זה היה יום צבעוני בבילעין. דגלים מפלגתיים בכל הצבעים התנופפו ברוח העזה, כרזות-בחירות וגרפיטי צבעוניים קישטו את הקירות. היתה זאת ההפגנה הגדולה ביותר מזה זמן. הפעם השתלבה המחאה נגד הגדר בתעמולת-הבחירות הפלסטינית. צעדתי במצב רוח מרומם בשמש החורפית הנעימה, מוקף מאות צועדים ישראלים ופלסטינים על דגליהם המתנופפים. נשאתי ברמה את הסמל של "גוש שלום", המורכב מדגלי ישראל ופלסטין, זה לצד זה. התקרבנו לשורת החיילים החמושים שציפתה לנו לפני הגדר, כשהבחנתי לפתע שאני מוקף בדגלים הירוקים של החמאס.
ישראלים נורמליים היו נדהמים. מה, המחבלים הרצחניים צועדים בשורה אחת עם פעילי שלום ישראליים? ישראלים צועדים, מדברים ומתלוצצים עם מי שעתידים להתאבד בעריהם? אנחנו איתם? הם איתנו? לא יכול להיות!
אבל זה היה טבעי לגמרי. כל המפלגות הפלסטיניות השתתפו בהפגנה, יחד עם פעילי השלום הישראליים והבינלאומיים. ברחנו ביחד מענני הגז המדמיע, עברנו ביחד דרך שרשרות החיילים, נדחפנו ביחד, הוכינו ביחד. הדגלים הירוקים של החמאס, הצהובים של הפתח, האדומים של החזית הדמוקרטית והכחולים-לבנים של ישראל על הכרזות שלנו השתלבו בהרמוניה, ממש כמו האנשים שנשאו אותם.
בסוף אילתרנו מין תזמורת מחאה. עמדנו כתף אל כתף, ישראלים ופלסטינים, לאורך מעקה ברזל התוחם את תוואי הגדר, ותופפנו עליו בקצב באבנים. זה היה מין טאם-טאם אפריקאי שנשמע למרחקים. המתנחלים החרדים במודיעין-עילית, שהוקמה על אדמות בילעין, בוודאי תמהו מה זה.
השתתפות כל המפלגות הפלסטיניות היתה כשלעצמה תופעה חשובה. אין ספק שתרמו לכך הבחירות הפלסטיניות העומדות להיערך ביום רביעי הקרוב. היה קצת מוזר לראות את אותן הפנים על הכרזות לאורך הדרך ולצדנו בתהלוכה.
אך זה גם מראה עד כמה הפכה הגדר חשובה בעיני הציבור הפלסטיני.
לפני שנים, כשאך החלה בניית הגדר, ביקרנו אצל יאסר ערפאת כדי להציע לו מאבק משותף נגדה. התרשמתי אז שדבריי על הסכנה הטמונה בגדר נשמעו לו חדשים לגמרי. הממסד הפלסטיני עדיין לא תפס את חשיבותה. עכשיו נמצאת הגדר כמעט בראש סדר-היום הפלסטיני.
השבוע, ערב הבחירות שבהן עשוי החמאס להגיע להישגים מרשימים, היתה חשיבות רבה לתמונה של פעילי החמאס הצועדים כתף אל כתף עם פעילי-שלום ישראליים – מפני שבקרוב ייכנס החמאס לפרלמנט הפלסטיני, ואולי גם לממשלה הפלסטינית.
קונדוליזה רייס מתחה ביקורת חריפה על הבחירות, בגלל השתתפות "הטרוריסטים". בכך שימשה הד לטענות עמיתתה החדשה, ציפי ליבני, שהכריזה כי בגלל החמאס הבחירות הן "לא דמוקרטיות".
מה שנוצר כאן הוא תירוץ חדש לסירוב ממשלתנו לנהל משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית הנבחרת. התירוצים משתנים כל הזמן, אבל המטרה נשארת אותה המטרה.
תחילה היתה הטענה שישראל לא תנהל משא ומתן לפני שהנשיא הפלסטיני החדש, אבו-מאזן, יפרק את "תשתית הטרור". במסגרת "מפת הדרכים" הוא אכן התחייב לעשות זאת, אבל באותו הזמן התחייב גם שרון לפרק בו זמנית את 100 המאחזים וההתנחלויות שקמו אחרי שהגיע לשלטון ב-2001. שרון התעלם מזה לגמרי.
אחר כך באה הטענה שהרשות הפלסטינית שקעה באנרכיה. איך אפשר לנהל משא ומתן עם אנרכיה?
עכשיו באה הטענה שאי אפשר לצפות מישראל לנהל משא ומתן עם הנהגה פלסטינית הכוללת את החמאס, ארגון שביצע הרבה פיגועי התאבדות בישראל ושגם עכשיו אינו מקבל, לפחות באופן רשמי, את קיומה של ישראל.
התירוצים רבים, ואפשר לייצר עוד כמה וכמה, כנדרש (זה מזכיר לי את ידידי המנוח, נתן ילין-מור, מי שהיה ראש לח"י ואחר כך פעיל שלום: "הלוואי שאלוהים יזמן לי כל כך הרבה פיתויים כמו שיש לי תירוצים להיכנע להם").
נוכחות החמאס בממשלה הפלסטינית הבאה אינה סיבה לסרב לשאת ולתת. להיפך, זוהי סיבה טובה לפתוח סוף סוף במשא ומתן. כי פירוש הדבר הוא שנישא וניתן עם כל הקשת הפוליטית הפלסטינית (מלבד הג’יהאד האיסלאמי הקטן). אם יצטרף החמאס לממשלה שתקום על בסיס מצע השלום של אבו-מאזן, ברור שהוא בשל למשא ומתן, עם או בלי נשק, על בסיס של הודנה.
בעלי הזיכרון זוכרים בוודאי שלפני 30 שנה, כאשר פתחתי במגעים הסודיים עם הנהגת אש"ף, הייתי כמעט האדם היחיד בישראל שהציע לנהל משא ומתן עם הארגון, שהוגדר אז רשמית כ"ארגון טרור". היו דרושות לממשלות ישראל כמעט עשרים שנה כדי להגיע לאותה הנקודה. עכשיו אנחנו מתחילים שוב מאותו המקום.
מדוע מסרבים הארגונים הפלסטיניים להתפרק מנשקם? אל נשלה את עצמנו: לרוב הפלסטינים הנשק הזה הוא מעין עתודה אסטרטגית. אם המשא ומתן עם ישראל לא יוביל לשום מקום, יתחיל המאבק המזוין, קרוב לוודאי, מחדש. זאת איננה גישה בלתי רגילה (עיינו ערך אירלנד).
גם אילו רצה אבו-מאזן לפרוק את החמאס מנשקו, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. המעמד החלש שלו, וגם חולשתה של תנועת הפתח, הופכות את זה לבלתי אפשרי.
החולשה הזאת, המוצאת את ביטוייה גם ב"פאודה" (אנרכיה), נגרמה בעיקר על ידי אריאל שרון. המאמץ הערמומי שלו לחתור תחת מעמדו של אבו-מאזן נשא פרי.
הצבעתי על כך יותר מפעם אחת: בעיני שרון עלייתו של אבו-מאזן היוותה סכנה חמורה. בוש הציג את המנהיג הפלסטיני החדש כדוגמה להצלחתו להביא דמוקרטיה ושלום למזרח התיכון. זה סיכן את היחסים הבלעדיים שבין ארצות הברית וישראל, והיה עלול להביא הפעלת לחץ אמריקאי על ישראל.
כדי למנוע זאת, נמנע שרון מלעשות אף את הוויתור הכי קטן לאבו-מאזן, כגון שחרור אסירים (למשל: מרוואן ברגותי), שינוי תוואי הגדר, הקפאת ההתנחלויות ותיאום הנסיגה מעזה עם אבו-מאזן. המערכה הזאת הצליחה, מעמדו של אבו-מאזן נפגע במידה רבה.
עכשיו מנצלים יורשיו של שרון את החולשה הזאת כתירוץ, כדי שלא לנהל משא ומתן לשלום עם הממשלה הפלסטינית הבאה. זה מזכיר את הנער שרצח את שני הוריו וביקש רחמים משופטיו: "רחמו עלי, אני יתום!".
נהדר, אין כמו חברי מפלגה קליריקלית.
כתבה פעם מישהי "המוות נאה לה". החמאס נאה לך אבנרי. אבו מאזן הוא אפס מאופס, שיור אימפונטני משלטון השחיתות העראפתי. אבנרי כהרגלו מסיר כל אחריות מהפלסטינים, ישראל לא שחררה, ישראל לא נתנה, ישראל לא עשתה. מה אבו-מאזן עשה? ואני לא מדבר על עשיה מדינית אלא על עשיה לעמו, החמאס יש לאמר מנהלים רשת עניפה של סיוע סוציאלי לעומתם הפתח מנהלים רשת עניפה של שחיתות חמולתית, אבנרי עדיין מספק אפולוגטיקה לפתח, תנועה נכשלת, מושחתת ורקובה.
המצחיק הוא שאבנרי חושב שבמודיעין עילית למישהו אכפת מהדפיקות שלו, שם בונים. הדיסונאס מסתבר קוגניטיבי מתמיד.
ההפגנה שהייתה בבילעין עליה כותב אבנרי הייתה אכן מוצלחת מאוד, והנכונות של 400 ישראלים להצטרף ל800 פלסטינים למאבק צודק מאין כמוהו ובלתי אלים מרשימה במיוחד.
הגיע הזמן להבין שבבילעין קורה משהו יוצא דופן, נוצרת שותפות אמיתית במאבק עיקש, ולראשונה מזה זמן רב בישראל קמים אנשים בארץ ואומרים בצורה נחושה שהם דורשים צדק סביר + התנהלות דמוקרטית בישראל, ולא- ירעדו אמות הסיפים.
המאמץ המתמשך להביא את הנושא לדיון בתקשורת, להתמודד עם התחמנות ההון שלטונית, לחשוף אותה ולהשתמש בכלי המשחק שלה כדי לנגח אותה, נושא פירות בלתי מבוטלים, שבלי ספק יבואו לידי ביטוי בבית המשפט שלא יוכל להתעלם מהעושק החריף והברוטלי מבלי לזרוק לפח את כללי המשפט הבסיסי.
מי שבא לבילעין הוא מגן הציבור בישראל מפני עוולות הכיבוש שתוצאתן היא מחבלים מתאבדים ברחובות, בכך שהוא מעודד בפועל קשר ישראלי – פלסטיני פורה (ולא עקר) שיוצר שינוי הדדי בשתי החברות בכוון הרצוי.
יש לציין שאחת הסיבות להצלחת הדינמיקה המיוחדת הזו הוא הגרעין החזק של תומכי הפת"ח בבילעין,תושבי הכפר שברגישותם הצליחו לנווט את המאבק הזה על אף הקשיים העצומים והמורכבים שעמדו בפניהם לאורך הדרך.
מה שקרה בהפגנה האחרונה הוא שלראשונה מזה שנה של פעולת מתמדת הצטרפו באופן מוצהר (דגלים) גם גורמי חמס להפגנה.
העובדה שהם עשו זאת משיקולים אלקטורליים תקשורתיים – פלסטיניים פנימיים רק מחדדת את העובדה שהמאבק בבילעין צבר כוח, תהודה והזדהות לא מבוטלים בתוך החברה הפלסטינית.
כאשר מאבק משותף, בלתי – אלים, שעושה שימוש תקשורתי בערכים ‘פציפיסטיים’, ושזכה עד עתה לתמיכת הפת"ח (לעומת הסתייגות חמסית משיתוף פעולה עם ישראלים ומאי – אלימות) זוכה להכרה חמסית עד כדי כך שבהפגנה דגל החמאס מונף לצד דגל ישראל יש לכך משמעות שנדמה לי שבעין ישראלית קשה שלא לחייב אותה מבלי להיקלע לפרדוקס.
ממשלת ישראל מעודדת את החמאס בפעולותיה כאשר היא כממשלת כיבוש תומכת בפת"ח ומנסה לשים מקלות בגלגלי הארגון לקראת הבחירות בצורה כל – כך מטומטמת שזה פשוט מחרפן.
ההתערבות הבוטה הזו היא ההפך הגמור של הפעילות בונת האמון והפורה של מי שמגיע לבילעין כישראלי, הן מבחינת ערכית והן מבחינת התוצאות.
את התגובה הארוכה הזו (אולי אפילו מעט יותר משלוש מאות מילה) אני כותב ומבקש לפרסם מהלב לחיים המגיב הראשון ולאלו שתגובתם האינסטינקטיבית דומה לשלו,תגובה שבנויה על מבנה הביצורים של התקשורת הישראלית ומזינה את אלו שאינם באים לשטחים, אינם נמצאים בשטח ותכל’ס אין להם מושג מספיק על הניואנסים והרקמה האמיתית של החיים והפוליטיקה בפלסטין.
חמאס דומים מאוד לש"ס. מפלגה פונדמנטליסטית, אדוקה, שמרנית, מסורתית, שלא אוהבת פשרות ולא אוהבת השכלה מודרנית.
אם אנחנו איפשרנו למפלגת ש"ס להיכנס לבית המחוקקים הישראלי, אין שום סיבה שלא ניתן לחמאס להיכנס לבית המחוקקים הפלשתינאי.
חמאס = ש"ס רק במח של אשכנזי חילוני מהצפון.
האם ש"ס שלחה רוצחים לפוצץ אזרחים באוטובוסים ובתי קפה? האם לש"ס זרוע צבאית?
מעניין אם מר ברייטמן היה מעיז לטעון שהכס הקדוש ויאסין דומים בגלל שהכס הקדוש שמרן, מסורתי ולא אוהב השכלה מודרנית. מעניין מה הייתה התגובה. אבל במזרחים דתיים מותר להשתלח.
גועל נפש.
"המצחיק הוא שאבנרי חושב שלמישהו במודיעין – עילית אכפת מהדפיקות שלו. שם בונים"
אולי לא שמעת אבל זה מספר שבועות לא בונים במודיעין עילית. הבנייה נפסקה.
בעקבות הקמת המאחז הפלסטיני – ישראלי ממערב לגדר והנסיונות לפנותו עלתה וצפה העובדה שאלפי יחידות הדיור הנבנות הן מחטף כוחני שלא עבר הליך מסודר והמחוסר אפילו את אישורי הבנייה האלמנטריים של המועצה המקומית, על השטח הנתון במחלוקת.
אז מה, אכפת או לא אכפת?!
"האם ש"ס שלחה רוצחים לפוצץ אזרחים באוטובוסים ובתי קפה? האם לש"ס זרוע צבאית?"
התשובה היא כן, ו-כן.
א) ש"ס היתה חברה בממשלות ישראל לדורותיהן, ששלחו רוצחים (לבושים מדים) לפוצץ אזרחים בגדה המערבית וברצועת עזה. רוצחים אלו גם נשלחו לתוניס, לירדן, ללבנון ואף לסוריה. ר’ מלחמת לבנון, ר’ פעולת כראמה, ר’ פעולות הסיירות הבלתי-חוקיות, ר’ פעולות המוסד מול חאלד משעל, ר’ פיגועים בתוניס וכו’.
ב) לש"ס יש זרוע צבאית, המכונה צבא ההתקפה לישראל. זה צבא שמופעל, בין השאר, גם על ידי חברי הכנסת של ש"ס והשרים של ש"ס. לש"ס יש מצביעים שהם חיילים בצבא הזה, וכאשר הרב עובדיה יוסף אומר "לפוצץ אותם על הכיפאק" הוא מתכוון לכל הפלשתינאים באשר הם.
אין שום הבדל בין הזרוע הצבאית של החמאס ובין הזרוע הצבאית של סיירת מטכ"ל או כל סיירת אחרת. בשני המקרים מדובר בשכירי-חרב אלימים שעוסקים בהקזת-דם למען מטרות פוליטיות ובלי שום פיקוח חוקי או משפטי.
מצחיק או לא מצחיק?!
שהבנייה נפסקה, שהתקשורת מגיבה, שדעת הקהל בעולם מתעניינת, שבג"צ ידון, שחיילים פתאום אומרים לנו "ואללה אתם צודקים"…
ד"ש מבילעין!!
לכבודו, מר אורי ברייטמן!
דבריך מהווים הסתה פרועה, וחורגים בהרבה מגבול הטעם הטוב (ואפילו הרע).
לא רק שש"ס לא הייתה ה"שולחת", ברוב הסוגיות שציינת, אלא שרבניה גילו דווקא התנגדות בדרשותיהם.
לש"ס אין זרוע צבאית. צה"ל לא מקבל הוראות ממפלגה או תנועה, אלא מריבון.
בכלל, נראה שאינך מבדיל בין חרדי לחרדי, ובין חרדי לדתי. לדידך, הם כולם פאנטים בורים ששקועים בבורות.
אולי כדאי לך לפקוח מעט את העיניים ולגלות סולידריות גם עם החרדים, ולהושיט להם יד כדי שגם הם ישתתפו בבנייה והתחדשות. נאצות, קללות והסתות פרועות כמו הדברים שכתבת אין מקומם באתר של "שמאל".
אולי זה יפליא אותך אבל חלק ניכר מנבחרי ש"ס הם דווקא אנשים משכילים ואפילו מודרניים. נשים רבות במגזר החרדי עוסקות בתחומי היי-טק, וגם בין הגברים יש שנפתחים לעולמות השכלה רחבים (הם מתחילים ללמוד משפטים ומקצועות מדעיים מובהקים).
– אין מקום להשוות בין ש"ס לבין חמאס.
אגב, אתה טועה גם לגבי חמאס, שמורכבת מזרמים שונים. גם תנועת חמאס אינה כה שמרנית, מסורתית וחסרת השכלה כמו שאתה מדמיין…
שתיהן תנועות שהצליחו ללכד סביבן ציבור מדוכא גדולף לתת ביטוי בדרכן שלהן להתנגדותו לדיכוי, באמצעות השקפת עולם דתית.
שתיהן מקיימות מערכת יחסים מורכבת (שלא לומר דיאלקטית) עם ה"מודרנה" ועם הנחות היסוד האידאולוגיות של החברה בה הן פועלות – ש"ס עם הציונות וחמאס עם השחרור הלאומי הדמוקרטי.
יורם בר-חיים.
יובל
חבל שגם אתה מגלה בורות ונוטה להשמיץ סתם, ללא סיבה מוצדקת.
1) רוב החרדים (לא רק "ש"סניקים") לא מתגייסים לצבא. רוב החרדים כיום, לא דורשים את ארץ-ישראל השלמה כמדינה.
הדבר נובע מכך שעבור אדם מאמין אין המדינה ערך (וגם לא האדם), וכי אין משמעות ערכית ללאום הישראלי.
2) ההלכה ה"אורתודוכסית" אינה נחלתה הבלעדית של ש"ס. ולמען הדיוק, נכון יותר לומר שהמשיחיות ההלכתית שייכת רק לציונות הדתית או לחרדים הלאומיים (שאינם הרוב החרדי).
3) ה"עובדה" שהצגת היא אינוס המציאות. הקיצוניות הדתית והקיצוניות הצבאית- אין ביניהן מתאם ישיר. אך נוח לך לפרש זאת כאילו הקשר הוא מובהק ומובן מאליו. זו טעות אמפירית, שמתבססת בעיקר על רצון שלך להראות קשר, ולא על הוכחתו.
4) ש"ס דוגלת במדינה יהודית-הלכתית, זה נכון. אך ראוי שלא תצמד רק לדבריהם של מנהיגים אחדים (או לפרשן אחד שכתב את "חמורו של משיח").
וכבר אמר הנביא יחזקאל: "ויהי דבר ה’ אלי לאמר. בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה. לכן אמור אליהם כה אמר ה’ אליהכם על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גלוליכם ודם תשפוכו- והארץ תירשו? עמדתם על חרבנכם עשיתן תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם- והארץ תירשו?" [יחזקאל ל"ג, כ"ג- כ"ו].
רוצה לומר:לעם היהודי יש תביעות לאומיות לגיטימיות לגבי הארץ הזו, אולם לתביעות אלו אין "כיסוי דתי". רק לאחר כך וכך תנאים, "תשוחרר הארץ"…
5) "לאומניזציה"- עבור רוב החרדים (כולל מנהיגי ש"ס), להבדיל מרוב תומכי ש"ס, היהדות והלאומנות זרות זו לזו.
ההלכה, היא הפרוגרמה הדתית המעשית, נוגעת בעיקרה לאדם המאמין ותחומי החיים הפשוטים. "ההלכה" שאתה מדבר עליה היא עיוות חילוני או לחילופין קבלת דבריי הרבנים כאילו הם מבטאים את ההלכה האמיתית.
בין פוסקי הלכות קיימות מחלוקות, ובנוגע למדינה- הרי שאין זו "הלכה" כלל וכלל.
והיה מי שאמר (נראה לי שליבוביץ’) שההזיות של "אתחלא דגאולה" סופן- מבחינה יהודית- עתיד להיות רע ומר לבעליהן.
6) חרדים רבים דווקא מעוניינים בהפרדת דת ומדינה, ולא רואים ב"זר" או בחילוני "חמור" של משיח.
7) יש אמת בדברים שלך ושל יורם, שאכן ניתן להשוות את התומכים בתנועות ש"ס וחמאס מבחינת מצבם הסוציו-אקונומי ומבחינת הדיכוי, אך יש גם להוסיף ולאבחן: ש"ס אינה אוחזת בנשק, ולא פוגעת פיזית באזרחים חפים מפשע על-ידי פעולות טרור; החמאס כן אוחז בנשק (ומעכשיו גם בשלטון), כן ביצע (וסביר להניח שיבצע) פעולות טרור ופגיעה ישירה באזרחים.
הדבר לא נובע מנסיבות, אלא משוני מסוים בדתות. היהדות, בעיקרה, לא מקדשת את האדמה- כאדמה "של יהודים"; האיסלם (בצורתו הפורמלית) רואה בכל חלק של אדמה שהיה שייך פעם ל"איסלם"- כדבר שיש להשיב.
האיסלם היא דת יותר אדוקה, המותאמת לשליטה על אחרים (כי ככה מוחמד יצר אותה), בעוד שהיהדות מבקשת להישאר נבדלת ושונה.
8) סוריה לא צריכה להיות שבדיה, אבל שלפחות תקנה זכויות אדם, ושמיעוט לא ייכפה את דעתו על הרוב.
9) מצחיק שסוציאליסטים "מלכלכים" על ש"ס. מרקס אמר בזמנו ש"הדת היא האופיום של ההמונים", ומה הוא יצר? דת חדשה…
לש"ס יש "זרוע צבאית". קוראים לה צה"ל. היא לא רק שלה, שהיא של עוד כמה גורמים, אבל בשנים האחרונות ההלכה האורתודוכסית, שש"ס רואה עצמה כנושאת דגלה, היא היא מקור הלגיטימציה העיקרי לגזל הקרקעות ולשאר צעדי הטרור ופשעי המלחמה שמבצעת אותה זרוע צבאית.
ההלכה ולא "שיקולי הביטחון".
ההלכה ולא "גאולת הקרקע".
ההלכה ולא כתביו של תיאודור הרצל או של ברל כצנלסון.
עובדה, כככל שעובר הזמן חל תהליך חפיפה מהיר ובולט בין קיצוניות דתית לקיצוניות צבאית.
ז’בוטינסקי איננו. רפול איננו. אפילו שרון (פוליטית) איננו.
הפשיזם החילוני נעלם, הפשיזם הדתי נוטש את "מתינותו" היחסית בענייני הלכה ועובר התחרדות.
והחרדים מצדם עוברים "לאומניזיצה". הרבי מליובביץ’ הקודם קרא למדינת ישראל "חילול השם". עבור יורשו היא הייתה "פעמי משיח". וכך גם ש"ס. כבר מזמן ש"ס נטשה את כל שרידי המתינות המדינית היחסית שאפיינה אותה בראשית דרכה.
בראשית האינתיפאדה השנייה התפרסם נאומו של הרב עובדיה יוסף, שבו הוא צרח "להפציץ אותם בום בום בום בלי רחמים" והשווה "אותם" לאיזושהי חיה, אני לא זוכר בדיוק.
מכאן ואילך הדגישו כל דוברי ש"ס את מחויבותם וזיקתם למתנחלים.
אפשר לשמוע את התבטאויותיהם של אנשי ש"ס בנוגע ל"עולים חדשים" שאינם יהודים ולגבי עובדים זרים, ולהבין מה עמדתם כלפי כל מי שאינו יהודי.
וכל זה בלי להזכיר את הגורל שהם מעידים לרוב היהודים שאינם מבני חוגם…
נכון, הם בעלי כוח משיכה רב בקרב המעמדות המדוכאים? מדוע? כי זהו קהל היעד של כל התנועות הפשיסטיות והגזעניות בעולם. נקודה.
אז מה ההבדל בין ש"ס לחמס?
נסיבתי. אלה בצד המדכא ואלה בצד המדוכא, על כל המשתמע מכך. בכל הנוגע לתנועות פונדמנטליסטיות אסלאמיות במדינות עצמאיות, אכן, אין הבדל מהותי.
לסיכום, לדעתי צריך לעתים ללמוד משכנותנו על התמודדות עם בעיות שגם אנו ניצבים בפניהן, ולא להטיף להן לאמץ מודלים (כמו "דמוקרטיה פרלמנטרית", למשל), שהתפתחו בחלקים מסוימים של העולם ומותאמים לנסיבות ההיסטוריות והכלכליות של אותו אזור.
סוריה לא חייבת להיות שבדיה, כי אימוץ מאפיינים דומים עלולים להפוך אותה דווקא לאיראן…
מדהים כמה אדם יכול החיל את הרהורי לבו על המציאות.
אין הלכה "אמיתית", יש פרשנויות שונות, שכל אחת אמיתית עבור המפרש.
אני דיברתי על ההלכה כפי שהיא מתפרשת אצל ש"ס ומנהיגיה הנוכחיים.
די להאזין לריאיון אחד עם אלי ישי על "עולים לא יהודים", כדי להבין את עומק הגזענות של תנועה זו.
יום לאחר היבחרותו של עמיר פרץ נשאל ישי אם יש מה לדבר על "שיתוף פעולה בתחום החברתי", והוא כלל לא ענה על השאלה, אלא השמיע סדרה של נביחות קו-קלוקס-לאניות למהדרין:
"המערך זה חינוך משותף… כן… המערך זה ילדים יהודים וילדים ערבים שמשחקים באותה החצר!!!"
לא שמעתי שום מנהיג ימני חילוני, נבזה ככל שיהיה, משמיע בכזו עזות מנח והיעדר בושה עמדות גזעניות כאלה. היעדר בושה אינו תנאי לעוול, אבל הוא תמיד מאפשר העצמה ניכרת שלו.
הבנתי את ההגיון שלך, יובל. אתה בעצם רוצה לומר שאם מקשיבים לתקשורת ממסדית אזי ניתן להבין את המציאות. ממש כמו שאם צ’אווס מעיר איזו הערה שיכולה להצטייר כאנטישמית- אזי בוודאי הוא גזען…
בעוד שאני שאיני דתי, איני חרדי, איני תומך בש"ס, יכול לראות בתנועה זו גוונים שונים. אתה, כמו אורי לפניך, מדברים אולי מתוך בורות בצורה מגוחכת הנוטפת שנאה.
משנאה לא יוצרים סולידריות, ללא סולידריות לא יהיה סוציאליזם.
דבריכם נוטים להסתה זדונית, שאין לה מקום באתר שמכבד את עצמו.
איך הערת לי: "מדהים כמה אדם יכול החיל את הרהורי לבו על המציאות"- אולי בעצם זו ביקורת עצמית?
עם כל הכבוד, ויש כבוד, מי שמשווה ארגון טרור רצחני עם תנועה סקטוריאלית-דתית, יש לו רק מטרה אחת- להכפיש, לבזות, להשמיץ.
לאורי אבנרי: פשוט עצוב לראות איך אנחנו כל כך בקלות מוותרים על אחינו. וכן "המתנחלים" במודיעין עילית אמורים להיות אחים גם של אורי אבנרי למרות שאין ספק שהוא מרגיש הרבה יותר נינוח בחברתם של אנשי החמאס..
לך ולאנשי בילעין יש אמנם מטרה משותפת זמנית שהיא עצירת הגדר אך זה עדיין לא אומר שבזאת יפתרו כל הבעיות ביננו לפלסטינים. האינטרס הפלסטיני מן הסתם הוא החזרה מקסימלית של השטח שאבד להם במלחמות וחזרת הפליטים לבתיהם בישראל וזה לגיטימי מבחינתם וזה כולל גם את הבית של אורי אבנרי איפה שזה לא יהיה.
אז רק להזכירך שכאשר הנאצים (בהשוואה לחמאס) עלו לשלטון החברים הגרמנים/פולנים של היהודים לא יכלו או לא ממש רצו לעזור להם… אני הייתי מציע לך ולחבריך לא לחזור על טעויות העבר ולא להפנות עורף לאחיך ולמורשת שלך (למרות שאני בטוח שאתה בטח בז ומתנכר לכל דבר יהודי מה שמעלה את השאלה למה אתה מתעקש לחיות בא"י… אבל זה כבר לדיון אחר)
פשוט עצוב לראות איך אתה בז ומתנכר לכל שביב של ערך דמוקרטי ומשתדל להתעלם מהמורכבות של המציאות.
למשל, מתנחלי מודיעין עילית הם ברובם חרדים אנטי – ציונים שאינם מודעים למשמעויות הפוליטיות השונות של מה שקורה בעירם.
לחלקם יש אפילו חברים בבילעין, יש שבאים ויושבים במאחז ויש חבר’ה ממודיעין עילית שאפילו באים להפגין, כאלו שנחשפו למה שקורה ליד ביתם ומתנגדים לזה.
אתה מאיים עלינו בשואה … כל הכבוד לך.
ככה אתה יכול להצדיק בעיני עצמך מה שבא לך, אבל תרשה לי להזכיר לך, למען הווכחנות שבדבר, שהשואה התרחשה באירופה בעולם הנוצרי, ואילו ההיסטוריה היהודית בארצות ערב עד הציונות היא של דו – קיום מפליא כולל כמובן תור הזהב בספרד שנפסק עם ההשתלטות המחודשת של הנוצרים, שגררה גירוש הן למוסלמים והן ליהודים, שברחו יחד… לארצות ערב.
הפוגרומים, השואה, והדרישה להמרת דת כתופעה הן תופעות שהיהודים סבלו מהן בעולם הנוצרי.
מוזר שהיהודים שביקשו מיפלט מסבלם באירופה ובאו לכאן חושבים שהעבר המדוכא שלהם באירופה מצדיק כל עוול שהם חפצים בו כאן במזרח – התיכון, כולל מחיקת הזהות של 60 אחוז מאזרחיה הערבים המכונים "מזרחים" שאיבדו את שפתם, את זהותם, ואת היחסים הטובים שהיו להם כמיעוט עם שכניהם תחת המכבש של "היהודי החדש" הציוני.
רק תן לי להבין, מדוע המאבק המשותף עם אנשי בילעין אמור לסכן אותנו? הגדר שם איננה בטחונית אלא נדל"נית, והסיפור שם הוא סיפור של הון וכוח שחברו יחד עם שטיפת מוח כדי לנצל את חולשת הכפריים באיזור למדרס רגלי הקבלנים והצבא.
מי שהולך לבילעין לא עושה זאת כדי שיצילו אותו בשואה הבאה או משהו בסגנון, יא חביבי.
אני בעד גדר, אבל על קוי – 67′.
המאבק בבילעין הוא (בין השאר) למען מינהל תקין ודמוקרטי בישראל.
כול התגובות המגוחכות האלה (סליחה) על ש"ס לא נראות לי מי יודע מה מהותיות.
לא שמתי לב לאיזכור בנוגע לש"ס בגוף הכתבה.
דרך – אגב, בג"צ בילעין או – טו – טו מתחיל.
למישהו בא לדבר על זה?!