עם פרסום התוצאות הסופיות של הבחירות באיטליה ביום שישי עולה כי מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית היא המפלגה שקיבלה את התוספת המשמעותית ביותר במספר המושבים בפרלמנט ובסנאט. על פי הנתונים שפורסמו על ידי ועדת הבחירות הממלכתית, ההתחדשות הקומוניסטית הפכה לסיעת השמאל השנייה בגדלה בפרלמנט והשלישית בסנאט. בעיתון הבוקר של ההתחדשות הקומוניסטית, "ליברסיונה", פורסמו תמונותיהם של 41 חברי הפרלמנט החדשים (לעומת 12 בפרלמנט היוצא) ושל 27 הסנאטורים שנבחרו (לעומת 4 בסנאט הקודם). בבחירות לפרלמנט ההתחדשות הגדילה את כוחה מ-5% לכמעט 6% מקולות הבוחרים ובסנאט מ-5% ליותר מ-7.5%. מפלגת הקומוניסטים האיטלקיים זכתה הפעם לתוספת קולות של כ- 200 אלף בוחרים והכפילה את מספר המושבים בפרלמנט מ-8 ל-16. המפלגה זכתה לאמונם של כ-2.5% מבוחרי איטליה. לעומת הגידול בכוחו של השמאל הקומוניסטי, מפלגת הירוקים זכתה רק ל-2% מקולות הבוחרים – בדומה לבחירות הקודמות. האחראי לקשרים הבינלאומיים בהתחדשות הקומוניסטית, ג’נארו מיגליורה, אמר כי זהו ניצחון של השמאל האלטרנטיבי והעקבי.
לאחר חמש שנות משטר ברלוסקוני שתי המפלגות הקומוניסטיות הציבו כמטרה לגרום להפלת הימין מן השלטון. לשם כך הן הצטרפו לקואליציה בראשות פרודי. יחד עם זאת, קואליציית השמאל והמרכז שזכתה בבחירות הוסיפה רק 25 אלף קולות למאגר המצביעים שלה – לעומת הבחירות הקודמות. עבור יאקופו ונייה, האחראי על הקשרים הבינלאומיים במפלגת הקומוניסטים האיטלקים, "זהו ניצחון כפול – של איטליה על ברלוסקוני ושל עמדות המפלגה שסברה שיש לאחד את כל הכוחות נגד הימין". מפלגת הקומוניסטים האיטלקים הוקמה ב-1998, לאחר שקבוצה גדולה של פעילי ההתחדשות הקומוניסטית החליטו לעזוב את המסגרת כמחאה נגד עמדות מפלגת האם שהביאו להפלת פרודי, בגלל המשך תהליך ההפרטה, ולבחירת ברלוסקוני.
תוספת הקולות והמושבים של השמאל הרדיקלי היא משמעותית ביותר, כי שתי המפלגות העומדות בראש הקואליציה של פרודי, השמאל הדמוקרטי (לשעבר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית) וה"מרגריטה" (מרכז-שמאל) איבדו קולות. שתי המפלגות עשו כול שביכולתן כדי להציג עמדות פוליטיות מתונות "כדי לא להרגיז את הבוחרים".
נראה שמדיניות "ההתמרכזות" של השמאל הדמוקרטי והמרגריטה לא נשאה פרי. יתר על כן, בין המצביעים החדשים שתמכו בשתי המפלגות הקומוניסטיות פעילים רבים שהגיעו אל העשייה הפוליטית בעקבות ההפגנות הגדולות נגד השתתפות איטליה בכיבוש עיראק במארס 2003 ובמחאות החבריות, כולל השביתות הכלליות הרבות, שאירעו מאז 2002. לדעת מיגליורה, "ללא השתתפותנו במחאות החברתיות, באיגודים המקצועיים, בתנועות החברתיות ובארגונים נגד המלחמה, לא היינו מגדילים את מספר המצביעים".
הניצחון הניכר של כוחות השמאל הרדיקליים גרם לעצבנות רבה במפלגות הקואליציה שבראשות פרודי. ראש הממשלה לשעבר מסימו דאלמה (מהשמאל הדמוקרטי) קרא בראיון שפורסם בעיתון "לה רפובליקה" לנהוג "במתינות ובאחריות". מנהיג המרגריטה, פרצ’סקו רוטלי, דרש הקמת מפלגה שתאגד את כל המפלגות החברות בקואליציה נגד ברלוסקוני במטרה "לבודד את הקומוניסטים".
לדעת מיגליורה, הצורה היחידה בה ניתן יהיה להדוף את הניסיון "לבודד את הקומוניסטים" היא על ידי העמקת הקשרים בין השמאל הרדיקלי לבין התנועות החברתיות. מיגליורה אף הזכיר את הניסיון של מפלגתו בעיר נאפולי, בה היא חלק מהקואליציה העירונית השלטת. יחד עם זאת, היא ניהלה מערכה נגד הפרטת שירותי המים והביוב העירוניים. לבסוף העירייה שבידי השמאל והמרכז החליטה להפריט שירותים אלה, אבל המאבק הממושך סיכל את ההפרטה, השיבה את השירותים לידי העירייה – אלא שכעת תחת פיקוח ישיר וכפול: של העובדים והתושבים.
מיגליורה סבור שיש להעמיק קשרים אלה בין השמאל העקבי לאיגודים המקצועיים והתנועות החברתיות. מפלגת הקומוניסטים האיטלקים מצידה הציעה להקים "פדרציה של מפלגות שמאל רדיקלי" הפועלות במסגרת הפרלמנט או מחוצה לו.
ומה קרה? ברלוסקוני אכל אותה. הוא שינה את חוקי הבחירות על מנת שמפלגתו תזכה בבחירות ולבסוף, אותם חוקים נתנו ייצוג גדול למדי לשתי המפלגות הקומוניסטיות.
נזכרתי איך הקומוניסטים היו מקבלים בין רבע לשליש מקולות הבוחרים באיטליה.
היום הם חוגגים כשהם מקבלים 2.5%.
ואילו בציבור היהודי בישראל מתחילים הקומוניסטים לגדר את הפרומיל הראשון, רק לא ברור אם מלמעלה או מלמטה.