הלובי מתקיים כשיש מול מי לקיים אותו. עם השבעתה של הכנסת החדשה, הלובי הפמיניסטי חוזר לעבודה. ויש עבודה. בעת שחברות הכנסת של העבודה נראות על פניו כמי שאולי אין לתלות בהן ציפיות, שכן כנראה שרובן לא ממש תעבודנה עבורנו, אנחנו – הלוחמות הוותיקות על זכויות נשים – מפשילות שרוולים וחוזרות לעבודה. איתן ובלעדיהן, והיכן שצריך – גם במקומן. בקרב הורדת הידיים הפוליטי-לוביסטי-חקיקתי, יש אולי ללובי הגברי-שוביניסטי יותר שרירים, אבל לנו יש את מה שלהם לא יהיה: יכולת לחשיבה וביצוע מקבילים, ראייה אסטרטגית מחודדת וסיבולת אינסופית.
המערכת הפוליטית מזמנת לנו כבר מרגעיה הראשונים של הכנסת החדשה, הצצה מעניינת למה שקורה לשוביניסטים מתלהמים כשאין להם במה למשך חודשיים-שלושה – את הבמה הראשונה שקיבלו, הם מנצלים להתלהמות משולחת רסן, גורעים מעצמם ניקוד יקר ומעבירים אותו אחר כבוד לזכותנו – לזכות המאמץ לעצור יוזמות חקיקה עוינות שלהם, שבריונות ושנאת נשים הן ציר התוכן המרכזי שלהן. עיינו ערך ח"כ טל מש"ס וההתפרצות האלימה שלו על ח"כ לבנת, במושב הכנסת הראשון בנושא אלימות נגד נשים. יתכן, שטקסטים שקריים וסילופי נתונים שמפיצים ארגוני הגברים הגרושים (אותם כ-20 גברים אלימים שהקימו כ-20 ארגונים למען יצירת מראית העין של המון מודר ומופלה אנושות), הגיעו לשולחנו של ח"כ טל. שכן, האמירה לגבי נשים המגישות תלונות שווא ויש להענישן בחומרה, אינה מבית מדרשו (למרות שהוא אימץ אותה בחום). ח"כ טל יצא כאן גם חקיין וגם שקרן, בהבל פה אחד, שלא לדבר על כך שיצא גבר גבר, או בלשוני: גבר אלים כלפי ח"כ לבנת. כה לחי, התחלה טובה, ח"כ טל.
הנתון האמיתי, אגב, מדבר על 3% תלונות שווא מכלל התלונות של נשים נגד גברים בנושאי אלימות המופנית כלפיהן. רוב ביטולי התלונות נובעים מלחץ (אלים) של בני משפחה על המתלוננות, ולא ממופרכות התלונה. חשוב לזכור שהמקרים המגיעים אל פתחה של משטרת ישראל הם רק חלק ממקרי האלימות של גברים נגד נשים.
הכנסת החדשה מתחילה לפעול ואנחנו גם. יש לנו כוונה ברורה ומוצהרת לחדד ולהעמיק את החקיקה המקדמת שוויון מגדרי ומבטלת דיכוי, תת-ייצוג ואפליית נשים בעולם התעסוקה, במשפחה, בחברה, במערכת הפוליטית והציבורית ובחינוך לרבדיו. בקדנציה הקרובה נגיע – כולנו יחד וכל אחת לחוד, ארגונים וקבוצות – לכל משרד ממשלה, לכל חבר וחברת כנסת, לכל שרה ושר במדינת ישראל עם אג’נדה מגובשת, מנומקת ומנוסחת היטב. זאת בתקווה לשיתוף פעולה עם המתבקש, לעמידה על זכויות האדם של נשים וילדים בישראל ולתפקוד פרלמנטרי פורה ואפקטיבי של נבחרי ונבחרות הציבור שלנו.
הפעלנו את המנועים, עוד מעט אנחנו אצלכם. תכניסו את מכונת הקפה שרכשתם בקדנציה הקודמת על חשבון קשר עם הציבור, לשקע החשמל.
יש פה נקודה קריטית בעיני שכולם מפספסים. דוד טל אמנם התחיל בש"ס אבל אח"כ הוא נדד למפלגת עם אחד של עמיר פרץ, והיום הוא בקדימה.
כלומר במפלגת השלטון יושב אדם שובניסט ומטומטם, ולאולמרט ושאר ההנהגה המתנשאת לא איכפת מפגיעה בשכבות החלשות בחברה. ופה העניין היותר חמור בעיני.
ראשית, מה לא בסדר בהחמרת הענישה על תלונות שווא? ואפילו רק שלושה אחוזים מהתלונות הן עלילה, זו עלילה מרושעת וצינית שראוי להעניש עליה בחומרה, אם אדם מעליל על חברו שתקף אותו הרי הוא תוקף את חברו(באמצעות המנגנון המשטרתי), יש סיכוי שקורבן העלילה יעצר(הפעלת אלימות). זו תקיפה אלימה במלא משמעות המלה ויש להעניש עליה בחומרה.
שנית, מדוע מקימי ארגוני הגברים הם "אלימים", דרישותיהם לגיטימיות לגמרי(משמורת משותפת למשל) ולדעתי ישנם עד נושאים בהם יש צורך בעדכון החוקים כגון מזונות לגברים המחזיקים ילדים, או חלוקת רכוש משותף כאשר האשה עשירה וכו. לעובדה שנשים עצמאיות כלכלית, פיסית, נפשית וכן הלאה יש גם תוצאות לוואי פחות מרנינות מבחינת נשים, עיקרן שחרור הנשים מכלוב האחריות הגברית ושחרור הגברים מהאחריות על נשים. אם אשא יכולה לעשות כל מה שגבר עושה אז גם ההפך נכון, גבר יכול לגדל את ילדו, לשבת בבית(לבשל ולנקות) ולהיות זכאי למחצית הרכוש, לקבל מזונות, לתבוע כסף על ירידה ברמת החיים כתוצאה מגרושין וכן הלאה. שפמיניסטית נלחמת נגד זה, זו צביעות.
מה שמפריע לי במאמר הזה היא החשיבה שמאבק פמניסטי צריך להיות בידי נשים ולא מאבק של גברים ונשים גם יחד למען פמניזים, אקא למען שוויון. הגישה לפיה נשים הן פמניסטיות וגברים הם שובינסטים היא גישה שובינסטית (כן, אפשר גם להיות שוביניסט נשי המפלה גברים). אני רוצה שהכותבת תפעל במשותף עם כל מי שתומך בשוויון נגד כל מי שמפלה, בלי קשר לזהות המגדרית שלה/ו. לא פעם מתגלה שדווקא נשים מגלות עמדה שוביניסטית כלפי נשים, וגם נגד זה צריך לצאת.
טקטיקות הקמפיין שלהן אלימות וכוללות הפגנות אלימות, איומים, הכפשות באינטרנט, טקסטים כמו "אם היו מרשים לי לפרסם את הכתובות של הפמיניסטיות כבר הייתי דואג שגברים יגיעו לסגור איתן חשבון". כמו כן הגיעו אלינו כמה נשים לשעבר של ראשי המאבק הגברי ל"שוויון הורי". סרבני מזונות (חובות בס"ג של מאות אלפי שקלים, של שנים), מתכחשים לילדים, לא מכבדים הסדרי ראיה, מגישים אינסוף תביעות קנטרניות נגד גרושותיהם לאורך שנים, וכולי.
אחרי שחד"ש זרקה לכלבים את תמר גוז’נסקי פרסום המאמר הוא צביעות (של הנהלת האתר ולא של הכותבת)
"הפגנות אלימות"? לא יודע מה זה, לא זוכר שפיזרו הפגנות של ארגוני גברים בסילוני מים ואלות, כך שזו האשמה מפוברקת למדי.
מי אמר?
"אם היו מרשים לי לפרסם את הכתובות של הפמיניסטיות כבר הייתי דואג שגברים יגיעו לסגור איתן חשבון". אני מעולם לא קראתי משפט כזה, וגם אם משהו אכן אמר את זה(טיפש) האמירה לא משליכה מאומה על המאבק העקרוני. מה דעתך על המאבק העקרוני?
מעט מאכזב לראות שכל הטענות גם של בית הלחמי וגם של ה"פמיניסטית" הן טענות אד-הומינם ולא טענות עקרוניות, קצת מזכיר שוביניסטים מסויימים.
לחנוך,
אתה צודק לגמרי בדרישותיך שגם לגברים יש זכויות, בעקבות פרידה במידה והנשים בעלות כושר פרנוס גבוה יותר, הן אלו שאמורות לשלם לגבר ולא להיפך במידה והילדים בחזקתו.
במצב הנוכחי היום, לנשים יש מעט מאוד יתרונות. בדרך כלל כושר הפרנסה שלהן נמוך יותר, הן מופלות בבתי הדין למיניהן לרעה, כיוון שהן בדרך כלל חלשות יותר (מה שגורם לכך, או התוצאה של ייצוג על ידי עורכי דין פחות "כרישים" וכד’).
שוויון זה נהדר, אבל צריך להתחיל משוויון מהחזקים לחלשים: קודם שלנשים יהיו את הזכויות והיכולות של גברים. קודם שהגברים הרבים יוותרו על הפריבילגיות שלהם. שהן לא ישתכרו שבעים אחוז ממה שהם משתכרים ואחר כך אפשר ללכת לאחוז הקטן של הנשים שמשתכרות יותר ולתבוע שוויון לכולם. אחרת כולנו יודעים איך זה יגמר: לגברים ינתנו יותר זכויות והנשים ידוכאו עוד יותר.
וחוץ מזה: אישה לא יכולה לעשות כל דבר שגבר עושה. זו לא עמדה פמיניסטית. גם גבר לא יכול לעשות כל דבר שאישה עושה, אגב. תנסה פעם להניק ותראה. כל אחד עושה אחרת, ואת זה צריך לכבד.
לחנוך – לקרוא לארגומנטציה פמיניסטית "שובניזם" זה תרגיל ישן ושקוף (ואם עדיין לא שקוף לך – אז הגיע הזמן שיהיה) של דה לגיטימציה לטיעונים הפמיניסטיים. כאילו שפמיניסטיות צריכות לפעול במתק שפתיים ונועם הליכות נשי על מנת שלא תתוייגנה על ידך בתיוג שנגד כמותו הן נאבקות. נו, באמת.
אני תומך מלא בשוויון והעצמה לנשים בכל התחומים.
עם זאת, צריך להיזהר מן הנטייה הפטרונית וחסרת שיקול הדעת של בתי המשפט להניח שהאישה היא תמיד הקורבן.
אני מכיר מקרוב מאוד מקרה של תלונות שווא זדוניות של האישה במסגרת סחטנות תוך כדי הליך הגירושין. הבעל הוא אדם עדין שלא נוגע בזבוב, אבל האישה ניצלה את ההטייה הברורה של השופטת לטובתה בכדי לכפות מזונות (זמניים, תודה לאל) מופרזים ולהוציא צווי הרחקה.
לא היה צריך להיות גאון כדי להטיל ספק בגירסת האישה, אבל משום מה השופטת משך חודשים ארוכים לא עשתה זאת (עכשיו זה מתחיל לקרות) – כנראה גם בהשפעת הטייה עדתית: הבעל הוא "שחור" והאישה אשכנזייה ולכן אולי קל היה יותר להאמין לה.
אז גם אם ארגוני הגברים נוקטים בשיטות נלוזות, לרוע המזל יש רגליים לטענה בדבר ניצול לרעה, ועל אירגוני הנשים – כמו כולנו – לחשוב על שיפור המערכת בכללותה. כי מי שבאמת סובל הם הילדים.
למה זה צביעות לפרסם את המאמר לאחר ש"חד"ש זרקה את תמר"? האתר לא שייך לחד"ש, פורסמו בו מאמרים פמניסטים של נשים (ושל גברים) עוד קודם (כולל של תמר). מה הצביעות פה?
לא הייתי שולל כל-כך מהר את קיום התופעות
של תלונות שוא, אפליה לרעה של גברים בנושאים מסויימים (משמורת, למשל) ובכלל שימוש בילדים על מנת לפגוע בגבר.
התופעה קיימת, והטיפול צריך להיות רציני וענייני בדיוק כמו הטיפול בפגיעה בכיוון ההפוך.
אין חולק על הסטטיסטיקה – נשים נפגעות יותר.
אבל צריך לזכור שכל מקרה לגופו ואסור (אבל ממש אסור) לצאת בצורה אוטומטית מנקודת הנחה הגורסת שהאשה תמיד נפגעת, תמיד חלשה, וכו’.
יש מצבים הפוכים, וכדאי שיטופלו כראוי.
תודה למגיבים.
לגבי הסטטיסטיקה – ידועה לכן/ם ודאי האמרה, ש"מקרים קיצוניים יוצרים חוק רע". תלונות השווא הם מקרים קיצוניים ואין להתחשב בהם בחקיקה, אכיפה, שיפוט או ענישה הנוגעים מטבע הדברים לעיקר הבעיה, לא לשולייה. האמירה הלכאורה "שוויונית" המייחדת משמעות גדולה ועקרונית לאותם שלושה אחוז, היא סוג של גולם הקם על יוצרו – מרוב ניסיון לייצג "צדק", אנחנו מנציחים את העוול המתמשך והאמיתי.
אישית, הייתי מעדיפה לראות 3% שיש להתייחס אליהם "כל מקרה לגופו" ושאין משליכים מהם על הכלל, מאשר 97% שבשם השוויון והצדק הזוכות לאי אמון, זלזול, זילות בכבודן והפחתה מערך העבירות בגוף ונפש שנגרמו להן.
אני רואה האדרת הנתון מעבר למידותיו האמיתיות, סוג של צביעות המכסה על רצון סמוי להשאיר את "הסדר הישן" (נשים למטה, גברים למעלה) על כנו.
נתון תלונות השווא זהה, על פי הצהרת משטרת ישראל, לשיעור תלונות השווא בעבירות אחרות (גניבה וכיו"ב).
בעדות של מתלונן בעבירות מין אלימות, המדיניות היא לא להעמיד לדין על מתן עדות סותרת. כתוצאה מכך לא מעמידים לדין עקב עבירה של תלונת שווא על אלימות במשפחה, שלא לדבר על כך שבמקרים רבים תלונות שווא מסוג זה משמשות ככלי במאבקי גירושין בין בני זוג, בעיקר בידי האישה.
אין אף הוראה אחרת כזו לא להעמיד לדין באופן עקרוני.הפיתרון כנכון הוא פשוט לקבוע שאי-אפשר לבטל תלונה במשטרה, ומכאן הרשויות יחליטו אם להמשיך בחקירה או לא.
לאיריס – שכר הנשים , כלומר שכר לשעה באותו עיסוק ובאותו ותק, הוא כמעט זהה לשכר הגברים. הפשרי ההכנסה נובעים מכך שנשים עובדות פחות שעות או בעיסוקים פחות משתלמים.
לחברה חנה, שלום! היום הוא האחד במאי, יום העובד הבינלאומי, והיום קראתי את המאמר שלך. אני רוצה לחזק את ידיך בפועלך, ויחד עם זאת מאוד הייתי רוצה שתתייחסי גם למשטר הקפיטליסטי שהוא רקע לאפליה נגד נשים, ערבים, מזרחיים, עובדים ומובטלים… בקיצור נגד רוב החברה!
אני עצמי עבדתי במקום עבודה בו הנשים הרוויחו פחות או יותר אותו דבר, וזה היה 1,500 ש"ח פחות מהגבר שהרוויח הכי פחות – באותו תפקיד, באותה עבודה, שעות זהות.
נועה
כפי שאומרת חנה בתגובתה הקודמת, אין מדובר על מקרים קיצוניים או פרטניים למיניהם אלא בממוצע.
לעופר,
זה סיפור הביצה והתרנגולת. לא ברור האם הפרשי השכר נובעים מכך שנשים עוסקות בעיסוקים פחות משתלמים. מאוד יכול להיות שעיסוקי נשים הופכים לפחות משתלמים, השכר שם נשחק יותר וכולי.
אם תכנס להעוקץ, לפוסט על האחד במאי, יש שם קישור למחקר של שלמה סבירסקי ואתי אטיאס-קונור ממכון אדוה, ושם יש את הנתונים על הפערים. באופן כללי, ככל שהמשכורות בתחום גבוהות יותר, כך הפערים בין נשים וגברים עולים. בעיסוקים ברמת שכר המינימום אכן אין פערים. אחלה.
חנה בית הלחמי העיפה אשה ערביה מפורום הפמיניזם שלה משום שזו העזה ברוב חוצפתה לדון על הכיבוש והציונות וענתה לימניות-גזעניות בלשון בוטה.
כתב האישום שפורסם כאן נגד חנה בית-הלחמי בדבר הוצאת אשה ערביה מפורום פמיניסטי לא יכול להתפרסם ללא נימוקים, ללא ציון תאריך או מקום. קל להטיל רפש ולא לחתום על התגובה. הייתי מצפה ממערכת "הגדה השמאלית" אחריות גדולה יותר מפרסום דברים אלה ברבים. כי אינני יודע האם הדבר הזה אכן קרה או שזו השמצה לשמה. התגובה האנונימית שפורסמה לא מעניקה ולו רמז אחד המאפשר לאמת את הדברים!!!
אני מאשר את האישום שהועלה כאן, זה היה בפורום "פמיניזם ושיוויון" שנמצא על האתר "דיבורים". לאשה שהועפה קראו (אין לי מושג אם זה שמה האמיתי) פטמה נסראללה והיו עוד אנשים שעזבו את הפורום בתגובה לכך.
למען הדיוק–
ח"כ טל אינו חבר כנסת מטעם מפלגת ש"ס.
חבר הכנסת טל הוא חבר כנסת מטעם מפלגת קדימה,לשעבר הוא היה חבר כנסת ממפלגת עם אחד של עמיר פרץ.
לתשומת לב כותבת המאמר.
יש כאן השמצה חמורה נגד חנה בית הלחמי, שהיא המשך של ההתנהלות של אותה "אשה ערביה" (אשה או גבר שהשתמשו בניק) שקיללה, הציפה את הפורום, העיפה אנשים בגסות והתנהגה באלימות בוטה. חנה בית הלחמי חסמה אותה מכניסה לפורום, בהתייעצות איתי, ואני הייתי מייעצת את אותו הדבר שוב במצב דומה. ההתנהגות של אותה אשה ושל החבר שלה שעדיין חבר בפורומים שונים, היתה של טרולית מהסוג הקיצוני וההרסני ביותר. לאידיאולוגייה שהיא מייצגת אין שום משמעות בהתנהגות כזו.
בתור אחד שחווה את האלימות שבתלונות שווא ואת השלכותיה אני לא הייתי מתעלם מהנושא.
מענין אותי כמה מקרי אלימות מצד גברים הוצתו
ע"י האלימות הבלתי ישירה של נשים.
אלימות זאת מנסיוני האישי כוללת:
א_ תלונות שווא במשטרה
ב_ הסתה של הילדים או כל מי שיקר לגבר
ג_ הפצת שמועות זדוניות שיכולות לחסל
קרירה או משפחה של אדם עד כדי התאבדות.
(שמעתי על מקרים כאלה מחברים)
ד_ פגיעה ברכוש או כל דבר יקר ע"י "תאונות"
או העלמויות שלא ניתן להוכיח.
ה_ מלכודות והתגרויות מכוונות כפי שמייעצים
לאשה עו"ד נכבדים.
אלימות פיזית של גברים היא דבר שאני מגנה.
אבל מענין עד כמה ממנה ניתן היה למנוע לו היתה תמיכה לגברים שנמצאים תחת טרור מתמיד והתגרות מתמדת של אלימות נשית עקיפה ולעיתים קטלנית לא פחות.
תלונות שווא מכה שאנני מאחל לאף אדם
3% ? האם את באמת חושבת שהמשטרה/רשויות משקיעים מאמצים לדעת את האמת ? לכן איך יודעים שמדובר ב-3% ? ומה קורה לאותו אדם שנמצא בתחום ה-3 % ?
כל תלונת שווא מעבר לנזק שנגרם למי שהעלילו עליו היא גורמת נזק למערכת ולכן יש לדאוג כי מי שמגיש תלונת שווא ישא בתוצאות קרי יועמד למשפט ויקבל עונש ראוי זה חשוב לכולם "זאב זאב" כשאדם ידע שהוא עלול לשלם על תלונת שווא אני מאמין שכמות תלונות השווא יפחתו