ההצגה "שמי רייצ’ל קורי" היתה הצלחה מסחררת בתיאטרון החצר המלכותי בלונדון. הפקה של אותה הצגה על ידי סדנת התיאטרון של ניו-יורק היתה אמורה לעלות בסוף מרץ. אלן ריקמן שביים וכתב את ההצגה יחד עם העיתונאית קת’רין וינר, קנה כרטיסי טיסה לראות את ההפקה בניו-יורק. הצוות היה מוכן ומזומן כשבהנהלת הסדנה החליטו לדחות את ההפקה. בתחילה נטען שהדחייה באה בעקבות "סקר" שנעשה בקרב "רבנים ומנהיגי קהילה" בפלח קטן של הקהילה היהודית בניו-יורק. הרטוריקה של אנשי הסדנה בניו-יורק השתנתה כתוצאה מהאשמותיו של אלן ריקמן, אבל גם בעקבות הכרתם כי יש קהל אמריקאי ששמח על האפשרות לראות את ההצגה בארה"ב. למזלם של אוהדי התיאטרון הלונדוני, ההצגה עברה לתיאטרון בווסט אנד.
ג’ף ניקולה, במאי סדנת התיאטרון בניו-יורק, פירסם הצהרה באתר האינטרנט של הסדנה: בתגובה לדחייה, ביטול או מה שלא יקרה שם בסוף, שקראה לארגן פעולה בינלאומית התומכת בחופש הביטוי. ואכן, התמיכה מגיעה גם מפרטים וגם מארגונים.
וזו ההצהרה הרשמית: מדוע אנשים כה מפחדים ממלותיה של רייצ’ל קורי? כיצד אנו יכולים לפעול יחד כדי להבטיח שיישמעו?
רייצ’ל קורי היתה בת 23 כשנדרסה למוות על ידי דחפור של צה"ל. זה היה ב-16 למרץ 2003. היא פעלה ביחד עם אחרים בניסיון להגן על ביתו של רוקח פלסטיני מרפיח שברצועת עזה – פלסטיני שבייתו נועד להריסה. "שמי רייצ’ל קורי" היא הצגה רבת עוצמה, הצגה של שחקנית יחיד, המבוססת רק על כתביה של רייצ’ל מילדותה ועד ימים ספורים לפני מותה. ההצגה, שעובדה על פי יומניה ומכתביה של רייצ’ל, היא בכיכובה של מייגן דודס. ההצגה הועלתה בפני אולמות מלאים בלונדון וזכתה לשבחים רבים.
ההצגה "שמי רייצ’ל קורי" היתה אמורה לעלות בסדנת התיאטרון ניו-יורק ב-22 למרץ. היא נדחתה ללא הגבלה של זמן. כתוצאה מכך פרץ דיון נרחב בביטול או בדחייה. הבמאי אלן ריקמן אמר כי "סיפורה של רייצ’ל קורי אינו מונח בכיסו של איש ושייך לקורי עצמה. בין אם מסכימים איתה ובין אם לא, הקול שלה הוא כמו זעקה באפלה וצריך לשומעו".
אמה של רייצ’ל, סינדי, תהתה "מדוע אנשים כה מפחדים ממלותיה של רייצ’ל? אנו שואלים את אותה השאלה ונחושים לתת לאנשים את ההזדמנות לשמוע את המלים האלה.
"היוזמה ‘מלותיה של רייצ’ל’ נועדה להקיף קשת רחבה של קבוצות ואנשים שמאמינים כי מלותיה של רייצ’ל והמסר שלה על זכויות אדם צריכים להישמע. אנו מקווים שמלותיה של רייצ’ל יפתחו פתח לקולות אחרים, חשובים ומושתקים באותה מידה. אנו מתנגדים לאווירה של פחד וקריאת תגר על חופש הדיבור שנעשית יותר ויותר שכיחה בחברה שלנו. רייצ’ל כתבה על נושאים הנוגעים לכולנו. לאנשים צריכה להיות ההזדמנות לשמוע את המסר שלה ולהחליט בעצמם מה הם חושבים. שום סדר יום של אף אחד לא צריך לשלול את זה".
צנזורה מהסוג הגרוע ביותר; זה מותה השני של רייצ’ל קורי
ממכתבה של השחקנית ונסה רדגרייב: הנני מפצירה בתיאטרון החצר המלכותי לתבוע את סדנת התיאטרון ניו-יורק על ביטולה של ההצגה על רייצ’ל קורי. לא משום שתרמתי כסף להפקה זו… זוהי צנזורה מהסוג הגרוע ביותר. אפילו גרוע מזה. זהו חרם על נערה מתה ויומניה. נערה אמיצה ויוצאת דופן שכל אזרח, ללא קשר לאמונתו או לאומיותו, צריך להתגאות ולהודות על היותה. הם לא הצליחו להשתיקה בחיים ולכן נהרגה. קולה החל להישמע שוב כשאלן ריקמן קרא את יומניה, ומייגן דודס שיחקה את קורי עצמה. כעת סדנת תיאטרון ניו-יורק השתיקה את הקול היקר הזה.
"לעולם לא אשכח את התמונה שבסוף ההפקה של ריקמן, של רייצ’ל בגיל עשר נואמת בפני מצלמה בייתית קטנה על העוני בעולם ועל הצורך הדחוף בסיום הסבל. סדנת התיאטרון של ניו-יורק השתיקה את קולה של הילדה הקטנה הזו, וגם את קולה של הנערה שהתעמתה עם דחפור של צה"ל. צריך להיות עילה לתביעה רק מעצם עובדת ביטול ההפקה. אני מניחה שהתייעצו עם עורכי דין בקשר למינוח ‘נדחה’ ולא ‘בוטל’. אך אנו, אנשי התיאטרון, יודעים מה פירוש ביטול הפקה, ולא משנה המינוח. מייגן דודס וצוות שלם מובטלים. תיאטרון החצר המלכותי מאבדים הפקה שטרם נפתחה בניו-יורק. תיאטרון החצר המלכותי הפיקו את ‘שמי רייצ’ל קורי’ עם סדנת התיאטרון ניו-יורק והשקיעו הרבה כסף – 100,000 דולר. אם ביטול זה לא יהפוך להפקה חדשה היכן שהוא בניו-יורק ומיד, אנחנו נהיה שותפים, כולנו, בפשע שאסור להרשותו. ההצגה הזו היא לא על נקיטת עמדה זו או אחרת, היא על הגנה על בני אדם. במקרה הזה, פלסטינים שאין הגנה למשפחותיהם, לבתיהם ולרחובותיהם.
"רייצ’ל קורי נתנה את חייה כדי להגן על משפחה. לא היה ברשותה שום אקדח או פצצה. היתה בה אנושיות כבירה, והיא נתנה אותה כדי להציל חיים".
מרגש ומצמרר. האם ניתן להביא להעלאתו של המחזה בארץ.
בספר, בעברית