הדור השלישי של אזרחי ישראל הערבים חי בדילמה חברתית קשה הגורמת למתח נפשי סוציאלי ובמקרים לא מעטים לקונפליקטים עם תוצאות שליליות ומשברים. זה דומה לדור השלישי של המהגרים הזרים באירופה: הדור הראשון שמר על זהות ארץ המוצא, לקח עימו את התרבות של מדינתו למדינת המקלט, טיפח והשתדל להעבירה לדור השני – ילדיו, אבל לדור השלישי היה מאוד קשה לטפח את המסורת והוא הפך לחיות בין לבין ללא שייכות ברורה. כך גם הערבים בישראל.
התורכים בגרמניה למשל: הם סחבו איתם את התרבות התורכית, דבר שהוא לגיטימי לחלוטין, ועשו לעצמם שם מין תורכיה קטנה. אפילו רובם לא טרחו ללמוד את השפה הגרמנית. המבקר באחת השכונות של ברלין הנקראת קרויצבירג יכול להרגיש את עצמו מסתובב באזור הדומה לאיסטנבול. זה מזכיר לי בדיחה שהגרמנים (שונאי הזרים) מרבים לספר: משפחה תורכית מזמינה קרוב משפחה מתורכיה לביקור ראשון בברלין. באחד מהסיורים הראשונים שלו בעיר הבירה הוא אומר לקרוביו "תשמעו, מסתובבים כאן הרבה גרמנים…" – בכמה שכונות אחוז התורכים כה גבוה, עד כדי כך שהגרמנים הפכו בהן להיות זרים.
אז הדור שלנו מנסה לשמור על הזהות והתרבות הערבית שלו כולל השפה הערבית. לי למשל קשה לסיים משפט בערבית בלי לכלול בו כמה מלים בעברית. לפעמים כבר קל יותר לומר את כל המשפט בעברית. ההבעה בשפה העברית הופכת להיות יותר קלה משפת האם למרות שהייתי כמה שנים טובות בחו"ל. זה מאוד מטריד אותי ואני משתדל תמיד למנוע הרגל זה. השפה הערבית היא שפה יפה. הקונפליקט בין זהותי להשתייכותי – הרצון להיות חלק מהחברה – גורם למשברים לא קלים.
בת למשפחה ערבייה מסורתית שסיימה תיכון וממשיכה ללימודים אקדמיים – מצפים לה חיים קשים. החופש בקמפוס, או הבחור היהודי שמתחיל איתה כי הוא לא מזהה שהיא ערבייה או לא מצפה שערבייה תלמד באוניברסיטה – הופך לגורם מטרד. זהו עוד ביטוי של הקונפליקט החברתי הזה. גם חילול כבוד המשפחה הוא אחד מתוצאות הקונפליקט הזה – קונפליקט בין הזהות הערבית המסורתית לבין המודרניזציה של החברה הישראלית. בחורות ובחורים צעירים (וגם מבוגרים!) נתקלים בחיי היום-יום בחופשיות של החברה הישראלית, בצורת הלבוש, הקשרים הרומנטיים והמיניים למיניהם. וכפי שמלמדים בקורס המבוא לפסיכולוגיה, לסביבה יש השפעה גדולה על הפרט, והתוצאות הן חמורות. יש פתגם בערבית האומר: "מי שחיי בתוך סביבה יותר מארבעים יום הופך להיות חלק ממנה". והחיים בישראל כבר יותר מארבעים יום! כיום בחור ערבי המחפש קשר עם בחורה או בחורה ערבייה המחפשת קשר רומנטי אינם כמו פעם – הקשר לא חייב להוביל לנישואין. דבר זה מנוגד לזהות הערבית. ולא כדאי להמעיט בהשפעת המדיה – במיוחד המדיה הזרה – שלדעתי לא מתאימה לחברה הישראלית בכלל.
הזהות הערבית בישראל הושפעה מאוד מהתרבות המצרית דרך המדיה. אני זוכר שעד לא מזמן, לפני עידן הטלוויזיה המסחרית וערוצי הלווין, היינו כולנו צופים רק בערוץ ראשון ובערוץ המצרי והירדני. שלושת אלה הצליחו לשטוף לנו את המוח ולתת לנו לחיות בעולם בדיוני פנימי, מרוחקים מהמציאות החיצונית. כל מה שהיה בטלוויזיה היה נכון, כי לא היתה דרך אחרת לגלות את האמת. אני זוכר שהיינו מחכים בחוסר סבלנות לסרט המצרי של יום שישי, כל המשפחה והחברים היו יושבים מול מסך הטלוויזיה וצופים בסרט. לי אישית יש ביקורת רבה על סרטים אלה, סיפורי האהבה הבדויים של הסרטים האלה השפיעו מאוד על הצעירים והצעירות הערבים וגרמו לא מעט למשברים חברתיים. הרבה בחורות שחיקו את גיבורי הסרטים וברחו עם האהוב שלהם, עשו לעצמם תדמית שלילית בתוך החברה הערבית. ולא מעט נחרץ גורלן לאחר חילול כבוד המשפחה! זה דבר כואב ומחליא לשמוע סיפורים כאלה, אבל זה אולי אחת הסיבות שהביאו אותי לכתוב מאמר זה.
כשלמדתי רפואה נתקלתי באחת ממחלקות הפנים של בית החולים בבחורה חמודה שאובחנה כאנרוקסית. שאלתי את אחד הרופאים מה הסיבה שבחורה כה יפה גורמת לעצמה כזה דבר? הוא ענה לי "זה הטלוויזיה", לא התפלאתי מדבריו. הטלוויזיה נוטה להציג בפני קהל הצופים רק את היפות והרזות! לא את המציאות היום יומית, זה גורם להרבה מתח פנימי בקרב הצעירות.
רובכם שמעתם על הסיפור של האחים אבו ג’אנם מלוד המואשמים ברצח אחותם הצעירה. התפלאתי לקרוא בעיתון "ידיעות אחרונות" במוסף 7 ימים כתבה כה גדולה, יותר משלושה עמודים על הסיפור הזה. לא זכור לי שפעם ראיתי כתבה כה גדולה על מצוקת שכונת הרכבת בלוד! את האח הבכור, סולימאן אבו ג’אנם, אני מכיר טוב מאוד, למדנו ביחד בתיכון. בחור למופת. התיידדנו בכיתה י’. הוא לא היה בולט. הוא הפך לידיד והתחלנו להכין שיעורים ביחד. הוא היה בא כל יום לאחר בית הספר לבייתי והייתי עוזר לו בלימודים, כך המשכנו עד כיתה י"א. בסוף הוא הפך לתלמיד טוב והתחיל לקבל ציונים טובים, ואני להיפך!
סולימאן גר ברחובות. פעם הזמין אותי לביקור כדי לחזק את הקשרים שלנו. הופתעתי לגלות שהוא גר באוהל באחד מהפרדסים בפרברי רחובות. סיפורו כמו נלקח מסרט בדיוני או מאחד מסיפורי האגדות של אלף לילה ולילה. בן למשפחה פשוטה שהיה מגיע עם חמור מרחובות לקצה רמלה כדי ללמוד בבית הספר, והפך להיות רופא ילדים מבריק. לא פגשתי בו מאז תקופת התיכון. לאחר התיכון הוא נסע ללמוד רפואה ברומניה שם קיבל מימון ותמיכה. אני נסעתי ללמוד רפואה בגרמניה כי לא היה לי את המימון ולא התמיכה. בגרמיה יכולתי לעבוד וללמוד. אני יכול להעיד דבר אחד שאני בטוח במיליון אחוז: סולימאן לא היה שותף ברצח אחותו. גם אחיו שלו, שהכרתי, לא רצחו את אחותם. לסולימאן יש לב כל כך טוב שציפור הוא לא יכול לרצוח. אני בטוח שהוא והאחים שלו ייצאו זכאים בבית המשפט. המשטרה בישראל ברוב המקרים כשהיא נכשלת בחקירה, היא משתדלת בכל מחיר לפענח ולמצוא נאשם.
גם את רים אחותם המנוחה הספקתי להכיר, כשעבדתי לפני כחמש שנים בחופשת הלימודים בתור נהג אמבולנס. היא היתה אז בתיכון במסלול לסיעוד והיא באה להתנדב ולהשתלם בעזרה ראשונה. כשנתקלתי בה לראשונה הבנתי שהיא אחותו של סולימאן. היא דומה לו מאוד. היא אמרה שהוא יבוא לאסוף אותה עוד מעט, אך נסיעה דחופה שהייתי צריך לעשות לא אפשרה לי לפגוש אותו לאחר כל כך הרבה שנים.
אני, סולימאן ורוב החברה הערבית מתעבים רצח מסוג זה ומתנגדים לו לחלוטין. זה באמת סיפור עצוב, טרגדיה מממדרגה ראשונה. לכבוד המשפחה אצל האוכלוסייה הערבית יש משקל רב, הכבוד העצמי הוא חלק מכבוד המשפחה, הבחורות הערביות יודעות לשמור על הכבוד שלהן למרות כל הלחץ הסביבתי. חובת החברה לספק כבוד מתאים והולם לפרט שהוא חלק אינטגראלי של המשפחה וכך תקבל החברה את הכבוד שמתאים לה.
מאין יודע באסם חתו "במיליון אחוזים" שחברו רופא הילדים סולימאן כמו גם אחיו לא רצחו את אחותם רים ז"ל?
באסם לא חקר את הרצח, אינו יודע מה אמרו החשודים בחקירה, גם אינו מכיר את מימצאי החקירה בשטח, גם לא את מימצאי הנתיחה הפתלוגית, אבל הוא כבר בטוח "במיליון אחוזים". זה קצת מזכיר את התנהגותם של נטורי קרתא בפרשת מותו של התינוק שהאב נחשד בהריגתו.
גם המשפט של באסם כי "הבחורות הערביות יודעות לשמור על הכבוד שלהן למרות כל הלחץ הסביבתי" מעורר תהיות.
האם בחורה ערביה שחיה עם בן זוג ללא נישואין, אינה שומרת על כבודה? באסם לא מבהיר נקודה זו.
ענין ה"רצח על כבוד המשפחה" לפיו הורים או אחים רוצחים את בתם/אחותם, הוא מהתופעות המתועבות ביותר, שכל שוחר זכויות אדם חייב להיות שותף במאבק בלתי מתפשר לעקירתן. לצערי מערכת הענישה הישראלית מגלה הבנה "תרבותית" לנושא, והדבר בה לידי ביטוי בין השאר בכך שרוצחים אלו משוחררים מוקדם יותר מבית הסוהר, בעקבות חנינות וקיצורי מאסר, והם יושבים פחות מרוצחים אחרים, בעיקר אם הנרצחים הם יהודים.
יש כאן איזו נקודת מפגש מוזרה בין המימסד היהודי, שלא כל כך איכפת לו שבחורות ערביות נרצחות, לבין המימסד הערבי, שמגלה סלחנות והבנה לתופעה ולא הכריז עליה מלחמת חורמה.
באסם, בניסוחיו המעט פתלתלים, (גם מגנה גם מבין) ובגיבוי המלא שהוא נותן לחשודים ברצח, הוא ביטוי לכך.
מר חתו היקר.
עניין אותי מאוד לקרוא את השקפותיך לגבי הזהות הערבית המודרנית בא"י.
אני מבין למה אתה מתקשה להאמין שאבו ג’אנם רצח את אחותו, בהיותו אקדמאי משכיל בכלל ורופא בפרט.
הרהרתי רבות בנושא רצח על בסיס חילול כבוד המשפחה, דבר שקורה לא פעם ולא פעמיים בישראל.
אתה אמנם זוכר את הכרותך עם התלמיד המבריק ורואה את השגיו בחיים, אבל אתה גם לוקח מובן מאילו שמדובר באדם שגדל באוהל ורכב על חמור ללימודים, משהו שבבירור מראה על סביבה פרימיטיבית בה גדל, וכניראה שמלבד אמצעי התחבורה וקירות הבית העשויים בד גס (או עור בהמה כלשהי, אני לא בקי ברזי המסורת הבדואית), אבו ג’אנם גם נשא עמו מטען תרבותי שכלל בתוכו לגיטימציה לרצח אחות כחלק מתפיסת עליונות תרבותית מוסלמית\ ערבית\ בדואית.
כשם שאין היום גמישות או רגישות כלפי מתיישבי יש"ע, שבעצם מפרים חוקי מדינה ומתנגחים בעם שלהם במקום למצוא איזון בין היהודי שבהם לישראלי שבהם, כך אין שום סיבה לקבל רצח במשפחה. יש לנהוג במערב למלוא חומרת הדין במקרים כאלו כי זוהי תופעה ומשרשת שיש לעקור, כל עוד היא מתרחשת בתוך ארץ ישראל והמדינה.
אני שמח לשומע אותך מצהיר על התנגדותך החזקה להתנהגות כזו, אבל אין מחאה אמיתית מצד הערבים בישראל בכל מה שלא קשור בהתנגדות למדינה. הפגנות שמאל והפגנות בעלות גוון אנטי ציוני או אנטי ממסדי נשמעות היטב מזה שנים, אך איה ההפגנות כנגד הטרור, אם כ"כ הרבה ערבים טוענים שהם נגד טרור? איפה ההפגנות נגד אי תשלום מיסים בכפרים ערביים בגליל? איפה הפגנות בעד שירות בצה"ל? או לחלופין בעד שירות אזרחי?
מדוע אלו לא נשמעים בשום מקום?
אלו שאלות שיש לחשוב עליהם, מפני שכשם שלאדם יש חובות בכף המאזנת לזכויותיו, כך גם לחברה יש ולמגזר שלם שלא נוהג כך עד היום ומתפלא שיש אפליה.
את דבי כתבתי על מנת להרחיב מעבר לתחום של רצח על כבוד המשפחה, להראות איך כל זה מתחבר למכלול הבעיה הערבית בישראל.
באסם, אתה משתמש בביטוי "כבוד המשפחה" ללא כל ביקורת עליו. ניתן להבין שלדעתך, אשה ערביה הבוחרת לחיות עם בן-זוג ללא נישואין, או לחיות עם בת-זוג, או לא לחיות בזוגיות כלל, או להחליף בנות/בני-זוג לעיתים תכופות היא בהכרח "פוגעת בכבוד המשפחה".
אתה גם כותב "ולא מעט [בחורות] נחרץ גורלן לאחר חילול כבוד המשפחה!" נחרץ גורלן!? גורלן?? מה הקשר לגורל? מה, ברק ירד משמיים ופגע בהן? רצחו אותן, באסם! רצח זה לא גורל. רצח זו זוועה מעשה ידי אדם (גבר).
אתה מוסיף וכותב "דבר זה מנוגד לזהות הערבית" אך לזהות הערבית של מי זה מנוגד? כי כמו כל זהות, גם הזהות הערבית היא לא יחידה חלקה ואחידה. יש לסביות ערביות ושוביניסטים ערבים והזהות של אשה ערביה לא זהה לזו של גבר ערבי. אז בשם הזהות הערבית שלך אתה קצת מגלה יותר מדי הבנה לרצח זהויות ערביות אחרות…
בספר "מין, מגדר, פוליטיקה" יש מאמר מצויין על איך הממסד הישארלי משתף פעולה עם הנורמה הפסולה של רצח "על רקע כבוד המשפחה" – מומלץ.
אני מגיר ומוקיר את העובדה שבארצנו חיים אנשים שונים מתרבויות שונות ומגוונות.
שיווי המשקל בין כפית תרבות הרוב על תרבויות המיעוט בשם "הקדמה" והמודרניות" לבין הסכמה מוחלטת לחוקים וערכים של כל תרבות משנה הוא עדין ולא ברור.
אך לי כל ספק שרצח הוא רצח הוא רצח !!!
ולא משנה מה מניעיו.
שום חברה לא יכולה לקבל קפוד חיי אדם בשם "כבוד המשפחה" או כבוד אחר
דבר נוסף הטריד אותי בכתיבתו של מר באסם חתו
"בת למשפחה ערבייה מסורתית שסיימה תיכון וממשיכה ללימודים אקדמיים – מצפים לה חיים קשים. החופש בקמפוס, או הבחור היהודי שמתחיל איתה כי הוא לא מזהה שהיא ערבייה או לא מצפה שערבייה תלמד באוניברסיטה – הופך לגורם מטרד…".
לא הבנתי
האם לבחור יהודי אסור להתחיל בחורה ערביה ורק לבחורים ערבים יש את הפריבילגיה להתחיל עם בחורות יהודיות ?
"הבחורות הערביות יודעות לשמור על הכבוד שלהן למרות כל הלחץ הסביבתי" – אני רוצה להבין, בחורה ערבייה שמקיימת יחסי מין לפני החתונה "נכשלה בשמירה על הכבוד שלה"?
ד"ר באסתם חתו, מי אתה שתקבע מהם הקריטריונים ל"שמירה על הכבוד"? לדעתי זה מכובד מאוד שאנשים צעירים מקיימים יחסי מין ונהנים מכך, כל עוד שני הצדדים פועלים שלא מתוך פחד ומפיקים הנאה מכך.
אני חושב שאם למערכת "הגדה השמאלית" היה מגיע מאמר, בו פלוני אלמוני היה כותב "בחורות יהודיות יודעות לשמור על הכבוד שלהן (כלומר לא לשכב עם אנשים שאינם יהודים, א.ת.) למרות כל הלחץ הסביבתי",
המערכת הייתה פוסלת את פרסומו – ובצדק!
הביטוי הזה, "מצליחות לשמור על כבודן", הוא ביטוי שוביניסטי שלקוח מימי הביניים.
העובדה שסולימאן אבו ג’נאם הוא רופא, משכיל, תלמיד חרוץ ואיש משפחה אוהב, נו, זה באמת מחמם את הלב. את כל הדברים האלה גם שמענו בזמנו על ברוך גולדשטיין, אם מישהו הספיק לשכוח. יכול להיות שהאיש חף מפשע, ויכול להיות שלא, אבל כך או כך אין שום קשר בין שאלת מעורבתו ברצח המזעזע לבין העיסוק שלו כרופא. אפשר להיות רופא ולהיות פשיסט, אפשר להיות רופא ולהיות שמרן שוביניסט חשוך, אפשר להיות רופא ולהיות רוצח, אפשר להיות רופא ולהיות כל דבר שהוא בעולם. הרבה מאוד רופאים משכילים נחמדים ולבביים – יהודים, ערבים וגם אחרים, היו מעורבים לאורך ההיסטוריה האנושית במעשי זוועה נוראיים. עצוב, אבל אי-אפשר להתעלם מכך.
רצח נשים על רקע כבוד המשפחה היא תופעה שקיימת לא רק בקרב אזרחים ערבים בישראל אלא גם בקרב אזרחים יהודים. המדינה מזלזלת במקרי רצח מן הסוג הזה ועוצמת עין. אבל "המדינה" היא לא רק אותם גופים ומנגנונים אטומים, אלא גם ציבור האזרחים. וכל עוד אזרחים טובים והגונים כמו ד"ר באסם חתו מגלים סלחנות וצדקנות אל מול מקרי הרצח האלה, לא פלא שהם ממשיכים להתרחש.
בקשת הבהרה מבאסם חתו :
1. האם מה שמכונה "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה" זה אך ורק אם הבחורה הנרצחת קיימה יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין או שזה יכול להיות כפי שקרה עם הבחורה מלוד ששמה רים , במקרה שלה אני הבנתי שהיא החליטה שהבחור ששידכה לה המשפחה שלה לא מוצא חן בעיניה והיא קשרה קשר רומנטי עם בחור מהשטחים ועל זה היא נרצחה . אם זה אכן כך אני ממש נדהם כיוון שאני תמיד חשבתי ש "חילול כבוד המשפחה" זה אך ורק במקרה של קיום יחסי מין מחוץ למסגרת של חיי נישואין . תקן אותי אם אני טועה !!!
לציוני הגאה :
תשים לב שכל הזוגות המעורבים הם תמיד גבר ערבי ואישה יהודיה . ממש מענין לא ???
במאמר שלי ניסיתי להדיגיש שירובוי התרבויות בתוך חברה מסוימת יוצר קונפליקים חברתיים ואישיים.בכל זאת אני בעד כבודד הדדי לכל התרבויות והדעות.אין לי אישית שום דבר נגד ערבים או כל עדה אחרת עם השקפת עולם שונה מדעתי (ליוספה גם אין לי שום דבר נגד ערביות ליסביות), ביקשתי להדגיש שצריכם להבין שהערכים החברתיים כמו כבוד המשפחה אצל האוכלסיה הערבית הם ערכים בעלי דרגה גבוה וזה צריך לכבד.אני והרוב נגד רצח על רקע כבוד המשפחה גם נגד כל רצח לא משנה מאיזה סוג. לגבי ד"ר סולימאן הוא וגם המשפחה שלו נגד רצח מסוג זה, בזה אני בטוח במאה אחוז, אין לו שום דעות קיצוניות את זה תיעדו גם עמיתיו בעבודה הוא אדם הומינטרי וגם נגד הדעות הקדומות של השבט שלו,אותו אני מכיר אישית לכן אני בטוח, לקשר בינו לבין גולדשטיין הרוצח גם אם הוא רופא זה דבר אבסורדי ולא עולה על הדעת. אני עד עכשים מאד עצוב בתוכי על רים המנוחה ומקווה שזה יהיה הרצח האחרון גם אם ייקבע שהוא על רקע כבוד המשפחה. להוסיף למר אמיר תובן על הכינוי ד"ר אבל את לימודי הרפואה הפסקתי מסיבות אישיות לאחר השנה החמישית לכן תואר זה לא שייך לי. לכבוד צחי לצערי רצח כזה קורה במדינות שונות ללא שום קשר ליחסי מין. אני מבקש להסביר לכולם שכבוד המשפחה אינו הנושא הראשי של מאמרי זה. אני אישית בעד חיים חופשיים דמוקרטיים לכל האוכלסיה עם מתן כבוד לתרבויות ולערכים השונים בגדר החוק גם אם הם מנוגדיע לדעות האישיות של שאר האוכלסיה. תודה
אלימות כלפי נשים הינה רעה חולה בחברתינו שיש לעקרה מן השורש , ע"י נקיטת יד קשה כלפי העברין ללא תלות בדתו , גזעו או השכלתו .
על משרד החינוך ןמנהיגי הקהילה לחנך שאלימות כלפי נשים אסורה ויש לפתור בעיות ע"י שיחות ולא באלימות !!
רצח הוא רצח הוא רצח
ואוי לכבוד אם הוא מושתת על רצח.
זוהי מסה מבישה של הצדקת הרצח, הצדקת השימוש המכפיר באשה להגדרת כבודו של הגבר ואפילו סוג של צדקנות המשתפת פעולה עם הנאלחים שברוצחים – אלו שבשם התרבות והכבוד גודמים את חייה של האחרת. ההבנה היחידה שיש לה כאן מקום ומרחב, היא ההבנה מהטקסט ומהסאב טקסט, שהכותב בעצם מצדיק ותומך ברצח על כבוד המשפחה, באופן מלא וללא סייגים. שותף חברתי-תרבותי לרצח.
ליוספה
כאשר המשפחה מחליטה לרצוח את בת המשפחה על רקע חילול כבוד המשפחה אם אין גבר שיבצע זאת אזי אחת הנשים במשפחה נדרשת לעשות זאת . ראי המקרה שקרה בסמוך למקרה של רים , שם היה מדובר בזוג הורים שרצחו את הבת שלהם ( כבת 25 ) ליד קיבוץ איילת השחר .
באופן כללי אני רוצה לומר שהמנהג הזה של רצח על חילול כבוד המשפחה מקורו במאבקים בין שבטים ערביים . שהרי עוצמתו של השבט נמדדת ע"י מספר הנפשות שבו . זה די ברור שבמאבק הבין שבטי הזה האשה היא מצרך מבוקש מאוד . כך שאם אישה חוצה את הגבול ומחליטה על דעת עצמה לחצות את הקווים ולהזדווג עם גבר משבט אחר הרי זה נחשב למעשה בגידה בזמן מלחמה !!!
לא.
מקורו בכך שאין נקמת דם על אשה. יכלו גם להרוג את הבחור, ואת זה לא עושים אף פעם.
האם נדמה לי, או שאתה מסנגר על הנורמה של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה?
המאמר גורם לי ליאוש גם מהצד היותר משכיל של החברה המוסלמית. במאמר עולה שהכותב כבול באותם כבלים של תפיסה נוראית כי האישה הינה רכוש משפחתה וכי תפקידה לא לבייש את משפחתה.
איפה הרצונות והמימוש העצמי של האישה כפרט.
אין כל הבדל בין סוחרי נשים פליליים לבין סוחרי נפש האיש וגופה בחברה המוסלמית.
חבל וכואב.