מאת כתב "הגדה השמאלית"
על פי נתונים שפורסמו השבוע על ידי משרד הרשות הפלסטינית העוסק בענייני האסירים, בידי ישראל 9,400 אסירים ועצירים פלסטינים המוחזקים ב-28 בתי כלא ומתקני מעצר צבאיים ואזרחיים. עוד עולה מהנתונים שמאז תחילת הכיבוש, צה"ל עצר בשטחים הכבושים כ-650 אלף פלסטינים, או 20% מסך האוכלוסייה הפלסטינית.
550 מכלל האסירים הפלסטינים נעצרו לפני פרוץ אינתיפאדת אל אקצה בסוף ספטמבר 2000. הם מהווים כ-6% מכלל האסירים. 369 אסירים נעצרו עוד בטרם הוקמה הרשות הפלסטינית ב-1994 בעקבות הסכמי אוסלו, והם מהווים כמעט 4% מכלל האסירים. 186 אסירים נוספים נעצרו בין הקמת הרשות לבין פרוץ האינתיפאדה השנייה.
עוד עולה מנתוני המשרד הפלסטיני כי מאז תחילת הכיבוש ביוני 1967, ישראל עצרה כ-10,000 נשים, 500 מהן נעצרו לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה ו-120 נותרו במאסר. 110 אסירות פלסטיניות הן מהגדה המערבית, שש הן תושבות ירושלים וארבע הן תושבות הרצועה. שתיים מהעצירות הן קטינות.
מאז תחילת האינתיפאדה השנייה נעצרו כ-400 קטינים, 16 הם תושבי ירושלים, חמישה תושבי רצועת עזה וכל היתר הם תושבי הגדה המערבית. במהלך 2005 צה"ל עצר 207 קטינים, ושבעה קטינים נוספים נעצרו מאז תחילת 2006. 127 קטינים עצורים בכלא תל-מונד, 90 במחנה המעצר עופר, 20 בכלא מגידו והיתר בכלא השרון, במגרש הרוסים שבמרכז ירושלים ובמחנות מעצר של צה"ל.
אנשי המשרד מסרו עוד כי קרוב לאלף עצירים ואסירים פלסטינים סובלים ממחלה כרונית כלשהי, חלקן נגרמו עקב טיפול לקוי לאחר שנורו. כמו כן, עינויים הם חלק מהשגרה בבתי הכלא ומרכזי החקירות. מחלות נפשיות רבות בקרב האסירים ועצירים מקורן בעינויים שעברו בידי חיילים או חוקרי השב"כ. על פי הדו"ח, 182 עצירים ואסירים פלסטינים מתו בבתי הכלא הישראליים מאז תחילת הכיבוש כתוצאה מעינויים או מהיעדר טיפול רפואי הולם.
182 אסירים ועצירים היו מועמדים בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית שנערכו בינואר השנה. מתוכם נבחרו 15 המהווים כ-11% מכלל חברי הפרלמנט הפלסטיני. עוד מסר המשרד כי ישראל שיחררה שני חברי פרלמנט שנבחרו: אחמד אלחאג’ עלי ועומר עבד אלראזק (שמאוחר יותר מונה לתפקיד שר האוצר בממשלת הרשות שבהנהגת החמאס). 13 האסירים והעצירים שנבחרו הנותרים לא שוחררו. כך שכ-10% מכלל חברי הפרלמנט הפלסטיני כלואים בידי ישראל.
וכאשר יענו אותם, כן ירבה וכן יפרוץ.
הכותרת "כמעט 10 אלף פלסטינים כלואים בישראל" אמורה להיות כותרת ראשית ב"הארץ", "ידיעות" או "מעריב". לצערי, זו רק עוד כתבה באתר אלטרנטיבי.
עוד נתונים מעניינים שלא מופיעים כאן נוגעים לפרופיל של רוב העצורים: גברים צעירים, בדרך כלל בגילאים המתאימים לחיילים, קצינים, מנהלים ומנהיגים. כך שתכלית המעצרים היא דיכוי כל ניצני ההתקוממות בשטחים.
חשוב לציין כי במנתונים הנ"ל לא מופיעים עצורים ואסירים מתוך הקו הירוק, בהם ותיקים, צעירים וגם מנהיגים פוליטיים. כמו כן לא מופיעים בה עצורים ואסירים סורים מהגולן הכבוש.
רק כאשר מתפרסמים נתונים כפי שפורסמו כאן, ניתן להמחיש לציבור הישראלי מדוע שאלת האסירים והעצירים היא כל כך חשובה לעם הפלסטיני. הרי מספרם הגדול (והגדל מדי יום) של אסירים ועצירים משפיע על כל משפחה, על כל כפר ועל כל עיר פלסטינית. יש לשים קץ לסכסוך, יש להקים מדינה פלסטינית עצמאית בשטחים שכבשה ישראל במלחמת 67 – כולל מזרח ירושלים ויש לשחרר את כל האסירים והעצירים – עד האחרון שבהם!
חשוב להזכיר כמה נתונים נוספים הן בעניין תנאי מאסרם של האסירים והן בעניין אפשרויות השחרור שלהם. האסירים המסווגים כ"ביטחוניים"מוחזקים בתנאים קשים בהרבה מאלה של האסירים הפליליים הכלואים במתקני השב"ס. הם אינם זכאים לצאת לחופשות, לעבודה, ואפילו לא ללוויות של בני משפחה או לביקור חולים אצל אב או אם שגוססים. הם אינם רשאים לשוחח בטלפון, ומכתביהם לא מגיעים לייעדם לעתים קרובות. ביקורי המשפחה שלהם – במקרה הטוב שבו אין בני המשפחה מנועים מביקור – נעשים בתנאים קשים, ללא מגע, אפילו לא עם ילדיהם הקטנים. ביקורים אלה מוגבלים רק ל"קירבה ראשונה", כך שחברים, למשל, לא יכולים לבקר את ידידיהם האסירים, המבודדים גם כך. מכיוון שאין תהליך רשמי של "שיקום" לאסירים הללו, ומסיבות נוספות, אין קיצורים ("שליש" וכו’) בתקופות המאסר, ומאסרי-עולם נקצבים רק לעתים נדירות, וגם אז לשנים ארוכות מאד (45 למשל).
ועוד, מה קורה להם כשהם משתחררים…ילדים שיידו אבנים באינתיפאדה הראשונה והשתחררו בהתאם להסכם זה או אחר, צעירים שחתמו על הודאות כי הובטח להם שאם יחתמו על הנייר ישוחררו, אבל הם בעצם נעצרו…מבלי לדעת למה…כשהם משתחררים הם הופכים לרוב מנועי שב"כ וממשיכים את חייהם במה שהם מגדירים "כלא גדול" ואז הפציעה האינתיפאדה השנייה …למחזור אסירים חדש, ואני לא מדברת על אסירים עם דם על הידים…ילדים שזרקו אבנים כי אין להם דרך אחרת….
בזמן האחרון עולים כוונית להפעיל אסירים ביטחוניים בפיתוח הנגב. כנראה שזוהי אחת הסיבות להחזקת פלסטינים רבים בלי משפט אפילו.