הפעולה הצבאית הישראלית בכלא יריחו מאופיינת בסימני היכר של פרשת רחב הזונה בספר יהושע. למי שלא זוכר או לא למד הנה בתמצית שבתמצית סיפורה. רחב היתה במושגים של היום "סייעת" של כוחות הכיבוש של יהושע. היא הסתירה את המרגלים ששלח יהושע. היא הכירה היטב את יריחו, את דרכיה ונתיבותיה וראשיה, שנמנו עם לקוחותיה, והיתה מקור מידע שהקל מאוד על כיבוש יריחו. ההסתמכות על אלוהים אינה פטנט של ש"ס, רחב כבר הקדימה אותם. את החלטה להגן על המרגלים נימקה בכך כי יהווה נתן בידי ישראל את הארץ.
כפרס על שירותיה הטובים, ניצלו היא ומשפחתה מהטבח שצבא הכיבוש ביצע, ככתוב בפרק ו’: "ויאמר יהושׁע אל-העם הריעו כי-נתן יהוה לכם את-העיר. והיתה העיר חרם היא וכל-אשׁר-בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל-אשׁר אתה בבית כי החבאתה את-המלאכים אשׁר שׁלחנו".
המפקחים הבריטים והאמריקאים ששמרו בכלא יריחו, על פי הסכם בינלאומי, על האסירים שהואשמו בהתנקשות בשר רחבעם זאבי, הם גרסת 2006 לסיפור רחב.
הם עזבו את משמרתם, הודיעו מראש לישראל על מועד נטישתם כדי לסלול לצבא הישראלי את הדרך למצור על הכלא ולתפישת אלו המכונים בפי שלטונות ישראל "רוצחי גנדי".
בדומה לרחב ששיתפה פעולה עם כוחות הכיבוש בימי יהושע, כך הפקחים הבריטים והאמריקאים שיתפו פעולה עם כוחות הכיבוש הישראלים בימינו.
רחב, מתברר, היתה אשה מאוד מכובדת. "אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה" מלמד אותנו התלמוד ומוסיף כי היא התחתנה עם יהושע לאחר שהתגיירה, וכמה מגדולי הנביאים, כמו ירמיהו ויחזקאל נימנו עם צאצאי משפחתה.
מעמדם של המפקחים דלעיל בקרב הצבא והממשל הישראלים כמו גם דעת הקהל, בעיקר לאור שיתוף הפעולה עם ישראל, דומה לזה של רחב בימי יהושע. הם זוכים לכבוד ויוקרה, שלא לדבר על האחראים להם, ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ונשיא ארה"ב דבליו בוש, "שאין לך שר ונגיד בישראל שלא בא עליהם".
על פי הכתוב בספר יהושע נפלו חומות יריחו כתוצאה מתקיעה בשופרות. נס כזה לא יכול להתרחש בימינו. צבא הכיבוש הישראלי החליף את השופרות בבולדוזרים ואלה נגסו והרסו את חומות הכלא ביריחו.
מבצע כיבוש הכלא זכה כאן להסכמה כמעט מקיר לקיר. דברי ההלל והשבח ששפכו פוליטיקאים ועיתונאים מכל כלי התקשורת המרכזיים על המבצע החזירו אותנו לימים רחוקים כמו מבצע אנטבה, בהם כל המדינה קרקרה סביב הצבא בדפוסים של עבודת אלילים.
מה בסך הכל היה לנו? צבא מצויד בכל כלי הנשק המודרניים, סוגר על כלא שמספר רובאים שומרים עליו, ומצליח, ראו איזה פלא, להכניע את היושבים בו.
הכוח הממגנט של פעולה צבאית בישראל הוא כה גדול, עד שהוא משתק את שיקול הדעת גם של מנהיגי האופוזיציה, שתפקידם להקשות על הממשלה ולנסות להביא לכישלונה, בוודאי ערב בחירות. לא אצלנו. הן בנימין נתניהו מימין והן עמיר פרץ משמאל(?) חלקו מחמאות לממשלה, על מבצע שהיו צריכים לתקוף אותו, כל אחד מזווית השקפתו. פרץ, המוצג כאיש שלום, שנפגש מספר ימים בטרם המבצע עם אבו מאזן, היה צריך לתקוף בשצף קצף את הממשלה על הפעולה כמחבלת בכל תהליך של הידברות ומו"מ, שבלעדיהם אין שלום. מתברר שגם ללא פרס, פרץ וחבריו לרשימה נתקפים בשיתוק מוחין אל מול "מבצע הרואי" מטופש, חסר שחר, תוחלת ותועלת, שעוד יעלה לנו ביוקר רב, בדם ובדמים (מה דעתה של שלי יחימוביץ? שקט יורים).
מה יהיה על אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית ושלושת המתנקשים הנמצאים עתה בידי ישראל? הם נשפטו ברשות הפלסטינית, במטרה למנוע הסגרתם לישראל. שלושת המתנקשים הורשעו, ואילו אחמד סעדאת זוכה. הוא נמצא במעצר, כהגנה מפני הסכנה שממשלת ישראל תחליט להוציאו להורג. עתה מעוניינת הממשלה להעמידם לדין בישראל. כלומר, הם יישפטו פעם שנייה על אותן עבירות. אחד משרי הממשלה צוטט כי אין למשפט ברשות הפלסטינית כל משמעות כי התוצאות היו ידועות מראש. אינך יודע אם לצחוק או לבכות. האם תוצאות המשפט בישראל אינן ידועות מראש? האם יש לאחמד סעדאת או למי מהמתנקשים סיכוי למשפט הוגן? בית המשפט הישראלי במקרים כאלה משמש כוח משימה המוציא לפועל את מדיניות זרועות השלטון, ממשלה, צבא ושב"כ.
גם בשמאל היותר רדיקלי היו כאלה שמצאו לנכון להסתייג מההתנקשות בשר זאבי, בבחינת "רצח הוא רצח הוא רצח". זהו בהחלט ביטוי ראוי כאשר מדובר ברצח. אולם ההתנקשות בשר זאבי לא נמדדת לשיטתי במושגים של רצח פלילי מן המניין, כפי שההתנקשות של אנשי לח"י בלורד מוין ב-1944, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, לא נתפשת ככזו. אני מאמץ כאן את נקודת המבט של הצד המדוכא.
אין שום סיבה לצפות מעם הסובל מדיכוי להשלים עם הוצאות להורג של אזרחיו ומנהיגיו הפוליטיים על ידי מדכאיו. כזו היתה הוצאה להורג של אבו עלי מוסטפה, ראש החזית הדמוקרטית. ההתנקשות בשר זאבי, חבר ממשלה שתמך בהוצאות להורג של מנהיגים פלסטינים, שבאישיותו והשקפתו הפאשיסטית היה דגם מזוכך של הישראלי הגזען המכוער, היתה פעולת תגמול מתבקשת, שפגעה באחד מראשי הנחשים מבלי לגרום לאבידות באוכלוסייה אזרחית כפי שקורה בפעולות הטבח של צבא הכיבוש הישראלי.
יש להעמיד לדין את מי שהחלו בשרשרת ההוצאות להורג, שרים גנרלים ועד לטייסים ולחיילים המבצעים בשטח, ולא את אלה שבמסגרת מאבקם הצודק נגד הכיבוש ביצעו מעשי תגמול נקודתיים מבלי לפגוע באוכלוסייה חפה מפשע.
בטוריי כתבתי לא פעם כי אילו היו הפלסטינים שועים לעצתי, היו נמנעים ממאבק חמוש ופגיעה בחיי אדם, כולל אויביהם המרים, ומתרכזים בשיטות של המהטמה גנדי. האהדה למאבקם, כמו גם הישגיהם, היו מרקיעים שחקים. המאבק האזרחי הלא אלים המתנהל עתה בבילעין הוא הכיוון הנכון. אולם כל עוד קיימים ארגוני התנגדות פלסטינים שבחרו להתנגד לכיבוש ולכובש האלים והאכזרי במאבק מזוין, יש להבדיל הבדל היטב בין פגיעה בכוחות הכיבוש על שריו ומפקדיו, לבין פגיעה באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע. הפגיעה בזאבי עונה על הבחנה זו.
הספין סביב אילן חלימי
ממשלת ישראל, התנועה הציונית, הסוכנות היהודית והקרי"ף (ארגון הגג של יהודי צרפת) זכאים לפסלון האוסקר על בימוי דרמתי מעולה בעקבות רצח הצעיר היהודי הצרפתי אילן חלימי.
הכישרון של הארגונים הנ"ל להעצים את הרצח לממדים של כמעט שואה אנטישמית חדשה, ראוי לביקורת לאור המניפולציה המכוערת שנרקחה בעקבותיו. המנפולציה הצליחה לגייס את כל ממשלת צרפת ואת הנשיא לגילויי אהדה חסרי תקדים לקהילה היהודית.
הקהילה המוסלמית והאפריקאית בצרפת, המונה כ-6 מיליון אזרחים, לעומת 600 אלף יהודים, סובלת מאפליה וגזענות חמורים לאין ערוך ממה שיהודי כלשהו סובל בצרפת. היא יכולה רק לחלום על התגייסות למענה כמו זו שממשלת צרפת גילתה כלפיי היהודים.
הרצח של חלימי הגיע ממש ברגע הנכון. זמן קצר לפניו פורסם דו"ח על מצב האנטישמיות בצרפת וממנו למדנו שבשנת 2005 חלה ירידה ממשית במספר האירועים המסווגים כאנטישמים. הדו"ח הזה שפך מעט מים צוננים על מאמצי שליחי העלייה של הסוכנות היהודית, שמנסים בכל דרך אפשרית להפיח אווירה של סכנה נוראה ואיומה המצפה ליהודי צרפת, ועל כן ראוי כי ימהרו ויהגרו לישראל.
גם הטלוויזיה הישראלית (ערוץ 2 המסחרי) התגייסה למשימה באמצעות המשדר האחרון של "עובדה" בעריכת דורון גלעזר ואילנה דיין. עורכי התוכנית שלחו לצרפת את הכתבת אורלי וילנאי פדרבוש והיא חזרה משם עם תשדיר אימה של אנטישמיות נוראה המשתוללת שם. חלקים של הכתבה יצרו את הרושם שסכנת השמדה מרחפת על יהודי צרפת אם לא ימהרו ויהגרו לישראל.
באחת, תשדיר שירות לסוכנות היהודית. אורלי וילנאי, הכתבת של "עובדה" לענייני חברה, מגלה בעבודתה העיתונאית בישראל גישה ביקורתית, אולם הנסיעה לצרפת השילה ממנה את מערכת הסינון החיסון והתהייה, והיא השתעבדה לחלוטין לתעמולה ציונית פשטנית.
האם ישראל היא באמת מקלט בטוח ליהודי צרפת, או שמא ישראל היא כיום המקום המסוכן ביותר ליהודים? אין עוד מדינה בעולם שכל כך הרבה יהודים נהרגים בה כמו "במקלט הבטוח" הקרוי ישראל. על כך נדון בהרחבה בפעם אחרת.
השאלה שאני מבקש לעורר: האם רצח חלימי היה באמת אירוע אנטישמי בעל ממדים כה חמורים כפי שהיהודים והציונים הציגו? האם באמת נשקפת סכנה ליהודי צרפת שמרביתם נמנים עם השכבה הבורגנית השבעה? אני סבור שלא.
נתחיל בכך שחבורת הרוצחים של אילן חלימי נמנית עם הקהילה האפרו מוסלמית הסובלת מאפליה וגזענות מצד ממשלת צרפת וחלקים ניכרים של החברה הצרפתית.
הקהילה היהודית, למרבה הצער, נמנית עם החלק הגזעני של החברה הצרפתית, בכל הקשור לקהילה המוסלמית. התמיכה הגורפת של מנהיגי הקהילה היהודית בישראל הגזענית והקולוניאלית, שקורבנותיה הם ערבים ומוסלמים, ממקמת אותה בשכנות לגזען ז’אן מארי לה-פן, מנהיג החזית הלאומית בצרפת שהפך בכלל לידיד ישראל. הפתרונות שז’אן מארי לה-פן מציע לאזרחים הצרפתים ממוצא אפריקאי ואיסלאמי דומים מאוד לעקרונות הטרנספר שמציע אביגדור ליברמן מנהיג "ישראל ביתינו" לאזרחים הערבים בישראל, ומקובלים על פי הסקרים על חלק ניכר מדעת הקהל הישראלית.
טענת האנטישמיות ברצח אילן חלימי מבוססת על כך שהחבורה שחטפה את אילן, ניהלה עם המשפחה מו"מ על כופר כספי. כאשר אמרו בני המשפחה כי אין להם את הכסף, הציעו כי יגייסו אותו בקהילה היהודית, שהרי ליהודים יש כסף.
עכשיו צריך לשאול ביושר: האם המחשבה שעולה בדעתם של מי ששייכים לשכבה הענייה והדפוקה בצרפת, כי ליהודים יש כסף, היא רק אנטישמיות? האם אין זה נכון שיהודי צרפת שייכים מבחינה כלכלית לחלק המבוסס יותר של החברה הצרפתית, ורבים מהם מטפסים לעשירונים ולאלפיונים העליונים? לכך יש להוסיף את העובדה שחיי הקהילה היהודית מאוד מפותחים בצרפת, וגם זה מוסיף להנחה של חפצי הכופר, כי הסיכוי לגייס משם כספים הוא פשוט יותר גדול ממה שניתן לגייס מתושבי פרבר של שכונות עוני.
לפרשה נוסף ממד החטיפה באמצעות אשה צעירה. רגע רגע. מאיפה למדו הצעירים האלה את שיטת החטיפה באמצעות פיתוי של נשים מושכות? אהה, אולי מי מחבורת החוטפים קרא באחד מעיתוני צרפת דיווח על מעללי ממשלת ישראל בפרשת מרדכי ואנונו, שנחטף באמצעות סוכנת של המוסד, ואולי, רק אולי, הם סברו שמה שטוב לממשלת ישראל טוב גם להם. ואולי, רק אולי, גם ממשלת ישראל נושאת באחריות שילוחית כלשהי לחטיפתו של אילן חלימי.
לסיכום: האנטישמיות אינה הבעיה הבוערת בתחום הגזענות בצרפת. היהודים שם בטוחים הרבה יותר מאשר בישראל. חייהם נוחים. רבים מהם נמצאים בצמרת הממשל, האקדמיה, הכלכלה. חיי הקהילה שלהם מפותחים.
הגזענות בצרפת מתמקדת ביחסם של הממשל ומוסדות החברה הצרפתיים אל המהגרים מארצות האיסלאם ואפריקה. מרבית הארגונים היהודיים משתלבים למרבה הצער ביחס הגזעני והמתנשא לערבים. הדבר נובע במידה רבה מתמיכה גורפת בישראל הכובשת והגזענית, עובדה שתורמת לקונפליקט היהודי עם אזרחי צרפת ממוצא ערבי ואפריקאי.
מרבית אזרחי צרפת ממוצא מוסלמי ואפריקאי באו לצרפת אחרי 1945. הם לא נושאים עימם מורשת אנטישמיות מימי דרייפוס ומשטר וישי.
זאת לא אומרת שאין אנטישמיות בצרפת. ממדיה צנועים, בין השאר משום שהדבר פשוט לא מקובל ונחשב לסטייה ולא לנורמה.
באשר לטענתו של ספירו, כי מימדי האנטישמיות בצרפת הם צנועים. ראשית, גם אם גדעון ישכנע אותנו כי רצח חלימי אינו נעוץ באנטישמיות, הלוא שלא ניתן להפריך מכאן את הטיעון בדבר הימצאותה של אנטשימיות בצרפת. אמנם לא יהא ניתן ללמוד מכאן על קיומה, אך גם לא על היעדרה. שנית, גדעון למעשה מאמץ דווקא את ההגדרה הציונית לאנטישמיות, בכך שהוא מנקה את צרפת מאנטישמיות. ההוכחה הטובה ביותר להימצאותה של אנטישמיות בחלקים מהחברה הצרפתית היא ש-20% מהצרפתים הצביעו למפלגתו האנשטימית של לה-פאן. הציונים לא יראו בכך ביטוי לאנטישמיות, שכן לה-פאן הוא לא רק אנשטימי, המגמד את השואה, אלא גם שונא ערבים, ויש לו אליבי של תומך ישראל. אבל דווקא ההומנסיט יראה בלה-פאניזם אנטישמיות. העבודה שלה-פאן שואף לערבים ראוס לא מלמדת על היותו זך מאנשטימיות. נהפוך הוא, היא מלמדת על היותו גזען קסנופוב. לכן, בטענה כי מימדי האנטישמיות בצרפת צנועים גדעון לא מאמץ נקודת מבט הומניסטית, אלא ציונית חשוכה. גם בסיום תגובה זו אפציר בחבריי ההומיסנטים, כי ראוי לקיים שיח שמאלני-הומניסטי על אנטישמיות, שיגנה אנטישמים כברלוסקוני וכפורטאון, שהאליבי שלהם הוא תמיכתם בציונות (ולא בכדי, היא מגשימה את חלומם: יודן ראוס).
קול שפוי במציאות המעוותת שלנו.
ניתוח נכון ומדויק של שתי התופעות שמוזכרות במאמר.
תודה רבה
רונן
מאמר טוב ורק תיקון קל: המנוח אבו עלי מוסטפה לא היה "ראש החזית הדמוק(ר)טית"; הוא היה מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP).
ציפיתי להתייחסות ממך לפרשת השופט.בורר מלץ (בתיק כלל וארוך), ביחס לטענותיך ששופטים בישראל אינם מאויימים.יותר מכך, שהאיומים אינם צריכים להשפיע על הכרעותיהם. האמנם כך?
כפי שגדעון מציין הגישה שגם אנשי שמאל אמיתיים התייחסו לעניין ההתנקשות בזאבי ש"רצח הוא רצח הוא רצח" היא בעייתית למקרה זה לא רק בגלל עמדותיו הפשיסטיות של זאבי, אלא בגלל התגובה לרצח של אבו עלי מוסטפא שנרצח עח ידי ישראל על אף שאפילו לא היו הוכחות לכך שהיה מעורב בפעילות טרוריסטית דה-פקטו. אז קודם צריך לראות את רוצחי אבו עלי מוסטפא יושבים בכלא. במקרה וזאבי היה נרצח ללא שום רקע או אירוע קודם שהיה עומד מאחורי זה, היה יותר טעם לגנות את הפעולה.
אפשר שזה מאמר טוב אבל מה טעם מצא ספירו להשוואה המופרכת עם רחב הזונה, שמע ניצול הזדמנות לעלוב בש"ס ע"י השוואה מופרכת עוד יותר עם רחב הזונה: "ההסתמכות על אלוהים אינה פטנט של ש"ס, רחב כבר הקדימה אותם". כליברל אמיתי מצהיר ספירו מדי פעם על הכבוד שרוחש לאנשים דתיים אז צריך להזכיר כאן לספירו שאמונה באלוהים משותפת לכל הדתיים ואינה מיוחדת לש"ס ולרחב הזונה.
יתר על כן, האמונה באלוהים לא פחות ריאלית מהאמונה בסוציאליזם הדמוקרטי של גדעון ספירו מה גם שלעתים אפילו מגייסת בני אדם למאבקים צודקים ו"הסוציאליזם הדמוקרטי" נגדם.
תודה לגדעון ספירו על מתן תיאור אמיתי של הנסיבות והתגובות סביב רציחתו של חלימי.
מר ספירו היקר,שוב אתה משאיר אותי פעור פה,
אז אחרי שהיה לנו רצח מוצדק, של חייל ישראלי בקלאנדיה ,ע"י לוחם חופש פלשתינאי כדבריך.
שוב הייתה לנו אלימות שוטרים מוצדקת ,כמובן מפני שהייתה מופנת כלפי הימין
ועכשיו יש לנו רצח שר שהוא צודק
נו טוב….. לא ממש מתאים לי להגן על איש הדמים גנדי,אבל תרשה לי לגחך,לנוכח יכולת הניתוח המעוותת שלך,שוב הוכחת שאתה הרב בא גד של השמאל הישראלי.
איזה מאמר מרהיב, ספירו במיטבו.
קודם כל, זאבי מסתבר הוא בן מוות, רציחתו היא אליבה דספירו פעולה מוצדקת או לפחות לא "פלילית" כלומר אין להעניש את רוצחיו. רבים בשמאל הישראלי שאלו בשבוע האחרון בתמימות מעושה "האם דמו של זאבי סמוק יותר?" ובכן ספירו החליט שדמו סמוק פחות. יצריו הקמאים של ספירו מורים לו שוב שרצח של אדם שדעותיו שונות הוא מוצדק, שרון לא טוב יותר מזאבי, האם רציחתו תהה מוצדקת? בני בגין קרוב לזאבי בדעותיו, האם רציחתו תהה מוצדקת(או לפחות לא פלילית) בקצרה, האם רציחתו של כל איש ימין על ידי פלסטינים היא פעולה לגיטימית? ואם כן מאיפה הלוליינות הלוגית שאוסרת רצח פלסטינים לאומנים? לספירו פתרונים.
רצח חלימי היה רצח מכוער ומתועב, הוא פותה ונרצח על ידי מוסלמים בשל התפיסה המעוותת לפיה ל"יהודים" יש כסף. ספירו מגולל סאגה מביישת ה"מוכיחה" את הטענה לפיה ל"יהודים" יש כסף. די עצוב שאדם כמו ספירו צריך הבהרה שכל הצמדה של תכונה אישית כגון עושר,יופי,שכל,אכזריות וכדומה ל*קבוצה* היא גזענות בהגדרה. כך שהטענה "ליהודים יש כסף" היא גזענות ומשום שביהודים עסקינן היא אנטישמיות.
אם לא היה די בתצוגה המבישה של אפולוגטיקה לרצח, ספירו מוסיף ומונה את הפיתוי כהמצאה ישראלית(אולי יהודית) ולמה? בכדי לשרבב את המלה "ישראל" לרצח של יהודי בצרפת.
ספירו שוב משתמש בסמרטוט האדום שלו בכדי לנגב את הקצף מזוויות פיו.
חבל.
חוצפה פשוט חוצפה. מה ישראל חושבת לעצמה שהיא תתפוס סתם ככה רוצחים. בלתי נסבל. יקירי ספירו לא נשפטו על הרצח ולכן על עבירה זו ניתן וצריך לשפוט אותם. הם נידונו על פגיעה בענין הפלשתיני.
מאד ריגש אותי לקרוא כי ישראל פוטרמן מכבד אמונה באלוהים. אני שותף מלא לגישה זו כל עוד מדובר בכבוד בלבד. יש לי אפילו קבלות מרבנים. אולם אינני מכבד את המניפולציה שעושים עם אלוהים או על חשבונו ובוודאי שאני מגנה בכל לשון את השימוש באלוהים ובאמונה דתית שעושים רבנים ועסקני מפלגות דתיות להצדקת מעשי גזענות, רצח, עוול, קיפוח וקולוניאליזם, בין שהם מבית היוצר של ש"ס או רבני ההתנחלויות.
מאחר ופוטרמן הכניס לתגובתו גם את אמונתי בסוציאליזם דמוקרטי (שלא הבנתי בדיוק את השייכות לעניין), יורשה לי להשיב כי הגם שפוטרמן לא נושא על גבו את החטוטרת הבלתי נסלחת של אמונה בסוציאליזם דמוקרטי,בכל זאת אני מקווה שהכבוד לאלוהים אותו הוא רוחש אינו מעיד על סימנים ראשונים של חזרה בתשובה.
לחיים,
אני חושש שכתבת את תגובתך בלי כל קשר לרשימתי. היה לך רעיון וחשת צורך להביע אותו.
היכן קראת שאני מצדיק רצח מנהיגים ישראלים? להיפך, ציינתי שאני תומך נלהב במאבק בלתי אלים.אבל אני לא מנהל את ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש ובוודאי לא את המדיניות הרצחנית של הכובש הישראלי, שמזין את ההתנגדות הפלסטינית. אצלך החיים מתחילים "ברצח זאבי". אני רואה את התמונה הכוללת, ולפיה לאחר שכוחות הכיבוש הישראלי הוציאו להורג מנהיגים פוליטיים פלסטינים, אין להניח כי הדבר ישאר ללא תגובה. ההתנקשות בשר זאבי היתה על כן פעולת תגמול צפויה.
אתה לוקח את הצד של המדכא, אני את זה של המדוכא. לא במקרה דילגת על הדוגמה שהבאתי לגבי ההתנקשות בלורד מוין, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, שבוצעה ב-1944 על ידי מחתרת לח"י. הבריטים ראו את המתנקשים כרוצחים ודנו אותם לתלייה, מדינת ישראל רואה אותם כלוחמי שיחרור גיבורים ועל שמם יש היום "מוזיאון עולי הגרדום" ששייך למשרד הביטחון.
לעניין רצח חלימי. אני שותף לכל הגדרה שתמצא לגנות את הרצח, מבחיל, מכוער, מתועב. יש לי מחלקות עם אלה שבונים סביבו מגדל של אנטישמיות. מדובר בחבורה פלילית הנימנית עם השכבה הדפוקה ביותר בצרפת, וספק בעיניי אם היתה להם משנה אנטישמית סדורה.
מי שמאמין כי כל היהודים הם עשירים, יתכן שאפשר להלביש עליו גישה אנטישמית, אבל יתכן שהוא סתם מחמיא ליהודים שמוכשרים יותר מאחרים בתעשיית ההתעשרות.
אין ספק שבמציאות הישראלית יש הרבה מאד יהודים עניים, אבל בצרפת יש מציאות מעט שונה. חלקם של היהודים שם בשכבות בעלי ההכנסה הגבוהה גבוה לאין ערוך מחלקם באוכלוסיה. הוסף לכך את חיי הקהילה המאד מפותחים, והרי לך פיתוי של חבורה פלילית משכבות המצוקה לנסות ולסחוט מהם כספים.
מי שסבור כי מטרת היהודים להשתלט על כל העולם, הוא אנטישמי. אבל מי שטוען כי הלובי היהודי בארה"ב הוא בעל השפעה אדירה על השלטון, גדולה מכל לובי אחר, כולל לובי השחורים המונים 30 מיליון אזרחים, יהיה דובר אמת.
למכלוף,
אתה משתמש בתיבה "רצח מוצדק". במילון שלי אין מונח כזה. כל שאני טוען הוא, שהתנקשות בחייל כיבוש ישראלי אינה רצח במובן הפלילי של חברה אזרחית, כמו אותו פורץ שרוצח קשישה כדי לשדוד את כספה. אם זה לא ברור לך, אז דומה שדווקא אתה יותר קרוב לרב בא גד.
לציפי,
פרשת הבורר מלץ, אין לה קשר לסוגייה של שופטים מאויימים, בוודאי לא בהקשר הפוליטי בו אני דן.
לע.ג.
ראה תשובתי לחיים.
אם תואיל לנמק את האבחנה שלך בין איומים מצד תאגידי ענק שמהווים גם חלק מהשלטון הישראלי ובין איומים מצד פקידים במנגנוני חושך, על אותם שופטים, אודה לך. כמובן, אינך חייב לעשות זאת. אני, בענווה, לא מוצאת הבדל עקרוני. לא התעמקתי בפרשת כלל פיננסים, אבל נידמה לי שהשופט הודה בפני התחקירנית המדומה, שהוא אכן ספג איומים וגם נכנע להם.
מ.ש.ל.
לציפי,
אם יש לך מידע ששופטים מאויימים של ידי השב"כ כמו שהבורר מלץ אויים על ידי אחד הצדדים לפסוק לטובתו (מלץ הודה בחצי פה ולאחר מכן הכחיש מכל וכל), אשמח אם תשתפי אותנו בו.לי אין מידע כזה. אבל זה לא אומר שהוא לא קיים.
יחד עם זאת, מתוך אותם מקרים מעטים של שופטים שפסקו נגד השב"כ, ושערה מראשם לא נפלה, והם המשיכו לשבת על כס השיפוט, ואפילו להתקדם, אני מסיק כי הדבר אפשרי. אני ממשיך ומסיק כי השופטים הפוסקים לטובת השב"כ והשלטון עושים זאת על פי הכרעה רצונית, ולא מכוח איומים שחייהם או חיי משפחתם בסימן שאלה.
גם אם נניח שאת צודקת, ושופטים מחליטים לטובת השלטון בגלל איומים כאלה או אחרים, אין הדבר ממעיט מהביקורת שלי עליהם, כפי שבאיטליה הייתה ביקורת על אותם שופטים שפעלו כשליחי המאפיה, המבקרים לא קיבלו את הנימוק של "איימו עליי,, כפי שבעלות הברית במשפטי נירנברג לא קיבלו את הנימוק של השופטים הגרמנים "שלא היתה ברירה". אני עדיין סבור שהשופטים בישראל לא נתונים לאיומי טירור של המימסד השלטוני או הכלכלי כפי שהיה בגרמניה. יש להם ברירה והם מקבלים הכרעות משפח מבלי שסכנה נשקפת להם אילו הכריעו אחרת.
כאמור, אני חוזר על מה שכתבתי בתחילה: אם יש לך מידע, יופע נא מיד.
כתבת שאתה לוקח את הצד המדוכא. כשעושים את זה מבלי לבדוק את העובדות הדבר דומה לאמירה שצריך לתמוך בכל תנאי באסירים פלילים כי הם הצד המדוכא (כלוא). התשובה לשאלה האם הפלשתינים הם הצד שחובה לתמוך בו רק משום שהם תחת כבוש דומה לענין האסירים. צריך לתמוך בענין הכללי שלהם (הקמת מדינה פלשתינית) אבל כל אחת מפעולותיהם צריכה להבדק בראיה של מוסר כללי. לכן בנושאי הטרור הפלשתינים אינם ראוים לתמיכה כל שהיא אלא להיפך לגינוי וללחימה בלתי מתפשרת בשיטה זו.
אני רוחש כבוד לבני אדם שנאבקים נגד דיכוי ולא משנה לי אמונתם. זה הקשר (שלא הבנת) לאמונתך בסוציאליזם הדמוקרטי: יכול "פונדמנטליסט" להיאבק בצד המדוכא נגד כיבוש ודיכוי וסוציאליסט דמוקרטי, כלומר זה שמאמין באידיאולוגיה כזאת, בצד המדכא. דבר נוסף , עדיין לא הוכח מי יותר ריאלי באמונתו ומי עושה בה יותר מניפולציה (כמו השימוש שעושים בזכויות האדם כדי לדכא משטרים שלא מוצאים חן בעיניהם)
י.פ.
לע.ג.
טכנית אנו מדברים באותה שפה, אולם תכנית אנו מדברים בשתי שפות שונות שאינן נפגשות.
מה השייכות של אסירים פליליים בבית סוהר לסוגיית הדיכוי של עם תחת כיבוש בה אני דן?
האם אתה טוען שמיליוני העם הפלסיני הם פושעים שדינם מאסר ומדינת ישראל היא הסוהר שלהם, כמו הסוהרים בכלא רמלה? ברוך הבא לברוך מרזל.
אין לי אידיאולוגיה או מטרה לתמוך באסירים פליליים, כמו רוצחים, שודדים,אנסים או סוחרי סמים.יש לי אידאולוגיה השוללת בין השאר קולוניאליזם, אפרטהייד וגזענות ועל כן אני תמך בזכותם של עמים החיים תחת משטר דיכוי קולוניאלי המלווה בגזענות ואפרטהיד כמו הכיבוש הישראלי, להיאבק נגדו ולהשתחרר ממנו (גם אם איני מקבל את כל שיטות המאבק שלהם).
הטרור הפלסטיני הוא מוצר של טרור הכיבוש הישראלי. הדרך המוסרית, הנכונה, הצודקת לחסל את הטרור הפלסטיני היא בחיסול הכיבוש הישראלי, אביו מולידו של הטרור הנגדי הפלסטיני.
אדון לוליין מילולי יקר!
כל הכבוד על היכולת לקחת מילים ומשפטים ביחד, לערבב אותם יחד עם שנאה עצמית ואנטי ציונות יוקדת ולהגיש לקוראים בתור מתאבן פסאודו -אינטלקטואלי.
מה שצריך לעשות הוא לזעוק שה"מלך" הוא ערום, גם אם הוא טוען שלא ביקר אצל רחב הזונה. מי שרחב הזונה מייצגת היא בעצם אנשים כמותך המוכרים את עמם, את מולדתם ואת עצמם תמורת קורט אהדה מהשמאל הפסאודו אינטלקטואלי האירופאי.
ולגופו של עניין, ניתן לומר בפשטות, הסיבה היחידה שישראל היא מקום בטוח פחות ליהודים מצרפת היא בגלל שאנשים כמוך מפקירים את דמם של יהודים בטענה שחיסול ממוקד של יהודים הוא ליגיטימי. (אך סיכול ממוקד של מחבלים, סליחה, לוחמי חופש, לא).
מדוע שלא תעבור לגור בשכונה בפרברי פריז? שם הרי תרגיש הרבה יותר בבית מאשר כאן, מוקף ימניים, הראויים לדבריך לסיכול ממוקד.
אורי וייס מאשים אותו בגישה ציונית ואילו המגיב שבא אחריו, גיורא פ. מאשים אותי באנטי ציונות, אלא שגם זה וגם זה טועים.
לאורי וייס,
בניגוד לטענתך, אני מאמץ דוקא את הגישה הלא ציונית לאנטישמיות. הגישה הציונית, שהיא גישת "יד ושם" והמימסד השלטוני בישראל, מבדלת את האנטישמיות מהבעיה הכוללת של הגזענת. אם אתה גזען ששונא ערבים אבל אוהב את מדינת ישראל, אז אתה בכלל לא גזען ואתה בסדר גמור. זה מה שמאפשר ליהודים כה רבים להיות שותפים עם לא יהודים בשנאת ערבים, העיקר שלא נוגעים ביהודים וישראל.
גישתי הפוכה. אני רואה באנטישמיות את אחת מזרועות התמנון הגזעני.
ז’אן מארי לה פן הוא קודם כל גזען. פעם היעד הוא יהודים, פעם אחרת ערבים ומוסלמים ואפריקנים. הגישה הישראלית ציונית באה לידי ביטוי בולט ביחס הסלחני של ישראל ו"יד ושם" לסגן ראש הממשלה ושרה חוץ האיטלקי בביקורו בישראל.
אנ מצטט מטורי שנשא את הכותרת "האם פיני שינה פניו" (24.11.2003): "עם ביקורו של סגן ראש ממשלת איטליה ג’נפרנקו פיני בישראל כאורח רשמי של ממשלת ישראל, מגיע לשיא האבסורד לפיו ממשלת ישראל הניאו פשיסטית, בשיתוף פעולה עם קונצרן השואה יד ושם, ממלאים את תפקיד ממרקי עוונות באשר לעברו הפשיסטי של האורח. אני מפקפק אם התהליך שעבר פיני, מחסיד מושבע של מוסוליני ("האישיות הגדולה ביותר במאה ה-20″, כפי שהצהיר בעבר) לחסיד מושבע של ממשלת שרון הוא אכן תהליך אמיתי של חזרה בתשובה, מפאשיזם וגזענות לדמוקרטיה וזכויות אדם אוניברסליות"
אותו דבר אמור באשר לחוגי הפונדמנטליזם הנוצרי בארה"ב, שעתה משימים עצמם אוהבי ישראל, והם זוכים כאן לחיבוקים חמים.
אינני טוען שאין אנטישמיות בצרפת, אבל מנפחים את התופעה מעבר למימדיה האמיתיים, משום שעתה זה אינטדס ציוני לגרום לבהלה אצל היהודים, שמא כמה מהם יאותו להגר לישראל.
לגיורא פ.
תודתי נתונה לך על ששידרגת אותו כה גבוה. הסיבה שישראל הוא מקום מסוכן ליהודים לא קשורה לכיבוש, לאלימות בחברה הישראלית, למלחמות, למדינותה הפרובוקטיבית והכוחנית של ממשלות ישראל אלא למאמרים שאני ושכמותי כותבים. לא ידעתי שכוחי כה רב.
לא ידעתי שאני "מפקיר דמם של יהודים". זהו ביטוי גזעני דוחה. (מה עם דמם של ערבים, אותו מותר להפקיר?). ברצוני להרגיע אותך שמעולם לא הפקרתי דמו של איש, יהודי או לא יהודי.
אני גם מודה לך על עצתך הידידות לעבור לגור בפרברי פריז. המחשבה לעזוב את ישראל עלתה במוחי לא אחת. זה לא מקום שנעים לחיות בו כיום, אבל אם אעשה זאת, תרשה לי להחליט על המועד והמקום. אני כבר מודיע לך שפרברי פריז לא באים בחשבון, (ולו בגלל שאני מתקשה בצרפתית), אבל יש כמה מקומות חביבים אחרים בעולם שבהחלט מעוררים בי חשק לעבור אליהם.
יחד עם זאת אני מבקש להעיר אותך מאשליותיך.
עזיבתי לא תהפוך את ישראל למקום בטוח יותר. אם כבר, ההיפך הוא הנכון.
אם יש תקווה שישראל תהפוך ממקום של אש, דם ותמרות עשן למקום שליו ובטוח, היא נעוצה, בין השאר, בשוחרי שלום החיים כאן. זו אחת הסיבות שאני עדיין כאן.
למר גדעון ספירו,
אני לא רואה בעם הפלשתינאי עם הסובל מדיכוי.
בכל אופן לא דיכוי ישראלי.
על פי מיטב הידוע לי היה לפלשתינאים אפשרות להקים את מדינתם כבר בשנת 1948, בעת החלוקה.
העולם כולו כולל עם ישראל הסכים לכך שתהיה להם מדינה משל עצמם, וזה רק הם עצמם שלא רצו בכך.וזה חבל מאוד, כי היום היתה יכולה להיות להם כבר מדינה עם ותק של חמישים וכמה שנות קיום.
לבוך חנה-טובה,
העם הפלסטיני סובל מדיכוי משום שהוא נמצא תחת כיבוש צבאי, ואין הוא נהנה מהזכויות שאת עדיין נהנית מהן.זהו מצב עובדתי, אבל כמובן זכותך להתעלם מעובדות וליצור עולם הזיות משלך.
אין לכך קשר לסוגייה אחרת שאת מעלה, האם הפלסטינים באמת יכלו להקים מדינה ב-1948.
אין ספק שסרובם לקבל את תכנית החלוקה, הקלה על ישראל את מלאכת הגירוש. (דרך אגב, יש מסמכים של הנהגת הישוב היהודי מ-1947 לפיהם היו תוכניות למגר את הפלסטינים גם במקרה ויסכימו לתכנית החלוקה).
אף אם החמיצו הזדמנות היסטורית, אין בכך משום מתן היתר להתעלל בפלסטינים, להרוג בהם,לשלול את זכויותיהם, לגזול את אדמתם ולהרוס את בתיהם מעתה ועד עולם.
אם היה מיושם ההגיון שלך כל העם היהודי, אזיי אין הוא רשאי לבוא בטענות למשמידיו, שהרי היתה ליהודים הזדמנות לעזוב, אפילו הוזהרו ולא שעו לאזהרות. האם זה רשיון לרצח?
עדיין לא מבינה איך המצנפת קשורה לכל העניין!
לגדעון,
אתה טוען, כי לה-פאן הוא קודם כל גזען. היא הנותנת! אין בכך כדי לסתור את הטענה, כי לה פאן הוא אנטישמי. נהפוך הוא, זה מחזק את הטענה, שלה-פאן הוא אנטישמי. זה גם מחזק את הטענה, כי 20% הצביעו למועמד אנטישמי. בהתחשב בכך ש20% הצביעו למועמד אנטימשי, שבשורתו היא הגזענןת, לא אמת בעיניי לטעון, כי מימדי האנטישמיות באותה מדינה הם צנועים. כלום 20% קולות לגזען אנטישמי קלים בעינייך?
כלום אלו מימדי אנטישמיות צנועים?
באשר לטענתך, כי גורמים ציונים מנפחים את מימדי האנטישמיות כדי לגרום לבהלה מחישת הגירה. גורמים ציונים מנפחים לעתים את האנטישמיות של השמאל הפרו-פלשתינאי, שנאשם באנטשימיות בעוון תמיכתו בפלשתינאים, אך בה בעת גורמים ציונים מכווצים דרמטית את האנטשימיות של גורמי הימין, דוגמת בגזען האנטישמי לה-פאן.