בימים אלה נמצאת בישראל הקנצלרית של גרמניה ומסר חשוב בפיה: על ההנהגה הפלסטינית החדשה להכיר בישראל ולזנוח את דרך האלימות, אחרת לא תוכל לצפות שאירופה, או מדינות המערב בכלל, ימשיכו לעזור לעם הפלסטיני. אם היו מחלקים פרסי אוסקר לציניות, הייתי ממליצה על הנאום הנ"ל לפרס הראשון לשנת 2006.
אנגלה מרקל אינה מטיפה לישראל – המדינה שכבשה את השטחים הפלסטינים, שהפקיעה את אדמותיהם, הרסה אלפי בתים, הרגה אלפי פלסטינים, בונה חומה החוצה את שטחי כפריהם, רוצחת בשיטתיות את מנהיגיהם (ותוך כדי כך גם עוברי-אורח, בני משפחה וכדומה), החזיקה את המנהיג הלאומי הפלסטיני תחת מצור הדוק במשך חודשים ארוכים, גורמת לחולים, נשים יולדות, זקנים ותינוקות להינמק במחסומים בשמש או בגשם, מפצלת את השטחים לעשרות פיסות קטנות אטומות-למחצה, ובונה דרכם כבישים שהנסיעה בהם מותרת רק לישראלים… לא, אנגלה מרקל אינה מטיפה למדינה הכובשת, היא מטיפה לעם הכבוש.
בעולמם של אנגלה מרקל ודומיה, ישראל אינה חייבת להכיר בזכותו הסוברנית של העם הפלסטיני, להשיב לו את רכושו, לחדול לבצע "חיסולים ממוקדים" (ולא כל-כך ממוקדים) של כל פלסטיני שמעז להתקומם, למנוע מכנופיות של קוזקים יהודים לכרות עצי פרי ולהשתלט על בתים של פלסטינים, ועוד ועוד עוולות מתמשכות. לא, מי שצריכים לתקן את דרכם, לדברי אנגלה מרקל – וכמעט כל דוברי מדינות המערב מתבטאים כך מאז ניצחו החמאס בבחירות – הם הנכבשים, העשוקים, המובטלים, הוריהם של הילדים הסובלים מתת-תזונה ומטראומה מתמשכת עקב תנאי הכיבוש, הם-הם שחייבים לתקן את דרכיהם. הם חייבים לחדול להיאבק נגד הכיבוש, וחייבים להכיר בזכות קיומה של המדינה המוחצת אותם ומאמללת את קיומם, זו המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, בעלת רמת-החיים הגבוהה ביותר באזור.
הפלסטינים חייבים להכיר בזכות קיומה של המדינה המקשטת את שכונותיה האמידות בדקלים שנגנבו מן הדקליות של רצועת עזה, ואת גניה הציבוריים בעצי זית שנגנבו מן הכפרים בגדה (אלה שהמתנחבלים לא הספיקו לכרות). הפלסטינים חייבים להבטיח שיותר לא יפגעו באזרחיה או אפילו בחייליה. כי אלה הם מעשי טרור, ואיש אינו מנהל יחסים מדיניים עם טרוריסטים… כנראה שמרקל ודומיה שכחו את מלון המלך דוד, השוק הערבי בחיפה, את דיר יאסין ויפו, כל הפעולות שביצעו – בתקופה הקצרה-יחסית של המאבק נגד השלטון הבריטי – אנשים שלימים עמדו בראש ממשלות ישראל (ויש לזכור שחיינו תחת אותו שלטון היו שאננים ונינוחים בהשוואה לחייהם של הפלסטינים תחת שלטון ישראל, ואני אומרת זאת כי אני זוכרת את הימים ההם, ובני משפחתי נכלאו כמה וכמה פעמים על ידי השלטון המנדטורי).
מוזר, לא זכור לי שממשלות המערב הטיפו מוסר לאפגנים שנאבקו בכוח נגד הכיבוש הסובייטי – אדרבא, הן עזרו להם בנשק ובממון. ואשר ל"קונגרס הלאומי האפריקני" – התנועה שנלסון מנדלה עמד בראשה, שהוגדרה על ידי השלטון הלבן בדרום-אפריקה כארגון טרור – אם כי המערב לא ממש תמך בו, ולא לחץ בכוח על שלטון האפרטהייד, בכל זאת שום ממשלה מערבית לא העזה להטיף מוסר דווקא לאפריקאים שהתמרדו נגד השלטון הגזעני. אומרים שטרוריסט הוא מי שאין לו חיל-אוויר, ואכן אנשים שהוגדרו כטרוריסטים, ביניהם ג’ומו קניאטה, שישב בכלא הבריטי בימי המאו-מאו, מנהיגי FLN באלג’יריה, ראשי המאבק האנטי-בריטי במלאייה וקפריסין, ועוד ועוד, זכו ברבות הימים בעצמאות ובחיל-אוויר, והתקבלו בכבוד בבירות העולם.
תרכובת משונה מאוד של אשמה היסטורית (ביחוד כשמדובר בגרמנים), אינטרסים מערביים שונים, השפעת הלובי הציוני בארה"ב, התעוררות ניאו-צלבנית מתוגברת בשיקולי נפט ומקורות אנרגיה אחרים – תרכובת בעלת עוצמה בלתי-רגילה משחקת כעת ישר לידי השלטון הישראלי. זוהי הסיבה להיפוך היוצרות הזה, להטפת המוסר לנכבש ולא לכובש, לקורבן ולא לתוקפן.
מתי-שהוא ייזכרו הדברים האלה לדיראון.
הבדל אחד.
ההבדל הוא שכל הפעולות שציינת (כולל אלא שלנו נגד המנדט) היו של ארגונים שלא שללו את קיומה של המדינה הכובשת. זו גם הסיבה שהפת"ח קיבל תמיכה כזו גדולה מאירופה (למרות הפיגועים). החמאס שולל את קיומה של ישראל עצמה, ומכאן ההסתייגות ממנו.
הערה ראשונה: הכותבת מפרסמת לשון הרע על הקוזקים. לעומת המתנחבלים, הקוזקים, לפחות כפח שהם מתוארים על ידי שולחוב בדון השקט (תרגום שלונסקי) הם מלאכים. עובדי אדמה המשכימים קום לעבודת יומם. הערה שניה: אנחנו רואים את עוולות הכיבוש המפליץ ואין לנו – לי ליתר דיוק – מילים לתאר את הרשעות והטפשות, והשתיקה המאולצת פשוט חונקת. ואילו לוטן מוצאת מילים למכביר, ואולי זה חוסך לה את תחושת החנק של ללא זועק ללא מילים. המשותף לשנינו הוא שנאה חסרת פשרות לרוע הזה שאם לא ייעצר – כולנו, אנו ושכנינו, אבדנו. והערה על הגרמניה: מסתבר שהם לא למדו דבר אפילו מן השואה שהמיטו על היהודים ועל אחרים.
האיומים של האירופאים בנוגע להעברת סיוע כספי(בניגוד לאלה של ישראל,שבוכה לא הרף על הפרת הסכמים מצד הפלסטינים,אך מצהירה ברי"ש גלי כי אין בכוונתה לכבד את חלקה בהסכמים ולהעביר את הכספים לפלסטינים בשל תוצאות הבחירות ברשות) הם לגיטימיים לחלוטין. ההכרה של החמאס במדינת ישראל והבטחה שלא תקרא להשמדתה מטרידות אותי כרגע קצת פחות,על השורה הזאת באמנת החמאס יהיה אפשר להתדיין במסגרת הדיונים על הסכם הקבע. אבל הדרישה מהחמאס להילחם,לדוגמא, בקסאמים על שדרות ושאר הישובים שבתחומי הקו הירוק,ולהלחם בפגיעה בחפים מפשע, היא לא רק לגיטימית,אלא גם מתבקשת.
הדרישה שלא לפגוע בחפים מפשע תקפה לשני הצדדים,לא רק לישראלי.
ברצוני להמליץ לקנצלרית מרקל, וגם לכל מי שמזדמן לברלין, לגשת למוזיאון "טופוגרפיה של טרור".
במוזאון זה, הנמצא במעין שוחה בברלין, יש תאור כרונולוגי, המתאר שלב אחרי שלב את עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ואת פשעיהם.
שמו של המוזיאון מעניין אף הוא, וניתן ללמוד ממנו כי הטרור הנורא מכל הוא זה המבוצע על ידי המדינה, ובחסות לכאורה חוקית.
כמובן שפשעי שלטון הכיבוש הישראלי בשטחים, אינם מתקרבים בחומרתם לפשעי הנאצים, אך העקרון מאפשר לקח חשוב.
הפעם זו הגזמה פראית!
אני קורא קבוע של האתר ונהנה מהמאמרים השונים למרות שלא תמיד אני מסכים(לעיתים אני כן מסכים)
אני חייב להגיד שהפעם מדובר בהגזמה פראית במיוחד,
החמאס זה לא האצ"ל והלח"י,
האידיאולוגיה של החמאס היא אנטישמית(ואת זה כתב גדעון ספירו במאמר שהתפרסם פה!)
האמנה שלו קוראת לסופה של מדינת היהודים,
הלח"י סך הכל קרא לסיום הכיבוש הבריטי!
אם היא רוצה שתשווה בין הארגונים היהודיים של טרום המדינה לפת"ח!
מה זו ההשוואה הדמגוגית הזאת לארגון הגזעני שנקרא חמאס??
האם נלסון מנדלה קרא לטרנספר של הלבנים מדרום אפריקה או שמא לסיום שלטון האפרטהייד??
לסיכום-
אם מרקל היתה פונה בטענות דומות לפת"ח היה מקום לטענתה של הכותבת,
במקרה הנ"ל?
מדובר בדמגוגיה מטופשת…