הצלחת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני מהווה ניצחון לגישת החד-צדדיות השלטת בפוליטיקה הישראלית מאז ניצחון 1967. זוהי גישה הגורסת כי לא חשוב מה העולם אומר לנו, לא חשוב מה הערבים אומרים לנו, אנו נעשה מה שאנו רוצים. נתעלם מהחוק הבינלאומי ונבנה התנחלויות, נספח שטחים, ונשנה גבולות באופן חד צדדי. כל עוד ארה"ב מאפשרת לישראל לנהוג לפי גישת החד-צדדיות, ממשיכה גישה זו להכתיב את מהלכיה של ישראל. רק כאשר גישה זו עמדה בניגוד מובהק לאינטרס האמריקאי, נאלצה ישראל לפנות למסלול הדו-צדדי (ובעצם התלת-צדדי, כאשר ארה"ב תיווכה בין הצדדים) ולצאת מסיני, בעקבות הסכם שלום עם מצרים. הסכמי אוסלו סימנו פנייה לגישה הדו-צדדית, לעבר משא ומתן עם אש"ף לקראת הסכם שלום היסטורי בין עמינו. אך מי שראה מה קורה בשטח בשבע שנות אוסלו, ראה שבעצם גישת החד-צדדיות לא נעלמה. להפך, בתקופת אוסלו הואץ מפעל ההתנחלויות, תוך ניצול האשליה של הקהילה הבינלאומית ורוב הציבור הישראלי בדבר תהליך השלום שהתנהל בין עמינו. בשבע שנות אוסלו כמעט והוכפל מספר המתנחלים בגדה המערבית, תוך גזל אדמות נרחב, הריסת בתים, גירושים וסגר על השטחים הכבושים. מעשים אלה, בתוספת לפרובוקציה של עליית שרון להר הבית, במטרה לחסל את מאמצי קלינטון להמשך המשא ומתן בין ישראל לאש"ף (לאחר כישלון ועידת קמפ דייוויד) ,הביאו לפרוץ האינתיפאדה.
היום כבר יודעים כולם כי המערכה האישית נגד ערפאת כמי שיזם את האינתיפאדה ועודד את הפיגועים, לא הסתמכה על מידע מודיעיני, אלא היתה ניסיון להעביר את האשם בכישלון הגישה הדו-צדדית על ההנהגה הפלסטינית. גם כשהפלסטינים בחרו לנשיאם את המנהיג המתון ביותר, המשיכה ממשלת ישראל בגישה החד צדדית, תוך סירוב להיכנס למשא ומתן עם ההנהגה המתונה ביותר שהיתה לעם הפלסטיני. במקום זה עוסקים בבניית גדר ההפרדה, המהווה ניסיון חד צדדי לסמן את הגבול בין ישראל לפלסטינים. וכאשר הופעל לחץ על שרון לבצע צעדים לכיוון השלום, הוא פנה להתנתקות חד צדדית, וסירב לעשות זאת במשא ומתן עם הפלסטינים. הכישלון של אבו מאזן במאמציו להיכנס למשא ומתן עם ישראל, בנוסף לשחיתות בהנהגה הפלסטינית, הביאו לניצחון החמאס.
למיטב הבנתי, מניחים אנשי החמאס כי בכל קרב נגד ישראל הם יפסידו, אך בסופו של דבר הם ינצחו במלחמה. זה קרה בוויטנאם, בה תמיד ניצחו האמריקאים, זה קרה בקוריאה וברבים ממאבקי השחרור של העמים שנאבקו נגד השלטונות הזרים בארצותיהם. כוח הסבל וחוסר הברירה לאורך זמן יביאו את הניצחון להם.
קל להחזיק בעמדה הזאת כל עוד אנשי החמאס באופוזיציה, והאחריות לקיום היומיומי של העם אינה בידיהם. עכשיו הם הגיעו לעמדת שלטון ואחריות לקיום היומיומי. זאת הזדמנות היסטורית בה מדיניות של דו-צדדיות יכולה לגרום לרוב אנשי החמאס להפוך לפרגמטים, ולשנות את עמדתם ביחס לסכסוך איתנו. כדאי לזכור שגם הפת"ח התחילו בשלילה מוחלטת של ישראל והתנגדות לכל פשרה עמה. רק האחריות לקיום היומיומי הביאם לנכונות לפשרות מאוד כואבות מבחינתם עם ישראל.
ניצחון החמאס בבחירות הוא ניצחון הגישה החד-צדדית. הרי תמיד הבעיה של מתנגדי הפשרה והשלום בישראל היתה, איך להעביר את ההאשמה להעדר התקדמות לשלום על הצד השני. עכשיו סרבני ההידברות הישראלים קיבלו סרבני הידברות פלסטינים. עתה, כאשר הגישה החד-צדדית נחלה ניצחון, ואפשר לגשת לעצב את גבולותינו כרצונה של ממשלת ישראל, כדאי לדעת ששוב אנחנו מחמיצים סיכוי לשלום ושוב אנחנו ממשיכים במצעד האיוולת של גישת החד-צדדיות. אנחנו בסך הכל מדינה קטנטונת התלויה כמעט באופן מוחלט בארה"ב ואירופה. כולם אומרים לנו שהם לא מסכימים עם הגישה החד-צדדית של ישראל ולא לאורך זמן יהיה להם אינטרס להעלים עין ממנה. ההשקעות האדירות שישראל משקיעה במפעל ההתנחלויות נעשות על חשבון השקעות בפיתוח ישראל. וכאשר ניאלץ לצאת מהשטחים אנו עלולים לעמוד בפני מלחמת אזרחים, בנוסף להון העתק שנצטרך להשקיע בשיקום המפונים. אנו עלולים למצוא עצמנו כמדינת עולם שלישי.
כמו בישראל, שבה לימין קל יותר לעשות שלום, כך גם אצל הפלסטינים, לחמאס קל יותר לעשות שלום, כי לא תהיה להם את האופוזיציה לשלום שיש לפת"ח. אם קודם היינו עושים שלום עם הנהגת הפת"ח, הרי שעכשיו יכול להתחיל תהליך שבו נעשה שלום עם כל העם הפלסטיני. זה יקרה רק אם ישראל תנטוש את גישת החד-צדדיות ותראה לעם הפלסטיני שיש לו פרטנר לשלום.
