בְּשַלְהֵי תרצ"ו הִתְיַצַּבְתִּי בְּחִתּוּלֵי בֶּן יוֹמוֹ
בְּמִכְווֹת הָאֵש מְגַשֵּש בַּאֲפֵלַת גַּחֶלֶת
בְּתש"ט לָבַשְתִּי מַחְלְצוֹת בְּרִית מִצְווֹת
טוֹטָפוֹת תש"ח בִּבְשָרִי כּוֹרְכוֹת אוּדֵי עַמִּי,
בְּיָרֵח חֶשְוָן תשי"ז כְּבָר עָטַרְתִּי מַחְלְצוֹת מַדִּים, שֶפָּשַט
אָבִי בְּתש"ח – לְהַטְמִין עֲלוּמֵי רֵעַי בְּקָדֵש אֲלֵיהֶם
שַבְתִּי בְּיָרֵח אִיָּר תשכ"ז לְהַגְמִיא
בְּמִזְבַּח הַחוֹלוֹת נִצּוֹלֵי תשי"ז.
בְּיָרֵח תִּשְרֵי תשל"ד נִקְרֵאתִי לְהַזּוֹת חַתְנֵי דָּמִים,
שֶתּשכ"ז נָתְנָה לָהֶם עוֹד שֵש שְנוֹת חַיִּים.
בְּתשמ"ב עַד תשמ"ד נִקְרֵאתי לַעֲלוֹת
עֲטוּר שֵיבָה מֵהַמִּדְבָּר לְהַטְמִין בְּשַעֲרֵי
צוֹר וּבֵירוּת מַאַסְפֵי עֲלוּמַי
וּבְחֵיקִי קָרְבָּן חָדָש – מַתָּת חֲלָצַי.
לְעֵת יוֹבְלִי בְּתשמ"ו
וּלְעֵת שֵיבָתִי בְּתשס"ו
מִמֶּסֶך יֵאוּש אָבוֹא בַּדְרָכִים
לְדוֹבֵב עוֹרְקֵי מִזְבָּחִי
בַּל יִמְסְכוּ בּוֹ עוֹד קִלוּחֵי דַּמִּים
עֲטוּרֵי תַּלְתַּלִּים זְהֻבִּים.
יפה, מענין ומעורר מחשבות.
סכום כואב לשבעים שנות חיים.
איתן,
גיששתי דרכי ביער מילותיך…
על בהונות צעדתי במשעוליך…
בידיי,אחזתי התיבות…
כגחלים לוחשות…
אבקש …
בל ימסכו בדמך קילוחי יאוש…
יען,
אל הדרדקים,עטורי התלתלים שלי,הבטחת לחוש !
קשה לעקוב אחרי ההתרחשויות השיריות , כאשר הכותב משתמש בציוני שנים שאינם רלונטיים לקורא , ואין להם שימוש בשפה הקולחת בפי רוב דוברי השפה העברית שגם קוראים ואוהבים שירה עברית.
חבל מאד שהכותב בולם את הקורא, שבודאי מתקשה לפענח את התאריכים ומה התרחש בכל שנה שצוינה בשיר.
את לא מצליחה לפענח מה הן שת"ט ותשכ"ז ותשל"ד?
מצבך רע.
יופי של שיר.
מילים החזקות משתיקה.
שירה החורצת דרכה ללבי- במתינות.
מקסים ומרגש
מקסים