עוז. נמרוד עוז. הגיב:

צר לי לומר זאת, אב לעל מנת שהיום יבוא -או על בסיס מה שכתבת "על מנת להביא את היום" חייבים צד שני. חייב לביות מישהו שרוצה את הקשר הזה, מישהו שמאמין שאפשר לעזור, מישהו שרוצה להגיע לרגיעה ושלום לא כאידאל חלומי אלא כמציאות.

עוז.

אינשאללה תבין – אדם הגיב:

"מתי באמת עמדת במחסום?", מתי אתה עשית זאת, לא לדקה מול מסך ה- TV בכתבה על נשות ווטש אלא 12 שעות ביממה 14 ימים כמוני (מתנדבי קו התפר). כמות האמלח, השבחי"ם, ההברחות של כלי רכב גנובים הם הם המאפשרים לך ממרום הכורסא המפנקת לקלס. "ישבת בעוצר?" אני לא אבל בא נשאל את תושבי מעלות, כרם שלום, ישובי קו התפר כל פעם שיש התרעה על חדירה, כן יש גם אצלינו. "מתי פרצו לבית כלא בריבונות ממשלתך" תזכיר לי בדיוק איזה ממשלה? ממשלת הדלת המסתובבת? והרי אם היו משלחים אותם איך היית מגיב? הנח להם היית אומר כנראה כי גם להוציאם בפעולה כיררורגית יש חדירה לאחר. "הפשיטו את העצורים בו תוך השפלה המונית" הם מרוויחים השפלות אילו ביושר ולו היינו עושים זאת לדוגמא למחבלת הפלטינה (זו שברחמנותינו העברנו אותה מסיבות הומניטריות (זכויות אדם אמרנו)) לבידוק אישי ולא מרחוק, רצחה 4 ישראלים במעבר ארז. לו רק היינו מפשיטים אותה אולי 4 אנשים היו נענשים על הפרת שכויות אדם כביכול אבל הם היו איתנו
ולמערכת, אין צורך לכתוב פעמיים כתבות שמאלניות. זה שאתה צועק לא אומר שאתה צודק

אינשאללה הגיב:

נפתלי אין לי ספק בטוהר כוונותיך . אבל הסממנים , של האופורטוניזים והתחסדות הינם סימפטומים של הכובש הנאור…המנהל דיאלוגים עם שכניו מעבר לים…מבלי לעשות את העבודה ברגליים כאן…להידבר עם מוסדות המדינה הלאומית שלך, שתפסיק את עוולות הכיבוש, ..דיאלוגים עקרים לא ירפאו את המצםפון וגם לא הקלישאות.
מתי באמת עמדת במחסום? ישבת בעוצר? מתי פרצו לבית כלא בריבונות ממשלתך והפשיטו את העצורים בו תוך השפלה המונית של הגופים אחר כך תרצה להידבר אתם…
התיקון הוא תיקון מבית. הפסקת פעולות הנוגדות את החוק ומפרות זכויות אדם. לא להרוס אותם ולנחמם בשיחות בבכיים.

מנעם – בעיקר ל"אינשאללה" הגיב:

השאלה אינה מתי עמד או לא עמד במחסום.
על כך, ובצדק, יכול תמיד להשיב לך חייל זה או אחר מנה אחת אפיים.
השאלה אינה מי מתנגד "אותנטי יותר" לכיבוש. ומה? מפגיני בילעין היהודים, המסורים באמת באמת ושמלבינים את חטאינו בדמם – האם הם היו פעם תחת כיבוש? ודאי שלא. האם הם נושאים עדיין באחריות? ודאי שכן. וטלי פחימה – האם שקול סבלה לסבל אשה פלסטינית שחיה תחת עולנו כל חייה? היא בעצמה תאמר שלא.
ההשוואות האלה חסרות תוחלת (אגב, אם כבר השוואות, יכול להיות שגם לכמות או למשך המחאה יש משקל, לא? ואז נפתלי עבר אותך כבר בסיבוב מוצא…)

חשובה הכוונה המוסרית.
חשובה הפעולה המוסרית.
חשובה האמירה המוסרית.

סרבנות? כן. בודאי. אך היא לא מנקה את חטא המיסים, את אי-עצירת הטנקים בשטח המדינה, את הקיום בתוך הכובש, עם הכובש. את ההצבעה לפרלמנט הכובש. ועוד ועוד…
כל עוד לא התנתקת מהמדינה, או הפכת חלק מהעם הפלסטיני – אני לא עשיתי זאת, לא קל ולא בטוח שאפשר או נכון לעשות זאת –
כל עוד כך, תמיד נהייה קצת "חלק מהמכונה". אז תסתכל בראי, ותחשוב איך לחיות עם זה – גם מחר. זה חלק לא קטן מהקושי.

דן תמיר הגיב:

מי בדיוק רוצה שתחזור לדבר פולנית (ודרך אגב: האם אי פעם דברת פולנית?)?
אתה כותב יפה מאד בעברית וזה יופי. הנה, כבר יש לך משהו משותף עם ראשי החמא"ס!