טניה* בת 16 מבאר שבע צריכה לעבוד. "כדי לקבל רישיון עבודה", היא אומרת, "צריך למלא המון טפסים ולהביא כל מיני מסמכים. החברה שלי אמרה לי שאילו ידעה שכך יהיה היא היתה הולכת לעבוד בצורה בלתי לגאלית". אורי בן 16 מירושלים: "עבדתי בבנייה. בנינו יסודות של בית. היה דווקא קל למצוא עבודה. אני לא יודע אם זה היה רשמי או לא, שילמו לנו 14.5 שקל לשעה. בסוף נתנו לנו צ’ק. לפעמים עבדנו 8-9 שעות, לפעמים 12-13. שילמו תמיד אותו דבר". מרינה בת 15 מירושלים מספרת: "מורה בפנימייה עזרה לי למצוא עבודה. עבדתי עם עוד שתי בנות מהכתה בתפקיד חדרנית במלון. שילמו לנו 19 שקל לשעה כמו לנשים המבוגרות. רק בשבת שילמו למבוגרות 32 לשעה ולנו רק 22. בשלושת הימים הראשונים משום מה היינו צריכים לעבוד חינם".
לילדים הזקוקים לעבודה בדרך כלל אין נגישות לספר החוקים. אבל אם הם היו מתפנים לעיין בספר החוקים שלנו, מה הם היו מגלים? נתחיל כמו אורי, מהיסודות: "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" המכריז על "הכרה בערך האדם". אחד מההיבטים של כבוד האדם הוא מתן כבוד למלאכתו ולהשקעתו של אדם בעבודתו. אך כיצד מתבטא כבוד זה? הצצה ב"רשומות" מגלה מספר חוקים המסדירים את יחסי העבודה בישראל. "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה", למשל. חוק זה אוסר במפורש כל צורה של הפליה, בין השאר גם מטעמי גיל. תגלית זאת עשויה לעודד ילדים לעבוד על פי החוק. קיים גם חוק שמתייחס ישירות לילדים עובדים – "חוק עבודת הנוער", בו נקבע שתנאי הכרחי לתעסוקת בני נוער הוא להצטייד בפנקס עבודה בשירות התעסוקה. מתוך דאגה לשלום הילד, צריך שירות התעסוקה לבדוק את מצב בריאותו של הפועל הצעיר. התהליך מייגע ומתסכל – כפי שלמדנו מטניה – והוא יכול להוציא לכל אחד את הרוח מן המפרשים ולהביאו לידי עבודה בלתי חוקית. מי שכבר עבר את המסלול הביורקראטי הזה דואג להזהיר את חבריו שאולי לא כדאי ללכת בתלם ולהסתבך.
כל ילד עובד יודע שמעסיקים לא כל כך ששים לקבל ילדים לעבודה, לאו דווקא משום דאגה עמוקה לבריאותם, להתפתחותם ולהמשך לימודיהם בבית הספר… להתקבל לעבודות קשות דווקא יש יותר סיכוי. לדברי ואדים בן 16 מבאר שבע: "בקיץ עבדתי בעבודות מלט – עבודה קשה וגם שילמו לא טוב: 15 שקל לשעה. מבוגרים לא רוצים לעבוד שם ולי לא היתה אפשרות אחרת".
מסתבר שלפחות בקביעת התשלום לשעה המעביד של ואדים לא עבר על החוק. שיעור השכר המינימאלי נקבע ב"חוק שכר מינימום" והוא 17.93 לשעה. אבל מי שקורא את נוסח החוק בתשומת־לב מגלה ש"עובד" מוגדר כ"עובד שמלאו לו 18 שנים". שכר מינימום לגילאי 16-17 עומד כיום לפי התקנות של שר העבודה והרווחה על 13.49-14.46 שקל לשעה – שיעור שנקבע כאחוז מסוים משכר המינימום. ברור אפוא שכדאי למעביד של ואדים להעסיק אותו. אך לעתים קרובות בני נוער לא מצליחים לקבל אפילו שכר מינימום. לדברי לודה, בת 16 מבאר שבע: "עבדתי כמלצרית, קיבלתי 10 שקלים לשעה. ככה שילמו לכולם, הייתי אז בת 15. לא היתה לי ברירה. אחרת לא יכולתי לעבוד".
ניצול קטינים בישראל מקבל אפוא לגיטימציה חוקית בקביעת שכר מינימום לקטינים הנמוך משכר המינימום הכללי. גם שכר המינימום הכללי בישראל לא נדיב במיוחד, וככל שרמת השכר יותר נמוכה, הניצול יותר גדול. הילד אמנם לא מקבל שכר הוגן אבל מקבל מסר "מחנך": הוא לומד מה הוא חוק ומה הוא שוויון הזדמנויות.
לנוכח המצב החברתי הקשה שמכריח קטינים לצאת לשוק העבודה בתנאים כמו שתיארו המרואיינים שלנו, ניתן להעלות את ההצעה שהמדינה, הקובעת שכר מינימום נחות לבני הנוער, תיקח על עצמה לשלם למעסיק את ההפרש בין שכר המינימום של בני נוער ושכר המינימום הכללי. הסדר זה עשוי לעודד מעסיקים להעסיק ילדים וגם לדווח על תעסוקת ילדים. הצעה זו אם תתקבל עשויה להקטין את ממדי העבודה הבלתי חוקית של ילדים מבלי לפגוע בהיצע העבודה בשבילם.
אז מה נגיד לילדינו שישאל: האם אני יכול לעבוד בצורה בלתי לגאלית?
נגיד לו שלא ושבהחלט יש לשמור על החוק אבל גם נגיד לו שהחוק זקוק לשינוי ולשיניים. בינתיים כדאי לתת ל"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" שם מתאים יותר למציאות: "חוק יסוד: כבוד האדם שמלאו לו 18 שנים".
העובדה שעשרות מוכנים להקדיש מזמנם להגיב על יוזמות סרק כמו "ברית חד"ש-בל"ד" או להכנס לויכוחים פילוסופיים על מדינה אחת או שתיים, אבל לא מוכנים להגיב על הרשימה החשובה הזו שנכתבה על ידי סטודנטים לעבודה סוציאלית בבאר-שבע מלמדת הרבה על הנושאים העומדים במרכזם עולמם של פעילי השמאל…
ומה עם הילדים המקבצים נדבות בצמתי ואדי ערה? מי מטפל בהם? מי דואג להם?