דעת הדוחה את ההאשמות על צ’אבס כאילו הוא נגוע באנטישמיות. אין לכך שחר, נאמר. אבל בן-דרור ימיני לא ייתן ליהודים בוונצואלה לקלקל לו את ההצגה.
יחד עם זאת, גם אם הייתי שותף לדעה שהמשפט אותו אמר צ’אבס אינו שיא של ניסוח מוצלח, לא הייתי ממהר להטיל בו דופי של אנטישמיות.
המבחן על פיו ראוי לקבוע אם מנהיג מסוים הוא אנטישמי או גזען אינו תלוי במשפט כזה או אחר שאמר, אלא ביחסו אל הקהילה היהודית ומיעוטים אחרים במדינה בה הוא שולט. על פי קריטריון זה לא דבק בהוגו צ’אבס דופי.
גזלנים
עכשיו זה ברור ורשמי. מדינת ישראל גוזלת בחסות הממשלה והצבא קרקעות פרטיות של פלסטינים בשטחים הכבושים ומוסרת אותם לכרישי נדל"ן כדי שיבנו בהתנחלויות בנייה בלתי חוקית, שלא עברה את הליכי הרישוי המחויבים על פי חוק. זה המצב בבילעין, שקרקעות התושבים נגנבו למען הרחבת התנחלות מודיעין עילית.
היחס המופקר לרכושם של פלסטינים הוא עוד פן של הגזענות הישראלית, שהרי כאשר מדובר ביהודים, יש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שבסעיף 3 שלו נקבע: "אין פוגעים בקניינו של אדם".
נראה שבעיני שלטון הכיבוש הישראלי פלסטינים אינם בגדר אדם, ומכאן שקניינם אינו מוגן מפגיעה וניתן לעשות בו ככל העולה על דעתו של הכובש. יש לו כוח, יש לו צבא, יש לו בולדוזרים, יש לו מתנחלים.
כך יכולים המתנחלים לקבל דירות במחירים מוזלים מבלי שהקופה של הקבלנים תיפגע. כל זה מזכיר את היחס של שלטוות גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 אל רכוש יהודי. זו הדרך בה הפסידו הורי את רכושם בגרמניה. הלקח לא נלמד. ישראל מוכיחה שוב שילד מוכה הופך במקרים רבים להורה אלים.
מפגעי ההפרטה
פעם היה הקיבוץ קיבוץ. כלומר, חברה שיתופית המתקיימת על עקרון הערבות ההדדית. איש לא נזרק לכלבים.
עתה משנה הקיבוץ את עורו. ההפרטה אוכלת בכל פה. כל איש לדרכו. כל אחד צריך לדאוג לפרנסתו. נוצרו פערי שכר גדולים בין המועסקים בתוך הקיבוץ. חברים נקלעו לקשיים. איך ייצאו מזה? זבש"ם. כך קורה שמשפחה בקיבוץ גשר הזיו, שמתארים אותה כ"מלח הארץ", נקלעה לקשיים כלכליים ולחובות בשוק האפור, החליטה כי על מנת לצאת מהמֵצר יש להקים בביתם שבקיבוץ מעבדת קוקאין.
ההפרטה כגורם משחית המוביל לפלילים.
פעם היה אגד קואופרטיב שמרבית עובדיו היו גם הבעלים. הקואופרטיב התנהל על פי עקרונות הקואופרציה תחת חסותה של ההסתדרות. היו גם עובדים שכירים אולם הם נהנו משכר הוגן ותנאים סוציאלים נאותים, כפי שדרשה ההסתדרות.
גם עובדי הניקיון, שניקו בלילה את האוטובוסים, היו שכירים של הקואופרטיב.
עתה, תחת כנפי דת ההפרטה, מתנהלת חברת אגד על פי עקרונות הקפיטליזם הנבזי והאלים. פועלי הניקיון כבר אינם עובדי אגד, אלא מעין עבדים של קבלני כוח אדם.
לראשי אגד לא אכפת. קבלני כוח האדם רוצים להרוויח כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. כך קורה שאחד העובדים שמעביר בלילה אוטובוסים ממקום חניה אחד למשנהו, נהג ללא רישיון בר תוקף, ודרס למוות שני נערים.
מיקסום הרווח והניצול הנובע ממנו מסכן חיי אדם. הנערם שנהרגו הם קורבנות ההפרטה.
מאמר מצוין. בהחלט התייחסות מרשימה לניצחונה של המועמדת הסוציאליסטית בצ’ילה. לגבי נושא הפריימריס במפלגת העבודה, אני מסכים שעדיין נותרה הדומיננטיות הבלתי נסבלת של הגנרלים במפלגות השונות, ורק שלי יחימוביץ’ אכן מהווה איזשהו שיפור לעומת מה שהיינו רגילים מאותה מפלגה. ועוד התקדמות סמפטית במפלגת העבודה היא שמר פ’ כבר לא שם. לגבי נושא האנטישמיות אני בהחלט מסכים לגבי העניין עם בן-דרור ימיני שההתעסקות שלו בנסיונות לצייר אנשי שמאל כאנטישמים היא מצד אחד פתטית ומצד שני מעצבנת. בכל מאמריו של ימיני אפשר פשוט להידהם מאיך שלמרות שימיני מגדיר את עצמו כאיש שמאל אחרי הכל, אנשי שמאל מפריעים לו יותר מהמתנחלים והכיבוש.
מתכוונים אליו, הרי שעל ראשו, כנראה, בוער איזה משהו.
כמה התפתלויות יתפתל אדם בכדי לא להביט באמת המכוערת בפניה.
במשך 2000 שנה ההאשמה הראשית, המרכזית, החטא הקדמון שהפנה כל נוצרי(בעיקר קתולי) כלפי היהודים הייתה צליבת ישו. זו האשמה הקלאסית הבלתי נתנת לתיקון הבלתי ניתנת לפיתול.
צ’אבס אמר "יש בעולם עושר לכולם, אבל כמה מיעוטים – הצאצאים של אותם אלה שצלבו את ישו…השתלטו על העושר של העולם."
ספירו מפרש:
"…העולם הנוצרי כבר מזמן שיחרר את היהודים מצליבת ישוע, אפילו האפיפיור נתן לנו פטור. בהחלט יתכן שצ’אבס בכלל התכוון לרומאים, האימפריה של הימים ההם שיכולה להיות משל לאימפריה של הימים האלו, ארצות הברית, שבה מתרכז כידוע העושר העולמי שהוא בין השאר גם תוצאה של הגזל והשוד של העולם העני."
לפי הפרשנות של ספירו, צ’אבס בחר להשתמש בפלפול תלמודי הדורש ידע הסטורי, ידע תיאולוגי מעמיק, תחכום אנין וכמובן הכרה פוליטית בריאה בכדי לתקוף את ארה"ב, וכל זה בנאום להמונים הרעבים בונצואלה. מי היה מאמין, האיש הרי תוקף את ארה"ב מתחת לכל עץ רענן ובבוטות מרעננת. ספירו בוודאי לא יחתך מתער אוקאם בזמן הקרוב. פרשנותו מעליבה את האינטלקט והיא התקרנפות אמיתית.
מדוע איש שמאל יעשה את זה? מדוע לחטוא לאמת באןפן כלכך בוטה ומבאס? מדוע ספירו שאינו פוחד לומר את כל אשר על ליבו, מתעקם ככה? שר"מ מספק אפולוגטיקה זולה לפליטת הפה(או לא) הזו של צ’אבס זה דבר אחד. שספירו עושה זאת, דבר אחר.
ולהיא עם הכובע הבוער, הרבה יהודים באמת בערו בגלל שאחרים דווקא חשבו שכשמדברים על צליבת ישו מתכוונים אליהם. אירוני לא?
גדעון, הביקורת שלך על הרשימה של מפלגת העבודה נראית לי מחמירה מדי.
זה נכון שמסנה, יתום ובן-אליעזר אי אפשר לצפות לכלום, אבל לדעתי יש מקום לתת קרדיט לאילון וברוורמן. את אילון אתה שופט על סמך התפקידים שהוא מילא בעבר, מבלי להתייחס לעמדות שהוא מציג בשנים האחרונות (למשל, הוא מדבר בגלוי על חלוקת ירושלים). גם ברוורמן מדבר על העלאת שכר המינימום והפסקת הניצול של עובדים ע"י חברות כח האדם. שניהם נראים לי בסה"כ אנשים חיוביים, ביחוד בהשוואה לאוסף הנוכלים והמושחתים שבקדימה ובליכוד. בענין הרצוג – מה הבעיה עם זה שהוא "איש עתיר נכסים"? חוץ מזה, הוא הצביע בועדת השרים לעניני חקיקה נגד המשך פיטום האווזים, מה שהופך אותו בעיני לאדם בעל רגישות מוסרית אמיתית (בניגוד לשלי יחימוביץ’ שזלזלה בענין הזה).
הטובים לטייס הייתה סיסמתו השקרית של עזר ויצמן,הכוונה הייתה התעופה בישראל שמורה לקבוצה מצומצמת של אליטה אשכנזית.
שני גופים בישראל שולטים בענף התעופה,חיל אוויר ומינהל התעופה האזרחית.
חיל אוויר ממיין את אנשיו ע"י סדרת בחינות,שבד"כ לאליטות יש גישה מוקדמת ,ויכולת להתכונן,למשל מי שמעוניין להגיע לקורס טייס יוכל למצוא אקזמפלרים של המבחן בחדר האוכל בקיבוץ בית השיטה.
הגוף השני ,מינהל התעופה מנכש את ה"עשבים השוטים" עי מדיניות של "מכות"
מבחנים מכשילים………אגרות יקרות…….בירוקרטיה מסובכת…וכל דרך שעשויה לייאש את המועמד הפוטנציאלי לטייס.
כילד ביליתי שעות ארוכות בהתבוננות במעוף השחפים,מסקנתי הייתה שכדי לעוף לא צריך יותר מאי קיו אחד או שניים(לשחף אין יותר מזה).
כבוגר הגעתי לאין ספור שדות תעופה בארה"ב,בה חופש התעופה,הוא כמעט אחד מזכויות האדם(גם אחרי אחד עשר בספטמבר)
בעיקר התפעלתי מהסבתות האמריקאיות שמגיעות בסופי שבוע,מתיישרות על מסלולי ההמראה וממראי אות אל על.
עצתי לטייס הערבי,במקום לבגוד בעמו,למצוא דרך נאותה לממש את חלומו,וזכותו לעוף כמו ציפור בארץ התעופה ארה"ב.
לחיים,
מי שמכיר וקורא אותי יודע כי מעולם לא התחמקתי מביקורת על מנהיגים, מפלגות ומשטרים שסווגו כשמאליים, אם סברתי כי הם שוגים, או חמור מזה, אשמים בפשעים.
הדברים באו ובאים לידי ביטוי גם ברשימותיי בגדה השמאלית.
אם אשתכנע כי צ’אבס לוקה בגזענות (שהאנטישמיות היא אחד מענפיו), ולו הקלה ביותר, לא תהיה לי כל בעיה לגנות אותו.
דוגמה: אם צ’אבס יחליט להלאים רק מפעלים בבעלות יהודית, זאת תהיה הוכחה לכך שהוא חוטא באנטישמיות.
אין אפילו רמז קל שבקלים כי הוא הולך בדרך זו או דומה לזו.
אני יוצא נגד הניסיון לחטט בקרביים כדי להמציא אנטישמיות במקום שכלל לא קיימת, כפי שעושה למשל בן דרור ימיני (אחד מני רבים), נראה שגם אתה שותף לכך.
לא פירשתי את דבריו של צ’אבס, אלא הדגמתי כי מול אלה שתולים באותו משפט אחד ויחיד מתוך נאום ארוך תלי תילים של אנטישמיות, אפשר להעמיד גירסה שונה. ובנוסף אני מציע לך לא לקבוע מסמרות באשר להשכלתו וידיעותיו ההיסטוריות של צ’אבס, ולו מהטעם הפשוט, שאינך יודע מה הוא יודע.
לדעתי המתקרנפים הם אלה שנענים לאופנה הימנית השלטת כיום בישראל שאחד מסימניה הוא להדביק תווית אנטישמית לאנשי שמאל בעולם שלא מקבלים את מדיניות ארה"ב או ישראל, במטרה להציגם כלא לגיטימיים.
אני יוצא נגד אופנה זו, מה עוד והיא באה מבית היוצר של מי שחוטאים מדי יום בגזענות והפרת זכויות אדם.
טלו קורה מבין עיינכן השמאלניות ופרסמו גם תגובות נגד המשמיץ הסידרתי ספירו.
אם יש בכם מעט יושרה (אני משוכנע שאין, תפתיעו אותי) פרסמו את תגובתיי!
למר ספירו,
אני לא טענתי חלילה שצ’אבס בור, סביר להניח שהוא לא. אני טענתי שהאיש מדבר לקהל מסויים והקהל הזה לא חובש את ספסלי הפקולטה למדעי החברה, כיוון שכך יש גבול עליון למידת הפרשנות היצירתית שאפשר לבקש מהקהל הלז. צ’אבס יודע היטב למי הוא מדבר וברור לו לחלוטין שחלק לא מבוטל מהאנשים השומעים אותו יזהו ב"צולבי ישו" את בני עמך לא כל שכן בהקשר של ה"עושר העולמי", בל נטמון את ראשינו בחול. אני לא טוען אגב שצ’אבס אנטישמי, אבל צ’אבס כנראה בחר לרכב על הנמר או לפחות לקחת אותו לנסיעת מבחן.
אם זה מקובל בעניך, זו זכותך. זה מפתיע אותי, דווקא משום שאני כן קורא את רשימותיך באופן קבוע. אחד מהמוטיבים הקבועים בכתיבתך הוא משל המדרון החלקלק שבו מחליקים מ"לשבור להם את העצמות" ל"תוריד עליו פצצה של טון" בלי לעצור בדרך ב"מה אנחנו עושים לכל הרוחות?". מדוע אתה מחליק את האמירה האומללה הזו לצ’אבס?
איש שמאל יכול לאמר, "אמירה אומללה עם קונוטציות אנטישמיות ברורות שחבל שנאמרה" ועדיין לתמוך במדיניות שצ’אבס מוביל במוצהר או מצהיר שיוביל. לא?
האם כאלה מונוליטים הפכנו?
לגדעון ספירו – על צ’אבס –
אפשר לתמוך בצ’אבס ובמדיניותו הנהדרת, אך אינו חף משגיאות. לומר בארץ נוצרית דתית –
ראה בקישור בע"מ 18 –
— קישור —
ואני מתרגם מקסטילית:
"יש בעולם לכולם, אבל בגללל שכמה מיעוטים, הצאצאים של אותם אלה שצלבו את ישוע, הצאצאים של אלה שהדיחו את בוליבר מכאן, וגם כן צלבוהו באופן כלשהו בסנטה מרתה, שם בקולומביה." (בוליבר נפטר משחפת בסנטה מרטה בדרכו לגלות באירופה).
אז אין לחגוג עם כל שוחרי האימפריאליזם האמריקאי, אבל אם צ’אבס מזייף יש לבקר את התבטאותו – ויש לתמוך בדרכו.
גדעון שלום,
מה בעניין חרם על מוצרים של סין העממית בשל משטר הכיבוש המוטל על העם הטיבטי?
יש מצב שהנורווגית הנאורה תקרא לחרם כזה?
מודה מראש על תשובתך.
לאייל,
ברוורמן נתן ראיון מקיף ל"ידיעות אחרונות" ושם פרש את משנתו הכלכלית. היא לא שונה בהרבה מזו של נתניהו, והיא גם עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של הבנק העולמי שם עבד ברוורמן שנים רבות.
איילון מדבר היום אחרת בהשוואה לימים שאירגן את "המפקד הלאומי" יחד עם פרופסור סרי נוסייבה. הוא תומך בחומת האפרטהייד ובגזל הקרקעות הפלסטיניות שמאפיין אותה. הוא טוען שהיום אין פרטנר למו"מ ולכן הוא תומך בנסיגה חד צדדית לחומת האפרטהייד. את המתנחלים הוא מכנה "חלוצים" וכך הלאה.
ח"כ יצחק הרצוג ממשיך למעשה את מסורת אביו הנשיא חיים הרצוג. כמו שרון הוא בא מהצבא והתחבר לבעלי הון והבן ממשיך. הוא שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג נאמן" (יש עוד שותף ששכחתי את שמו). נאמן הוא יעקוב נאמן שהיה שר האוצר בממשלת נתניהו. עמדותיו הכלכליות לא שונות מאלו של ברוורמן או אולמרט.
לחיים,
עניין המדרון החלקלק בהחלט מקובל עליי, והודוגמא שנתת לגבי רבין היא מצויינת, אבל היא דווקא מבליטה את ההבדל באשר לסוגיית צ’אבס. אתה לא יכול להראות לי שורת התבטאויות של צ’אבס שמתאימות לעקרון המדרון החלקלק.
אתה קובע כיצד הבינו זאת שומעיו, מבלי שאתה מביא תמיכה או הוכחה. אתה פשוט משליך ממך על הקהל בוונצואלה שהאזין לו.
למרדי בלייוייס,
אני אפילו לא הגדרתי את עצמי כתומך צ’אבס. הוא נמצא עתה בעיצומו של תהליך פוליטי שאינני יודע לאן יוביל.אני מסתפק בשלב זה באהדה לכמה ממהלכיו, וממתין להתפתחויות. (בתקווה שהנשיא בוש לא יתנקש בו כפי שאחד מקודמיו עשה לאיינדה). לדעתי אין יסוד לקביעה כי הוא אנטישמי או מגלה נטיות כאלה. העובדה שהזכיר בקטע הנדון בנאומו גם את בוליבר דווקא מחזקת את הסברה שאין לדבריו כל קשר ליהודים.
לאלישע,
אני תומך בחרם על סין בגין מדיניותה בטיבט. אינני יודע אם השרה הנורבגית תתמוך בזה, אבל זה לא מפחית מהצדקת החרם על ישראל בגין משטר האפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים.
אכן, היותה של סין מעצמה עולמית, אחת מחמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון, מקשה מאד על הכרזת חרם. אבל זה לא הפחית מהצדקת החרם על דרום אפריקה. בקו הרצף שבין צדק מוחלט לאי צדק מוחלט יש שלבי ביניים. אז אני מעדיף צדק חלקי על אי צדק בכלל.
איש לא מפריע לך לתמוך בחרם על סין, בצד תמיכה בחרם על ישראל. האמת המרה היא שפשעי סין בטיבט לא מזיזים לך. היו בישראל הפגנות נגד מדיניות סין בטיבט שאורגנו על ידי אמנסטי ולא השתתפת בהן. אתה משתמש בפשעי סין כדי למרק את פשעיה של ישראל ולחלצה מהחרם. ציניות ציונית ותו לא.
למר גדעון ספירו,
בתגובה לדבריך בענין מפגעי ההפרטה המתרחשים בתנועה הקבוצית,אתה אומר:"איש לא נזרק לכלבים".
זה לא נכון!
המשוררת רחל, בהיותה חברת הקיבוץ דגניה, בעת שחלתה במחלת השחפת,נתבקשה על ידי חברי וחברות קיבןצה לעזוב את הקיבוץ.
היא בהחלט נזרקה לכלבים.
בעיני זהו סוג של אכזריות שהיתה קיימת כבר אז, וממשיכה להתקיים גם היום.
נא לא להתמם!!!
לחיים,
יפה שאתה מנסה לדלות את האקדח המעשן, אבל בשלב זה, הארועים שאתה מציין אינם משכנעים.
בענין הפשיטה לבית הספר, נראה שמדובר בסוגיה פלילית, ואינך מפרט יתר על המידה. גם בישראל המשטרה פושטת מעת לעת על בתי ספר בגלל ארועים פליליים.
אם נכון מה שאתה מציין כי יש חשד ש"המוסד" הישראלי חשוד כמעורב ברצח, זה אינו מפתיע. ידיו של "המוסד" בוחשות ברחבי העולם, והוא מעורב בלא מעט מעשי רצח. די להזכיר את אלה שנכשלו כמו רצח המלצר המרוקני בנורבגיה.
ידוע שמדינת ישראל לא נמנעת מלנצל קהילות יהודיות מקומיות לצרכיה, כולל באמצעות "המוסד".
לכן אנו זקוקים ליותר מידע מזה שאתה נותן על קצה הזרת.
באשר לביקורו של הנשיא האיראני בוונצואלה, זה בוודאי שאינו מלמד דבר בנושא עליו אנו דנים. לצערי יש מעט מדינות בעולם, אם בכלל, שמנהלות מדיניות חוץ על בסיס מוסרי טהור. אני מניח כי היות שני האישים נשיאים של יצואניות נפט, הנתונים בעימות עם ארה"ב, מזמן מפגש אינטרסים נקודתי, ואין לדבר קשר לא להכחשת השואה ולא ליחס ליהודים.
כמובן שמדיניות חוץ מוסרית מחייבת ניתוק קשרים עם מדינות המפרות זכויות אדם, ואיראן ללא ספק נכללת בקטגוריה זו, גם ישראל. אני מניח שצ’אבס בענין זה לא שונה מישראל שכאשר סברה כי הדבר משרת את האינטרים שלה, קיימה יחסי ידידות, כולל יצוא נשק ואימון יחידות צבא, עם רוצחים ומשטרי עריצות חמורים לאין ערוך מזה האיראני. ראה אידי אמין מאוגנדה או הגנרל מובוטו מקונגו. (שהיה דרך אגב חבר קרוב של שרון).
ואם כבר הזכרת את נשיא איראן, תבדוק את יחסו ליהודי איראן, ותמצא שמצבם בוודאי טוב יותר מזה של הפלסטינים בשטחים הכבושים, ומהיבטים מסויימים גם מזה של אזרחי ישראל הערבים. תבדוק כמה אזרחים יהודים נהרגו מירי שוטרים איראנים מאז המהפכה החומיינית, וכמה אזרחים ערבים נורו על ידי משטרת ישראל באותו זמן.
הפונדמנטליזם האיראני עם משמרות המהפכה, אינו יותר מסוכן מהפונדמנטליזם היהודי עם משמרות המתנחלים.
ולסיום, אני מבקש שוב להדגיש כי אינני גרופי של צ’אבס. אני עוקב אחרי פעילותו ומדיניותו והדברים הם בתהליך ונראה לאן זה יוביל. בשלב זה, יש בהחלט סיבות טובות לגלות אהדה לניסיונותיו להגדיל את חלקם של האזרחים העניים בוונצואלה בעוגה הלאומית, וזאת מבלי לחסל, עד לכתיבת שורות אלו, את המשטר הדמוקרטי.
שורה של התבטאויות? נעשה ונשמע, הלכתי לחפש ותראה מה עלה בחכה.
ב11 לנובמבר פשטה המשטרה הונצואלית על בית הספר היהודי בקארקאס בבית הספר היו בעת הפריצה 1500 ילדים, הטלויזיה הונצואלית דיוחה כי ה"מוסד" הישראלי אחראי לרצח התובע דניאלו אנדרסון. הסיבה לפשיטה הייתה חיפוש אחר ציוד ששימש את רוצחיו של אנדרסון. הפשיטה חפפה את ביקורו של צ’אבס באירן.
בדצמבר 14 ביקר מיודעינו אחמדינג’אד(השואה היא מיתוס) בונצואלה והצטלם מחוייך עם צ’אבס. פחות מחודש אחר כך הוגו צ’אבס מאשים את צולבי ישו בעוני של אזרחי ונצואלה.
אני אעדכן אותך אם יהיו יציאות נוספות.
ידוע שמדינת ישראל לא נמנעת מלנצל קהילות יהודיות מקומיות לצרכיה, כולל באמצעות "המוסד
נושא חשוב שהתקשורת אינה נוגעת בו. אולי אתה?
תשמע גדעון, הלכתי לחפש לך עד פרטים, זה רק מחמיר.
נתחיל בפשיטה לבית הספר, הרב הראשי של ונצואלה קרא לפשיטה "מערכת של הפחדה" וחלק משמעותי מהקהילה היהודית של ונצואלה כבר עזב את המדינה בשנים האחרונות. הפשיטה מסתבר איננה אירוע מבודד, גם הנאום לא. הוגו צ’אבס הזהיר את בני ארצו מ"ללכת בעקבות אזרחים יהודים המנסים לבטל את הרפרנדום לבחירתו מחדש" כמו כן פמפלטים אנטישמיים נתנים לכל דורש בחדר ההמתנה של משרד המשפטים! כך "הדו’ח נגד אנטישמיות" של הסטייט דיפרטמנט.
מסתבר שהחברים של צ’אבס הם גם אוהבי יהודים גדולים, מיועצו האישי הסופר הארגיטינאי מכחיש השואה נוברטו קרסול המנוח שהפרק הראשון בספרו על ונאצואלה וצ’אבס "מנהיג, צבא, עם" נקרא "השאלה היהודית ומדינת ישראל" נושא מרכזי בכל ספר על ונצואלה. ממועמר קאדאפי שהעניק לו את פרס קאדאפי לזכויות אדם(זו לא בדיחה, אני נשבע), צ’אבס בביקורו בעיראק כינה את סאדם חוסיין "אחי", תמך בפיתוח הגרעיני של איראן ואף חתם איתה על הסכם לשיתוף פעולה טכנולוגי. וכך זה נמשך ונמשך ונמשך.
לחיים,
תזכור מה אתה מחפש: שצ’אבס הוא אנטישמי. גם המידע הכלול בתגובתך האחרונה עדיין לא עומד במבחן ביקורת מינימלי. אתה כותב בהכללות קצרות. "חלק משמעותי של הקהילה היהודית עזב את ונצואלה בשנים האחרונות".
מספר שאלות: מהו מספר היהודים בוונצואלה? כמה מהם עזבו? (כדי לדעת האם זה "חלק משמעותי"?). האם יש לך מחקר שבדק מדוע עזבו? האם היהודים שעזבו עשו זאת בגלל יהדותם או שמא היתה עזיבה של בעלי הון, יהודים ולא יהודים, שחששו לגורל השקעותיהם? (ואז כל "הבנין האנטישמי" קורס). בל תשכח שבעקבות נאומו של צ’אבס, שעורר את כל הויכוח, הוציאה הקהילה היהודית בוונצואלה גילוי דעת שדחה את ההאשמות בדבר אנטישמיות אצל צ’אבס.
איפה ומתי אמר צ’אבס את המשפט בו הוא לדבריך "מזהיר את בני ארצו לא ללכת בעקבות אזרחים יהודים" וגו’? האם אתה יכול להביא לידיעתנו את הנאום השלם?
אתה כותב "פמפלטים אנטישמים ניתנים לכל דורש בחדר ההמתנה של משרד המשפטים". אנא תפרט מה כתוב בהם.
אינני מכיר את הסופר הארנטינאי נוברטו קרסול, אותו אתה מגדיר כמכחיש שואה ויועצו האישי של צ’אבס. האם תוכל לפרט קמעה, במה הוא יעץ לו? וכן מה אופי הכחשת השואה שלו? בישראל אוהבים להשחיר כ"מכחישי שואה" אנשי מדע, רוח ומדיניות שונים רק בגלל שהם רואים את האירועים בהקשר היסטורי שונה מזה המקובל על התעמולה של משרדי החוץ והחינוך הישראלים, הסוכנות היהודית ויד ושם; או מבקרים את מדיניותה של ישראל העושה שימוש ציני בשואה כדי לסחוט כספים ולסתום פיות. בהקשר זה גם ישראלים מסוגי, ששותפים לביקורת, הוגדרו כמכחישי שואה. לכן אינני קופץ מיד לדום כאשר ישראלים עושים שימוש במושג. צריך לבדוק.
באשר למדיניות החוץ, כבר הזכרתי שלצערי יש מעט מאד צדיקים שמנהלים את קשרי החוץ של ארצם על פי עקרונות מוסריים טהורים. האינטרס של המדינה כפי שנראה בזמן נתון לראשי המשטר, כל משטר, גובר על שיקולי מוסר. לכן כשצ’אבס חשב שיחסים עם סדאם חוסיין וקדאפי משרתים אותו, הוא קשר איתם קשרים, כפי שארצות הברית ניהלה בשעתו רומן עם אותו סדאם חוסיין וסיפקה לו נשק, כפי שישראל מיצאת כיום נשק לסין ולא שמה קצוץ על סיבלה של טיבט הקטנה מהכיבוש הסיני.
היום קדאפי הוא דווקא חביב גוש המדינות המערביות ויתכן שעתה יעניק קדאפי את אות זכויות האדם על שמו דווקא לדבליו בוש.
לבוך חנה-טובה,
הספור על המשוררת רחל מוכר לי, ויש עליו גירסות שונות. אחד מקרובי משפחתה, אורי מילשטיין, איש ימין ידוע, נימנה עם אלה שמפיצים את גרסת "היא נזרקה לכלבים".
מכל מקום, מדובר בתקופת הבראשית של הקיבוץ, כאשר הכל היה עדיין בהתהוות.
אני מדבר על התקופה בה התנועה הקיבוצית היתה כבר בימי עוצמתה, כפי שהכרתי אותה שעה שאני הייתי חניך בה, ולאחר מכן חבר. לא ידוע לי על חבר שנזרק לכלבים מטעמי בריאות או כושר מוגבל בעבודה, או זקנה. הקולקטיב לקח אחריות. הערבות ההדדית היתה מלאה. ההפרטה פרצה את הסכרים וזרקה רבים לכלבים.
אחד הדברים שקיבוצים מחוייבים להם הוא מימון סיוע משפטי לחבר הנזקק לזה (משום שהכסף "שלו" לממן זאת נמצא בקיבוץ). זה לא הפריע לקיבוץ גן-שמואל לחפור תירוצים מתחת לאדמה כדי לא לממן את הסיוע המשפטי לאודי אדיב בשעתו.
לעומת זאת, קיבוצים כן ממנו סיוע משפטי לנאשמים באונס וברצח.