הפורום הקומוניסטי הישראלי קורא לאוכלוסייה הערבית בישראל ולכוחות הדמוקרטיים היהודיים להשתתף באופן פעיל בבחירות לכנסת ה-17 כדי לחזק את כוחן של התנועות התומכות בסיום הכיבוש של כל השטחים הכבושים, בהפסקת האפליה נגד האוכלוסיה הערבית בישראל בכל התחומים ולשינוי יסודי במדיניות הכלכלית-חברתית. אנו דוחים את הקריאות להחרמת הבחירות, אשר רק ישרתו את הכוחות הימניים והגזעניים בארץ, אשר מזה זמן רב רוצים לדחוק את האוכלוסיה הערבית בארץ ואת הנהגתה ממעגל ההשפעה הפוליטית בישראל, ולהובילה לנתיב של בדלנות והסתגרות, שיבודד אותה מכלל הציבור היהודי וכן מהמאבק המשותף החשוב של יהודים וערבים לשינוי יסודי של מדיניות השלטון.
המאבק בבחירות אלו יהיה קשה במיוחד, וזאת נוכח המאמץ המיוחד הן של מפלגת "קדימה" בראשות אהוד אולמרט והן של מפלגת העבודה בראשותו של עמיר פרץ לחיזוק כוחן בבחירות בקרב האוכלוסיה הערבית.
אריאל שרון, שהקים את קדימה, וממשיכו אהוד אולמרט, טענו שהקמת מפלגה זו נועדה בין היתר כדי שיוכלו לקדם את התהליך המדיני "ללא צורך לעסוק ללא סוף בעניינים הפנים-מפלגתיים" כפי שהיה בליכוד. אולם הצהרותיו המדיניות האחרונות של אהוד אולמרט, ובמיוחד בעניין "השמירה על גושי ההתיישבות", והפירוט בעניין זה – לרבות החלת כל אזור אריאל בגושים אלה, ביחד עם ההצהרות כי "בקעת הירדן" גם היא תיוותר לנצח בידי ישראל, וכמובן כל גושי ההתנחלויות מסביב ל"ירושלים רבתי" – כל אלה מרוקנים מתוכן את האפשרות למו"מ רציני בעתיד. ואז, בתירוץ של "אין עם מי לדבר", יוקפא כליל התהליך המדיני או ששוב יינקטו יוזמות חד-צדדיות של ישראל, שהן אינן המתכון הראוי לקידום הסדר ולהשגת שלום צודק ובר-קיימא באזור.
בשטחים הכבושים מבוצעים לאחרונה באינטנסיביות צעדים המעידים על מגמותיה האמיתיות של ממשלת אולמרט (שלפי כל הסקרים עד כה, מועמד לנצח בבחירות ולהרכיב את הממשלה הבאה). כך, למשל, הפכה לאחרונה בקעת הירדן לאזור סגור כמעט לחלוטין עבור הפלסטינים. ברחבי הגדה נמשכים עיבוי והרחבת ההתנחלויות. נמשכת בניית חומת ההפרדה. נמשכות ההתעללויות במחסומים ומוטלות מגוון הגבלות ישנות וחדשות על האוכלוסיה הפלסטינית. ובנוסף על כל אלה מתרבים לאחרונה החיסולים הנפשעים של מנהיגים פלסטינים ובמהלכם נפגעים יותר ויותר אזרחים, כולל נשים וילדים.
זכיית החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני משמשת כתירוץ לחזרה על המנטרה הנדושה, שנאמרה גם קודם לכן, כי "אין עם מי לדבר". וזאת בשעה שדווקא ראשי החמאס משמיעים הצהרות רבות המעידות על מגמות של התמתנות ונכונות להגיע לפשרה על בסיס נסיגת ישראל לקווי יוני 1967. לצערנו, גם מנהיג מפלגת העבודה, עמיר פרץ, השמיע הצהרות מתלהמות בעקבות הבחירות ברשות הפלסטינית, וכך גם אפילו מנהיג מרצ, יוסי ביילין. בראיון ב"הארץ" (10.02) העיד ביילין על עצמו כי "בעניין הזה אני אפילו יותר קיצוני מקדימה ומהעבודה."
עמיר פרץ תרם בעצם היבחרותו לראשות מפלגת העבודה תרומה חשובה להעלאת הנושאים החברתיים על סדר היום. אך זמן קצר לאחר היבחרו הוא החל "למרכז" את הצהרותיו, ונסוג בו מהבטחות חברתיות רבות שליוו את תחילת מערכת הבחירות שלו. הוא הקיף את עצמו בדוברים כבני גאון ואבישי ברוורמן, שטורחים "להרגיע" את בעלי ההון ומשרתיהם ומצהירים שוב ושוב כי עמיר פרץ "אינו סוציאליסט", וכי לא יבוא לשינוי משמעותי ביסודות המדיניות הכלכלית הקיימת. הנסיגה הייתה גם בתחום המדיני, והתבטאה בכך שעמיר פרץ הביע הסתייגות אפילו מ"יוזמת ג’נבה", הכריז ש"לא יחלק את ירושלים" ושלא ידון על זכות השיבה.
במצב זה, ובשעה שמתחזקים כוחות ימניים גזעניים קיצוניים, כמו מפלגתו של איווט ליברמן, חשוב שבכנסת הבאה תהיה נציגות חזקה ביותר של הכוחות הנאבקים בעקביות נגד הכיבוש ונגד הגזענות; הדוגלים בנסיגה מכל השטחים הכבושים מאז יוני 67′, לרבות ירושלים המזרחית; הדוגלים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות יוני 67′ בצד מדינת ישראל, וכן בפתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם הרלבנטיות; אשר התמידו במאבקים נגד האפליה של האוכלוסיה הערבית בישראל ונגד כל גילויי הגזענות החדשים והישנים, ונגד המזימות לבצע בצורה זו או אחרת טרנספר של האוכלוסיה הערבית או של חלקים ממנה מהארץ.
כמו-כן אנו רואים חשיבות בחיזוק הכוחות אשר מנהלים בעקביות מאבקים כלכליים-חברתיים נגד המדיניות האנטי-חברתית הקיצונית של ממשלות ישראל האחרונות, נגד הגזירות האיומות שהוטלו על ציבור העובדים, על הנשים החד-הוריות, על הגמלאים, על הנכים ועל כל בני השכבות החלשות; המתנגדים בעקביות להפרטות ואשר קוראים לשינוי יסודי של המדיניות הכלכלית תוך הפנית התקציבים העצומים המיועדים ל"ביטחון" ולהתנחלויות לשירותי הרווחה, הבריאות והחינוך.
אנו רואים חשיבות בתמיכה בכוחות אשר דוגלים במאבק מלוכד כמה שיותר של האוכלוסיה הערבית במסגרת מאבקים אלו, וביחד עם הכוחות הדמוקרטיים היהודיים. על רקע זה תמכנו ביוזמות למצות הליכה משותפת בבחירות של מפלגות הפעילות באוכלוסיה הערבית ביחד עם כוחות דמוקרטיים עקביים יהודים, ואנו מצטערים על כך שרוב היוזמות לאיחוד כוחות לא יצאו בסופו של דבר אל הפועל, ועל כך שפיצול הכוחות עלול לגרום להקטנת ההשתתפות בהצבעה ולאובדן אפשרי של חלק מהנציגות בכנסת.
עם זאת אין דברים אלה צריכים להוות סיבה כדי לא להשתתף בהצבעה, ובמיוחד על רקע הסכנות הקיימות כיום בתחום המדיני, החברתי וביחס כלפי האוכלוסיה הערבית בישראל.
במפה הפוליטית הקיימת – למרות ביקורת שיש לנו על עמדות מסוימות שבהן נקטה חד"ש, כולל במערכת הבחירות – הפורום הקומוניסטי רואה בחד"ש את הכוח אשר מבטא יותר מכל הכוחות האחרים המתמודדים בבחירות את המאבקים בכלל הנושאים שהזכרנו קודם. בחד"ש עצמה התנהלו מאבקים פנימיים חריפים מזה זמן, שהגיעו לשיאם במהלך בחירת הרשימה לכנסת. שינויים בהרכב בצמרת הרשימה תרמו בסופו של דבר לחיזוקה במערכת בחירות קשה זו (אנו נרחיב בנושא זה לאחר הבחירות).
אנו קוראים להצביע לחד"ש בבחירות ולפעול לשמירה על נציגותה בכנסת ולהגדלתה!
