השבוע ובאופן פתאומי מת שאפיק הנדאל, מנהיג השמאל במרכז אמריקה ואחד מפעילי השמאל הידועים באמריקה הלטינית, בנם של מהגרים פלסטינים שהגיעו לאל-סלוואדור בשנות ה-20 של המאה שעברה. הוריו של חדנאל עזבו את בית לחם כמו רבים מבני עירם והגיעו למרכז אמריקה. שם נולד שאפיק, בכור מששת אחיו – אחד מהם "נעלם" על ידי כוחות הביטחון בארצו בשנות ה-80.
הנדאל מת באופן פתאומי עם שובו מבוליביה מטקס הכתרתו לנשיאות של אבו מוראלס. בטקס קרא הנשיא האינדיאני מוראלס לממש את חזונו של צ’ה גווארה, המהפכן הארגנטיני-קובני שנרצח על אדמת בוליביה ב-1967. הנדאל היה מידידיו של גווארה והירבה לבקרו בקובה והוא אף נמנה עם ידידיו האישיים של פידל קסטרו והוגו צ’אבס, נשיא ונצואלה.
בן 75 היה הנדאל במותו והקדיש את כל חייו למאבק המהפכני. כמזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של אל-סלוואדור היה בין מקימי "החזית פרבונדו מארטי לשחרור לאומי" – כוח השמאל העיקרי במדינה. הוא גם היה מועמד החזית לנשיאות אל-סלוואדור וזכה לכ-800 אלף קולות, תמיכה חסרת תקדים עבור מועמד השמאל במדינה הקטנה שבמרכז אמריקה.
הנדאל החל את פעילותו הפוליטית בגיל 14, בעת לימודיו בתיכון, כאשר יחד עם חבריו נאבק ברודן התורן הגנרל מקסימיליאנו הרנאנדס מרטינס. ב-1950 הוא הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית של אל-סלוואדור וכעבור 9 שנים הוא נבחר על ידי חבריו לוועד המרכזי. ב-1973 נבחר הנדאל שוב, הפעם כדי לעמוד בראש המפלגה, שפעלה במחתרת. בעקבות החלטת המפלגה להצטרף למאבק המזוין, הוקמו "הכוחות המזויינים למען השחרור" – אחת מחמשת תנועות הגרילה החמושות שפעלו במסגרת "החזית פרבונדו מארטי". הוא גם כיהן כמפקד החזית ולאחר מפלתה הצבאית היה בין חותמי הסכם השלום שנחתם ב-16 בינואר 1992. כך תמו 12שנות מאבק מזוין. עם חתימת הסכם השלום, החזית היתה למפלגה פוליטית לגאלית, והנדאל הפך למזכ"לה.
הנדאל הותיר אחריו את אשתו טניה (לשעבר מרצה לשפות באוניברסיטת מוסקבה) וארבעה ילדים – כולם פעילי שמאל. עם פרסום דבר מותו של המהפכן הוותיק, הוכרזו שלושה ימי אבל לאומי. הנדאל היה גאה במוצאו הפלסטיני, קיים קשרים הדוקים עם אש"פ וארגוני השמאל הפלסטינים ופעל במשך עשרות שנים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
שאפיק שכינויו חורחה (Jorge) היה ידיד אמת של העם הפלסטיני והשקיע רבות כדי לחזק את מאבקו לשחרור לאומי.
Hasta la victoria, siempre, Jorge