דרום אמריקה ואסיה משתחררות סוף-סוף מאחיזתה של וואשינגטון. רוח העצמאות של הדרום העולמי קוראת תגר על הסדר העולמי של ארצות הברית. הסיכוי שאירופה ואסיה ינועו לקראת עצמאות גדולה יותר הטריד את אנשי האסטרטגיה האמריקאים מאז מלחמת העולם השנייה. הדאגה הזאת גוברת עם המשך התפתחותו של "הסדר התלת קוטבי" – אירופה, צפון אמריקה ואסיה.
בכל יום נעשית דרום אמריקה יותר ויותר עצמאית. כעת אסיה ומדינות דרום אמריקה מחזקות את הקשרים ביניהן בעוד שהמעצמה השלטת הולכת ונעשית מיותרת ומכלה את עצמה בהרפתקאות הרות אסון במזרח התיכון.
אינטגרציה אזורית באסיה ובדרום אמריקה היא נושא קריטי בעל חשיבות גוברת מנקודת המבט של וואשינגטון, נושא המסמל עולם מתמרד שיוצא משליטה. אנרגיה, כמובן, נשארת הגורם הקובע – מושא המחלוקת בכל מקום.
סין, שלא כמו אירופה, מסרבת לפחד מוואשינגטון. וזו הסיבה העיקרית לחששות המדינאים האמריקאים לגבי סין. נוצרה אצלם דילמה: צעדים לקראת עימות נדחקים על ידי צרכי התאגידים האמריקאים למרחבי יצוא ושיווק מתרחבים בסין. וכן בשל הרזרבות הכספיות של סין שעל פי הדיווחים מתקרבות לאלה של יפן.
בינואר ביקר מלך עבדאללה של ערב הסעודית בבייג’ין, פגישה העשויה להניב תזכיר של הבנה סינית-סעודית הקוראת ל"שיתוף פעולה והשקעות גדולות יותר בין שתי המדינות בדלק, גז טבעי והשקייה", כך מדווח ה"וולסטריט ג’ורנל".
רוב הדלק של איראן כבר נמכר לסין, וסין מספקת לאיראן נשק שככל הנראה שתיהן רואות כדבר מרתיע מפני תוכניות ארה"ב. גם להודו יש אפשרויות חדשות. הודו יכולה לבחור להיות לקוח של ארה"ב, או להעדיף להצטרף לגוש האסיאתי העצמאי המתהווה, עם קשרים מתחזקים והולכים עם יצרני הדלק במזרח התיכון. סידהרט ואראדארג’ן, סגן העורך של "ההינדו", העיר ש"אם המאה ה-21 תהיה ‘המאה האסיאתית’, הפסיביות של אסיה בנושא האנרגיה חייבת להיפסק".
המפתח לכך הוא שיתוף פעולה סיני-הודי. בינואר נחתם הסכם בבייג’ין ש"פינה את הדרך לשיתוף פעולה בין הודו לסין לא רק בטכנולוגיה אלא גם בגילוי וייצור פחמימן, שותפות שעלולה בסופו של דבר לשנות משוואות בסיסיות במגזר הדלק והגז הטבעי העולמי", מסביר ואראדארג’ן.
צעד נוסף שכבר חושבים עליו הוא שוק אסיאתי שבו המסחר מתקיים ביורו. ההשפעה על המערכת הכספית הבינלאומית ועל מאזן הכוחות הגלובליים יכולה להיות משמעותית. אין זה מפתיע שהנשיא בוש ביקר לאחרונה בהודו בניסיון לשמור על נאמנותה, בהציעו שיתוף פעולה גרעיני ותמריצים נוספים כפיתוי.
בינתיים בדרום אמריקה ממשלות שמאל-מרכז מתרבות מוונצואלה ועד ארגנטינה. אוכלוסיות הילידים נעשות פעילות ומשפיעות יותר, בייחוד בבוליביה ובאקוודור, איפה שהם דורשים שהדלק והגז יהיו בשליטה לאומית או שהם מתנגדים, במקרים אחדים, לייצור בכלל. ילידים רבים כנראה לא מבינים מדוע חייהם, חברתם ותרבותם צריכים להשתבש או להיהרס כדי שאמריקאים יוכלו להיתקע עם מכוניותיהם היקרות בפקקי תנועה.
ונצואלה, יצואנית הדלק העיקרית בחצי הכדור הדרומי, קרוב לוודאי יצרה עם סין את הקשרים ההדוקים ביותר מכל מדינה דרום אמריקאית, ומתכננת למכור כמויות דלק גדלות והולכות לסין כחלק ממאמציה להפחית את התלות בממשלת ארה"ב העוינת.
ונצואלה הצטרפה ל"מרכוסור", איגוד המכס הדרום אמריקאי – צעד שנסטור קירשנר, נשיא ארגנטינה, תיאר כ"תמרור דרך" בהתפתחות גוש סחר זה. זהו צעד שקיבל ברכה כ"פרק חדש באינטגרציה שלנו" מלואיז אינסיו דה סילבה (לולה), נשיא ברזיל.
ונצואלה, מעבר לסיפוק דלק לארגנטינה, "קנתה" כמעט שליש מהחוב הארגנטינאי שהונפק ב-2005. רכישה זו היא מאמץ בין אזורי לשחרר מדינות שונות משליטתה של קרן המטבע העולמית, לאחר שני עשורים של קונפורמיות הרת אסון בחוקים הנכפים על ידי מוסדות כספיים בינלאומיים שארה"ב שלטת בהם.
צעדים לקראת אינטגרציה של "קונוס הדרום" [מדינות הדרום של אמריקה הלטינית] התקדמו בדצמבר עם בחירתו של אוו מוראלס, הנשיא היליד הראשון של בוליביה. מוראלס פעל במהרה להגיע לסדרה של הסכמי אנרגיה עם ונצואלה. ה"פייננשל טיימס" דיווח כי אלה "צפויים לחזק רפורמות רדיקליות בכלכלה ובמגזר האנרגיה של בוליביה", עם מאגרי הדלק הענקיים שלה – מאגר השני בגודלו רק לאלה של ונצואלה בדרום אמריקה.
קשרים בין קובה לוונצואלה מתחזקים, כשכל אחת מסתמכת על יתרונה היחסי. ונצואלה מספקת דלק במחיר נמוך, ובתמורה קובה מארגנת תוכניות השכלה ובריאות, שולחת אלפי אנשי מקצוע – מורים ורופאים – העובדים באזורים העניים והמוזנחים ביותר, כפי שהם עושים גם במקומות אחרים במדינות העולם השלישי.
סיוע רפואי מתקבל בברכה גם במקומות אחרים. אחד האסונות הנוראיים ביותר בשנים האחרונות היה רעידת האדמה בפקיסטן באוקטובר שנה שעברה. חוץ מהמחיר העצום בחיי אדם, מספר לא ידוע של ניצולים צריכים להתמודד עם חורף אכזר, עם מעט מחסה, אוכל או סיוע רפואי.
"קובה סיפקה את מכסת הרופאים והחובשים הגדולה ביותר לפקיסטן" ושילמו את כל ההוצאות (אולי במימון ונצואלי), כותב ג’ון שריאן במגזין "פרונטליין" ההודי, ומצטט את "דון", יומון פקיסטני פופולרי.
נשיא פקיסטן, פרווז מושראף, הביע את "תודתו העמוקה" לפידל קסטרו על "עוז הרוח והחמלה" של צוותי הרפואה הקובנים – הכוללים יותר מ-1,000 אנשי מקצוע, 44% מהם נשים, שנשארו לעבוד בכפרים הרריים נידחים, וחיים באוהלים, במזג אוויר קפוא ואקלים זר, לאחר שצוותי סיוע מערביים נסוגו.
תנועות עממיות גדולות, בעיקר בדרום אך גם עם השתתפות הולכת וגדלה של מדינות מתועשות עשירות, משמשות כבסיס להתפתחויות לקראת עצמאות גדולה יותר ודאגה רבה יותר לצורכי רוב האוכלוסייה.
נועם, המשך לכתוב ולפעול ויישר כוחך. בוש: גט לוסט באופן דחוף!!!
מאמר מעניין. תודה על התרגום.
אני עדיין מטיל ספק מהעניין, נכון שיש ממשלות שמאלניות בדרום אמריקה אבל עדיין אין ערובה לכך שארה"ב לא תהווה מכשול הרי אנו כבר ראינו עם "לולה" בברזיל שלא ממלא אפילו חלק קטן מההבטחות שבשמם הוא עלה לשלטון, וגם עם צ’אבס שהיו מספר נסיונות לרצוח אותו. ככה שאין הבטחה לזה שמקרים סטייל סלבדור איינדה לא ישובו, שהנסיונות לבניית משטרים סוציאליסטיים בדרום אמריקה פשוט יתמסמסו.
אלוהים ישמור על התרגום הזה.
אפשר אולי היה לבקש טובה ממשהו שיערוך את זה.
מצד שני אלוהים ישמור אותנו מחומסקי שמתפעל מ"איך הפרענקים לוקחים גורלם לידיהם".
האם צ’ומסקי כותב בעברית? ואם לא, מדוע לא יופיע שם המתרגמ/ת?