פרופ’ אבישי ברוורמן, מס’ 4 ברשימת העבודה בבחירות הקרובות לכנסת ושר האוצר המיועד "אם וכאשר", הגיע השבוע לדאבוס שבשוויץ. לא מדובר על חופשה פרטית. העיירה המושלגת משמשת אכסניה (יקרה להחריד) לכנס הכלכלי העולמי הנפתח בסוף השבוע. כנס שהפך עם השנים למפגש ההון והשלטון העולמי. הפורום החברתי העולמי הנערך בימים אלה בקראקס (ונצואלה) ובבאמקו (מאלי) הוקם כמענה של הפעילים נגד הגלובליזציה לכינוס בדאבוס. כי דאבוס הוא כינוס האלפיון העליון העולמי שסגן נשיא האינטרנציונאל הסוציאליסטי שמעון פרס (כן, הוא עדיין מחזיק בתואר הזה!) אינו מחמיץ מדי שנה.
ומדוע פרופ’ ברוורמן הגיע לדאבוס בעיצומה של מערכת הבחירות? לדבריו: "כדי להרגיע את השווקים הבינלאומיים". עוד הוא אמר כי הוא נשלח על ידי יו"ר העבודה, עמיר פרץ. כידוע, היו"ר לשעבר של ההסתדרות לא מוּכּר דיו בחוגי ההון הבינלאומיים ו"יש להרגיעם". מעניין שיו"ר העבודה שיגר את נציגו אל המפגש העולמי של האלפיון העליון, אבל לא סבר שיש לשלוח נציגים לפורום החברתי העולמי הנערך בקרקאס בהשתתפות הפעילים במאבק נגד הגלובליזציה. נסיעתו של פרופ’ ברוורמן – שבעבר הכריז ב"ידיעות אחרונות" שתפקידו הוא "להלבין את פרץ" – אינה מקרית. זו רק התוצאה הטבעית בתפנית שחלה בשבועות האחרונים בעמדותיה של מפלגת העבודה והיו"ר החדש שלה.
מקריאת המצע הכלכלי-חברתי של העבודה עולה כי אפשר לשכוח מהעלאת שכר המינימום ל-1,000 דולר, מהקמת מערך פנסיה ממלכתית, מתוספת משמעותית בקצבאות וחיזוק המוסד לביטוח לאומי. כל הבטחותיו החברתיות של ח"כ פרץ נמוגו. זהו אולי המקרה הראשון בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל, בה מפלגה ומנהיגה מפירים את הבטחותיהם לבוחר עוד בטרם בחירות! עוד בטרם נבחרו!
השבוע נשמעו קריאות השבר של דוברי פרץ לפיהן "אולמרט גנב את עקרונות פרץ" בנאומו המדיני בפני מתכנסי כנס הרצליה. יתכן וזה נכון. אין כמעט הבדל בגישה הגזענית לפתרון השאלה הלאומית הפלסטינית ("האיום הדמוגרפי") ששני הטוענים לכתר הציגו בפני נציגי ההון והשלטון המקומי במלון דניאל. אבל בתחום החברתי והכלכלי נדמה כי זה היה דווקא פרץ שגנב את רעיונותיו של אולמרט, שהם בסופו של דבר רעיונותיו של שר האוצר לשעבר (ומנהיג הליכוד כיום) בנימין נתניהו.
פרץ הפקיד את ניסוח המצע הכלכלי והחברתי של מפלגתו בידי אותם פרופסורים לכלכלה (ובראשם ברוורמן) השבויים בעמדותיהם הניאו-ליברליות והקפיטליסטיות הקיצוניות, בעלי הון ופקידים בכירים לשעבר במשרד האוצר. פרץ יכול היה לנהוג אחרת. עם נצחונו בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה רבים בקרב אנשי האקדמיה ביקשו לעזור לו ולמפלגתו. הם אף הגישו מסמכים ותוכניות – הכוללים המלצות ועמדות השונות בתכלית מהמדיניות הכלכלית והחברתית שננקטה בישראל על ידי ממשלות שרון בחמש השנים האחרונות (אגב, תוך תמיכה של מפלגת העבודה). כל דורשי טובתו של פרץ והצדק החברתי נדחו בנימוס או תוך התעלמות מופגנת.
אז מה נותר מעמדותיו החברתיות של פרץ? לא הרבה. בראיון ארוך שהעניק פרופ’ ברוורמן ל"ידיעות אחרונות" (13/1/05) הוא חשף את השקפת עולמו ואת השקפת עולמה של מפלגה העבודה. להלן מילון מונחים קצר לעמדותיה של מפלגת העבודה – "כל הדברים נאמרים על דעתו של פרץ. זו תהיה מדיניותו", הבהיר ברוורמן בראיון":
- על תפקידה של מפלגת העבודה: "היא טובה למעסיקים ולמעמד הביניים, איננו רוצים חס וחלילה לפגוע בהון".
- צדק חברתי: "העבודה לא מציעה להנהיג בישראל מס עיזבון או מס ירושה".
- מאבק בגלובליזציה: "לא נמליץ לחזור למשטר של מכסים בסחר החוץ. המשק הישראלי צריך להיות פתוח לגמרי לגלובליזציה ולא להסתגר מאחורי חומות".
- שכר מינימום: "אנו לא מציעים להקפיץ בשנה אחת את שכר המינימום בכל מגזרי המשק. שכר המינימום יועלה בהדרגה, במתינות ועל פני שנים".
- פנסיה ממלכתית לכל עובד: "תוכניות הפנסיה שלנו תעודד כניסה של גורמים פרטיים לשוק".
- תקציב המדינה: "לא נמליץ על גרעון ממשלתי מעל 3% מהתוצר המקומי. אין לנו המלצה מראש לקצץ בתקציב הביטחון. העבודה תתחייב לשמור על עוצמת הצבא ועל התעשייה הביטחונית".
- חוזים אישיים: "יש לקבוע שכר תחרותי שימשוך למגזר הציבורי את העובדים הטובים ביותר".
- המאבק בעוני: "כדי לנצח את העוני דרושים משאבים ודרוש אורך רוח. זה לא יעשה בצ’יק צ’ק".
עד כאן עמדותיה של מפלגת העבודה בסוגיות החברה והכלכלה. כאמור, לא נותר הרבה מעמדותיו הלוחמניות של עמיר פרץ לפני חודש-חודשיים וחבל שכך. נוצר הרושם שמבחינת עמדות כלכליות וחברתיות אין כמעט הבדלים בין שלוש המפלגות הגדולות: קדימה, העבודה והליכוד. כולן בעד טיפוח ההון ובעלי ההון, כולן בעד העמקת שילובה של ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית, כולן דוגלות בכרסום מדינת הרווחה.
צדק נגיד בנק ישראל, פרופ’ סטנלי פישר, שהכריז בכנס הרצליה "כל ממשלה שתקום לאחר הבחירות תצטרך להמשיך במדיניות הכלכלית של השנתיים האחרונות". פישר אינו נביא, הוא מכיר את נפשם של כל הפוליטיקאים הבכירים מעמיר פרץ ועד בנימין נתניהו. הוא יודע שהממשלה הבאה תהיה ממשלת אחדות לאומית – לכל הפחות בשטחי הכלכלה והחברה. נדמה שחלון ההזדמנות שנפתח עם בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה הולך ונסגר. דווקא פרץ הוא מי שפתח את החלון ומי שסגר אותו לאחר מספר שבועות. אבל טרם סגירת החלון דאג פרץ לקפל את הדגל האדום ולהניף במקומו דגל לבן.
א- ראשי מפלגת העבודה הצהירה בכל פורום אפשרי על מחיובותה לשכר מינימום של 1000 דולר
ב- ראשי מפלגת העבודה הכריזו בכל פורום אפשרי על מחויבותם לחיסול תופעת ההעסקה הקבועה דרך חברות כח אדם
ג- ראשי מיפלגת העבודה הצהירו בכל פורום אפשרי על מחויבות לחוק פנסיה ממלכתית לכל
ד- ראשי מפלגת העבודה התחיבו לחינוך חינם מגיל 3 הלוואות למימון לימודים אוניברסיטאים שיחזרו רק בתקופת ההשתכרות וביטול ד"וח דברת
ה- קיצוץ תקציבי הבטחון וההתנחלויות לטובת מערכות החינוך והבריאות.
למעט יולי תמיר ושלי יחמוביץ כל היתר אומרים זאת כמי שכפאם פרץ.
ומה עושים בגדה השמאלית תוקפים את פרץ שנילחם בשיניים נגד האופוזיציה הגזענית בתוך המפלגה.
אולי תעזרו קצת במקום לנסות בכח להרים את סוכת חד"ש הנופלת.
עמיר פרץ מעולם לא היה מהפכן וכך הוא נשאר, על מה הביקורת?
כאשר אדם עומד לפני בחירות הוא צריך לפנות לקהל בוחרים רחב, ולא רק למיעוט שבמיעוט- שהוא סוציאל-קומוניסטי ולא סוציאל-דמוקרטי.
מה גם שהסבירו לפרץ טוב טוב, שלולא המדיניות הזוועתית של פיפי, מצבנו בישראל היה הופך לעוד יותר גרוע, לכן יש להתעלם מהמילים ולבחון אך ורק מעשים.
כדי לקדם תכנית סוציאלית (כלומר רווחה) שלא תפגע במשק במצבו העכשווי, לא ניתן להניף "דגל אדום". דגל זה הוא גם הכי פחות טוב כרגע לעניים ולמדוכאים.
החבר דוידי יודע טוב מאוד מה היו ההשלכות של תוכניות "סוציאליסטיות" באירופה: האבטלה גדלה, העוני של האוכלוסיה הנחשלת לא נפתר, האינפלציה נסקה, והרווחה היחסית שקעה…
קראתי את ברוורמן, שבכלל אינו ניאו-ליברל, אלא ליבראל פשוט, ואני חושב שהוא אדם אחראי, שמבין את המציאות הכלכלית מצויין. ויש סבירות גבוהה שאני אכן אצביע עבודה.
ואיפה שלי יחימוביץ’? לאן היא נעלמה? עמיר פרץ עשתה שימוש בעיתונאית הנחושה והחכמה כדי לאסוף כמה אלפי קולות מן השמאל המיליטנטי, אבל עכשיו היא נזקרה הצידה. עכשיו הגיע זמן הפרופ’, הגיע זמן ברוורמן – איש הבנק העולמי והקפיטליזם "המתוקן". כמה חבל.
אולי פשוט קיפול הדגל האדום והנפת דגל לבן (במיוחד בתוספת קצת ירוק ושחור וטיפ-טיפה אדום בצד) זה משהו שמאוד באופנה כעת בשמאל? הרי לא רק עמיר פרץ חוטא בכך, נכון?
אם חיים ברעם יעיין בהצעת חוק שכר מינימום שהגיש עמיר פרץ לכנסת, כשעוד היה מנהיג סיעת עם אחד והרבה לפני ברוורמן, יראה שהתוכנית שם היא להעלות את שכר המינימום תוך שנתיים. ככה שכאן אין חדש.
חוץ מזה, לא שמעתי את עמיר פרץ מצהיר הצהרות שונות. לברוורמן מותר להצהיר מה שהוא רוצה, כולנו ידענו מי הוא. המלחמה תתחיל אחרי הבחירות.
א- הם כבר סייגו את זה, ז"א 1000$ אבל רק בחלק מהענפים ורק לחלק מהעובדים.
ב- יש חוק נגד העסקת עובדי קבל, אלא שהוא נדחה כבר איזה 5 שנים בחוק ההסדרים(חידה- האם מפלגת העבודה הצביעה בעד או נגד חוק ההסדרים בשנים האחרונות?)
ג- חוק הפנסיה הממלכתי שעליו מדברים בעבודה הוא די מסורס ולא ממש אפקטיבי, חוץ מזה איך תובטחנה קרנות הפנסיה ללא אג"ח ממשלתיות שברוורמן כבר מיהר "להרגיע" שלא יופעלו?
ד- יש כבר חוק שחוקק ע"י תמר גוז’נסקי, חבל שבממשלות להן היתה שותפה העבודה דאגו לטרפד את יישומו.
הלוואי שהעבודה תוכל לקיים את הבטחותיה, זה די ברור שלא והם כבר מסדרים לעצמם את האליבי.
אחת ההסתייגויות בחוק הזה היא שמותר להעסיק עובדי קבלן בהסכמת "נציגי העובדים" באותו מפעל, קרי, המעסיקים יכולים לסגור עסקה עם ההסתדרות על העסקת עובדי קבלן, מה שבדיוק קורה בפועל.
למותר לציין שעמיר פרץ היה זה שדחף את ההצעה עם ההסתייגות הנ"ל.
מי שחושב כי עמיר פרץ יקבל את רשות הממשלה בגלל ההיותו מהפכן טועה.לזכות בבחירות לא זוכה הקיצוני, ואין סכוי כי אי פעם בעתיד הנראה לעין יזכה איש שמאל קיצוני ברשות הממשלה.
ולכן עמיר פרץ צריך לתת את התפנית לבעיות החברה והכלכלה במדינה.והתיחסות שונה בתכלית של ההדגשים החברתיים והכלכליים.
אם עמיר פרץ לא יקבל את מלא התמיכה מכל השמאל שרוצה לשנות את המצב, שרק פרץ היום יכול להגיע לשנוי הכוון בחברה הישראלית.
גם הצעותיו של עמיר פרץ לפני שעברו סירוס הן לא ממש מהפכניות, הן בעלות גוון אדום אבל רחוקות מלהיות "קומוניסטיות" כפי שמציגים אותן. יש מפלגות גדולות באירופה שהמצע שלהן הרבה יותר "קיצוני" והן זוכות לתמיכה רבה.
מאמרו של אפרים דוידי הוא חשוב, אבל… הוא לא חודר לעומק הניתוח המעמדי של מפלגת העבודה ולשורשים החברתיים של מפלגה זו. בייחוד תפקידה המרכזי ביצירת החברה הקפיטליסטית בישראל. ואני גם מצטרף לשאלה של אחד המגיבים כאן: איפה שלי יחימוביץ’? למה מסתירים אותה כל עת שפרופ’ ברוורמן פותח את הפה? או שאולי פרץ החליט שיחימוביץ טובה לעניים (ולשמאלנים) וברוורמן טוב לעשירים? בכל מקרה, פרץ שלח את ברוורמן לשוויץ (עלות ההשתתפות בכנס בדאבוס היא 30 אלף דולר… מי שילם עבור הכרטיס, המלון ודמי השתתפות?). פרץ לא שלח את יחימוביץ לקרקאס!
ברוורמן הוא פוליטיקאי טוב – זו לא מחמאה גדולה, והיא לא אמורה להיו. זהו פשוט תיאור מדוייק.
במציאות הפוליטית של תקופתנו, לא בטוח שמסר סוציאל דמוקרטי טהור יכול לזכות בבחירות. את פרץ, וההשקפות שהוא מייצג, ברוורמן הפוליטיקאי "מאזן" עבור מי שחשוב לו ה"איזון".
ברוורמן הוא ידידו הטוב של זוכה פרס נובל, הפרופ’ ג’וזף שטיגליץ. הוא עבד איתו בבנק העולמי. הוא מייצג השקפה כלכלית הרבה יותר שפויה מזו של סטנלי פישר, נתניהו ואולמרט. הוא אינו מייצג בעלי הון. ונדמה שיש לו, עדיין, את היכולת לגייס את המגזר העסקי לצדו.
לכן, הביקורת שלך מר דוידי, אולי מדוייקת, אבל לא בטוח שהיא רלוונטית.
לשמאל היה תמיד הכישרון להיות צודק ובאופוזיציה. לעבודה, תמיד היה הכישרון להנהיג מדיניות כלכלית לא-סוציאלית. הפעם, זה יכול להיות שונה.
דוידי, אנא ממך, אל תבלבל את המח! נהל שיח ראוי ולא פרופוגנדה מביכה.
ברוורמן רשאי להגיד מה שבא לו וכמה שבא לו, הוא אינו מכתיב את הקו הכלכלי של"העבודה".
אגב, בידיי מסמך (מאתמול), בעקבות שיחה ארוכה ונוקבת עם ברוורמן, בו הוא נשבע באוזניי שהוא תומך בכלכלה מערב-אירופאית מודרנית ודבק במודל השבדי. אני רוצה להאמין לו.
בכל מקרה, תעמולה וטאקטיקת בחירות לחוד ומדיניות לחוד.
לדרור ניסן: מהרהורי לבך אתה רואה. ברוורמן לא צריך להכתיב קו, אין קו, יש רק רטוריקה על קו. מן הצד השני יש התנהלות שהרטוריקה מיפה קוסמטית ואותה התנהלות היא ניאו ליברלית טוני בלירית. אם מתוך אמוציות אתה בוחר להאמין לברוורמן, זו זכותך אבל מכאן עד לקרוא לחוסר אמונה בו "פרופוגנדה מביכה"? אם התפרקת מנכסיך האידיאולוגיים, לפחות אל תעמעם את האינטלקט החד שלך.
לProtaguras . אתה גם טועה גם מטעה, ובנוסף גם משקר וגם שטוף מוח
1.ההשלכות הסוציאליסטיות: אנו רואים בשוודיה ובשאר הסקנדינביות את ההשלכות הסוציאליסטיות. אף לא אחד מהשקרים שלך ושטיפת המוח שבה הולאת לא מתקיים שם, אלא כל טיעון שהעלית מתקיים ההיפך ממנו. שטיפת מוח כבר אמרנו
2. בבחירות צריך להגיד את האמת וביום יום וכמובן גם בבחירות לפעול לחזית רחבה יותר. חזית שתאמין בפתרונות האמייתיים ולא בשטיפת מוח ניאו ליברלית. לבחור בחיקוי שמוכרים בבחירות, כדי לטמטם להם את המוח ולגרום להם להצביע למפלגה כזאת או אחרת, זה טמטום, אפשר לבחור באוריגינל. לכן אין צורך לבחור בעבודה אפשר לבחור בביבי.
3. הפנייה צריכה לא להיות בבחירות, אלא ביום יום. דמגוגים שפנו אלינו רק בבחירות, הם גם הביאו עלינו את הצרה של היום. ובניהם המתחזה פרץ.
4. מעבר לאמור לעיל, כדאי לשמור גם קצת על יושרה(אצל שטפי מוח אני יודע שזה קשה, אבל בעל זאת) ובכן, הנתונים מראים דווקא, שמצבן של העניים והחלשים נהייה בעזרתו של הפשיסטי ביבי ומדיותו רק יותר גרוע – כך שמעניין בכלל איך מצבן של השכבות החלשות לולא המדיניות הפשיסטית הזו היה הופך ליותר גרוע, אך מה זה משנה מצדדי הקפיטליזם הקניבליזם הניאו ליברלי, לא ייתנו לעובדות לבלבל אותם