ב-2003 זכתה המשפטנית האיראנית שירין עבאדי בפרס נובל לשלום. עו"ד עבאדי, יחד עם עמיתה האמריקאית ג’ודי ויליאמס, פירסמה בימים האחרונים מנשר הקורא לפתיחת מו"מ סביב סוגיית הנשק האטומי של איראן. עבאדי ידועה בארצה ומחוצה לה בגלל עמדותיה הפוליטיות נגד המשטר ולמען זכויות הנשים. להלן ראיון שנערך עמה עם הפרסום בסוף השבוע של דו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
ש. בימים האחרונים דובר רבות על התערבות צבאית באיראן, על שימוש בנשק אטומי, על הצורך להשיב את הדמוקרטיה לאיראן. מה דעתך על כך?
ת. יש לי התחושה שמנסים להכין את דעת הקהל לקראת התערבות צבאית אמריקאית באיראן. זאת, כפי שנעשה בזמנו טרם כיבוש עיראק. רוב אזרחי איראן ביקורתיים עד מאוד כלפי ממשלתם. אבל אם ארה"ב מתכוונת לפלוש לאיראן היא תגלה שרוב האיראנים יילחמו למען ארצם ולא יתנו לאף חייל אמריקאי לדרוך על אדמת מולדתם. בנוגע לסוגיית השבת הדמוקרטיה לאיראן, אני שואלת את עצמי: האם ארה"ב השיבה את הדמוקרטיה לעיראק? כיבוש עיראק גרם למותם של כ-100 אלף אזרחים, לשוד אוצרות התרבות של עיראק, להרס כל התשתית התעשייתית העיראקית. עיראק צועדת בבטחה לעבר מלחמת אזרחים. אלה התוצאות הישירות של כיבוש עיראק.
ש. את כלת פרס נובל לשלום, מה דעתך על פיתוח הנשק הגרעיני על ידי המשטר האיראני?
ת. אף מדינה לא זקוקה לנשק אטומי. זה נכון לאיראן, אבל זה גם נכון לישראל, לארה"ב ולצרפת. הפצצה האטומית לא נוצרה כדי להטיב את תנאי החיים של בני האדם או לקדמם. מדי שנה הממשלות מוציאות מיליארדים לפיתוח הנשק הגרעיני במקום להשקיע כספים אלה לרווחת העמים. כידוע לך, המשטר האיראני אינו משטר דמוקרטי. לכן, אינני יודעת מה בדיוק החליטו ראשי המשטר בנידון ואם יש אמת בדבריהם. דוברי השלטון שבים ומדגישים שמדובר על פיתוח האטום לצורכי שלום. האם זה נכון? אינני יודעת. רק באמצעות משטר דמוקרטי אמיתי נוכל לדעת אם מה שנאמר הוא נכון או שזהו שקר לצורכי תעמולה.
ש. מהו המסר שלך לעמים האיראני, האמריקאי או הצרפתי המודאגים מרחשי המלחמה הבוקעים מאיראן? מה ניתן לעשות?
ת. לפני שבועיים נפגשתי עם כלת פרס נובל לשלום (1997) ג’ודי וליאמס, ובתום הפגישה פירסמנו מנשר משותף – כל אחת בשפתה. במנשר אנו דורשים מממשלות שתי המדינות לקצץ בהוצאות הביטחון ולהשקיע כספים אלה לרווחת התושבים. אנו גם דורשות לכבד את זכויות האדם, ליישב את חילוקי הדעות בדרכי נועם ולחשוב עם הפנים לעתיד. ניתן לקיים דיאלוג בין שתי המדינות, זאת ברמה נשיאותית, ברמה הפרלמנטרית או באמצעות ארגונים לא-ממשלתיים. יחד עם ג’ודי ויליאמס הדגשנו שהעמים לא מעוניינים במלחמה נוספת. אנו תקווה שהלחץ הציבורי יעשה את שלו. אגב, באמצעות האינטרנט, כל אחד יכול לחתום על המנשר.
ש. באחרונה פורסם ספר פרי-עטך על תולדות איראן המודרנית, מהמהפכה האיסלאמית ב-1979 והפלת השאה ועד ימינו. איך את מסבירה את הפרת רצון העם על ידי המשטר שקם בעקבות מהפכת 1979?
ת. המקור לכל הצרות היא קבוצה של אנשים הסבורים שניתן לפתור את בעיות החברה המודרנית לאור עקרונות שנקבעו לפני 1400 שנה ושניתן להתקדם אך ורק על יסוד עקרונות אלה. אופורטוניסטים רבים עלו על עגלת המהפכה ובאמצעותה ניצלו את ההזדמנות כדי להתבסס בשלטון – ומצאו גם דרך קלה להתעשרות. זו הקבוצה שחטפה את המהפכה נגד השאה למען האינטרסים שלה. יחד עם זאת, לאחר המהפכה מספר הנשים שהגיעו לאוניברסיטאות גדל במהירות. לפני המהפכה רק רבע מהסטודנטים היו נשים, עתה מספר הסטודנטיות הוא 65% מסך הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. לאחר המהפכה הנשים נעשו משכילות יותר, אבל איבדו זכויות רבות. עדותו של גבר שווה לעדותן של שתי נשים. אם כתוצאה מתאונת דרכים נפגע גבר הוא יקבל בתור פיצוי סכום כפול מהסכום לו זכאית אשה. ניתן לסכם את המציאות החברתית והפוליטית של איראן בימינו במספר מלים: זו ארץ הסתירות והניגודים.
ש. האם הנשים יכולות לשחק תפקיד מיוחד בעת העמקת האיומים על איראן?
ת. כאמור, הנשים משכילות עתה הרבה יותר והן מכירות היטב את זכויותיהן. הן גם היו הקורבנות המרכזיים בכל המלחמות בהן איראן השתתפה. לכן, על הנשים לבטא את עמדותיהן ובכל הכוח. הן חייבות לפעול נגד המלחמה.
אני רוצה להודות לאתר "הגדה השמאלית" על פרסום הראיון עם לוחמת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי (הנאבקת גם למען זכויות הנשים בארצה).
בעולם אוטופי צודקת גברת עבאדי הנכבדה.
אבל לצערי העולם אינו מושלם, ומספיק לשמוע את הצהרת אחמניגד ואת רצונו להפסיק את קיומה ופיזור אוכלוסיתה באירופה…
ישראל חסרה את העומק האסטרטגי אשר יכול להבטיח את קיומה, ונשק גרעני מבהיר היטב לכל תוקף שאם סופינו יגיע, גם סופו קרוב.
העובדה היא שאכן ישנה הרתעה.
ואולי בכל זאת המשפטנית האיראנית ולוחמת זכויות האדם צודקת ויש לנהל מאבק משותף נגד מירוץ החימוש הגרעיני בכל המזה"ת – כולל ישראל?